HaHashlamah Shabbat 35b – ההשלמה שבת לה:‏ – Shas HaMeforash

אֶלָּא לַאֲכִילַת תְּרוּמָה, דְּלָא אָכְלִי כֹּהֲנִים תְּרוּמָה עַד דְּשָׁלֵים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי. א״ראָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: ^אכּוֹכָב אֶחָד – יוֹם, שְׁנַיִם – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה – לַיְלָה. תנ״התַּנְיָא נָמֵי הָכִי: ״כּוֹכָב אֶחָד – יוֹם, שְׁנַיִם – בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שְׁלֹשָׁה – לַיְלָה. א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא כּוֹכָבִים גְּדוֹלִים הַנִּרְאִין בַּיּוֹם, וְלֹא כּוֹכָבִים קְטַנִּים שֶׁאֵין נִרְאִין אֶלָּא בַּלַּיְלָה, ^באֶלָּא בֵּינוֹנִים.⁠״ א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי זְבִידָא: ^גהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת – חַיָּיב חַטָּאת מִמָּה נַפְשָׁךְ. א״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא לְשַׁמָּעֵיהּ: ^דאַתּוּן דְּלָא קִים לְכוּ בְּשִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן, אַדְּשִׁימְשָׁא אַרֵישׂ דִּיקְלֵי – אַתְלוֹ שְׁרָגָא. בְּיוֹם הַמְעוּנָּן מַאי? בְּמָתָא חֲזִי תַּרְנְגוֹלָא, בְּדַבְרָא עוֹרְבֵי. אִי נָמֵי: אֲדָאנֵי.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין עֶרֶב שַׁבָּת: רִאשׁוֹנָה לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, שְׁנִיָּה לְהַבְטִיל עִיר וַחֲנוּיוֹת, שְׁלִישִׁית לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר, דִּבְרֵי ר׳רַבִּי נָתָן. ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: שְׁלִישִׁית לַחֲלוֹץ תְּפִילִּין. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ, וְשׁוֹבֵת. אָמַר רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: מַה נַּעֲשֶׂה לָהֶם לַבַּבְלִיִּים, שֶׁתּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְשׁוֹבְתִין מִתּוֹךְ מְרִיעִין. תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין? הָווּ לְהוּ חֲמִשָּׁה!? אֶלָּא שֶׁתּוֹקְעִין וְחוֹזְרִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין, וְשׁוֹבְתִין מִתּוֹךְ מְרִיעִין, מִנְהַג אֲבוֹתֵיהֶן בִּידֵיהֶן. מַתְנֵי לֵיהּ רַב יְהוּדָה לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ: ״שְׁנִיָּה לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר״. כְּמַאן? לָא כר׳כְּרַבִּי נָתָן וְלָא כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא!? אֶלָּא: ״שְׁלִישִׁית לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר״. כְּמַאן? כְּרַבִּי נָתָן. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ^ה״שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת תּוֹקְעִין ע״שעֶרֶב שַׁבָּת. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה רִאשׁוֹנָה – נִמְנְעוּ הָעוֹמְדִים בַּשָּׂדֶה מִלַּעֲדוֹר וּמִלַּחְרוֹשׁ וּמִלַּעֲשׂוֹת כׇּל מְלָאכָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, וְאֵין הַקְּרוֹבִין רַשָּׁאִין לִיכָּנֵס עַד שֶׁיָּבוֹאוּ רְחוֹקִין וְיִכָּנְסוּ כּוּלָּם כְּאֶחָד, וַעֲדַיִין חֲנוּיוֹת פְּתוּחוֹת וּתְרִיסִין מוּנָּחִין. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁנִיָּה – נִסְתַּלְּקוּ הַתְּרִיסִין וְנִנְעֲלוּ הַחֲנוּיוֹת, וַעֲדַיִין חַמִּין מוּנָּחִין עַל גַּבֵּי כִּירָה, וּקְדֵירוֹת מוּנָּחוֹת עַל גַּבֵּי כִּירָה. הִתְחִיל לִתְקוֹעַ תְּקִיעָה שְׁלִישִׁית – סִילֵּק הַמְסַלֵּק, וְהִטְמִין הַמַּטְמִין, וְהִדְלִיק הַמַּדְלִיק. וְשׁוֹהֶה כְּדֵי צְלִיַּית דָּג קָטָן אוֹ כְּדֵי לְהַדְבִּיק פַּת בַּתַּנּוּר, וְתוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ וְשׁוֹבֵת.⁠״ א״ראָמַר רַבִּי יוֹסֵי (בַּר)׳ חֲנִינָא: שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם בָּא לְהַדְלִיק אַחַר שֵׁשׁ תְּקִיעוֹת – מַדְלִיק, שֶׁהֲרֵי נָתְנוּ חֲכָמִים שִׁיעוּר לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת לְהוֹלִיךְ שׁוֹפָרוֹ לְבֵיתוֹ. אמר לוֹ: אִם כֵּן, נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין. אֶלָּא מָקוֹם צָנוּעַ יֵשׁ לוֹ לְחַזַּן הַכְּנֶסֶת בְּרֹאשׁ גַּגּוֹ, שֶׁשָּׁם מַנִּיחַ שׁוֹפָרוֹ, לְפִי שֶׁאֵין מְטַלְטְלִין לֹא אֶת הַשּׁוֹפָר וְלֹא אֶת הַחֲצוֹצְרוֹת. וְהָתַנְיָא: ״שׁוֹפָר מִיטַּלְטֵל, וַחֲצוֹצְרוֹת אֵינָם מִיטַּלְטְלִין״!? אָמַר רַב (יוֹסֵי) לָא קַשְׁיָא, כָּאן בְּיָחִיד, כָּאן בְּצִבּוּר. א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּבְיָחִיד לְמַאי חֲזֵי? הוֹאִיל וְרָאוּי לְגַמֵּעַ בּוֹ מַיִםמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שבת ה׳:ד׳
רמב״ם הלכות תרומות ז׳:ב׳
טור אורח חיים רל״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רל״ה:א׳

^ב רמב״ם הלכות שבת ה׳:ד׳
רמב״ם הלכות תרומות ז׳:ב׳
טור אורח חיים רל״ה:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רל״ה:א׳

^ג רמב״ם הלכות שבת ה׳:ד׳

^ד טור אורח חיים רס״א:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים רס״א:ג׳

^ה רמב״ם הלכות שבת ה׳:י״ח-י״ט
סמ״ג מצוות עשה ל׳
טור אורח חיים רנ״ו:א׳
שולחן ערוך אורח חיים רנ״ו:א׳

E/ע

הערותNotes

תני חדא אין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות ותניא אידך שופר מטלטל הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק חצוצרות אין מטלטלות, ותניא אידך כשם ששופר מטלטל כך חצוצרות מטלטלות. לא קשיא הא ר׳ יהודה הא ר׳ שמעון הא ר׳ נחמיה. פירוש אליבא דר׳ יהודה שופר מטלטל הואיל וראוי לגמוע בו מים לתנוק, והוה ליה כדבר שמלאכתו לאיסור דעלמא שמותר לצורך גופו ולצורך מקומו. חצוצרת אסור אפילו לצורך גופו ולצורך מקומו, ולא דמי לדבר שמלאכתו לאיסור דעלמא, דהתם פעמים שעושה בו מלאכת היתר ולא מוקצה היא, אבל חצוצרת שאינו עושה בו מלאכת היתר כלל מוקצה הוא, לר׳ יהודה אסור ולר׳ שמעון מותר, ולר׳ נחמיה אפילו שופר אסור דדבר שמלאכתו לאיסור אפילו לצורך גופו אסור לר׳ נחמיה, והכי איתא בפרק כל הכלים. וקיימא לן בשבת כר׳ שמעון.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון