תענית כז, ב.
הרי״ף בפרקין.
אוצה״ג סי׳ קיח, וכ״ד הרמב״ם בפי״ג מתפלה ה״ד.
כב, א.
עי׳ רשב״א ור״ן שתירצו, וע״ע מהרש״א פנ״י ופר״ח סי׳ תכג.
שם.
סוכה נה, א, ועי׳ חי׳ הרשב״א.
כן הקשה גם הרשב״א, ובבאהגר״א סי׳ תכג ג העלה כן להלכה, וכ״ה גירסתו במס׳ סופרים, ועי׳ להלן.
לפנינו: רבה בריה דרבא.
הגי׳ לפנינו היא ואמצעי דולגן ומשמע דהוא מדברי רב יוסף, אכן רבנו גורס כגי׳ דק״ס והלכתא אמצעי דולג, וגמ׳ הוא דמסיק לה, וכ״כ רבנו בסמוך.
ואיכא נמי למיחש שהנכנסין בתחילת קריאת השלישי ימצאו שאין הפסוקים שבפר׳ הקודמת מספיקין לב׳ קרואין וכמ״ש רבנו לעיל, ועי׳ בטו״א עוד חששות בזה.
עי׳ טו״א ורש״ש מש״כ בזה.
סנהדרין נא, ב. וכן הק׳ הרשב״א, וע׳ באהגר״א סי׳ תכג ג.
פי״ז הל׳ ט-י.
נראה דצ״ל: קורא.
דברי רבנו הביא גם המאירי, וע״ש בהערה שיטות הראשונים בזה.
אולי צ״ל: ופירוש.
פסחים נ, ב.
הגהת הגרא״ז: עיין גירסתנו במסכת סופרים ואינה מיושבת, והגר״א ז״ל מגיה שם, ועפ״י הגהתו כתב כן בביאורו לאו״ח סי׳ תכ״ג. ולא ראה נוסחת הרמב״ן, כי נדפס בסוף ימיו מכת״י בשאלוניקי שנת תקנא, וגם הנחלת יעקב מפרש המסכת סופרים הנדפס בש״ס מגי׳ שם ולא ראה נוסחת הרמב״ן, וכן החת״ס בת׳ חא״ח סי׳ קיא האריך בסוגיא ומביא הנוסחא מס׳ האגודה והיא כעין נוסחת הרמב״ן, וגם הוא לא ראה דבריו ומבאר באופן אחר ע״ש.
הגהת הגרא״ז: עיין בנחלת יעקב למסכת סופרים וטעמו נראה נכון ובטעם זה חולק הוי״א.
הגהת הגרא״ז: נראה דזהו טעם על מה שמפסיק אחר וביום השבת. ועיין תוס׳ דף כ״ב ד״ה אין מתחילין ובמש״כ הרמב״ן למעלה וא״ת א״כ פרשה קטנה וכו׳, ואולי דהוא טעם על מה שמתחיל ב׳ פסוקים מפ׳ התמיד.