×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא מגילה כ״ב.גמרא
;?!
אָ
אאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים לִיקְרֵי תְּרֵי מֵהָא וּתְלָתָא מֵהָךְ פָּשׁוּ לְהוּ תְּרֵי. אָמַר לוֹ זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כַּיּוֹצֵא בָּהּ שָׁמַעְתִּי דִּתְנַן בבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ וְתָנֵי עֲלַהּ בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד. וְהָוֵינַן בַּהּ בִּשְׁלָמָא יְהִי רָקִיעַ בְּאֶחָד דִּתְלָתָא פְּסוּקֵי הָווּ אֶלָּא בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם חַמְשָׁה פְּסוּקֵי הָווּ וְתַנְיָא גהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְאִיתְּמַר עֲלַהּ רַב אָמַר דּוֹלֵג וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק. רַב אָמַר דּוֹלֵג מַאי טַעְמָא לָא אָמַר פּוֹסֵק קָסָבַר כֹּל פְּסוּקָא דְּלָא פַּסְקֵיהּ מֹשֶׁה אֲנַן לָא פָּסְקִינַן לֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר פָּסְקִינַן לֵיהּ וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא קָרָא צַעַר גָּדוֹל הָיָה לִי אֵצֶל רַבִּי חֲנִינָא הַגָּדוֹל וְלֹא הִתִּיר לִי לִפְסוֹק אֶלָּא לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוֹאִיל וּלְהִתְלַמֵּד עֲשׂוּיִין. הָתָם טַעְמָא מַאי מִשּׁוּם דְּלָא אֶפְשָׁר הָכָא נָמֵי לָא אֶפְשָׁר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר פּוֹסֵק מַאי טַעְמָא לָא אָמַר דּוֹלֵג גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין וּמִשּׁוּם הַיּוֹצְאִין. מֵיתִיבִי פָּרָשָׁה שֶׁל שִׁשָּׁה פְּסוּקִים קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְשֶׁל חֲמִשָּׁה פְּסוּקִים בְּיָחִיד קָרָא רִאשׁוֹן שְׁלֹשָׁה הַשֵּׁנִי קוֹרֵא שְׁנַיִם מִפָּרָשָׁה זוֹ וְאֶחָד מִפָּרָשָׁה אַחֶרֶת וְיֵשׁ אוֹמְרִים שְׁלֹשָׁה לְפִי שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. וְאִם אִיתָא לְמַאן דְּאָמַר דּוֹלֵג נִדְלוֹג וּלְמַאן דְּאָמַר פּוֹסֵק נִפְסוֹק. שָׁאנֵי הָתָם דְּאֶפְשָׁר בְּהָכִי. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲלָכָה כְּיֵשׁ אוֹמְרִים וְאָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר ריב״לרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כְּשֵׁם שֶׁאֵין מַתְחִילִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מג׳מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים כָּךְ אֵין מְשַׁיְּירִין בַּפָּרָשָׁה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה פְּסוּקִים. פְּשִׁיטָא הַשְׁתָּא וּמָה אַתְחַלְתָּא דְּקָא מַקֵּיל תַּנָּא קַמָּא מַחְמְירִי יֵשׁ אוֹמְרִים שִׁיּוּר דְּמַחְמִיר ת״קתַּנָּא קַמָּא לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן דְּמַחְמְירִי יֵשׁ אוֹמְרִים. מַהוּ דְּתֵימָא נִכְנָסִין שְׁכִיחִי יוֹצְאִין לָא שְׁכִיחִי דְּמַנְּחִי סֵפֶר תּוֹרָה וְנָפְקִי קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן. ות״קוְתַנָּא קַמָּא מ״שמַאי שְׁנָא שַׁיּוֹרֵי דְּלָא מִשּׁוּם יוֹצְאִין אַתְחוֹלֵי נָמֵי גְּזֵירָה מִשּׁוּם הַנִּכְנָסִין אָמְרִי מַאן דְּעָיֵיל שַׁיּוֹלֵי שייל. שְׁלַח לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב יוֹסֵף הִלְכְתָא מַאי שְׁלַח לֵיהּ הִלְכְתָא דדּוֹלֵג וְאֶמְצָעִי דּוֹלְגָן.: זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּסָף וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ תַּעֲנִית צִבּוּר בְּכַמָּה רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּמוֹעֵד דְּאִיכָּא קׇרְבַּן מוּסַף אַרְבָּעָה אֲבָל הָכָא דְּלֵיכָּא קׇרְבַּן מוּסַף לָא אוֹ דִלְמָא הָכָא נָמֵי אִיכָּא מוּסַף תְּפִלָּה. ת״שתָּא שְׁמַע בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד קוֹרִין אַרְבָּעָה הָא בְּתַעֲנִית צִבּוּר ג׳שְׁלֹשָׁה אֵימָא רֵישָׁא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבַשַּׁבָּת בַּמִּנְחָה קוֹרִין ג׳שְׁלֹשָׁה הָא תַּעֲנִית צִבּוּר אַרְבָּעָה אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִישְׁמַע מִינַּהּ. ת״שתָּא שְׁמַע דְּרַב אִיקְּלַע לְבָבֶל בְּתַעֲנִית צִבּוּר קָם קְרָא בְּסִיפְרָא פְּתַח בָּרֵיךְ חֲתַים וְלָא בָּרֵיךְ נְפוּל כּוּלֵּי עָלְמָא אַאַנְפַּיְיהוּ וְרַב לָא נְפַל עַל אַפֵּיהּ. מִכְּדֵי רַב בְּיִשְׂרָאֵל קְרָא מַאי טַעְמָא חֲתַם וְלָא בָּרֵיךְ לָאו מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִיקְרֵי אַחֲרִינָא בָּתְרֵיהּ. לָא רַב בְּכָהֲנֵי קְרָא דְּהָא רַב הוּנָא קָרֵי בְּכָהֲנֵי. בִּשְׁלָמָא רַב הוּנָא קָרֵי בְּכָהֲנֵי דְּהָא אֲפִילּוּ רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי דְּכָהֲנֵי חֲשִׁיבִי דְּאַרְעָא יִשְׂרָאֵל מִיכָּף כייפו לֵיהּ לְרַב הוּנָא אֶלָּא רַב הָא אִיכָּא שְׁמוּאֵל דְּכָהֲנָא הֲוָה וְדָבַר עֲלֵיהּ. שְׁמוּאֵל נָמֵי מִיכָּף הֲוָה כַּיִיף לֵיהּ לְרַב וְרַב הוּא דַּעֲבַד לֵיהּ כָּבוֹד וְכִי עָבֵיד לֵיהּ בְּפָנָיו שֶׁלֹּא בְּפָנָיו לָא עָבֵיד לֵיהּ. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּרַב בְּכָהֲנֵי קְרָא דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּיִשְׂרָאֵל קְרָא לְפָנֶיהָ מַאי טַעְמָא בָּרֵיךְ לְאַחַר תַּקָּנָה. אִי הָכִי לְאַחֲרֶיהָ נָמֵי לְבָרֵיךְ שָׁאנֵי הֵיכָא דְּיָתֵיב רַב דְּמֵיעָל עָיְילִימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ופשט רבא לבעיא זו, ואמר ליה לעולא בר רב זו לא שמעתי כיוצא בו שמעתי. דתנןא בראשית בשנים. והיכי אפשר, דחמשה פסוקים בלחוד הויין, והקורא בתורה לא יפחות מג׳ פסוקים, ואתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אומר פוסק – וראיתי לרבינו הגדולב והגאונים ז״לג שפירשו, דהכא נמי בפרשת ראש חדש לרב דולג ולשמואל פוסק, ולקמןד איפסיק בגמרא והלכתא אמצעי דולג, לומר שחוזר השני וקורא פסוק מן השלשה שקרא הראשון ומוסיף שנים אחרים, ונשארו שלשה פסוקים בפרשת צו שקורא אותן השלישי. זהו פירוש הראשונים, וכן הנהיגו הדורות במקומות הללו.
ואני תמה על לבם של ראשונים שהיה כפתחו של אולם מה הרויחו בדילוג הזה, והלא אותה חששא ואותה גזרה שחששו לה בגמר׳ שקוראין על הסדר, אף בדילוג הזה במקומה עומדת, שהרי הנכנסין כשיראו השני מתחיל בפסוק (שני) [ג׳] שבפרשה, יאמרו לא קרא ממנו הראשון אלא שני פסוקים, ומה הועילו חכמים ז״ל בתקנתן בדילוג הזה.⁠ה
וזה דבר ברור הוא, דכשם שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים, גזרה משום הנכנסין, כך אין הקורא מתחיל לקרות בפחות משלשה פסוקים המשיירין בפרשה שלמעלה, גזירה משום הנכנסין, שהיא הגזירה הזו בעצמה. וכדאמרינן בגמ׳ו ושמואל דאמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג, גזירה משום הנכנסין וגזירה משום היוצאין. כלומר מפרשת בראשית כשהיה הראשון קורא שלשה, נשארו שנים בסוף הפרשה, ויש בו גזרה משום היוצאין. וכשהשני דולג פסוק אחד לגמור שלשה, נשארו שנים בתחלת הפרשה, ויש בה גזרה משום הנכנסין שיאמרו ראשון לא קרא אלא שני פסוקים.
הלכך גבי ר״ח מה ראו שלא להתחיל בפ׳ ובראשי חדשיכם בפסוק אחד משום הנכנסין, והלא בדילוג הוא עצמו נסתיים עמו משום גזר׳ זו [של] נכנסי׳. ואם יאמרו, ראו שלא יתחיל בפ׳ פחות מג׳, שמא יטעו הנכנסין בשעת קריאתו בפסוק זה לומר לא קרא אלא פסוק זה בלבד, אבל כשהוא דולג, אין טעותם בקריאה של זה אלא בקריאה של א׳, ושמא לא יתנו דעתם עליה. ואעפ״י שאמרו בדילוג של בראשית דאיכא משום נכנסין, מ״מ בכאן פיחתו הטעות שלהם, ועשו לו הרוחה מן הקורא הזה משני לראשון. זה אין בו טעם ולא ריח בעצמו, שהכל גזרה שוה ואין בה שום חילוק והפרש. ועוד, שהרי אם שיירו בפ׳ ראשונה פחות מג׳ פסוקים אין בו משום חשש אלא ליוצאין בין גברא לגברא, שמא דעתם לומר לא השאירו בפ׳ אלא שני פסוקים לשלישי שיבא אחריו, וזו הגזרה יותר רחוקה הרבה, מפני שיש ריוח לשלישי הזה לקרות בפרשת וביום השבת. ויותר היה נכון, שיגמור השני בסוף פרשה ראשונה, וידלג השלישי ויקרא שלשה פסוקים ממנה, שהרי דילוג פסוק אחד ושנים ושלשה שוה הוא, ובקרבנות החג מדלגין יום אחד,⁠ז אף כאן ידלג שלשה ויוסיף פרשת וביום השבת.⁠ח ובזה תהיה הגזרה יותר רחוקה מאד, שאין לחוש אלא שיבאו הנכנסין בתחלת קריאתו של זה, וימצאו שאין פסוקי׳ שבתחלת הפ׳ מספיקין לב׳ קוראין הראשוני׳. אלא דברים הללו אין בהם ממש אבל טעם מנהג הגאונים ז״ל אין אנו בו.
ועיקר השמועה בפירושה כך נראה, דאמר ליה רבא לעולא בר רב זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי, דפליגי רב ושמואל בפרשה בראשית, (דמדאמר) [דרב אמר] דולג ולא חיישי׳ לגזרה דנכנסין ויוצאין, משום דלא איפשר, דכל פסוקא דלא פסקיה מרע״ה לא פסקינן ליה לעולם. ושמואל אמר פוסק, ואינו דולג, דחיישי׳ לגזרה דנכנסים ויוצאין. אף כאן בראשי חדשים לשמואל פוסק משום חששא דנכנסין ויוצאין, ולרב מוטב שיטעו נכנסין ויוצאין, ולא נפסיק פסוק שלא הפסיקתו תורה. הילכך קורין כדרכן, או שנים הראשוני׳ שלשה שלשה, והשלישי שנים מפרשה ראשונה ושל פרשה שניה. או שנים הראשונים כל הפ׳, והשלישי שני׳ של פרשה שניה ופסוק א׳ משלישית, ואין קפידא בדבר.
ובעיקר פלוגתייהו דרב ושמואל שלח ליה ר׳ אבאט לרב יוסף הלכתא מאי, ושלח ליה הלכתא דולג כרב, והעלו בגמ׳י והלכתא אמצעי, לומר שהלכה כרב, וללמד שאין הדילוג באחרון. לפי שאם היה השני קורא שנים פסוקים מפ׳ בראשית ואחד מיהי רקיע, והשלישי דולג, היה הראשון משייר בפ׳ פחות מג׳ פסוקים, והשני מתחיל בשניה פחות מג׳ פסוקים, והיו כאן גזרות הרבה,⁠כ לפיכך אמרו שהאמצעי דולג. ואלו בפ׳ החודש אין שם אמצעי על השני.⁠ל ועוד, למה ידלג הוא בקביעות, אף השלישי יכול לדלג, וכן הרביעי, דליכא אלא חדא גזרה משום יוצאין, שמשייר בפ׳ פחות מג׳, ויוצאין נמי לא שכיחי כ״כ.
וא״ת למה פסקו הלכה בזה, והלא המעמדות אינן נוהגין לאחר חרבן, והלכתא למשיחא היא.⁠מ הלכה לא באה אלא לומר שאינו פוסק כשמואל, וללמד על פרשת החדש וכיוצא בה שאינו פוסק, והילכך השלימו ההלכה שהדילוג באמצעי הוא בפ׳ בראשית, ללמד על תיקון הסדר שנראין בו דברי רב יותר מדברי שמואל. זהו מה שהעלינו בשמוע׳ לפי מראית עינינו.
וכשחקרנו על הדברים חוץ מתלמודנו, מצאנו במס׳ סופריםנ שהיא גמרא ירושלמית, ממנהגן של אבותינו שאומרים שם כלשון הזה1. ובחדש עצמו קורין שלשה בקרבן תמיד, הראשון קורא וידבר צו ואמרת, והשני קורא את הכבש א׳ ועשירית האיפה עולת, והג׳ חוזר למעל׳ וקורא עולת ונסכו ואת הכבש, מפני שאמרו אין קורין בפ׳ פחות מג׳ פסוקים. ויש אומרי׳ אין משיירין בפ׳ בפחות מג׳ פסוקים ההוא בפ׳ גדולה, בד״א בשיטה של פסיקה אינו יכול לפסוק עד שיקרא ממנה ג׳ פסוקים (וכאן ב׳) [וכאן ג׳] שהוא קורא ד׳ פסוקים, והרביעי קורא בשל ר״ח ובראשי חדשיכם כל הפסוקים, ע״כ אמור במסכתא זו.
והרי להם שני מנהגים בכאן, מתחלה אמר שיקראו שלשה בקרבן התמיד, ויהא השלישי חוזר ודולג פסוק א׳ עולת, וקורא שנים לפניו ונסכו ואת הכבש. והטעם למנהג זה2, כדי שיהא הרביעי, שהוא בא בשביל ר״ח, קורא כל המוספין, והראשונים קורין התמיד, ולא ראו לערב ולקרות קרבן התמיד עם המוספין. ויש אומרים אין משיירין בפ׳ פחות מג׳ פסוקי׳, וההיא בפ׳ גדולה היא, שיש ריוח להשמר בדבר ולהזהר בטעותן של נכנסין ויוצאין, שיסיים בסוף הפ׳ ולא ישייר ממנה פחות משלשה פסוקי׳, ובד״א בשיטה שיש לו להפסיק בה, שאין אדם רשאי לקרות בתורה פחות מג׳ פסוקים3, אבל כאן שהוא קורא מפ׳ ראשונה ונסכו ואת הכבש, וקורא וביום השבת ועולת שבת, נמצא שקרא ד׳ פסוקים, והרביעי קורא פרשת ובראשי חדשיכם.
הנה זהו ענין הגמ׳ זו, עם קצת שבוש שיש בלשונם מטעות הסופרים, מפני שלא הורגלו בה חכמים ותלמידים. אבל מ״מ אנו למדין ממנה הסברא שלהן בשני המנהגין האלו, שהמנהג הראשון מקראס ג׳ קוראין בקרבן התמיד, ולית ליה אין משיירין בפ׳ פחות מג׳ פסוקים כר׳ תנחום א״ר יהושע בן לוי, אלא שדולג פסוק א׳ כדי שיקרא ג׳ פסוקים. ויש אומרים אית להו אין משיירין בפ׳ פחות מג׳ פסוקים, אלא הכא משום דלא איפשר, משייר שנים בפ׳ ראשונה וקורא פרשה שניה, ואין כאן דלוג והפסק. וזהו המנהג שאנו רואין ע״פ הגמ׳ שלנו, כפי מ״ש למעלה.⁠ע אבל המנהג שהנהיגו הגאונים ז״ל על פיפ שלהן, דאמצעי שהוא השני דולג, אין כאן מי שהסכים עמהם. אלא שאין ליגע במה שהונהג על פי הגאונים ז״ל. וכ״ש בזה שאין במנהג שלהם משום איסור. וכבר שנינוצ אל ישנה אדם מפני המחלוקת.
מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה גולדשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א תענית כז, ב.
ב הרי״ף בפרקין.
ג אוצה״ג סי׳ קיח, וכ״ד הרמב״ם בפי״ג מתפלה ה״ד.
ד כב, א.
ה עי׳ רשב״א ור״ן שתירצו, וע״ע מהרש״א פנ״י ופר״ח סי׳ תכג.
ו שם.
ז סוכה נה, א, ועי׳ חי׳ הרשב״א.
ח כן הקשה גם הרשב״א, ובבאהגר״א סי׳ תכג ג העלה כן להלכה, וכ״ה גירסתו במס׳ סופרים, ועי׳ להלן.
ט לפנינו: רבה בריה דרבא.
י הגי׳ לפנינו היא ואמצעי דולגן ומשמע דהוא מדברי רב יוסף, אכן רבנו גורס כגי׳ דק״ס והלכתא אמצעי דולג, וגמ׳ הוא דמסיק לה, וכ״כ רבנו בסמוך.
כ ואיכא נמי למיחש שהנכנסין בתחילת קריאת השלישי ימצאו שאין הפסוקים שבפר׳ הקודמת מספיקין לב׳ קרואין וכמ״ש רבנו לעיל, ועי׳ בטו״א עוד חששות בזה.
ל עי׳ טו״א ורש״ש מש״כ בזה.
מ סנהדרין נא, ב. וכן הק׳ הרשב״א, וע׳ באהגר״א סי׳ תכג ג.
נ פי״ז הל׳ ט-י.
ס נראה דצ״ל: קורא.
ע דברי רבנו הביא גם המאירי, וע״ש בהערה שיטות הראשונים בזה.
פ אולי צ״ל: ופירוש.
צ פסחים נ, ב.
1 הגהת הגרא״ז: עיין גירסתנו במסכת סופרים ואינה מיושבת, והגר״א ז״ל מגיה שם, ועפ״י הגהתו כתב כן בביאורו לאו״ח סי׳ תכ״ג. ולא ראה נוסחת הרמב״ן, כי נדפס בסוף ימיו מכת״י בשאלוניקי שנת תקנא, וגם הנחלת יעקב מפרש המסכת סופרים הנדפס בש״ס מגי׳ שם ולא ראה נוסחת הרמב״ן, וכן החת״ס בת׳ חא״ח סי׳ קיא האריך בסוגיא ומביא הנוסחא מס׳ האגודה והיא כעין נוסחת הרמב״ן, וגם הוא לא ראה דבריו ומבאר באופן אחר ע״ש.
2 הגהת הגרא״ז: עיין בנחלת יעקב למסכת סופרים וטעמו נראה נכון ובטעם זה חולק הוי״א.
3 הגהת הגרא״ז: נראה דזהו טעם על מה שמפסיק אחר וביום השבת. ועיין תוס׳ דף כ״ב ד״ה אין מתחילין ובמש״כ הרמב״ן למעלה וא״ת א״כ פרשה קטנה וכו׳, ואולי דהוא טעם על מה שמתחיל ב׳ פסוקים מפ׳ התמיד.
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×