Rashba Shevuot 32a – רשב"א שבועות לב.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. רָץ אַחֲרֵיהֶן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא כֵּיוָן דְּרָץ אַחֲרֵיהֶן כְּמַאן דְּאָמַר לְהוּ דָּמֵי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. וְהָא נָמֵי תְּנֵינָא שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד אָמַר לְעֵדִים בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי שְׁבוּעָה כּוּ׳ אָמַר אִין לָא אָמַר לָא. אָמַר לָאו דַּוְקָא. דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי גַּבֵּי פִּקָּדוֹן דְּקָתָנֵי שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד אָמַר לוֹ תֵּן לִי פִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ ה״נהָכִי נָמֵי אָמַר אִין לָא אָמַר לָא הָא {ויקרא ה׳:כ״א} וְכִחֶשׁ בַּעֲמִיתוֹ כֹּל דְּהוּ. אֶלָּא אָמַר לָאו דַּוְקָא הָכָא נָמֵי לָאו דַּוְקָא. הַאי מַאי אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא תְּנָא הָתָם אַטּוּ הָכָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא אָמַר דְּהָתָם דַּוְקָא וְלָא אָמַר דְּהָכָא דַּוְקָא אָמַר אָמַר לְמָה לִי לְמִיתְנְיַיהּ. דִּלְמָא אוֹרְחָא דְּמִילְּתָא קָא מַשְׁמַע לַן. תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל רָאוּהוּ שֶׁבָּא אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ לוֹ מָה אַתָּה בָּא אַחֲרֵינוּ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת פְּטוּרִין ^אוְאִם בְּפִקָּדוֹן חַיָּיבִים.: הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים כּוּ׳.: מְנָלַן דְּאַכְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין הוּא דִּמְחַיְּיבִי אַחוּץ לב״דלְבֵית דִּין לָא מִחַיְּיבִי. אָמַר אַבָּיֵי אָמַר קְרָא {ויקרא ה׳:א׳} אִם לא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאִילּוּ מַגִּיד זֶה מִתְחַיֵּיב זֶה מָמוֹן. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי אִי הָכִי אֵימָא שְׁבוּעָה גּוּפַאּ בב״דבְּבֵית דִּין אֵין וְשֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין לָא. לָא ס״דסָלְקָא דַּעְתָּךְ דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:ה׳} לְאַחַת לְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ בב״דבְּבֵית דִּין מִי מְחַיֵּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת וְהָתְנַן הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְּעָמִים בִּפְנֵי ב״דבֵּית דִּין וְכָפְרוּ אֵין חַיָּיבִין אֶלָּא אַחַת אָמַר ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ שְׁבוּעָה חוּץ לב״דלְבֵית דִּין כְּפִירָה בב״דבְּבֵית דִּין.: כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַיָּיבִין.: הָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב חִסְדָּא הָא מַנִּי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן ^בכְּגוֹן שֶׁכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר ^גוְתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כְּדִיבּוּר דָּמֵי. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא מִכְּדִי תּוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר כַּמָּה הָוֵי ^דכְּדֵי שְׁאֵילַת תַּלְמִיד לָרַב (אִיכָּא דְּאָמְרִי כְּדֵי שְׁאֵילַת הָרַב לַתַּלְמִיד) עַד דְּאָמְרִי שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת טוּבָא הָוֵי א״לאֲמַר לֵיהּ ^הכׇּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹךְ דִּיבּוּרוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.: בְּזֶה אַחַר זֶה הָרִאשׁוֹן חַיָּיב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר.: מתני׳מַתְנִיתִין דְּלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא ^ומַשְׁבִּיעַ עֵד אֶחָד פָּטוּר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב. לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אָתֵא לִשְׁבוּעָה הוּא דְּקָא אָתֵא וּמָר סָבַר עֵד אֶחָד כִּי אֲתָא לְמָמוֹנָא קָא אָתֵא. וְתִיסְבְּרָא הָאָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. אֶלָּא ^זדכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא עֵד אֶחָד כִּי אָתֵי לִשְׁבוּעָה קָא אָתֵי וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר דָּבָר הַגּוֹרֵם לְמָמוֹן כְּמָמוֹן דָּמֵי ומ״סוּמָר סָבַר ^חלָאו כְּמָמוֹן דָּמֵי. גּוּפָא אָמַר אַבָּיֵי הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה וּמַחְלוֹקֶת בְּעֵדֵי סוֹטָה הַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד אֶחָד וְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. ^טהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵד סוֹטָה שֶׁחַיָּיב בְּעֵד טוּמְאָה דְּרַחֲמָנָא הֵימְנֵיהּ דִּכְתִיב {במדבר ה׳:י״ג} וְעֵד אֵין בָּהּ כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. ^יוְהַכֹּל מוֹדִים בְּעֵדֵי סוֹטָה שֶׁפָּטוּר בְּעֵדֵי קִינּוּי דְּהָוֵה גּוֹרֵם דְּגוֹרֵםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבועות ז׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ח

^ב רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ג רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
רמב״ם הלכות עדות כ׳:ג׳
רמב״ם הלכות אבל ח׳:ח׳
רמב״ם הלכות נחלות ו׳:ו׳
רמב״ם הלכות תמורה ב׳:ד׳
סמ״ג מצוות עשה צ״ז
סמ״ג מצוות עשה ק״ז
טור יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
טור יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
טור חושן משפט ע״ט:א׳
טור חושן משפט רפ״א:ז׳
שולחן ערוך יורה דעה רל״ד:ל״א-ל״ג
שולחן ערוך יורה דעה ש״מ:כ״ד-כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ע״ט:א׳
שולחן ערוך חושן משפט רפ״א:ז׳

^ד רמב״ם הלכות שבועות ב׳:י״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״א

^ה רמב״ם הלכות שבועות י׳:י״ג

^ו רמב״ם הלכות שבועות י׳:ה׳

^ז רמב״ם הלכות טוען ונטען א׳:א׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ה
טור חושן משפט פ״ז:א׳
שולחן ערוך חושן משפט פ״ז:א׳

^ח רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

^ט רמב״ם הלכות שבועות י׳:ח׳

^י רמב״ם הלכות שבועות י׳:ז׳

מכדי תוך כדי דבור כמה הוי... שבועה טובא הוי. לכאורה משמע דר״א מדפתי דסבירא ליה דכפרו שניהם ר״ל שאין בין השלמת כפירתו של זה להשלמת כפירתו של זה כדי דיבור קאמר, ומשום הכי אקשי ליה הכי, ואינו מקשה אלא כשואל. ותדע לך, דה״מ לאוקומי כגון שאמרו שניהם בבת אחת שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שאע״פ שהשלים האחד קודם שהשלים הב׳ מפני (שאין אנו יודעין לך עדות שאע״פ שהשלים הא׳ קודם שהשלים הב׳) שאי אפשר לצמצם, מכל מקום בתוך כדי דבור התחילו והשלימו, אלא דהכי איבעיא ליה אי משכחת לה כגון שנשבע זה אחר זה או לא, וא״ל משכחת לה כגון שכפר בתוך כדי דבור של חבירו, כלומר שאחר שהשלים האחד שבועתו נשבע הב׳ תוך כדי דבור וחייב משום דאכתי יכול ב׳ למיהדר ביה הא׳. עד אחד כי אתי לממונא אתי. פירש רש״י ז״ל: לממונא ממש, דאע״ג דכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת דסבר דהיינו למכות ולעונשין אבל לממון קם, ולא נהירא לי דנשוי הא מקשה טועה גמור, והנכון בעיני מה שפירש הרמב״ן ז״ל דחשבינן ליה לממון הואיל וראוי לה להצטרף עם אחר להוציא ממון, חשבינן ליה דאתי לממונא. ותסברא. פירוש: ותסברא דבהא פליגי, והא אביי וכו׳ דלא פליגי אלא בגורם לממון אי כגורם לממון ואין לשון ותסברא מיושב בעיני לפי׳ זה דהכי ה״ל למימר אלא כגורם לממון פליגי, והאמר אביי, אבל לשון תסברא משמע דמאי דאמר דעד אחד כי אתי לממונא אתי קשי׳ לי׳, כלומר וכי אפשר לומר כן דאית לי׳ לר׳ אליעזר בר״ש דעד אחד כי אתי לממונא קאתי, ומ״ה נ״ל דהפ׳ וכי אפשר לומר דמשום דראו להצטרף חשבינן ליה כגורם לממון להתחייב בשבועת העדות, והאמר אביי הכל מודים בעידי קנוי דפטירי ואף על גב דראויין להצטרף לאבד כתובתה בהדי עידי סתירה, ועד טומאה, דאלו עידי סתירה ועד טומאה בלא קנוי לא אבדה כתובת׳ ואפילו אגברא לא מתסרא ובעידי קנויי מתסרה, כנ״ל. הכא בהא קא מפלגי מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומר סבר לאו כממון דמי. ומי׳ מתניתין דפטר עד אחד דלא כר׳ אלעזר בר״ש דלדידיה אפילו עד אחד חייב משום דגורם לממון מיהא הוא, והא דאמרינן ותסברא, לאו לדחויי מאי דאמרינן מתניתין דלא כר׳ אלעזר בר״ש, אלא לדחויי מאי דאתינן לאוקומי פלוגתייהו בעד אחד אי אתי לאפוקי ממונא או לא, והיינו דאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא, ולא אמרינן לימא מתניתין דלא כי האי תנא, וקיימ״ל כרבנן דרבים נינהו, ועוד דסתם מתניתין כוותיהו, וקשיא לי דהא קימ״ל גבי נזקין כמאן דאית ליה דינא דגרמי, וכל מאן דאית ליה דינא דגרמי כל שכן דאית ליה גורם לממון כממון וכדמוכח בהדיא בב״ק (צח:) וכמו שכתבתי שם וגם רבותינו בעלי התוספות כתבו שם כן, ואם כן קשיא הלכתא אהלכתא, ולא היא דהכא שני דלא חייבה תורה אלא בכפירה שמאבד ממון ממש זה מחמת כפירתו של זה, וכדאמרינן לעיל אם לא יגיד ונשא עונו לא אמרתי אלא במקום שזה מגיד וזה מתחייב, ואף אנו נאמר לא אמרתי אלא בזמן שזה מגיד וזה מתחייב, אבל גורם לא אמרינן לדעת רבנן, וקימ״ל כוותייהו, אבל לגבי נזקין כל שגורם לממון מזיק חשבינן ליה כנ״ל, ועיקר.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון