Pesachim 58b – פסחים נח:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אִי לָא חָיְישִׁינַן נִיעְבְּדֵיהּ בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה קָא סָבַר מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין עָבֵיד לְהוּ לְמוּסָפִין בְּשֵׁשׁ וּבָזִיכִין בְּשֶׁבַע וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה.

The Gemara asks: If, according to the opinion of Rabbi Akiva, we are not concerned that the meat might spoil, let us sacrifice the daily offering at six and a half hours, as there are many Paschal lambs and no voluntary vow or free-will offerings to be sacrificed. Why, then, should they postpone the daily offering? The Gemara responds that Rabbi Akiva holds: The additional offerings precede the bowls and therefore the priest would sacrifice the additional offerings at six hours, and offer the bowls at seven hours, and then sacrifice the daily offering at seven and a half hours.

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

פי׳ מכמר כגון כימוש כדגרסינן באיזהו נשך בזיתים מכמר עיולי לבי דפא כו׳.

אי לא חייש נעביד ליה לתמיד בשש ומחצה כי דיניה והפסח אחריו ושני ר״ע סבר מוספין קודמין לבזיכין הלכך עביד להו למוספין בשש ולבזיכין בשבע ולתמיד בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה והפסח אחריו ודחה רבה בר עולא להא דאביי ולהא דרבא ואמר בשבת דעלמא פליגי ופריש הוא הכי כסדרו בחול דעלמא בשמונה שעות ומחצה כך סדרו בשבת דעלמא בשמונה שעות ומחצה ר״ע אומר כסדרו ערב הפסח בשבע ומחצה [כך סידורו] בשבת דעלמא אבל בערב הפסח שניהם [מודים] שהיו בשבע ומחצה בין בחול בין בשבת ובשבת דעלמא בלבד פליגי ר׳ ישמעאל סבר גזרינן בשבת להעשות התמיד בח׳ שעות ומחצה ולא מקדמינן ליה גזרה שלא יבוא להקדימו בחול וישארו הנדרים והנדבות ור״ע סבר לא גזרינן שבת אטו חול הכל יודעין שהשבת אין שם נדרי׳ ונדבות ומקשינן אי הכי אי לא גזר ר״ע [נקרביה] בשש ומחצה כי דיניה ופרקינן אית ליה מוספין קודמין לבזיכין נמצא לטעמיה דאביי ר׳ ישמעאל כמתני׳ ולטעמיה דרבא ר׳ עקיבא כמתני׳.

אי לא חייש ניעבדיה בשש ומחצה – דהא הפסחים מרובין ובשבת לא בעי לאיחוריה משום נדרים ונדבות.

קסבר מוספין קודמין לבזיכין – ועל כרחך בזיכין בשבע ואינן פנויין בה.

אי לא חיישינן [אם איננו חוששים] לדעת ר׳ עקיבא לקלקול הבשר, אם כן ניעבדיה [שיעשו אותו] את קרבן התמיד בשש ומחצה, שהרי הפסחים מרובים ונדרים ונדבות אין, ומדוע יאחרוהו? ומשיבים: קא סבר [סבר] ר׳ עקיבא: מוספין קודמין לבזיכין ומשום כך עביד להו [עושה אותם] למוספין בשש, ובזיכין עושה בשבע, וממילא עביד ליה [עושה אותו] את התמיד בשבע ומחצה.

The Gemara asks: If, according to the opinion of Rabbi Akiva, we are not concerned that the meat might spoil, let us sacrifice the daily offering at six and a half hours, as there are many Paschal lambs and no voluntary vow or free-will offerings to be sacrificed. Why, then, should they postpone the daily offering? The Gemara responds that Rabbi Akiva holds: The additional offerings precede the bowls and therefore the priest would sacrifice the additional offerings at six hours, and offer the bowls at seven hours, and then sacrifice the daily offering at seven and a half hours.

מאמרים באתר אסיף

בדיני קרבן פסח ובענין ריצוי ציץ בעולה ואימורין שנטמאו / מרן הרב אברהם אלקנה שפירא (ניצני ארץ טז, מרכז הרב תשס״ו)

מנחה גדולה או מנחה קטנה, מה עדיף? / הרב שמואל דוד (עלון שבות 133, הר עציון תשנ״א)

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) מַתְקֵיף לַהּ רַבָּה בַּר עוּלָּא מִידֵּי כְּסִידְרוֹ בַּחוֹל כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל קָתָנֵי כָּךְ סִידְרוֹ בַּשַּׁבָּת סְתָמָא קָתָנֵי.

Rabba bar Ulla strongly objects to this explanation. Does the baraita teach: Like the arrangement of the daily offering during the week, so is its arrangement on Shabbat that occurs on Passover eve; this is the statement of Rabbi Yishmael? The baraita simply teaches: So is its arrangement on Shabbat. Rava’s explanation also fails to correspond to the wording of the baraita.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מתקיף לה [מקשה עליה] על הסברה זו רבה בר עולא: מידי [וכי] ״כסידרו בחול כך סידרו בשבת בערב הפסח, דברי ר׳ ישמעאל״ קתני [שנויה]?! הלוא בברייתא ההיא ״כך סידרו בשבת״ סתמא קתני [סתם שנה]?

Rabba bar Ulla strongly objects to this explanation. Does the baraita teach: Like the arrangement of the daily offering during the week, so is its arrangement on Shabbat that occurs on Passover eve; this is the statement of Rabbi Yishmael? The baraita simply teaches: So is its arrangement on Shabbat. Rava’s explanation also fails to correspond to the wording of the baraita.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר עוּלָּא הָכִי קָתָנֵי כְּסִידְרוֹ בְּחוֹל דְּעָלְמָא כָּךְ סִידְרוֹ בְּשַׁבָּת דְּעָלְמָא דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.

Rather, Rabba bar Ulla said: The baraita should be understood as referring not to the eve of Passover, but to the rest of the days of the year, and this is what it is teaching: Like its arrangement on an ordinary day during the week, so is its arrangement on an ordinary Shabbat, at eight and a half hours; this is the statement of Rabbi Yishmael, who maintains that there is no distinction at all in this regard between Shabbat and a weekday.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בעלמא – כל ימות החול בשמונה ומחצה.

כך סידרו – בשבתות של כל השנה ואף על גב דליכא נדרים ונדבות חיישינן לסרך נדרים דחול דילמא אתו למיסרך ולמיעבד בחול נמי בשבע ומיפסלי נדרים ונדבות של אחריו.

ואף הסבר זה אינו ההסבר המדויק על פי סגנון הברייתא אלא אמר רבה בר עולא, הכי קתני [כך שנויה] וכך יש להבין שמחלוקת זו אינה בדבר ערב הפסח, אלא בשאר ימות השנה. וכסידרו בחול דעלמא [סתם] כך סידרו בשבת דעלמא [סתם] בשמונה וחצי דברי ר׳ ישמעאל, שלדעתו אין משנים בין שבת לחול כלל.

Rather, Rabba bar Ulla said: The baraita should be understood as referring not to the eve of Passover, but to the rest of the days of the year, and this is what it is teaching: Like its arrangement on an ordinary day during the week, so is its arrangement on an ordinary Shabbat, at eight and a half hours; this is the statement of Rabbi Yishmael, who maintains that there is no distinction at all in this regard between Shabbat and a weekday.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא כָּךְ סִידְרוֹ בְּשַׁבָּת דְּעָלְמָא ומתני׳וּמַתְנִיתִין דְּקָתָנֵי בֵּין בַּחוֹל בֵּין בַּשַּׁבָּת דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא.

Rabbi Akiva says: Like its arrangement on an ordinary Passover eve that occurs on a weekday, at seven and a half hours, so is its arrangement on an ordinary Shabbat. Since no free-will offerings are offered on Shabbat, the daily offering can be sacrificed earlier. And the mishna, which teaches that the daily offering on Passover eve is slaughtered at the same time, whether during the week or on Shabbat, can be said to be in agreement with all opinions, both that of Rabbi Yishmael and that of Rabbi Akiva.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ר״ע אומר – כל שבתות השנה הוא נשחט בשבע ומחצה כסידרו ערב הפסח דלא גזרינן משום חול.

דברי הכל היא – דר׳ ישמעאל ורבי עקיבא לא איירי בערב פסח כלל וכמתניתין סבירא להו בין בחול בין בשבת.

דברי הכל היא – ובין בחול ובין בשבת דקתני במתני׳ לא קאי ארישא אלא אערב הפסח והא דקאמר דברי הכל היא היינו כלומר דמצינו למימר דברי הכל לפלוגתא דהך ברייתא דקיימינן עלה אבל איכא שני ברייתות דמייתי בסמוך דפליגי בהדיא בשבת דערב פסח ומהנהו ודאי איכא למיפשט דלאו דברי הכל היא.

כאילו חל בשני בשבת אין צריך לפרש דדוקא נקט שני דהוא יומא קמא דמיקלע ביה ארבעה עשר דחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד״ו פסח דהא ע״כ לרבא דמוקי לה בשני בשבת דעלמא לא הוי שני בשבת דוקא דהא לא בערב הפסח מיירי הוא הדין לאביי אם לא יהיה דוקא אין לחוש ורש״י שהקשה דעל פי הראייה היו מקדשין אין נראה לר״י דאע״ג דהיו מקדשין על פי הראייה היו נזהרין שלא יבאו תרי שבי בהדי הדדי דאמרינן בהדיא פרק קמא דראש השנה (ראש השנה כ.) מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לומר שלא ראו והא דאמרי׳ בשילהי אלו קשרים (שבת דף קיג.) חלבי שבת קריבים ביום הכפורים אלמא בהדי הדדי נינהו מוקי לה בהחליל (סוכה דף נד:) כאחרים דאמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד׳ ימים בלבד.

תוס׳ בד״ה דברי הכל כו׳ אבל איכא ב׳ ברייתות כו׳. נ״ב לאו דוקא ב׳ ברייתות אלא ברייתא אחרינא אבל ברייתא קמא ליכא לאוכחי מינה כמו שפירשו התוס׳ לקמן א״ל שנאמר שיסבור כרבא ויתרן כרבא כו׳:

בד״ה כאלו חל כו׳ דאמרי אין בין עצרת לעצרת כו׳. נ״ב וה״ה בין ר״ה לר״ה דהא ס״ל דליכא אלא שנ״ד ימים לעולם ולית להו שום דחייה אלא לעולם כסדרן אחד מלא ואחד חסר וק״ל:

ור׳ עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח דעלמא [סתם] בשבע ומחצה כך סידרו בשבת דעלמא, שכיון שאין מקריבים קרבנות נדבה בשבת אפשר להקדים את הקרבת התמיד בשבת. ומתניתין דקתני [ומשנתינו ששנינו] ששעת הקרבת התמיד בערב פסח קבועה בין בחול בין בשבת אפשר לומר כי זו כדברי הכל היא בין לר׳ עקיבא בין לר׳ ישמעאל.

Rabbi Akiva says: Like its arrangement on an ordinary Passover eve that occurs on a weekday, at seven and a half hours, so is its arrangement on an ordinary Shabbat. Since no free-will offerings are offered on Shabbat, the daily offering can be sacrificed earlier. And the mishna, which teaches that the daily offering on Passover eve is slaughtered at the same time, whether during the week or on Shabbat, can be said to be in agreement with all opinions, both that of Rabbi Yishmael and that of Rabbi Akiva.

רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי בִּגְזֵרַת נְדָבוֹת וּנְדָרִים קָמִיפַּלְגִי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר גָּזְרִינַן שַׁבָּת אַטּוּ חוֹל ור׳וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר לָא גָּזְרִינַן.

According to this explanation, with regard to what principle do these tanna’im disagree? They disagree concerning whether a decree should be issued on account of voluntary vows and free-will offerings. Rabbi Yishmael holds that we issue a decree for Shabbat due to weekdays. During the week, the sacrifice of the daily afternoon offering is postponed until eight and a half hours of the day, due to the voluntary offerings that must be sacrificed before the daily offering. The same should be done on Shabbat, so as to avoid distinctions. And Rabbi Akiva holds that we do not issue such a decree.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולשיטה זו במאי קא מיפלגי [במה, באיזה עקרון, נחלקו]? בגזרת נדבות ונדרים קמיפלגי [נחלקו], כי ר׳ ישמעאל סבר: כי גזרינן [גוזרים אנו] בשבת אטו [משום] חול, וכיון שביום חול מאחרים את הקרבת התמיד לשמונה וחצי משום הקרבת הנדבות — אף בשבת עושים כן, כדי שלא לשנות. ור׳ עקיבא סבר: לא גזרינן [אין אנו גוזרים].

According to this explanation, with regard to what principle do these tanna’im disagree? They disagree concerning whether a decree should be issued on account of voluntary vows and free-will offerings. Rabbi Yishmael holds that we issue a decree for Shabbat due to weekdays. During the week, the sacrifice of the daily afternoon offering is postponed until eight and a half hours of the day, due to the voluntary offerings that must be sacrificed before the daily offering. The same should be done on Shabbat, so as to avoid distinctions. And Rabbi Akiva holds that we do not issue such a decree.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אִי לָא גָּזְרִינַן נִיעְבְּדֵיהּ בו׳בְּשֵׁשׁ וּמֶחְצָה קָסָבַר מוּסָפִין קוֹדְמִין לְבָזִיכִין מוּסָפִין בְּשֵׁשׁ וּבָזִיכִין בז׳בְּשֶׁבַע וְעָבֵיד לֵיהּ לְתָמִיד בז׳בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה.

The Gemara asks: If we do not issue such a decree, why do we postpone the sacrifice of the daily offering until seven and a half hours? Let us sacrifice it at six and a half hours. The Gemara responds: Rabbi Akiva holds that the additional offerings precede the bowls of frankincense. Consequently, the priest sacrifices the additional offerings at six hours, and offers the bowls at seven hours, and sacrifices the daily offering at seven and a half hours.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ניעבדיה בשש ומחצה – דהא זריזין מקדימין למצות.

קסבר מוספין קודמין לבזיכין גרסינן.

ומקשים: אי לא גזרינן [אם אין אנו גוזרים] אם כן, מדוע אנו מאחרים את הקרבת התמיד לשעה שבע ומחצה? ניעבדיה [נעשנו] בשש ומחצה! ומשיבים: קסבר [סבר] ר׳ עקיבא: מוספין קודמין לבזיכין, ולכן מוספין עושים אותם בשעה שש ובזיכין בשבע ועביד ליה [ועושים אותו] את התמיד בשבע ומחצה.

The Gemara asks: If we do not issue such a decree, why do we postpone the sacrifice of the daily offering until seven and a half hours? Let us sacrifice it at six and a half hours. The Gemara responds: Rabbi Akiva holds that the additional offerings precede the bowls of frankincense. Consequently, the priest sacrifices the additional offerings at six hours, and offers the bowls at seven hours, and sacrifices the daily offering at seven and a half hours.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) מֵיתִיבִי תָּמִיד כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ קָרֵב כְּהִלְכָתוֹ נִשְׁחָט בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה וְקָרֵב בט׳בְּתֵשַׁע וּמֶחְצָה וּבָעֶרֶב הַפֶּסַח נִשְׁחָט בז׳בְּשֶׁבַע וּמֶחְצָה וְקָרֵב בח׳בִּשְׁמוֹנֶה וּמֶחְצָה חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כְּחָל לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח.

