גמרא
פירוש
וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי דִּתְנַן אשֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּשֶׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן בִּלְבַד וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן חִיבּוּרִין זֶה לָזֶה.
רַבָּנַן כְּרַבָּנַן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות עירובין א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:א׳
ג רמב״ם הלכות עירובין א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שפ״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ד׳-ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שפ״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ד׳-ו׳
ורב יוסף אמר – לעולם במבוי אחד כדמעיקרא ודקאמרת לר״ש היכי הוי חד עירוב ר״ש כר׳ יוחנן ס״ל.
שמן שצף כו׳ – ושל תרומה הן. ואפי׳ לזה ביין ולזה ביין – בתמיה. זה בא בלגינו ושפך – וכן זה עד שמלאו חבית ואפי׳ שלא לשם שיתוף עשו מתחילה סומכין עליו שהרי הביא כל אחד יין אבל לקחו חבית יין בשותפות ס״ל לבן תדאי אין ברירה והוי להו כמי שנשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל אחד וא׳. בסומכין אשיתוף במקום עירוב קמיפלגי – ובן תדאי מודה דמבוי מותר ובחצירות פליגי רבנן סברי כיון דנשתתפו במבוי אין צריכין לערב חצירות זו עם זו ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר ובן תדאי סבר אין סומכין. מנא אמינא לה – דבהכי פליגי.
הלכה כר״מ – דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב. מ״ט – ס״ל לרב בתרוייהו לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי.
ואי חד טעמא הוא תרתי הילכתא למה ליה – לרב למימר בתרוייהו בשלמא הלכה כר״מ איצטריך דאי מדר״א הוה אמינא טעמא דר״א לאו משום דאין סומכין על שיתוף אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין כדקאמר ר״מ לקמן והאי שיתוף דבן תדאי דיין הוא כדקתני מתניתין לזה ביין ולזה ביין הלכך לא סמכינן עליה בחצירות אבל היכא דנשתתפו בפת סומכין קמ״ל הלכה כר״מ דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת ואפ״ה אסר ר״מ אלא כיון דאמר הלכה כר״מ דאפי׳ בפת לא סמכינן עליה הלכה כר״א ל״ל.
הא קמ״ל דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין – מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין ור״מ תרי חומרי אמר אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין ופליגי רבנן עליה בפת ומודו ליה בשנשתתפו ביין ורבנן דמתני׳ דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין אשתכח דמחמיר תרי חומרי ורב ס״ל כוותיה בתרוייהו ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין וכי הדור איפלוג ר״מ ורבנן בפת אשמעינן הלכה כר״מ. ואם רצו לערב ביין אין מערבין – דעירוב משום דירה הוא לערב דירתן לעשותן אחת כדאמר בפ׳ מי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו.
ומשתתפין במבוי ביין – דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בית דירה הוא וכ״ש פת דחשיב טפי. מערבין בחצירות – הפתוחות מזו לזו אע״פ שעירבו דרך פתחיהן צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי ואם לאו חצירות מותרות מזו לזו ומבוי אסור דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן שאם יסמכו על זה תורת עירוב ישתכח אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי אע״פ שלא עירבו חצירות זו עם זו שיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים דתנן שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים מה עירוב החצר משוי לבתים חדא אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא. דבחדא סגיא – דהא פת חזי הכא והכא ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב.
כי פליגי ביין – כשנשתתפו ביין במבוי דלר״מ לא סמכינן עליה בעירובי חצירות דאין מערבין לחצירות ביין ולרבנן שרי ואע״ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשיתוף סמכינן עליה בחצר דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות שהוא לעולם של פת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שמן שצף כו׳ – ושל תרומה הן. ואפי׳ לזה ביין ולזה ביין – בתמיה. זה בא בלגינו ושפך – וכן זה עד שמלאו חבית ואפי׳ שלא לשם שיתוף עשו מתחילה סומכין עליו שהרי הביא כל אחד יין אבל לקחו חבית יין בשותפות ס״ל לבן תדאי אין ברירה והוי להו כמי שנשתתפו במעות שלא הוברר יין לכל אחד וא׳. בסומכין אשיתוף במקום עירוב קמיפלגי – ובן תדאי מודה דמבוי מותר ובחצירות פליגי רבנן סברי כיון דנשתתפו במבוי אין צריכין לערב חצירות זו עם זו ומותרין להוציא מזו לזו דרך פתחים שביניהם שהרי שיתוף המבוי שהן פתוחות בו מחברן וסומכין על שיתוף המבוי תחת עירוב של חצר ובן תדאי סבר אין סומכין. מנא אמינא לה – דבהכי פליגי.
הלכה כר״מ – דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב. מ״ט – ס״ל לרב בתרוייהו לאו משום דתרוייהו חדא מלתא וחד טעמא אמרי.
ואי חד טעמא הוא תרתי הילכתא למה ליה – לרב למימר בתרוייהו בשלמא הלכה כר״מ איצטריך דאי מדר״א הוה אמינא טעמא דר״א לאו משום דאין סומכין על שיתוף אלא משום דקסבר אין מערבין בחצירות ביין כדקאמר ר״מ לקמן והאי שיתוף דבן תדאי דיין הוא כדקתני מתניתין לזה ביין ולזה ביין הלכך לא סמכינן עליה בחצירות אבל היכא דנשתתפו בפת סומכין קמ״ל הלכה כר״מ דאוקמא רב גידל אמר רב לקמן בנשתתפו בפת ואפ״ה אסר ר״מ אלא כיון דאמר הלכה כר״מ דאפי׳ בפת לא סמכינן עליה הלכה כר״א ל״ל.
הא קמ״ל דלא עבדינן כתרי חומרי בעירובין – מדאיצטריך ליה לרב למימר הלכה כבן תדאי אשמעינן דלא עבדינן כתרי חומרי דחד תנא בעירובין ור״מ תרי חומרי אמר אין סומכין בחצירות על שיתוף מבוי בין שנשתתפו בפת ובין שנשתתפו ביין ופליגי רבנן עליה בפת ומודו ליה בשנשתתפו ביין ורבנן דמתני׳ דהכא אוקימנא דאפילו בנשתתפו ביין אמרי דסומכין אשתכח דמחמיר תרי חומרי ורב ס״ל כוותיה בתרוייהו ולא מצי לאקבועי הלכתא כוותיה בתרי חומרי הלכך אשמעינן הלכה כבן תדאי בחדא מינייהו דאין סומכין בחצירות על שיתוף המבוי ביין וכי הדור איפלוג ר״מ ורבנן בפת אשמעינן הלכה כר״מ. ואם רצו לערב ביין אין מערבין – דעירוב משום דירה הוא לערב דירתן לעשותן אחת כדאמר בפ׳ מי שהוציאוהו (לעיל דף מט.) ודירתו של אדם אינו נמשך אחר היין אלא אחר פיתו.
ומשתתפין במבוי ביין – דשיתוף דמבוי אינו אלא לשתף רשות החצירות שבמבוי ולא רשות הבתים וחצר לאו בית דירה הוא וכ״ש פת דחשיב טפי. מערבין בחצירות – הפתוחות מזו לזו אע״פ שעירבו דרך פתחיהן צריכין להשתתף במבוי להתיר המבוי ואם לאו חצירות מותרות מזו לזו ומבוי אסור דאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב היכא דלא עירבו בני חצר לעצמן שאם יסמכו על זה תורת עירוב ישתכח אבל עירבה כל חצר לעצמה ונשתתפו כולם במבוי אע״פ שלא עירבו חצירות זו עם זו שיתוף המבוי מחברן ומטלטלין מזו לזו בין דרך המבוי בין דרך פתחים דתנן שהמבוי לחצירות כחצירות לבתים מה עירוב החצר משוי לבתים חדא אף שיתוף המבוי משוי חצירות חדא. דבחדא סגיא – דהא פת חזי הכא והכא ובין למר ובין למר סומכין על שיתוף במקום עירוב.
כי פליגי ביין – כשנשתתפו ביין במבוי דלר״מ לא סמכינן עליה בעירובי חצירות דאין מערבין לחצירות ביין ולרבנן שרי ואע״ג דיין בחצר לא חזי מגו דחזי למלתיה בשיתוף סמכינן עליה בחצר דמודית לן דסומכין על שיתוף במקום עירוב ותרוייהו אית להו דסומכין במבוי על עירובי חצירות שהוא לעולם של פת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush