גמרא
פירוש
מֵתִיב רַב שִׁימִי בַּר אַבָּא אִם הָיָה כֹּהֵן יִזְרוֹק עָלָיו דַּם חַטָּאתוֹ וְדַם אֲשָׁמוֹ.
דַּם חַטָּאתוֹ שֶׁל מְצוֹרָע וְדַם אֲשָׁמוֹ שֶׁל מְצוֹרָע דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:ב׳} זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע אבֵּין גָּדוֹל וּבֵין קָטָן.
תְּנַן בהַכֹּהֲנִים שֶׁפִּיגְּלוּ בַּמִּקְדָּשׁ מְזִידִין חַיָּיבִין גהָא שׁוֹגְגִין פְּטוּרִין אֶלָּא שֶׁפִּיגּוּלָן פִּיגּוּל.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא שְׁלוּחֵי דִשְׁמַיָּא הָווּ הַיְינוּ שֶׁפִּיגּוּלָן פִּיגּוּל אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שְׁלוּחֵי דִידַן הָווּ אַמַּאי פִּיגּוּלָן פִּיגּוּל לֵימָא לֵיהּ שְׁלִיחָא שַׁוֵּיתָיךְ לְתַקּוֹנֵי וְלָא לְעַוּוֹתֵי.
אָמְרִי שָׁאנֵי גַּבֵּי פִּיגּוּל דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ז׳:י״ח} לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ מִכׇּל מָקוֹם.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מתיב רב שימי בר אבא אם היה כהן זורק עליו דם חטאתו ואשמו – איכא מאן דאמר דמדאותיב רב שימי בר אבא מברייתא ולא אותיב ממתני׳ ש״מ דלא גרס במתניתין חטאות ואשמות ואי מהא לא איריא דהאי דלא אותיב ליה ממתני׳ משום דכיון דתנא להו בהדי קיני זבין ממילא מוכח דחטאות ואשמות דמצורע קאמר אבל מתניתא דתני סתמא זורק דם חטאתו ואשמו משמע ליה דבכל חטאות קאמר ואפי׳ הכי שני ליה דדם חטאתו ואשמו של מצורע קאמר. תנן הכהנים שפגלו במקדש וכו׳ אא״ב שלוחי דשמיא נינהו היינו שפגולן פגול – דרחמנא שוינהו שלוחי לכל מילי. אלא א״א שלוחי דידן נינהו אמאי פגולן פגול – שוגג הוא [דקשה] ליה בשלמא במזיד נהי דשלוחי דידן נינהו פיגולן פיגול דכיון שמפגל במזיד אינו עושה שליחותו אלא אדעתא דנפשיה קעביד וקי״ל בפ״ב דחולין (דף מ.) דאדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה אבל בשוגג אי שלוחי דידן נינהו אמאי פיגולן פיגול דהא כיון דשוגג הוא לאו אדעתא דנפשיה קעביד שמתכוין הוא לעשות שליחותו ולימא שליח שויתיך לתקוני ולא לעוותי ודחי׳ שאני גבי פגול דאמר קרא וכו׳ הלכך בעיין הכא לא איפשיטא ומיהו נהי דהכא לא איפשיטא לה מההיא דפ״ק דקידושין מוכח דשלוחי שמיא נינהו וכמו שכתבתי למעלה. גופא א״ר יוחנן הכל צריכין דעת וכו׳ – הקשו בתוס׳ התנן ומייתי לה בפרק האיש מקדש (קדושין נה.) בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים לעולות כלומר ויקרבו אלמא אין צריכין דעת ותירצו דהתם שאני דכיון שנאבד דעת בעלים הוא שכל כהן שירצה להקריב יקריב. אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו אלמה אמר רבי אלעזר וכו׳ לא עשה ולא כלום – משום דאין דנין אפשר משאי אפשר. אשתו שוטה היכי דמי – כלומר לעולם בכי הא דנין אלא למאי דאמר לר׳ יהודה דאדם מביא על אשתו שוטה לא חטאת חלב קאמר אלא קרבן יולדת דחטאת חלב אי אפשר דהיכי דמי וכו׳ וכיון שהיא פטורה אי אפשר שיביא בעלה עליה. אלא מעתה יביא אדם פסח על חבירו – לדידך דדנית אפשר משאי אפשר. לא עשה כלום – שצריך שימנה עמהם מדעתו. אמר רבי זירא שה לבית אבות לאו דאורייתא – לעולם בכי האי דנין ומיהו מפסח לא מצי למידק דשה לבית אבות לאו דאורייתא דמן התורה אין הקטנים צריכין להמנות בשה עם בני חבורה אלא אוכלין ממנו אף על פי שלא נמנו עליו דאף על גב דאין פסח נאכל אלא למנוייו הני מילי בראויין להמנות אבל קטנים דלאו בני הכי לית לן בה. הריני שוחט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון לירושלים – אמר לבניו הריני עולה לירושלים ולאחר שאהיה שם אשחוט את הפסח על מי שיעלה מכם ראשון. על בשרא קאי – כשעלה זה כבר נשחט ואם כן היאך נמנה עליו והכתיב מהיות משה ודרשינן מחיותא דשה (פסחים פט.). ומזכי להון – בתמיה היאך האב מזכה לאחד מבניו אחר שחיטה א״נ האי ומזכה להם אההוא בן שעולה ראשון קאי היאך מזכה לאחיו דבשלמא איהו זכי דאיכא למימר כיון שעלה ראשון הוברר שכשנשחט הפסח עליו נשחט אבל היאך מזכה לאחיו והכי מוכח סוגיין דפרק כל הגט (גיטין דף כה.). כדי לזרזן – שיהיו רגילין להזדרז במצות. ונמצאו בנות זריזות – ולא קתני בנות זכו אלמא לא נתכוין אלא לזרז בלבד.פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה
הערות
הערות
Gemara
Peirush