גמרא
פירוש
וְדִלְמָא לָא עָיֵיל כְּלָל וְקָאָמַר רַחֲמָנָא תְּשַׁמֵּט וְתֵיזִיל עַד חַג הַסּוּכּוֹת.
לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ דִּכְתִיב {שמות כ״ג:ט״ז} וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה מַאי אָסִיף אִילֵּימָא חַג הַבָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה הָכְתִיב בְּאׇסְפְּךָ.
אֶלָּא מַאי אָסִיף קָצִיר וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּכׇל תְּבוּאָה שֶׁנִּקְצְרָה בֶּחָג בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְקָא קָרֵי לַהּ בְּצֵאת הַשָּׁנָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרי״.
התבואה – פירש״י ז״ל דדגן ותירוש קרויין תבואה כדכתיב וכתבואת יקב. והקשו בתוספ׳ דבעצים בתר הבאשה אזלינן כדתנן בפ״ק דמעשרו׳ הענבי׳ והאובשים משיבאישו. לכך פירשו דכי קתני תבואה מדגן לחודיה קאמר וכי תימא אמאי לא אזלינן נמי בענבי׳ בתר שליש כדאזלינן בתבואה וזתים ואמאי לא אזלי׳ בהו בתר הבאשה שהיא קודם שליש בשלמ׳ בתר אילנות דיהיב בכל חד וחד שיעור׳ בריש מס׳ מעשרות לא קשי׳ דכיון דמעשר דידהו מדרבנן בעלמ׳ הוא חכמים נתנו לכל או״א אותו זמן שנראה להם אבל ענבים דמעש׳ דידהו מדאוריית׳ קשי׳. וי״ל דהבאשה בענבים כהבאת שליש בתבואה דמי וראוין הן מאותה שעה וכשהביאו שליש אין חשיבותן ניכר יותר כל כך כמו שהוא ניכר בתבואה שנכרת הבאת שליש שלה שראויה להצמיח אם יזרענה משם ואילך:
משיביאו שליש – מפורש בירושלמי שנשקלין מהן ג׳ גרעינן כנגד גרעין א׳ שהוא מבושל כ״צ. מנא הני מילי. פירש״י ז״ל דאתבואה וזתים בעינן דמעשר דידהו דאוריית׳ דאילו ירק דאזול בה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מיבעי לן בהו מנלן ולקמן מפרש בהו טעמא. אינן מפני שגדל על מים של שנה שחונטין בה ע״י שרף כו׳ דעלמא ס״ל ז״ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדרבנן הוא. וכן נמי משמע מדבריו בההיא דתני ר׳ יוסי הגלילי בסמוך באספך מגרנך ומיקבך כו׳. וק״ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדאורייתא הוא מדאמרי׳ לעיל ופירו׳ נטיעה זו אסורין עד ט״ו בשבט כו׳. ומוכחינן לה מקראי דעלמא דמאי דאזלינן בתר חנטה באילן מדאוריית׳ הוא. ועוד אכתוב בזה בסמוך בס״ד: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש – פי׳ שאע״פ שאפשר לכוין ע״י משקל וכמו שכתבתי הני מילי בתלושה אבל הכא במחוברת קא מתמהינן היאך אפשר לכוין שכל תבואה הנקצרת בחג שבידוע שהביאה שליש לפני ר״ה: מהיכן הקריבוהו – וא״ת דלמא מעבר הירדן מחלק בני גד ובני ראובן שנטלו בראש. י״ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון היה שלא כמצותו: ממחרת הפסח אכול מעיקר לא אכול דקריבו עומר והדר אכול – הקשו בתוס׳ בשם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל והא מחרת הפסח מחרת שחיטת הפסח משמע דהיינו יום ט״ו בניסן כדכתיב בפ׳ אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ״י ביד רמה ובודאי שבט״ו בניסן יצאו. ותירץ לו ר״ת ז״ל דקרא תרתי קאמר ויאכלו מעבור הארץ דהיינו תבואה ישנה ממחרת הפסח דהיינו ט״ו שהוא מחרת שחיטת הפסח. ומצות וקלוי דהיינו תבוא׳ חדשה אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט״ז וכדכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. ואחרים פירשו בלשון מחרת הפסח תרתי משמע משמע מחרת שחיטת הפסח ומשמע מחרת אכילת הפסח וההוא דבפ׳ אלה מסעי היינו מחרת שחיטת הפסח והאי דהכא היינו מחרת אכילת הפסח ופלוגת׳ היא בירושלמי בפ״ב דחלה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
משיביאו שליש – מפורש בירושלמי שנשקלין מהן ג׳ גרעינן כנגד גרעין א׳ שהוא מבושל כ״צ. מנא הני מילי. פירש״י ז״ל דאתבואה וזתים בעינן דמעשר דידהו דאוריית׳ דאילו ירק דאזול בה רבנן בתר לקיטה ואילן דאזול בתר חנטה מעשר דידהו מדרבנן ולא מיבעי לן בהו מנלן ולקמן מפרש בהו טעמא. אינן מפני שגדל על מים של שנה שחונטין בה ע״י שרף כו׳ דעלמא ס״ל ז״ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדרבנן הוא. וכן נמי משמע מדבריו בההיא דתני ר׳ יוסי הגלילי בסמוך באספך מגרנך ומיקבך כו׳. וק״ל דמאי דאזלינן באילן בתר חנטה מדאורייתא הוא מדאמרי׳ לעיל ופירו׳ נטיעה זו אסורין עד ט״ו בשבט כו׳. ומוכחינן לה מקראי דעלמא דמאי דאזלינן בתר חנטה באילן מדאוריית׳ הוא. ועוד אכתוב בזה בסמוך בס״ד: וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש – פי׳ שאע״פ שאפשר לכוין ע״י משקל וכמו שכתבתי הני מילי בתלושה אבל הכא במחוברת קא מתמהינן היאך אפשר לכוין שכל תבואה הנקצרת בחג שבידוע שהביאה שליש לפני ר״ה: מהיכן הקריבוהו – וא״ת דלמא מעבר הירדן מחלק בני גד ובני ראובן שנטלו בראש. י״ל דעומר מצותו להביאו מיהודה ואינו נראה לומר שעומר ראשון היה שלא כמצותו: ממחרת הפסח אכול מעיקר לא אכול דקריבו עומר והדר אכול – הקשו בתוס׳ בשם ר׳ אברהם בן עזרא ז״ל והא מחרת הפסח מחרת שחיטת הפסח משמע דהיינו יום ט״ו בניסן כדכתיב בפ׳ אלה מסעי ממחרת הפסח יצאו בנ״י ביד רמה ובודאי שבט״ו בניסן יצאו. ותירץ לו ר״ת ז״ל דקרא תרתי קאמר ויאכלו מעבור הארץ דהיינו תבואה ישנה ממחרת הפסח דהיינו ט״ו שהוא מחרת שחיטת הפסח. ומצות וקלוי דהיינו תבוא׳ חדשה אכלו בעצם היום הזה דהיינו ט״ז וכדכתיב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה. ואחרים פירשו בלשון מחרת הפסח תרתי משמע משמע מחרת שחיטת הפסח ומשמע מחרת אכילת הפסח וההוא דבפ׳ אלה מסעי היינו מחרת שחיטת הפסח והאי דהכא היינו מחרת אכילת הפסח ופלוגת׳ היא בירושלמי בפ״ב דחלה:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush