^א בנדפס: ואחזוק.

^ב בכת״י בטעות: לחומרא.

^ג י, א.

^ד בהוצ׳ הגרא״ז נוסף: כתיבא ולא אחזוק לא.

^ה כ״כ בספר הישר חלק התשובות סי׳ סג, תוס׳ ותוס׳ הרא״ש כאן ד״ה איכא, ותוס׳ גיטין שם ד״ה אי, וכל הדיון כאן ולהלן הובא בחי׳ הרשב״א והר״ן ד״ה אלא, ולא הביאו הכרעת רבינו להלן כפירוש הראשון. [ועי׳ ברשב״א שם, שהוסיף ראיה לפירוש זה, שאם חזרה בה הגמ׳ מאוקימתא דפליגי בדכתיבא ולא אחזוק, היה לגמ׳ לומר וכי תימא כתיבא ולא אחזוק וכו׳. ויש לציין שבכת״י מינכן כן הגירסא: ׳וכי תימא איכא ביניהו דכתיבא׳ וכו׳. עי׳ דק״ס אות י].

^ו בכת״י נשתבש: אלא תיקשי בגמ׳.

^ז כ״כ הריטב״א כאן בשם ׳ואחרים כתבו׳, וכ״כ בחידושיו לקידושין עו, א ובמיוחסים לריטב״א גיטין שם.

^ח ראה תוס׳ הרא״ש.

^ט לעיל ג, א ד״ה הכל.

^י ראה גליון מהרש״א על שו״ע יו״ד סי׳ ב ס״ב, שנסתפק בזה, עיי״ש.

^כ ראה לעיל ג, ב ד״ה בודק ובהערה שם.

^ל תיבה זו נשמטה בכת״י.

^מ נראה שכאן הכריע רבינו כדעת בה״ג, שבאיתיה קמן צריך בדיקת סימנים. וכ״פ הב״ח סי׳ א ס״ח, ורמ״א שם ס״ב, וראה לעיל הערה 217.

^נ כ״ה בחי׳ הרשב״א בשם רבינו. [והגרא״ז הגיה: ממהר].

^ס עי׳ שמלה חדשה סי׳ ב ס״ק ה, תבואות שור שם ס״ק י, שצריך לבדוק הסימנים לכתחילה, ובדיעבד כשרה. ועי׳ פמ״ג במ״ז ס״ק ב, חי׳ רעק״א ס״ב והגהות חת״ס (נדפסו בסוף ליקוטי חבר בן חיים ח״ו), וגליון מהרש״א שם.

^ע מ׳ואם לא שחט רוב׳ עד כאן נשמט בכת״י בטעות הדומות.

^פ כ״ה בחי׳ הרשב״א (להלן בסוף הסוגי׳ ד״ה וישראל) בשם רבינו, ובתוה״א והקצר ש״א ב״א (ה, א) ובחי׳ הר״ן.

^צ כ״ה בחי׳ הרשב״א שם בשם רבינו. וכ״כ בתוה״א שם.

^ק ראה בחי׳ רבינו להלן י, א ד״ה השוחט בסכין, ובהערות שם.

^ר ע״ב.

^ש דאלמא מיטרח טרחי למיכלה היתרא (חי׳ הר״ן).

^ת ראה תוד״ה מותר.

^א תיבה זו נשמטה בכת״י.

^ב כ״ה בנדפס ובכת״י ליתא תיבה זו.

^ג הובא בחי׳ הר״ן. ובריטב״א מבאר שחמץ הוא טורח קל, שבחיפוש קל ימצא מי שיחליף לו. וכן בתשובות הרשב״א ח״א סי׳ תל וסי׳ תרפז מבואר שההבדל הוא בטרחה: ׳דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואפילו במקום דאיכא טורח הליכה, וכדמוכח הא דחמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין... דכל שאינו טורח בו כבדיקת הסכין נאמן׳. ובמאירי כתב שבזו תיאבונו ממהרו, אבל זו אין כאן אלא חשש הפסד ממון, וכל שאפשר לו להצילו אף על ידי טורח בהיתר עושה. ואפשר שנחלקו בהבנת דברי רבינו, אם החילוק הוא בשיעור הטרחה, או בשיעור הרצון.

^ד ד״ה מותר.

^ה בנדפס: שהה

^ו בכת״י נשמט מ׳הפסח׳ עד כאן בטעות הדומות.

^ז אף תיבה זו נשמטה בכת״י.

^ח כל הענין מכאן ועד סוף הדיבור, הובא בחי׳ הרשב״א ד״ה סברוה.

^ט פסחים כט, א.

^י כ״כ תוס׳, תוס׳ שאנץ ותוס׳ הרא״ש פסחים כט, א ד״ה בדין, שמותר אחר הפסח. ועוד פירשו דמותר דקאמר בהנאה. אבל ברש״י שם ד״ה ויליף: ׳ומותר חמצו של נכרי אף באכילה ואפי׳ בפסח מן התורה׳.

^כ מ׳ושל גבוה׳ עד כאן נשמט בכת״י בטעות הדומות.

^ל כ״כ תוס׳ ותוס׳ שאנץ פסחים כט, ב ד״ה הדר ובראשונים כאן. ועי׳ תוס׳ כאן ד״ה מותר.

^מ כ״כ תוס׳ ותוס׳ שאנץ שם בשם ר״ת, וראה ספר הישר חלק התשובות סי׳ סג אות ב, וכ״ה במאירי כאן.

^נ כל הדיבור דלהלן הובא בר״ן (א, ב בדפי הרי״ף ד״ה גמ׳).

^ס ד״ה מפני.

^ע פסחים לא, ב.

^פ וכ״כ הרא״ש קידושין פ״ב סי׳ לא.

^צ תיבה זו נשמטה בכת״י.

^ק בחי׳ הרשב״א: ׳אבל לאשה שלא נהנית מן האיסור, מותר לגמרי... הילכך האשה שאינה נהנית מן האיסור, ממילא מקודשת לו בהן׳ [ועי׳ חי׳ הרשב״א קידושין נו, ב]. ולפי זה יש לתקן כאן ולקרוא: וכיון שהן מותרין לאשה, ממילא נקנית. ועי׳ משל״מ הל׳ אישות פ״ה ה״א שהוכיח מדברי רש״י ע״ז המובא להלן, שכל היכא דלדידיה שו״פ אף דלגבי הבעל אינו שו״פ מקודשת. וראה שעה״מ שם ה״ב, חקרי לב אה״ע סי׳ כב.

^ר נד, ב ד״ה למעוטי. ועי׳ ביאור דבריו במשל״מ ובני אהובה שם.

^ש מ׳קנס הם׳ עד כאן נשמט בכת״י בטעות הדומות.

^ת לשון רבינו משמע שעליהם חמור ביותר, אבל בעצם האיסור אין חילוק בין איסור דרבנן של חמץ עצמו, לבין איסור דרבנן של חליפין. וראה חי׳ הרשב״א. ובחי׳ הריטב״א: ׳ועוד הרויחו אף לדידהו, דשאני בין איסור אכילת עצמו שהוא כעין חמץ דאורייתא, לאיסור חלופיו, ולכך מטריחן להחליף׳. ונראה מדבריו שהאיסור עצמו קל יותר. ועיי״ש שהחמץ עצמו אסור אף לאחרים מדרבנן [כ״כ הרמב״ן פסחים לא, ב, וראה הערה 185 לריטב״א שם], וא״כ הרויחו גם בזה שלאחר החלופין מותר החמץ לאחרים אף מדרבנן. ורבינו לא הזכיר רווח זה, ייתכן שלדעתו הרווח שלגבי אחרים אינו סיבה מספקת לטורח ההחלפה. [ובפסקי הרי״ד כתב שבחליפין עוברים רק על איסור הנאה והמאכל הוא בהיתר, אבל כשאוכלים גוף האיסור עוברים באיסור אכילה ובאיסור הנאה].

^א פ״ב ה״ח.

^ב המלים ר׳ חגי וכו׳ נשמטו בכת״י.

^ג כ״ה גירסת הפנ״מ שם, ופירש כדברי רבינו. וגירסת הקה״ע: ׳שאין מקדשין׳. ופירש ׳שאין דמיהן׳, שלא קידש בדמים עצמן, אלא בחילופיהם, וה״ל חילופי חילופין. וכיון בזה לפי׳ המאירי למשנה קידושין שם: ׳ופירשו גדולי המפרשים, בשאין דמיהם, כלומר שלא קדש באותם הדמים עצמם, שאותם הדמים ודאי גזל הם, אלא שלקח בהם אי זה דבר וקדש בו, וזה שאמרו מקדשין בגזילה, פירוש בגזילה כי האי שאין הדמים בעין אלא מאי דאתי מחמתייהו׳. וכאן הביא המאירי שהסוברים שאף לעצמו מותר מוכיחים מן מהירושלמי, וסיים: ׳ואף זו שהביאו מתלמוד המערב, כשתעיין מה שביארנו בה במקומה, אינה ראיה כלל׳. וכונתו לפירושו הנ״ל.

^ד עי׳ חי׳ הרשב״א קידושין נו, ב.

^ה בכת״י: נראה הטעם.

^ו בהוצ׳ הגרא״ז נוסף: דעצמן.

^ז ע״ז נד, ב.

^ח הל׳ מאכ״א פ״ח הט״ז. וכן הביא במ״מ שם שהיא דעת רבינו. ועי׳ הל׳ בכורים פי״ב ה״ד, ובענל״מ קידושין שם.

^ט וכן כתב הר״ן בע״ז ל, א בדפי הרי״ף שכ״ד רבינו. וכן פסק בטוש״ע או״ח סי׳ תמג ס״ג, ראה ביאור הגר״א שם בארוכה, ואה״ע סי׳ כח סכ״ב. עי׳ אליה רבה סימן תמג ס״ק ו שלאחר שש עד הלילה, כיון שלקצת פוסקים אין איסורו מדאורייתא סמכינן על דעה זו, עיי״ש. וראה עוד שו״ת נו״ב מה״ת או״ח סי׳ נו, שו״ת חתם סופר ח״א או״ח סי׳ קיב, יו״ד סי׳ קל ובחידושיו כאן, טל תורה פסחים כב, א, שו״ת בית שערים יו״ד סי׳ קט, שם סי׳ שיב.

^י לז, ב.

^כ מבואר מדברי רבינו שפרוזבול נעשה ע״י ב״ד בפני ב״ד דווקא, וכדעת רבינו יחיאל המובא במרדכי גיטין סי׳ שעט. וכ״נ מדברי רבינו הרשב״א והר״ן בגיטין לו, ב, עיי״ש, ובתשובת הרשב״א ח״ב סי׳ שיג, וכ״נ בכפתור ופרח פמ״ט. אכן דעת המרדכי שם שאפילו הדיינים נתונים ברומי יכול למסור כל חוב שיש לו בפני עדים (ומפרש כן דברי הירושלמי שביעית פ״י ה״ד אפילו הן נתונים ברומי. וכן פירש בפנ״מ שם. אכן, הראשונים הנ״ל פירשו באופ״א, עיי״ב). וכ״פ בב״י חו״מ סי׳ סז אות כ בבדק הבית [ועיי״ש שנראה שמפרש כן דברי ספר התרומות (שער מה אות יז), וכ״נ בשו״ת מבי״ט ח״ב סי׳ רכה]. וכ״כ מהר״י קורקוס הל׳ שמיטה ויובל פ״ט הי״ז, עיי״ש. וכ״כ החת״ס חו״מ סי׳ נ שכן נהג רבו ר״נ אדלר. וראה שו״ת מבי״ט ח״ב סי׳ פא, שו״ת תורת חיים (מהרח״ש) ח״ב סי׳ לב, שו״ת שארית ישראל (מינצברג) חו״מ סי׳ ו. ועי׳ שו״ת משנה הלכות ח״ה סי׳ רעא שמפרש דברי רבינו שהיא היא מחלוקת התנאים שם, עיי״ש. [וע״ע שו״ת עין יצחק ח״א או״ח סי׳ כח, שלא שייך לומר מי יימר דמזדקקו ליה, שכן יכול למסור אף שלא בפני ב״ד וכמבואר בהערה לעיל. ולא היו לפניו דברי רבינו כאן].

^ל ראה חי׳ הרשב״א גיטין שם שבפרוזבול הוא חידוש, דאיכא למיחש דלא איזדקיקו ליה ב״ד. ועי׳ שו״ת מהריט״ץ החדשות סי׳ רלד.