גמרא
פירוש
פרק א – המביא גט
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
והפרק הראשון ממנה אמנם יסוד ענינו לבאר ענין החלק הראשון והחלק השני ורובו יסוד על ארבעה ענינים הראשון בגט הבא ממקום רחוק על איזה צד עושין בו שלא יהו צריכין לקיימו והשני יתגלגל על ידי זה בגט שחרור של עבד באלו דברים הוא שוה לגט אשה השלישי יבאר על ידי גלגול דבר זה שטרות הנעשים בערכאות של גוים על איזה צד כשרים הרביעי במזכה גט לאשתו ושחרור לעבדו על ידי אחר באיזה מהם יכול לחזור ובאיזה מהם אינו יכול לחזור וכן אם אמר תן גט זה לאשתי ושחרור לעבדי ומת אם יתנו לאחר מיתה אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על הדרך שקידם:
המשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מרקם ומן החגר רבי אלעזר אומר אפי׳ מכפר לודים ללוד וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם רשב״ג אומר אפי׳ מהגמוניה להגמוניה אמר הר״ם פי׳ אגמוניה אמר אפילו הביא גט בארץ ההיא בעצמה מפקודת איש לפקודת איש אחר יצטרך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם ופסק ההלכה שכל מי שהביא גט לחוצה לארץ ואפי׳ מארץ ישראל או הביאהו מחוצה לארץ ואפילו לארץ ישראל אם נתקיים אצלנו כתיבת העדים ונתקיים בבית דין לפי שהתבאר בשני מכתובות הנה זה הגט אשר עשוהו ב״ד ולא נצטרך מהבאתו דבור אחר ישלח בידו לבד ואם לא נכיר העדים הנה אי אפשר שלא יאמר אשר הביאו בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לו בפני שנים ואז תתגרש ויתחיבו השנים שיקראוהו גט ואז תנהו לה:
אמר המאירי המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שכל שאחד שולח גט לאשתו ממדינת הים לארץ ישראל על ידי שליח הולכה הזקיקו חכמים שיאמר השליח בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך יתנהו לה בפניהם ושאלו בגמרא טעמא מאי ושאלה זו נשנית בתלמוד המערב בנסח זה אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שאילו שלח אחד ממדינת הים לארץ ישראל שטר מתנה או שטר חוב אע״פ שאין מגבין בה עד שתתקיים וכמו שאמרו (כתובות י״ט.) קיימו שטריכו וחותו לדינא מכל מקום אין נזקקין שלא לקבלה עד שאמר השליח כן אלא יקבלנה ולכשתתקיים מגבין בה ואף זו תקבל את גיטה ולכשתקיימהו תינשא ותירץ רבה לפי שאין בקיאין לשמה כלומר שאין בני מדינת הים בני תורה ואפילו נתקיים חוששין שמא כתבוהו שלא לשמה ויתרבה ממזירות בישראל ומתוך כך הזקיקו את השליח לומר כן כשאמר בפני שנים שבפניו נכתב ובפניו נחתם מן הסתם אף הם שואלים לו היאך היה הענין והוא אומר כך עד שיתברר מדבריהם שלשמה נכתב או שיאמר כן בהדיא או שמאחר שהוא מעיד שבפניו נכתב ונחתם סומכין עליו מן הסתם שבעלה של זו הכתיבו והחתימו לשם זו ואין חוששין שמא אחר צוה לכתבו בפניו ומצאו אחר ועשאו שליח שאין חוששין לשליח בשקרות:
ושמא תאמר והלא יש לך לחוש גם כן לכמה דקדוקים ושמא נכתב במחובר או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וכן הרבה כיוצא בזה עד שקצת חכמים מפרשים שהדין כן בכל דקדוקי הגט וכשאומר בפני נכתב ובפני נחתם שואלין לו על כלם או סומכין עליו על כלם שבדין נעשה וחדא מניהו נקט ומצאתי להם סעד בתלמוד המערב שנכתב שם טעם זה בלשון הכולל והוא שאמרו אלו המביא שטר מתנה ממדינת הים ושמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אמר יושע בן לוי שניא היא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וכן יש מפרשים ששאר הדקדוקים אין בהם הנאה לבעל ואינו מחזר אחריהן אבל שלא לשמה מתוך פשיטי דספרא שלא יצטרך להכתיבו מתחילה נהנה בו ונוטלו מטופסיו או ממי שנמלך ומכל מקום בגמרא שלנו אינו נראה כן ממה ששאלו בגמרא (גיטין ט׳.) בין לרבה בין לרבא הא איכא מחובר אלא שמכל מקום אין אנו צריכים לכך שדברים אלו מסורים או לדיינין או לסופריהם וספרי דדייני מגמר גמירי כמו שנאמר בסוגייא זו ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו כראוי ונמלך ומצאו זה ששמו כשמו ונטלו ושלחו ואע״פ שהסופר אינו מתעסק אלא בכתיבת הגט ואחר שכתבו כתקנו נותנו לבעל ובעל מחתימו ושמא החתימו בלילה או בעדים פסולים אין זה כלום שאף הבעל מכיון שנותן דעתו לגרש אינו חשוד לקלקלה ובקיאות בדקדוקי גיטין אין לו כלל אלא מכתיב ומחתים על פי הסופר גוזר לו והוא מקיים ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו שאף הוא סבור שיועיל ושהאחר הכתיבו כראוי ואע״פ שאין חוששין לשני יוסף בן שמעון אלא במקום שהוחזקו מתוך ריחוק המקומות ובטול תורה שבהן מחמירין בה וזהו שאמרו בתלמוד המערב וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים אמר ר׳ אבון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ר״ל בקלקול המסור לשמים ר״ל שיגרש בכונה שישאירה מעוגנת אחר כן שאם אין דעתו לגרש אינו מגרש ואין חוששין שיהא דעתו בשעת הגירושין לקלקול אבל בב״ד הוא חשוד לקלקלה שפעמים שהוא מתחרט וחוקר אם יוכל לפסול את הגט כדי שיהו ב״ד נזקקין לערער להוציאה מתחת יד השני ולהחזירה לו והולך אצל בקי ללמוד ומודיעו היאך היה ומוצא שאין גט שנכתב שלא לשמה כלום ובא לב״ד וטוען זהו טעמו של רבה:
ומכל מקום רבא פירש הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו כלומר שאין חוששין לשום פסול אלא שחוששין שמא היום ומחר מתחרט וטוען שמזוייף הוא והיא צריכה לקיימו וברחוק מקום אין עדים מצויין לקיימו והרי היא יושבת עגונה או אם נשאת עומדת בספק אשת איש עד שתקיימהו ומתוך כך תקנו שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ושלא נשיאה עד שיאמר כן ואם נתנו לה בלא מאמר זה שאף אחר נתינה יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם כמו שיתבאר בגמרא ואם לא עשה כן הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו וכשאמר השליח כן האמינוהו כאלו נתקיים בשנים והוא שאמרו בטעם זה בתלמוד המערב קל הוא שהקלו עליה כדי שלא תהא יושבת עגונה והקשה היינו קל אינו אלא חומר שאלו לא אמר כן אין את מתירה לינשא ואלמלא לא נתקנה כן היתה נשאת בגט היוצא מתחת ידה ולכשיערער הבעל תזקק לקיום ותירץ חומר שהחמרת עליה בתחלתה הקלת עליה בסופה שאם בא הבעל ועירר עררו בטל וכן הדין בכל ערר שהוא מוציא עליו אחר כן אלא אם כן הביא בו ראיה ברורה הא בראיה מיהא עררו ערר ואע״פ שבתלמוד המערב אמרו עררו בטל בין בערר שבגופו ר״ל בגופו של גט בין בערר שחוץ לגופו בין בערר שיש בו ממש בין בערר שאין בו ממש בערר שיש בו אמתלא הא במקום ראיה או עדות לא שלא האמינו השליח במקום ששנים מכחישים אותו וזה ברור שאף שלא במקום ערר אמרו בדין הוא דלתרויהו לבעי תרי כלומר שאין דבר שבערוה פחות משנים שאע״פ שבמת בעלה אחד נאמן התם הוא משום דאחמרת לה בסופה שתצא מזה ומזה והולד ממזר וכו׳ אקלת עלה בתחלתה אבל זו שאין ערר הבעל כלום אלא בעדים וראיה בדין הוא דלבעי תרי ומשום עיגונא הוא דאקלו רבנן: זהו טעם משנתנו בין לרבה בין לרבא ולשניהם כל שבא הבעל אחר כן ומערער אינו כלום אלא בראיה וכמו שאמרו כיון דאמרינן בפני כמה נותנו לה בפני שנים וכו׳ מידק דייק ולא אתי לאירועי אנפשיה ואין ביניהם אלא כשהביאוה שנים דלרבא לא צריך בפנינו נכתב ונחתם שהרי מסתמא הם עצמם מצויים לקיימו ואפילו אינם מקיימים אותו הוו להו כעדי מסירה ונאמנים לומר בעל עשאנו שלוחים ליתן גט זה לאשתו ואינו יכול להכחישם וכמו שאמרו למטה אלו אמרו שנים בפנינו גרשה מי לא מהימני ולרבה מיהא צריך הואיל ואין בקיאין וכן יש ביניהם ממדינה למדינה בארץ ישראל כגון יהודה וגליל ובשעת חירום לדעת קצת או שסתמה שעת חירום לדעת קצת ואין שיירות מצויות דלרבה אינו צריך שהרי הכל בקיאין ולרבא צריך שהרי אין עדים מצויין:
ולענין פסק רוב פוסקים פסקו כטעמו של רבא ומשום דסוגיין כותיה אלא שגדולי המפרשים נוטים לפסוק כרבה וכמו שנבאר ראיותיהם בגמרא בע״ה: ומתוך כך אתה צריך לפרש משנתנו בטעם שניהם ואמר תחלה שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ופרשו גדולי הרבנים שכל חוצה לארץ קורא מדינת הים חוץ מבבל ואינו כן שאם כן מה הוסיף רבן גמליאל במה שאמר אף המביא מן הרקם ומן החגר והלא אף הם מחוצה לארץ כמו שיתבאר אלא שהתנא היה עומד בארץ ומקומות הרחוקים שבחוצה לארץ היה קורא מדינת הים ועל הדרך השגור בפי הבריות הלכו להם למדינת הים ועל אותם המקומות הרחוקים אמר שצריך לומר כן לרבה מפני שאין בקיאין ולרבא מפני שאין עדים מצויים לקיימו והוסיף רבן גמליאל לדון בו אף במביא מן הרקם ומן החגר שהם מחוצה לארץ כמו שאמרו בגמרא בהדיא אלא שקרובות לארץ לרבה שאע״פ שסמוכות לא גמירי ולא בקיאי ולרבא שאע״פ שהן סמוכות אין שיירות מצויות מהן לארץ משום חירום ואף ר׳ אליעזר מוסיף עוד מכפר לודין ללוד ולוד היא מארץ ישראל ולודין היא מחוצה לארץ אלא שהיא קרובה הרבה עד שרקם וחגר נקראות סמוכות וזו נקראת מובלעת בתחום ארץ ישראל ר״ל שארץ ישראל מקיפה משלש רוחותיה וקצת חכמי צרפת פירשוה שהיא בתוך אלפים אמה לארץ ישראל ובזו מיהא אין טעם לא לרבה ולא לרבא הלא שניהם מפרשים טעמו של ר׳ אליעזר דמשום האי מיעוטא לא תחלוק במדינת הים: וחכמים אומרים אינו צריך אלא המביא ממדינת הים והמוליך ר״ל מארץ ישראל למדינת הים לרבה אע״פ שבני ארץ ישראל בקיאין הם גזרינן מוליך אטו מביא ולרבא כל שכן דלדידיה אתיא שפיר שמארץ ישראל לחוצה לה גם כן אין עדים מצויים לקיימו והרי למדת עכשיו שהמביא גט ממדינת הים לארץ ישראל או מארץ ישראל למדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך בא ללמדנו ממדינה למדינה במדינת הים ר״ל ממחוז למחוז שאף באלו צריך שיאמר וכו׳ לרבה שהרי אין בקיאין ולרבא שאין עדים מצויין אלא שבזו יש ביניהם שלרבה אף במדינה אחת מעיר לעיר כן הואיל ואין בקיאין ולרבא דוקא ממדינה למדינה אבל במדינה אחת מעיר לעיר לא צריך והוא שאמרו בתחלת הסוגיא איכא ביניהו וכו׳ אי נמי באותה מדינה במדינת הים:
רשב״ג אומר אף מהגמוניא להגמנייא פירשו בגמרא אפי׳ עיר אחת של שני הגמונים או שני בעלים ומקפידין זה על זה ואין עבדיו של זה נכנסים ברשותו של זה ופירשו בגמרא על עיר אחת שהיתה כן בארץ ישראל ובזו מיהא לרבא ניחא שהרי הואיל ואין נכנסין מזו לזו אין עדים מצויין לקיימו אבל לרבה קשיא דהא בקיאי הואיל ומארץ ישראל היא עד שנשתנה טעמו של רבה לומר שאף הוא חושש לטעמו של רבא וכל שאין לחוש לטעם לשמה חוששין לאין עדים מצויים ר״ל מצויין לקיימו ונמצא מחלקתם בהיכא דליכא למיחש לקיום כגון שנתקיים חותמיו ומכל מקום איכא למיחש לטעם לשמה דלרבה צריך ולרבא אינו צריך:
משנה ר׳ יהודה אומר מרקם ולמזרח ורקם במזרח מאשקלון ולדרום ואשקלון בדרום מעכו ולצפון ועכו בצפון ר׳ מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין אמר הר״ם פי׳ זה הגדר אשר גדרו המקומות אשר לא יחייבהו שיאמר בו בפני נכתב ונחתם העיירות אשר הם קצות ארץ ישראל ואינה ממנה והלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי אחר כך בא ר׳ יהודה לתחם תחומה של ארץ ישראל ואמר שתחומה מצד המזרח עד רקם ומרקם ואילך עד סוף מזרחו של עולם הוא חוצה לארץ ורקם במזרחו של עולם ר״ל שהוא מחוצה לארץ וכן אתה מפרש במאשקלון לדרום ובמעכו לצפון ומצד המערבי שבה מיהא אין צריך לתחם שהרי הים הגדול היא גבולה לשם ור׳ מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין והלכה כר׳ יהודה ויש פוסקין בעכו כר׳ מאיר ממה שהביאו ממנה בגמרא ראיה למוכר עבדו בסוריא:
משנה המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אם יש עליו עוררים מתקיים בחותמיו וכן המביא גט ממדינת הים אינו יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אם יש עליו עדים מתקיים בחותמיו אמר הר״ם פי׳ אמרו עוררים ירצה בו אם ערער הבעל ואמר אני לא גרשתיה וזה הגט מזוייף ואני לא צויתי לכתבו או יפסלהו באופן מאופני הפסלות ולא זולת זה לפי שהעקר אצלנו אין ערער פחות משנים ואוקי אתתא בחזקת אשת איש ואמר אינו יכול לומר שיתחדש אליו מקרה ימנעהו מדבר:
אמר המאירי המביא גט ר״ל ממדינה שבה למדינה שבה אינו צריך שיאמר בפני נכתב וכו׳ לרבה דהא בקיאי ולרבא דאע״ג דרחקי בתי דינין קביעי והולכים תמיד מזה לזה ומכל מקום לרבא דוקא כשאין חירום ביניהם הא יהודה וגליל וכיוצא בהם צריך וכמו שאמרו בגמרא איכא ביניהו וכו׳ אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל ושאר מקומות שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו כלומר משיאין אותה בגיטה היוצא מתחת ידה ואם יבא הבעל ויערער לומר שמזוייף הוא יתקיים בחותמיו אבל מה שאמר אחר כן וכן המביא ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ונחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אינו שוה לזה שבמדינת הים כל שאין יכול לומר כן לא תנשא עד שיתקיים וזו לרבא ניחא שהרי מכיון שאין הטעם אלא משום קיום כל שנתקיים בחותמיו מיהא כשר ולרבה מיהא קשיא ומה הענין בקיום והלא אתה חושש שלא נכתב לשמה ופירשוה אחר שלמדו ואומר אני שדוחק דבריו של רבה ניכר אף מתוך משנתנו ושראוי לפסוק כרבא כדעת גדולי הפוסקים ולדחות ראיות שהביאו הרבה מפרשים לפסוק כרבה על הדרך שהזכרנו והלכך כל שמביא גט מארץ ישראל לחוצה לארץ או מחוצה לארץ לארץ ישראל וממדינה למדינה שבחוצה לארץ בדרך שאין השיירות מצויות ואף ממדינה למדינה שבארץ ישראל בשעת חירום צריך לומר כן ואם לא אמר כן לא תנשא עד שיתקיים בחותמיו ואף במקום שאינו צריך אם אמר כן הועיל ואין ערר הבעל כלום כמו שיתבאר ובבל מיהא אע״פ שהיא חוצה לארץ אינו צריך וכמו שאמרו בה שכיחי מתיבאתא כלומר שהתלמידים מצויין ללכת לישיבות מזה לזה:
ובזמן הזה יראה לקצת מפרשים שאין חילוק ביניהם שלא נאמר בארץ ישראל שאינו צריך אף מרחוק שבו לרחוק שבו הואיל ואין שם חירום אלא בזמן שבית המקדש קיים שהיו עולים לרגל ובני ארץ ישראל מתעכבים שם לאכול מעשרותיהם ולהקריב נדריהם ונדבותיהם ומכירין זה את זה אף מקצה שבה לקצה שבה אבל בני חוצה לארץ אע״פ שעולים לרגל אין מתעכבים שם הרבה אם שריחוק מקומם מעלה בלבם טינא לחזור תכף שהקריבו עולת ראיה אם שלדעת קצת אין מביאין מעשר בהמה מחוצה לארץ כמו שנאמר בספרי ובבכורות (נ״ג.) או שמא בארץ ישראל אף לאחר חורבן בזמן שהיו שם בתי דינין מצויין וישיבות מחזרות ובאות וכמו שאמרו בגמרא כיון דאיכא בתי דינין דקביעי משכח שכיחי הא בזמן הזה ארץ ישראל וחוצה לה חדא מחתא היא וכל שממדינה למדינה מן המקומות הרחוקים צריך לומר בפני נכתב ונחתם ואם לאו לא תנשא עד שיתקיים בחותמיו וכן כתבוה תלמידיהם של גדולי הפוסקים הא כל שאינו צריך לומר כן כגון מקומות שהעדים מצויים מזה לזה תנשא בגיטה ואם יבא מערער יתקיים בחותמיו:
וכל שהוא צריך לומר כן ולא אמר ונשאת כתבו הגאונים שאם לא נתקיים שתצא אע״פ שאין עליו עוררים כמו שיתבאר בגמרא הא כל שבא ממקום שהעדים מצוים תנשא וכשיצאו עוררים יתקיים ואם בא ממקומות הרחוקים תקיים וכל שנתקיים תנשא שאין חוששין ללשמה וכנגד רבה והפוסקים כמותו ואם לא כן כמה כתבאתא מיקרען:
ומכל מקום יראה לי שאף לדעת הפוסקים כרבה בזמן הזה מיהא נתפשטה תורה בגליות ודקדוקי גיטין רגילין אצל הכל ואין לחוש לטעם לשמה כלל והכל תלוי בנתקיים ומצאתי סעד לדבר בתלמוד המערב אמרו על טעם לשמה הדא דתימא בראשונה שלא היו חברים מצויים בחוצה לארץ אבל עכשו בקיאים הם וכן אמרו למטה לא שנו אלא בדורות הראשונים וכו׳ ואין חוששין שמא יחזור הדבר לקלקולו אע״פ שסוגיא זו מוכחת כן ושגדולי המפרשים כתבו כן שחששא רחוקה היא ושנויא דחיקא וכל שבא ממקומות הרחוקים ואין עדים מצויים לקיים יאמר השליח בפני נכתב ונחתם ודיו זהו מה שנראה לנו בפסק זה דרך קצרה:
ולענין ביאור משנתנו מיהא יש עליה עוררים בענין המקומות הנזכרים בה שהרי רקם וחגר אם הם קדש וברד כמו שפירשו גדולי הרבנים ומתרגומו של אנקלוס חגר הרי קדש מיהא מארץ ישראל היא כמו שאמ׳ בספר יהושע בתחום הארץ אלא שנראה שרקם אחר היה וכמו שאמרו בשני של מכות תרי קדש הוו ויש מקשים אף על זו שהרי ביארו שם ששניהם מארץ ישראל שהרי אמרו עליהם שם חד מערי מקלט וחד מערי מבצר ומכל מקום לשיטתם הם אמרו לאו תרוצי מתרצת לה דתרי הוו תריץ ואימא תלתא הוו ומכל מקום יש עוד רביעי שהרי אי אפשר לפרש באלו שבגבול עשו האמור בו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך שהרי רחוק היה הרבה והיאך יאמר עליו שהוא סמוך לארץ ישראל וכן יש אומרים שהם מכרכים שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובזמן המשנה היה נידון לחוצה לארץ וכן אתה אומר באשקלון שלפי משנה זו היא מחוצה לארץ וביהושע הוא מונה אותם בתחום הארץ אבל עכו מיהא קשיא שלפי משנתנו היא מחוצה לארץ וביהושע כתיב לא הוריש את יושבי עכו אלמא שמארץ ישראל היא ואי אפשר לומר שאף זו לא היתה מכבוש שני של עולי בבל שהרי אמרו ר׳ זירא מנשק כיפי דעכו אלמא בקדושתה קיימא ומדכתיב ואת עפרה יחוננו וכן בפרק קורדיקוס משמע בהדיא שהיא מארץ ישראל תירצו בה שהם סבורים קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד ולפיכך היתה חביבה עליהם אע״פ שאינה מכבוש שני הא לענין גיטין הואיל ולא כבשוה עולי בבל אין כאן בקיאות ולא עדים מצויים וכן יש מתרצים שמקצתה מארץ ישראל ומקצתה מחוצה לארץ ואמר בכאן עכו כצפון על צדה שכנגד חוצה לארץ והוא שאמרו בפרק קורדיקוס עכו לאו במדינת הים קיימא וכן אמרו כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מפטרי לפי שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לה ובתלמוד המערב אמרו על שמועת המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות המוכר עבדו בעכו יצא לחירות ר׳ ישמעאל בעי אפילו מעכו לעכו ואתיא כדמר ר׳ יעקב בר אחא מן תרין עובדוי דר׳ אנן ילפינן עכו יש בה מארץ ישראל ויש בה מחוצה לארץ אלא שמכל מקום קשה לפרש שהרי אמרו אבל עכו דמרחקא טובא והיאך אפשר לומר כן והלא חציה בארץ ועוד כתבו בתוספות שמצאו בתחומי הארץ פרשת אשקלון וחומת עכו ורקם וחגרא אלמא כלן מכבוש שני הם ותירצו בתוספות שכל אלו מארץ ישראל הן אלא שעומדות על הגבול ורחוקות מן המדינות שבעיקר ארץ ישראל ולפיכך דנוה כארץ ישראל ואין הדברים כלום שאין דוחין משנתנו מנגד בריתא שהרי במשנתנו עכו ואשקלון ורקם מחוצה לארץ הם ושמא אף במה שמצאו פרשת אשקלון אינה אשקלון וחומת עכו אינה עכו עצמה אלא מבצר הסמוך לה וכן רקם דחגרא אינו רקם של משנתנו ובתלמוד המערב של שביעית שנינו בתחום הארץ גינייא דאשקלון ושאלו על אשקלון עצמה והשיבו אמר יעקב בר זעירא מן מה דתני גינייא דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ דמי אלא עיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה ברקם ואשקלון אבל בעכו על כרחנו מארץ ישראל היא ואין לנו בה במה שאמרו דמרחקא אלא דמרחקא מעיקר ארץ ישראל שבתי דינין קבועים וכמו שאמרו על כפר כיפי וקרובה לצפורי יותר מעכו אלמא שמפני שהיו בצפרי בתי דינין קבועין היו דנין העיירות לפי רחוקן או קרובן ממנה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
המשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם רבן גמליאל אומר אף המביא מרקם ומן החגר רבי אלעזר אומר אפי׳ מכפר לודים ללוד וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אלא המביא ממדינת הים והמוליך והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם רשב״ג אומר אפי׳ מהגמוניה להגמוניה אמר הר״ם פי׳ אגמוניה אמר אפילו הביא גט בארץ ההיא בעצמה מפקודת איש לפקודת איש אחר יצטרך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם ופסק ההלכה שכל מי שהביא גט לחוצה לארץ ואפי׳ מארץ ישראל או הביאהו מחוצה לארץ ואפילו לארץ ישראל אם נתקיים אצלנו כתיבת העדים ונתקיים בבית דין לפי שהתבאר בשני מכתובות הנה זה הגט אשר עשוהו ב״ד ולא נצטרך מהבאתו דבור אחר ישלח בידו לבד ואם לא נכיר העדים הנה אי אפשר שלא יאמר אשר הביאו בפני נכתב ובפני נחתם ויתנהו לו בפני שנים ואז תתגרש ויתחיבו השנים שיקראוהו גט ואז תנהו לה:
אמר המאירי המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שכל שאחד שולח גט לאשתו ממדינת הים לארץ ישראל על ידי שליח הולכה הזקיקו חכמים שיאמר השליח בפני שנים בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך יתנהו לה בפניהם ושאלו בגמרא טעמא מאי ושאלה זו נשנית בתלמוד המערב בנסח זה אילו המביא שטר מתנה ממדינת הים שמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם כלומר שאילו שלח אחד ממדינת הים לארץ ישראל שטר מתנה או שטר חוב אע״פ שאין מגבין בה עד שתתקיים וכמו שאמרו (כתובות י״ט.) קיימו שטריכו וחותו לדינא מכל מקום אין נזקקין שלא לקבלה עד שאמר השליח כן אלא יקבלנה ולכשתתקיים מגבין בה ואף זו תקבל את גיטה ולכשתקיימהו תינשא ותירץ רבה לפי שאין בקיאין לשמה כלומר שאין בני מדינת הים בני תורה ואפילו נתקיים חוששין שמא כתבוהו שלא לשמה ויתרבה ממזירות בישראל ומתוך כך הזקיקו את השליח לומר כן כשאמר בפני שנים שבפניו נכתב ובפניו נחתם מן הסתם אף הם שואלים לו היאך היה הענין והוא אומר כך עד שיתברר מדבריהם שלשמה נכתב או שיאמר כן בהדיא או שמאחר שהוא מעיד שבפניו נכתב ונחתם סומכין עליו מן הסתם שבעלה של זו הכתיבו והחתימו לשם זו ואין חוששין שמא אחר צוה לכתבו בפניו ומצאו אחר ועשאו שליח שאין חוששין לשליח בשקרות:
ושמא תאמר והלא יש לך לחוש גם כן לכמה דקדוקים ושמא נכתב במחובר או נכתב ביום ונחתם בלילה או שלא אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו וכן הרבה כיוצא בזה עד שקצת חכמים מפרשים שהדין כן בכל דקדוקי הגט וכשאומר בפני נכתב ובפני נחתם שואלין לו על כלם או סומכין עליו על כלם שבדין נעשה וחדא מניהו נקט ומצאתי להם סעד בתלמוד המערב שנכתב שם טעם זה בלשון הכולל והוא שאמרו אלו המביא שטר מתנה ממדינת הים ושמא צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אמר יושע בן לוי שניא היא שאין בקיאין בדקדוקי גיטין וכן יש מפרשים ששאר הדקדוקים אין בהם הנאה לבעל ואינו מחזר אחריהן אבל שלא לשמה מתוך פשיטי דספרא שלא יצטרך להכתיבו מתחילה נהנה בו ונוטלו מטופסיו או ממי שנמלך ומכל מקום בגמרא שלנו אינו נראה כן ממה ששאלו בגמרא (גיטין ט׳.) בין לרבה בין לרבא הא איכא מחובר אלא שמכל מקום אין אנו צריכים לכך שדברים אלו מסורים או לדיינין או לסופריהם וספרי דדייני מגמר גמירי כמו שנאמר בסוגייא זו ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו כראוי ונמלך ומצאו זה ששמו כשמו ונטלו ושלחו ואע״פ שהסופר אינו מתעסק אלא בכתיבת הגט ואחר שכתבו כתקנו נותנו לבעל ובעל מחתימו ושמא החתימו בלילה או בעדים פסולים אין זה כלום שאף הבעל מכיון שנותן דעתו לגרש אינו חשוד לקלקלה ובקיאות בדקדוקי גיטין אין לו כלל אלא מכתיב ומחתים על פי הסופר גוזר לו והוא מקיים ואין לחוש אלא שמא אחר הכתיבו שאף הוא סבור שיועיל ושהאחר הכתיבו כראוי ואע״פ שאין חוששין לשני יוסף בן שמעון אלא במקום שהוחזקו מתוך ריחוק המקומות ובטול תורה שבהן מחמירין בה וזהו שאמרו בתלמוד המערב וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים אמר ר׳ אבון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים ר״ל בקלקול המסור לשמים ר״ל שיגרש בכונה שישאירה מעוגנת אחר כן שאם אין דעתו לגרש אינו מגרש ואין חוששין שיהא דעתו בשעת הגירושין לקלקול אבל בב״ד הוא חשוד לקלקלה שפעמים שהוא מתחרט וחוקר אם יוכל לפסול את הגט כדי שיהו ב״ד נזקקין לערער להוציאה מתחת יד השני ולהחזירה לו והולך אצל בקי ללמוד ומודיעו היאך היה ומוצא שאין גט שנכתב שלא לשמה כלום ובא לב״ד וטוען זהו טעמו של רבה:
ומכל מקום רבא פירש הטעם לפי שאין עדים מצויין לקיימו כלומר שאין חוששין לשום פסול אלא שחוששין שמא היום ומחר מתחרט וטוען שמזוייף הוא והיא צריכה לקיימו וברחוק מקום אין עדים מצויין לקיימו והרי היא יושבת עגונה או אם נשאת עומדת בספק אשת איש עד שתקיימהו ומתוך כך תקנו שיאמר השליח בפני נכתב ובפני נחתם ושלא נשיאה עד שיאמר כן ואם נתנו לה בלא מאמר זה שאף אחר נתינה יטלנו ממנה ויחזור ויתנהו לה בפני שנים ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם כמו שיתבאר בגמרא ואם לא עשה כן הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו וכשאמר השליח כן האמינוהו כאלו נתקיים בשנים והוא שאמרו בטעם זה בתלמוד המערב קל הוא שהקלו עליה כדי שלא תהא יושבת עגונה והקשה היינו קל אינו אלא חומר שאלו לא אמר כן אין את מתירה לינשא ואלמלא לא נתקנה כן היתה נשאת בגט היוצא מתחת ידה ולכשיערער הבעל תזקק לקיום ותירץ חומר שהחמרת עליה בתחלתה הקלת עליה בסופה שאם בא הבעל ועירר עררו בטל וכן הדין בכל ערר שהוא מוציא עליו אחר כן אלא אם כן הביא בו ראיה ברורה הא בראיה מיהא עררו ערר ואע״פ שבתלמוד המערב אמרו עררו בטל בין בערר שבגופו ר״ל בגופו של גט בין בערר שחוץ לגופו בין בערר שיש בו ממש בין בערר שאין בו ממש בערר שיש בו אמתלא הא במקום ראיה או עדות לא שלא האמינו השליח במקום ששנים מכחישים אותו וזה ברור שאף שלא במקום ערר אמרו בדין הוא דלתרויהו לבעי תרי כלומר שאין דבר שבערוה פחות משנים שאע״פ שבמת בעלה אחד נאמן התם הוא משום דאחמרת לה בסופה שתצא מזה ומזה והולד ממזר וכו׳ אקלת עלה בתחלתה אבל זו שאין ערר הבעל כלום אלא בעדים וראיה בדין הוא דלבעי תרי ומשום עיגונא הוא דאקלו רבנן: זהו טעם משנתנו בין לרבה בין לרבא ולשניהם כל שבא הבעל אחר כן ומערער אינו כלום אלא בראיה וכמו שאמרו כיון דאמרינן בפני כמה נותנו לה בפני שנים וכו׳ מידק דייק ולא אתי לאירועי אנפשיה ואין ביניהם אלא כשהביאוה שנים דלרבא לא צריך בפנינו נכתב ונחתם שהרי מסתמא הם עצמם מצויים לקיימו ואפילו אינם מקיימים אותו הוו להו כעדי מסירה ונאמנים לומר בעל עשאנו שלוחים ליתן גט זה לאשתו ואינו יכול להכחישם וכמו שאמרו למטה אלו אמרו שנים בפנינו גרשה מי לא מהימני ולרבה מיהא צריך הואיל ואין בקיאין וכן יש ביניהם ממדינה למדינה בארץ ישראל כגון יהודה וגליל ובשעת חירום לדעת קצת או שסתמה שעת חירום לדעת קצת ואין שיירות מצויות דלרבה אינו צריך שהרי הכל בקיאין ולרבא צריך שהרי אין עדים מצויין:
ולענין פסק רוב פוסקים פסקו כטעמו של רבא ומשום דסוגיין כותיה אלא שגדולי המפרשים נוטים לפסוק כרבה וכמו שנבאר ראיותיהם בגמרא בע״ה: ומתוך כך אתה צריך לפרש משנתנו בטעם שניהם ואמר תחלה שהמביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ופרשו גדולי הרבנים שכל חוצה לארץ קורא מדינת הים חוץ מבבל ואינו כן שאם כן מה הוסיף רבן גמליאל במה שאמר אף המביא מן הרקם ומן החגר והלא אף הם מחוצה לארץ כמו שיתבאר אלא שהתנא היה עומד בארץ ומקומות הרחוקים שבחוצה לארץ היה קורא מדינת הים ועל הדרך השגור בפי הבריות הלכו להם למדינת הים ועל אותם המקומות הרחוקים אמר שצריך לומר כן לרבה מפני שאין בקיאין ולרבא מפני שאין עדים מצויים לקיימו והוסיף רבן גמליאל לדון בו אף במביא מן הרקם ומן החגר שהם מחוצה לארץ כמו שאמרו בגמרא בהדיא אלא שקרובות לארץ לרבה שאע״פ שסמוכות לא גמירי ולא בקיאי ולרבא שאע״פ שהן סמוכות אין שיירות מצויות מהן לארץ משום חירום ואף ר׳ אליעזר מוסיף עוד מכפר לודין ללוד ולוד היא מארץ ישראל ולודין היא מחוצה לארץ אלא שהיא קרובה הרבה עד שרקם וחגר נקראות סמוכות וזו נקראת מובלעת בתחום ארץ ישראל ר״ל שארץ ישראל מקיפה משלש רוחותיה וקצת חכמי צרפת פירשוה שהיא בתוך אלפים אמה לארץ ישראל ובזו מיהא אין טעם לא לרבה ולא לרבא הלא שניהם מפרשים טעמו של ר׳ אליעזר דמשום האי מיעוטא לא תחלוק במדינת הים: וחכמים אומרים אינו צריך אלא המביא ממדינת הים והמוליך ר״ל מארץ ישראל למדינת הים לרבה אע״פ שבני ארץ ישראל בקיאין הם גזרינן מוליך אטו מביא ולרבא כל שכן דלדידיה אתיא שפיר שמארץ ישראל לחוצה לה גם כן אין עדים מצויים לקיימו והרי למדת עכשיו שהמביא גט ממדינת הים לארץ ישראל או מארץ ישראל למדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם ואחר כך בא ללמדנו ממדינה למדינה במדינת הים ר״ל ממחוז למחוז שאף באלו צריך שיאמר וכו׳ לרבה שהרי אין בקיאין ולרבא שאין עדים מצויין אלא שבזו יש ביניהם שלרבה אף במדינה אחת מעיר לעיר כן הואיל ואין בקיאין ולרבא דוקא ממדינה למדינה אבל במדינה אחת מעיר לעיר לא צריך והוא שאמרו בתחלת הסוגיא איכא ביניהו וכו׳ אי נמי באותה מדינה במדינת הים:
רשב״ג אומר אף מהגמוניא להגמנייא פירשו בגמרא אפי׳ עיר אחת של שני הגמונים או שני בעלים ומקפידין זה על זה ואין עבדיו של זה נכנסים ברשותו של זה ופירשו בגמרא על עיר אחת שהיתה כן בארץ ישראל ובזו מיהא לרבא ניחא שהרי הואיל ואין נכנסין מזו לזו אין עדים מצויין לקיימו אבל לרבה קשיא דהא בקיאי הואיל ומארץ ישראל היא עד שנשתנה טעמו של רבה לומר שאף הוא חושש לטעמו של רבא וכל שאין לחוש לטעם לשמה חוששין לאין עדים מצויים ר״ל מצויין לקיימו ונמצא מחלקתם בהיכא דליכא למיחש לקיום כגון שנתקיים חותמיו ומכל מקום איכא למיחש לטעם לשמה דלרבה צריך ולרבא אינו צריך:
משנה ר׳ יהודה אומר מרקם ולמזרח ורקם במזרח מאשקלון ולדרום ואשקלון בדרום מעכו ולצפון ועכו בצפון ר׳ מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין אמר הר״ם פי׳ זה הגדר אשר גדרו המקומות אשר לא יחייבהו שיאמר בו בפני נכתב ונחתם העיירות אשר הם קצות ארץ ישראל ואינה ממנה והלכה כר׳ יהודה:
אמר המאירי אחר כך בא ר׳ יהודה לתחם תחומה של ארץ ישראל ואמר שתחומה מצד המזרח עד רקם ומרקם ואילך עד סוף מזרחו של עולם הוא חוצה לארץ ורקם במזרחו של עולם ר״ל שהוא מחוצה לארץ וכן אתה מפרש במאשקלון לדרום ובמעכו לצפון ומצד המערבי שבה מיהא אין צריך לתחם שהרי הים הגדול היא גבולה לשם ור׳ מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין והלכה כר׳ יהודה ויש פוסקין בעכו כר׳ מאיר ממה שהביאו ממנה בגמרא ראיה למוכר עבדו בסוריא:
משנה המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אם יש עליו עוררים מתקיים בחותמיו וכן המביא גט ממדינת הים אינו יכול שיאמר בפני נכתב ובפני נתחתם אם יש עליו עדים מתקיים בחותמיו אמר הר״ם פי׳ אמרו עוררים ירצה בו אם ערער הבעל ואמר אני לא גרשתיה וזה הגט מזוייף ואני לא צויתי לכתבו או יפסלהו באופן מאופני הפסלות ולא זולת זה לפי שהעקר אצלנו אין ערער פחות משנים ואוקי אתתא בחזקת אשת איש ואמר אינו יכול לומר שיתחדש אליו מקרה ימנעהו מדבר:
אמר המאירי המביא גט ר״ל ממדינה שבה למדינה שבה אינו צריך שיאמר בפני נכתב וכו׳ לרבה דהא בקיאי ולרבא דאע״ג דרחקי בתי דינין קביעי והולכים תמיד מזה לזה ומכל מקום לרבא דוקא כשאין חירום ביניהם הא יהודה וגליל וכיוצא בהם צריך וכמו שאמרו בגמרא איכא ביניהו וכו׳ אי נמי ממדינה למדינה בארץ ישראל ושאר מקומות שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו כלומר משיאין אותה בגיטה היוצא מתחת ידה ואם יבא הבעל ויערער לומר שמזוייף הוא יתקיים בחותמיו אבל מה שאמר אחר כן וכן המביא ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ונחתם אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו אינו שוה לזה שבמדינת הים כל שאין יכול לומר כן לא תנשא עד שיתקיים וזו לרבא ניחא שהרי מכיון שאין הטעם אלא משום קיום כל שנתקיים בחותמיו מיהא כשר ולרבה מיהא קשיא ומה הענין בקיום והלא אתה חושש שלא נכתב לשמה ופירשוה אחר שלמדו ואומר אני שדוחק דבריו של רבה ניכר אף מתוך משנתנו ושראוי לפסוק כרבא כדעת גדולי הפוסקים ולדחות ראיות שהביאו הרבה מפרשים לפסוק כרבה על הדרך שהזכרנו והלכך כל שמביא גט מארץ ישראל לחוצה לארץ או מחוצה לארץ לארץ ישראל וממדינה למדינה שבחוצה לארץ בדרך שאין השיירות מצויות ואף ממדינה למדינה שבארץ ישראל בשעת חירום צריך לומר כן ואם לא אמר כן לא תנשא עד שיתקיים בחותמיו ואף במקום שאינו צריך אם אמר כן הועיל ואין ערר הבעל כלום כמו שיתבאר ובבל מיהא אע״פ שהיא חוצה לארץ אינו צריך וכמו שאמרו בה שכיחי מתיבאתא כלומר שהתלמידים מצויין ללכת לישיבות מזה לזה:
ובזמן הזה יראה לקצת מפרשים שאין חילוק ביניהם שלא נאמר בארץ ישראל שאינו צריך אף מרחוק שבו לרחוק שבו הואיל ואין שם חירום אלא בזמן שבית המקדש קיים שהיו עולים לרגל ובני ארץ ישראל מתעכבים שם לאכול מעשרותיהם ולהקריב נדריהם ונדבותיהם ומכירין זה את זה אף מקצה שבה לקצה שבה אבל בני חוצה לארץ אע״פ שעולים לרגל אין מתעכבים שם הרבה אם שריחוק מקומם מעלה בלבם טינא לחזור תכף שהקריבו עולת ראיה אם שלדעת קצת אין מביאין מעשר בהמה מחוצה לארץ כמו שנאמר בספרי ובבכורות (נ״ג.) או שמא בארץ ישראל אף לאחר חורבן בזמן שהיו שם בתי דינין מצויין וישיבות מחזרות ובאות וכמו שאמרו בגמרא כיון דאיכא בתי דינין דקביעי משכח שכיחי הא בזמן הזה ארץ ישראל וחוצה לה חדא מחתא היא וכל שממדינה למדינה מן המקומות הרחוקים צריך לומר בפני נכתב ונחתם ואם לאו לא תנשא עד שיתקיים בחותמיו וכן כתבוה תלמידיהם של גדולי הפוסקים הא כל שאינו צריך לומר כן כגון מקומות שהעדים מצויים מזה לזה תנשא בגיטה ואם יבא מערער יתקיים בחותמיו:
וכל שהוא צריך לומר כן ולא אמר ונשאת כתבו הגאונים שאם לא נתקיים שתצא אע״פ שאין עליו עוררים כמו שיתבאר בגמרא הא כל שבא ממקום שהעדים מצוים תנשא וכשיצאו עוררים יתקיים ואם בא ממקומות הרחוקים תקיים וכל שנתקיים תנשא שאין חוששין ללשמה וכנגד רבה והפוסקים כמותו ואם לא כן כמה כתבאתא מיקרען:
ומכל מקום יראה לי שאף לדעת הפוסקים כרבה בזמן הזה מיהא נתפשטה תורה בגליות ודקדוקי גיטין רגילין אצל הכל ואין לחוש לטעם לשמה כלל והכל תלוי בנתקיים ומצאתי סעד לדבר בתלמוד המערב אמרו על טעם לשמה הדא דתימא בראשונה שלא היו חברים מצויים בחוצה לארץ אבל עכשו בקיאים הם וכן אמרו למטה לא שנו אלא בדורות הראשונים וכו׳ ואין חוששין שמא יחזור הדבר לקלקולו אע״פ שסוגיא זו מוכחת כן ושגדולי המפרשים כתבו כן שחששא רחוקה היא ושנויא דחיקא וכל שבא ממקומות הרחוקים ואין עדים מצויים לקיים יאמר השליח בפני נכתב ונחתם ודיו זהו מה שנראה לנו בפסק זה דרך קצרה:
ולענין ביאור משנתנו מיהא יש עליה עוררים בענין המקומות הנזכרים בה שהרי רקם וחגר אם הם קדש וברד כמו שפירשו גדולי הרבנים ומתרגומו של אנקלוס חגר הרי קדש מיהא מארץ ישראל היא כמו שאמ׳ בספר יהושע בתחום הארץ אלא שנראה שרקם אחר היה וכמו שאמרו בשני של מכות תרי קדש הוו ויש מקשים אף על זו שהרי ביארו שם ששניהם מארץ ישראל שהרי אמרו עליהם שם חד מערי מקלט וחד מערי מבצר ומכל מקום לשיטתם הם אמרו לאו תרוצי מתרצת לה דתרי הוו תריץ ואימא תלתא הוו ומכל מקום יש עוד רביעי שהרי אי אפשר לפרש באלו שבגבול עשו האמור בו והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך שהרי רחוק היה הרבה והיאך יאמר עליו שהוא סמוך לארץ ישראל וכן יש אומרים שהם מכרכים שכבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ובזמן המשנה היה נידון לחוצה לארץ וכן אתה אומר באשקלון שלפי משנה זו היא מחוצה לארץ וביהושע הוא מונה אותם בתחום הארץ אבל עכו מיהא קשיא שלפי משנתנו היא מחוצה לארץ וביהושע כתיב לא הוריש את יושבי עכו אלמא שמארץ ישראל היא ואי אפשר לומר שאף זו לא היתה מכבוש שני של עולי בבל שהרי אמרו ר׳ זירא מנשק כיפי דעכו אלמא בקדושתה קיימא ומדכתיב ואת עפרה יחוננו וכן בפרק קורדיקוס משמע בהדיא שהיא מארץ ישראל תירצו בה שהם סבורים קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולעתיד ולפיכך היתה חביבה עליהם אע״פ שאינה מכבוש שני הא לענין גיטין הואיל ולא כבשוה עולי בבל אין כאן בקיאות ולא עדים מצויים וכן יש מתרצים שמקצתה מארץ ישראל ומקצתה מחוצה לארץ ואמר בכאן עכו כצפון על צדה שכנגד חוצה לארץ והוא שאמרו בפרק קורדיקוס עכו לאו במדינת הים קיימא וכן אמרו כי הוו מפטרי רבנן מהדדי בעכו הוי מפטרי לפי שאסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לה ובתלמוד המערב אמרו על שמועת המוכר עבדו בחוצה לארץ יצא לחירות המוכר עבדו בעכו יצא לחירות ר׳ ישמעאל בעי אפילו מעכו לעכו ואתיא כדמר ר׳ יעקב בר אחא מן תרין עובדוי דר׳ אנן ילפינן עכו יש בה מארץ ישראל ויש בה מחוצה לארץ אלא שמכל מקום קשה לפרש שהרי אמרו אבל עכו דמרחקא טובא והיאך אפשר לומר כן והלא חציה בארץ ועוד כתבו בתוספות שמצאו בתחומי הארץ פרשת אשקלון וחומת עכו ורקם וחגרא אלמא כלן מכבוש שני הם ותירצו בתוספות שכל אלו מארץ ישראל הן אלא שעומדות על הגבול ורחוקות מן המדינות שבעיקר ארץ ישראל ולפיכך דנוה כארץ ישראל ואין הדברים כלום שאין דוחין משנתנו מנגד בריתא שהרי במשנתנו עכו ואשקלון ורקם מחוצה לארץ הם ושמא אף במה שמצאו פרשת אשקלון אינה אשקלון וחומת עכו אינה עכו עצמה אלא מבצר הסמוך לה וכן רקם דחגרא אינו רקם של משנתנו ובתלמוד המערב של שביעית שנינו בתחום הארץ גינייא דאשקלון ושאלו על אשקלון עצמה והשיבו אמר יעקב בר זעירא מן מה דתני גינייא דאשקלון הדא אמרה אשקלון כלחוץ דמי אלא עיקר הדברים כמו שפירשנו תחלה ברקם ואשקלון אבל בעכו על כרחנו מארץ ישראל היא ואין לנו בה במה שאמרו דמרחקא אלא דמרחקא מעיקר ארץ ישראל שבתי דינין קבועים וכמו שאמרו על כפר כיפי וקרובה לצפורי יותר מעכו אלמא שמפני שהיו בצפרי בתי דינין קבועין היו דנין העיירות לפי רחוקן או קרובן ממנה:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush