×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא חולין קל״ט.גמרא
;?!
אָ
בַּר קְטָלָא הוּא אֶלָּא דְּלָא גְּמַר דִּינֵיהּ וּבָעֵי לְאֵתוֹיֵיהּ לְבֵי דִינָא וְקַיּוֹמֵי בֵּיהּ {דברים י״ג:ו׳} וּבִעַרְתָּ הָרַע מִקִּרְבֶּךָ. הָנֵי מוּקְדָּשִׁין הֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא דַּהֲוָה לֵיהּ קֵן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְאַקְדְּשֵׁיהּ מִי מִיחַיַּיב {דברים כ״ב:ו׳} כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר פְּרָט לִמְזוּמָּן. אֶלָּא דַּחֲזָא קֵן בְּעָלְמָא וְאַקְדְּשֵׁיהּ וּמִי קָדוֹשׁ {ויקרא כ״ז:י״ד} אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ אָמַר רַחֲמָנָא אמָה בֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ. אֶלָּא דְּאַגְבְּהִינְהוּ לְאֶפְרוֹחִים וְאַקְדְּשִׁינְהוּ וַהֲדַר הדרינהו הַאי אֲפִילּוּ בְּחוּלִּין נָמֵי לָא מִיחַיַּיב דִּתְנָא בנָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לַקֵּן ואח״כוְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. אֶלָּא דְּאַגְבְּהַהּ לְאֵם וְאַקְדְּשַׁהּ וַהֲדַרָה מֵעִיקָּרָא אִיחַיַּיב לֵיהּ בְּשִׁילּוּחַ מִקַּמֵּי דְּאַקְדְּשַׁהּ דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר הִקְדִּישׁ חַיָּה ואח״כוְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ פָּטוּר מִלְּכַסּוֹת גשְׁחָטָהּ ואח״כוְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ חַיָּיב לְכַסּוֹת שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בְּכִסּוּי קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי הֶקְדֵּשׁ. רַב אָמַר בְּמַקְדִּישׁ פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ וּמָרְדוּ וּשְׁמוּאֵל אָמַר בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת. בִּשְׁלָמָא שְׁמוּאֵל לֹא אָמַר כְּרַב דְּקָא מוֹקֵים לַהּ בְּקׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת אֶלָּא רַב מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמוּאֵל. אָמַר לְךָ רַב דַּוְקָא קָפָטְרִי מִשִּׁילּוּחַ כְּגוֹן פֵּירוֹת שׁוֹבָכוֹ דְּקׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ נִינְהוּ דְּכֵיוָן דְּקָדְשִׁי קְדוּשַּׁת הַגּוּף לָא פָּקְעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ מִינַּיְיהוּ אֲבָל בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת דְּלָאו קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ דִּקְדוּשַּׁת דָּמִים בְּעָלְמָא הוּא כֵּיוָן דִּמְרַדָה פְּקַעָה קְדוּשְׁתַּיְיהוּ וְחַיֶּיבֶת בְּשִׁילּוּחַ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתַאּ דִּכְתִיב {תהלים כ״ד:א׳} לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ וְכֵן אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בְּמַקְדִּישׁ תַּרְנְגוֹלְתּוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת וּמָרְדָה אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְכֵיוָן שֶׁמָּרְדָה פְּקַעָה לַיהּ קְדוּשְׁתַּהּ אֲמַר לֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתַאּ דִּכְתִיב לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. וּרְמִי דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן וּרְמִי דר׳דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אדר״שאַדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְּמַר מָנֶה זֶה לְבֶדֶק הַבַּיִת וְנִגְנְבוּ אוֹ נֶאֶבְדוּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לִידֵי גִזְבָּר וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ דִּכְתִיב לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ קַשְׁיָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן. דְּרֵישׁ לָקִישׁ אַדְּרֵישׁ לָקִישׁ לָא קַשְׁיָא הָא מִקַּמֵּי דְּשַׁמְעֵיהּ מר׳מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ הָא לְבָתַר דְּשַׁמְעֵיהּ מר׳מֵרַבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ. אֶלָּא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יוֹחָנָן אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן נָמֵי לָא קַשְׁיָא הָא דְּאָמַר עָלַי הָא דְּאָמַר הֲרֵי זוֹ. מִכְּלָל דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אע״גאַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מְחַיֵּיב. וְהָתַנְיָא דאֵיזֶהוּ נֶדֶר וְאֵיזוֹ הִיא נְדָבָה נֶדֶר הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה נְדָבָה הָאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה הוּמָה בֵּין נֶדֶר לִנְדָבָה נֶדֶר מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ נְדָבָה מֵתָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ שֶׁאָבְדָה אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָהּ. אָמַר לָךְ רֵישׁ לָקִישׁ הָנֵי מִילֵּי קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ דִּמְחוּסַּר הַקְרָבָה אֲבָל קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת דְּלָאו מְחוּסַּר הַקְרָבָה אע״גאַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מְחַיֵּיב. וְהָתְנַן הָאוֹמֵר שׁוֹר זֶה עוֹלָה בַּיִת זֶה קׇרְבָּן מֵת הַשּׁוֹר נָפַל הַבַּיִת אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתָן ושׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה בַּיִת זֶה עָלַי קׇרְבָּן מֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת חַיָּיב לְשַׁלֵּם. ה״מהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּמֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת חַיָּיב לְשַׁלֵּם דְּלֵיתַנְהוּ אֲבָל הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ כֹּל הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ בְּבֵי גַזָּא דְּרַחֲמָנָא אִיתֵיהּ דִּכְתִיב לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ. אָמַר רַב הַמְנוּנָא הַכֹּל מוֹדִים בַּעֲרָכִין אע״גאַף עַל גַּב דְּאָמַר עָלַי לָא מִיחַיַּיב מַאי טַעְמָא דְּלָא מִיתְּמַר לֵיהּ בְּלָא עָלַי. הֵיכִי לֵימָא לֵימָא עֶרְכִּי אַמַּאן לֵימָא עֵרֶךְ פְּלוֹנִי אַמַּאן. מַתְקֵיף לַהּ רָבָא לֵימָא הֲרֵינִי בְּעֶרְכִּי הֲרֵינִי בְּעֵרֶךְ פְּלוֹנִי וְעוֹד תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר {ויקרא כ״ז:כ״ג} וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה׳ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּהֶקְדֵּשׁוֹת וּמַעַשְׂרוֹת שֶׁמִּתְחַלְּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּחוּלִּין נִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ אֵינָן חַיָּיבִין בְּאַחְרָיוּתָןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
מוקדשין אלו שביארנו עליהם שהוא פטור מלשלח צריך אתה לשאול על איזה צד נאמר כן שאם היה קן זה בביתו ובביצים שלו תרנגולים ותרנגולת או יונים ושאר עופות שקננו בבית הרי אף בחלין אין כאן שלוח שאין דין שלוח אלא בעוף טהור ושאינו מזומן כמו שיתבאר כגון ייני שובך ועליה ועופות שקננו בפרדס ואם תאמר שנזדמן קן זה בחצרו ואין זה מזומן הואיל ואין הביצים שלו שלא קנאן על ידי חצר המשתמרת אע״פ שבשאר דברים קונה לאדם שלא מדעתו מפני שאסור לזכות בביצים כל זמן שהאם רובצת עליה ולפיכך אפי׳ היתה רובצת על הביצים או על האפרוחים בביתו מזומנים ולא קנתה לו חצרו והרי הוא אצלו שאין מזומן כמו שיתבאר וחייב לשלח אם היתה של חלין הרי מ״מ הואיל ואי אפשר לזכות בה אי אפשר לו להקדישה וכל שכן אם ראה קן במקום שאין קנוי לו ואין ביצים שלו שאי אפשר לו להקדישו שנאמר איש כי יקדיש את ביתו קדש מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו ואם שהגביה את הביצים או את האפרוחים וזכה בהם מ״מ שהרי אין כאן מזומן והרי בידו להקדישן הואיל וקנאם בהגבהה שלא אמרו שהאיסור מפקיע את הקנין אלא בחצרו שלא זכתה לו אבל בהגבהה מ״מ קנה ואחר שהגביהן הקדישן והחזירם למקומם ובאה האם עליהם והוא נוטל את הבנים ולימדנו על זו שפטור מלשלח את האם הרי אף בחולין כיוצא בזו פטור כמו שיתבאר ואם שהגביה את האם תחלה וזכה בה והקדישה והחזירה ואחר כך בא ליטול את הבנים ואתה אומר על זו שפטור מלשלח והלא כשתפש בה בתחלה נתחייב בשלוח ואין ההקדש מפקיע מצות השלוח שהיא קודמת לו שהרי כיוצא בזו אנו דנין בכסוי הדם שאינו נוהג במוקדשין שאם הקדיש תחלה ואחר כך שחט פטור מלכסות הא אם שחט תחלה ואחר כך הקדיש חייב לכסות הואיל ומצות הכסוי חלה עליו אין הקדש הבא אחריה מפקיעה הא כיצד אמרו במוקדשין שאין שלוח הקן נוהג בהם ושכיוצא בה בחולין חייב כגון שהיה לו שובך והקדיש אפרוחים שבו למזבח שהאמהות אינן ראויות מפני גדלן והיה בהן שגדלו ופרחו וקננו במקום שאין מזומן לו ומצאו על הקן והכינו נוטל את הבנים ופטור מלשלח את האם וכן כשהקדיש אף הגדולים או איזה עוף אף שאינו ממין הכשרים לקרבן והקדישו לבדק הבית ופרח לו וקנן במקום שאינו מזומן ונמצא והוכר ונוטל את הבנים ופטור מלשלח שהרי צריך להביאו לגזבר ומדברי גדולי המחברים יראה שהכל צריך להביא לידי גזבר: מי שהקדיש מנה לבדק הבית ונגנב או נאבד עד שלא הגיע ליד גזבר אם אמרה בלשון הרי עלי חייב באחריותה ואם אמרה בלשון הרי זה פטור וכן בקדשי מזבח כמו שהתבאר במסכת ראש השנה: מי שאמר בית זה עלי קרבן הואיל ואין הבית דבר הראוי ליקרב הרי זה לבדק הבית שמלת קרבן כוללת היא אף קדשי בדק הבית שנאמר ונקרב את קרבן י״י וגו׳ אצעדה וצמיד ואם אמר למזבח יראה שימכר ויביאו בדמיה עולות על הדרך שאמרוה במקדיש שדה אחוזתו למזבח כמו שיתבאר במקומו וכן המקדיש עצים ואבנים למזבח או טומטום ואנדרוגינוס ויוצא דופן הואיל ואין במינן קדש ימכרו בלא פדיון ויביא בדמיהן כל קרבן שירצה ואין זה כבעל מום שהבעל מום יש במינו קרבן מה שאין כן באלו ויש מי שפירש ענין זה ר״ל בית זה קרבן באומר דמי בית זה עלי קרבן וכן כתבוה גדולי המחברים:
נפל הבית אם אמר בלשון הרי עלי חייב באחריותו ואם אמר זה פטור אמר זה ואמר עלי כגון שאמר בית זה עלי חייב:
מי שהעריך או נדר את דמיו והפריש ערכו או דמיו ונגנבו או נאבדו הרי זה חייב באחריותן עד שיבואו לידי גזבר ואפי׳ לא אמר עלי מה שאין כן בשאר נדרים וכיצד אדם מעריך שלא יאמר עלי כגון שיאמר הריני בערכי או בערך פלוני:
הקדש ומעשר שחללם על מעות יצאו ההקדש והמעשר לחולין ואפי׳ לא הגיעו מעות הפדיון ליד גזבר וגנבו או נאבדו אין זה חייב באחריותן:
המשנה השניה והכונה לבאר בה החלק השני ר״ל שלוח הקן באיזה מין נוהג ובאיזה שבאותו מין ואמר על זה חומר בכסוי הדם מבשלוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ובעוף מזומן ושאינו מזומן ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן [איזהו שאינו מזומן] כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס קננו בתוך הבית וכן יוני הדרסיאות פטור מלשלח אמר הר״מ פי׳ הדרסיות מיוחסים אל הודורוס המלך והוא התחיל לגדל יונים בבתים:
אמר המאירי חומר בכסוי הדם משלוח הקן שכסוי הדם נוהג בחיה ועוף בין מזומן בין שאינו מזומן כמו שהתבאר ושלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף ובשאינו מזומן כגון יוני שובך ויוני עליה או אפי׳ אווזים ותרנגולים שהם גדלים בבית והם מזומנים אם מרדו ויצאו מן הבית וברחו וקננו בפרדס מקום שאין משתמר ואין נצודין אלא בטורח גדול כעין טורח שבמדברים ומתוך כך חייב לשלח אבל כל שקננו בתוך הבית אפי׳ מין שאינו מזומן כגון יוני הדרסיאות והם הגדלים בבתים פטור מלשלח שהרי גדולם בבית עושה אותם מזומן:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144