גמרא
פירוש
וְהָכָא בְּטוֹפֵחַ עַל מְנָת לְהַטְפִּיחַ, אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות קריאת שמע ב׳:י״ב
רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ע״ד:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳
רמב״ם הלכות קריאת שמע ג׳:ז׳
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים ע״ד:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳
י רמב״ם הלכות קריאת שמע ב׳:ז׳
טור אורח חיים ע״ד:ב׳
טור אורח חיים פ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ו:א׳
טור אורח חיים ע״ד:ב׳
טור אורח חיים פ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים ע״ד:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים פ״ו:א׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עכו״ם״.
כבר ביארנו שכל שלבו רואה את הערוה אסור לקרות ולהתפלל ומה שאמרו יתכסה במים ויקרא פירושו בעוכרן ברגליו אם אינם עכורים אבל צלולים אסור ואין המים נדונים כטלית אבל שאר איברים הרואים את הערוה מותר מכאן אמרו היה עקבו רואה את הערוה מותר אבל נוגע אסור והוא הדין לכל אבר הנוגע ובלבד באבר שדרכו להתכסות שמתגלה עכשיו:
צואה כל שהוא מבטלה ברוק עבה שרוקק עליה וקורא ובלבד שיקרא תיכף לרקיקה שהרוק נימוק והולך ושוב אינו מבטל את הצואה כך פרשו בתלמוד המערב ר׳ זעירי ור׳ יעקב חמן צואה קם ר׳ יעקב ורק עליה אמר ליה ר׳ זעירי כמן ימא לטיגני וכן כתבו גדולי המפרשים על צואה שכסוה בכלי או בעפר ובטל ריחה שמתפללים כנגדה דוקא בעוד שהעפר מתפשט יפה עליה ואינו נבלע בתוכה:
היתה צואה בעששית של זכוכית ונמצא שהזכוכית מחיצה מפסקת בינו ובינה אע״פ שהיא נראית מ״מ מותר לקרוא כנגדה ואם היה רואה בדרך זה ערוה מאחורי מחיצה זכה אסור היתה צואה בגומא מעמיד רגלו המונעל על הגומא וקורא אבל אם היתה הגומא נמוכה עד שנמצאת הצואה דבוקה בסנדלו בשעה שמעמיד רגלו עליה אסור ויש אומרים שבדיעבד יצא הואיל ובסוגיא נשארה בספק:
לא סוף דבר שהערוה אוסרת בישראל לבד אלא אף אם היה אחד מעובדי האלילים עומד לנגדו אסור לקרוא ק״ש שהרי אף בבני נח כתיב וערות אביהם לא ראו אבל ערות בהמה אינה אוסרת ערות הקטן מגדולי המחברים פירשו שהיא אוסרת ולמדנו מדבריהם על המוהל שצריך לכסות הערוה בשעה שמברך על המילה או שמא בקטנים כל כך לא נאמר כן והרבה מהמפרשים הקלו בכך הא מילת גדול בודאי צריך לכסות או להחזיר פניו ויש נוהגים אף בקטן להחזיר פניהם מעט לצד אחר:
אשה שישבה לה בעפר תיחוח עד שנתכסו בה עגבותיה ופניה של מטה קוצה חלתה ערומה ואין בכך כלום כמו שביארנו למעלה:
אע״פ שאמרנו שמי רגלים אסור לקרות כנגדן אם שפך עליהם מים מותר אפי׳ היו מי רגלים כנוסים לתוך כלי נותן לתוכן רביעית מים וקורא הן ששפך לשם את הרביעית קודם שיהיו מי רגלים לתוך הכלי הן ששפכו אחר שהיו שם מי רגלים ומגדולי המחברים כתבו שצריך רביעית לכל מי רגלים של פעם אחת:
מה שאמרנו שהמים מבטלים לא נאמר אלא כשהן בכלי שאין מיוחד לכך אבל גרף ועביט אע״פ שאין שם רעי ומי רגלים אסור לקרות כנגדן אפי׳ אין בהם ריח רע מפני שהם בית הכסא ואין בטול מים מועיל בהם וכן כל מה שהתרנו בבטול מים דוקא שאין ריח רע מגיע לו מהם ויש אומרים בגרף ובעביט שאם רחצו יפה במים מותר כל שאין ריח רע יוצא ממנו וכן אם נתן את הגרף או את העביט לתוך כלי אחר אע״פ שהוא מיוחד לכך כדרך שמשימין העביט של זכוכית בתיק שלו מותר וכן יש אומרים דוקא בעביט של חרס אבל בשל מתכת אינו מאוס כל כך ומותר:
מי רגלים שהם בעביט או שהם בכלי אחר ולא בטלן במים לא יקרא עד שיוציאם או ירחיק ד׳ אמות ממקום שכלה ריחן ושיתנם לאחריו או לצדדיו בין שיהיו לפני המטה בין לאחר המטה שאין המטה מפסקת הא משהפסיק ד׳ אמות ממקום שכלה ריחם קורא ואין הלכה כדברי האומר שכל הבית נידון כד׳ אמות ואע״פ שלענין עירובין הלכה כן כמו שאמרו כל היקף שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה אפי׳ בית חמשת כורין מותר לטלטל בתוכו ואע״פ שכל שהוציאוהו גוים אין לו אלא ד׳ אמות כוליה ביתא כד׳ אמות היא לדעתנו כמו שיתבאר ברביעי של עירובין מ״מ אין מדמין מזו לזו ולענין ביאור ג׳ מחלוקות בשמועה זו תנא קמא סבר מרחיק או נותן מים אף לאחר המטה וכל שכן אם הם לפני המטה ורשב״ג סבר לפני המטה מרחיק או נותן רביעית לאחר המטה אינו צריך כלום ור׳ שמעון בן אלעזר מצריך הוצאה מכל הבית דכולי ביתא כד׳ אמות הוא ואנו פסקנו כת״ק:
היה תחת המטה אם אין מטה גבוהה ג׳ הרי היא כלבוד והרי היא מכוסת וכל שאינה נראית לו וכן שאין ריחה מגיע לו מותר אף בתוך ד׳ אמות:
היתה גבוהה י׳ רשות בפני עצמו היא ואין מה שתחתיו נדון כמכוסה משלשה ועד עשרה לא יקרא לכתחלה ואם קרא אינו חוזר ויש שפוסקים ששאלה זו לא נשאלה אלא לדעת רשב״ג אבל להלכה אף בפחות מג׳ לא ואין הכל תלוי אלא בהרחקה ואף גדולי הפוסקים לא הביאוה וכן יש מפרשים שלדעת ר׳ שמעון בן אלעזר נתקנה שאמר עד שיניחם תחת המטה אבל לדעת ת״ק אין מטה כלום ואע״פ שרשב״א מחמיר יותר מכלם ואעפ״כ בנתינה תחת המטה מודה בזו הוא מיקל והאחרים מחמירים ומ״מ נראה כדעת ראשון ואם היה הוא על המטה ועביט או גרף תחתיה נראה שרשות בעצמו הוא וכל שאין ריח רע מגיעו מותר לקרות:
בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו באותו חדר שהם בו עד שיוציאם או יניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד לכך אע״פ שהיו על גבי מקום גבוה ג׳ או נמוך ג׳ הא בתוך כלי המיוחד להם אפי׳ י׳ כאחד הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
לא סוף דבר שהערוה אוסרת בישראל לבד אלא אף אם היה אחד מעובדי האלילים עומד לנגדו אסור לקרוא ק״ש שהרי אף בבני נח כתיב וערות אביהם לא ראו אבל ערות בהמה אינה אוסרת ערות הקטן מגדולי המחברים פירשו שהיא אוסרת ולמדנו מדבריהם על המוהל שצריך לכסות הערוה בשעה שמברך על המילה או שמא בקטנים כל כך לא נאמר כן והרבה מהמפרשים הקלו בכך הא מילת גדול בודאי צריך לכסות או להחזיר פניו ויש נוהגים אף בקטן להחזיר פניהם מעט לצד אחר:
אשה שישבה לה בעפר תיחוח עד שנתכסו בה עגבותיה ופניה של מטה קוצה חלתה ערומה ואין בכך כלום כמו שביארנו למעלה:
אע״פ שאמרנו שמי רגלים אסור לקרות כנגדן אם שפך עליהם מים מותר אפי׳ היו מי רגלים כנוסים לתוך כלי נותן לתוכן רביעית מים וקורא הן ששפך לשם את הרביעית קודם שיהיו מי רגלים לתוך הכלי הן ששפכו אחר שהיו שם מי רגלים ומגדולי המחברים כתבו שצריך רביעית לכל מי רגלים של פעם אחת:
מה שאמרנו שהמים מבטלים לא נאמר אלא כשהן בכלי שאין מיוחד לכך אבל גרף ועביט אע״פ שאין שם רעי ומי רגלים אסור לקרות כנגדן אפי׳ אין בהם ריח רע מפני שהם בית הכסא ואין בטול מים מועיל בהם וכן כל מה שהתרנו בבטול מים דוקא שאין ריח רע מגיע לו מהם ויש אומרים בגרף ובעביט שאם רחצו יפה במים מותר כל שאין ריח רע יוצא ממנו וכן אם נתן את הגרף או את העביט לתוך כלי אחר אע״פ שהוא מיוחד לכך כדרך שמשימין העביט של זכוכית בתיק שלו מותר וכן יש אומרים דוקא בעביט של חרס אבל בשל מתכת אינו מאוס כל כך ומותר:
מי רגלים שהם בעביט או שהם בכלי אחר ולא בטלן במים לא יקרא עד שיוציאם או ירחיק ד׳ אמות ממקום שכלה ריחן ושיתנם לאחריו או לצדדיו בין שיהיו לפני המטה בין לאחר המטה שאין המטה מפסקת הא משהפסיק ד׳ אמות ממקום שכלה ריחם קורא ואין הלכה כדברי האומר שכל הבית נידון כד׳ אמות ואע״פ שלענין עירובין הלכה כן כמו שאמרו כל היקף שתשמישו לדירה כגון דיר וסהר ומוקצה אפי׳ בית חמשת כורין מותר לטלטל בתוכו ואע״פ שכל שהוציאוהו גוים אין לו אלא ד׳ אמות כוליה ביתא כד׳ אמות היא לדעתנו כמו שיתבאר ברביעי של עירובין מ״מ אין מדמין מזו לזו ולענין ביאור ג׳ מחלוקות בשמועה זו תנא קמא סבר מרחיק או נותן מים אף לאחר המטה וכל שכן אם הם לפני המטה ורשב״ג סבר לפני המטה מרחיק או נותן רביעית לאחר המטה אינו צריך כלום ור׳ שמעון בן אלעזר מצריך הוצאה מכל הבית דכולי ביתא כד׳ אמות הוא ואנו פסקנו כת״ק:
היה תחת המטה אם אין מטה גבוהה ג׳ הרי היא כלבוד והרי היא מכוסת וכל שאינה נראית לו וכן שאין ריחה מגיע לו מותר אף בתוך ד׳ אמות:
היתה גבוהה י׳ רשות בפני עצמו היא ואין מה שתחתיו נדון כמכוסה משלשה ועד עשרה לא יקרא לכתחלה ואם קרא אינו חוזר ויש שפוסקים ששאלה זו לא נשאלה אלא לדעת רשב״ג אבל להלכה אף בפחות מג׳ לא ואין הכל תלוי אלא בהרחקה ואף גדולי הפוסקים לא הביאוה וכן יש מפרשים שלדעת ר׳ שמעון בן אלעזר נתקנה שאמר עד שיניחם תחת המטה אבל לדעת ת״ק אין מטה כלום ואע״פ שרשב״א מחמיר יותר מכלם ואעפ״כ בנתינה תחת המטה מודה בזו הוא מיקל והאחרים מחמירים ומ״מ נראה כדעת ראשון ואם היה הוא על המטה ועביט או גרף תחתיה נראה שרשות בעצמו הוא וכל שאין ריח רע מגיעו מותר לקרות:
בית שיש בו תפלין אסור לשמש מטתו באותו חדר שהם בו עד שיוציאם או יניחם כלי בתוך כלי שאינו מיוחד לכך אע״פ שהיו על גבי מקום גבוה ג׳ או נמוך ג׳ הא בתוך כלי המיוחד להם אפי׳ י׳ כאחד הם:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush