גמרא
פירוש
נַעֲשָׂה משרת לַעֲבוֹדָה זָרָה1.
אָמַר רַב נַחְמָן מְנָא אָמֵינָא לַהּ דְּתַנְיָא כֹּהֵן שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה2 וְשָׁב קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
בְּמַאי אִילֵּימָא בְּשׁוֹגֵג מַאי וְשָׁב שָׁב וְעוֹמֵד הוּא אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמֵזִיד וְאִי בִּזְרִיקָה כִּי שָׁב מַאי הָוֵי הָא עֲבַד לֵהּ שֵׁירוּת אֶלָּא לָאו בִּשְׁחִיטָה.
וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר לָךְ לְעוֹלָם בְּשׁוֹגֵג וְהָכִי קָאָמַר אִם שָׁב מֵעִיקָּרוֹ דְּכִי עֲבַד בְּשׁוֹגֵג עֲבַד קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְאִם לָאו אֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
הִשְׁתַּחֲוָה לַעֲבוֹדָה זָרָה3 רַב נַחְמָן אָמַר קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר אאֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ הוֹדָה לַעֲבוֹדָה זָרָה4 רַב נַחְמָן אָמַר קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר באֵין קׇרְבָּנוֹ רֵיחַ נִיחוֹחַ.
וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן הָךְ קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם דַּעֲבַד לֵיהּ שֵׁירוּת אֲבָל שְׁחִיטָה דְּלָא עֲבַד לֵיהּ שֵׁירוּת אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לְרַב נַחְמָן.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן שְׁחִיטָה מִשּׁוּם דְּעָבֵד לֵיהּ עֲבוֹדָה אֲבָל הִשְׁתַּחֲוָה דְּלָא עֲבַד לֵיהּ עֲבוֹדָה אֵימָא לָא צְרִיכָא.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן הִשְׁתַּחֲוָאָה מִשּׁוּם דְּעָבֵיד לֵיהּ מַעֲשֶׂה אֲבָל הוֹדָה דְּדִיבּוּרָא בְּעָלְמָא אֵימָא לָא צְרִיכָא.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
2 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
3 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
4 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״לַעֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״לעבודת כוכבים״.
5 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
6 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
7 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
8 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״עֲבוֹדָה זָרָה״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עבודת כוכבים״.
דתניא אותה שנה כו׳ נזדמן לי זקן א׳ בלבוש כו׳. זה המאמר איתא בפרק טרף בקלפי וע״ש בשם הריטב״א בע״י והתוס׳ הכא כתבו כן דהכי איתא בירושלמי:
א״ל חוניו בני ישמש כו׳. כל זה המאמר כאן מקומו אבל בע״י הביאו בפרק טרף בקלפי אגב גררא דמאמר דלעיל והרמב״ם האריך כפי׳ המשנה באורך בעובדא דחוניו ושמעי וכתבו התוספות חוניו בני ישמש תחתי תימה הא אמרינן בת״כ כו׳ בזמן שהוא ממלא מקום אביו כו׳ וי״ל דביראת חטא היה ממלא כו׳ וא״ת וכי לא ראה כ״ג משמש כו׳ וי״ל דלא היה יודע ובא ליכנס בכהונה כו׳ עכ״ל פירוש לדבריהם דודאי היה יודע שכ״ג משמש בח׳ בגדים ולא באונקלי ובצלצול דזה ראה אלא שלא היה יודע כשבא ליכנס בפעם ראשון לכהונה גדולה אם לא ילבש גם אונקלי וצלצול כמו שא״ל אחיו שמעי וז״ש אותו היום שישתמש בכהונה גדולה כו׳ דזה לא ראה וק״ל:
שם רץ לבית המלך כו׳ הרואה אומר זה הוא כו׳. כל זה לא הוזכר בדברי ר״מ דלדעתו ודאי האמינו בדבר דחוניו מעצמו עשה כן ולא ע״פ שמעי אחיו ולכך הוצרך מיד לברוח אבל לדעת ר״י דחוניו השיאו לשמעי כך לא האמינו מיד לשמעי דטפי נימא מעצמו עשה עד אחר שנתברר להם הדבר דחוניו השיאו כמו שכתב הרמב״ם ולא היה לו שהות לעכב שם ורץ לבית המלך ועד אחר הבירור שרצו אחריו ואז כל הרואה אותו אומר זה הוא המתחייב בדבר ולא שמעי בעל המעשה ק״ל:
שם והעלה עליו לשם שמים כו׳. תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה כו׳ עכ״ל ומדברי הרמב״ם בית חוניו לאו עע״ז הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה עכ״ל וכן נראה דהא מתני׳ מוקמינן לה כמ״ד דבית חוניו לאו עע״ז הוא וא״כ אמאי קתני דלא ישמשו במקדש שבירושלים אי לאו משום דעשאום כבעלי מומים משום שעברו אשחוטי חוץ ודו״ק: שם בתחילה כל האומר לירד כו׳ עתה כל האומר לי עלה כו׳. יותר נכון להיות הגירסא בהיפך זה בתחלה כל האומר עלה כו׳ עתה כל האומר לי לירד ממנה כו׳ וכ״ה בפרש״י ולפי שודאי שיותר חרה לאדם על מי שא״ל לירד ממנה ממי שא״ל בתחלה עלה ע״כ גבי מי שא״ל עלה לא אמר אלא שאני כופתו לפני ארי ואיננו מזיק אותו בידים וגבי מי שא״ל לירד ממנה גם אני בעצמי מזיקו להטיל עליו קומקום של מים ומייתי שפיר משאול דמתחלה ברח ולא הזיק וכשעלה בקש להרוג כו׳ וק״ל:
שם שנאמר ביום גו׳ מדברות שפת כנען גו׳ פרש״י שפת ישראל היושבים בארץ כנען כו׳ עכ״ל יש לעיין בזה דמשמע שלא הדירן אלא שלא לעבוד ע״ז כגר תושב ולא על שאר מצות וא״כ למה למד אותן לדבר בשפת ישראל ונראה לפרש משום דאינו דומה שבועה לה׳ בכינוי של נכרים כמו בשבועה בלשון הקדש ולזה אמר שהיו מדברות שפת ישראל הדרים בארץ כנען דהיינו בלה״ק כשהיו נשבעים לה׳ צבאות שלא יעבדו ע״ז ואמרו ה׳ צבאות לומר שהודו שה׳ הוא אשר לו היכולת על כל צבאות שהיו לסנחריב שהיו קפ״ה אלף ראשי גייסות כדאמרינן פ׳ חלק וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שם רץ לבית המלך כו׳ הרואה אומר זה הוא כו׳. כל זה לא הוזכר בדברי ר״מ דלדעתו ודאי האמינו בדבר דחוניו מעצמו עשה כן ולא ע״פ שמעי אחיו ולכך הוצרך מיד לברוח אבל לדעת ר״י דחוניו השיאו לשמעי כך לא האמינו מיד לשמעי דטפי נימא מעצמו עשה עד אחר שנתברר להם הדבר דחוניו השיאו כמו שכתב הרמב״ם ולא היה לו שהות לעכב שם ורץ לבית המלך ועד אחר הבירור שרצו אחריו ואז כל הרואה אותו אומר זה הוא המתחייב בדבר ולא שמעי בעל המעשה ק״ל:
שם והעלה עליו לשם שמים כו׳. תימה הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה דלבני נח היה מעלה כו׳ עכ״ל ומדברי הרמב״ם בית חוניו לאו עע״ז הוא אלא שעבר על מה שנאמר פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה עכ״ל וכן נראה דהא מתני׳ מוקמינן לה כמ״ד דבית חוניו לאו עע״ז הוא וא״כ אמאי קתני דלא ישמשו במקדש שבירושלים אי לאו משום דעשאום כבעלי מומים משום שעברו אשחוטי חוץ ודו״ק: שם בתחילה כל האומר לירד כו׳ עתה כל האומר לי עלה כו׳. יותר נכון להיות הגירסא בהיפך זה בתחלה כל האומר עלה כו׳ עתה כל האומר לי לירד ממנה כו׳ וכ״ה בפרש״י ולפי שודאי שיותר חרה לאדם על מי שא״ל לירד ממנה ממי שא״ל בתחלה עלה ע״כ גבי מי שא״ל עלה לא אמר אלא שאני כופתו לפני ארי ואיננו מזיק אותו בידים וגבי מי שא״ל לירד ממנה גם אני בעצמי מזיקו להטיל עליו קומקום של מים ומייתי שפיר משאול דמתחלה ברח ולא הזיק וכשעלה בקש להרוג כו׳ וק״ל:
שם שנאמר ביום גו׳ מדברות שפת כנען גו׳ פרש״י שפת ישראל היושבים בארץ כנען כו׳ עכ״ל יש לעיין בזה דמשמע שלא הדירן אלא שלא לעבוד ע״ז כגר תושב ולא על שאר מצות וא״כ למה למד אותן לדבר בשפת ישראל ונראה לפרש משום דאינו דומה שבועה לה׳ בכינוי של נכרים כמו בשבועה בלשון הקדש ולזה אמר שהיו מדברות שפת ישראל הדרים בארץ כנען דהיינו בלה״ק כשהיו נשבעים לה׳ צבאות שלא יעבדו ע״ז ואמרו ה׳ צבאות לומר שהודו שה׳ הוא אשר לו היכולת על כל צבאות שהיו לסנחריב שהיו קפ״ה אלף ראשי גייסות כדאמרינן פ׳ חלק וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush