גמרא
פירוש
שְׁתֵּי לְשׁוֹנוֹת מַשְׁמַע מַשְׁמַע דְּבָטֵל וּמַשְׁמַע דְּלִיבְּטִיל גַּבֵּי גֵּט לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בֵּיהּ קָאָמַר גַּבֵּי מַתָּנָה לִישָּׁנָא דְּמַהֲנֵי בַּהּ קָאָמַר. אָמַר אַבָּיֵי אנְקִיטִינַן שְׁלִיחַ מַתָּנָה הֲרֵי הוּא כִּשְׁלִיחַ הַגֵּט נָפְקָא מִינַּהּ בלְהוֹלֵךְ לָאו כִּזְכִי דָּמֵי. רָבִינָא אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק דִּתְלֵי וְקָאֵי בְּעִיבְרָא דְּדַשָּׁא וְקָא מִיבַּעְיָא לֵיהּ בָּטֵל מַהוּ גתֵּיקוּ. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא דגֵּט זֶה לֹא יוֹעִיל לֹא יַתִּיר לֹא יַעֲזִיב לֹא יְשַׁלַּח ולא יְגָרֵשׁ יְהֵא חֶרֶס יְהֵא כְּחֶרֶס דְּבָרָיו קַיָּימִין. אֵינוֹ מוֹעִיל אֵינוֹ מַתִּיר אֵינוֹ מַעֲזִיב אֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ אֵינוֹ מְגָרֵשׁ חֶרֶס הוּא כְּחֶרֶס הוּא לֹא אָמַר כְּלוּם. אִיבַּעְיָא לְהוּ הֲרֵי הוּא חֶרֶס מַהוּ כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שליח מתנה כשליח גט למאי נפקא מינא להולך לאו כזכי – קשיא לןא, היכי תלה הא בהא, שליח מתנה אי אמר זכי קנה לו מיד, שליח גט אע״ג דאמר זכה לאו כלום היא, שאין חבין לו לאדם שלא בפניו, ולאו משוםב הולך לאו כאומר זכי הוא ולאו מילתא היא, דהכי פירשו בשליח הגט אע״פ שאמרה לו התקבל לי גיטיג, אם אמר הבעל הולך ורצה לחזור חוזר, ואלו אמר זכה ורצה לחזור אינו חוזר, ולפי׳ הביא ממנה רבינו הגדול ז״לד ראיה בפרק התקבל׳ה, ויפה כיון. נהי דבטליה מתורת שליח מתורת גט לא בטליה – זו היא גרסתו של ר״חו ז״ל, ויש גורסין, גיטא גופיה מיבטל. ולפי גרסתו של ר״ח ז״ל, משמע שאם אמר בפיו הרי הגט עצמו בטל, או לאחר שהחזירו שליח לידו אמר יהא כחרם, שהוא בטל, דכתיבת הגט כנתינת מעות ליד האשה דמי, ולאו מעשה הוא, ואתי דבור ומבטל דבור. ולא מסתבר ליז, משום דלגבי גט גופיה לא שייך בטול, כיון שנכתב ונחתם לשמה, על כרחך כשר הוא להתגרש בו, למה זה דומה, למי שכתב ספר תורה לשמו וחזר ומבטל, שלא כל הימנו לפסול מה שנעשה כבר בהכשר, א״נ דמיא לכסף קדושין שאם אמרה חזרני בי ולא אתקדש בכסף זה לעולם לפלוני, שלא אמרה כלום, ואם חזרה וקבלה ממנו מקודשת. ועוד שא״ת בטל הוא, אם כן היכי אמרינן בגמ׳, מי דמי התם דבור ודבורח הוא אתי דבור ומבטל דבור, דמשמע מה שאין כן גבי גט, והלא אף בגט הוא כן דדבור ודבור הוא ולא אתי דבור ומבטל דבור, אלא שאתה אומר שלא ביטל הבעל אלא לשליחות השליח, וכך הוה ליה למימר, אי דבטליה לגיטא ה״ג, אלא הכא שליחותיה דשליח בטליה, לגיטא גופיה לא בטיל. ולפיכך נראה כגירסת הנוסחאות שכתוב בהן, גיטא גופיה מי קא בטיל, ומקצת נוסחאות שכתוב בהם מי קא מבטל גרסי׳, לומר שאינו בטל לעולם, וכן פי׳ רש״י ז״לט, שליח הוא דבטליה, שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה, אבל הגט שהוא בעין אינו נפסל משמע שכיון שהוא בעין אינו נפסל לעולם, וכן עיקר, דאדרבא בטל הוא, וכן יהא כחרס, טפי משמע לי לישנא דבטול הגט עצמו, מלשון ביטול השליחות השליח, ואלמלא אפשר היה שיפסול לעולם אף בזה אינו חוזר ומגרש, שהרי אמר בטל הוא, אלא מפני שא״א לגט ליבטל לעולם, אמרינן שליחותו של שליח בטל, שאין דבריו לבטלה, והא דאמרינן בפרק הניזקיןי, מהו דתימא בטולי בטליה קמ״ל אם איתא דבטליה לעדים הוה אמר, דמשמע שאלו בטליה אע״פ שהוא מגרש בו, ה״ק כיון דלא אמר ליה הרי זה גיטך, משמע דבטולי מבטלא להך נתינה שלא תהא מגורשת בו, שאינו נותנו לשם גירושין שלא יגרש בגט חוב, קמ״ל דכיון דאמר לעדים ראו גט זה שאני נותן לאשתי, לשם גירושין נתן, שאלו לא נתן לשם גירושין, לעדים הוה אמרכ. והר״ם הספרדי ז״ל כתב בחיבורול, השולח גט ביד השליח וביטל הגט, הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה, שלא ביטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות, לפיכך אם היה הגט ביד הבעל וביטלומ, וכן אם פירש בעת שביטלו והוא ביד השליח. ואומר גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט, אינו מגרש בו לעולם. ויש לחוש לדברנ. ועוד כתבס, וכן מי שאמר לב׳ גט שאני כותב לאשתי בטל הוא, וכתב אחרי כן ונתן להע הרי זה גט בטל, וזו היא מסירת מודעא על הגט, וכן אם אמרפ כל גט שיכתב לי פלוני, או שאכתוב מכאן ועד כ׳ שנה בטל הרי זה גט בטל, וזה אמתצ ואין בו בית מיחוש. הא דתנן בראשונה היה עושה ב״ד ממקום אחר ומבטלו ופליגי רב נחמן ור״ש אי בב׳ אי בג׳ – תמהני בה, אפילו בינוק לבין עצמו למה לא יבטל, דאי ידעינן ביה ליהוי ביטול. וי״לר, שהדין נותן ששליחות השליח כיון שבפניו היה, אין מבטלים אותו שלא בפניו, דלא אתי דבור שלא בפניו שהוא גרוע ומבטל דבור שהוא בפניו, כענין שאמרוש, כל מילתא דעבידא באפי בי עשרה צריכי בי י׳ למשלפה, ואע״גת דלא קיימא לן הכי, הכא כולי עלמא מודו דצריכי או שנים או שלשה למשלפי, והיינו נמי דאמרינן לקמןא, אותיבו קרי באודנייכו וכו׳, אע״ג דודאי קא מבטל ליה, כיון דלא שמעי לא הוי בטול. ואפשר דמ״ד בפני ב׳, דינא קאמר, דלא הוי ביטול, כדפרישית דהויא דבר שבערוהב ואינה פחות מב׳, אבל מ״ד בפני ג׳, לומר דמעיקרא היו נותניןג בג׳, דחוששין לתקנת ממזרים, ובא ר״ג וחשש נמי לתקנת עגונות, וסוגיא דמייתי לה משביעית דייקא דלרב ששת בפני ב׳ לא הוי ביטול. ויפה פי׳ רש״י ז״לד בדרב נחמן דאע״ג דגבי דיני ממונות בעינן ג׳ אבל הכא אודועי בעלמ׳ הוא ובתריה סגיאו, וכן בשמיטה גלויי מילתא דאפקועי ממונא הוא, והואיל והתקין הלל אפילו בתרי נמי סגיא, כדאמרינן לקמןז דאפילו במסירת מילי סגי, דהלל הפקיע ממון בני אדם בפרוזבול ובכל דהוא סגיח, וקי״ל נמי הכא כר׳ נחמןט ור׳ יוחנן, וקי״ל בעלמא שנים שדנו אין דיניהם דין, דבכל מילתא דחיוב ופטור אין בית דין שקול, וכן פסק רבינו הגדולי ז״ל, וראיה גדולה אמר, ממה שאמרוכ ודילמ׳ בי דינא דרבנאל אשי כשמואל סבירא להו. ומה שפסק רב אחא משבחא גאון ז״למ כר׳ אבהו בשנים שדנו דיניהם דין, דרב נחמן דהכא קאי כוותיה, ליתא, וסוגיין בפרק חזקת הבתיםנ כדרבאס אמר ר׳ נחמן, דמעשה ב״ד בג׳ וכן בפרק יש נוחליןע.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א וכן הק׳ התוס׳ בד״ה להולך ובשא״ר.
ב בנדפס: דאמר לאו כזוכה.
ג והיינו דבכה״ג הוי גם בגט זכות, ובריטב״א הקשה על רבינו מהגמ׳ ביבמות קיח ב דאסיקנא דלאו זכות הוא. ועיין בשו״ת עונג יו״ט סי׳ קנח דבכה״ג שעשתה שליח הוי זכות.
ד הרי״ף בסוגיין, ועיין נמו״י.
ה לקמן סב ב.
ו וכן הגירסא לפנינו בגמ׳ קידושין נט ב, והובא בתוד״ה התם, ועיין תוס׳ הרא״ש ובאוצה״ג בליקוטי פר״ח עמ׳ 21.
ז וכ״כ רבינו לעיל יח ב, ובקידושין שם, ובב״ב מ א, ובראשונים האריכו בזה.
ח מתיבת ודבור עד ולא אתי, נשמט בנדפס.
ט ד״ה הכא.
י לקמן נה א.
כ בריטב״א בר״ן ובמאירי כתבו ברבינו.
ל פ״ו מהלכות גירושין הלכה כא.
מ רבינו קיצר מלשון הרמב״ם שם: כגון שאמר גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי היא כחרס הנשבר ואם גירש בו אינה מגורשת וכן אם פירש וכו׳.
נ וכ״כ הרשב״א בשם חכמי הצרפתים, והובא בשו״ת הריב״ש סי׳ רלב.
ס שם הלכה יט.
ע ברמב״ם לפנינו: ונתן לה בפני שנים אחרים.
פ ברמב״ם לפנינו: אמר להם כל גט שיכתוב לי פלוני בטל, או כל גט שאכתוב בבית דינו של פלוני הרי זה גט בטל, או כל גט שאכתוב מכאן ועד עשרים שנה בטל הרי גט בטל.
צ וכ״כ רבינו לעיל יח ב (ובב״ב לא כתב כן, ועמד בזה בשו״ת ריב״ש סי׳ רלב), וכ״ה בריטב״א ובר״ן.
ק בנדפס: אפילו ביטלו בין עצמו.
ר וכ״ה בר״ן, ובאבנ״מ סי׳ קמא סק״ו הביא כן מהירושלמי, ועיין שו״ת עונג יו״ט סי׳ קמח.
ש לקמן לג ב.
ת בנדפס חסר מתיבת ואע״ג עד למשלפי. והושלם ע״פ כת״י.
א לד א.
ב וכ״כ בחי׳ הר״ן והריטב״א. ועיין בתוס׳ ד״ה רבי מ״ש בענין זה אי הוי דבר שבערוה.
ג בנדפס: היה מנוהגין.
ד בד״ה בפני.
ה בנדפס חסר מתיבת ובתרי עד ממונא הוא, והושלם ע״פ כת״י.
ו וכ״כ רבינו לקמן לו בספר הזכות, ובחידושיו שם ד״ה והא.
ז לז א.
ח וכ״ד הר״ן בחידושיו דבפרוזבול סגי בשנים, וכ״כ רבינו בספר הזכות שם, ורבינו תם בספר הישר סי׳ קלח. אבל הטור חו״מ סי׳ סז כתב דבעינן שלשה ועיין ב״י דכ״כ בספר התרומות, ובאו״ת כתב דרוב הפוסקים ס״ל דסגי בשנים.
ט לקמן לד א, והלכתא.
י הרי״ף בסנהדרין.
כ סנהדרין ל א.
ל במ׳ שם לפנינו: ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל וכו׳. ובנדפס: בי דינא דרבינא ורב אשי.
מ שאלתות משפטים נח. ועיי״ש בהעמק שאלה ס״ק יד מ״ש בזה.
נ מ א.
ס בנדפס: כדרבה.
ע ב״ב קיג א.
הערות
Gemara
Peirush