×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם מִדִּבְרֵי ר׳רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים.
And what did Rabbi Meir mean when he said: From their statements? He meant: From the statement of Rabbi Ḥanina the deputy High Priest.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי מדבריהם – דר׳ מאיר.
מדברי ר׳ חנינא – דתרומה טהורה בשש שעות דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא וטמא דרבנן והא נמי שריא מדאוריי׳ עד תחילת שבע ואסירא מדרבנן וכיון דאשמעינן ר׳ חנינא דמטמינן טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא ליה מדרבנן אוכל את אוכל מטמינן נמי תרומה טהורה דאסירא מדרבנן בטומאה דתרומה טמאה דאורייתא דלא מטמיא לה אלא מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן.
ומאי מדבריהם מד׳ ר׳ חנינא סגן הכהני׳ דכי היכי דאדם טהור דאוריית׳ ומטמאין אותו בידים דרבנן ה״נ בשעה ששית דאין חמץ אסור דאוריית׳ מותר לשורפו עם הטמא ולטמאו בידים דרבנן דאין אוכל מטמ׳ אוכל אלא מדרבנן ואי משום דהתם טמא מיה׳ מעיקר׳ דרבנן הכא נמי בשעה ששית אסור דרבנן ואיסור׳ דרבנן דמיא לטומאה דרבנן. וליכא למימר הכי אי הוה מוקמי׳ מתני׳ בולד דאוריית׳ או מדר׳ עקיבא דכי היכי דהתם בטמא דאוריית׳ מותר להוסיף טומאה דאורייתא ה״נ הכא בטומאה דרבנן מותר להוסיף דרבנן דמאי שנא דהא ליתא דכל שלא היה טמא אלא דרבנן חשוב טהור גמור דאורייתא ונמצא עכשיו דלמה שאין שם טומא׳ עליו מטמא בידים דרבנן אבל כל שהיה טמא דאוריית׳ מות׳ להוסיף הלכך טומאה דאורייתא איכא למילף מטומאה דרבנן והיינו דר׳ עקיבא דהיינו הך אבל דרבנן ליכא למילף מדאורייתא ור׳ יוסי סבר דאינה היא המידה דמתני׳ בולד הטומאה דאורייתא היא וכדמוקי לה ר׳ ירמיה לקמן וכי תימא מאי מודה ר׳ אליעזר לקמן מתרץ לה:
אמר ר׳ שמעון בן לקיש משום בר קפרא מתני׳ באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא משום דס״ל דכיון דאיכא לאוקמה מתני׳ בהכי וע״י משקין וכדפרישית לא מקלינן כולי האי לאוקמא בולד דרבנן ולטמאה דאורייתא וממתני׳ ליכא למילף אלא מאי מדבריהם מדברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ואעלמא קאי דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר׳ אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה הפקר ומקום שרצים יניחנה במקו׳ המוצנע דס״ל דעדיין חייב בשמירת׳ שלא לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי יש אם למקרא ובשתי תרומו׳ הכתו׳ מדבר אחת טהורה ואחת תלויה:
ור׳ יהושע אמר אם היה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה דס״ל להא מלתא יש אם למקרא ותרומתי כתיב וכי היכי דאי״ל לר׳ יהושע דלס׳ טומא׳ מותר לטמא ודאי ה״נ בחמץ דאסור דרבנן מותר לטמא דרבנן ואהדרי׳ מי דמי התם גרמא הכא בידים כלומר אי אפשר דמינה גמר ר׳ מאיר דלא דמי כלל אבל אי הוה הכא נמי בידים אכתי לא הוה מודה בה ר׳ יוסי דשאני הכא דספק טמא וטמא אבל התם טהור וטמא והיינו דבמתני׳ א״ר יוסי דר׳ יהושע אית ליה שתיהן כאחת ואפי״ה לא יליף מיניה:
אלא הא ר׳ יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה שדרך הגת שתים בעליונ׳ דורכין ובתחתונה נמשך היין ובתחתונה חולין טמאין ואין בהם כדי בטול התרומה כדלקמן ועכשיו תרומה חזיא לכהנים וחולין לישראל שראל ולכהן בימי טומאתו ואם יתערבו עכשיו יאסרו לישראל משום דמוע ולכהן משום תרומה טמאה ואפילו בימי טומאתו דכתיב בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו תאכלנו לזה ולא לאחר:
מודים שניהם שאם יש לו שהות לחזר אחר כלי טהור ולהציל בתוכו אפילו רביעית בטהרה יציל דחייב הוא בשמירתה ואע״פ שבין כך ירד השאר לתוך החולין ויאסרו ואם אין לו שהות להציל כלל בטהרה ר׳ אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד להציל בכלי׳ טמאים ואעפ״י שתטמא מאליה ותאסר:
ור׳ יהושע אומר כיון דמ״מ עומדת ליטמא יטמאנה ביד כדי שלא יאסרו החולין וכי היכי דלר׳ יהושע מותר לטמא בידים ואע״ג דעכשיו טהורה גמורה ה״נ בחמץ וכי תימא התם סופה ליטמא הכא נמי סופה ליאסר דאורייתא ועכשיו נמי איסורא דרבנן וטומאתה דרבנן:
ומאי מדבריהם ממחלקותו של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ויליף מדר׳ יהושע דהלכתא כותיה ודיוק׳ נמי דקתני מודה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע. והשתא מפרש אמאי אינו היא המדה:
וכן אמר רב נחמן ואותביה רבה לרב נחמן מברייתא דא״ר יוסי דמשמע מיניה דר׳ מאיר מדר׳ יוחנן יליף ובהאי ברייתא קתני אבל אנו היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטהורה ואע״ג דמתני׳ קתני ר׳ יוסי שתיהן כאחת לקמן מתרץ להו:
גמ׳ אבל היאך נשרוף התלויה עם הטמאה. נ״ב נ״ל דהכי פירושו אפי׳ תרומה תלויה שיש בה צד טומאה לא תוכל ללמוד מעדותן של ר׳ חנינא ור״ע אלא שר׳ יהושע ורבי אליעזר חולקין בה כ״ש תרומה טהורה שלא תוכל ללמוד מעדותן ואף ר״א ור׳ יהושע מודים בה ודו״ק:
ומאי [ומהו] מדבריהם שאמר ר׳ מאיר כוונתו מדברי ר׳ חנינא סגן הכהנים.
And what did Rabbi Meir mean when he said: From their statements? He meant: From the statement of Rabbi Ḥanina the deputy High Priest.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא מַתְנִיתִין בְּאַב הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וּוְלַד הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם מִדִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

Reish Lakish said another explanation of the mishna in the name of bar Kappara: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what did Rabbi Meir mean by the phrase: From their statements? He was not referring to the tanna’im in this mishna, but rather: From the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua cited elsewhere.
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארשב״ל – לא תדחק לאוקמא הכי דמאי מדבריהן דקאמר מדברי רבי אליעזר ורבי יהושע קאמר ולאו אמתני׳ קאי ר״מ אלא בעלמא קאי והכי קאמר מדברי סופרים שמענו ששורפין כו׳ ומאן נינהו סופרים רבי אליעזר ור׳ יהושע והאי עדות דר׳ חנינא ורבי עקיבא לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפים קדש טהור עם הטמא נקט לה.
1ולד טומאה דאורייתא – הכא דקיימינן אליבא דר״ל לא אשכחן שלישי דאורייתא למ״ד אין אוכל מטמא אוכל אלא ע״י משקין ואז הוי שני דרבנן ומאי תוספת איכא וצ״ל דלא נגזרה גזרה עדיין דכל הפוסל וכו׳ כדפי׳ וע״י עצים ולבונה ליכא לאוקמא דר״ל הוא דבעי בפ״ב דחולין (דף לו.) אי מהני חיבת הקודש למימני ביה ראשון ושני והא דנקט ר״ל ולד טומאה דאורייתא כלומר אפי׳ אם נאמר בולד טומאה דאורייתא איכא לפרושי מדבריהם דר׳ אליעזר ור׳ יהושע א״נ נקט דאורייתא לאוקמא אפי׳ לר״א אבל לר׳ יהושע אפי׳ שלישי דרבנן מותר לעשותו שני וכן חמץ בשש שעות שהוא איסור דרבנן יליף ר״מ מדבריו של רבי יהושע.
מדברי ר״א ור׳ יהושע – והא דתני במתני׳ מילתיה דר׳ חנינא ור״ע משום דר׳ יוסי קטעי וסבר דר״מ מר׳ חנינא סגן הכהנים קאמר כדקאמר בסמוך.
1. בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״באב הטומאה דאורייתא״, ״ולד טומאה דרבנן״, ״דמדאורייתא טהור מעליא הוא״ ששייכים לדף י״ד:. ד״ה אלו מופיעים במהדורתנו בדף י״ד:.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה ולד טומאה כו׳ ולפרש״י אינו היא מן המדה דרבי יוסי היינו דלא מדמינן איסור דרבנן לטומאה כו׳ עכ״ל וצ״ל לפום סברא דהשתא דלא מדמינן איסור לטומאה בשבע נמי אוסר ר״י אבל לא קאי הכי לקמן למאי דקאמר ר׳ יוחנן דבשבע ד״ה שורפין דהשתא ע״כ מדמדמינן איסור דאורייתא לטומאה דאורייתא ה״נ מדמינן איסור דרבנן לטומאה דרבנן כפירש״י לקמן בהדיא גבי הא דפריך א״ה אמאי אינה היא מן המדה ומש״ה הוצרך ר׳ ירמיה לאוקמא דלכ״ע מדמינן איסור לטומאה אלא דפליגי בטומאת משקין לטמא אחרים אי הוה דאורייתא אי לא ולכך הוצרך רש״י לשנות פירושו לקמן דהכא פירש ולד טומאה דרבנן דהיינו שהכלי שנטמא ממשקין ובההיא דר׳ ירמיה פי׳ שהמשקין נטמאו מהכלי משום דהכא לכ״ע הוה ההיא דר״ח ולד טומאה דרבנן דהיינו שהכלי נטמא במשקין ובהא פליגי דר״מ מדמה איסור לטומאה ור״י אינו מדמה איסור לטומאה אבל לקמן דר׳ יוסי מודה בז׳ דשורפין וע״כ מדמה איסור לטומאה הוצרך לפרש לר׳ יוסי דהוה ולד דאורייתא היינו שהמשקין נטמאו בכלי והבשר מן המשקין דטומאת משקין לטמא אחרים דהיינו אוכל ומשקין דאורייתא אבל הכלי מן המשקים ודאי אינו טמא אלא מדרבנן דמדאוריי׳ אין הכלי טמא אלא מאב הטומאה זהו הנראה לי משיטת רש״י וק״ל:
בא״ד הקשה ר״י למ״ד אין אוכל כו׳ א״כ לר׳ יוסי לא משכחת שלישי דאורייתא כו׳ עכ״ל בפשיטות לרבי ירמיה דמוקי לה שלישי דאורייתא ע״י משקין לא תקשי להו דאימא ר׳ ירמיה סבר אוכל מטמא אוכל והוה תוספת טומאה מדאורייתא דשלישי דאורייתא עושה שני דאורייתא וכן פרש״י לקמן אלא למ״ד אין אוכל מטמא אוכל קשיא להו שפיר לר׳ יוסי דמוקי לה בשלישי דאורייתא א״א לאשכוחי אלא שנגע הבשר במשקין שניים וא״כ לא הוה תוספת ולא ניחא להו למימר גם בזה כפירש״י לקמן דרבינא דס״ל אין אוכל מטמא אוכל מוקי לה בתוספת טומאה דרבנן כדמוקמינן לה ברישא ע״ש אבל לר״מ ל״ק להו דשלישי [דרבנן] הכא אפשר לאשכוחי בלא משקין ולא תקשי להו נמי לר״מ בעלמא למ״ד אין אוכל מטמא אוכל היכן אשכחן שלישי דאורייתא כיון דס״ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן די״ל דאפשר לאשכוחי שלישי דאורייתא במשקין שנטמאו באוכל שנטמאו בכלי ראשון וכ״כ התוס׳ לקמן ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה ולד הטומאה דרבנן פירש הקונטרס כגון כלי שנטמא במשקין וכו׳ ולפירש״י אינה מן המדה היינו דלא מדמינן איסור דרבנן לטומאה דרבנן וכו׳ עכ״ל. ולאו אמה שכתבו לעיל לענין עיבור צורה קאי דהא כבר משני לה שפיר ובלא״ה נמי יש ליישב שיטת רש״י בזה כמו שאבאר אלא מלתא באפי נפשיה היא משום דלא ניחא להו לפרש כפרש״י דאיירי בכלי שנטמא במשקין דלפי זה צריך לפרש דאינה מן המדה היינו דלא מדמינן איסור לטומאה משא״כ לפירוש ר״י האי דאינה מן המדה היינו משום דר״י לטעמיה כדמסיק ר׳ ירמיה לקמן וכמ״ש מהרש״א ז״ל בזה ע״ש:
מיהו במה שהוצרך רש״י לפ׳ דאיירי בכלים שנטמאו במשקים ולא ניחא ליה לפ׳ בכה״ג דמוקי לה רבי ירמיה לקמן נראה לי דהיינו משום דרש״י לשיטתו שמפרש לקמן דאוקימתא דרבי ירמיה לא אתיא אלא אליבא דמ״ד אוכל מטמא אוכל בקדשים משא״כ למ״ד אין אוכל מטמא אוכל אפילו בקדשים ע״כ לית ליה אוקימתא דרבי ירמיה אלא כדמוקי לה ר״ל משום ב״ק הכא דמדבריהם היינו מדברי ר״א ור״י אם כן לפ״ז לפי שיטת המקשה דהכא דלא אסיק אדעתיה כלל דמדבריהם אדר״א ור״י קאי אלא אדר״ח או אדר״ע וא״כ ע״כ צריך לפרש דלמאי דמשמע ליה השתא דאיירי בולד הטומאה דרבנן ומדבריהם היינו מדר״ח ע״כ צ״ל דהיינו אפילו למ״ד אין אוכל מטמא אוכל אפילו בקדשים וא״כ תו לא מצינן לפ׳ לאוקימתא דר״י לכך הוצרך רש״י לפרש דולד הטומאה דרבנן דהכא איירי בכלים שנטמאו במשקין דבין לר״מ ובין לר״י הוי מדרבנן ואם כן א״ש אפי׳ למ״ד אין אוכל מטמא אוכל כדמסיק רש״י להדיא בד״ה מדברי ר״ח וא״כ ממילא צריכין אנו לפ׳ דאינה מן המדה היינו דלא מדמינן איסור לטומאה ואין זה דוחק לפי שיטת רש״י לפי מה שאבאר בסמוך דהך מילתא אי מדמינן איסור לטומאה או לא לאו בסברא תליא מילתא אלא תליא בסוגיא דבכורות דף ל״ג לענין דרשא דנתתי לך משמרת תרומותי ולקמן ע״ב גבי מחלוקת בשש אבאר יותר כנ״ל נכון ליישב שיטת רש״י אע״ג דאכתי איכא למידק למה איצטריך רש״י לפ׳ דולד הטומאה דרבנן היינו כלי שנטמא במשקין דלפ״ז טעון עיבור צורה כמ״ש ואמאי לא מפרש בפשיטות בשאר טומאה מדרבנן ואף דבאמת אין זו קושיא כ״כ כיון דכבר כתבו התוס׳ דאפשר דעיבור צורה היינו לינה בעלמא אלא דבלא״ה נראה לי דרש״י לדוגמא בעלמא נקיט כלי שנטמא במשקין ולא אתא אלא לאפוקי דלא נטעי לפרש דסתם ולד הטומאה דרבנן היינו טומאת ידים דשכיחי טובא ובאמת לא שייך לפ׳ כן אליבא דר״ח דהא אמרינן לקמן שאין טומאת ידים במקדש ול״ל דאיירי בטומאת ידים דחוץ למקדש כדפרישית בלשון משנתינו דבלא״ה בנטמא בשר בחוץ איירי לחד פירושא אלא דאפ״ה א״א לפ׳ כן כיון דבקדשי קדשים איירי כדפרישית אם כן מיפסל ביוצא אלא דאכתי איכא למידק במ״ש רש״י דאיירי בכלים שנטמאו במשקין א״כ לא הוי תחלת גזירתן לשריפה דהא בטומאת י״ח דבר מסקינן בפ״ק דשבת דידים לחוד הוי תחלת גזירתן לשריפה הא אחרינא לא הוי אלא לתלות ור״ח מימיהם של כהנים אמר. מיהו לפמ״ש התוס׳ דעיבור צורה היינו לינה בעלמא א״ש דעיבור צורה היינו גזירה דלתלות כנ״ל ודוק היטיב ולקמן גבי מחט שנמצאת בבשר אבאר עוד בזה:
בא״ד וס״ל השתא דחיבת הקודש מהני למימני ביה ראשון ושני וכו׳ עס״ה. מיהו בפ׳ חומר בקדש כתבו התוס׳ בד״ה מניין לרביעי בקדש דהר׳ אלחנן הקשה על זה וכתב דלמ״ד אין אוכל מטמא אוכל ע״כ לא ס״ל הך סברא דחיבת הקדש מהני למימני ביה ראשון ושני ע״ש:
בד״ה דמדאורייתא וכו׳ מאי קסבר אי קסבר דיש להשוותם וכו׳ אי קסבר דאין להשוותם וכו׳ עכ״ל. נראה שהתוס׳ כתבו כן לפי שיטתם בכל הסוגיא דהך מילתא דמדמינן איסור לטומאה או לא וכה״ג אי מדמינן הוספת טומאה דרבנן מיניה וביה להוספת דאורייתא כל הנך מילתא תליא בסברא משא״כ לפמ״ש דתלי בדרשא דמשמרת תרומותי אי הוי גזירת הכתוב או משום דלא קרינא ביה לך והיינו הראוי לך ומתרומה ילפינן לקדשים אם כן אין מקום לקושיית ר״י דודאי ילפינן שפיר מדר״ח דאמר דמותר להוסיף אפילו בדאורייתא והיינו ע״כ משום דאזיל לאיבוד ולא קרינן ביה הראוי לך ואם כן שפיר למדנו דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח מה״ט גופא דלא קרינן ביה לך כנ״ל ודוק היטיב:
בגמרא ומאי מדבריהם מדברי ר׳ חנינא סגה״כ. לא שייך להקשות האי מדבריהם מדבריו מיבעי ליה כדמקשה בסמוך כיון דהכא ר״ע ודאי מודה לר״ח ואדרבה הוסיף על דבריו אם כן שייך שפיר לשון מדבריהם משא״כ בסמוך בדר״א ור״י מקשה שפיר מדבריו מיבעי ליה והיינו מדברי ר״י דהא לר״א ודאי אין שורפין תרומה טהורה עם הטמאה וק״ל. מיהו בלא״ה נראה לי דהאי מדבריהם דהכא אע״ג דקאמר מדברי ר״ח סגה״כ אפ״ה צריכין אנו נמי ללמוד מדברי ר״ע דאי מדר״ח לחוד לא שמעינן לה דמאן לימא לן הך מילתא גופא דר״ח בולד הטומאה דרבנן דילמא בולד הטומאה דאורייתא דוקא אבל ממה שהוסיף ר״ע אדר״ח קאמר ר״מ שפיר מדבריהם למדנו דהא לקמן לאוקימתא דרבי ירמיה מסקינן דר״מ לטעמיה דאמר טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן כדמוכח מהך ברייתא דספק משקין וכ״ש לפמ״ש התוס׳ שם דאליבא דר״ע פליגי ר״מ ור״י אם כן לפי זה ע״כ לר״מ לא איירי ר״ח אלא בולד הטומאה דרבנן דאי ס״ד בולד הטומאה דאורייתא אם כן לא שייך לומר הוסיף רבי עקיבא דאדרבה לא בא אלא לפחות דלר״ח מותר להוסיף אפילו טומאה דאורייתא לר״ע לא הוי אלא הוספת טומאה מדרבנן דהא שמן משקה הוא אע״כ דר״ח נמי בולד הטומאה מדרבנן איירי ואם כן שפיר הוי הוספה לענין שלישי דמותר לעשותו אפילו ראשון דרבנן כן נראה לי והוצרכתי לזה כדי ליישב היטיב לקמן באוקימתא דרבי ירמיה ודוק היטיב:
בפירש״י בד״ה ומאי׳ מדבריהם וכו׳ דמיטמאו לה מדרבנן אוכל את האוכל וכו׳ עס״ה. נראה דכוונת רש״י בזה לפ׳ סוגיין באוקימתא דהכא אפילו למ״ד אין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן מ״מ ודאי דלמ״ד דאוכל מטמא אוכל כ״ש דא״ש טפי דמדבריהם היינו מדברי ר״ח וכיון דמתיר ר״ח בטומאה דרבנן להוסיף לה טומאה דאורייתא וע״כ היינו משום דבלא״ה אזיל לאיבוד ואם כן מה״ט גופא מותר לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כנ״ל בכוונתו ודו״ק:
בד״ה ארשב״ל לא תדחק לאוקמי הכי וכו׳ עס״ה. נראה דכוונת רש״י בזה משום דקשיא ליה מאי דוחקיה דב״ק לפרש דמדבריהם היינו מדברי ר״א ור״י ולא מפרש לה בפשיטות דהיינו מדר״ח כסברת המקשה לכך כתב רש״י דנראה לר״ל משום ב״ק דוחק לפ׳ דאב הטומאה היינו מדאורייתא וולד הטומאה היינו מדרבנן כיון דבחדא בבא נקיט להו וכדמשמע נמי מלשון נימא קסבר דהיינו לשון קושיא מיהו למאי דפרישית לעיל דבלא״ה שייך לומר דלשון אב הטומאה היינו מדאורייתא כיון דכתיבא בהדיא קרי לה אב וטומאה דרבנן לא כתיבא קרי לה ולד כמו שדקדקתי בלשון הירושלמי דשמעתין ודשילהי שקלים אם כן אין דוחק לפ׳ כן אלא דאפ״ה ניחא ליה לב״ק לפ׳ דמדבריהם היינו מדברי ר״א ור״י כיון דקתני בסיפא ומודים או משום דתלמודא דידן מחליף פלוגתא דר״י וב״ק דירושלמי כמ״ש התוס׳ ואם כן הוי שפיר ב״ק לטעמיה כנ״ל ודו״ק:
א אמר ריש לקיש משום [בשם] בר קפרא: הסבר אחר למשנה, לדעתו מתניתין [משנתנו] מדברת באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא, ומאי [ומה משמעות] ״מדבריהם״ לא על דברי התנאים הנזכרים במשנתנו, אלא הכוונה היא מדברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע במקום אחר.
Reish Lakish said another explanation of the mishna in the name of bar Kappara: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what did Rabbi Meir mean by the phrase: From their statements? He was not referring to the tanna’im in this mishna, but rather: From the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua cited elsewhere.
רש״יתוספותמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הֵי ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִילֵּימָא הָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְנַן חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד לָהּ סְפֵק טוּמְאָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע וְאִם הָיְתָה מְגוּלָּה יְכַסֶּנָּה.

The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Meir referring? If you say he is referring to this statement of Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed with regard to its impurity, and which therefore may not be eaten, Rabbi Eliezer says that one must nevertheless safeguard the teruma from ritual impurity. Therefore, he maintains: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed, he should cover it.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנולד – שאירע כגון שנכנס אדם טמא לשם ספק נגע בה ספק לא נגע.
התורפה – הפקר.
יניחנה במקום המוצנע – עדיין מוזהר על שמירתה וטעמא מפרש בבכורות בפ׳ (עד כמה) את משמרת תרומתי שתים במשמע אחת טהורה ואחת תלויה ואמר רחמנא עביד לה שימור.
חבית שנולד לה ספק טומאה – פירש הקונטרס כגון שנכנס שם אדם טמא ולא ידעינן אי נגע אי לא נגע וקשה לריב״א אי ברה״י ספיקו טמא ואי ברה״ר ספיקו טהור ונראה לר״י לפרש כגון שתי חביות ברה״י ונגע באחת מהן ואינו יודע באיזה מהן נגע דהשתא שתיהן תלויות דבר תורה דלא ילפינן מסוטה דברשות היחיד ספקו טמא אלא דבר שיכול להיות אמת כעין סוטה אבל הכא דודאי אחת מהן טהורה אין לטמאות שתיהן מספק כדתנן בפרק שני נזירים (נזיר דף נז.) ב׳ נזירים שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא מביאין קרבן טומאה וטהרה ומפרש בגמ׳ דהוי ספק טומאה ברה״י ואפ״ה לא אמרי׳ דכל אחד יביא קרבן טומאה משום דודאי לא נטמא רק אחד מהן.
חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה כגון שנכנס אדם טמא לשם וספק נגע נחלקו בה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע בסוגיא זו והוא שלדעת ר׳ אליעזר אם היתה במקום מפורסם יניחנה במקום המוצנע וכן אם היתה מגולה יכסנה שאף היא טעונה שמירה דכתיב משמרת תרומותי אחד טהורה ואחד תלויה הואיל ואינה ראויה לישרף עדיין ולר׳ יהושע היתה במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה וכן אם היתה מכוסה יגלנה שמותר לגרום לה טומאה ותרומותי דקרא יש אם למסורת ותרומתי כתיב ואין הלכה כאחד מהם אלא כרבן גמליאל שאמר על זה במקומו אל יחדש בה דבר כלומר שאם היתה במקום המוצנע שלא יניחנה במקום התורפה כדי לגרום לה טומאה או אם היתה מכוסה לא יגלנה וכן בהפך אם היתה במקום התורפה או מגולה אינו צריך להניחה במקום המוצנע או לכסותה כדי לשמרה אלא יניחנה כמות שהיא עד שתטמא ודאי ותשרף:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפירש״י בד״ה יניחנה במקום כו׳ דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה יכול לגרום לה טומאה והא נמי אפי׳ טהורה בת ביעור כו׳ עכ״ל ר״ל אע״ג דהכא בתלויה שרי ר׳ יהושע יליף מינה ר״מ אף בטהורה מה״ט דכיון דחזינן דר״י שרי באינה ראויה אלא להדלקה הך טהורה דהכא גבי פסח נמי בת ביעור היא ואינה ראויה אלא לשריפה ומיהו ר״י פליג עלה במתני׳ וקאמר דיש לחלק בין תלויה לטהורה ומודה ר׳ יהושע בטהורה ולמאי דמסיק דהכא לא שרי רבי יהושע אלא משום גרמא ובההיא דלקמן חבית שנשברה שרי ר׳ יהושע אף בידים משני לה בסוף פרקין דההיא משום הפסד חולין שרי אף בידים ולקמן בברייתא נמי דקתני בדברי רבי יוסי אבל היאך נשרוף תלויה עם הטמאה ובמתני׳ דהכא שרי ליה אליבא דר׳ יהושע בתלויה בסוף פרקין פריך לה ומשני הא ר׳ יוסי הא ר״ש ע״ש ומה שכתב מהרש״ל בזה אין צורך ודו״ק:
בד״ה יניחנה במקום המוצנע וכו׳ וטעמא מפרש בבכורות כו׳ דמשמרת תרומותי שתי׳ במשמע וכו׳ ובד״ה יניחנה במקום התורפה כו׳ דקסבר יש אם למסורת כו׳ עכ״ל. לכאורה אין פירושו עולה לפי המסקנא דסוגיא דבכורות דלכ״ע יש אם למסורת אלא דר״א ור״י בדרשא דלך פליגי דר״י סבר הראוי לך שמור ור״א סבר האי נמי ראוי שמא יבא אליהו ויטהרנו אלא דאחר העיון ראיתי שלשון רש״י מדוקדק דנהי דמסקנא דבכורות מסקינן דפליגי בדרשא דלך ובסברא דשמא יבא אליהו ויטהרנה היינו לפי האמת לדברי ר״י דלא פליגי ר״א ור״י אלא בתלויה וטמאה משא״כ הכא דקיימינן השתא אליבא דר״מ דאפילו בטהורה וטמאה פליגי אם כן ע״כ הוי סבר דפלוגתייהו אם יש אם למקרא או למסורת כמו שנראה מדברי התוס׳ דבכורות בד״ה אחת תרומה טהורה וכו׳ ע״ש ואין להאריך כאן בסוגיא דהתם ועיין מה שכתבתי בזה בשבת דף כ״ה ולקמן בסמוך אבאר יותר:
בתוס׳ בד״ה חבית שנולד לו ספק טומאה פי׳ הקונטרס וכו׳ וקשה לר״י אי ברה״י ספיקו טמא ונראה לר״י וכו׳ עס״ה. ולא זכיתי להבין דברי ריב״א ור״י בזה דמעיקרא מאי קשיא להו דהא שפיר מצינן למימר כפי׳ הקונטרס ולעולם ברה״י איירי ואף ע״ג דספיקא טמא מן התורה דילפינן לה מסוטה אפ״ה שפיר סבר ר״א דיניחנה במקום המוצנע משום דשמא יבא אליהו ויטהרנה כדמסקינן להדיא בבכורות ה״ט גופא והא ודאי בכל ספק טומאה ברה״י אם יבא אליהו או יבורר הספק על ידי עדים יהא טהור משום הכי בעי ר״א שימור ויש ליישב:
ושואלים: הי [איזה] ר׳ יהושע על אלו מדבריו מוסבים דברי ר׳ מאיר? אילימא [אם תאמר] הא [דבר זה] של ר׳ יהושע דתנן הרי שנינו במשנה]: חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה, ולכן אי אפשר לאוכלה, נחלקו מה עושים בה. ר׳ אליעזר אומר כי עדיין יש לשמור עליה, כגון: אם היתה מונחת במקום התורפה, מקום שבו עלולה היא להיטמא, יניחנה במקום המוצנע, ואם היתה מגולה — יכסנה.
The Gemara asks: To which statement of Rabbi Yehoshua is Rabbi Meir referring? If you say he is referring to this statement of Rabbi Yehoshua, as we learned in a mishna: In the case of a barrel of teruma produce with regard to which uncertainty developed with regard to its impurity, and which therefore may not be eaten, Rabbi Eliezer says that one must nevertheless safeguard the teruma from ritual impurity. Therefore, he maintains: If the barrel was resting in a vulnerable place, where it may come into contact with impurity, one should place it in a concealed place, and if it was exposed, he should cover it.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִם הָיְתָה מוּנַּחַת בְּמָקוֹם הַמּוּצְנָע יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם הַתּוּרְפָּה וְאִם הָיְתָה מְכוּסָּה יְגַלֶּנָּה.

Rabbi Yehoshua says: That is not necessary. Rather, even if it was placed in a concealed place, he may place it in a vulnerable place if he chooses. And if it was covered, he may expose it, as he need no longer safeguard this teruma from impurity. According to Rabbi Yehoshua, as teruma whose impurity status is uncertain, may be used only for lighting a fire, there is no requirement to prevent it from contact with ritual impurity. The same reasoning applies to pure leaven: One is not required to safeguard it from impurity in the process of its removal.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יניחנה במקום התורפה – כלומר אם רצה יכול לגרום לה טומאה דקסבר יש אם למסורת ותרומתי כתיב אלמא שמעינן ליה לרבי יהושע דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה יכול לגרום לה טומאה והא נמי אפי׳ טהורה בת ביעור היא ומטמאין אותה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהושע אומר: לא כן, אלא גם אם היתה מונחת במקום המוצנע — יניחנה אם ירצה במקום התורפה, ואם היתה מכוסה — יגלנה, שכבר אינו חייב עוד בשמירתה. הרי שלדעת ר׳ יהושע כיון שאינה ראויה אלא להדלקה, יכול לגרום לה לטומאה, וכן לענייננו אפילו שהיא טהורה ניתן לטמא אותה ולבערה.
Rabbi Yehoshua says: That is not necessary. Rather, even if it was placed in a concealed place, he may place it in a vulnerable place if he chooses. And if it was covered, he may expose it, as he need no longer safeguard this teruma from impurity. According to Rabbi Yehoshua, as teruma whose impurity status is uncertain, may be used only for lighting a fire, there is no requirement to prevent it from contact with ritual impurity. The same reasoning applies to pure leaven: One is not required to safeguard it from impurity in the process of its removal.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מִי דָּמֵי הָתָם גְּרָמָא בְּעָלְמָא הָכָא בְּיָדַיִם.

The Gemara rejects the comparison: Is this dispute with regard to the placement of doubtfully impure teruma comparable to the case of burning ritually pure and impure items together? There, Rabbi Yehoshua permits mere passive causation of impurity; however, he does not permit one to actively render teruma whose impurity status is uncertain, impure. Here, however, in the statement of Rabbi Meir, he actively renders leavened teruma impure with his hands.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגמרא מי דמי התם גרמא בעלמא והכא בידים. ויש לדקדק דאכתי מה חילוק יש בין גרמא ובין בידים דממ״נ מאי קסבר רבי יהושע אי ס״ל יש אם למקרא דב׳ תרומות במשמע אם כן הרי מוזהר מדאורייתא לשמור אפילו תרומה תלויה אם כן אמאי יניחנה במקום התורפה ויגלנה הא שימור מעליא בעי וכ״ש שלא יגרום טומאה בכוונה ואי ס״ל יש אם למסורת א״כ אפילו בידים מותר דמה״ת לאיסור וכ״ש למאי דמסיק התם דבקרא פליגי ודכ״ע יש אם למסורת אלא דר״י דריש מדכתיב לך הראוי לך שמור ושאינו ראוי לך לא תשמור אם כן ממילא משמע דמותר לטמאות תלויה אפילו בידים כיון שאינו ראוי לך למאי דלא ס״ל לרבי יהושע ה״ט דשמא יבא אליהו ויטהרנה. והנלע״ד בזה דהשתא דקאמר מי דמי בעי למימר דנהי דמדאורייתא שרי לטמאות תלויה בידים אפ״ה אסור מיהו מדרבנן לטמאותו בידים אף על גב דאינו ראוי לו אלא דוקא היכא דאיכא פסידא וכדמשמע להדיא מאידך מתניתין דבסמוך דלא שרי רבי יהושע להציל בטומאה אלא משום פסידא דחולין אלמא דמדרבנן איירי דאם מדאוריתא לא שייך להתיר משום פסידא וכ״ש למאי דבעי למימר לקמן דאפילו משום פסידא דעצים שייך להתיר וה״נ משמע בסוגיא דבכורות דלמאי דבעי למימר מעיקרא היינו משום איסור דרבנן ע״ש בפירש״י ותוספות. מיהו בירושלמי דשמעתין משמע דהנך תרתי מתניתין דחבית פליגי אהדדי דחבית קמייתא מוקי לה התם כרבי יוסי דוקא מדלא שרי רבי יהושע אלא גרמא דוקא אלמא דבידים אסור ולר״י ליתא כלל אידך מתניתין דחבית בתרייתא דהך דחבית בתרייתא לא מתוקמא אלא כר״מ דוקא ולית ליה לר״מ הך דחבית קמייתא ע״ש מיהו בסוגיא דשמעתין לא משמע הכי אלא דר״מ ור״י בהך מתניתין דחבית בתרייתא פליגי ואפ״ה קאמר ר״י אינה מן המדה ובסברא דהפסד מרובה ובהפסד מועט פליגי או דר״מ סבר דיש אם למקרא כנ״ל ודו״ק:
אולם מי דמי [האם דומה] מחלוקת זו לענינה של הנחת תרומה טהורה וטמאה יחד? שהרי התם [שם] שהותר גרמא בעלמא [גורם בלבד הוא], שאף ר׳ יהושע אינו מתיר לטמא את התרומה התלויה אלא רק להיות גורם שתתקלקל או תטמא מאליה. ואילו הכא [כאן] — הריהו מטמא בידים!
The Gemara rejects the comparison: Is this dispute with regard to the placement of doubtfully impure teruma comparable to the case of burning ritually pure and impure items together? There, Rabbi Yehoshua permits mere passive causation of impurity; however, he does not permit one to actively render teruma whose impurity status is uncertain, impure. Here, however, in the statement of Rabbi Meir, he actively renders leavened teruma impure with his hands.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אֶלָּא הָא ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דִּתְנַן חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה וְתַחְתּוֹנָה חוּלִּין טְמֵאִין.

Rather, Rabbi Meir did not infer his opinion from that statement; instead, he inferred it from this other statement of Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area of a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, the following dilemma arises: If the teruma wine flows into the non-sacred wine, the teruma will be rendered ritually impure. The result will be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press will be that of impure teruma, which is prohibited even for priests to drink.
רש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חבית של תרומה בגת העליונה – היינו עדשים של גת שקורין מייט״י שהענבי׳ בתוכה.
והתחתונה – היינו בור שהיין יורד לתוכו.
טמאין – חולין טמאין יש בה וראויין לו בימי טומאתו או למי שאינו אוכל חולין בטהרה ואם תפול תרומה זו לתוכו ה״ל מדומע טמא ולא חזי לישראל משום תרומה ואפי׳ טהורה ולא למכור לכהן דכיון דטמאה היא אסורה ביבמות בהערל (דף ענ:) נפקא לן שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה בשעריך תאכלנו לזה הטמא והטהור יחדו ולא לאחר.
חבית של יין של תרומה שנשברה בגת העליונה ונשפכה לתחתונה שהוא הבור ויש בבור יין של חולין טמאים והרי שתטמא התרומה ולא תהא ראויה אפי׳ לכהן טמא ונמצא הכל אבד אם לישראל מצד הדמוע אם לכהן מצד טומאת התרומה אם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה כלומר שבעוד שהיא נשפכת והולכת הוא יכול לילך לכלי טהור ועדיין יוכל לקלוט בו עד רביעית או יתר מרביעית יציל ולא יחוש לפסידת החולין ויתבאר בסוף הפרק אפי׳ היה הכלי טמא מגבו הואיל ומתוכו הוא טהור ואין חוששין שמא נגע היין מגבו וא״ת היאך אפשר שיטמא מקצתו ולא יטמא כולו פירושו בטומאת סופרים כדאמרינן כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאים תוכו ואגנו וידיו טהורים ואם רואה שאם יטרח להביא כלי טהור כבר ישפך הכל ולא יעלה בידו להציל אף רביעית מוטב שיציל את החולין ויהיה קופץ מיד להציל בידיו אע״פ שהידים טמאות או בכלים טמאים המצויים בידו עד שלא יפול מהם לתוך החולין ויפסדו החולין אחר שאף התרומה תטמא בנפילתה לבור ויתבאר למטה שדבר זה כשאין בבור אלא פחות ממאה שהכל מדומע אבל אם היה שם מאה כשל תרומה תרד ותטמא שהרי היא עולה באחד ומאה ונמצא שאין פסידא בחולין אע״פ שהתרומה נפסדה וכן אם היתה חבית של שמן תרד ותטמא שהרי הכל ראוי להדלקה ואין כאן פסידא כל כך שמא תאמר אף ביין ראוי לזילוף שהרי הזילוף דבר חשוב הוא כמו שאמרו שותין מלוג בסלע ומזלפין בשתים הרי חדש אין ראוי לזילוף וא״ת לישנן יבא לידי תקלה ר״ל לשתותו שאף בישן אין דרך לזלף את הכל בבת אחת ויבא לידי תקלה ובשמן אין לחוש לכך שמניחו בכלי מאוס ומתוך כך אין תקנה ביין של תרומה שנטמא ופסקו גדולי המחברים שקוברו וכן היא שנויה באחרון של תמורה שאוכלי תרומה טמאה בשרפה ומשקין בקבורה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לא מדבר זה למד ר׳ מאיר כי אם הא [זה], ענין אחר שבו דן ר׳ יהושע, דתנן כן שנינו במשנה]: חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה במקום דריכת הענבים, ובגת התחתונה שבה מצטבר היין היוצא מן הגת מונחים חולין טמאין. ואם ישפך יין התרומה לתוך החולין תיטמא התרומה על ידי כך ואף יהא הפסד ממון ניכר בדבר, כי בשל תערובת התרומה הטמאה האסורה לכל אף לכוהנים יהא כל היין שבגת התחתונה אסור בשתיה.
Rather, Rabbi Meir did not infer his opinion from that statement; instead, he inferred it from this other statement of Rabbi Yehoshua. As we learned in a mishna: With regard to a barrel of teruma wine that broke in the upper area of a winepress, where grapes are pressed, and there is impure, non-sacred wine in the lower area of the press, where the wine flows from the upper area, the following dilemma arises: If the teruma wine flows into the non-sacred wine, the teruma will be rendered ritually impure. The result will be significant financial loss, as the legal status of all the wine in the lower press will be that of impure teruma, which is prohibited even for priests to drink.
רש״יבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מוֹדֶה ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אשֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטׇהֳרָה יַצִּיל וְאִם לָאו ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תֵּרֵד וְתִטָּמֵא וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר באַף יְטַמְּאֶנָּה בַּיָּד.

In that case, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, and thereby keep the wine in a state of ritual purity, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, such that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand. Rabbi Yehoshua says: One may even render it impure with his hand. Since it will become impure on its own regardless of his actions, there is no objection to rendering the teruma impure preemptively in order to prevent greater financial loss. Apparently, according to Rabbi Yehoshua, it is permitted to render an item impure if it will be lost in any case.
עין משפט נר מצוהרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מודה ר״א ור׳ יהושע – אע״פ שנחלקו באין יכול בסיפא מודין ושוין הן בכך שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה אם יכול לחזר אחר כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין ויקבל הימנה רביעית הלוג.
יציל – יחזר אחריהן ואל יקבלנה בכלים טמאין כדי להציל את החולין שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו ואע״פ שבתוך כך ירד ממנה לתוכם ויפסדם לא מטמאינן לה לתרומה משום הצלת חולין.
ואם לאו – שלא ימצא כלי טהור וסוף סוף לטומאה אזלא כולה בזו נחלקו רבי אליעזר ור׳ יהושע דר׳ אליעזר אומר אעפ״כ תרד ותטמא מאליו ויפסיד החולין ואל יטמאנה ביד כדי להצילן ר׳ יהושע אומר יטמאנה ביד אלמא לרבי יהושע כיון דסופה לאיבוד שרי לטמוייה ביד ובפסח נמי לא שנא ור׳ מאיר מדרבי יהושע יליף.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מודה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע שאם יכול להציל ממנה מחבית התרומה שנשברה אפילו רביעית הלוג בטהרה, שיוכל למצוא במשך הזמן כלי אפילו קטן המחזיק רק רביעית כדי לשאוב בו את יין התרומה עד שלא נטמא כולו — יציל, ולא ישאבנו מיד בכלים טמאים גדולים כדי שיינצלו החולין. ואם לאו [לא], שיש בידו רק כלים טמאים, ואם יבוא לשאוב את היין או לסתום בהם את פי הגת העליונה תיטמא התרומה, מתעוררת השאלה: האם מותר להקדים ולטמא את היין הזה בידים, שהרי בין כה וכה יטמא לאחר מכן. ר׳ אליעזר אומר: תרד ותטמא מעצמה, ואל יטמאנה ביד. ר׳ יהושע אומר: אף יטמאנה ביד, שכיון שסופה להטמא ממילא, אין להקפיד אם יטמאנה קודם לכן, ונמנע מהפסד גדול. הרי שלדברי ר׳ יהושע, כיון שסופו לאיבוד, מותר לטמאותו.
In that case, Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede that if one is able to rescue even a quarter-log from the barrel that broke by receiving the teruma wine in a vessel before it becomes impure, and thereby keep the wine in a state of ritual purity, he should rescue it. And if one cannot receive the wine in a pure vessel, as only impure vessels are available, such that if he uses them to receive the wine or to seal the upper press he will render the teruma impure, Rabbi Eliezer says: The teruma wine should be allowed to descend and become impure on its own, but one should not actively render it impure with his hand. Rabbi Yehoshua says: One may even render it impure with his hand. Since it will become impure on its own regardless of his actions, there is no objection to rendering the teruma impure preemptively in order to prevent greater financial loss. Apparently, according to Rabbi Yehoshua, it is permitted to render an item impure if it will be lost in any case.
עין משפט נר מצוהרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי הָכִי הַאי מִדִּבְרֵיהֶם מִדְּבָרָיו מִיבְּעֵי לֵיהּ.

The Gemara raises a difficulty: If so, that Rabbi Meir is referring to the above dispute, this expression: From their statements, is imprecise, as his ruling is not based on Rabbi Eliezer’s opinion at all. Instead, Rabbi Meir should have said: From his statement, as he learns his ruling solely from the opinion of Rabbi Yehoshua.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: אי הכי [אם כך] אתה מבין, האי [ביטוי זה] ״מדבריהם״ שלמדנו אינו מדויק, שהרי מדברי ר׳ אליעזר לא למד דבר אלא ״מדבריו״ מיבעי ליה [צריך היה לומר], שהרי למד שיטה זו מדברי ר׳ יהושע בלבד!
The Gemara raises a difficulty: If so, that Rabbi Meir is referring to the above dispute, this expression: From their statements, is imprecise, as his ruling is not based on Rabbi Eliezer’s opinion at all. Instead, Rabbi Meir should have said: From his statement, as he learns his ruling solely from the opinion of Rabbi Yehoshua.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ה״קהָכִי קָאָמַר מִמַּחְלוֹקְתָּן שֶׁל ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור״יוְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָמַדְנוּ דַּיְקָא נָמֵי דְּקָתָנֵי מוֹדֶה ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר ור׳וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

The Gemara answers that this is what Rabbi Meir is saying: We learned this ruling from the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Since the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, this is a substantive source. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as the continuation of the mishna teaches: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede. This indicates that Rabbi Meir is referring to their opinions. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the correct interpretation of Rabbi Meir’s statement.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ממחלוקתן למדנו – שהרי הלכה כרבי יהושע בטהרות דרבי אליעזר נמנו עליו שלא לקבוע הלכה כמותו מפני תנורו של עכנאי בב״מ (דף נט:).
דיקא נמי – דר״מ מדרבי יהושע יליף מדקא מהדר ליה רבי יוסי אינה היא מן המדה דמודה ר״א ורבי יהושע בזו ש״מ מינייהו הוה יליף לה ולקמיה פריך אמאי אינה היא המדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה דיקא נמי כו׳ דמודה ר״א ור״י בזו ש״מ מינייהו הוה יליף כו׳ עכ״ל ודקאמר ליה על מה נחלקו על התלויה כו׳ ר״ל דאיכא למימר דכי מיקל ר״י בתלויה גבי חבית שנולד לה ספק טומאה ותנא גרמא והוא הדין בידים מיהו בטהורה ליכא למימר דמיקל כך פרש״י לקמן למאי דמוקי לה דר״מ מדר״ח יליף וכן יש לפרש הכא למאן דמוקי לה דמדר״י יליף אבל הוא דחוק דמאי קשיא ליה מהך תלויה דחביות שנולד לה ספק טומאה דהא איכא לפלוגי שפיר בין גרמא ובין בידים כדמפליג בהדיא תלמודא אבל הנכון דקא״ל על מה נחלקו על תלויה כו׳ היינו לר״ש דלא מפליג בין גרמא ובין בידים דפליגי ר״א ור״י הכא בתלויה דאמרינן לקמן בסיף פירקין וכמ״ש לעיל ויש לכוון פירושו ג״כ על דרך זה דתנא גרמא וה״ה בידים היינו לר״ש דס״פ ותו לא מידי ודו״ק:
ומתקנים: הכי קאמר [כך אמר] ״מדבריהם״, כלומר: ממחלוקתן של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע למדנו סברה זו. וכיון שהלכה כר׳ יהושע, לימוד גדול הוא. ומעירים דיקא נמי [מדוייק גם כן] מלשון משנתנו שמכאן למד, שהרי ממשיכים אחר כך: ״מודה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע״, משמע שעל דברים אלה היו דברי ר׳ מאיר מוסבים. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא פירוש הדברים.
The Gemara answers that this is what Rabbi Meir is saying: We learned this ruling from the dispute between Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua. Since the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, this is a substantive source. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as the continuation of the mishna teaches: Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua concede. This indicates that Rabbi Meir is referring to their opinions. The Gemara concludes: Indeed, learn from it that this is the correct interpretation of Rabbi Meir’s statement.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכֵן א״ראָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ מתני׳מַתְנִיתִין בְּאַב הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וּוְלַד הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וּמַאי מִדִּבְרֵיהֶם מִדִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

And likewise, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what is the meaning of the phrase: From their statements? It means from the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua in the dispute cited above.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן אמר רב נחמן מתני׳ באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דאורייתא ותרווייהו טמאה דאורייתא היא ומאי מדבריהם מדברי ר׳ אליעזר ור׳ יהושע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה דמדאורייתא טהור כו׳ ואי קסבר דיש להשוותם א״כ בלא שום ראיה יהא איסור דרבנן כו׳ עכ״ל ולא ניחא להו למימר דמסברא יש להשוות איסור דרבנן לשלישי דרבנן אבל לא לשני דרבנן ולכך הוצרך לראיה דכמו דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני ה״נ איסור דרבנן די״ל כיון דאיסור דרבנן אינו אלא כמו פסול אלא דבטומאה דרבנן לא משמע ליה לחלק בין ג׳ לפסול ה״נ אין לחלק בין ב׳ לפסול וק״ל:
בא״ד ואור״י דהא דשרי ר׳ יהושע במתני׳ לשרוף תלויה עם הטמאה לר׳ יוסי כו׳ עכ״ל לאו דוקא לר׳ יוסי דאליבא דר״ש מוקמינן לה בס״פ אבל לר׳ יוסי אפילו תלויה אסור אלא דלר״ש נמי ע״כ שלישי דרבנן אסור לעשותו שני דהא בטהורה מודה ר״ש דאסור לר׳ יהושע ולא יליף ליה מדר״ח וק״ל:
בד״ה ולד טומאה דאורייתא כו׳ אלא ע״י משקין ואז הוי כו׳ וצ״ל דלא נגזרה כו׳ עכ״ל צ״ע דהא לכ״ע מוקי הא דר״ח בולד טומאה דאורייתא ואכתי תקשי לר״מ לא אשכחן בבשר ולד ולד טומאה דאורייתא ע״י משקין דהא ס״ל טומאת משקין לטמא אחרים אינו אלא מדרבנן ואם כן למ״ד אין אוכל מטמא אוכל א״א לאשכוחי שיהיה הבשר ג׳ טומאה דאורייתא ודו״ק:
בא״ד והא דנקט ר״ל ולד טומאה דאורייתא כלומר אפי׳ כו׳ עכ״ל ר״ל כיון דלדידיה לא ילפינן כלל איסור מטומאה כמ״ש התוס׳ לקמן א״כ א״נ דהוה ולד טומאה דרבנן ליכא למילף מדר״ח דהוה איסור מטומאה אלא מדרבי יהושע יליף וק״ל:
וכן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כשיטת פירוש זו, שמתניתין [משנתנו] מדברת באב הטומאה דאורייתא [מדין תורה] וולד הטומאה דאורייתא [מדין תורה]. ומאי [ומה פירוש] ״מדבריהם״, הכוונה מדברי מחלוקתם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע אלה שהבאנו.