The Gemara raises an objection with regard to these explanations from another baraita which teaches: The daily offering is sacrificed throughout the entire year in accordance with its law. In other words, it is slaughtered at eight and a half hours and sacrificed at nine and a half hours. And on the eve of Passover it is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours. If Passover eve occurs on Shabbat it is as if it occurred on a Monday, i.e., it is like an ordinary weekday. This indicates that no distinction is made with regard to the eve of Passover, whether it occurs on Shabbat or during the week; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: If the eve of Passover occurs on Shabbat, its arrangement is like its arrangement on the eve of Passover when it is advanced to six and a half hours of the day.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כחל להיות בשני בשבת – ערב הפסח שהתמיד נשחט בשבע ומחצה.

בשני בשבת – חד מימות החול נקט ואית דאמרי יומא קמא דשבתא דחזי לארביסר נקט וחד בשבתא לא חזי לארביסר דלא בד״ו פסח ולאו מילתא היא שהרי על פי הראייה היו מקדשין.

ור״ע אומר כסידרו ערב הפסח גרסינן, ותו לא.

מיתיבי [מקשים] על שיטות הסבר אלה מתוך ברייתא אחרת ששנינו בה: תמיד כל השנה כולה קרב כהלכתו כלומר, נשחט בשמונה ומחצה וקרב בתשע ומחצה, ובערב הפסח נשחט בשבע ומחצה וקרב בשמונה ומחצה, חל להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת כלומר סתם יום חול. משמע שאם ערב פסח חל להיות בשבת, אין משנים בין חול לשבת, אלו דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: אם חל להיות בשבת סדרו אז כסידרו בערב הפסח, שמקדימים אותו לשש ומחצה.

The Gemara raises an objection with regard to these explanations from another baraita which teaches: The daily offering is sacrificed throughout the entire year in accordance with its law. In other words, it is slaughtered at eight and a half hours and sacrificed at nine and a half hours. And on the eve of Passover it is slaughtered at seven and a half hours and sacrificed at eight and a half hours. If Passover eve occurs on Shabbat it is as if it occurred on a Monday, i.e., it is like an ordinary weekday. This indicates that no distinction is made with regard to the eve of Passover, whether it occurs on Shabbat or during the week; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: If the eve of Passover occurs on Shabbat, its arrangement is like its arrangement on the eve of Passover when it is advanced to six and a half hours of the day.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) בִּשְׁלָמָא לְאַבָּיֵי נִיחָא אֶלָּא לְרָבָא קַשְׁיָא אָמַר לָךְ רָבָא לָא תֵּימָא כְּחָל בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת אֶלָּא אֵימָא כְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת דְּעָלְמָא.

Granted, according to the opinion of Abaye, this baraita works out well, as it is consistent with his explanation of the previous baraita. But according to the opinion of Rava, it is difficult. The Gemara responds: Rava could have said to you: Do not say: It is as if it occurred on a Monday. Rather say: It is like an ordinary Monday, and explain the words as follows: If the eve of Passover occurs on Shabbat, no changes are introduced, and the daily offering is sacrificed at the same time that it is sacrificed on an ordinary weekday, at eight and a half hours of the day.

רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בשלמא לאביי ניחא – דמדקאמר רבי ישמעאל חל להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת על כרחך כסידרו ערב הפסח דקאמר ר״ע בע״פ שחל להיות בע״ש קאמר.

אלא לרבא – דקאמר רבי ישמעאל למיכמר בישרא חייש וכסידרו בחול בעלמא קאמר הא קתני הכא כחל להיות בשני בשבת.

אלא אימא כשני בשבת – שאינו ערב הפסח דהיינו בשמונה ומחצה דחיישינן למיכמר בישרא.

אלא לרבא קשיא – תימה לרבה בר עולא נמי תיקשי דלדבריו לרבי עקיבא מוספין קודמין לבזיכין ולפי מה שהברייתא כאביי לרבי עקיבא תמיד נשחט בשש ומחצה וא״כ בזיכין קודמין למוספין ותירץ רשב״א דלרבה בר עולא לא קאי ר״ע אלא ארישא דקתני תמיד כל השנה קרב כהלכתו משמע ל״ש חול ולא שנא שבת ועלה פליג ר״ע ואמר דשבת דעלמא כערב הפסח והיינו ממש כרבה בר עולא או יתרץ כרבא.

בד״ה אלא לרבא קשיא תימה לרבה בר עולא נמי תקשי כו׳ עכ״ל הא ודאי דאיכא למימר דיתרץ כרבא וכתירוצם ואם ר״ל אמאי נקט התלמוד לרבא קשיא ולא נקט נמי בקושייתו רבה בר עולא א״כ הא לא יתורץ במה שתרצו או יתרץ כרבא אלא דמעיקרא בתמיהתם לא ניחא להו למימר דיתרץ כרבא דמ״מ אמאי לא פליג ר״ע נמי ברישא בשבת דעלמא לרבה בר עולא ואהא תירצו דקושטא הוא דקאי ר״ע ארישא ובתירוצם שני ר״ל נמי דפליג ר״ע ברישא בשבת דעלמא ומדקאי בסיפא נימא דפליג נמי בסיפא ויתרץ כרבא כדמוכח בברייתא דלקמן דפליגי נמי בשבת בע״פ ודו״ק:

בשלמא [נניח] לשיטת אביי ניחא [נוח הדבר] שהרי כך הסביר את הברייתא הקודמת, אלא לרבא קשיא [קשה]. ומשיבים: אמר לך [יכול היה לומר לך] רבא: לא תימא [אל תאמר] לשון זו ״כחל בשני בשבת״ אלא אימא [אמור] כשני בשבת דעלמא [סתם], ולפרש: אם חל ערב הפסח בשבת אין משנים ועושים את התמיד כמו ביום חול רגיל בשמונה ומחצה, וכהסברו של רבא.

Granted, according to the opinion of Abaye, this baraita works out well, as it is consistent with his explanation of the previous baraita. But according to the opinion of Rava, it is difficult. The Gemara responds: Rava could have said to you: Do not say: It is as if it occurred on a Monday. Rather say: It is like an ordinary Monday, and explain the words as follows: If the eve of Passover occurs on Shabbat, no changes are introduced, and the daily offering is sacrificed at the same time that it is sacrificed on an ordinary weekday, at eight and a half hours of the day.

רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) מֵיתִיבִי חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּסִידְרוֹ בְּעֶרֶב הַפֶּסַח דְּעָלְמָא בִּשְׁלָמָא לְרָבָא נִיחָא אֶלָּא לְאַבָּיֵי קַשְׁיָא.

The Gemara raises an objection from another baraita: If the eve of Passover occurs on Shabbat, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement all year long, at eight and a half hours of the day; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is sacrificed in accordance with its arrangement on an ordinary Passover eve. Granted, according to the opinion of Rava, this baraita works out well. But according to the opinion of Abaye, it is difficult.

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מיתיבי חל ערב פסח להיות בשבת כחל להיו׳ בשני בשבת דברי ר׳ ישמעאל ור״ע אומר כסדרו ערב הפסח מאי לאו ר׳ ישמעאל היא דסבר בין בחול בין בשבת בשבע ומחצה דהא בהדיא תני לה חל ערב פסחים להיות בשבת כחל להיות בשני בשבת כתנא דמתני׳ קשיא לרבא ומשני רבא ואמר מתניתא הכי קתני חל להיות ערב פסחים בשבת דינן כשני בשבת כמו חול דעלמא מה שני בשבת התמיד בשמונה ומחצה אף ערבי פסחים שחל להיות בשבת התמיד נשחט בשמונה ומחצה דלא כמתני׳ ר״ע אומר כסדרו ערב הפסח מה כל ערב הפסח התמיד בשבע ומחצה כך בשבת בערב הפסח בז׳ ומחצה כתנא דמתני׳. ודיקי׳ מיניה מדקתני שני בשבת דשביק ליה לאחד בשבת וקתני בשני בשבת מכלל דלא אפשר ערב הפסח שיחול באחד בשבת דאם כן הואיל פסח בשני בשבת מכאן תשובה לאומרים כי בימי החכמים חל פסח בבד״ו וכי אחרי סתימת התלמוד תקנו לא בבד״ו פסח.

תוב מותבי׳ לאביי מהא דתניא תמיד כל [השנים] קרב כהלכתו חל להיות בשבת כסדר כל השנה דברי ר׳ ישמעאל ר״ע אומר כסדר ערב הפסח כלומר לא שנא חול ולא שנה שבת (לר״י) [לר״ע] דינם כאחד קשיא לאביי ומשני לא תימא כסדר כל השנה דמשמע בשמונה ומחצה אלא אימא כסדר כל השנים בערב הפסח שחל להיו׳ [ר״ע אומר כסידורו] ער״ש.

כסדר כל השנה – היינו בשמונה ומחצה דחיישי׳ למיכמר בישרא.

מיתיבי [מקשים] מברייתא אחרת: חל להיות ערב פסח בשבת מקריבים את התמיד כסידרו כל השנה כולה בשמונה ומחצה — דברי ר׳ ישמעאל. ר׳ עקיבא אומר: כסידרו בערב הפסח דעלמא [סתם], בשלמא [נניח] לשיטת רבא ניחא [נוח הדבר] שברייתא זו מפורש בה כדבריו, אלא לשיטת אביי קשיא [קשה]!

The Gemara raises an objection from another baraita: If the eve of Passover occurs on Shabbat, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement all year long, at eight and a half hours of the day; this is the statement of Rabbi Yishmael. Rabbi Akiva says: It is sacrificed in accordance with its arrangement on an ordinary Passover eve. Granted, according to the opinion of Rava, this baraita works out well. But according to the opinion of Abaye, it is difficult.

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר לָךְ אַבָּיֵי לָא תֵּימָא כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנָה אֶלָּא אֵימָא כְּסִידְרוֹ כׇּל הַשָּׁנִים כּוּלָּן דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּסִידְרוֹ עֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת.

Abaye can say to you: Do not say according to Rabbi Yishmael’s statement in the baraita: In accordance with its arrangement all year long. Rather, say: In accordance with its arrangement every year; this is the statement of Rabbi Yishmael. In other words, no distinction is made between the eve of Passover that occurs on Shabbat and the eve of Passover that occurs during the week. The daily offering is sacrificed at seven and a half hours. This is consistent with Abaye’s opinion. According to this explanation, Rabbi Akiva says that the halakha is not so. Instead, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat eve. This is the way the baraita must conclude according to Abaye.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כל השנים – שערב הפסח חל בחול דשחטינהו בשבע ומחצה ור״ע אמר כסידרו ערב הפסח שחל להיות בערב שבת.

אמר לך [יכול היה לומר לך] אביי: לא תימא [אל תאמר, תגרוס] באותה ברייתא ״כסידרו כל השנה״ לדברי ר׳ ישמעאל, אלא אימא [אמור]: כסידרו כל השנים כולן דברי ר׳ ישמעאל כלומר, שאין משנים בין ערב הפסח שחל להיות בשבת לחל בשאר ימי השנה, ומקריבים אף בו בשבע ומחצה, וכשיטת אביי. ר׳ עקיבא אומר: לשיטה זו לא כן אלא כסידרו בערב הפסח שחל להיות בערב שבת, כך יש להשלים את הדברים לשיטת אביי.

Abaye can say to you: Do not say according to Rabbi Yishmael’s statement in the baraita: In accordance with its arrangement all year long. Rather, say: In accordance with its arrangement every year; this is the statement of Rabbi Yishmael. In other words, no distinction is made between the eve of Passover that occurs on Shabbat and the eve of Passover that occurs during the week. The daily offering is sacrificed at seven and a half hours. This is consistent with Abaye’s opinion. According to this explanation, Rabbi Akiva says that the halakha is not so. Instead, the daily offering is sacrificed in accordance with its arrangement on Passover eve that occurs on Shabbat eve. This is the way the baraita must conclude according to Abaye.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) תָּנוּ רַבָּנַן מִנַּיִן שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר קוֹדֶם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:ה׳} וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רָבָא {ויקרא ו׳:ג׳} הָעוֹלָה עוֹלָה רִאשׁוֹנָה.

As the Gemara mentioned previously that the daily morning offering precedes all other sacrifices, it cites a baraita that explains this law. The Sages taught: From where is it derived that no sacrifice shall precede the daily morning offering? The verse states: “And the fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not be extinguished; and the priest shall kindle wood upon it every morning, and he shall prepare the burnt-offering upon it and shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it” (Leviticus 6:5). The Gemara asks: What is the biblical derivation? In other words, how is it derived that the burnt-offering in this verse is referring to the daily morning offering? Rava said: “The burnt-offering,” with the definite article, is referring to the first burnt-offering, i.e., the daily morning offering, which is first both chronologically and in terms of importance.

ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תנו רבנן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר כו׳ פשוטה היא.

מניין שלא יהא דבר – נקטר במערכה משנערכה שחרית קודם לתמיד של שחר ת״ל וערך עליה בתר ובער עליה הכהן כתיב דהוא סידור מערכה.

מאי תלמודא – דהאי העולה אתמיד של שחר קאי.

העולה עולה ראשונה – מדלא כתיב וערך עליה עולה אלא העולה הכי קאמר וערך עליה מיד העולה החשובה האמורה תחלה לכל העולות והיינו עולת תמיד דפרשת קרבנות [בפ׳ פינחס] דקרבן תמיד כתיב ברישא.

העולה עולה ראשונה – תימה דבזבחים פ׳ כל התדיר (זבחים פט.) מפקינן מקרא אחרינא דתנן התמידין קודמין למוספין שנאמר מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד וליכא למימר דהתם איצטריך לצבור שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דהא קתני התם דם חטאת קודם לדם עולה ודומיא דזה הוי תמידין ומוספין וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא תנינא לעכב דבהתכלת (מנחות דף מט:) אמרינן בהדיא דליכא עיכובא וי״ל דהתם איצטריך למוספין דלא קדמי והכא לנדרים ונדבות וצריכי דשמא מוספין חמירי שהן קרבן צבור או שמא נדרים ונדבות חמירי שרגילים ומצויים יותר אי נמי קרא דהכא להקדמת הקטרה דבהקטרה כתיב וערך עליה העולה וקרא דכל התדיר להקדמת שחיטה דתעשו את אלה בעשיית הדם כתיב והא דפריך בהתכלת (שם) גבי הא דתנן התמידין אין מעכבין את המוספין וקאמר היכי דמי אילימא דאית ליה ולקדם והתניא מנין שלא יהא דבר כו׳ ומייתי הא דרבא ולא מייתי קרא דמלבד משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב [להכי] אתייה טפי מן המשנה אי נמי למימרא דאפי׳ בהקטרה דלא תנן בכל התדיר תמיד של שחר קודם אך קשה דאמאי איצטריך העולה ומלבד תיפוק לי׳ דתמיד קודם למוספין דבתמיד כתיב בבקר ובמוספין כתיב ביום דמשמע בעיצומו של יום ולמאי דאמרי׳ בהתכלת דליכא עיכובא בהקדמה לתמיד אתי שפיר הא דאמרינן בריש עירובין (דף ב.) שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד בזמן שהן פתוחין ולא בזמן שהן נעולין דמטעם ששחטן קודם תמיד של שחר לא הוו פסולין והא דתני בתוספתא דמכילתין [פ״ד] כל הקדשים שהקריבן קודם תמיד של שחר או שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים פסולין שאין לך קודם לתמיד של שחר אלא קטורת ואין לך שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים כו׳ האי פסולין היינו מדרבנן [ועיין תוס׳ עירובין ב׳. ד״ה שלמים ותוס׳ יומא כט. ד״ה אלא ע״ש היטב שכתבו להדיא אבל לשון התוספתא משמע דאפי׳ זרק הדם בדיעבד ועשה כל מצות אפ״ה פסולין דקתני שהקריבו ולא קתני ששחטן ואי מדרבנן אמאי פסולין וכו׳].

זה שביארנו במשנתנו בכמה מקומות שאין שום קרבן קודם לתמיד של שחר הביאוה מן המקרא בסוגיא זו מדכתיב בפרשת צו את אהרן והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים וממה שאמר וערך עליה העולה תכף לאמרו ובער עליה וכו׳ כלומר שקודם לכל דבר יקטירנה והיה יכול לומר וערך עליה עולה אלמא לא מכל עולות נאמר כן אלא מעולת התמיד וזהו שדרשו העולה עולה ראשונה כלומר העולה הנזכרת תחלה לכל העולות בפרשת צו:

בד״ה העולה כו׳ שנאמר מלבד עולת הבוקר כו׳. נ״ב פי׳ מדקאמר מלבד משמע שקדמו:

בא״ד משמע טפי עיכוב כו׳. נ״ב לאו דוקא עיכוב אלא ר״ל יותר חיזוק לאזהרה ודו״ק:

בד״ה העולה עולה כו׳ משום דלשון שלא יהא דבר קודם משמע טפי עיכוב כו׳ עכ״ל היינו לפי דעת המקשה דבעי למימר עיכובא התם דבלשון הברייתא משמע טפי עיכוב מהמשנה אבל אביי מסיק התם דשלא יהא דבר כו׳ אינו אלא למצוה וכמ״ש התוס׳ לעיל ומהרש״ל לפום חורפיה לא ע״ש וק״ל:

א כיון שהוזכרה מקודם קדימת קרבן התמיד, מביאים ברייתא המבארת זאת. תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שלא יהא דבר קרבן קודם לתמיד של שחר — תלמוד לומר: ״והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים״ (ויקרא ו, ה). ושואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד]? כלומר, כיצד למדים מכאן שעולה זו משמעה תמיד של שחר? אמר רבא: ״העלה״ משמעה: עולה ראשונה והיא עולת התמיד, הראשונה בזמן ובחשיבות.

As the Gemara mentioned previously that the daily morning offering precedes all other sacrifices, it cites a baraita that explains this law. The Sages taught: From where is it derived that no sacrifice shall precede the daily morning offering? The verse states: “And the fire on the altar shall be kept burning on it, it shall not be extinguished; and the priest shall kindle wood upon it every morning, and he shall prepare the burnt-offering upon it and shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it” (Leviticus 6:5). The Gemara asks: What is the biblical derivation? In other words, how is it derived that the burnt-offering in this verse is referring to the daily morning offering? Rava said: “The burnt-offering,” with the definite article, is referring to the first burnt-offering, i.e., the daily morning offering, which is first both chronologically and in terms of importance.

ר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וּמִנַּיִן שֶׁאֵין דָּבָר קָרֵב אַחֵר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ו׳:ה׳} וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר אַבָּיֵי עָלֶיהָ שְׁלָמִים וְלֹא עַל חֲבֶירְתָּהּ שְׁלָמִים.

The baraita continues: And from where is it derived that nothing is sacrificed after the daily afternoon offering? The verse states: “And shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it.” The Gemara again asks: What is the derivation? Abaye said: “Upon it.” Upon, i.e., after, the first burnt-offering, that is, the daily morning offering, may the peace-offerings, i.e., the voluntary vow and free-will offerings, be sacrificed throughout the day. But peace-offerings may not be sacrificed upon, i.e., after, its counterpart, which is the daily afternoon offering.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והקטיר עליה – אתמיד קאי דסיפיה דקרא הוא וה״ק והקטיר על העולה הזאת כלומר אחריה חלבי השלמים.

וכן מה שביארנו שאין שום דבר מתאחר לתמיד של בין הערבים הביאוה ממה שנאמר באותו פסוק באותה עולה שהזכרנו והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות אבל לא על חברתה ר״ל בתמיד של בין הערבים ומ״מ יצא מכלל זה קרבן הפסח שמתאחר לתמיד של בין הערבים כמו שביארנו במשנה והביאוה בסוגיא זו ממה שנאמר בפסח בערב ובין הערבים כדכתיב שם תזבח את הפסח בערב וכתיב ושחטו אותו וכו׳ בין הערבים ובתמיד לא נאמר אלא בין הערבים כדכתיב ואת הכבש השני תעשה בין הערבים וכל שרבה בו הכתוב בלשון ערב הוא מתאחר יותר ואחר הפסח מקטירין קטורת של בין הערבים ואחר הקטורת מדליקין את הנרות והיא עבודה אחרונה שבמקדש ואע״פ שהקטורת לא נאמר בה אלא בין הערבים כדכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין [הערבים] יקטירנה והיה לנו לומר שיהא הפסח מתאחר להן ר״ל לקטורת ולנרות שאף הנרות הוקשו לקטורת מ״מ בנרות כתיב אותו כדכתיב להעלות נר תמיד מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר ודרשו בו מערב עד בקר שיהא נותן בו שמן במדה שיהא דולק מערב עד בקר וזהו חצי לוג ואין לך עבודה שכשרה מערב עד בוקר אלא זו בלבד כלומר שאין עבודה אחריה כדכתיב אותו הוא הוא שבא מן הערב לבקר ולא עבודה אחרת אחריה ולמדת שהקטורת קודם לנר ואע״פ שכתוב ובהעלות וכו׳ יקטירנה לא שאחר ההעלאה יקטיר אלא שבשעה שידליק תהא הקטורת מוקטרת ויש פוסקין שהפסח מתאחר לכלם ותמיד קודם לקטורת וקטורת קודם לנרות ונרות קודמות לפסח וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה כן וקטורת של שחרית קודם לקצת עבודות שבתמיד השחר אבל לא לכולן והוא שאחר שחיטת התמיד וזריקת דמו (מדליקין) [מטיבין] חמש נרות ומתעסקין בתמיד להפשיטו ולנתחו ולהעלות איבריו לכבש ואח״כ מקטירין את הקטורת קודם העלאת איברים מן הכבש למזבח כמו שביארנו בסדר יומא פרק ממונה:

ועוד אמרו: ומנין שאין דבר קרב אחר תמיד של בין הערבים — תלמוד לומר: ״והקטיר עליה חלבי השלמים״. ושוב שואלים: מאי תלמודא [מה הוא הלימוד] שיש בכך? אמר אביי: הכוונה היא ״עליה״ על העולה הראשונה מקריבים את קרבן השלמים כלומר, נדרים ונדבות השלמים שמביאים בכל היום כולו, ולא על חבירתה העולה של בין הערבים מקריבים שלמים.

The baraita continues: And from where is it derived that nothing is sacrificed after the daily afternoon offering? The verse states: “And shall cause the fats of the peace-offerings to go up in smoke upon it.” The Gemara again asks: What is the derivation? Abaye said: “Upon it.” Upon, i.e., after, the first burnt-offering, that is, the daily morning offering, may the peace-offerings, i.e., the voluntary vow and free-will offerings, be sacrificed throughout the day. But peace-offerings may not be sacrificed upon, i.e., after, its counterpart, which is the daily afternoon offering.

רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) מַתְקֵיף לַהּ רָבָא אֵימָא שְׁלָמִים הוּא דְּלָא נַקְרֵיב הָא עוֹלוֹת נַקְרֵיב אֶלָּא אָמַר רָבָא הַשְּׁלָמִים עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כׇּל הַקָּרְבָּנוֹת כּוּלָּן.

Rava strongly objects to this explanation: If so, say it is peace-offerings that we must not sacrifice after the daily afternoon offering, but burnt-offerings we may sacrifice, since this derivation is referring only to peace-offerings. Rather, Rava said: “The peace-offerings [hashelamim] upon it” should be homiletically interpreted to mean that upon the daily morning offering, rather than after the daily afternoon offering, completes [hashlem] the offering of all other sacrifices.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואימא שלמים הוא דלא קרבי – אחר תמיד של בין הערבים.

השלמים – לשון השלם.

מתקיף לה [מקשה עליה] על שיטת הסבר זו רבא: אם כן אימא [אמור] שלמים הוא שלא נקריב אחר תמיד של בין הערבים, הא [הרי] עולות נקריב, שלפי לימוד זה לא נאמרו דברים אלה אלא בשלמים! אלא אמר רבא: ״השלמים״ יש לדרוש עליה על עולת הבוקר, השלם כל הקרבנות כולן ולא אחר תמיד של בין הערבים.

Rava strongly objects to this explanation: If so, say it is peace-offerings that we must not sacrifice after the daily afternoon offering, but burnt-offerings we may sacrifice, since this derivation is referring only to peace-offerings. Rather, Rava said: “The peace-offerings [hashelamim] upon it” should be homiletically interpreted to mean that upon the daily morning offering, rather than after the daily afternoon offering, completes [hashlem] the offering of all other sacrifices.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן תָּמִיד קוֹדֶם לְפֶסַח פֶּסַח קוֹדֶם לִקְטֹרֶת קְטֹרֶת קוֹדֶמֶת לְנֵרוֹת

The Sages taught in a baraita: The daily offering precedes the offering of the Paschal lamb, the Paschal lamb precedes the afternoon burning of the incense, and the burning of the incense precedes the lighting of the lamps of the Temple candelabrum.

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

תנו רבנן תמיד קודם לפסח.

תמיד – של בין הערבים קודם לפסח.

לקטורת – של בין הערבים וכולהו יליף טעמא.

לנרות – להדלקת נרות.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: קרבן התמיד קודם להקרבת הפסח, פסח קודם להקטרת הקטרת שמקטירים בין הערביים. הקטרת הקטרת קודמת להדלקת נרות של מנורת המקדש,

The Sages taught in a baraita: The daily offering precedes the offering of the Paschal lamb, the Paschal lamb precedes the afternoon burning of the incense, and the burning of the incense precedes the lighting of the lamps of the Temple candelabrum.

ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון