Raavan Yevamot 66a – ראב"ן יבמות סו.‏ – Shas HaMeforash

אַחְוָותָא. וְלָא מִיפַּקְדִי וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין וְכָפוּ אֶת רַבָּהּ וַעֲשָׂאָהּ בַּת חוֹרִין אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק ^אמִנְהַג הֶפְקֵר נָהֲגוּ בָּהּ.:

הדרן עלך הבא על יבמתו

פרק ז – אלמנה לכהן גדול

מתני׳מַתְנִיתִין: ^באַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט הִכְנִיסָה לוֹ עַבְדֵי מְלוֹג וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל עַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יֹאכֵלוּ. ^גוְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי מְלוֹג אִם מֵתוּ מֵתוּ לָהּ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לָהּ אע״פאַף עַל פִּי ^דשֶׁהוּא חַיָּיב בִּמְזוֹנוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה ^הוְאֵלּוּ הֵן עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל אִם מֵתוּ מֵתוּ לוֹ וְאִם הוֹתִירוּ הוֹתִירוּ לוֹ הוֹאִיל וְהוּא חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה. ^ובַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּיסֵּת לְכֹהֵן וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵלּוּ יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה ^זוּבַת כֹּהֵן שֶׁנִּיסֵּת לְיִשְׂרָאֵל וְהִכְנִיסָה לוֹ עֲבָדִים בֵּין עַבְדֵי מְלוֹג בֵּין עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה.: גמ׳גְּמָרָא: וְעַבְדֵי מְלוֹג לֹא יֹאכְלוּ בִּתְרוּמָה אַמַּאי לֶהֱוֵי כְּקִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן דְּתַנְיָא מִנַּיִן לְכֹהֵן ^חשֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה ^טוְקָנָה עֲבָדִים שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:י״א} וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ. ^יוּמִנַּיִן לְאִשָּׁה שֶׁקָּנְתָה עֲבָדִים וַעֲבָדָיו שֶׁקָּנוּ עֲבָדִים שֶׁיֹּאכְלוּ בִּתְרוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ קִנְיָנוֹ שֶׁקָּנָה קִנְיָן אוֹכֵל. כׇּל הָאוֹכֵל מַאֲכִיל כֹּל שֶׁאֵין אוֹכֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל. וְלָא וַהֲרֵי עָרֵל וְכׇל הַטְּמֵאִים שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין וּמַאֲכִילִין הָתָם פּוּמַּיְיהוּ כָּאֵיב לְהוּ. וַהֲרֵי מַמְזֵר שֶׁאֵין אוֹכֵל וּמַאֲכִיל. אָמַר רָבִינָא ^כקִנְיָן אוֹכֵל קָאָמַר קִנְיָן אוֹכֵל מַאֲכִיל שֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל אֵינוֹ מַאֲכִיל. וְרָבָא אָמַר מִדְּאוֹרָיְיתָא מֵיכָל אָכְלִי וְרַבָּנַן הוּא דְּגָזְרִי בְּהוּ כְּדֵי שֶׁתֹּאמַר אֲנִי אֵינִי אוֹכֶלֶת עֲבָדַי אֵינָן אוֹכְלִין זוֹנָה הִיא אֶצְלוֹ הִלְכָּךְ אָתֵי לְאַפּוֹקַהּ. רַב אָשֵׁי אָמַר גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה. אֶלָּא מֵעַתָּה בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן לֹא תַּאֲכִיל גְּזֵירָה שֶׁמָּא תַּאֲכִיל לְאַחַר מִיתָה. אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי בְּאַלְמָנָה כֹּהֶנֶת דְּאָתְיָא לְאוֹרוֹיֵי מֵעִיקָּרָא אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְּבֵי נָשָׁא אִינְּסֵבִי לֵיהּ לְהַאי אֲכַלִי בִּתְרוּמָה דְגַבְרַאי וְהַשְׁתָּא הֲדַרִי לִי למילתיה קַמַּיְיתָא וְלָא יָדְעָה דְּמֵעִיקָּרָא לָא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה הַשְׁתָּא שַׁוֵּיתַהּ לְנַפְשַׁהּ חֲלָלָה. תִּינַח אַלְמָנָה כֹּהֶנֶת אַלְמָנָה בַּת יִשְׂרָאֵל מַאי אִיכָּא לְמֵימַר בְּאַלְמְנוּתַהּ לָא פְּלִיגִי רַבָּנַן. אִיתְּמַר הַמַּכְנֶסֶת שׁוּם לְבַעְלָהּ הִיא אוֹמֶרֶת כֵּלַי אֲנִי נוֹטֶלֶת וְהוּא אוֹמֵר דָּמִים אֲנִי נוֹתֵן הַדִּין עִם מִי רַב יְהוּדָה אָמַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות עבדים ט׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה פ״ב
טור יורה דעה רס״ז:ע״ט
שולחן ערוך יורה דעה רס״ז:ע״ט

^ב רמב״ם הלכות תרומות ז׳:כ׳
טור יורה דעה של״ד

^ג רמב״ם הלכות אישות ט״ז:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ח
טור אבן העזר פ״ה:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ב׳

^ד רמב״ם הלכות אישות כ״ב:כ״ה
טור אבן העזר פ״ה:ט״ז
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ט״ז

^ה רמב״ם הלכות אישות ט״ז:א׳
טור אבן העזר פ״ה:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ב׳

^ו רמב״ם הלכות תרומות ז׳:י״ח
טור יורה דעה של״ד

^ז רמב״ם הלכות תרומות ז׳:י״ט

^ח רמב״ם הלכות תרומות ו׳:ג׳
טור יורה דעה של״ד
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ב׳

^ט רמב״ם הלכות תרומות ו׳:א׳

^י רמב״ם הלכות תרומות ז׳:י״ח
טור יורה דעה של״ד
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ב׳

^כ רמב״ם הלכות תרומות ז׳:י״ח
טור יורה דעה של״ד
שולחן ערוך אבן העזר פ״ה:ב׳

[סימן תקלד]
¹המכנסת שום לבעלה, במכנסת מטלטלין כגון כלים ועבדים ושפחות מיירי, כדקאמ׳ כליי אני נוטלת. אבל הכניסה מקרקעי איכא חילוק אחריתי כדמסיקנא לחומרא^א. ובהכי עסיקינן כגון שהכלים ועבדים והמטלטלין בעין [כ]⁠שבאה לגבות, אבל אם מכר או נתן או הקדיש או שיחרר, מה שנעשה עשוי. ולא אמר רב יהודה דהדין עמה^ב אלא היכא דבשעת גוביינא הן ביד הבעל או ביד היורשין, כדנימא לקמן (יבמות סו ע״ב) בההיא איתתא דעייל׳ ליה לגברא איצטלא דמילתא, מי לא מודי רב יהודה דמחסרי גוביינא וכיון דמחסרי גוביינא ברשותיה קאי, ויכולין היורשין לאוסרה וכל שכן הבעל עצמו, דכל זמן שלא באת לגבות דיכול^ג לאסור ולהקדיש ולשחרר ולמכרה^ד, דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים וברשות הבעל קאי כל הכתוב בכתובה.
ומכנסת^ה שום לבעלה כותב הבעל כך וכך מיטלט׳לין הכניסה לי וקבלתים עלי בדמים כך וכך. והם הנקראין נכסי צאן ברזל שאם יפחתו משומא זו אין פוחתין לה אלא לו, וחייב ליתן לה כל השומא שקיבל עליו, ואם הותירו הותירו לו ולא יתן לה אלא השומא.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים

הערות

^א באב״ש כתב אפשר דצ״ל (במקום לחומרא) לקמן. והצדק אתו, שכל לשון רבינו כאן הוא בעקבות ס׳ המקח לרה״ג שער ד. וז״ל: וה״מ במטלטלין התם הוא דאמרינן ממכרו ממכר והכי נמי אמרינן המכנסת שום לבעלה והיא אומרת כלים אני נוטלת אבל במקרקעי לא כדבעינן למימר קמן.

^ב שכליי אני נוטלת.

^ג יכול.

^ד בכת״י וד״פ בטעות: ולמכלה.

^ה כל הדיבור הוא מאמר מוסגר לבאר מהות מכנסת שום.

¹ סימן תקל״ד מופיע בכ״י בסוף המסכת.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון