Meiri Pesachim 33a – מאירי פסחים לג.‏ – Shas HaMeforash

הֵזִיד בִּמְעִילָה בְּמִיתָה רַבִּי הִיא דְּתַנְיָא הֵזִיד בִּמְעִילָה רַבִּי אוֹמֵר בְּמִיתָה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים ^אבָּאַזְהָרָה. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ גָּמַר חֵטְא חֵטְא מִתְּרוּמָה מָה תְּרוּמָה בְּמִיתָה אַף מְעִילָה בְּמִיתָה. וּמִינַּהּ מָה תְּרוּמָה בִּכְזַיִת אַף מְעִילָה בִּכְזַיִת. וּמַתְקִיף לַהּ רַב פָּפָּא מִמַּאי דְּרַבִּי כְּרַבָּנַן סְבִירָא לֵיהּ דִּילְמָא כְּאַבָּא שָׁאוּל סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר יֵשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה אע״גאַף עַל גַּב דְּלֵית בַּהּ כְּזַיִת. וְהָא רַב פָּפָּא הוּא דְּאָמַר דְּאַבָּא שָׁאוּל תַּרְתֵּי בָּעֵי אֶלָּא ש״משְׁמַע מִינַּהּ הֲדַר בֵּיהּ. מָר בְּרֵיהּ דְּרַבְנָא אָמַר הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁלֹּא עָשָׂה בָּהֶן שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין כְּמִתְכַּוֵּין שֶׁאִם נִתְכַּוֵּין לַחְתּוֹךְ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר שֶׁפָּטוּר תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁאִם נִתְכַּוֵּין לְהִתְחַמֵּם בְּגִיזֵּי חוּלִּין וְנִתְחַמֵּם בְּגִיזֵּי עוֹלָה שֶׁמָּעַל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא מִתְחַיֵּיב בָּהֶן שֶׁאֵין מִתְעַסֵּק כְּמִתְעַסֵּק שֶׁאִם נִתְכַּוֵּין לְהַגְבִּיהַּ אֶת הַתָּלוּשׁ וְחָתַךְ אֶת הַמְחוּבָּר שֶׁפָּטוּר תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁאִם הוֹשִׁיט יָדוֹ לִכְלִי לִיטּוֹל חֵפֶץ וְסָךְ יָדוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל קוֹדֶשׁ שֶׁמָּעַל. אָמַר מָר בד״אבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמַפְרִישׁ תְּרוּמָה וְהֶחְמִיצָה אֲבָל הִפְרִישׁ חָמֵץ תְּרוּמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָהּ קְדוֹשָׁה. מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר קְרָא {דברים י״ח:ד׳} תִּתֵּן לוֹ וְלֹא לְאוּרוֹ. מֵתִיב רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ ^באֵין תּוֹרְמִין מִן הַטְּמֵאָה לַטְּהוֹרָה וְאִם תָּרַם בְּשׁוֹגֵג תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה וְאַמַּאי לֵימָא לוֹ וְלֹא לְאוּרוֹ לָא קַשְׁיָא הָתָם הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר הָכָא לֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר. וּדְלֹא הָיְתָה לוֹ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר הֵיכִי דָּמֵי כְּגוֹן דְּאַחְמֵיץ בִּמְחוּבָּר אֲבָל אַחְמֵיץ בְּתָלוּשׁ הָכִי נָמֵי דְּקָדְשָׁה א״לאֲמַר לֵיהּ אִין {דניאל ד׳:י״ד} בִּגְזֵירַת עִירִין פִּתְגָמָא וּבְמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵילְתָא וְכֵן מוֹרִין בְּבֵי מִדְרְשָׁא כְּוָותִי. כִּי אֲתָא רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות מעילה א׳:ג׳

^ב רמב״ם הלכות תרומות ה׳:ח׳

השבת הרי היא מאותן שזדונן בכרת בלא התראה ולפיכך יש בשגגתו חטאת ומ״מ לא נעשה בו שאין מתכוין כמתכוין שאם נתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אע״פ שמ״מ מתכוין היה לחתיכה אינו חייב חטאת מלאכת מחשבת אסרה תורה ואצ״ל שלא נעשה בו שאין מתעסק כמתעסק שאם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר שהרי לא היה מתכוין לשום חתיכה פטור מחטאת אבל שאר עבירות כגון עריות או מאכלות אסורות חייב כיצד היה מתעסק עם אשה ונתקע בלא כונה והרי היא ערוה עליו או שהיה חלב בפיו וסבור שהוא רוק ובלעו חייב חטאת ובנהנה מן ההקדש אם נתכוין להתחמם בגיזי חולין ונתחמם בגיזי עולה או אפי׳ נתכוין להושיט ידו לכלי ליטול חפץ וסך שמן של קדש מעל: אין תורמין מן הטמא על הטהור שהרי תרומה טמאה אינה ראויה אף לכהן טמא ואינה ראויה לו אלא להסקה מפסיד ממון כהן ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד יתבאר במקומו שמה שהרים תרומה אלא שהוא צריך לחזור ולתרום וכן יתבאר במקומו ששגגה זו פירושה שלא ידע בטומאה אבל אם ידע בטומאה ושגג שהיה סבור שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון