גמרא
פירוש
וְסָבַר רַב תְּנָאוֹ קַיָּים וְהָא אִיתְּמַר הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה ארַב אָמַר יֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵין לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה.
אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר מֵתָה יִירָשֶׁנָּה וְרַב סָבַר מֵתָה לֹא יִירָשֶׁנָּה.
הַאי מִטַּעְמֵיהּ וְלָא כְּהִילְכְתֵיהּ הוּא.
אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר בִּדְאוֹרָיְיתָא תְּנָאוֹ בָּטֵל הָא בִּדְרַבָּנַן תְּנָאוֹ קַיָּים וְרַב סָבַר אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן תְּנָאוֹ בָּטֵל.
הַאי כְּטַעְמֵיהּ וּכְהִילְכְתֵיהּ הוּא וְרַב מוֹסִיף הוּא.
אֶלָּא הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה וְלָאו מִטַּעְמֵיהּ דְּאִילּוּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא וְכׇל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל וְרַב סָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם כְּשֶׁל תּוֹרָה.
וְרַב סָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּרַבָּנַן וְהָתְנַן רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר הַיּוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַחְזִיר לִבְנֵי מִשְׁפָּחָה וִינַכֶּה לָהֶן מִן הַדָּמִים.
וְהָוֵינַן בַּהּ מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא אַמַּאי יַחְזִיר וְאִי דְּרַבָּנַן דָּמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ.
וְאָמַר רַב לְעוֹלָם קָסָבַר יְרוּשַּׁת הַבַּעַל דְּאוֹרָיְיתָא וּכְגוֹן שֶׁהוֹרִישַׁתּוּ אִשְׁתּוֹ בֵּית הַקְּבָרוֹת מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה אֲמוּר רַבָּנַן לִישְׁקוֹל דְּמֵי וְלַיהְדַּר.
וּמַאי יְנַכֶּה לָהֶן מִן הַדָּמִים דְּמֵי קֶבֶר אִשְׁתּוֹ כִּדְתַנְיָא בהַמּוֹכֵר קִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ מַעֲמָדוֹ וּמְקוֹם הֶסְפֵּידוֹ בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּעַל כׇּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה.
רַב לְטַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא קָאָמַר וְלֵיהּ לָא סְבִירָא לֵיהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
על מנת שאין לך עלי דין אונאה – אמכור לך חפץ זה.
יש לו עליו – דמתנה על של תורה הוא אל תונו (ויקרא כה). ורב סבר אם מתה לא יירשנה – דקסבר ירושת הבעל דרבנן ולא עשו חזוק לדבריהן כשל תורה. הא בדרבנן – כגון זה שהתנה שלא יאכל פירות.
ורב סבר – אפי׳ תנאי הפירות נמי בטל דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה וכ״ש הירושה שהיא של תורה. האי כטעמיה וכהילכתיה הוא – סבירא ליה לרב כטעמיה דרבן שמעון דמתנה על של תורה תנאו בטל וכהילכתיה דאם מתה יירשנה. יחזיר לבני משפחה – ביובל.
וינכה להם מן הדמים – קס״ד יחזירם להם בדמים קלים. אמאי יחזיר – ירושה אינה חוזרת ביובל כדאמרי׳ בבכורות (דף נב:). משום פגם משפחה – גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים. דמי קבר אשתו – שחייב הוא בקבורתה.
כדתניא – לוקח בית הקברות מחזירו על כרחו.
וקוברים אותו בעל כרחו – של לוקח.
אלא לא גרסי׳. מתני׳ ינתנו לכושל שבהן – בגמרא מפרש מאי ניהו ואף על גב דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים.
ינתנו ליורשים – ולא מהניא תפיסה.
שכולן צריכין שבועה – דתנן בפירקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין להם רשות בהם ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום הלכך משמת המת זכו בהן היורשין וברשותן הן. כל הקודם בהן זכה – קדמו יורשין זכו ואין מוציאין מידם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב״ח ולכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר׳ טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא.
זכתה אשה יתר על כתובתה – אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה או קדם בעל חוב ותפס ויש בהן יותר על חובו.
המותר ינתנו לכושל שבהן – זה בעל השטר שידו על התחתונה ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציא מהם לא אשה ולא בעל חוב. גמ׳ להוצאה ניתנה – ואינה קיימת בעין דמחסרא גוביינא ומש״ה אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי.
אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא כו׳ – דכל היכא דאיתיה ברשותא דיתמי איתיה. לכושל שבראיה – למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו.
לכתובת אשה – היא קרויה כושל שאין דרכה לחזר אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע.
משום חינא – שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן שלא תדאגנה להפסיד כתובתן. והוא כשר – והדבר כשר והגון לעשות כן. כולהו נמי דיורשין הוו – כיון דטעמא דר׳ עקיבא משום דלא נשבעו הוא כי תפסי נמי אמאי זכו הרי זכו בהן יורשים משעת מיתה ונכסי דיתמי קא תפסי.
ואיידי דאמר ר׳ טרפון מותר – אהדר ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה ולעולם בכולהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן ליה מיניה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יש לו עליו – דמתנה על של תורה הוא אל תונו (ויקרא כה). ורב סבר אם מתה לא יירשנה – דקסבר ירושת הבעל דרבנן ולא עשו חזוק לדבריהן כשל תורה. הא בדרבנן – כגון זה שהתנה שלא יאכל פירות.
ורב סבר – אפי׳ תנאי הפירות נמי בטל דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה וכ״ש הירושה שהיא של תורה. האי כטעמיה וכהילכתיה הוא – סבירא ליה לרב כטעמיה דרבן שמעון דמתנה על של תורה תנאו בטל וכהילכתיה דאם מתה יירשנה. יחזיר לבני משפחה – ביובל.
וינכה להם מן הדמים – קס״ד יחזירם להם בדמים קלים. אמאי יחזיר – ירושה אינה חוזרת ביובל כדאמרי׳ בבכורות (דף נב:). משום פגם משפחה – גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקבורת אחרים. דמי קבר אשתו – שחייב הוא בקבורתה.
כדתניא – לוקח בית הקברות מחזירו על כרחו.
וקוברים אותו בעל כרחו – של לוקח.
אלא לא גרסי׳. מתני׳ ינתנו לכושל שבהן – בגמרא מפרש מאי ניהו ואף על גב דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים.
ינתנו ליורשים – ולא מהניא תפיסה.
שכולן צריכין שבועה – דתנן בפירקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין להם רשות בהם ואין אנו יודעין אם יש להם עליו כלום הלכך משמת המת זכו בהן היורשין וברשותן הן. כל הקודם בהן זכה – קדמו יורשין זכו ואין מוציאין מידם דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב״ח ולכתובה קדם אחד מהן האשה או המלוה זכה הוא דר׳ טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא.
זכתה אשה יתר על כתובתה – אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה או קדם בעל חוב ותפס ויש בהן יותר על חובו.
המותר ינתנו לכושל שבהן – זה בעל השטר שידו על התחתונה ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציא מהם לא אשה ולא בעל חוב. גמ׳ להוצאה ניתנה – ואינה קיימת בעין דמחסרא גוביינא ומש״ה אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי.
אבל פקדון דאיתיה בעיניה אימא כו׳ – דכל היכא דאיתיה ברשותא דיתמי איתיה. לכושל שבראיה – למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו.
לכתובת אשה – היא קרויה כושל שאין דרכה לחזר אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע.
משום חינא – שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן שלא תדאגנה להפסיד כתובתן. והוא כשר – והדבר כשר והגון לעשות כן. כולהו נמי דיורשין הוו – כיון דטעמא דר׳ עקיבא משום דלא נשבעו הוא כי תפסי נמי אמאי זכו הרי זכו בהן יורשים משעת מיתה ונכסי דיתמי קא תפסי.
ואיידי דאמר ר׳ טרפון מותר – אהדר ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה ולעולם בכולהו נמי אית ליה דאפילו תפס מפקינן ליה מיניה.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush