×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא שבת קכ״ג.גמרא
;?!
אָ
דָּבָר שֶׁמְּלַאכְתּוֹ לְאִיסּוּר לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ מוּתָּר. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה מְדוֹכָה אִם יֵשׁ בָּהּ שׁוּם מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ וְאִם לָאו אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ. א״לאֲמַר לֵיהּ הָא מַנִּי ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה הִיא דְּאָמַר אֵין כְּלִי נִיטָּל אֶלָּא לְצוֹרֶךְ תַּשְׁמִישׁוֹ. אֵיתִיבֵיהּ (ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר אוב״הוּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין) וְשָׁוִין שֶׁאִם קִצֵּב עָלָיו בָּשָׂר שֶׁאָסוּר לְטַלְטְלוֹ. סְבַר לְשַׁנּוֹיֵי לֵיהּ כר׳כְּרַבִּי נְחֶמְיָה כֵּיוָן דְּשַׁמְעַהּ לְהָא דְּאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר שֶׁלֶמְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הַכֹּל מוֹדִים בְּסִיכֵּי זְיָירֵי וּמָזוּרֵי דְּכֵיוָן דְּקָפֵיד עֲלַיְיהוּ מְיַיחֵד לְהוּ מָקוֹם ה״נהָא נָמֵי מְיַיחֵד לְהוּ מָקוֹם. אִיתְּמַר ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בקוּרְנָס שֶׁל זֶהָבִים שָׁנִינוּ רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר קוּרְנָס שֶׁל בַּשָּׂמִים שָׁנִינוּ. מַאן דְּאָמַר דְּבַשָּׂמִים כ״שכׇּל שֶׁכֵּן דְּזֶהָבִים מַאן דְּאָמַר שֶׁל זֶהָבִים אֲבָל דְּבַשָּׂמִים קָפֵיד עֲלַיְיהוּ.: וְאֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכֵּר כּוּ׳.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן פָּגָה שֶׁטְּמָנָהּ בְּתֶבֶן וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בְּגֶחָלִים אִם מְגוּלָּה מִקְצָתָהּ מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ וְאִם לָאו אָסוּר לְטַלְטְלָהּ. ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר גתוחבין בַּכּוּשׁ אוֹ בַּכַּרְכֵּר וְהֵן מנערות מֵאֵילֵיהֶם אָמַר רַב נַחְמָן הֲלָכָה כר״אכְּרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן תַּדַּאי. לְמֵימְרָא דְּסָבַר רַב נַחְמָן טִלְטוּל מִן הַצַּד לָא שְׁמֵיהּ טִלְטוּל וְהָאָמַר רַב נַחְמָן הַאי פּוּגְלָא מלמעל׳מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה שְׁרֵי מִמַּטָּה לְמַעְלָה אֲסִיר הֲדַר בֵּיהּ רַב נַחְמָן מֵהַהִיא.: מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ כּוּ׳.: שְׁלַח לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ דְּרַבָּה לְרַב יוֹסֵף יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ מַחַט שֶׁנִּיטַּל חֲרָרָהּ אוֹ עוּקְצָהּ מַהוּ. א״לאֲמַר לֵיהּ תְּנֵיתוּהָ מַחַט שֶׁל יָד לִיטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ וְכִי מָה אִיכְפַּת לֵיהּ לַקּוֹץ בֵּין נְקוּבָה לְבֵין שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. אֵיתִיבֵיהּ מַחַט שֶׁנִּיטַּל חֲרָרָהּ אוֹ עוּקְצָהּ טְהוֹרָה. אָמַר אַבָּיֵי טוּמְאָה אַשַּׁבָּת קָרָמֵית טוּמְאָה כְּלִי מַעֲשֶׂה בָּעֵינַן לְעִנְיַן שַׁבָּת מִידֵּי דַּחֲזֵי בָּעֵינַן וְהָא נָמֵי חַזְיָא למשקלא בַּהּ קוֹץ. אָמַר רָבָא מַאן דְּקָמוֹתֵיב שַׁפִּיר קָמוֹתֵיב מִדִּלְעִנְיַן טוּמְאָה לָאו מָנָא הוּא לְעִנְיַן שַׁבָּת נָמֵי לָאו מָנָא הוּא. מֵיתִיבִי דמַחַט בֵּין נְקוּבָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה מוּתָּר לְטַלְטְלָהּ בְּשַׁבָּת וְלֹא אָמְרוּ נְקוּבָה אֶלָּא לְעִנְיַן טוּמְאָה בִּלְבַד. תַּרְגְּמַא אַבָּיֵי אַלִּיבָּא דְּרָבָא בְּגוּלְמֵי עָסְקִינַן זִימְנִין דְּמִימְּלִךְ עֲלַיְיהוּ וּמְשַׁוֵּי לְהוּ מָנָא האֲבָל הֵיכָא דְּנִיטַּל חֲרָרָהּ אוֹ עוּקְצָהּ אָדָם זוֹרְקָהּ לְבֵין גְּרוּטָאוֹת. אַסּוֹבֵי יָנוֹקָא רַב נַחְמָן אסיר וְרַב שֵׁשֶׁת ושָׁרֵי אָמַר רַב נַחְמָן מְנָא אָמֵינָא לַהּ דִּתְנַן אֵין עוֹשִׂיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
פרק כל הכלים תניא אם יש בה שום מטלטלין אותה ואם לאו אין מטלטלין אותה. אוקימנא במחמה לצל אבל לצורך גופו ולצורך מקומו אפילו אין בו שום מטלטלין אותה. ואם יש בה שום מטלטלין אותה אפילו מחמה לצל מפני (ש)⁠השום, שעקרה של מדוכה לתבלין היא עשויה. ואע״ג דאמר רב אשי בפרק נוטל לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, שאני הכא שהמדוכה לתבלין היא עשויה. ועוד (שמא) [שמה] שאמרו דלא מהני ככר או תינוק אלא למת בלבד, הני מילי דלא מנחינן לכתחילה ככר או תינוק בדבר שאינו ראוי לטלטל כדי שיטלטלנו, אבל אם היה מונח ועומד מותר. והוי יודע דבמוקצה מחמת איסור כגון נר שהדליקו בו באותה שבת אפילו לצורך גופו [אסור] ואפילו בככר שהיה מונח ועומד בו, דמגו דאתקצאי בבין השמשות לצורך גופו אפילו בככר אתקצאי לכל השבת. וכן כל דבר שמלאכתו לאיסור אין נותנין עליו ככר או תינוק לטלטלו מחמה לצל. והא דתנן ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור לטלטלו מוקים לה רבא מחמה לצל, ורבה מוקים לה אפילו לצורך גופו, (דהוה) [היכא דהוה ליה כסיכי] זייארי ומזורי, דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום. ת״ר פגה שטמנה בתבן וחררה שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה ואם לאו אסור לטלטלה וכו׳. איכא דמוקים לה בשוכח, אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור, כדאמרינן באבן שעל פי חבית ובמעות שעל הכר. ומסתברא אפילו במניח אין החררה נעשה בסיס לגחלים, אדרבה גחלים הם הצריכים לחררה, וכן בטומן לפת וצנונות תחת הגפן אין לפת בסיס לעפר, כי העפר הוא שצריך ללפת ואין הלפת צריך לעפר. כללו של דבר: אין אוכלין לעולם נעשים בסיס לדבר האסור. ומה שאמרו באבן שעל פי החבית שנעשה החבית בסיס לאבן במניח, כלי הוא שנעשה בסיס לדבר האסור, אבל לא האוכל שבתוכו. והוי יודע כי מה שאמרו באבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת וכן מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות וכן כל כיוצא בזה, אפילו למאן דאמר טלטול מן הצד שמיה טלטול מותר, מפני שאין כאן טלטול בדבר האסור אלא ששומט הדבר המותר מתחת האסור. ולא דמי לפוגלא מלמטה למעלה, דהתם מזיז העפר ומגביהו על ידי פוגלא וכן בכוש או בכרכר מזיז הגחלים ומגביהן, וזהו טלטול מן הצד, אבל בשומט מתחתיו ליכא טלטול מן הצד. וראייה לדבר (הוא) [תנא] קמא דר׳ אלעזר בן תדאי דסבירא ליה (שמה) [שמיה] טלטול, ואפילו הכי אם מגולה מקצתה מותר לטלטלה. ובשלהי ר׳ אליעזר דתולין אמרינן תנינא דלא כרב נחמן מהא דתנן הקש שעל גבי המטה ולא אמרינן דלא כרב נחמן ממעות שעל גבי הכר נוער את הכר והן נופלות ומאבן שעל גבי חבית מטה על צדה והיא נופלת, אלמא דבכי האי גוונא אפילו לרב נחמן שרי. ומזה נתבאר כי מה שכתוב בספר המאור על [זה] לא נכון. ואע״ג דהלכתא כר׳ אלעזר בן תדאי דטלטול מן הצד לא שמיה טלטול. הוצרכתי לכתוב זה לדעת הרב אלפסי ז״ל שכתב בפרק כירה דדבר שאין בו תורת כלי ולא תורת אוכל טלטול מן הצד שמיה טלטול. וכי תימא חררה שטמנה בגחלים היאך מותר לטלטלה במגולה מקצתה והלא מכבה. דבר שאין מתכוין הוא ומותר ולאו פסיק רישיה הוא דתניא במסכת כריתות בפרק ספק אכל חלב החותה גחלים בשבת וכו׳ וקרי ליה בשמעתא דבר שאין מתכוין. תניא מחט בין נקובה בין שאינה נקובה מותר לטלטלה בשבת, ולא אמרו נקובה אלא לענין טומאה. ודוקא בגולמי דזימנין דמימליך עלה ומשוי לה מנא, אבל היכא דניטל חורה או עוקצה אדם זורקה בין גרוטאות [ואסור]. אסובי ינוקי בשבת רב נחמן אסר ורב ששת שרי. פירש רבינו שלמה ז״ל להחליק אבריו שהן מתפרקין ביום לידתו, ואפילו הכי רב ששת שרי והלכתא כותיה. אבל במלפפין שאין מחליק אבריו אלא שמעטפו וקושרו בחגורות מותר לדברי הכל, כדאיתא בסוף פרק מפנין. ובפרק חבית תנן אין מעצבין את הקטן ואוקימנא בחומרי (שדה) [שדרה] דמחזי כבונה.מהדורת הרב משה יהודה הכהן בלוי, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר לעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות למשפחת הרב בלוי). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144