גמרא
פירוש
וְרַב יוֹסֵף אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן בִּפְלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְרַבָּנַן קָא מִיפַּלְגִי דִּתְנַן אשֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּשֶׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא שֶׁמֶן בִּלְבַד וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן חִיבּוּרִין זֶה לָזֶה.
רַבָּנַן כְּרַבָּנַן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות עירובין א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:א׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שס״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים שס״ו:א׳
ג רמב״ם הלכות עירובין א׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שפ״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ד׳-ו׳
סמ״ג מצוות עשה מדרבנן א׳
טור אורח חיים שפ״ו:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים שפ״ו:ד׳-ו׳
כבר ביארנו שאין מערבין בחצרות אלא בפת אבל משתתפין במבואות ביין או בפת או בכל דבר מאכל חוץ ממים ומלת אלא שצריכים אנו לבאר אע״פ שחכמים תקנו לערב בחצרות אע״פ ששתפו במבואות הואיל ואין הצורך אלא כדי שלא תשתכח תורת עירוב מן התינוקות ויאמרו אבותינו לא עירבו אם סומכים בשעת הדחק על עירוב במקום שתוף או על שתוף במקום עירוב אם לאו ודבר זה נחלקו קצת מפרשי׳ בקצת דברי׳ שבו ומחלקתם תלויה ועומדת באופני ביאור שמועה זו והוא שאמרו מערבין בחצרות ומשתתפין במבואות וחכ״א או מערבין או משתתפים ונחלקו בה אמוראים חד אמ׳ בפת כולי עלמא לא פליגי דסומכים כי פליגי ביין וחד אמ׳ ביין כולי עלמא לא פליגי דאין סומכין כי פליגי בפת ודבר זה פירשוהו גדולי הרבנים שאם עירבו בחצרות שהוא עירוב פת סומכי׳ עליו אף למבוי שהרי עירוב פת כולל את הכל אבל אם נשתתפו במבוי שהוא עירוב יין ר״ל שאינו צריך לפת ומאחר שאינו צריך פת מסתמא אין מערבין בו בפת אלא בשאר דברים שדינם להתערב בהם לסחורה אין סומכין עליו לחצרות שהרי עירוב יין אינו כולל את החצר ולרבנן אע״פ שאם עירבו את החצר ביין אינו כלום כשעירבו את המבוי מיהא מתוך שמועיל למבוי מועיל אף לחצר הא כל שנשתתפו בפת סומכין אף לחצר לדברי הכל וללשנא בתרא ביין ר״ל שנשתתפו במבוי ביין כולי עלמא לא פליגי דאין סומכין כי פליגי בפת ולשון זה עיקר וכמו שאמרו חמש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי מותרים בחצרות ואסורים במבוי והעמדנוה לר׳ מאיר שאמ׳ בעינן עירוב ובעינן שתוף ומ״מ לענין ביאור יש לתמוה היאך לא הקשו מזו ללשון ראשון שהרי ללשון זה מודה ר׳ מאיר בפת ומתוך כך פרשו בתוספות בפת כולי עלמא לא פליגי שלא בעירוב חצרות נאמרה אלא שאם נשתתפו במבוי בפת מועיל אף לחצרות הא נשתתפו במבוי ביין לר׳ מאיר אין סומכין בו לחצרות שאין סומכין על שתוף במקום עירוב או על עירוב במקום שתוף אלא אם כן עלו את העירוב כגון שנשתתפו במבוי בפת ולרבנן כל שהועיל במבוי הועיל בחצרות ובמשנת חמש חצרות לשתי הלשונות לדעת ר׳ מאיר נאמרה שהרי לא הודה ר׳ מאיר לחכמים אלא כשעירבו את המבוי בפת הא במערב חצרות בפת לא וכן עיקר:
ולענין פסק הלכה כר׳ מאיר וכמו שאמרו אמ׳ רב הלכה כר׳ מאיר ורב הונא אמ׳ מנהג כר׳ מאיר ור״י אמ׳ נהגו העם כר׳ מאיר ואע״פ שביארנו בלשונות אלו למעלה שכל שנאמר בו נהגו אין מורין בו כן אלא שאין מוחין בידו ובזו הואיל וחומרא היא אין כאן מקום למחאה פירושו שאם נמנע מפני זה להביא סכין או חמין לחולה אין מזרזין אותו לכך ומ״מ הלכה כר׳ מאיר ומצריכים עירוב ומצריכי׳ שתוף ואין סומכין מזה על זה ופסקו בו גדולי המפרשי׳ כלשון המחמיר ר״ל שעיקר מחלקתם בפת והלכה כר׳ מאיר והביאו ראיה לדבריהם ממה שתירצה רב גדל בסוגיא זו בענין זה וממשנת חמש חצרות הפתוחות למבוי וממה שאמרו בפרק שתוף בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב ואמרי לה משום שתוף ולא פליגי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר שמשמע שבמסובין בחצר דוקא סומכין עליו משום שתוף ולא משום עירוב ואע״פ שיש שם פת אלמא שאף בפת אנו צריכים לעירוב ולשתוף ומ״מ אין הכרח בראיות אלו שזו של רב גדל אפשר שדחייה בעלמא היא ומשנת חמש חצרות כשתעיין בה לפי מה שפרשו בתוספות בשמועה זו כמו שכתבנו למעלה אינה ראיה כלל ושמועת בני חבורה טעם הדבר שכל שמסובין בחצר אע״פ שיש שם פת אינו כלום שהעירוב צריך ליתנו בבית שבחצר ואם נתנו לחצר שבמבוי אף לשם עירוב אינו כלום ומתוך כך פסקו גדולי הראשוני׳ כלשון המיקל שבפת אף ר׳ מאיר מודה שהלכה כדברי המיקל בעירוב וסומכין על השתוף במקום עירוב ודוקא בשהניח את השתוף בבית שבחצר שהוא מקום הראוי ליתן בו את העירוב אבל אין סומכין על העירוב במקום שתוף שהרי לא עילה את העירוב ולא אמרו סומכין אלא במבוי והוא כשנשתתף על המבוי בפת ואף גדולי המחברים כתבו המשתתפי׳ במבוי צריכים לערב בחצר שלא תשתכח תורת עירוב שאין התינוקות יודעים מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת ויש פוסקין שסומכין אף על העירוב במקום שתוף ר״ל שאם היו החצרות פתוחות זו לזו ועירבו כלם דרך הפתחים עולה להם אף לשתוף מבוי אע״פ שלא נשתתפו לשם מבוי ומטלטלין מזו לזו אף דרך מבוי ולדעת זה אתה צריך לומר שאין הלכה כרב במה שאמר שחצרות הפתוחות זו לזו אין המבוי נתר בלחי וקורה כמו שיתבאר למטה שאם כן היאך אתה סומך בו על העירוב והרי כל עצמו של מבוי לא הוכשר אלא שאין הלכה כרב כמו שיתבאר למטה והילכך סומכין על עירוב במקום שתוף במקום שעירבו כל החצרות מזו לזו וכן נראה מסוגיא ולענין הנחתם סתם בעירוב צריך בית שבחצר ואם הניח בחצר לא הועיל אבל בשתוף אע״פ שדינו בחצר שבמבוי אם רצה להניחו בבית שבחצר דיו וכן היא בתלמוד המערב בפרק זה ולא עוד אלא שי״מ שכך הוא עיקר כמו שיתבאר:
המשנה השישית חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה בית הלל אומרים עירוב אחד לכלן ומודין שמקצתן שרויים בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה אמר הר״ם טרקלין בית רחב והוא בירת המלכים וכן (אומר) [ארמון] של מלכים וכשתבדיל בין כל חבורה [וחבורה] מחיצה המגעת לתקרה אין בזה מחלוקת שהם חייבים עירוב כמו כל חבורה וחבורה לפי שהם נתיחדו והם כאלו היו שרויין בעליות וחדרים אבל המחלקת כשהמבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצות שאין מגיעות לתקרה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
ולענין פסק הלכה כר׳ מאיר וכמו שאמרו אמ׳ רב הלכה כר׳ מאיר ורב הונא אמ׳ מנהג כר׳ מאיר ור״י אמ׳ נהגו העם כר׳ מאיר ואע״פ שביארנו בלשונות אלו למעלה שכל שנאמר בו נהגו אין מורין בו כן אלא שאין מוחין בידו ובזו הואיל וחומרא היא אין כאן מקום למחאה פירושו שאם נמנע מפני זה להביא סכין או חמין לחולה אין מזרזין אותו לכך ומ״מ הלכה כר׳ מאיר ומצריכים עירוב ומצריכי׳ שתוף ואין סומכין מזה על זה ופסקו בו גדולי המפרשי׳ כלשון המחמיר ר״ל שעיקר מחלקתם בפת והלכה כר׳ מאיר והביאו ראיה לדבריהם ממה שתירצה רב גדל בסוגיא זו בענין זה וממשנת חמש חצרות הפתוחות למבוי וממה שאמרו בפרק שתוף בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום פת שעל השלחן סומכין עליו משום עירוב ואמרי לה משום שתוף ולא פליגי כאן במסובין בבית כאן במסובין בחצר שמשמע שבמסובין בחצר דוקא סומכין עליו משום שתוף ולא משום עירוב ואע״פ שיש שם פת אלמא שאף בפת אנו צריכים לעירוב ולשתוף ומ״מ אין הכרח בראיות אלו שזו של רב גדל אפשר שדחייה בעלמא היא ומשנת חמש חצרות כשתעיין בה לפי מה שפרשו בתוספות בשמועה זו כמו שכתבנו למעלה אינה ראיה כלל ושמועת בני חבורה טעם הדבר שכל שמסובין בחצר אע״פ שיש שם פת אינו כלום שהעירוב צריך ליתנו בבית שבחצר ואם נתנו לחצר שבמבוי אף לשם עירוב אינו כלום ומתוך כך פסקו גדולי הראשוני׳ כלשון המיקל שבפת אף ר׳ מאיר מודה שהלכה כדברי המיקל בעירוב וסומכין על השתוף במקום עירוב ודוקא בשהניח את השתוף בבית שבחצר שהוא מקום הראוי ליתן בו את העירוב אבל אין סומכין על העירוב במקום שתוף שהרי לא עילה את העירוב ולא אמרו סומכין אלא במבוי והוא כשנשתתף על המבוי בפת ואף גדולי המחברים כתבו המשתתפי׳ במבוי צריכים לערב בחצר שלא תשתכח תורת עירוב שאין התינוקות יודעים מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצרות שהרי התינוקות מכירין בפת ויש פוסקין שסומכין אף על העירוב במקום שתוף ר״ל שאם היו החצרות פתוחות זו לזו ועירבו כלם דרך הפתחים עולה להם אף לשתוף מבוי אע״פ שלא נשתתפו לשם מבוי ומטלטלין מזו לזו אף דרך מבוי ולדעת זה אתה צריך לומר שאין הלכה כרב במה שאמר שחצרות הפתוחות זו לזו אין המבוי נתר בלחי וקורה כמו שיתבאר למטה שאם כן היאך אתה סומך בו על העירוב והרי כל עצמו של מבוי לא הוכשר אלא שאין הלכה כרב כמו שיתבאר למטה והילכך סומכין על עירוב במקום שתוף במקום שעירבו כל החצרות מזו לזו וכן נראה מסוגיא ולענין הנחתם סתם בעירוב צריך בית שבחצר ואם הניח בחצר לא הועיל אבל בשתוף אע״פ שדינו בחצר שבמבוי אם רצה להניחו בבית שבחצר דיו וכן היא בתלמוד המערב בפרק זה ולא עוד אלא שי״מ שכך הוא עיקר כמו שיתבאר:
המשנה השישית חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה בית הלל אומרים עירוב אחד לכלן ומודין שמקצתן שרויים בחדרים או בעליות שהן צריכין עירוב לכל חבורה וחבורה אמר הר״ם טרקלין בית רחב והוא בירת המלכים וכן (אומר) [ארמון] של מלכים וכשתבדיל בין כל חבורה [וחבורה] מחיצה המגעת לתקרה אין בזה מחלוקת שהם חייבים עירוב כמו כל חבורה וחבורה לפי שהם נתיחדו והם כאלו היו שרויין בעליות וחדרים אבל המחלקת כשהמבדיל בין כל חבורה וחבורה מחיצות שאין מגיעות לתקרה:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush