גמרא
פירוש
אֲבָל שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְוָותֵהּ מָצֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון כו׳ עד עלי דידי הדר. פי׳ אי בעי ראובן למיזל וכדאמרי׳ דאי אזיל ראובן, הא לא בעי לא אזיל, דיכול למימ׳ לי׳ אחוי טרפך ואשלם לך. וקשיא לן ומאי נפקא לן הי מנייהו משתעי דינא בהדי׳ אי האי או האי, ויש שהשיב נפקא לן מיניה להיכא דשוייה ניהליה אפותיקי מפורש, והשביחה לוקח, והשבח יתר על ההוצאה, ובעל חוב מסיק ביה שיעור ארעא ולא שיעור שבחא, דאי לוקח משתעי דינא בהדי׳, לא מצי לסלוקי בזוזי, וגבי לה לארעא גופא ושקיל כוליה שבחא, ולא יהיב לי׳ ללוקח אלא הוצאה דאמר לי׳ ארעאי דידי אשבח׳, והוצאה נמי לא יהיב לה ניהליה בגריוא דארעא אלא בזוזי כדפרשי׳ בבבא מציעא (בבא מציעא טו, ב), והדר לוקח עליה דמוכר וגבי מיני׳ כולהו דמי ארעיה ושבחא נמי, ואשתכח דמפסיד מוכר במה שהשבח יתר על ההוצאה, אבל השתא אי אזיל ראובן ומפצי אי אית לי׳ זוזי מסלק לי׳ בזוזי, והא פשיטא וודאי דיכול למיפרעיה כל היכא דבעי, ואי לית לי׳ זוזי נמי יהיב לי׳ ארעא שיעור חובו ותו לא. וליתא, דהא לפום טעמא כדפרישנא עלה בדוכתא בבא מציעא דהיינו טעמא דשקיל לי׳ לכולה שבחא דממילא, משום דחשבינן לה לארעא כדידיה לגמרי ונתרוקנה רשות הבעלים, וכיון דכן וודאי לא שני לן דינא כלל משום הי מינייהו דמישתעי דינא בהדי.
ואפשר ג״כ לומר דנפקא לן מינה להיכא דזבין לה שדה במאתים, וקבל אחריות כאותה שעה, והוזל ועמד על מנה, והלה נושה בו מנה ושויה ניהליה באפותיקי, דאי מישתעי דינא בהדי לוקח שקיל לה בחובו, דהיינו מנה, ואידך גבי מיניה דמוכר מאתים כאותה שעה, ואי ראובן משתעי דינא בהדיה מסלק לי׳ בזוזי. ולא נהיר, דהא פשיטא דכל היכא דבעי פרע לי׳. אבל רש״י ז״ל פי׳ נפקא לן מינה לענין שבועה, דאי מוכר משתעי דינא בהדי׳ א״ל אשתבע לי דלאו פרעתיך. ולית׳, דכל דכן השתא דאפילו ליכא מאן דטעין, משתבע, דהא קיימא לן (לעיל פז, א) הבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה, וליכא למימר כגון דכתבו לי׳ לקוחות נאמנות משבועת ספק, ואפילו הכי כי מפקיה מיני׳ הדר עליה, דהא מיניה דידיה בלא שבועת ספק גבי. ויש שאמרו דנפקא לן מינה לענין גילגול שבועה, שהמוכר יכול לידון עמו ויתחייב לו שבועה, דאשתבע לי דלאו פרעתיך ויכול לגלגל עליו כל מה שירצה. וגם זה אינו נכון, שהרי כתבו הגאונים ז״ל שכן משביעין אותו שבועה שלא בא לידך כלום ממוכר שנפרעת ממנו מקצת חובך או כולו הן מעות הן מטלטלין משוה פרוטה עד כדי חובך, ואם גזל ממנו או נפרע מחובו לפי מה שהוא כמו שמוכיח במסכת גיטין בפ׳ השולח. וי״א דנפקא לן מינה היכא דאמר לי׳ לוקח נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר (סנהדרין כג, א), דאתי ראובן דהיינו מוכר וכייף לי׳ למיתי לבי דינא. וגם זה אינו, דכיון דקביל עליה הכי תו ליכא טעמא דמפקך מיניה עלי דידי הדר דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה, וי״ל דנפקא לן מינה כגון שהיה פקח ובקי בדינין ויודע לטעון ממנו. איכא דאמרי אפילו שלא באחריות נמי דא״ל לא ניחא לי דתיהוי לי׳ תרעומת עלי. וכן הילכתא. אמר אביי ראובן שמכר שדה כו׳ עד טירפך דאתיב לך. פי׳ לא חזקה דעלמא קאמרינן כגון נעול וגדר ופרץ כל שהוא, דא״כ דאכתי לא קני׳ מאי למימרא, דוודאי מצי למהדר ביה, אלא עד שלא ירד לתוכה כאדם היורד לתוך שלו כדאמרינן ומאימת הוי חזקה מכי דאיש אמצרי, וכיון דהכי הוא אף על גב דהא קניה והוי שלא באחריות, חזו רבנן בטעמא דהדרי זביני, דהוי כמקח טעות, אבל אחר שירד לתוכה גלי אדעתיה דניחא ליה בה כדאיתא, וכיון דזבנה שלא באחריות הא קביל עליה כל אונסא דמיתיליד. ופירש״י ז״ל דהכא במאי עסקינן בשלא נתן דמים, אבל אחר מתן מעות אפילו קודם שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו כדאמרי בב״ב (מד, ב) רב זביד אמר אפילו נמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו להכי זבין לי׳ שלא באחריות, ורבינו נ״ר אומר דהא נמי אפילו אחר מתן מעות, אלא שלא נטלו עוררין עדאין, דכיון דיכיל למהדר ליה ארעיה הדרי זביני, אבל אחר שנטלוה דלית׳ דתיהדר, בההיא איתמר דרב זביד.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
ואפשר ג״כ לומר דנפקא לן מינה להיכא דזבין לה שדה במאתים, וקבל אחריות כאותה שעה, והוזל ועמד על מנה, והלה נושה בו מנה ושויה ניהליה באפותיקי, דאי מישתעי דינא בהדי לוקח שקיל לה בחובו, דהיינו מנה, ואידך גבי מיניה דמוכר מאתים כאותה שעה, ואי ראובן משתעי דינא בהדיה מסלק לי׳ בזוזי. ולא נהיר, דהא פשיטא דכל היכא דבעי פרע לי׳. אבל רש״י ז״ל פי׳ נפקא לן מינה לענין שבועה, דאי מוכר משתעי דינא בהדי׳ א״ל אשתבע לי דלאו פרעתיך. ולית׳, דכל דכן השתא דאפילו ליכא מאן דטעין, משתבע, דהא קיימא לן (לעיל פז, א) הבא ליפרע מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה, וליכא למימר כגון דכתבו לי׳ לקוחות נאמנות משבועת ספק, ואפילו הכי כי מפקיה מיני׳ הדר עליה, דהא מיניה דידיה בלא שבועת ספק גבי. ויש שאמרו דנפקא לן מינה לענין גילגול שבועה, שהמוכר יכול לידון עמו ויתחייב לו שבועה, דאשתבע לי דלאו פרעתיך ויכול לגלגל עליו כל מה שירצה. וגם זה אינו נכון, שהרי כתבו הגאונים ז״ל שכן משביעין אותו שבועה שלא בא לידך כלום ממוכר שנפרעת ממנו מקצת חובך או כולו הן מעות הן מטלטלין משוה פרוטה עד כדי חובך, ואם גזל ממנו או נפרע מחובו לפי מה שהוא כמו שמוכיח במסכת גיטין בפ׳ השולח. וי״א דנפקא לן מינה היכא דאמר לי׳ לוקח נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר (סנהדרין כג, א), דאתי ראובן דהיינו מוכר וכייף לי׳ למיתי לבי דינא. וגם זה אינו, דכיון דקביל עליה הכי תו ליכא טעמא דמפקך מיניה עלי דידי הדר דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה, וי״ל דנפקא לן מינה כגון שהיה פקח ובקי בדינין ויודע לטעון ממנו. איכא דאמרי אפילו שלא באחריות נמי דא״ל לא ניחא לי דתיהוי לי׳ תרעומת עלי. וכן הילכתא. אמר אביי ראובן שמכר שדה כו׳ עד טירפך דאתיב לך. פי׳ לא חזקה דעלמא קאמרינן כגון נעול וגדר ופרץ כל שהוא, דא״כ דאכתי לא קני׳ מאי למימרא, דוודאי מצי למהדר ביה, אלא עד שלא ירד לתוכה כאדם היורד לתוך שלו כדאמרינן ומאימת הוי חזקה מכי דאיש אמצרי, וכיון דהכי הוא אף על גב דהא קניה והוי שלא באחריות, חזו רבנן בטעמא דהדרי זביני, דהוי כמקח טעות, אבל אחר שירד לתוכה גלי אדעתיה דניחא ליה בה כדאיתא, וכיון דזבנה שלא באחריות הא קביל עליה כל אונסא דמיתיליד. ופירש״י ז״ל דהכא במאי עסקינן בשלא נתן דמים, אבל אחר מתן מעות אפילו קודם שהחזיק בה אינו יכול לחזור בו כדאמרי בב״ב (מד, ב) רב זביד אמר אפילו נמצאת שדה שאינה שלו אינו חוזר עליו להכי זבין לי׳ שלא באחריות, ורבינו נ״ר אומר דהא נמי אפילו אחר מתן מעות, אלא שלא נטלו עוררין עדאין, דכיון דיכיל למהדר ליה ארעיה הדרי זביני, אבל אחר שנטלוה דלית׳ דתיהדר, בההיא איתמר דרב זביד.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush