גמרא
פירוש
חַטַּאת הַכִּפּוּרִים וְאִיתַּקּוּשׁ חִיצוֹן לִפְנִימִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
כבר ידעת שהתמידים הקרבים בכל יום בשחר ובין הערבים היו נקחים מתרומת הלשכה וכן ידעת שמשהגיע ראש חדש ניסן אין מקריבים קרבנות הצבור אלא מתרומה חדשה שנ׳ זאת עולת חדש בחדשו אמרה תורה חדש והביא לי קרבן מתרומה חדשה מעתה כל שהגיע ניסן ונמצאו עדין בידם בהמות לתמידים הן הרבה הן מעט כגון אותם ארבעה שהיו נשארים לשם בכל שנה מצד מה שאמרו אין פוחתין מששה טלאים בלשכת הטלאים ומפני שאם ימצאו בעלי מום יטלו להם מן הנשארים ונמצא שאחר שהקריבו שנים ביום אחרון של אותה שנה נשארו ארבעה טלאים וכן אם נשארו יותר במקרה פודין אותם במעות של אחד ויוצאין לחולין בידו ואין אומרי׳ קדושה שבהם להיכן הלכה אע״פ שבשאר מקומות ר״ל בקדשי יחיד תמימין נפדין ואומרין קדושה שבהם להיכן הלכה מה קדשי שמים אין נפדין בכל מום ואותן המעות יתערבו במותר התרומה הישנה שהיו מקייצין בה את המזבח וי״א שהיו עושים רקועי פחים צפוי למזבח ר״ל בית קדשי הקדשים שכן לב ב״ד מתנה עליהם בקדשי צבור שאם לא יצטרכו יצאו לחולין וכח בית דין יפה לעשות סתם מה שאין כן ביחיד שאע״פ שמענין קדשים דברים שבלב דברים אינו אלא להתחייב במה שגמר בלבו להתנדב אבל לב ב״ד מועיל להוציא קדשים לחולין על הדרך שביארנו ואח״כ חוזרין ולוקחין אותם מאותו פלוני מדמי תרומה חדשה וא״א לפדותם מדמי תרומה חדשה בלא יציאה לחולין שאין הקדש מתחלל על הקדש:
סמי הקטורת אף הם היו באים מתרומת הלשכה וכן הוא צריך לבא מניסן ואילך מתרומה חדשה מעתה כל שנשאר מן הקטורת משהגיע ראש חדש ניסן והוא הנקרא מותר הקטורת הן שנשאר הרבה הן שנשארו אותם שני מנים וחצי שהיו מפטמין שלשה מנים יתרים בכל שנה למלא חפנים של יום הכפורים שהוא חצי מנה ונשארו שני מנים וחצי ולא עוד אלא שי״מ י״א מנים יתרים מצד לענין ימות החמה ואנו מונין למנין הלבנה מפרישין מאותו המותר בכדי שכר האומנים ופי׳ גדולי הרבנים אומנות מפטמי הקטורת אלא שבמסכת מעילה (י״ד:) נראה בפי׳ שענינו באומנים שבנו במקדש או במלאכת הקדש שדינם ליטול שכרם מתרומת הלשכה ומחללין אותם על מעות האומנים וביאור דבר זה שאם היה שכרם עשר סלעים מפרישין מן הקטורת שוה י״א סלעים ונוטלין מן האומנים סלע אחד משלהם כנגד אותו שוה סלע שהעדפנו להם בקטורת על כדי שכרן ומחללין את הכל על אותו סלע וכמו שאמרו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מהו ואותו סלע שנטלנו מן האומנין הולך לתרומה ישנה והרי שוה י״א סלעים קטורת חלין ביד האומנין וחוזרין ולוקחין אותה מהם מדמי תרומה חדשה ובשקלים ירושלמי (ירושלמי שקלים ד׳:ג׳) פי׳ שמביא מעות מן התרומה ומחללן על בהמה ואח״כ מחללי׳ עליהם את הקטורת ונותנין את הקטורת לאומנין וחוזרין ולוקחין אותו מהם מדמי תרומה חדשה ואע״פ שהקטורת קדושת הגוף הוא כמו שיתבאר בסמוך אף בזו לב ב״ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן וברביעי של שקלים פרשנוה בדרך אחרת והוא שפרשנו שם מותר הקטורת מה היו עושי׳ בה מפרישין ממנה ר״ל מתרומת הלשכה משיגיע ניסן שכר האומנין אם חזרו חולין בידיהם ומחללין אותו מותר על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח האומנין נוטלין מותר הקטורת בשכרם ואח״כ חוזרין ולוקחין מהם את הקטורת מתרומה חדשה ובזה הדבר נעשה בצניעות יותר שאלו מוכרין אותה וחוזרין ולוקחין אותה בדבר מזולזל ביותר וכן נראה שפרשוה כאן גדולי הרבנים אלא שהם פרשוה באומני הקטורת ולפי סוגיא האמורה במסכת מעילה פרק ולד חטאת בשמועת בונין בחול ואח״כ מקדישין אתה צריך לפרשה באומני בנין ואף שטת אותה סוגיא כשתעיין בפירושה מעידה יותר על מה שפרשנו בשמועה זו תחלה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
סמי הקטורת אף הם היו באים מתרומת הלשכה וכן הוא צריך לבא מניסן ואילך מתרומה חדשה מעתה כל שנשאר מן הקטורת משהגיע ראש חדש ניסן והוא הנקרא מותר הקטורת הן שנשאר הרבה הן שנשארו אותם שני מנים וחצי שהיו מפטמין שלשה מנים יתרים בכל שנה למלא חפנים של יום הכפורים שהוא חצי מנה ונשארו שני מנים וחצי ולא עוד אלא שי״מ י״א מנים יתרים מצד לענין ימות החמה ואנו מונין למנין הלבנה מפרישין מאותו המותר בכדי שכר האומנים ופי׳ גדולי הרבנים אומנות מפטמי הקטורת אלא שבמסכת מעילה (י״ד:) נראה בפי׳ שענינו באומנים שבנו במקדש או במלאכת הקדש שדינם ליטול שכרם מתרומת הלשכה ומחללין אותם על מעות האומנים וביאור דבר זה שאם היה שכרם עשר סלעים מפרישין מן הקטורת שוה י״א סלעים ונוטלין מן האומנים סלע אחד משלהם כנגד אותו שוה סלע שהעדפנו להם בקטורת על כדי שכרן ומחללין את הכל על אותו סלע וכמו שאמרו הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מהו ואותו סלע שנטלנו מן האומנין הולך לתרומה ישנה והרי שוה י״א סלעים קטורת חלין ביד האומנין וחוזרין ולוקחין אותה מהם מדמי תרומה חדשה ובשקלים ירושלמי (ירושלמי שקלים ד׳:ג׳) פי׳ שמביא מעות מן התרומה ומחללן על בהמה ואח״כ מחללי׳ עליהם את הקטורת ונותנין את הקטורת לאומנין וחוזרין ולוקחין אותו מהם מדמי תרומה חדשה ואע״פ שהקטורת קדושת הגוף הוא כמו שיתבאר בסמוך אף בזו לב ב״ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן וברביעי של שקלים פרשנוה בדרך אחרת והוא שפרשנו שם מותר הקטורת מה היו עושי׳ בה מפרישין ממנה ר״ל מתרומת הלשכה משיגיע ניסן שכר האומנין אם חזרו חולין בידיהם ומחללין אותו מותר על שכר האומנין וחוזרין מעות השכר לקיץ המזבח האומנין נוטלין מותר הקטורת בשכרם ואח״כ חוזרין ולוקחין מהם את הקטורת מתרומה חדשה ובזה הדבר נעשה בצניעות יותר שאלו מוכרין אותה וחוזרין ולוקחין אותה בדבר מזולזל ביותר וכן נראה שפרשוה כאן גדולי הרבנים אלא שהם פרשוה באומני הקטורת ולפי סוגיא האמורה במסכת מעילה פרק ולד חטאת בשמועת בונין בחול ואח״כ מקדישין אתה צריך לפרשה באומני בנין ואף שטת אותה סוגיא כשתעיין בפירושה מעידה יותר על מה שפרשנו בשמועה זו תחלה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush