ותנן לא אם אמרתם בתרומה שאין זכאי בהרמתה. לא קשיא הא רבי והא ר׳ יוסי בר׳ יהודה דתניא הכניס שבלין לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור – ודוקא עראי ולא קבע לפי שעדיין איפשר להן לבא לכלל חיוב תרומה כגון שיעשה להן מירוח ומירוח קובע בכל מקום ואפילו בראש גגו כדאיתא בירושלמי ואלו לא הוקבעו בראיית פני הבית כיון שהיתה בשבלין בשעת כניסה וכיון שנכנסה בפטור שוב אין מחייבת לעולם מחמת ראיית פני הבית. אבל ניקח אותה בבית בלא מירוח ועכשיו שוב אינה נקבעת לעולם למעשר דתו ליכא מירוח ולא ראיית פני הבית אפילו באכילה קבע מותרת והא פרישנא לה בפסחים בס״ד.
למוללן במלילות רבי1מחייב – פירוש: משעת שבלים. משום דכיון דמלילות קיימי ליכא גמר מלאכה אחרת דמלילה היינו הכשר אכילה כטחינה בחטים, הילכך משעת שבלין הוא חייב משיעשה מהן ערמה. ולאו משום הכנסת הבית דלא חשבינן ליה ראיית פני הבית כל היכא דהיא בשבלין דאם כן מצינו שזכאי בהרמתה ביום טוב שיכניסנה ביום טוב אלא דלא חשיבה ראיית פני הבית כיון דהמוץ שלה מערב.
ור׳ יוסי בר יהודה פוטר – עד שימלול, דהתם חשיב לה כתיקנה הילכך לרבי לא משכחת לה דזכאי בהרמתה שהרי משעת שבלין חייב ולא באה עונתה ביום טוב.
לר׳ יוסי בר יהודה משכחת לה – כגון דמלל ביום טוב דבאה עונתה ביום טוב.
ולרבי נמי משכחת לה כגון שהכניס שבלין לעשות מהן עיסה ונמלך עליהן ביום טוב עצמו למוללן דטבלן ביומיה – מכיון שנמלך הקבעו דלענין תרומה דיו במחשבה.
אלא מאי תרומה רוב תרומה – כלומר רוב תרומה אין אדם זכאי בהרמתה ביום טוב שאין עונת חיובה ביום טוב אבל ודאי יש מהן שזכאי כל שהגיע עונתה, ולפיכך מוללין מלילות ביום טוב שאיפשר להפריש מהן ולתקנן ביום טוב.
אמר אביי מחלוקת בשבלין אבל בקטניות דברי הכל איסוריאתא טבלא – פירוש: שאין דרך לתקנן כולן כאחד אלא כדי קדרתו הילכך גמר מלאכתן לאו מירוח אלא משיעשה חבילה. והייני לישנא דאיסוריאתא, ובלישנא בתרא איסוריאתא לא טבלא שאין דרך לאכול מהן מלילות אלא שמתקנין כולו ואחר כך מסתפק ממנו.
מתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן הרי זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהן ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ מאי לאו בטבל טבול לתרומה גדולה – ומחייב משעת חבילה דקרינן ליה טבל.
לא בטבל טבול לתרומת מעשר וכדאמר ר׳ אמי אמר ריש לקיש ראשון שהקדימו בשבלין שמו טובלו לתרומת מעשר.
כותש למה לי לימא כי היכי דיהבו לי הכי יהיבנן לך אמר רבא קנסא – פירוש: שאינו רשאי ליתן לזרים בלא כתישה משום קנסא שנטל מעשר שלו קודם תרומה ועוד שמפסיד לכהן תרומה גדולה שבו ולפיכך קנסוהו לנקות וליתן לו. ומסתברא דחדא מתרתי קנסו ביה או שיכתוש וינקה ויתן לו הזרע כשהוא מנוקה או שיתן לו גם כן מן העץ שהוא חשוב שטעמו כפריו כדאיתא לעיל בשמעתין. והכי מוכח הא דתנן בתרומתו הרי זה כותש ומחשב כמה זרע יש בהם ומפריש על הזרע ואינו מפריש על העץ.מהדורת על־התורה (בהכנה) המבוססת על כתב יד בהמ"ל 8728 (ברשותה האדיבה של ספריית בית המדרש ללימודי יהדות)
הערות
1 כן הושלם בדפוס ראשון (שם: ״ר׳ ״). בכ״י בהמ״ל 8728 חסר: ״רבי״.