גמרא
פירוש
כִּי פְּלִיגִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל רַבִּי יוֹחָנָן כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרֵישׁ לָקִישׁ עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָתָם אֶלָּא דְּשָׁיֵיךְ לֵיהּ לְשִׁיעְבּוּדָא דְאוֹרָיְיתָא אֲבָל הָכָא לָא שָׁיֵיךְ שִׁיעְבּוּדָא דְאוֹרָיְיתָא.
גּוּפָא אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב אכַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ כָּךְ וְכָךְ וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ כָּךְ וְכָךְ עָמְדוּ וְקִידְּשׁוּ קָנוּ הֵן הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִים בַּאֲמִירָה.
אָמַר רָבָא מִסְתַּבְּרָא מִילְּתָא דְּרַב בְּבִתּוֹ נַעֲרָה דְּקָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ אֲבָל בּוֹגֶרֶת דְּלָא מָטֵי הֲנָאָה לִידֵיהּ לָא.
וְהָאֱלֹהִים אָמַר רַב אֲפִילּוּ בּוֹגֶרֶת דְּאִי לָא תֵּימָא הָכִי אֲבִי הַבֵּן מַאי הֲנָאָה אֲתָא לִידֵיהּ אֶלָּא בְּהַהִיא הֲנָאָה דְּקָמִיחַתְּנִי אַהֲדָדֵי גָּמְרִי וּמַקְנִי לַהֲדָדֵי.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גופא אמר רב גידל אמר רב כמה אתה נותן לבנך כך וכך ולבתך כך וכך עמדו וקדשו קנו. דוקא בשעמדו וקדשו מתוך אותו מעמד, הא לבתר שנסתלק המעמד לא קנו. ובירושלמי (לעיל פ״ה ה״א) אמרו דדברים אלו אינן אלא בנשואין הראשונים. אמר ליה רבינא לרב אשי דברים הללו נתנו וכו׳. יש שפירשו נתנו ליכתב צריכין ליכתב, צריכין ליכתב שאלו לא נכתבו אינו גובה אלא מבני חרי, או לא נתנו שאין צריכין ליכתב, דאע״פ שלא כתב כמי שכתב דמי. וא״ל לא נתנו ליכתב. ואותביה מדתנן הפקחין היו כותבין מדתנן לישנא דהיו כותבין, אלמא דרכן לכתוב לפי שצריכין ליכתב. ומפרקינן מאי כותבין אומרים, כלומר כתיבה דמתניתין לאו דוקא, ולא למימרא דבעינן כתיבה, אלא ה״ה לאמירה בעלמא, וקרי ליה לאמירה כתיבה, כלומר מי אשכחן דתני תנא כתיבה, ולאו דוקא, ואייתי ליה ממתני׳ דהכותב דלאו דוקא, דודאי ה״ה לאמירה. תו מייתי מדתנן אין כותבין שטרי ארוסין וכו׳ אלמא דניתנו ליכתב וצריכין לכתוב. ומפרקינן ההיא בשטרי ארוסין וכו׳. תו מייתי מדתנן מתו בנותיו וכו׳ אלמא דלא נתנו וכו׳, ולעולם גובה מנכסים משועבדים. וליתא להאי פירושא, דא״כ לישני ליה דהב״ע בשכתב בין לזו בין לזו, אלא דמזון הבנות אינו נגבה לעולם מן המשועבדים. ויש שפירשו ניתנו ליכתב שלא מדעתם, דלא מהני להו כתיבה כלל, דאע״ג שכתב, אינו גובה מן הנכסים משועבדין אלא מבני חורין, או דלמא לא נתנו ליכתב אלא מדעתם, משום דאלו נכתבו גובה מן המשועבדים, וא״ל לא נתנו ליכתב, לומר שאם לא נכתבו גובה מן המשועבדים. ומותבינן מדתנן הפקחין היו כותבין ואי ס״ד דאלו נכתבו גובה מן המשועבדים אלו הן שאומרים עליהם פקחין טפשין הן, דאדרבה עדיפא להו כשלא נכתבו. ומהדרינן מאי כותבין לאו דדוקא אלא אומרים. וליתא דא״כ שפיר מקשינן עליהו קרי לה לאמירה כתיבה, וסיעתא דמתני׳ דהכותב לאו כלום הוא, דהתם נהי דאמרינן דכותב לאו דוקא אלא ה״ה לאמירה, ומיהו בין באמירה בין בכתיבה איתא, ולהכי תנא כותבין, אבל מי איכא למימר דתנא תני כותבין ונימא דאמירה בלחוד ולא כותבין כלל. אבל הפירוש הנכון כמו שפרש״י נתנו ליכתב רוצה לומר יש להן דין כתיבה, ואלו נכתב גובה מן המשועבדין, או לא נתנו ליכתב שאין להם דין כתיבה, ואע״פ שנכתבו אינו גובהו מן המשועבדין אלא מבני חורין, דכיון דקנייה דרבנן לא חזו רבנן בהא דלטרוף ממשעבדי, ואע״ג דאיכא שטרא. ומהדרינן לא נתנו ליכתב שאין גובין לעולם אלא מבני חורין. ומותבינן מדתנן הפקחין היו כותבין, וקס״ד מדתנן האי לישנא דהיו כותבין, דאלמא אית בהו דין כתיבה. ומהדרינן מאי כותבין אומרים כלומר דלאו דוקא כתיבה דה״ה לאמירה, וכתיבה לא מהניא מידי, והשתא מייתי ליה שפיר ממתני׳ דהכותב דהתם כתיבה לא מהניא מידי, אלא ה״ה לאמירה. ומותבינן ממתני׳ דאין כותבין שטרי ארוסין וכו׳ אלמא מהניא להו כתיבה, ותיובתא דרב. ומפרקינן דשטרי ארוסין ממש קאמר וכדרב פפא ורב שרביא וכו׳, והלכך הלכתא כוותיהו. הא דאמרינן כגון שגרשה כלומר דאע״ג שגרשה ונתבטלו הנשואין וכתובה וכל תנאיה, לא נתבטל זכות הבנות, ואין בידה למחול. ובפרק נערה (נג, א) דאבעיא לן במוחלת כתובתה ומוכרת כתובתה, לא אבעיא לן כלל אלא לענין מזונותיה, אבל הבנות ודאי לא אבדו מזונותיהן, וזה מבואר ואין צריך לפנים. אימור צררי אתפסינהו. כלומר וחשבינן להו נמי ואפילו בשבועה לית לה. ואשכחן דכוותה בתלמודא כמי שכתוב בספר הצבא מחברת הרב אדוני זקני ז״ל.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush