גמרא
פירוש
לוֹ וּמוּתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְאִם מֵתָה רִאשׁוֹנָה מוּתָּר בַּשְּׁנִיָּה.
אאָמְרוּ לוֹ מֵתָה אִשְׁתּוֹ וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ אָמְרוּ לוֹ קַיֶּימֶת הָיְתָה וּמֵתָה הַוָּלָד רִאשׁוֹן מַמְזֵר וְהָאַחֲרוֹן אֵין מַמְזֵר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה בשעה שנשאת את אחותה אלא שאחר כך מתה הולד הראשון ר״ל אותו שהוליד ממנה בעוד שאשתו קיימת ממזר והאחרון ר״ל אם הוליד ממנה לאחר שמתה כשר: ר׳ יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו וטרחו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששאלו בה מאי קאמר ר׳ יוסי אילימא דקאמר תנא קמא דאזלא אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים נשואים לשתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אחותה ושמע זה שבכאן שמתו שניהם ונשא זו שבכאן וקאמר תנא קמא דאשת גיסו אסירא ואשתו מותרת לחזור לו ומשום דלא מצריכינן גיטא לאשת גיסו עד שנדון את אשתו באחות גרושה על הדרך שנבאר בסוגית הגמרא ואתא ר׳ יוסי למימר כל שאשתו של זה שנשא את אחותה מותרת לחזור אף אשת גיסו שריא לגיסו דהואיל ולא מצרכת לה גיטא לאו שם אישות היא אלא אונס גמור ומותרת לגיסו אע״פ שתתקלקל בשאר הדברים השנויים שהרי אין כאן חשש שמא יאמרו גירש זה כו׳ אם כן מאי האי דקאמר כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אדרבה היה לו לומר כל שאינו פוסל על ידי עצמו אינו פוסל על ידי אחרים כלומר שמאחר שאין אשתו אסורה לזה אף אשת גיסו לא תאסר לגיסו אלא כי היכי דאשת גיסו אסירא אגיסו אשתו נמי אסירא אדידיה משום דאיהו סבר דאשת גיסו צריכה גט והויא לה אשתו אחות גרושתו אי נמי דהואיל ואהנו הני נשואין למיסר אשת גיסו לגיסו ושלא לדון ביאה זו כביאת זנות וביאה של אונס אהנו נמי למיחל עליהו שם נשואין לדונה כאשתו לדון אחותה באחות אשתו מדרבנן אע״פ שהיא אשתו גמורה הא תינח כל שפוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו כלומר כשם שאתה אוסר אשת גיסו כך אתה אוסר לזה את אשתו ומאי האי דקאמר בתר הכי כל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ותירץ ר׳ אמי דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו למדינת הים על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגית הגמרא ומחלוקתם סובבת במחלקת של רבנן ור׳ שמעון במה שאמרו נשאת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן שלא על פי בית דין תצא וחייבת בקרבן דאלמא לרבנן בין נשאת זו הנשארת לבעל אחותה שבכאן על פי בית דין כגון בעד אחד בין שלא בבית דין כגון בשני עדים שאינה צריכה היתר בית דין אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה הנשאר מותרת לו מפני שאין מצריכין גט מזה לאשת גיסו שתעשה אשתו כאחות גרושה שכל שבאחות אשה אין לחוש לשמא יאמרו גירש זה כו׳ כמו שיתבאר בסוגית הגמרא ור׳ יוסי סבירא ליה כר׳ שמעון דנשאת בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור וכן סובר שבנשאת על פי בית דין שאסורה לחזור אף בדאזול תרויהו מצריכין אותה גט מזה ונעשית אשתו כאחות אשה והילכך נשאת אשת גיסו בבית דין דאשת גיסו אסורה לגיסו מצריכין אותה גט מזה ופוסל לעצמו את אשתו מדין אחות גרושה אבל נשאת אשת גיסו בעדים שאשת גיסו מותרת לגיסו אין מצריכין אותה גט ואף אשתו של זה מותרת לו וגדולי המחברים כתבו בפירושי המשנה שאשת גיסו צריכה גט ואעפ״כ אשתו של זה מותרת והדברים מתמיהין: ויש מפרשים בסוגיא זו דתנא קמא נמי אליבא דר׳ שמעון קא אתי וגורסין תנא קמא סבר לא שנא על פי עדים דאשת גיסו שריא כר׳ שמעון ולא שנא על פי בית דין דאשת גיסו אסירא אשתו שריא ומשום דאשת גיסו לא בעיא גיטא דליכא למימר גירש זה כו׳ דהא כל שבחייה אסורה ור׳ יוסי סבר דעל פי בית דין דהואיל ואשת גיסו אסירא מצריכין אותה גט מזה כדי לברר איסורו של ראשון ונאסרה אשתו לזה מדין אחות גרושה ור׳ יצחק נפחא פירש במחלקתם דר׳ יוסי ודאי לאו כר׳ שמעון סבירא ליה ולא מפליג כלל בין נשאת על פי בית דין לנשאת בעדים ולאו אמתניתין דלעיל מהדרי כלל אלא אמתניתין גופה והוא דשמעיה לתנא קמא דמתניתין בדאזול אשתו וגיסו על הדרך שביארנו ושנבאר בסוגיא ושמעיה לתנא קמא דלא מפליג בין אזול אשתו וגיסו בין אזול ארוסתו וגיסו דבתרויהו אשת גיסו אסירא דהואיל ושם אישות הוא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה וכו׳ ואשתו או ארוסתו שריא ליה ומשום דלא מצריכינן גיטא מיניה לאשת גיסו עד שנדון את זו כאחות גרושתו ור׳ יוסי חולק לומר דבאשתו וגיסו אף אשת גיסו מותרת דאונס הוא ואין לחוש לשמא יאמרו גירש זה וכו׳ דהא כל שבחייה מידע ידעי דאסירא ולא מיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו׳ דהליכת אשה למדינת הים לא שכיחא וכמו שאמרו בתלמוד המערב דרכו של איש לצאת ואין דרכה של אשה לצאת וכן חולק לומר דבארוסתו וגיסתו איכא למיחש שמא יאמרו תנאה הוה ליה בקדושין וגירש זה ונשא זה וכדין נשא וצריכה גט ואוסרין אשת גיסו אגיסו מפני שדומה למחזיר גרושה משנשאה וכן אוסרין לזה את אשתו שכל שנאסרה אשת גיסו על גיסו צריכה היא גט מזה מטעם שהזכרנו ונעשית אשתו אחות גרושתו והיינו דקאמר ארוסתו וגיסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין וכדין נסיב פוסל על ידי אחרים ר״ל שאוסר אשת גיסו על גיסו ופוסל לעצמו על ידי גיטה של אשת גיסו אבל אשתו וגיסו דליכא למיחש דלימרו תנאה הוה ליה בנשואין אף אשת גיסו מותרת לגיסו אלא שמתקלקלת בשאר הדרכים השנויים והילכך אינה צריכה גט מזה ומתוך כך אינו פוסל לעצמו: ואיפסיקא הלכתא בגמרא כר׳ יוסי ואע״פ שנסתפקו בה אם לדעת ר׳ אמי אם לדעת ר׳ יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר׳ יצחק נפחא דילמא דוקא אאינו פוסל נראין הדברים שדחיות בעלמא הם והלכה כר׳ יוסי ולדעת ר׳ יצחק נפחא ובאשתו וגיסו תרויהו שריין ובארוסתו וגיסו תרויהו אסירן ואין בה חלוק בין נשאת על פי עדים לנשאת על פי בית דין כלל ומכל מקום יש שכתבו שלא נתברר להם מה שפסקו כר׳ יוסי אם לדעת ר׳ אמי אם לדעת ר׳ יצחק נפחא ואם תמצא לומר לדעת ר׳ יצחק אי אפוסל אי אאינו פוסל ומתוך כך הם מחמירים בה וכוללים דבריהם שלדעת ר׳ אמי סובר ר׳ יוסי דבין אשתו וגיטו בין ארוסתו וגיסו כל שנשאת אשת גיסו על פי בית דין מתוך שנאסרה אשת גיסו לגיסו אשתו אסורה לו וכל שנשאת על פי עדים מתוך שאשת גיסו מותרת לגיסו אשתו מותרת לו ולשיטה זו אין הלכה כר׳ יוסי אלא בעל פי בית דין הא בעדים לא דהא קיימא לן כרבנן דאף בעדים אסורה לחזור והילכך על כל פנים לענין ספק ואליבא דר׳ אמי בין אשתו וגיסו בין ארוסתו וגיסו בין בבית דין בין בעדים אשת גיסו אסורה לגיסו ואשתו של זה לזה ולר׳ יצחק נפחא בין בבית דין בין בעדים כל שבאשתו וגיסו שתיהן מותרות וכל שבארוסתו וגיסו שתיהן אסורות ומכיון שלא נתברר אוסרין את שתיהן על כל פנים כר׳ אמי ולדעת רבנן דפליגי בהדי ר׳ שמעון ויש פוסקים דארוסתו וגיסו תרויהו אסירן כר׳ יוסי ולדעת ר׳ יצחק נפחא וכן אשתו וגיסו בנשאת בעד אחד ועל פי בית דין תרויהו אסירן כר׳ יוסי אליבא דר׳ אמי דדילמא הא דקאמרת הלכה כר׳ יוסי אדר׳ אמי קאי ואפוסל קאי אבל אשתו וגיסו ובעדים אשתו מיהא מותרת דהא לכולהו שריא וגדולי המפרשים כתבו כן אף באשת גיסו מגיסו דהא בין לר׳ אמי בין לר׳ יצחק נפחא שריין ועיקר הדברים לדעתי כדעת ראשון: זהו ביאור המשנה ופסק שלה לדעתנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: סוגיא זו הבאה על משנתנו מבולבלת הרבה וצריכה ביאור והריני מעירך בביאורה דרך קצרה ומתוך ביאורה אתה בורר מה שראוי להעלות ממנה דרך פסק והוא שאמרו אע״ג דאזול אשתו וגיסו למדינת הים כלומר זו שאמרו בהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באה אשתו שהיא מותרת לחזור לו ומצד שאין שכיבת אחותה אוסרתה אע״ג דאיכא למימר גיסו מאן דכר שמיה דהא אשתו לחודה קאתני מכל מקום הואיל וסתמא איתניא פירושה אף בשהלכו אשתו וגיסו למדינת הים אי נמי מדקאמר ר׳ יוסי עלה כל שפוסל על ידי אחרים אלמא בגיסו עסקינן ומדידיה נשמע לרבנן למישרי אשתו אף בהלכו אשתו וגיסו למדינת הים כגון שני נכרים שנשואין שתי אחיות והלכה אחת מן האחיות ובעל אחותה למדינת הים ונשארו כאן האחות השניה ובעל אותה שהלכה והרי זו הנשארת אצל זה הנשאר אשת איש ואחות אשה ואמרו לו לזה הנשאר שמתו שניהם במדינת הים ונעשית זו שבכאן מותרת לו שהרי אשת איש אין כאן שכבר מת בעלה לפי השמועה ואחות אשה אין כאן שכבר מתה אשתו לפי השמועה ומתוך כך נשא את זו בחזקת היתר ואחר כך באו אשתו וגיסו ונמצאת זו שנשא בחזקת היתר אסורה לו מדין אשת איש ואחות אשה ואמרו עליה במשנתנו שמותרת אשתו לחזור לו שאין שכיבת אחותה אוסרתה ואע״פ שזו שנשא בחזקת היתר נאסרה לגיסו כדין אשה שהלך בעלה למדינת הים הנזכר במשנה ראשונה דאע״ג דליכא למיחש דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה דאף לכשגירש כל שבחיי אשתו ערוה היא והכל יודעין שבטעות היה מכל מקום אסורה לבעלה דהואיל ואיתעביד בה איסורא בחזקת נשואין קנסוה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אי נמי משום דמיחלפא בשאר אשה שהלך בעלה כו׳ ואפילו הכי אשתו מותרת לחזור לו ואין אומרין מתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו בביאתו של זה תאסר אשתו של זה עליו ואם כן צריך אתה לומר שאע״פ שנאסרה אשת גיסו על גיסו ונתקלקלה בכל הדרכים השנויים במשנתנו מכל מקום גט מיהא יצא מן הכלל ואינה צריכה גט מזה שנשאה בחזקת היתר שאילו כן אף אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו והיאך יאמר שמותרת לחזור לו אלא ודאי אע״פ שנאסרה לגיסו ונתקלקלה בשאר הדרכים גט מיהא מזה אינה צריכה וכן הדין שלא אמרו באשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאת ואחר כך בא שצריכה גט מזה אלא מפני שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ובאחות אשה אי אפשר לומר כן שאף אם גירשה כל שבחייה אחותה אסורה לו והכל יודעין שבטעות נשאה ואם כן מתניתין דלא כר׳ עקיבא דאי ר׳ עקיבא הרי הוא מצריכה גט ומאחר שצריכה גט נעשית אשתו אסורה לו מדין אחות גרושתו דתניא כל העריות שאמרו ר״ל כל שהיא ערוה על אחד אם נשאה בחזקת היתר אינה צריכה גט שהדבר ידוע שאין קדושין תופסין בה חוץ מאשת איש שנשאת על פי בית דין ר״ל בעד אחד וסתמא כר׳ שמעון שאמר במשנתנו כל שנשאת שלא ברשות בית דין אלא בעדים אונס גמור הוא ומותרת לחזור לו הא לענין פסק אף אם נשאת בעדים כן ר״ל ובין נשאת בעד אחד וברשות בית דין בין נשאת שלא ברשות ובעדים שתיהן צריכות גט מטעמא דשמא יאמרו גירש זה ונשא זה ומטעם זה בעצמו החמירו בה בשאר הדרכים השנויים מה שלא החמירו ולא קנסו בשאר עריות אפילו במקום שהיה ראוי לקנוס כגון אם זינה עם אחות אשתו שלא קנסוהו לאסרה עליו אחר מיתת אשתו דאשת איש דאית לה היתר בחיי בעלה על ידי גירושין הוא שיש לחוש בה בנשאת בטעות לומר גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט אבל שאר עריות שאין להן היתר בחיי אוסרן אין לחוש שיאמרו גירש ונשא זה והכל יודעין שכל שנישאו בחיי אוסרן בטעות היה ור׳ עקיבא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה ר״ל אם שמע שמת אחיו וייבם את אשתו או ששמע שמתה אשתו ונשא את אחותה בתורת יבום שאם נודע אחר כן שאחיו קיים או אשתו קיימת צריכות גט מזה שמאחר שיש להן היתר מיהא לאחר מיתה שם נשואין חל עליהם אצל השומעין ואין להוציאו בלא גט דאתי למיטעי מיניה לשאר אישות מה שאין כן בשאר עריות כגון אשת אביו וכלתו ובת אשתו וחברותיהן שמאחר שאין להם היתר לאחר איסורן אין שם אישות חל עליהן כלל: ולענין פירוש ראוי לשאול שאף כשתמצא לומר דמתניתין בדאזלא אשתו לחודה ושמע שמתה ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו לדברי ר׳ עקיבא צריכה גט וממילא נאסרה אשתו מדין אחות גרושתו תדע שמתוך כך יש מפרשים בסוגיא זו דפירושא בעלמא הוא דמפרש למתניתין הכי משום דלקמן איתפרשה לה הכי כדפרישנא במתניתין הא משום אתקפתא דלימא מתניתין דלא כר׳ עקיבא לא איצטריכא ויש מפרשים דהאי לימא מתניתין מילתא באפי נפשה היא והא דקאמר אע״ג דאזלא אשתו וגיסו פירושא דמתניתין היא ויש מפרשין דאלומי אלמה לקושיא כלומר מתניתין אף בדאזלא אשתו לחודה דלא כר׳ עקיבא היא ואף כשתמצא לומר דר׳ עקיבא לא מצריך גיטא באחות אשה אלא בהלכה אשתו וגיסו וכדי לברר איסורו של ראשון אבל באחות אשה בלבד ליכא קנסא ולא צריכא גט אפילו הכי מתניתין דלא כר׳ עקיבא דהא מתניתין סתמא איתניא אף באזול אשתו וגיסו: ומחזר לתרץ דמתניתין אף לדעת ר׳ עקיבא נאמרה שלא הוסיף ר׳ עקיבא להצריך גט באשת אח ואחות אשה אלא במקום שאין שם נשואין אלא אירוסין לבד כגון אשת אח שקדש אחיו אשה והלך למדינת הים ושמע שמת אחיו ועמד ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו שמאחר שלא היתה זו נשואה לאחיו אע״פ שנתקדשה לו מימר אמרי קמא תנאה הוה ליה בקדושין ולא איקיים וזה כדין נשאה ומתוך כך אין מוציאין אותה בלא גט וכן באחות אשה שקדש אשה ושמע שמתה ונשא את אחותה דמימר אמרי קמיתא תנאה הוה לה בקדושין ולא איקיים וכדין נשא את אחותה אבל בנשואין מודה ר׳ עקיבא שאינה צריכה שהרי אין לומר תנאי היה בנשואין שהרי הכל יודעין שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכדאסיקנא בפרק המדיר (כתובות ע״ד.) בקדשה על תנאי וכנס סתם ונשואי הראשונה נשואין גמורין היו ובטעות נשא את זו ואינה צריכה גט ולפיכך אשתו מותרת לחזור לו ואם כן מתניתין דבנשואין היא אף לר׳ עקיבא אתיא ואע״ג דרבנן מיהא פליגי אדר׳ עקיבא לומר דאפילו באירוסין לא מצריכי גיטא ומשום דלא מסקי אינשי אדעתיהו למימר תנאה הוה ליה בגויה מכל מקום מתניתין בנשואין קא מיירי ואתיא אף לר׳ עקיבא והלכה כר׳ עקיבא וכמו שכתבנוה למעלה ומשום דקם ליה כר׳ יוסי ומכל מקום יש חולקים שלא לפסוק כר׳ עקיבא מפני שלדעתם לא אמרה ר׳ יוסי אלא באחות אשה שהיא אשת איש אבל אחות אשה גרידתא שאין בה איסור אשת איש אפילו אחות ארוסה נמי אינה צריכה גט וכן הדברים נראין: ולענין ביאור מיהא זו שבאנו לומר דבנשואין לא אמרי תנאה הוה ליה וכו׳ מטעם שאין אדם עושה בעילתו זנות רב לטעמיה שאמר בקדשה על תנאי וכנס סתם שצריכה גט שלא על דעת קדושין הראשונים הוא בועל אלא עכשיו הוא בועל על דעת קדושין שאין אדם עושה בעילתו זנות שהרי לשמואל בפירוש אמר אפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת ואע״פ שמכל מקום פסקנו שם כרב מכל מקום לענין פירוש האיך אתה מפרשה כאן לדעת שמואל ואם תאמר שזו לא לשמואל נאמרה והרי למטה בסוגית יבמה אינה כאשת איש אנו באים לומר שאינו חושש לשמא יאמרו תנאה הוה ליה כו׳ איפשר דההיא דהמדיר שמואל בשם ר׳ ישמעאל היא כדאיתה התם ולדידיה לא סבירא ליה אי נמי סבירא ליה והכא הכי פירושא דמכל מקום תנאה בנשואין לישנא דלא שכיחא הוא וכיון דלא שכיחא לא אתו אינשי למימר הכי: ונשוב לענין הסוגיא והוא ששאל אי ר׳ עקיבא ליתני נמי חמותו ויש מי שפירש בה ליתני בבריתא ר׳ עקיבא מוסיף אשת אח ואחות אשה וחמותו לאחר מיתת אשתו שאם נשאה תהא צריכה גט הואיל ולדעתו אינה בשריפה ואי איפשר לפרש כן דמאי האי דקאמר אי ר׳ עקיבא הא בהדיא תני לה ר׳ עקיבא ואע״פ שיש לפרש ולר׳ עקיבא עדין לא הועלנו דהא ודאי לאו קושיא היא דאלו חמותו לאחר מיתה לר׳ עקיבא מן התורה צריכה גט דהא ליכא אלא איסורא בעלמא מן התורה ולא הוצרך ר׳ עקיבא לשנות אלא אשת אח ואחות אשה שמן התורה אין צריכות גט ורבנן הוא דאצרכינהו ואיפשר לפרש שאף חמותו לאחר מיתה אין צריכה גט מן התורה שאף לר׳ עקיבא לא נתמעטה מן הכרת אלא משריפה וכמו שכתבנוה לדעת קצת בסנהדרין פרק שריפה ומכל מקום עיקר הפירוש כדברי גדולי הרבנים כלומר אי מתניתין אליבא דר׳ עקיבא איתניא ליתני נמי מי שהלכה אשתו למדינת הים ואמרו לו מתה אשתך ונשא את חמותו ואחר כך באת אשתו שתהא מותרת לחזור לו דאע״ג דחמות לאחר מיתה לר׳ עקיבא אינה בשריפה וקס״ד לר׳ עקיבא דשריא מחיים מיהא כולי עלמא ידעי דערוה היא ולא בעיא גיטא דהא מודה ר׳ עקיבא בנשואין הואיל וליכא לאסוקי אדעתיהו דאינשי דתנאה האי בהו וכדתניא באש ישרפו אותו ואתהן אותו ואת אחת מהן ר״ל אותה שבא עליה בעבירה דברי ר׳ ישמעאל ר׳ עקיבא אומר אותו ואת שתיהן ושאלו בה בסנהדרין מאי ביניהו דודאי ר׳ עקיבא לא קאמר דאשתו מיהא דאינסיבא ליה בהיתירא בשריפה וקאמר אביי משמעות דורשין איכא ביניהו דר׳ ישמעאל סבר אשתו וחמותו הוא דכתיבן ועל חמותו אמר בשריפה ואתהן דקאמר אחדא אבל אם חמותו לא כתיבא הכא ומקרא אחרינא נפקא ור׳ עקיבא סבר דאתהן אתרי קאי ופירושו על חמותו ועל אם חמותו אבל חמותו לאחר מיתת אשתו דברי הכל בשריפה ולדידיה ליכא לאקשויי הכא ליתני חמות לאחר מיתה דאפילו אמרו לו מתה אשתו חמותו עדין בשריפה אלא לרבא דקא מתרץ לה חמות לאחר מיתה איכא ביניהו דר׳ ישמעאל סבר אותו ואחת מהן ר״ל אע״פ שאין קיימת אלא אחת מהן כגון שמת אותו ור׳ עקיבא סבר דוקא באתהן ר״ל ששתיהן קיימות כשבא על חמותו אבל כל שבא על חמותו לאחר מיתת אשתו פטור ליתני חמותו ותירץ נהי דמיעטה קרא משריפה מאיסורא מי מיעטה כלומר דאפילו מדאוריתא אסירא ולמדת דהאי דאמרינן בסנהדרין עלה איסורא בעלמא פירושו איסור תורה ומכל מקום רוב מפרשים פירשוה באיסור לאו ומדכתיב ארור שוכב עם חותנתו ואף לאחר מיתה בכלל חותנתו היא אבל מיתה או כרת לא ואע״ג דבתה ובת בתה ובת בנה אף לאחר מיתת אשתו הן לדעת קצת והרי ענשן של אלו מחמות למדנוהו לא למדנוהו אלא לאזהרה אלא שאף באלו אנו מפרשים דוקא בחיי אשתו כמו שכתבנו בסנהדרין וכמו שנבאר ענין זה למטה בפרק נושאין ויש לפרש מאיסורא מי מיעטה כלומר ונשאר בה איסור כרת שלא נתמעטה אלא מן השריפה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע״ג דאיסורא בעלמא איתמר עלה כבר מצינו כיוצא בו כמו שכתבנו בסנהדרין ולמטה בפרק נושאין יתבאר ענין זה יותר ולענין חמות לאחר מיתה הלכה כר׳ עקיבא מר כדאית ליה ומר כדאית ליה על הדרכים שהזכרנו:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush