גמרא
פירוש
חוּמְרֵי פְּתַכְיָיתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד שׂוֹכָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֲבִינָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ הַבָה מֵיהֲבָה אָמַר רַב חָמָא אכֹּל הַבָה מֵיהֲבָה לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁתֵי חַמְרָא בְּחָנוּתָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא אֲמַרָה לֵיהּ הַב לִי חַד כָּסָא אֲמַר לַהּ אִי יָהֵיבְנָא לִיךְ מִיקַּדְּשַׁתְּ לִי אֲמַרָה לֵיהּ אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין אָמַר רַב חָמָא בכֹּל אַשְׁקוֹיֵי אַשְׁקְיַין לָאו כְּלוּם הוּא.
הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָא שָׁדֵי תַּמְרֵי מִדִּקְלָא אֲתַאי הָהִיא אִיתְּתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
חומרי – בוטייני״ש שעושין של בדיל וחורזין הרבה מהן בחוט אחד ועושין אותו כמין ענק ונושאין בצואריהן למכור ויש גורסין פתכייתא והן של זכוכית כמין טבעות דקים וקורין אותו פוריל״ש ובלשון רבותינו אושטנית.
חד שוכא – מלא חוט הענק.
מיקדשת לי – בלשון שאילה. הב אשקי ושדי – דלא כפלתיה לדיבורא.
תגא דמלכא – בכתר המלך נשבע. והלכתא כר״א – דאמר (לעיל דף ח.) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים.
כרבא אמר רב נחמן – דאמר לעיל (שם) מנה אין כאן משכון אין כאן. בתך מקודשת לי – והיא ברשות אביה לקדשה כגון שלא בגרה. לשטר זביני – ומנלן דכי האי גוונא הוי שטרא. מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר – בתמיה קרי ביה כי יקח ונימא דאבי הנערה קאמר שיהא מקיחה לבעל ומשום דכתיב את בתי נתתי. הלכתא נינהו – למשה מסיני.
התם נמי – גבי שטר זביני כתיב ואקח את ספר המקנה אלמא המוכר נתנו ללוקח דכתיב ואקח ולא כתיב ואתן וירמיהו היה קונה את השדה מיד חנמאל אלמא מוכר כותב שדי מכורה לך ונותן ביד לוקח אבל הכא כי יקח כתיב. בין ע״י עצמה – שקבלתה היא מדעתו של אב. מדעתה – שהיא אמרה לו לקבל והא דבעינן דעתא דידה והוא שבגרה. שלא לשמה – שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
חד שוכא – מלא חוט הענק.
מיקדשת לי – בלשון שאילה. הב אשקי ושדי – דלא כפלתיה לדיבורא.
תגא דמלכא – בכתר המלך נשבע. והלכתא כר״א – דאמר (לעיל דף ח.) התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים.
כרבא אמר רב נחמן – דאמר לעיל (שם) מנה אין כאן משכון אין כאן. בתך מקודשת לי – והיא ברשות אביה לקדשה כגון שלא בגרה. לשטר זביני – ומנלן דכי האי גוונא הוי שטרא. מאי טעמא קרית ביה יקנו משום דכתיב ומכר – בתמיה קרי ביה כי יקח ונימא דאבי הנערה קאמר שיהא מקיחה לבעל ומשום דכתיב את בתי נתתי. הלכתא נינהו – למשה מסיני.
התם נמי – גבי שטר זביני כתיב ואקח את ספר המקנה אלמא המוכר נתנו ללוקח דכתיב ואקח ולא כתיב ואתן וירמיהו היה קונה את השדה מיד חנמאל אלמא מוכר כותב שדי מכורה לך ונותן ביד לוקח אבל הכא כי יקח כתיב. בין ע״י עצמה – שקבלתה היא מדעתו של אב. מדעתה – שהיא אמרה לו לקבל והא דבעינן דעתא דידה והוא שבגרה. שלא לשמה – שנכתב לשם אשה אחרת ונמלך.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush