גמרא
פירוש
מֵת וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד נִשְׁבַּר וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד נִשְׁבָּה וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד נִגְנַב וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבֵד אָבַד וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן אפָּטוּר. הֵיכָן שׁוֹרִי אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ נֶאֱבָד מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן חַיָּיב. אָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי הדרן עלך ארבעה שומרין
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
פרק שמיני: ד׳ שומרין כלן פטורין משבועת השומרין וחייבין משום שבועת ביטוי, חוץ מאיני יודע מה אתה סח שבשואל וגנבה ואבדה שבשומר שכר – איכא למידק ולימא נמי אבד שבשומר חנם, דקתני הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. איכא למימר דההיא לא איצטריכא ליה למימר דהא קתני קרן וחומש ואשם דהיינו חיוב שבועת השומרין. זה כתב רש״י ז״ל. ותמי׳ לי דהא היכאא דקתני נמי חייב סתמא ליכא למימר חייב אלא בשבועת השומרין, אלא היינו טעמא דאכלו לא קאמר, דודאי פטור משבועת ביטוי וחייב קרן וחומש ואשם דהיינו גזל ממש, ובלא שומרין נמי משכחת לה.ב סליק פירקא וסליקו חידושי שבועות בעזרת רב ישועות {ביאור בירושלמי}1 ירושלמי בפ״ק דברכותג ובתענית פרק סדר תעניות כיצד,ד כל הברכות אחר חותמיהן ואין אומרים ברכהה פסוק, היתיב רבי יצחק בן אלעזר קומי רבי יוסי מכיון דאת אמר אחר חותמיהן אמרו ברכה פסוק, אמרין חכים הוא הדין טליאז דהוא סבר מהו אחר חותמיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא, א״רח אחא כל הברכות כלן כעין חותמיהן, ואילין דאמר צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראלט אין בו משום ברכה פסוק. פי׳י בכל הברכות הולכים אחר חתימתן, וצריך לומר בסופה של ברכה סמוך לחתימה לשון הנמשךכ אחר החתימה ודומה [לה].ל ואין אומרם ברכה פסוק, פי׳ אין אומרין פסוק של ברכה סמוך לחתימה,מ כגון בברכת השנים אל יאמר ככתובנ יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך וכו׳, או בימות הגשמים יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב [וגו׳] לתת מטר וגו׳,ס או בברכת החולים אל יאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים וגו׳,ע או והסיר ה׳ ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר וכו׳פ וכיוצא בהם, וטעמא דמילתא מפני שנראה כמקדים ברכת עבד לברכת רבו,צ באומרו סמוך לחתימה פסוק שנאמר [עיקרו]ק בלשון ברכה להדיוט, אלא אם בא לומר פסוק יאמר פסוק המדבר בשבחו של מקום, ואם לאו יאמר לשון שבח או לשון בקשה וחותם, וזה יהיה מעיןר החתימה ודומה לה. היתיבש רבי יצחק בן אלעזר מכיון דאתמרת אחר חותמיהן אמ׳ ברכה פסוק, פי׳ קס״ד דר׳ יצחק דכל הברכות אחר חותמיהן הוי פי׳ שהחתימה היא עיקר הברכה, להאי קא מותיב כיון דחתימה עיקר מאי איכפת לן בסמוך לחתימה, מה שירצה יאמר, כי כל הברכה טפלה לחתימה. אמרין חכים הוא הדין טליא, דהוא סבר אחר חותמיהן שאם היה עומד בשחרית ושכח והזכיר של ערבית וחזר וחתם של שחרית יצא, פי׳ הוא סבור דפירושא הוי דחתימה עיקר, וקמל״ן דאפילו אמר הפתיחה בטעות לית לן בה, כיון דחתימה הוגנת היא, ואין כן,א אמר רבי אחא כל הברכות כלן כעין חותמיהן, כלומר הכי פירושא דמילתא מאי אחר חותמיהן כעין חותמיהן וכדפריש לעיל, ועל כן אין אומרים ברכה של פסוק סמוך לחתימה דבעינן סמוך לחתימה מעין החתימה וליכא,ב דזו ברכת הרב וזו ברכת העבד. ואילין דאמרין צהלי ורוני יושבת ציון וגו׳ אין בו משום ברכה פסוק, פי׳ הבא לאומרו סמוך לחתימה דבונה ירושלים, או סמוך לחתימה דמשמח ציון בבניה הרשות בידו, ואין בו משום ברכה פסוק, דהכל הוא כבודו של מקום כי יגדל שמו בעולם בשובו את שבות עמו ואת שיבת ציון, כיג אין מלך בלא עם ובלא פלטין והיא עיר קדשו קרית מלך רב, וכתיבד ברב עם הדרת מלך הילכךה תרוייהו ברכת הרב נינהו.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א בכי״ק כי״ל וכי״נ: איכא.
ב וכן הוא בריטב״א בשם רבנו.
ג סוף הלכה ה.
ד פ״ב הלכה ג.
ה לפנינו: ״אחר ברכה״.
ו לפנינו בתענית יח, ב ״ויאמר״. ובברכות ״אין אומרין״.
ז לפנינו בתענית ״הכן הוא הדין מלייא״.
ח הגר״א הגיה כאן: כך א״ר אחא, ולפירושו של רבנו אין להגיה.
ט ישעיה יב, ו.
י מכאן עד היתיב ר׳ יצחק הובא בשבה״ל.
כ בשבלי הלקט: הדומה ונמשך.
ל שם אין התיבות ודומה לה, ותיבת ״לה״ הגהתי מסברא.
מ עי׳ ר״ח בתענית יח, ב.
נ דברים כח, ח.
ס שם יב.
ע שמות טו, כו.
פ דברים ז, טו.
צ כ״ה גם בשבלי הלקט, ובכ״י אחר: בוראו, במקום רבו.
ק הגהתי לפי שבלי הלקט.
ר שם: כעין.
ש מכאן ועד ואילין דאמרין לא הובא בשבלי הלקט, ועי׳ בפי׳ לבעל ספר חרדים לירושלמי ברכות שם.
ת צ״ל דאת אמר.
א עי׳ ברכות יב, א וברשב״א ובתלמידי ר״י ובמלחמות ובמאירי שם. ועי׳ מרכבת המשנה הל׳ תענית מהדורה תנינא פ״ד הי״ז.
ב עי׳ מרכבת המשנה שם.
ג בשבלי הלקט בסדר שונה.
ד משלי יד, כח.
ה עיין בשאלות ותשובות הרמ״ע מפאנו סימן קב בשאלה העשירית.
1 {ביאור זה נמצא בארבע כתבי יד של חי׳ הרמב״ן למס׳ שבועות בסופו, מתוך כתבי היד ניתן לקבוע שביאור זה הוא ג״כ להרמב״ן. אך התברר לנו בבירור גמור שפירוש זה אינו להרמב״ן, אלא לר׳ אביגדור כהן צדק, שכן חלקו של ביאור זה מופיע בשבלי הלקט סי׳ קכט: ״שזה כתב הר״ר אביגדור כהן צדק זצ״ל בתשובה לר׳ בנימין אחי נר״ו״. אולם בשבלי הלקט לא הועתק כל הפירוש, ומשום כך התחבטו מפרשי הירושלמי כיצד לפרש את יתר דברי הירושלמי.}
הערות
Gemara
Peirush