^א וכ״כ רש״י ד״ה והרי מגדף, ור״ח ורשב״א וריטב״א וחי׳ הר״ן.

^ב ז, א.

^ג וכ״ה בחי׳ הר״ן וראה תוס׳ ד״ה והרי מגדף, וריטב״א.

^ד בכי״נ כתוב על הגליון רבני ספרדי. כל זה הלשון הובא בספר התנא משנה למלך בהלכות שבועות דפוס קוסטאנדינה ד״ד ע״ג ד״ה ודע, ע״כ. ולפנינו הוא בפ״ד משבועות ה״א, וז״ל: ודע שבאו לידי חדושי הרמב״ן על שבועות מכ״י, ולפי שספר זה איננו מצוי, וראיתי שהאריך הרבה בסוגיא זו, ויש ללמוד מדבריו כמה חדושי דינים, ראיתי להעתיק כל דבריו. והעתיק דברי רבנו מכאן עד ד״ה ככר זו.

^ה וכ״ה ברשב״א ובחי׳ הר״ן, ובריטב״א בשם התוס׳, וכתב דלזה הסכים הרמב״ן עיי״ש. וראה תוס׳ ד״ה אבל ותוס׳ הרא״ש.

^ו הגהתי עפ״י המל״מ.

^ז תיבת ״הכי״ אינה במל״מ.

^ח בכי״ק כמקום מצטרפין, כתוב: חייב.

^ט וכ״כ הריטב״א, ובחי׳ הר״ן ד״ה א״ה, עיי״ש. ועי׳ בספר ברוך שאמר לבעל הברוך טעם מש״כ על דברי רבנו.

^י ד״ה מתוך שחלוקות לחטאות.

^כ מעילה כ, א; כריתות טו, ב.

^ל ראה רשב״א.

^מ טו, ב.

^נ וכן דעת הר״י מיגש דשני גופין אף אם כללן בשבועה אחת חייב שתי חטאות, הביאו רבנו לקמן, ולכאורה יש להקשות דהתם החמשה זבחים חמשה הקדשות הם, ולכן הם חלוקים וחייב חמשה חטאות, משא״כ בשני ככרות שבועה אחת היא, ונראה דדעת רבנו היא דכיון דתנן התם גופין מוחלקים, ולא הקדשות מוחלקות, משמע דמה שמחלקם הגופים הוא שמחלקם ולא ההקדשות, וראה שטמ״ק שם אות כ, וחי׳ הר״ן סוד״ה מתוך, והמל״מ (הלכות שבועות פ״ד ה״א) כתב וז״ל: אך לא ברירא לי מילתא מ״ש הרמב״ן דב׳ ככרות אפי׳ בקונם אחד חשיבי גופין מוחלקין, דדוקא באוכל (כצ״ל ומה שנדפס הוא ט״ס) נותר מה׳ זבחים חשיבי גופין מוחלקין, משום דכל זבח וזבח היה גוף מוחלק לבדו, אבל שני ככרות לא חשיבי גופין מוחלקין עכ״ל. ונראה שכונתו להקשות דמה שנותר מזבח זה אין לו שייכות לזבח האחר, דמזבח זה הוא נותר ועל זבח זה קיבל שם נותר, משא״כ בשני ככרות דשניהם מכח שבועה אחת באים, כגוף אחד חשיבי, אך גם על קושיא זו אולי אפשר לומר דכיון דתנן גופין מוחלקין ולא תנן איסורין, משמע דמה שמחלקן הוא הגופין וכמש״כ בשטמ״ק בכריתות עיי״ש.

^ס טו, ב.

^ע בנדפס במקום לאשמות, כתוב: לאשמועי׳.

^פ וכ״ה בחי׳ הר״ן ובריטב״א, וראה תוס׳ ד״ה מתוך.

^צ ראה מל״מ מה שהקשה על פי׳ זה.

^ק ראה ר״י מיגש שהביא פירוש זה בשם חד מרבוותא, והקשה עליו.

^ר ד״ה אמר רבא.

^ש טו, ב.

^ת וכן הקשה הרשב״א עיי״ש.

^א בעמוד ב.

^ב בעמוד ב.

^ג לקמן כג, א.

^ד וקושיא זו ל״ק על רש״י, כיון דאמר מזו ומזו, הוה ליה כפת פתו דכיון דמונחין לפניו היה לו לומר שבועה שלא אוכל מאלו. כ״כ בחי׳ הר״ן.

^ה כריתות יא, ב.

^ו הגהתי לפי הנדפס.

^ז יב, ב.

^ח שבת עא, א.

^ט כריתות יח, ב.

^י ויקרא ה, טו.

^כ לעיל ד״ה מחלוקת.

^ל כריתות דף טז, ע״א.

^מ בעמוד ב.

^נ ויקרא ה, ה.

^ס עי׳ מל״מ.

^ע כ״ה גם בכי״ל ובכי״נ, ובנדפס כתוב: אשמות, וכן במל״מ, ובמל״מ אין התיבות ״של שנים״.

^פ וכמש״כ רבנו לעיל בד״ה ונראה לפרש, וראה חי׳ הר״ן מש״כ בשם התוס׳.

^צ ראה מל״מ מש״כ בביאור הדברים.

^ק לפנינו אין תיבת ״אכלה״. ראה דק״ס אות ה.

^ר ד״ה אין לה פדיון.

^ש וכ״ה בתוס׳ ד״ה וחכמים ותוס׳ הרא״ש וחי׳ הר״ן והרשב״א.

^ת יבמות פה, א.

^א נדרים לה, א. וכן הוא לפנינו, וראה תוס׳ ד״ה וחכמים.

^ב לפנינו שם: קונם ככר זה הקדש ואכלה.

^ג לפנינו שם: ככר זה עלי הקדש ואכלה.

^ד מעל. וכ״ה לפנינו שם.

^ה לפיכך אין לה פדיון, כ״ה לפנינו שם.

^ו בכי״ק בכי״ל ובכי״נ כתוב: יש מעילה בקדשי, במקום: שיש מעילה דקדשי.

^ז עי׳ הגהות הגרא״ז. ועי׳ אחיעזר חלק יו״ד סי׳ יח אות ג.