גמרא
פירוש
וְהָא שַׁיַּיר תֵּיבָה אִי מִשּׁוּם תֵּיבָה לָאו שִׁיּוּרָא הוּא מִילֵּי דְצִינְעָא קָתָנֵי מִילֵּי דִבְפַרְהֶסְיָא לָא קָתָנֵי.
אָמַר רַב אָשֵׁי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
והא דאמרי׳: במה מתריעין ר״י אומר בשופרות – אינו נכון לפרש שחלקו על הלשון לבדו אם נקראת התרעה בפה,א וכ״ש שנאמר דלמאןב דס״ד מעיקרא מאן דאמר בפה לא אמר בשופרות, דלית ליה לרב יהודא בר שילאג התרעה בשופרות, דהא תני לקמןד תקעו הכהנים תקעו,ה בני אהרן כו׳.
אבל העיקר הנכוןו לומר דרב יהודא סבר התרעה דקאמר מתניתין במה אלו יתרות על הראשונות בשופרות היא, דבאחרונות מתריעין בהן בשופרות, הא בענינו אפילו בראשונות ובשניות עושין כן, אם ראו ב״ד לאפושי רחמי לפי צורך שעתן, ורב יהודה בריה דרב שילא סבר התרעה דקתני מתניתין בעננו הוא, לומר שאין עננו זה אלא בשבע אחרונות, והיא צעקה שאומר שליח צבור לאחר תפלה עננו אבינו עננו עננו בוראנו עננו וכולה ענינא בתעניות,ז כמו שאומרים עכשיו בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ואמרי׳ קס״ד מאן דאמר עננו לא אמר בשופרות, פי׳ דבעננו אלו יתרות על הראשונות אבל בשופרות אין אלו יתרות עליהן, דבשניות נמי תוקעין בשופרות, והתניא אין פוחתין משבע תעניות על הצבור ובהן שבע [שבע]ח התרעות וסימן לדבר יריחו דהוו שבע בשופרות,ט מדקתני שבהן שבע שבע התרעות אלמא ליכא התרעה בשופרות אלא (בג׳)1 האחרונות, ומסקינן אלא בשופרות דכ״ע לא פליגי דקרי להו התרעה, ובהם האחרונות יתרות על הראשונות, כי פליגי בעננו דמר סבר עננו נמי קרי לה התרעה, וליתא אלא באחרונות, וכי קתני מתריעין בכולהו גווני התרעות קאמר, ומר סבר לא מיקרי הכי ואפי׳ בראשונות נמי אית׳.
וקשיא לןי היכי אמרינן הכא בשופרות והא התרעה דתעניות בחצוצרות היא, כדתנןכ ובתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות משני צדדים, שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות, ותניא התםל בד״א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר דהיינו בראש השנה ויובל אין חצוצרות, מקום שיש חצוצרות דהיינו תעניות אין שופר, וי״למ דהאי תנא במקדש קאי דאיכא שופרות בתעניות, ומשום דבעא למיתנא סימן לדבר יריחו, דאינון שבע תקיעות בכהנים ושבע ימים, נקט הכי לסיומי למילתיה כולה מילתא ביריחונ כנ״ל.
עוד י״לס דלא קפיד תנא למיקרי שופרא לחצוצרתא דאשתני שמייהו, לאע אתא אלא לאפוקי התרעה בפה, אבל בירוש׳ נראה שהם סבורין דתקיעה דתענית בשופרות ממש היא, לפי שמצינו שם במס׳ ראש השנהפ קומי ר׳ יהושע בן לוי תוקעין בתעניתא בשופר,צ ר׳ יוסי בעי דיתקעוןק קמוי בחצוצרתא, ולא שמיע דתני חצוצרות במקדש אבל לא בגבולין, ובמכלתין נמי אמור בירוש׳ר למה תוקעין בקרנתא לומר חושבניהוש כאלו גועים כבהמה לפניך.
ושוב מצאתי בתשובות הגאונים ז״ל שמנהגנו לתקוע בתעניות בשופרות, ולפי זה יש לי לדחוק ולומרת דחצוצרות ליתנהו בגבולין אלא בשעתא מלחמה, דכתיבב כי תבואו מלחמה, חצוצרות בכנופיא דכל ישראל כתיב,ג הילכך במקדש בתעניות דהיא כנופיא דכל ישראל מצות היום בחצוצרות, ובשופר נמי תוקעין משום דכתיבד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳, אבל בגבולין בשעת מלחמה בחצוצרות בלבד תוקעין ומתפללין כסדר התעניות, כדאמרינן בגמראה לפי שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובל ובשעת מלחמה, אלמא בשעת מלחמה אומר זכרונות ושופרות, ותוקעין בחצוצרות דקראי נינהו, הא בשאר תעניות התרועה גמרינן בהו, אבל בשופרות הוא דומיא דראש השנה. ובפ׳ משוח מלחמהו גבי מלחמת מדין דריש וחצוצרות התרועה בידוז אלו השופרות, ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיבח בארצכם על הצר הצורר אתכם, דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך.
וראיתי להראב״ד ז״לט דלאו על שופרות של ברכות קאמר דהנהו חצוצרות תני וכהנים הוו, אבל בתקיעה שלאחר תפלה קאמר כשמרבין בתחנונים תוקעין בשופרות כדי להזכיר אילו של יצחק, ובירושלמי למה תוקעין בקרנות לומר הנה אנו גועין לפניך כבהמה, והיינו דקתני ברייתא שבע תעניות ובהם ז׳ התרעות, ואם על תקיעות של ברכות קאמר טובא הוו, אלו דבריו ז״ל. ולאו מילתא היא שכבר הוכחנו מן סוגית הירושלמי שבמסכת ראש השנה שאין להם בגבולין אלא שופר ואין להם חצוצרות כלל, ועוד שהברייתא מפורשת היא ובהן שבע שבע התרעות, כלומר שבע התרעות בכל תענית ותענית,י דשבע ברכות נינהו כדתנןכ על השביעית הוא אומר, ועל כל ברכה תקיעה וכדקתני לה בהדיא באידך פרקין,ל והשמיט הסופר מנוסח הרב ז״ל שבע אחד, אבל בכל הנוסחאות שבע שבע התרעות כתוב בהן, וסימן לדבר יריחו.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
אבל העיקר הנכוןו לומר דרב יהודא סבר התרעה דקאמר מתניתין במה אלו יתרות על הראשונות בשופרות היא, דבאחרונות מתריעין בהן בשופרות, הא בענינו אפילו בראשונות ובשניות עושין כן, אם ראו ב״ד לאפושי רחמי לפי צורך שעתן, ורב יהודה בריה דרב שילא סבר התרעה דקתני מתניתין בעננו הוא, לומר שאין עננו זה אלא בשבע אחרונות, והיא צעקה שאומר שליח צבור לאחר תפלה עננו אבינו עננו עננו בוראנו עננו וכולה ענינא בתעניות,ז כמו שאומרים עכשיו בימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ואמרי׳ קס״ד מאן דאמר עננו לא אמר בשופרות, פי׳ דבעננו אלו יתרות על הראשונות אבל בשופרות אין אלו יתרות עליהן, דבשניות נמי תוקעין בשופרות, והתניא אין פוחתין משבע תעניות על הצבור ובהן שבע [שבע]ח התרעות וסימן לדבר יריחו דהוו שבע בשופרות,ט מדקתני שבהן שבע שבע התרעות אלמא ליכא התרעה בשופרות אלא (בג׳)1 האחרונות, ומסקינן אלא בשופרות דכ״ע לא פליגי דקרי להו התרעה, ובהם האחרונות יתרות על הראשונות, כי פליגי בעננו דמר סבר עננו נמי קרי לה התרעה, וליתא אלא באחרונות, וכי קתני מתריעין בכולהו גווני התרעות קאמר, ומר סבר לא מיקרי הכי ואפי׳ בראשונות נמי אית׳.
וקשיא לןי היכי אמרינן הכא בשופרות והא התרעה דתעניות בחצוצרות היא, כדתנןכ ובתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות משני צדדים, שופר מקצר וחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות, ותניא התםל בד״א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר דהיינו בראש השנה ויובל אין חצוצרות, מקום שיש חצוצרות דהיינו תעניות אין שופר, וי״למ דהאי תנא במקדש קאי דאיכא שופרות בתעניות, ומשום דבעא למיתנא סימן לדבר יריחו, דאינון שבע תקיעות בכהנים ושבע ימים, נקט הכי לסיומי למילתיה כולה מילתא ביריחונ כנ״ל.
עוד י״לס דלא קפיד תנא למיקרי שופרא לחצוצרתא דאשתני שמייהו, לאע אתא אלא לאפוקי התרעה בפה, אבל בירוש׳ נראה שהם סבורין דתקיעה דתענית בשופרות ממש היא, לפי שמצינו שם במס׳ ראש השנהפ קומי ר׳ יהושע בן לוי תוקעין בתעניתא בשופר,צ ר׳ יוסי בעי דיתקעוןק קמוי בחצוצרתא, ולא שמיע דתני חצוצרות במקדש אבל לא בגבולין, ובמכלתין נמי אמור בירוש׳ר למה תוקעין בקרנתא לומר חושבניהוש כאלו גועים כבהמה לפניך.
ושוב מצאתי בתשובות הגאונים ז״ל שמנהגנו לתקוע בתעניות בשופרות, ולפי זה יש לי לדחוק ולומרת דחצוצרות ליתנהו בגבולין אלא בשעתא מלחמה, דכתיבב כי תבואו מלחמה, חצוצרות בכנופיא דכל ישראל כתיב,ג הילכך במקדש בתעניות דהיא כנופיא דכל ישראל מצות היום בחצוצרות, ובשופר נמי תוקעין משום דכתיבד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה׳, אבל בגבולין בשעת מלחמה בחצוצרות בלבד תוקעין ומתפללין כסדר התעניות, כדאמרינן בגמראה לפי שאין אומרין זכרונות ושופרות אלא בראש השנה וביובל ובשעת מלחמה, אלמא בשעת מלחמה אומר זכרונות ושופרות, ותוקעין בחצוצרות דקראי נינהו, הא בשאר תעניות התרועה גמרינן בהו, אבל בשופרות הוא דומיא דראש השנה. ובפ׳ משוח מלחמהו גבי מלחמת מדין דריש וחצוצרות התרועה בידוז אלו השופרות, ולא ידעתי אם שלא דקדקו בלשונם, או שאין חצוצרות אלא במלחמת אויבים הצרים עליהם בארץ, כדכתיבח בארצכם על הצר הצורר אתכם, דלמה להם לפרש אלו השופרות אלא לכך.
וראיתי להראב״ד ז״לט דלאו על שופרות של ברכות קאמר דהנהו חצוצרות תני וכהנים הוו, אבל בתקיעה שלאחר תפלה קאמר כשמרבין בתחנונים תוקעין בשופרות כדי להזכיר אילו של יצחק, ובירושלמי למה תוקעין בקרנות לומר הנה אנו גועין לפניך כבהמה, והיינו דקתני ברייתא שבע תעניות ובהם ז׳ התרעות, ואם על תקיעות של ברכות קאמר טובא הוו, אלו דבריו ז״ל. ולאו מילתא היא שכבר הוכחנו מן סוגית הירושלמי שבמסכת ראש השנה שאין להם בגבולין אלא שופר ואין להם חצוצרות כלל, ועוד שהברייתא מפורשת היא ובהן שבע שבע התרעות, כלומר שבע התרעות בכל תענית ותענית,י דשבע ברכות נינהו כדתנןכ על השביעית הוא אומר, ועל כל ברכה תקיעה וכדקתני לה בהדיא באידך פרקין,ל והשמיט הסופר מנוסח הרב ז״ל שבע אחד, אבל בכל הנוסחאות שבע שבע התרעות כתוב בהן, וסימן לדבר יריחו.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א עי׳ בספר ההשלמה.
ב צ״ל דלמאי.
ג לפנינו: בריה דרב שמואל בר שילת.
ד טו ב.
ה יש להוסיף: הריעו.
ו וכ״כ הריטב״א בשם רבנו.
ז צ״ל עננו דתעניות, עי׳ ר״ן.
ח כצ״ל, כמבואר בדברי רבנו לקמן, וכן הגירסא בגמ׳ כ״י אוקספורד הובא בתענית. וגירסת ר״ח הריטב״א וההשלמה: ובהם שבע תרועות וכן גירסת הראב״ד הביאו רבנו לקמן, והנה הרמב״ם פ״ד מתעניות הי״ז כתב: ונמצאו הכהנים פעם תוקעין ומריעין ותוקעין ופעם מריעין ותוקעין ומריעין שבע פעמים, וכתב הלח״מ וקשה דבפ״ק אמרי׳ אין פוחתין מז׳ תרועות על הצבור שבהן י״ח התרעות ע״כ ופירש״י ז״ל שהן מוסיפין ו׳ ברכות ולכל אחת ג׳ תרועות, והשתא קשה דכ״א הויין, דהא איכא שלש אחרות בברכת גואל ישראל, אלא שי״ל דלא מני אלא התרועות הבאות מחמת הברכות הנוספות, עכ״ל. ובהגהות הגר״א הגיה בגמ׳ דילן שהן כ״א התרעות. ועי׳ מש״כ רבנו לקמן בשם הראב״ד, ומדברי הרמב״ם שכתב: שבע פעמים ולא כתב כ״א התרעות, משמע קצת דגריס בגמ׳ כגירסת רבנו והריטב״א, ועי׳ השלמה.
ט אולי צ״ל ובשופרות. ור״ל דילפינן מיריחו תרתי, חדא דבעינן שבע דביריחו היו שבע שופרות, וגם ילפינן דהוי בשופרות.
י וכן הקשו הריטב״א והר״ן.
ל כז א.
מ וכ״כ התוס׳ רי״ד לקמן טז ב. ועי׳ ריטב״א שכתב שכן דעת מקצת החכמים, והוא לא ס״ל כן.
נ אולי צ״ל כיריחו.
ס כ״כ הריטב״א בשם התוס׳, ובשיטה לבעל הצרורות בשם אית דמתרצי.
ע צ״ל ולא.
פ פ״ג ה״ד.
צ בירושלמי לפנינו ליתא לתיבת ״בשופר״ וכן בר״ן כאן, ובריטב״א הגירסא: תוקעין בקרנות.
ק צ״ל ויתקעון וכן הוא לפנינו שם.
ר פ״ב ה״א.
ש צ״ל חשבינו, וכ״ה שם.
ת וכ״כ רבנו במלחמות ראש השנה ו א בדפי הרי״ף, וכ״כ בשיטה לבעל הצרורות בשם רבנו, וכ״כ הריטב״א והר״ן כאן.
א בדפוס ראשון: בשופר במקום בשעת, וט״ס הוא.
ב במדבר י ט.
ג והר״ן כתב: כדכתיב והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות.
ד תהלים צח ו.
ה לקמן טו א.
ו סוטה מג א.
ז במדבר לא ו.
ח במדבר י ט.
ט עי׳ בספר כתוב שם לראש השנה סי׳ כו, וכ״כ הר״ן ר״ה ו א בדפי הרי״ף בשם הראב״ד, וכ״ה בהשלמה וכמכתם כאן, ובספר הבתים שער א ה״ב, וכ״כ המאירי בשם וי״מ, ועי׳ ריטב״א ובשיטה לבעל הצרורות מש״כ בשם הראב״ד.
י עי׳ מש״כ בספר ההשלמה כאן.
כ לקמן דף טו ע״א.
ל דף טז ע״א.
1 הגהת הגרא״ז: בז׳.
הערות
Gemara
Peirush