גמרא
פירוש
וְחַד אָמַר בְּיַיִן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
ואם יש שם בית גדול ולו פתחים הרבה פתוחים לחצר, וחלקו הגוי במחיצות קנים, ונתאכסנו שם ישראל, ולכל חבורה יש לה פתח לחצר, וגם יש חבורות שדרין בבתים אחרים בחצר, אם מוליכין עירובן לאחד מאותן בתים שחלוקין במחיצת קנים, דיי להם לכל החבורות שבאותו הבית החלוק, בעירוב אחד בין מחיצות מגיעות לתקרה בין אינן מגיעות. אבל מוליכין עירובן לבית אחר שבחצר, צריך עירוב לכל חבורה וחבורה. ואם כולן יוצאין בפתח אחד לחצר, עירוב אחד לכולן לפי שהחצר מתחלקת לפי פתחיהא. ופתחים ודיורין אסרי, אבל פתחים בלא דיורין, כגון אם יש לאחד ב׳ פתחים לחצר ועירב עירוב אחד, דיו. וכן דיורין הרבה בבית אחד דיי להם בעירוב אחד. בין יש לבית פתח אחדב, בין יש לו ב׳ פתחים אם אין הבית חלוק במחיצה בין ב׳ הפתחים. והא דתניאג ומודין בזמן שמקצתן דרין בעליות ובחדרים שעירוב לכל אחד, כגון שיש להם פתח מן החדרים והעליות לחצר ואין יוצאין דרך הבית לחצרד, אבל אם אינן פתוחים לחצר אלא דרך הבית יוצאה, הוי כחבורה אחת וסגי בעירוב אחדו. ואע״ג דפליגי בשכירותז, דרב חסדא אמר שכירות בריאה בעינן במוהרקי ואברגני, ולא איפסיק הילכתא לא כמר ולא כמר, קיימא לן כרב ששת. מעובדאח דר׳ חייא בר יוסף ור׳ חייא בר אבא איקלעו לפונדוק דאתא גוי בשבת אמרו מהו למיגר מיניה היום בשבת וכו׳ עד אמר להם ר׳ חייא בר אבא נסמוך על דברי הזקן ונשכור אתו ושאלו לר׳ יוחנן ואמר יפה עשיתם ששכרתם. ואי שכירות בריאה בעינן בכתב ובעדים, היכי מצי עבדו בשבת. אלא ודאי שכירות דשעהט בעינן, כגון שנתנו לו לחם או שום דבר המטלטל בשבת ואמרו לו זה לשכר חצירך, או שאמרו לו תשכיר לנו חצירך ולמחר ניתן לך השכרי. ונראה לי דמהכא סמכו הראשונים לשכור במעט פילפלכ. ואפילו בפחות משוה פרוטה נראה ליל דהוי שכירות, דהא הוי ממון אצל הגוי, כדאמ׳ (עירובין סב ע״א) שלח ר׳ יעקב בר גמדי משמיה דר׳ יוחנן הוו יודעין ששוכרין מן הגוי בפחות משוה פרוטה.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א שיטת רבינו צ״ת. אי מיירי בחדר לפנים מחדר וכולם עוברים מזה לזה ויוצאין דרך החיצון, בזה נחלקו בגמ׳ עה ע״ב דלשמואל פנימי נותן ערובו ולר׳ יוחנן שני הפנימיים. וטעמא דמילתא דכולם נעשים בית שער. ונקטינן כר׳ יוחנן כמש״כ הרשב״א והמאירי בשם הגאונים והרמב״ם וטושו״ע סי׳ שע ס״ז. ובאופן שכל החדרים פתחיהם לחדר אחד והוא פתוח לחצר, בזה כתב ב״י שם עמ׳ קיט שכולן צריכין לערב.
ב שאז אפילו חלוק במחיצות וכמש״כ לעיל לפי פתחיה וכן להלן בדרין בעליות ובחדרים.
ג דתנן (עב ע״א).
ד כ״פ רש״י ותוס׳.
ה יוצאין, הוו וכו׳.
ו לשיטתו הנ״ל. ולכאורה למאי דנקטינן כר׳ יוחנן (עי׳ הערה דלעיל), אם כמה עליות פתוחות לטרקלין אחד, דרי העליות חייבין והטרקלין פטור [דהרי הוא בית שער דרבים], ואם עליה אחת פתוחה לטרקלין שניהם חייבין שהרי הטרקלין אינו נדון כבית שער.
ז בדף סב ע״א.
ח סה ע״ב.
ט צ״ל רעועה.
י וכ״כ במרדכי ר״פ הדר דשוכרין אפילו בשבת והוכיח מהאי עובדא. והו״ד ברמ״א סי׳ שפב ס״ה. ודברי רבינו שנתנו לו לחם וכו׳ או שאמרו וכו׳ הובאו בא״ר סי׳ שפב. ועל הסיפא דקאמר ׳ולמחר ניתן לך שכרך׳ מפקפק בשעה״צ שם אות כ דבמאי קנה.
כ כ״ה בסידור רש״י סי׳ תסה.
ל לשון נ״ל צ״ע שהרי גמרא מפורשת היא כדלהלן וכבדבור המתחיל וא״ר יוחנן שלהלן.
הערות
Gemara
Peirush