גמרא
פירוש
{ויקרא כ״ב:כ״ז} אוֹ כֶשֶׂב אפְּרָט לְכִלְאַיִם אוֹ עֵז בפְּרָט לְנִדְמֶה כִּי יִוָּלֵד גפְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן שִׁבְעַת יָמִים דפְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן תַּחַת אִמּוֹ הפְּרָט לַיָּתוֹם.
הַאי יָתוֹם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבי׳ ״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״לעובד כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
ולעניין שוחט את המסוכנת אמר רבא הילכתא כי הא מתני׳ בהמה שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאין זה חיות שנוח לה וקל לפשוט, במה דברים אמורים ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשירה, ובמה דברים אמורים בדקה אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשירה שכבד לה לעשות וחיות יש בה. ועוף אפילו לא ריפרף אלא בגופוא וכשכש בזנבו הרי זו כשירה. ובמה דברים אמורים בשהיתה בחזקת מסוכנת אבל היתה בחזקת בריאה אפילו אין בה אחד מכל הסימנין כשירה. ואמרו הגאוניםב דהני סימנין דמכשרי׳ במסוכנת של ישראל משום דחס הקב״הג על ממונן של ישראל, אבל במסוכנת גוי אסירא אפילו אית בה כל הני סימני, לא קא מיכשרא עד דקיימא בכרעה ממילא ואזלא [ארבעה] גרמידי בדקה ומלא קומתה בגסה. וש״מ דלא יקנה ישראל בהמה מסוכנת של גוי אלא אם כן עומדת על רגליה ומהלכת כדאמרן. סימן רכג דוהשוחט בהמה או עוף של נוכרי לצורך נוכרי שחיטתו כשירה, דא״ר יוסי אין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דזה מחשב וזה העובד לא אמרינן, ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי (חולין לט ע״ב). וכן השוחט באיטליז של גוים בקצבות שלהן בהמה של גוי ונוטל ממנה כדי צורכיו והשאר מניח לגוי, מותר הנמצא ביד גוי, דאמר מר (חולין צה ע״א) מאקולין של גוים, כלומר קצבות, וטבחי ישראל שוחטים שם בשר הנמצא ביד גוי מותר, כלומר בשר הנשאר לגוי ממה שמכר לישראל הראשון, ובלבד שיהא ישראל עומד שם ורואה שלא יחליף.מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים
הערות
א צ״ל בגפו.
ב הובא פסקן ברמב״ן וברשב״א [וכת׳ שמידת חסידות היא] וברבינו ירוחם ד״ו דקי״ח ע״א. ובעיטור הל׳ שחיטה דכ״ז ע״ב מובאת תשובת גאון שמתיר אף בגוי. ושתי שיטות הגאונים בטור סס״י יז. ועפ״י ספרנו כנראה בראבי״ה סי׳ אלף ופ״ז. ומש״כ להלן דבבהמת ישראל עד דקיימא וכו׳ הובא מספרנו בש״ך סס״י יז.
ג בכתה״י ׳תורה׳ [וכ״ה בראבי״ה] והוגה מן הצד הק׳.
ד כל הסימן בעקבות שערי שחיטה לר״ש בן חפני עמ׳ כה. ועפ״י ספרנו בראבי״ה סי׳ אלף ופ״ז.
הערות
Gemara
Peirush