גמרא
פירוש
אשֶׁהַנְּזִירוּת חָל עַל הַנְּזִירוּת.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הנדר אין אזהרת זדונו אלא בבל יחל ולוקין עליו אבל הנזיר אזהרתו מבל יחל ומבל יאכל חרצן או בל ישתה יין ונמצא עובר בשתים ולוקה שתים אחת משום בל יחל שהוא כולל כל הנדרים ואחת מלאו המיוחד לאותו דבר שאכל ושתה ואזהרת בל יחל לא נאמרה אלא מהיקש של נדרים וכן אתה למד בהיקש זה שכמו שהנדר אדם עובר עליו בבל תאחר ר״ל בנדרי הקדש כגון שאמר הרי עלי עולה וכיוצא בזה אף הנזירות כן על הדרך שיתבאר בסמוך: נזירות חלה על נזירות ר״ל שאם אמר הריני נזיר שנ׳ שהוא נזיר אם חזר ואמר אפילו באותו היום הריני נזיר חל עליו נזירות אחרת ומונה ששים יום ויש מפרשים גם כן שאם שתה יין בנזירות ראשון חייב שתים ואינו כלום שאין נזירות שניה חלה עד שיגמר מנין הראשונה או שיהא נשאל עליה וכשנשאל עליה נפלו לו ימים שמנה בראשונה לנזירות שניה ושבועה מיהא אינה חלה על שבועה שאם נשבע על הככר שלא יאכלנו וחזר ונשבע שלא יאכלנו אינו חייב אלא אחת ומכל מקום אין כונתנו לומר שלא תהא שבועה כלל ושנעשהו בשבועה ראשונה כדבר האסור שאין שבועה חלה עליו אלא תלויה ועומדת היא שאם נשאל על הראשונה השניה חלה וא״ת א״כ שוה שבועה לנזירות שהרי כבר ביארנו שאף נזירות אין בו חיוב אלא אחת יש ביניהם שהשבועה אלו נשבע שלא יאכלנה לזמן ידוע וחזר ונשבע שלא יאכלנה לאותו הזמן מותר בה אחר הזמן ואין אומרים שלזמן אחר הוא מכוין ובנזירות נוהג שתים ומה שביארנו בשבועה שאם נשבע שלא יאכלנו וחזר ונשבע כן שאינו חייב אלא אחת הוא הדין בקנם הואיל ולית ליה קיצותא ולא אמרו יש נדר בתוך נדר אלא בנזירות הואיל ואית ליה קיצותא ובפרק שני יתרחבו בה הדברים בעזרת השם ובישועתו: זה שביארנו שהנזירות עובר בבל תאחר כנדר שאלו בסוגיא זו בל תאחר בנזירות מאי עבידתיה דהא מכי אמר הריני נזיר הוה ליה נזיר וקם ליה בבל יאכל חרצן ובל ישתה יין ומה מקום לבל תאחר למי שאינו אצל אותו דבר בעשה אלא בלאו וטרחו בגמרא לישבה בהרבה פנים ואני רוצה להעירך בביאור השמועה דרך הקצרה לכלול לך פסקים שבה בתוך ביאורה והוא שאמרו בל תאחר בנזירות היכי משכחת דהא לאלתר חייל עליה נזירות ופירשוה תחלה באומר לכשארצה אהא נזיר ולא עלתה להם שכל שהוא אומר כן אינו בבל תאחר לעולם שהרי ברצונו הוא תלוי ואינו רוצה בכך ולמדת לפי דרכך שהאומר הריני נזיר לכשארצה אינו חייב עד שירצה בכך ומאותה שעה צריך עד שיתחיל בנזירותו ולענין השאלה חזרו ופרשו כגון שאמר לא אפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמההיא שעתא הוה ליה נזיר ולא נזיר ממש שאם כן בל תאחר מהיכא אלא מההיא שעתא אע״ג דלא חל עליה נזירות חיוב נזירות מיהא חייל עליה שמאחר שעל כל פנים צריך לנהוג נזירות קודם שיפטר וכל שעתא ושעתא איכא למיחש למיתה ואם לא ינהוג נזירות נמצא עובר למפרע צריך שלא לאחר לקבל עליו נזירות וכל שעתא ושעתא עובר בבל תאחר עד שיתחיל בו ויהא נזיר לגמרי אלא שאינו לוקה והרי זה ככהן האומר לאשתו הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי שאסורה לאכל בתרומה מיד מחשש מיתה אלא שאינו דומה לגמרי דאלו בכהנת אם אכלה ולא מת כדין אכלה שאין כאן איסור תורה אלא מחשש מיתה וזה אע״פ שלא נפטר עובר משום בל תאחר מפני שחיוב הנזירות רבוץ עליו לעשותו והוא זמן נמשך שלשים יום ויש לחוש בו וכן אינו בדין שלשה רגלים שהרי בחייו הוא תלוי ויש לו לחוש ומעתה הוא חייב לנהוג נזירות מיד אלא שאינו לוקה עליו וכן הלכה ואף זו נראה שלא מן התורה לגמרי הוא אלא דרך אסמכתא אבל מן התורה אין חיוב בל תאחר חל עליו אלא שאם נפטר הולך לו בעונו ויש מפרשים שלאחר שלשה רגלים מיהא עובר בבל תאחר מן התורה ויש למדים מכאן על מי שאמר הרי עלי שאדור בנזירות או שאדור כך וכך שעובר בבל תאחר עד שידור ויתחיל:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush