גמרא
פירוש
אכֹּל קָלָא דְּבָתַר נִשּׂוּאִין לָא חָיְישִׁינַן מַהוּ דְּתֵימָא הוֹאִיל וַאֲתַאי לְבֵי דִינָא וּשְׁרֵינַן כְּקָלָא דְּקַמֵּי נִשּׂוּאִין דָּמֵי וְתִיתְּסַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״ז:כ׳
רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ״ג
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
טור אבן העזר קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ו:ה׳
רמב״ם הלכות גירושין י׳:כ״ג
טור אבן העזר מ״ו:ח׳
טור אבן העזר קנ״ו:ה׳
שולחן ערוך אבן העזר מ״ו:ח׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ו:ה׳
ח רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר קנ״ט:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ב׳
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר קנ״ט:ב׳
שולחן ערוך אבן העזר קנ״ט:ב׳
ט רמב״ם הלכות יבום וחליצה ג׳:י״ט
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר י״ז:נ״ז
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ז
סמ״ג מצוות לא תעשה פ״ג
טור אבן העזר י״ז:נ״ז
שולחן ערוך אבן העזר י״ז:נ״ז
וממה שאמר כאן הכא במאי עסקינן כגון דאתאי לבית דין ושרינן לה למדנו שאף על פי עד אחד אם נשאת בלא רשות בית דין נשואי היתר הם שלא הוצרכו להיתר בית דין אלא לכתחלה: כבר ביארנו במשנתנו שאף בנשאת על פי בית דין כגון בעד אחד שהוצרכו להוראתם ואחר כך נמצא שלא מת שחייבת בקרבן ואע״פ שאף היחיד שעשה בהוראת בית דין פטור מן הקרבן אין זו הוראה אלא טעות והרי זה כהורו בית דין ששקעה חמה במוצאי שבת ועשה אחד מלאכה על פיהם ואחר כך זרחה שחייב קרבן ואין זה קרוי תולה בבית דין שאין זו הוראה אלא טעות ושמא תאמר והלא מכיון דבכל התורה כלה אין עד אחד נאמן בדבר שבערוה ובזו נאמן ודאי הוראה היא ובודאי עיקר הדין כשהסכימו חכמים להורות שתהא אשה מותרת על פי עד אחד הוראה היא ועל דעת זה היה רב נחמן אומר בסוגיא זו הוראה היא שהיה הולך אחר עיקר התקנה ומכל מקום רבא השיבו שאין הולכין אחר עיקר התקנה אלא אחר שעת המעשה שנמצא העד כפרן ונתגלה שלא היתה הוראה אלא טעות ותדע דאלו בעלמא אלו הורו בית דין בחלב ודם להיתירא ושמענו להם וחזרו וראו טעם לאסור ואסרו ושמעו להם אלו חזרו והורו להתיר מאותו טעם בעצמו שהתירו תחלה ודאי אין שומעין להם שמאחר שהדבר בחזקת איסור הוא ובתורת חדוש קבלנו מהם היתר ואחר כך ראינו שחזרו לאסור היאך הם מתירים מאותו טעם בעצמו שהתירו תחלה ואלו בזה אשה זו בחזקת איסור עומדת ובתורת חדוש קבלנו מהם היתר בעד אחד וכשבאו שנים והעידו שלא מת העמדנוה על חזקתה בברור ואם יבא אחר כן עד אחד שמת אנו סומכין עליו ומתירין אע״פ שבודאי טעינו תחלה על שסמכנו בעד אחד ואלו היתה הוראה היאך היינו שומעין להם ומה כחה של הוראה זו יפה מן הראשונה אלא ודאי דבר זה הואיל ואינו תלוי בסברא אלא בעדות אין זו הוראה אלא טעות הוא שטעינו על פי עדות הראשון ונמצא ששקר העיד ואם הוא הוחזק לא הוחזקו האחרים זהו עיקר הביאור בשמועה זו וקצת מפרשים בלבלו בה את הדברים וכבר רמזנו על ענין זה בראשון של עבודה זרה ובראשון של הוריות: כל ששמעה שמת בעלה ונשאת בין על פי עצמה כגון בעדים בין על פי בית דין כגון בעד אחד ובא עליה זה שנשאת לו כמה ביאות או שזינתה ובא עליה כמה ביאות ואחר כך נודע שלא מת בעלה אינה חייבת אלא קרבן אחד על כלן שהרי שגגה אחת היא אבל אם נשאת לאנשים הרבה או שקילקלה עמהם חייבת על כל אחד מהם קרבן אחד אע״פ שהכל בשגגה אחת אחר שגופין מוחלקים הם: המשנה השניה והכונה בה לבאר החלק השני וקצת החלק הראשון בסוף המשנה והוא ענין קיים היה ומת וכן לבאר בה ענין החלק השלישי והוא שאמר האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר אמר הר״ם ירצה באומרו הראשון והאחרון אשר ילדה לפני שמועה ולאחר שמועה וזה דעת ר׳ עקיבא שדעתו שיש ממזר מחייבי לאוין לפי שהיבמה היא אסור לאו למאמר השם יתברך לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואין הלכה כר׳ עקיבא: אמר המאירי אמרו לה מת בעליך תחלה ואחר כך מת בנך כלומר ואי את זקוקה ליבם כלל והלכה ונשאת לשוק בלא חליצה על פי אותה השמועה ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים ר״ל שבנה מת תחלה ונמצאת זקוקה ליבם וכשנשאת הויא לה יבמה לשוק הולד ראשון ואחרון ממזר פי׳ שניהם על ולד של בעל שני נאמרו ומשום דקא בעי למיתנא סיפא ראשון ממזר אחרון אינו ממזר תנא ליה הכא ראשון ואחרון ממזר וראשון ר״ל את שנולד לה משני קודם ששמעה שהדברים בהפך ואחרון את שנולד לה אחר ששמעה שהדברים בהפך ומשנה זו לא נשנית אלא לר׳ עקיבא דסבירא ליה יש ממזר מיבמה אבל לרבנן אין ממזר מיבמה אלא ספק ממזר דמספקא לן לא תהיה אשת המת דכתב רחמנא אי דלא תהא בה הויה קאמר אי ללאו גרידא והילכך לרבנן הולד ספק ממזר ולא עוד אלא שיש פוסקים דלרבנן לא הוי ממזר אפילו מדברי סופרים כמו שביארנו בפרק החולץ ולדברי הכל מיהא מתניתין דקאמרה ממזר ר׳ עקיבא היא אלא שלדברי הכל לענין שאר הדרכים אף חכמים מודים ואסורה לשניהם ותצא מיבם בחליצה ומבעל בגט ואפילו היו לה בנים מבעל זה אע״פ שקצת גאונים חולקים בכך כמו שנבאר בגמרא דהא מתניתין בשיש לה בנים מבעל זה היא שנויה וקתני תצא וטעם הדבר משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ומכל מקום דוקא בנשאת על פי עד אחד ובאו שנים והעידו חלוף הדברים דאי תרי ותרי אם נשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי לא תצא וכן שהולד אינו אלא ספק ממזר אף לר׳ עקיבא אי נמי בתרי ותרי וכגון שהוזמו הראשונים על ידי השניים דבטלה סהדותיהו לגמרי וכן פירשוה בגמרא: משנה אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר אמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך אמרו לה קיים היה ומת הולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו אע״פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה זה מדרש דרש ר׳ אלעזר בן מתיה אשה גרושה מאישה לא מאיש שאינו אישה אמר הר״ם כל מה שאמר הולד הראשון והאחרון אשר ילדה לפני השמועה ולאחר השמועה כמו שזכרנו במה שקדם ומאמר ר׳ אליעזר אמת ובזה הפסיק הענין שהאדם כאשר כתב גט לאשתו ויכלו בו שהוא גרשה ממנו והניחה אסורה לכל האנשים כמו מה שיאמר לה הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם שהוא גט בטל והוא חספא בעלמא אבל היא אסורה על כהן בזה הגט ולא יותר לה שתנשא עד שיכתוב לה גט כשר לאמרו גרושה מאישה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה וזהו הגט שפוסל בכהונה: אמר המאירי אמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעליך כלומר והרי את זקוקה ליבם אם ליבום אם לחליצה והלכה ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר ר״ל כל ולד שנולד לה מיבם זה הן שנולד לה לפני שמועת החלוף הן את שנולד לה לאחר שמועת החלוף ומשנה זו לדברי הכל שהרי מחייבי כריתות היא דהא הויא לה אשת אח שלא במקום מצוה ואף זו פירשוה בגמרא בנשאת על פי עד אחד ובאו שנים והעידו חלוף הדברים אי נמי תרי ותרי ודאזמינהו בתראי לקמאי הא כל שהיו תרי ותרי בהכחשת עדות אם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי לא תצא וכן שהולד אינו אלא ספק ממזר הא לאחר ודאי תצא דהבא עליה באשם תלוי קאי ויש מפרשין בשתיהן דאף לאחר לא תצא ואין אומרים הבא עליה באשם תלוי הואיל ואלו ואלו מודים שהבעל והבן מתו אלא שנחלקו אי זה מת ראשון ובטלה לה חזקת אשת איש וחזקת אשת אח שאחר מיתה אין כאן דהואיל ויש מיתה שמפקעת איסור אשת אח אינה קרויה חזקה ואין הדברים נראין אלא כדעת ראשון דבנשאת לאחד מעידיה והיא אומרת בריא לי מיהא לא תצא וכן הולד אינו אלא ספק ממזר: אמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך אמרו לה קיים היה בשעה שנשאת אלא שאחר כך מת הולד הראשון ר״ל שנולד לה קודם שמועת העדים השניים אע״פ שנולד לאחר המיתה ממזר מדברי סופרים הואיל ומכל מקום נולד בשעה שהיתה עומדת תחתיו בטעות והשני כשר לגמרי שהרי עכשו מותרת לו ומכאן למדנו שאף ברישא דמתניתין דאמרינן הולד ממזר מזה ומזה אם גירשה הראשון אחר שבא וכנסה השני אין הולד עוד ממזר אע״ג דאיסורא מיהא איכא וכדכתיבנא במתניתא קמא ויש מפרשים הראשון שנולד קודם שמת הבעל ממזר מן התורה והשני ר״ל שנולד אחר המיתה ואחר השמועה אינו ממזר מדברי תורה אלא מדברי סופרים ונראין הדברים כדעת ראשון מדקתני באידך מתניתין קיימת היתה ומתה הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר והתם ודאי אינו ממזר כלל קאמר דאחות אשה לאחר מיתת אחותה מותרת לגמרי וכן היא בתוספתא ובירושלמי וכן ראשון שהחזיר אחר שגירש השני מדברי סופרים אע״פ שאסור בכך אינו ממזר כלל ואע״פ שנחלקו קצת מפרשים בה כך היא השיטה הנכונה וכן מוכיח בפרק יש מותרות וכן יש שנחלקו בראשונה לומר שכל משני אף לאחר שגירש ראשון ממזר מדברי סופרים ויש להם ראיה בסוגית עד אחד ביבמה מהו שבסוגיא זו אלא שאין בה הכרח ומכל מקום אע״פ שהאחרון אינו ממזר תצא וכל הדרכים האלו בה ואף זו אתה מפרשה כחברותיה אם שנשאת באחד והוכחש בשנים אם בתרי ותרי ודאזמינהו בתראי לקמאי הא בתרי ותרי ובעדות לא תצא אם נשאת לאחד מעידיה ובבריא לי כמו שביארנו: אמרו לה מת בעליך ולא נשאת אלא שנתקדשה ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו שאין הקדושין כלום דבנשואין דעבדא איסורא ואף כשלא נבעלה מכל מקום מסרא נפשה לאיסורא הואיל ונכנסה לחפה קנסוה רבנן קדושין דליכא איסורא לא קנסוה רבנן ואינה צריכה גט משני כלל ומעתה אפילו נתן לה מאליו והיה בעלה הראשון כהן לא פסלה לו שאין זה ריח הגט דאשה גרושה מאישה כתיב ולא ממי שאינו אישה: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush