גמרא
פירוש
בְּעוֹרֵר אֲבָל בְּעוֹמֵד מִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ.
אָמַר אַמֵּימָר הִלְכְתָא מִגּוּפָהּ שֶׁל קַרְקַע קָנוּ מִיָּדוֹ אֲמַר לֵיהּ רַב אָשֵׁי לְאַמֵּימָר בְּעוֹרֵר אוֹ בְּעוֹמֵד לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ לְכִדְרַב יוֹסֵף אֲמַר לֵיהּ לָא שְׁמִיעַ לִי כְּלוֹמַר לָא סְבִירָא לִי.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמרא ואימא מפירי וכו׳. כבר כתבתי לעיל דקושית הש״ס הוא ע״כ לבתר תקנת אושא והוא משום דע״כ מתניתין נישנת נמי לבתר תקנת אושא שכבר ניתקן בימי רבי וכ״כ הרא״ה וא״כ יש לתמוה על מהרש״א ז״ל שכתב לעיל דף ט׳ דס״ל להתוס׳ בחובל דמתניתין דקתני מכרה ונתנה קיים היינו דוקא קודם תקנת אושא אבל לבתר תקנת אושא באמת מכרה בטל לאחר מיתה דא״כ לא מקשה הש״ס הכא מידי דאם מסלק עצמו מפירי למה לא תהיה מכרה קיים ודוחק לומר דהתוס׳ מפרשין דלא כפירש״י דקושית הש״ס ואימא מפירי הוא לר׳ יהודה דס״ל דיש לו פירי פירות כשיסלק עצמו מפירות וה״ה אם יפרש בנכסייך היינו מפירי אכתי יש לו פירי פירות ואפשר דאף ת״ק דס״ל דבפירותיך הכל בכלל דוקא בלשון פירותיך אבל בנכסיך אי קאי אפירי אין פירי פירות בכלל. (מיהו זה אינו לפמ״ש לעיל דטעמא דרבנן דהפירות הוי כנכסים שנפלו אח״כ. משא״כ במכירה יפסיד אפילו בפירי פירות והוא דחוק דמאי ס״ד שיפסיד הפירות מיד כדי שירויח פירי פירות אם תמכור וכ״ש לפמ״ש לקמן דהא דלא משני הכא מכירה לא שכיח כדמשני לקמן בסמוך משום דהא דמכירה לא שכיחא היינו משום שבח בית אביה כמ״ש התוס׳ וזה שייך לענין ירושה דכיון שלא תמכור בחייה משום שבח בית אביה אף אם תמכור על לאחר מיתתה מ״מ עכ״פ עדיפא ליה משיסלק עצמו מירושה לגמרי אבל בקושית הש״ס ואימא מפירי דהיינו שירויח שלא תמכור וירשנה לא מצי לשנויא מכירה לא שכיחא דהא שכיחא שתמכור על לאחר מיתתה דליכא טעמא משום שבח בית אביה משא״כ אם אין הקושיא ואימא מפירי אלא שירויח פירי פירות פשיטא דהוי מצי לשנויא דמכירה לא שכיחא ונלע״ד דס״ל להתוס׳ דקושית הש״ס ואימא מפירי היא למ״ד דס״ל קנין הפירות כקנין הגוף דמו דלדידיה א״צ לתקנת אושא כי אם בכתב לה א״כ שפיר פריך לפמ״ש התוס׳ בהחובל דאפילו אם יש לו לבעל בשדה קנין פירי פירות כקנין הגוף דמי אם כן לר״י אף אם סילק עצמו מפירי אכתי יש לו לבעל קנין פירי פירי וכקנין הגוף דמי. דאינה יכולה למכור על אחר מיתתה אפילו גוף השדה וממילא יירשנה משא״כ כשסילק עצמו ממכירה אם תמכור לא יירשנה והכל קודם תקנת אושא ולפ״ז צריך לומר דהא דלא משני הכא מכירה לא שכיחא משום שבח בית אביה משום שהרי יכולה למכור על אחר מיתתה אף דקיימין השתא למ״ד דקנין הפירות כקנין הגוף דמי מ״מ כיון שנתן לה רשות למכור בחייה ולפירות יכולה למכור נמי על לאחר מיתתה ובזה ניחא מה שכתבו התוס׳ בפשיטות דקנין פירי פירות ה״ל כקנין הגוף דלפמ״ש הוא מוכרח לשיטת מהרש״א ז״ל בדבריהם דמוקי מתניתין קודם תקנת אושא וכנ״ל. ובזה ניחא הא דאמר באמת לשיטת מהרש״א דכשכתב לה בנכסייך לא ביטל תקנת אושא אלא שתוכל למכור בחייה ולפירות ולא אמר להיפך דבוצינא טב מקרא וניחא ליה טפי שלא תוכל למכור בחייה ולפירות אף שתוכל למכור על לאחר מיתה אלא דזה אינו למ״ד דקנין הפירות כקנין הגוף דמי דאם אינה יכולה למכור בחייה ולפירות א״י למכור על לאחר מיתה (אלא דלפ״ז קשה דלמ״ד דקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי אם כן לפי סברת מהרש״א יש לומר איפכא דדעתו רק על אחר מיתה לבטל תקנת אושא ולא בחיי׳ ובאמת כתבו כל הפוסקים דמועיל למכירה בחייה ולפירות). מיהו העיקר בזה נראה דא״ש לפמ״ש דמכירה בחייה לא שכיח משום שבח בית אביה אם כן ניחא ליה טפי שתוכל למכור בחייה משתוכל למכור לאחר מיתה דשכיחא ודוק היטיב:
ועמ״ש לעיל בתוס׳ ד״ה כדר׳ כהנא וכו׳. דיש לומר דמה דתנן במתניתין דמכרה ונתנה קיים היינו אם מכרה קודם שחזר הבעל. אבל באמת כשרוצה הבעל חוזר. ולפ״ז מקשה שפיר ואימא מפירי כמבואר לעיל אלא דכבר כתבתי שם דאין זה שיטת התוס׳ והפוסקים. אך נראה דיש לומר דלפמ״ש התוס׳ דהא דקאמר דקנו מידו מהו וכו׳ אנשואה קאי ובאמת לרבה דאמר מגופה של קרקע קנו מידו אינו צריך לשנויא דלעיל בכותב לה ועודה ארוסה כדר׳ כהנא. יש לומר דאביי דאמר לעיל מסתבר מילתא דר׳ יוסף בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו. יש לומר דהיינו דכל זמן שאינו חוזר התנאי קיים ומה שמכרה קודם חזרה מכירתה קיימת. אבל הוא יכול לערער ויחזור בו. א״כ יש לומר דמוקי למתניתין בקנו מידו ועומד. ועמ״ש לקמן דמהאי טעמא ס״ל לאביי דיד בעל השטר על התחתונה ולפ״ז ממילא דמקשה הש״ס שפיר ואימא מפירי וכו׳. ר״ל דאפילו אם מכרה כבר יכול הבעל לומר דלא סילק הבעל עצמו אלא מפירי ועתה חוזר בו. כמבואר עוד לקמן. ודוק: שם ואימא מירושה וכו׳. כבר כתבתי במתניתין דעיקר קושית הש״ס הוא משום דמסתמא איירי מתניתין נמי קודם תקנת אושא דלא תנינא לתקנת אושא במתניתין דאל״כ יש לומר דמתניתין כר׳ גמליאל דבל״ז מכרה קיים בחייה ולפירות בנכסים שנפלו משנתארסה כמ״ש התוס׳ לעיל וע״כ הא דקאמר דמתניתין דכתב לה בנכסייך דמכרה קיים היינו לאפוקי מתקנת אושא ופשיטא דעדיפא ליה משיסלק עצמו מירושתה לגמרי ואין להקשות מאי מקשה הש״ס ואימא מירושה דלמא הא דמועיל בסיפא דמתניתין הסילוק מן הירושה היינו אגב שמסלק עצמו מפירות לשיטת הפוסקים דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם מהני משא״כ אם נימא דסליק עצמו מירושה לבדו לא מהני דה״ל דבר שלא בא לעולם זה אינו דכבר כתבתי לעיל דר׳ כהנא דס״ל אדם מתנה שלא יירשנה נפקא ליה ממתניתין דמיירי בכותב ועודה ארוסה דגם לענין הפירות ה״ל דבר שלא בא לעולם ותו דכבר כתבתי לעיל דאפילו לר״מ דס״ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ״מ לא שייך לענין ירושה דמודה ר״מ במת קודם שבא לעולם דבטל וה״ה במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא עדיפא מדר״מ דיכול לחזור קודם שבא לעולם וכן אם מת קודם בטל ומוכח שפיר מסיפא דמתניתין דסילוק שאני ומועיל בדבר שבא לעולם וק״ל: שם תוס׳ ד״ה מיתה שכיחא וכו׳ משום דרוב הפעמים וכו׳. ר״ל דכוונת הש״ס דשכיחא הוא שירשנה אע״ג דלעיל דף נ״ו ע״ב קאמר שם איפכא דכתובה שכיחא טפי מפירי והיינו אם ימות בחייה משום דבגירושין נמי גובה כתובתה וגירושין שכיחא כמ״ש לקמן דף פ״ד בתוס׳ ד״ה וסבר רב וכו׳. מה שא״כ הכא דמסתמא אין דעתו לגרשה וניחא ליה טפי בירושה וק״ל:
תוס׳ ד״ה מכירה לא שכיחא וכו׳. משום שבח בית אביה וכו׳. והא דלא מפרשי דלא שכיחא משום דלכתחלה לא תמכור כדמשמע מדבריהם בד״ה ר׳ אשי וכו׳ וכן הקשה בספר פני יהושע ולכאורה היה נראה מזה ראיה לדברי מהרש״א ז״ל שם דדעת הבעל הוא אפילו על מכירה לכתחלה ע״ש. ועיין מ״ש במתניתין דמשמע דס״ל להתוס׳ כן אמנם העיקר נראה לפענ״ד דכוונתם לתרץ בזה הא דלא משני אביי קושיא קמייתא ואימא מפירי נמי משום דמכירה לא שכיחא וצ״ל כמ״ש לעיל דלפי הטעם דמכירה לא שכיח הוא משום שבח בית אביה לא הוי מצי לשנוי לעיל בקושיא ואימא מפירי משום דמכירה לא שכיחא דהא יכולה למכור על אחר מיתתה. משא״כ בקושיא שניה ואימא מירושה לא שייך זה דכיון דלא תמכור בחייה עדיפא ליה יותר משיסלק את עצמו מירושתה לגמרי אפילו לא תמכור כלל. ולפי זה א״ש טפי שינויא דלעיל דבוצינא טב מקרא אף שיכולה למכור מיד ויפסיד גם הפירות. אלא דמכירה בחייה לא שכיח משום בית אביה ואם תמכור על לאחר מיתתה שפיר בוצינא טב מקרא ודוק:
תוס׳ ד״ה ר׳ אשי וכו׳ למאן דל״ל וכו׳. באמת צריך להבין דבריהם וכי ל״ל לר׳ אשי בעלמא יד בעל השטר על התחתונה כמו שכתב מהרש״א ז״ל. ובספר פני יהושע כתב דמשמע להו דס״ל לר׳ אשי דהשטר הוי כמו שובר כיון דמיירי בכותב לה ועודה ארוסה ובשובר אמרינן ידו על העליונה. והנה לפמ״ש הש״ך בח״מ סימן מ״ב סעיף ח׳ דכל היכא דליכא הכחשה ביניהן אלא דהספק הוא במשמעות לשון השובר אף בשובר אמרינן ידו על התחתונה. א״כ צ״ל דמשמע ליה לר׳ אשי דאפילו היא טוענת שסילק עצמו בפירוש מכל מילי אינה נאמנת דכיון דאיכא הכחשה ס״ל לר׳ אשי דהוי כשובר דידו על העליונה. (וכן משמע מלשון הש״ס ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך. דמשמע דגם המקשה ידע דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה. אלא דבטוענת שסילק עצמו בפירוש. הוי סבר דהוי כשובר כדמשמע לעיל לר׳ אשי באמת) ובזה יש לומר דאביי לשיטתיה דמשמע לעיל דס״ל כר׳ יוסף דבעורר מדין ודברים קנו מידו. ולפמ״ש לעיל דאביי מפרש מתניתין בקנו מידו ובעומד. א״כ אין הקושיא אלא במשמעות לשון השטר. בזה שפיר ס״ל לאביי דיד בעל השטר על התחתונה כמ״ש הש״ך כנ״ל. אבל רב אשי לשיטתיה דמשמע לעיל דקיבל מאמימר דמגופה של קרקע קנו מידו אפילו בעורר. ומוקי מתניתין בעורר. דהיינו שהם מכחישים זה את זה במה היה התנאי. בזה ס״ל לר״א שפיר דיד בעל השובר על העליונה כנ״ל. ולפי שיטת הרמב״ם דמפרש מגופה של קרקע קנו מידו היינו מכל מילי. כבר כתבנו לעיל דיש לומר דמפרש דאף לרב יוסף דאמר מדין ודברים קנו מידו ע״כ מועיל לשון גרוע בקנו מידו אפילו בנשואה כדמשני לקמן דף צ״ה. וא״צ לזה שנדחקו התוס׳ שם ד״ה הב״ע וכו׳. אלא דלר׳ נחמן דאמר מגופה של קרקע קנו מידו. היינו שסילק עצמו מכל מילי. וא״כ לאביי דס״ל כר׳ יוסף א״צ לאוקימתא דר׳ ינאי לעיל בכותב ועודה ארוסה. אלא דמיירי בנשואה וקנו מידו ולכך מהני לשון גרוע לסלק מדבר אחר יש לומר גם כן דאביי ור״א לשיטתייהו אזלי כיון דמיירי בנשואה דידו כידה שפיר קאמר אביי דיד בעל השטר על התחתונה. ור׳ אשי לשיטתייהו דמשמע לעיל דקיבל מאמימר דס״ל דמגופה של קרקע קנו מידו אפילו בעורר והיינו מכל מילי לשיטת הרמב״ם. וא״א לאוקמא מתניתין בקנו מידו אלא בכותב ועודה ארוסה כר׳ ינאי והוי כשובר דידו על העליונה כמ״ש בספר פני יהושע דדוקא בכותב ועודה ארוסה ה״ל דין שובר דידה על העליונה וממילא דמתורץ בזה מה שדקדקנו לעיל דף נ״ו דפריך שם והרי פירות דרבנן וכו׳ ומאי מקשה הא לר׳ ינאי דמוקי בכותב ועודה ארוסה ה״ל תחלת חופה דמודה ביה ר׳ יהודה דלא עביד חיזוק. ולפמ״ש א״ש דהא אביי הוא דמשני שם לכל יש כתובה וכו׳. ומסתמא אביי בעצמו הוא המקשה שם כמ״ש התוס׳ בר״פ אלו מציאות וכמה דוכתין דבסוגיא כזו יש לומר דאביי בעצמו הוא המקשה ואביי לשיטתיה דמוקי מתניתין דהכותב בנשואה וקנו מידו דה״ל סוף חופה. ובזה מתורץ מה שדקדקנו לעיל דמנ״ל להש״ס לעיל דף נ״ו ע״ב להקשות מפירות דדילמא באמת יכול לחזור בו. דכל זמן שלא חזר בו לא שייך בו חיזוק כמו בעונה. ולפמ״ש א״ש דהא אביי מוקי מתניתין בעורר. ש״מ דאין יכול לחזור בו. אבל לפמ״ש בשיטת התוס׳ דאביי מוקי מתניתין בעומד קשה מסוגיא דהתם. ועיין בסמוך. ודוק:
גמרא איבעיא להו כתב לה וכו׳. כבר כתבנו לעיל דף ע״ט ע״ב דלפי פי׳ הרי״ף בהא דקאמר לעיל פירי דפירי לא תקינו רבנן דהא דקאמר במתניתין הכא דיש לו פירי פירות. היינו משום דסילק עצמו מפירי ה״ל פירי דפירי כמו פירות עצמן קשה עליו מסוגיא זו דמאי בעי הכא הא ע״כ מכל מילי סליק נפשיה אפילו מפירות דאל״ה למה הוצרך לסלק מפירי פירות הא במקום דאית ליה פירות לא תיקנו פירי פירות כלל. ונראה דיש לומר דלא סליק עצמו מפירות עצמן והא דהוצרך לסלק מפירי פירות דהיינו מה שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירות הוא לענין מכירה שתוכל למכור הפירי פירות כפי׳ בנכסייך דהיינו שתוכל למכור. ומזה ראיה למ״ש לעיל בשיטת הטור דאעפ״י שכתב לה בנכסייך שתוכל למכור הנכסים עצמן. מכל מקום אינו מועיל לענין נכסים שנפלו אח״כ. וכן הפירות עד שיפרש. ושפיר יש לומר שכתב לה דין ודברים אין לי בפירי פירות שתוכל למכור הפירי פירות. מיהו אם נימא בשיטת הרי״ף דכי היכי דלא תיקנו רבנן לבעל פירי פירי ה״נ לא תיקנו פירי דפירי פירות עד עולם כיון שיש לו לבעל פירות עצמן. א״כ אי אפשר לפרש מ״ש ובפירי פירות היינו לענין מכירה בחייה ולפירות. דהא בל״ז אין לו פירי פירי פירות. וצ״ל דמועיל לענין שתמכור הפירי פירות שתועיל המכירה לאחר מיתתה שלא יוכל להוציא מהלקוחות מחמת תקנת אושא. ויותר נראה דאפילו קודם תקנת אושא יש לומר דמה שסילק עצמו מפירי פירות היינו לענין ירושה אע״ג דאביי משני לעיל מיתה שכיחא מכירה לא שכיחא מ״מ הכא יותר יש לפרש על הירושה דפירי פירות משנצטרך לפרש דסילק עצמו מפירות עצמן לדעת הרי״ף הנ״ל דודאי פירות עצמן עדיפא כדאמרינן לעיל בוצינא טב מקרא וכן ר׳ אשי דמדייק לעיל בנכסייך ולא לאחר מיתה לא שייך זה אלא בלשון בנכסייך משא״כ הכא בלשון פירי פירותיהן שפיר יש לומר דקאי לענין ירושה. וכ״ש אם נימא בשיטת הרי״ף דנהי דלא תיקנו רבנן לבעל פירי פירות אבל פירי פירי פירות יש לו אפילו במקום שיש לו פירות עצמן דה״ל פירי פירות כנכסי מלוג שנפלו לה אח״כ דיש לו פירות בהם. א״כ בפשיטות יש לפרש מ״ש ובפירי פירות לענין מכירת הפירי פירי בחייה. ודוק: ועיין בסמוך:
תוס׳ ד״ה ה״א עד עולם וכו׳ ולהכי איצטריך פירי פירות לומר דלא יאכל וכו׳. דבריהם אינם מובנים דא״כ אפילו כתב לה בפירי פירות עד עולם. אכתי נימא דעד עולם אפירי פירות קאי דהיינו בחייה ובמותה ומנ״ל למעט פירי פירי פירות. ומה לי עד עולם אפירות או אפירי פירות ונראה דא״ש לפמ״ש בסמוך בשיטת הרי״ף דבמקום שיש לו פירות עצמן לא תקינו לו פירי פירות וכבר כתבנו בזה דאם כתב לה ובפירי פירות לבד כדבעי הש״ס בסמוך אפילו לא כתב לה פירות עצמן. ממילא מוכח דסליק עצמו מפירות עצמן דאל״ה אין לו פירי פירות כלל וא״כ פירות עצמן מיותר. וכבר כתבנו דליכא למימר לענין מכירה. דהא מתניתין מיירי קודם תקנת אושא נמי כמ״ש לעיל ומה״ת לא תוכל למכור וכ״ש לדעת הפוסקים דבנכסייך ממעט אפילו נכסים שנפלו אח״כ וה״ה פירי פירות כבר הם בכלל נכסים לענין מכירה וצ״ל כמ״ש לעיל דה״א דסילק עצמו מפירי פירות לענין ירושה שלא יירש ממנה הפירי פירות. אבל כשכתב לה עד עולם ונפרש עד עולם אפירי פירות לאחר מיתתה. א״כ פירות עצמן מיותר דהא ע״כ א״א לפרש פירי פירות לענין לאחר מיתה דא״כ עד עולם למה לי וע״כ עד עולם קאי למעט פירי פירי פירות עד עולם. ודוק היטב:
ונראה דאפילו לפמ״ש בשיטת הרי״ף דיש לומר דאע״ג דאין לבעל פירי פירות מ״מ הם כשאר נכסי מלוג ויש לו מהם פירות. מ״מ יש לומר דבנכסייך ממעט מכירה אפילו מנכסים שנפלו אחר כך דלא כשיטת הטור כנ״ל וה״ה מפירי פירות. וא״כ ע״כ הא דהוצרך לכתוב פירי משום דה״א דפירי פירות כתב למעט מירושה כנ״ל (או מפירי פירי פירות וה״ה לעולם דתו אין לחלק. וכ״ש לר׳ אשי דמדייק בנכסייך ולא בפירותיהן דה״ה יש לדייק כן בפירי פירות ולא בפירי פירי פירות. וע״כ לענין ירושה דכיון דלא אמר לשון ובפירי פירותייך לא שייך לומר ולא לאחר מיתה) א״כ כשכתב עד עולם ממילא מוכח דסילק עצמו עד סוף כל הפירות ודוק:
וכיון שזכינו לזה נלענ״ד לתרץ קושית התוס׳ לעיל במתניתין ד״ה דין ודברים וכו׳. וא״ת תפשוט מהכא בגמרא וכו׳. וכבר כתבנו לעיל דתירוצם דחוק מאוד. ונראה לענ״ד לפמ״ש בשיטת הרי״ף הנ״ל דהיכא דכתב לה פירי פירות עד עולם ליכא למימר דעד עולם היינו לאחר מיתה דא״כ למה לי פירי כנ״ל. א״כ ה״ה הכא שכתב לה בפירוש בחייך ובמותך קשה דהפירות מיותר כיון דכתב לה ובפירי פירות כנ״ל. ע״כ צ״ל דהא דכתב לה פירי פירות כוונתו אפילו על פירי פירי פירות עד סוף כל הפירות. וה״ל כעד עולם. ולהכי לא נקט עד עולם. ודוק:
תוס׳ ד״ה וקסבר וכו׳ אבל ירושת הבעל שכיחא וכו׳. לכאורה משמע מדבריהם דס״ל כרבינו האי שהביאו בהג״א דברישא בדין ודברים אין לי בנכסייך מכרה ונתנה קיים אף בנכסי צאן ברזל. אבל לשיטת הפוסקים החולקים דאינו מסתלק מנכסי צאן ברזל. א״כ מה״ת נימא דמה שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו׳ בחייך ובמותך קאי גם על נכסי צאן ברזל כיון דלשון בנכסייך היינו נכסי מלוג דוקא. מיהו קשה לי דאפילו לרבינו האי א״א לפרש כן. דאם כן למה ברישא מכירה קיים ולא עשו חיזוק וכמו שיבואר בסמוך. והיה נראה לע״ד ליישב לפמ״ש לעיל דף נ״ו ליישב קושית מהרש״א ז״ל בהא דקאמר שם פירות לא שכיחא. ובדף מ״ז קאמר הש״ס דפירות תחת פרקונה דתיקנו מצוי למצוי. דבאמת נכסי מלוג מצוי רק כיון שתיקנו פירות תחת פקרונה. אף דתקנה היה לטובת הבעל גם כן. מ״מ כיון דלא שכיחא שיהיה כ״כ נכסי מלוג שיהא טובת הבעל בעדיפות תקנת הפירות יותר מפרקונה ה״ל אינו מצוי לעשות בו חיזוק לטובת הבעל. משא״כ הכא בירושה שפיר ה״ל שכיח שיהיה לה קצת נכסי מלוג רב או מעט עכ״פ הוא תקנתו שירשנה דלא נתקן דבר כנגדו. דאף דאמרינן לעיל דקבורתה תחת כתובתה. היינו נדונייתא שהוא נכסי צאן ברזל כדאיתא לעיל דף נ״ג. אבל ירושת נכסי מלוג לא תקינו כלום כנגדו ושפיר ה״ל מצוי. אך זה אינו חדא דכבר כתבנו שם ובר״פ הכותב דהא דכותב דין ודברים אין לי בנכסייך וכו׳ היינו שאעפ״כ יתחייב בפרקונא. ותו דהא כתבו התוס׳ לעיל דף פ׳ ע״ב דאף ירושת נכסי מלוג הוא תחת קבורתה. ותו דאכתי קשה מרישא דמכרה ונתנה קיים אפילו לאחר מיתה ולא עשו חיזוק. אף דאמרינן לעיל דמכירה לא שכיחא. הא כתבנו לעיל דהיינו דתמכור בחייה ולפירות משום שבח בית אביה כמ״ש התוס׳ לעיל. אבל שתמכור על אחר מיתתה שכיחא. וכיון שכתבנו דלענין ירושה נ״מ גם כן מיקרי שכיח משום דלא תיקנו כנגדו א״כ ה״ל לרב למיפלג ארישא ואפשר דכיון דמתניתין מיירי גם קודם תקנת אושא וקיים בחייה ולפירות תו לא שייך לאפלוגי. וצ״ע וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ועמ״ש לעיל בתוס׳ ד״ה כדר׳ כהנא וכו׳. דיש לומר דמה דתנן במתניתין דמכרה ונתנה קיים היינו אם מכרה קודם שחזר הבעל. אבל באמת כשרוצה הבעל חוזר. ולפ״ז מקשה שפיר ואימא מפירי כמבואר לעיל אלא דכבר כתבתי שם דאין זה שיטת התוס׳ והפוסקים. אך נראה דיש לומר דלפמ״ש התוס׳ דהא דקאמר דקנו מידו מהו וכו׳ אנשואה קאי ובאמת לרבה דאמר מגופה של קרקע קנו מידו אינו צריך לשנויא דלעיל בכותב לה ועודה ארוסה כדר׳ כהנא. יש לומר דאביי דאמר לעיל מסתבר מילתא דר׳ יוסף בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו. יש לומר דהיינו דכל זמן שאינו חוזר התנאי קיים ומה שמכרה קודם חזרה מכירתה קיימת. אבל הוא יכול לערער ויחזור בו. א״כ יש לומר דמוקי למתניתין בקנו מידו ועומד. ועמ״ש לקמן דמהאי טעמא ס״ל לאביי דיד בעל השטר על התחתונה ולפ״ז ממילא דמקשה הש״ס שפיר ואימא מפירי וכו׳. ר״ל דאפילו אם מכרה כבר יכול הבעל לומר דלא סילק הבעל עצמו אלא מפירי ועתה חוזר בו. כמבואר עוד לקמן. ודוק: שם ואימא מירושה וכו׳. כבר כתבתי במתניתין דעיקר קושית הש״ס הוא משום דמסתמא איירי מתניתין נמי קודם תקנת אושא דלא תנינא לתקנת אושא במתניתין דאל״כ יש לומר דמתניתין כר׳ גמליאל דבל״ז מכרה קיים בחייה ולפירות בנכסים שנפלו משנתארסה כמ״ש התוס׳ לעיל וע״כ הא דקאמר דמתניתין דכתב לה בנכסייך דמכרה קיים היינו לאפוקי מתקנת אושא ופשיטא דעדיפא ליה משיסלק עצמו מירושתה לגמרי ואין להקשות מאי מקשה הש״ס ואימא מירושה דלמא הא דמועיל בסיפא דמתניתין הסילוק מן הירושה היינו אגב שמסלק עצמו מפירות לשיטת הפוסקים דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם מהני משא״כ אם נימא דסליק עצמו מירושה לבדו לא מהני דה״ל דבר שלא בא לעולם זה אינו דכבר כתבתי לעיל דר׳ כהנא דס״ל אדם מתנה שלא יירשנה נפקא ליה ממתניתין דמיירי בכותב ועודה ארוסה דגם לענין הפירות ה״ל דבר שלא בא לעולם ותו דכבר כתבתי לעיל דאפילו לר״מ דס״ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ״מ לא שייך לענין ירושה דמודה ר״מ במת קודם שבא לעולם דבטל וה״ה במקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם לא עדיפא מדר״מ דיכול לחזור קודם שבא לעולם וכן אם מת קודם בטל ומוכח שפיר מסיפא דמתניתין דסילוק שאני ומועיל בדבר שבא לעולם וק״ל: שם תוס׳ ד״ה מיתה שכיחא וכו׳ משום דרוב הפעמים וכו׳. ר״ל דכוונת הש״ס דשכיחא הוא שירשנה אע״ג דלעיל דף נ״ו ע״ב קאמר שם איפכא דכתובה שכיחא טפי מפירי והיינו אם ימות בחייה משום דבגירושין נמי גובה כתובתה וגירושין שכיחא כמ״ש לקמן דף פ״ד בתוס׳ ד״ה וסבר רב וכו׳. מה שא״כ הכא דמסתמא אין דעתו לגרשה וניחא ליה טפי בירושה וק״ל:
תוס׳ ד״ה מכירה לא שכיחא וכו׳. משום שבח בית אביה וכו׳. והא דלא מפרשי דלא שכיחא משום דלכתחלה לא תמכור כדמשמע מדבריהם בד״ה ר׳ אשי וכו׳ וכן הקשה בספר פני יהושע ולכאורה היה נראה מזה ראיה לדברי מהרש״א ז״ל שם דדעת הבעל הוא אפילו על מכירה לכתחלה ע״ש. ועיין מ״ש במתניתין דמשמע דס״ל להתוס׳ כן אמנם העיקר נראה לפענ״ד דכוונתם לתרץ בזה הא דלא משני אביי קושיא קמייתא ואימא מפירי נמי משום דמכירה לא שכיחא וצ״ל כמ״ש לעיל דלפי הטעם דמכירה לא שכיח הוא משום שבח בית אביה לא הוי מצי לשנוי לעיל בקושיא ואימא מפירי משום דמכירה לא שכיחא דהא יכולה למכור על אחר מיתתה. משא״כ בקושיא שניה ואימא מירושה לא שייך זה דכיון דלא תמכור בחייה עדיפא ליה יותר משיסלק את עצמו מירושתה לגמרי אפילו לא תמכור כלל. ולפי זה א״ש טפי שינויא דלעיל דבוצינא טב מקרא אף שיכולה למכור מיד ויפסיד גם הפירות. אלא דמכירה בחייה לא שכיח משום בית אביה ואם תמכור על לאחר מיתתה שפיר בוצינא טב מקרא ודוק:
תוס׳ ד״ה ר׳ אשי וכו׳ למאן דל״ל וכו׳. באמת צריך להבין דבריהם וכי ל״ל לר׳ אשי בעלמא יד בעל השטר על התחתונה כמו שכתב מהרש״א ז״ל. ובספר פני יהושע כתב דמשמע להו דס״ל לר׳ אשי דהשטר הוי כמו שובר כיון דמיירי בכותב לה ועודה ארוסה ובשובר אמרינן ידו על העליונה. והנה לפמ״ש הש״ך בח״מ סימן מ״ב סעיף ח׳ דכל היכא דליכא הכחשה ביניהן אלא דהספק הוא במשמעות לשון השובר אף בשובר אמרינן ידו על התחתונה. א״כ צ״ל דמשמע ליה לר׳ אשי דאפילו היא טוענת שסילק עצמו בפירוש מכל מילי אינה נאמנת דכיון דאיכא הכחשה ס״ל לר׳ אשי דהוי כשובר דידו על העליונה. (וכן משמע מלשון הש״ס ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך. דמשמע דגם המקשה ידע דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה. אלא דבטוענת שסילק עצמו בפירוש. הוי סבר דהוי כשובר כדמשמע לעיל לר׳ אשי באמת) ובזה יש לומר דאביי לשיטתיה דמשמע לעיל דס״ל כר׳ יוסף דבעורר מדין ודברים קנו מידו. ולפמ״ש לעיל דאביי מפרש מתניתין בקנו מידו ובעומד. א״כ אין הקושיא אלא במשמעות לשון השטר. בזה שפיר ס״ל לאביי דיד בעל השטר על התחתונה כמ״ש הש״ך כנ״ל. אבל רב אשי לשיטתיה דמשמע לעיל דקיבל מאמימר דמגופה של קרקע קנו מידו אפילו בעורר. ומוקי מתניתין בעורר. דהיינו שהם מכחישים זה את זה במה היה התנאי. בזה ס״ל לר״א שפיר דיד בעל השובר על העליונה כנ״ל. ולפי שיטת הרמב״ם דמפרש מגופה של קרקע קנו מידו היינו מכל מילי. כבר כתבנו לעיל דיש לומר דמפרש דאף לרב יוסף דאמר מדין ודברים קנו מידו ע״כ מועיל לשון גרוע בקנו מידו אפילו בנשואה כדמשני לקמן דף צ״ה. וא״צ לזה שנדחקו התוס׳ שם ד״ה הב״ע וכו׳. אלא דלר׳ נחמן דאמר מגופה של קרקע קנו מידו. היינו שסילק עצמו מכל מילי. וא״כ לאביי דס״ל כר׳ יוסף א״צ לאוקימתא דר׳ ינאי לעיל בכותב ועודה ארוסה. אלא דמיירי בנשואה וקנו מידו ולכך מהני לשון גרוע לסלק מדבר אחר יש לומר גם כן דאביי ור״א לשיטתייהו אזלי כיון דמיירי בנשואה דידו כידה שפיר קאמר אביי דיד בעל השטר על התחתונה. ור׳ אשי לשיטתייהו דמשמע לעיל דקיבל מאמימר דס״ל דמגופה של קרקע קנו מידו אפילו בעורר והיינו מכל מילי לשיטת הרמב״ם. וא״א לאוקמא מתניתין בקנו מידו אלא בכותב ועודה ארוסה כר׳ ינאי והוי כשובר דידו על העליונה כמ״ש בספר פני יהושע דדוקא בכותב ועודה ארוסה ה״ל דין שובר דידה על העליונה וממילא דמתורץ בזה מה שדקדקנו לעיל דף נ״ו דפריך שם והרי פירות דרבנן וכו׳ ומאי מקשה הא לר׳ ינאי דמוקי בכותב ועודה ארוסה ה״ל תחלת חופה דמודה ביה ר׳ יהודה דלא עביד חיזוק. ולפמ״ש א״ש דהא אביי הוא דמשני שם לכל יש כתובה וכו׳. ומסתמא אביי בעצמו הוא המקשה שם כמ״ש התוס׳ בר״פ אלו מציאות וכמה דוכתין דבסוגיא כזו יש לומר דאביי בעצמו הוא המקשה ואביי לשיטתיה דמוקי מתניתין דהכותב בנשואה וקנו מידו דה״ל סוף חופה. ובזה מתורץ מה שדקדקנו לעיל דמנ״ל להש״ס לעיל דף נ״ו ע״ב להקשות מפירות דדילמא באמת יכול לחזור בו. דכל זמן שלא חזר בו לא שייך בו חיזוק כמו בעונה. ולפמ״ש א״ש דהא אביי מוקי מתניתין בעורר. ש״מ דאין יכול לחזור בו. אבל לפמ״ש בשיטת התוס׳ דאביי מוקי מתניתין בעומד קשה מסוגיא דהתם. ועיין בסמוך. ודוק:
גמרא איבעיא להו כתב לה וכו׳. כבר כתבנו לעיל דף ע״ט ע״ב דלפי פי׳ הרי״ף בהא דקאמר לעיל פירי דפירי לא תקינו רבנן דהא דקאמר במתניתין הכא דיש לו פירי פירות. היינו משום דסילק עצמו מפירי ה״ל פירי דפירי כמו פירות עצמן קשה עליו מסוגיא זו דמאי בעי הכא הא ע״כ מכל מילי סליק נפשיה אפילו מפירות דאל״ה למה הוצרך לסלק מפירי פירות הא במקום דאית ליה פירות לא תיקנו פירי פירות כלל. ונראה דיש לומר דלא סליק עצמו מפירות עצמן והא דהוצרך לסלק מפירי פירות דהיינו מה שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי פירות הוא לענין מכירה שתוכל למכור הפירי פירות כפי׳ בנכסייך דהיינו שתוכל למכור. ומזה ראיה למ״ש לעיל בשיטת הטור דאעפ״י שכתב לה בנכסייך שתוכל למכור הנכסים עצמן. מכל מקום אינו מועיל לענין נכסים שנפלו אח״כ. וכן הפירות עד שיפרש. ושפיר יש לומר שכתב לה דין ודברים אין לי בפירי פירות שתוכל למכור הפירי פירות. מיהו אם נימא בשיטת הרי״ף דכי היכי דלא תיקנו רבנן לבעל פירי פירי ה״נ לא תיקנו פירי דפירי פירות עד עולם כיון שיש לו לבעל פירות עצמן. א״כ אי אפשר לפרש מ״ש ובפירי פירות היינו לענין מכירה בחייה ולפירות. דהא בל״ז אין לו פירי פירי פירות. וצ״ל דמועיל לענין שתמכור הפירי פירות שתועיל המכירה לאחר מיתתה שלא יוכל להוציא מהלקוחות מחמת תקנת אושא. ויותר נראה דאפילו קודם תקנת אושא יש לומר דמה שסילק עצמו מפירי פירות היינו לענין ירושה אע״ג דאביי משני לעיל מיתה שכיחא מכירה לא שכיחא מ״מ הכא יותר יש לפרש על הירושה דפירי פירות משנצטרך לפרש דסילק עצמו מפירות עצמן לדעת הרי״ף הנ״ל דודאי פירות עצמן עדיפא כדאמרינן לעיל בוצינא טב מקרא וכן ר׳ אשי דמדייק לעיל בנכסייך ולא לאחר מיתה לא שייך זה אלא בלשון בנכסייך משא״כ הכא בלשון פירי פירותיהן שפיר יש לומר דקאי לענין ירושה. וכ״ש אם נימא בשיטת הרי״ף דנהי דלא תיקנו רבנן לבעל פירי פירות אבל פירי פירי פירות יש לו אפילו במקום שיש לו פירות עצמן דה״ל פירי פירות כנכסי מלוג שנפלו לה אח״כ דיש לו פירות בהם. א״כ בפשיטות יש לפרש מ״ש ובפירי פירות לענין מכירת הפירי פירי בחייה. ודוק: ועיין בסמוך:
תוס׳ ד״ה ה״א עד עולם וכו׳ ולהכי איצטריך פירי פירות לומר דלא יאכל וכו׳. דבריהם אינם מובנים דא״כ אפילו כתב לה בפירי פירות עד עולם. אכתי נימא דעד עולם אפירי פירות קאי דהיינו בחייה ובמותה ומנ״ל למעט פירי פירי פירות. ומה לי עד עולם אפירות או אפירי פירות ונראה דא״ש לפמ״ש בסמוך בשיטת הרי״ף דבמקום שיש לו פירות עצמן לא תקינו לו פירי פירות וכבר כתבנו בזה דאם כתב לה ובפירי פירות לבד כדבעי הש״ס בסמוך אפילו לא כתב לה פירות עצמן. ממילא מוכח דסליק עצמו מפירות עצמן דאל״ה אין לו פירי פירות כלל וא״כ פירות עצמן מיותר. וכבר כתבנו דליכא למימר לענין מכירה. דהא מתניתין מיירי קודם תקנת אושא נמי כמ״ש לעיל ומה״ת לא תוכל למכור וכ״ש לדעת הפוסקים דבנכסייך ממעט אפילו נכסים שנפלו אח״כ וה״ה פירי פירות כבר הם בכלל נכסים לענין מכירה וצ״ל כמ״ש לעיל דה״א דסילק עצמו מפירי פירות לענין ירושה שלא יירש ממנה הפירי פירות. אבל כשכתב לה עד עולם ונפרש עד עולם אפירי פירות לאחר מיתתה. א״כ פירות עצמן מיותר דהא ע״כ א״א לפרש פירי פירות לענין לאחר מיתה דא״כ עד עולם למה לי וע״כ עד עולם קאי למעט פירי פירי פירות עד עולם. ודוק היטב:
ונראה דאפילו לפמ״ש בשיטת הרי״ף דיש לומר דאע״ג דאין לבעל פירי פירות מ״מ הם כשאר נכסי מלוג ויש לו מהם פירות. מ״מ יש לומר דבנכסייך ממעט מכירה אפילו מנכסים שנפלו אחר כך דלא כשיטת הטור כנ״ל וה״ה מפירי פירות. וא״כ ע״כ הא דהוצרך לכתוב פירי משום דה״א דפירי פירות כתב למעט מירושה כנ״ל (או מפירי פירי פירות וה״ה לעולם דתו אין לחלק. וכ״ש לר׳ אשי דמדייק בנכסייך ולא בפירותיהן דה״ה יש לדייק כן בפירי פירות ולא בפירי פירי פירות. וע״כ לענין ירושה דכיון דלא אמר לשון ובפירי פירותייך לא שייך לומר ולא לאחר מיתה) א״כ כשכתב עד עולם ממילא מוכח דסילק עצמו עד סוף כל הפירות ודוק:
וכיון שזכינו לזה נלענ״ד לתרץ קושית התוס׳ לעיל במתניתין ד״ה דין ודברים וכו׳. וא״ת תפשוט מהכא בגמרא וכו׳. וכבר כתבנו לעיל דתירוצם דחוק מאוד. ונראה לענ״ד לפמ״ש בשיטת הרי״ף הנ״ל דהיכא דכתב לה פירי פירות עד עולם ליכא למימר דעד עולם היינו לאחר מיתה דא״כ למה לי פירי כנ״ל. א״כ ה״ה הכא שכתב לה בפירוש בחייך ובמותך קשה דהפירות מיותר כיון דכתב לה ובפירי פירות כנ״ל. ע״כ צ״ל דהא דכתב לה פירי פירות כוונתו אפילו על פירי פירי פירות עד סוף כל הפירות. וה״ל כעד עולם. ולהכי לא נקט עד עולם. ודוק:
תוס׳ ד״ה וקסבר וכו׳ אבל ירושת הבעל שכיחא וכו׳. לכאורה משמע מדבריהם דס״ל כרבינו האי שהביאו בהג״א דברישא בדין ודברים אין לי בנכסייך מכרה ונתנה קיים אף בנכסי צאן ברזל. אבל לשיטת הפוסקים החולקים דאינו מסתלק מנכסי צאן ברזל. א״כ מה״ת נימא דמה שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו׳ בחייך ובמותך קאי גם על נכסי צאן ברזל כיון דלשון בנכסייך היינו נכסי מלוג דוקא. מיהו קשה לי דאפילו לרבינו האי א״א לפרש כן. דאם כן למה ברישא מכירה קיים ולא עשו חיזוק וכמו שיבואר בסמוך. והיה נראה לע״ד ליישב לפמ״ש לעיל דף נ״ו ליישב קושית מהרש״א ז״ל בהא דקאמר שם פירות לא שכיחא. ובדף מ״ז קאמר הש״ס דפירות תחת פרקונה דתיקנו מצוי למצוי. דבאמת נכסי מלוג מצוי רק כיון שתיקנו פירות תחת פקרונה. אף דתקנה היה לטובת הבעל גם כן. מ״מ כיון דלא שכיחא שיהיה כ״כ נכסי מלוג שיהא טובת הבעל בעדיפות תקנת הפירות יותר מפרקונה ה״ל אינו מצוי לעשות בו חיזוק לטובת הבעל. משא״כ הכא בירושה שפיר ה״ל שכיח שיהיה לה קצת נכסי מלוג רב או מעט עכ״פ הוא תקנתו שירשנה דלא נתקן דבר כנגדו. דאף דאמרינן לעיל דקבורתה תחת כתובתה. היינו נדונייתא שהוא נכסי צאן ברזל כדאיתא לעיל דף נ״ג. אבל ירושת נכסי מלוג לא תקינו כלום כנגדו ושפיר ה״ל מצוי. אך זה אינו חדא דכבר כתבנו שם ובר״פ הכותב דהא דכותב דין ודברים אין לי בנכסייך וכו׳ היינו שאעפ״כ יתחייב בפרקונא. ותו דהא כתבו התוס׳ לעיל דף פ׳ ע״ב דאף ירושת נכסי מלוג הוא תחת קבורתה. ותו דאכתי קשה מרישא דמכרה ונתנה קיים אפילו לאחר מיתה ולא עשו חיזוק. אף דאמרינן לעיל דמכירה לא שכיחא. הא כתבנו לעיל דהיינו דתמכור בחייה ולפירות משום שבח בית אביה כמ״ש התוס׳ לעיל. אבל שתמכור על אחר מיתתה שכיחא. וכיון שכתבנו דלענין ירושה נ״מ גם כן מיקרי שכיח משום דלא תיקנו כנגדו א״כ ה״ל לרב למיפלג ארישא ואפשר דכיון דמתניתין מיירי גם קודם תקנת אושא וקיים בחייה ולפירות תו לא שייך לאפלוגי. וצ״ע וק״ל:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush