גמרא
פירוש
בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי {ויקרא א׳:ד׳} וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו אעָלָיו וְלֹא עַל חֲבֵירוֹ רַבָּה סָבַר חֲבֵירוֹ דּוּמְיָא דִידֵיהּ מָה הוּא דְּבַר כַּפָּרָה אַף חֲבֵירוֹ דְּבַר כַּפָּרָה לְאַפּוֹקֵי הַאי עָרֵל דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא.
וְרַב חִסְדָּא סָבַר הַאי עָרֵל נָמֵי כֵּיוָן דְּבַר חִיּוּבָא הוּא בַּר כַּפָּרָה הוּא [הוֹאִיל] דְּאִי בָּעֵי מְתַקֵּן נַפְשֵׁיהּ.
וּמִי אִית לֵיהּ לְרַב חִסְדָּא הוֹאִיל וְהָא אִיתְּמַר הָאוֹפֶה כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בהאי קרא פליגי – וכשיתכפרו בו ערלים דקאמר שאין מנויין עליו קאמר ומשום מחשבת שלא למנוייו קאמרי אבל במנויין עליו ושחטו למולים שהן נמי מנויין לזרוק דמו למנוייו ערלים שבהם לבדם דהויא כולה זריקה לערלים מנוייו דכולי עלמא פסול ובערלים שאינן מנויין ומשום מחשבת שלא למנוייו פליגי ובהאי קרא דשלא למנוייו בזריקה מהכא נפיק בכל הקרבנות לכפר עליו היינו זריקה עליו ולא על הזורק לשם חבירו.
רבה סבר חבירו – דפסול משום שינוי בעלים דומיא דידיה בעינן מה הוא דבר כפרה כו׳. מתקן נפשיה – מל את עצמו. הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה לא לקי – ואע״ג דאיהו השתא לא סעד ליה ולא צריך למידי. אלא דרב חסדא קשיא – השתא היכא דלא מחוסר מעשה כגון זימון אורחים דלאו מעשה הוא לית ליה הואיל הכא גבי ערל דמחוסר מעשה אית ליה הואיל.
לקולא – לפוטרו ממלקות.
לחומרא – לפסול בפסחים. בטומאת גברי – שנמנו עליו טמאים וטהורים וכדפרישית לעיל.
לא פסלי להן טמאין – לפסח על הטהורין. ערל וטמא משלחין קרבנותיהן – בעזרה חוץ מפסח דבעינן ראוי לאוכלו שאכילת בעליו מעכבת בו דכתיב לפי אכלו תכוסו. ואיבעית אימא – לעולם בטומאת בשר ומאי אינו נוהג בכל הזבחים אין מנהגא בשאר זבחים שוה למנהגא בפסח דאילו בשאר זבחים לר׳ יהושע דאמר בכיצד צולין (לקמן דף עז.) אם אין בשר אין דם אם בשר קיים לאכילת אדם או חלב קיים לאכילת מזבח זורק את הדם ואילו פסח לא מהניא אכילת מזבח לזרוק דם עליה אלא אם נשתייר כזית בשר כדתנן בכיצד צולין. דנין דבר שלא הותר מכללו – ערלה במקום שאסרה דהיינו בפסח לא הותרה.
מדבר שלא הותר מכללן – זמן.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
רבה סבר חבירו – דפסול משום שינוי בעלים דומיא דידיה בעינן מה הוא דבר כפרה כו׳. מתקן נפשיה – מל את עצמו. הואיל ואי מיקלעי ליה אורחים חזי ליה לא לקי – ואע״ג דאיהו השתא לא סעד ליה ולא צריך למידי. אלא דרב חסדא קשיא – השתא היכא דלא מחוסר מעשה כגון זימון אורחים דלאו מעשה הוא לית ליה הואיל הכא גבי ערל דמחוסר מעשה אית ליה הואיל.
לקולא – לפוטרו ממלקות.
לחומרא – לפסול בפסחים. בטומאת גברי – שנמנו עליו טמאים וטהורים וכדפרישית לעיל.
לא פסלי להן טמאין – לפסח על הטהורין. ערל וטמא משלחין קרבנותיהן – בעזרה חוץ מפסח דבעינן ראוי לאוכלו שאכילת בעליו מעכבת בו דכתיב לפי אכלו תכוסו. ואיבעית אימא – לעולם בטומאת בשר ומאי אינו נוהג בכל הזבחים אין מנהגא בשאר זבחים שוה למנהגא בפסח דאילו בשאר זבחים לר׳ יהושע דאמר בכיצד צולין (לקמן דף עז.) אם אין בשר אין דם אם בשר קיים לאכילת אדם או חלב קיים לאכילת מזבח זורק את הדם ואילו פסח לא מהניא אכילת מזבח לזרוק דם עליה אלא אם נשתייר כזית בשר כדתנן בכיצד צולין. דנין דבר שלא הותר מכללו – ערלה במקום שאסרה דהיינו בפסח לא הותרה.
מדבר שלא הותר מכללן – זמן.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush