×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות פ״ג.גמרא
;?!
אָ
פרק ט – הכותב לאשתו
מתני׳מַתְנִיתִין: הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ אִם כֵּן לָמָּה כָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה קַיָּים. אכָּתַב לָהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְאִם מֵתָה יוֹרְשָׁהּ ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּירֵי פֵירוֹת עַד שֶׁיִּכְתּוֹב לַהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם. כְּתַב לַהּ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵירוֹתֵיהֶן וּבְפֵירֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתֵךְ אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּירוֹת בְּחַיֶּיהָ וְאִם מֵתָה אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה מִפְּנֵי שֶׁמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וְכׇל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָאוֹ בָּטֵל.:ב גמ׳גְּמָרָא: תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ.ג וְכִי כְּתַב לַהּ הָכִי מַאי הָוֵי וְהָתַנְיָא הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עַל שָׂדֶה זוֹ וְאֵין לִי עֵסֶק בָּהּ וְיָדַי מְסוּלָּקֹת הֵימֶנָּה לֹא אָמַר כְּלוּם.ה אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי בְּכוֹתֵב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה כִּדְרַב כָּהֲנָא דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא נַחֲלָה הַבָּאָה לְאָדָם מִמָּקוֹם אַחֵר אָדָם מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה וְכִדְרָבָא דְּאָמַר רָבָא הָאוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי בְּתַקָּנַת חֲכָמִים כְּגוֹן זוֹ שׁוֹמְעִין לוֹ. מַאי כְּגוֹן זוֹ כִּדְרַב הוּנָא אָמַר רַב דְּאָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב יְכוֹלָה אִשָּׁה שֶׁתֹּאמַר לְבַעְלָהּ אֵינִי נִיזּוֹנֶת וְאֵינִי עוֹשָׂה.ה אִי הָכִי אֲפִילּוּ נְשׂוּאָה נָמֵי. אָמַר אַבָּיֵי נְשׂוּאָה יָדוֹ כְּיָדָהּ רָבָא אָמַר יָדוֹ עֲדִיפָא מִיָּדָהּ נָפְקָא מִינַּהּ לְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אִיבַּעְיָא לְהוּ קָנוּ מִיָּדוֹ מַהוּ אָמַר רַב יוֹסֵף מִדִּין וּדְבָרִים קָנוּ מִיָּדוֹ רַב נַחְמָן אָמַר מִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ אָמַר אַבָּיֵי מִסְתַּבְּרָא מִילְּתָא דְּרַב יוֹסֵףמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
פרק תשיעי הכותב הא דתנינן דין ודברים אין לי בנכסיך (כלום) וכו׳ נראה לי שאפילו בנכסים שנפלו לה לאחר מכאן נמי מהני, דאין הלשון הזה אלא לשון מתנה, ואפילו על דבר שלא בה לעולם אדם מתנה. תדע דהא (נכסיה) נכסים שיש לה כשהיא ארוסה, אף על פי שנשאת אם מכרה ונתנה קיים בכל הנשים שבעולם לפי סברת המשנה, שהיא קודם שחזרו רבותנו ונמנו שמכרה בטל. א״כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, על כרחנו לסלק עצמו מנכסים שנפלו לה כשהיא תחת הבעל, שהיה בדין שאם מכרה ונתנה בטל. אבל ירוש׳ אמר ר׳ ירמיה בעא (קמיה) קומ׳ ר׳ זעירא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ונפלו לה אחר מכאן מהו, ויש אדם מתנה על דבר שלא בה ברשותו וכו׳. אבל עדיין אני אומר שלא שאלו אלא על הכותב לה משנשאת אם אדם מסלק עצמו בלשון הזה מאותן נכסין שאין לה עכשו כשם שאדם מסלק עצמו בכך בכותב בעודה ארוסה. והוא סובר כיון שנשאת ידו כידה אף במה שעתיד לבא לידה. וכך סוגיא ששם מוכחת. אבל בעודה ארוסה תנאו קיים בכל הנכסים שיבאו לידה לעולם. דין ודברים אין לי על שדה זו וכו׳ לא אמר כלום מאי אין לי, לא יהא לי, ולשון חכמים כך הוא. ולא אמר כלום משום דלאו לדידיה יהיב ליה, ואפקורי נמי לא אפקיר ליה, ואין השדה זוכה בעצמו. מה שאין כן בעבד שאם אמר לו אין לי עסק בך הוא מסולק ממנו והרי הוא משוחרר, שבין גדולים ובין קטנים קנו עצמן בני חורין כיון שזה עצמו סלק זכותו ממנו, שלשון זה אינו לשון מתנה אלא לשון סלוק זכותו מן הדבר כדי שיקננו הלה. ולפי׳ גבי שדה לא אמר כלום דלאו לדידיה יהיב ליה, ואפקורי נמי לא מפקרי ליה. כדברי רש״י ז״ל. ומיהו בגמרא הוינן בטעמיה במסכת כריתות דאמר ריש לקיש הנותן מתנה לחבירו ואמר הלה אי אפשי בה, כל הקודם בה זכה. ואותבי׳ עליה מיהא בריתא הכי, והא ידי מסולקת ממנה דכי אי אפשי בה דמי וקתני לא אמר כלום. פי׳ דדמיין להדדי לפום מאי דפרישנא דהכא האי נותן מתנה בעי למיתן ליה למקבל שדהו, וכי מסלק זכותיה מיניה הוי ליה כמי שנותן לו מתנה ואמר הלה אי אפשי בה. ולמאי דאמר התם כל הקודם בה זכה, הכי נמי כל הקודם זכה, דאיהו מפיק לה מתותי ידיה, שהרי מסלק ממנו כחו וזכותו ולא יהיב ליה להאיך. ופריק כי סליק נפשיה מדין ודברים מגופה דשדה לא סליק נפשיה, כלומר לישנא גריעא הוא ולא משמע לשון סילוק מגופא של קרקע. אבל גבי אשתו ארוסה אינו אלא לשון סילוק שלא יזכה ולא ידון ויערער לזכות בנכסים. ופי׳ הסוגיא כך הוא אמר ר׳ ינאי בכותב לה ועודה ארוסה שאינו צריך אלא לשון סילוק כדאמרן. וא״ת היאך יסלק עצמו מדבר שלא בה ברשותו, הא אין אדם מקנה דבר שלא בה לעולם, כדרב כהנא וכו׳ כלומר יכול הוא להתנות שלא יירשנה הואיל ועדיין אינו רשאי ליורשה. ואינו דומה לאומר לאביו לא אירשך דהתם כיון דראוי ליורשו מעתה הוא זוכה וצריך ללשון מתנה, ואין אדם מקנה דבר שלא בא לרשותו. וזהו פי׳ ממקום אחר שעכשו אינו ראוי ליורשה. ולא כדברי המפרש שהיא מתקנת חכמים, אלא אפילו למאן דאמר ירושת הבעל דאוריתא אתיא. וכדרבא וכו׳ כלומר אף על פי שיכול לסלק עצמו בלשון הזה, ונתרוקנה הרשות לעצמה, מן הדין יכול לבטל תקנת חכמים שאמרו שיהא אוכל פירות, ואם מכרה בטל משום דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו שומעין לו, וזו נמי לתקנתו היא. ואקיש׳ אי הכי נשואה נמי כלומר כיון דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו, אפילו נשואה נמי יהא תנאו קיים בפירות ובמכירה, שאין זה צריך לא לשון מתנה ולא לשון סילוק אלא שיאמר אי אפשי בתקנת חכמים זו. ופריק נשואה ידו כידה וכיון שזכה בנכסים צריך לשון מתנה גמורה, וזה אינו אלא לשון סילוק, כדפרישנא לעיל. והיינו נמי דאמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו. והיינו דאמרי׳ מסתברא מילתיה דרב יוסף בעורר על השדה, דמתערומת בעלמא הוא דסליק נפשיה, ולא מזכותו. אבל בעומד בשדה קנה, דהא לית בה ערעור, הלכך מזכותו נמי סליק נפשיה. ואי קשיא לך אליבא דרב יוסף הא דתנן בפרק מי שהיה נשוי ואם כתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עליך וכו׳, ואקשי׳ עלה בגמרא וכי כתבה לה מאי הוי, ואוקימנא בשקנה מידה. ואלו לרב יוסף קנין לא מהני. איכא למימר התם מודה רב יוסף דדמי לאשתו ארוסה. והכי אמרי׳ בירושלמי ר׳ יוחנן בשם ר׳ ינאי בשלא כנס אבל אם כנס אין אדם מאבד את זכותו בלשון הזה, ואותבי׳ עליה ממתני׳ דמי שהיה נשוי, ופריק שכן היא כותבת לו (על) כל ערר (שיש) שיהא לי בשדה זו לא יהא לי עמך כלום, כלומר שאף כאן אינו צריך אלא לשון סילוק. וא״ת אם כן בלא קנין נמי, איכא למימר כיון דמשועבד לה מעתה צריך קנין, דאי לא, פטומי מילי נינהו, ובמאי קנה הלה. ולמאי דפריש רבי׳ הגדול ז״ל, ורבי׳ האיי גאון ז״ל נמי כתב כך בספר המקח, קנו מידו ועודה ארוסה, כלומר אי אמרי׳ שסלק עצמו אף מגופא של קרקע שלא יהא אוכל פירות, ליכא לאקשויי מההיא, דלענין סלוק אפילו רב יוסף מודה, אלא דהכא סבר בנכסיך אמר ליה ולא בפירותיהן. ורב נחמן סבר כיון שלא היה צריך לקנין וקנו מידו לטפויי מילתא קא אתו, ועל עיקר גופא של קרקע קנו מידו, שאין קנין על מחילת מכרה ונתנה אלא על חליפי הגוף שיהא שלה ולא יהיה אוכל כלום.מהדורת ד"ר עזרא שבט, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144