גמרא
פירוש
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בִּמְקוֹמָן יֵאָכֵלוּ שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן לֹא יֵאָכֵלוּ.
מַאי בִּמְקוֹמָן אִילֵּימָא בִּמְקוֹמָן בְּמֵזִיד וְהָא קָתָנֵי בְּהֶדְיָא רַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמְרִים לְעוֹלָם אֲסוּרִין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִמְקוֹמָן שׁוֹגְגִין בְּשׁוֹגֵג אִין בְּמֵזִיד לָא.
אֶלָּא לָאו בִּמְקוֹמָן בְּשׁוֹגֵג וְחַסּוֹרֵי מְחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי פֵּירוֹת שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַתְּחוּם בְּשׁוֹגֵג יֵאָכֵלוּ בְּמֵזִיד לֹא יֵאָכֵלוּ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן אֲבָל בִּמְקוֹמָן אֲפִילּוּ בְּמֵזִיד יֵאָכֵלוּ וַאֲתָא כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אלא חסורי מיחסרא והכי קתני. פירוש: הא (דקאסר להו) [דקמחסר לה ו]לא אמר דבשוגג חוץ למקומן בלחוד פליגי, במסקנא מגלה לן טעמא משום דקתני בדר׳ נחמיה ור׳ אליעזר לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין, מכלל דת״ק סבר במזיד נמי שרי. הא דקא דייק מהא דת״ק סבר אפילו במזיד נמי שרי, פירש רש״י ז״ל: מדקתני לעולם אסורין. ונראה דקא דייק לה מדקתני עד שיחזרו למקומן שוגגין, דאי לאו דשמעינן לת״ק דאמר חזרו למקומן אפילו במזיד למה להו אינהו למימר שוגגין דהא ת״ק נמי שוגגין קאמרי, ולא בשוגג ומזיד פליגי אלא במקומן ושלא במקומן, והוה להו למימר לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן ותו לא. במזיד לא יאכלו. פירוש: לשום אדם, מדלא קאמר לא יאכל, אי נמי מי שיצאו בשבילו, אי נמי שבאו בשבילו. וא״ת מאי שנא מהבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר (עירובין מ.). י״ל דשאני הכא דאתעבידא בהו איסורא על ידי ישראל. וא״ת לרבנן דאמרי במקומן אפילו במזיד יאכלו, מאי שנא מן המבשל בשבת (חולין טו.) דבמזיד לא יאכל ואפילו לר׳ מאיר דמיקל. י״ל דשאני התם דאתעבידא ביה מלאכה דאורייתא אבל הכא ביו״ט דוקא, אבל בשבת ודאי אסורין אם הביאן דרך רה״ר, ואפילו העבירם ארבע אמות ברשות הרבים. שבת בבקעה והקיפוה עכו״ם מחיצה בשבת. כלומר: לשם דירה. מהלך אלפים אמה ומטלטל בכולה ע״י זריקה. פירש רש״י ז״ל: דרב נחמן אמר שמואל אפילו כר״ג אתיא, דעד כאן לא קאמר ר״ג נתנוהו בדיר וסהר מהלך את כולה אלא במי שהוציאוהו דהקילו לגביה, אבל במי שקנה שביתה בבקעה ובשעת קנייה לא שבת באויר מחיצות מודה הוא ר״ג דאין לו אלא תחומו הראשון. וכן מצאתי בירושלמי דגרסינן התם (ה״א): על הדין פלוגתא דרב הונא ור״נ, בעיין מימר מה פליגי כר׳ יהושע ור׳ עקיבא ברם כר״ג וכר׳ אלעזר בן עזריה לא פליגי, ואפילו כר״ג וכר׳ אלעזר בן עזריה פליגין קל הוא מי שקנה לו שביתה ממי שלא קנה לו שביתה. וזה מבואר כדברי רש״י ז״ל. ועוד ראיה לדברי רש״י ז״ל דהא רב נחמן בהא כרביה סבירא ליה, מדאמר ליה לרב הונא לקמן לא תפלוג עליה דשמואל דתניא כוותיה, ואילו לקמן (עירובין מג:) משמע מעובדא דנחמיה דרב נחמן כר״ג סבירא ליה וכדאמרינן התם, אמר ליה ר״נ בר יצחק לרבא מאי קא מיבעיא ליה לרב חסדא אילימא בדמלו גברא וקא מיבעי ליה אי הלכה כר״ג או לא, ופשיט ליה רבא פשיטא בדלא מלו גברא עסקינן דאי בדמלו גברא האמר רב יהודה אמר רב הלכה כר״ג בדיר וסהר וספינה, דאלמא משמע דפשיטא ליה לרבא דר״נ בר יעקב רביה כר״ג סבירא ליה, דאי לא מאי קא פשיט, דכיון דרב חסדא מיניה דר״נ הוה בעי דילמא בדר״ג נמי בעא מיניה מאי סבירא ליה אי הלכה כוותיה או לא. ואע״ג דהא ר״נ משמיה דשמואל קאמר לה ושמואל לית ליה כר״ג בדיר וסהר אלא בספינה דוקא כדאיתא לקמן (עירובין מב:), אין ודאי שמואל דלא כר״ג סבירא ליה אבל הא דבקעה לאו בהכי תליא, ור״ג נמי אפשר דס״ל הכין ומטעמא דאמרן.מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות)
הערות
הערות
Gemara
Peirush