And likewise, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: The case in the mishna is one involving a primary source of ritual impurity by Torah law and a secondary source of impurity by Torah law. And what is the meaning of the phrase: From their statements? It means from the statements of Rabbi Eliezer and Rabbi Yehoshua in the dispute cited above.
ר׳ חננאלמהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין הַנָּדוֹן דּוֹמֶה לִרְאָיָה שֶׁכְּשֶׁהֵעִידוּ רַבּוֹתֵינוּ עַל מָה הָעִידוּ אִם עַל הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הַבָּשָׂר שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה זֶה טָמֵא וְזֶה טָמֵא.

Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from the Tosefta that elaborates on the mishna. Rabbi Yosei said to Rabbi Meir: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When the Sages testified, about what did they testify? If your source is the testimony of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, he testified about the meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, saying that one may burn it together with the meat that became impure through contact with a primary source of impurity. In that case, this meat is impure and that meat is similarly impure.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוסי – לר״מ אין הנדון דומה לראיה נדון שריפת חמץ בפסח שאתה דן ולמד מאלו אינו דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו על מה העידו שתוכל ללמוד מהן.
זה טמא וזה טמא – שלישי בקודש טמא הוא והראשון שהוא נשרף עמו טמא הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איתיביה [הקשה לו] רבא לרב נחמן מתוספתא המרחיבה את הדברים שבמשנתנו. אמר ר׳ יוסי לר׳ מאיר: אין הנדון של שריפת החמץ שאתה רוצה להוכיח דומה לראיה שאתה מביא לו, שכשהעידו רבותינו על מה העידו — אם כדברי ר׳ חנינא סגן הכוהנים על הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה, סוף כל סוף זה טמא וזה טמא.
Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from the Tosefta that elaborates on the mishna. Rabbi Yosei said to Rabbi Meir: The inferred conclusion of burning pure and impure leaven together is not similar to the case from which you cited proof. When the Sages testified, about what did they testify? If your source is the testimony of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, he testified about the meat that became ritually impure through contact with a secondary source of impurity, saying that one may burn it together with the meat that became impure through contact with a primary source of impurity. In that case, this meat is impure and that meat is similarly impure.
רש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אִם עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּפְסַל בִּטְבוּל יוֹם שֶׁמַּדְלִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת זֶה פָּסוּל וְזֶה טָמֵא אַף אָנוּ מוֹדִים בִּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בִּוְולַד הַטּוּמְאָה שֶׁשּׂוֹרְפִין אוֹתָהּ עִם הַתְּרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת בְּאַב הַטּוּמְאָה.

If your source is the testimony of Rabbi Akiva, he testified about teruma oil that was ritually disqualified by coming into contact with one who immersed himself during that day, saying that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse. That is a case where this oil is disqualified and that lamp is impure. We also concede with regard to teruma that became impure through contact with a secondary source of impurity that one may burn it with teruma that became impure through contact with a primary source of impurity.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואם כשיטת ר׳ עקיבא על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת, הרי זה פסול וזה טמא. וכן אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה, ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה ומסכימים ללימוד זה
If your source is the testimony of Rabbi Akiva, he testified about teruma oil that was ritually disqualified by coming into contact with one who immersed himself during that day, saying that one may kindle it in a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse. That is a case where this oil is disqualified and that lamp is impure. We also concede with regard to teruma that became impure through contact with a secondary source of impurity that one may burn it with teruma that became impure through contact with a primary source of impurity.
מהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אֲבָל הֵיאַךְ נִשְׂרֹף הַתְּלוּיָה עִם הַטְּמֵאָה שֶׁמָּא יָבֹא אֵלִיָּהוּ וִיטַהֲרֶנָּה

However, how will we burn teruma in abeyance, whose impurity status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and he will render it ritually pure. The legal status of teruma in abeyance is uncertain. How can one actively render it impure when it might ultimately be determined that it is pure?
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אמר רבי מאיר מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה בפסח כו׳ סברינן דתנא דמתני׳ סבר שיש לאדם לטמא התרומה הטהורה בידים לא שנא אב הטומאה ולא שנא ולד הטומאה הכל מדאוריי׳ ומאי מדבריהם מדברי ר׳ יהושע דחבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ואמר ר׳ יהושע אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה ואם היתה מכוסה יגלנה כלומ׳ יעשה אלו הדברים אולי יפול בה שרץ או יבא אדם טמא ויגע בה ותטמא כדי ליהנות ממנה כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי (במדבר י״ח:ח׳) בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב ונתתי לך בשתיהן הכתו׳ מדבר ומפורש ביבמות בפ׳ הערל דאמר ר׳ אבהו כתיב לא בערתי ממנו בטמא (דברים כ״ו:י״ד) ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא ודחי׳ אימור דאמר ר׳ יהושע לגרום לו טומאה בעלמ׳ אבל לטמא׳ בידים מי אמר אלא הא רבי יהושע דתני בחבית של תרומה שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה [רבי יהושע אומר] אף יטמאנה ביד ודחי אי הכי מדבריו היה צריך לשנות התנא כלומר שהוא ר׳ יהושע לבד למה שנה מדבריה׳ וקשיא לן ולמה לא דחה בזו התשובה בתיובתא דאותבי׳ למעלה מזו (אלא פרק לו כגון שנולד בה ספק טומאה) ואית לן לשנויי לפי שכך דרך התלמוד כל מקום שיש ראיות לדחות דברי המקשה שתים שלש דוחה באחת מהן ואף על פי שיש אחרות וכשישתבר אחת ישיב אחרת ופרקי׳ עכשיו בזו הכי קאמר ממחלוקתן של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע שמעי׳ הכי ואמרי׳ דיקא נמי דקתני מודה ר׳ אליעזר ורבי יהושע שמע מינה.
שמא יבא אליהו – לאחר זמן ויאמר טהורה היתה ונמצא למפרע שטימאנו תרומה בידים אף על פי שהיא טעונה שריפה מפני איסור חמץ אסור לטמאה בידים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל היאך נשרף התלויה עם הטמאה? שמא יבא אליהו ויטהרנה לאחר מכן. שהרי התרומה התלויה אין דינה כטמאה אלא מספק, ושמא יתברר שהיא טהורה, וכיצד אפשר לטמא תרומה טהורה בידיים!
However, how will we burn teruma in abeyance, whose impurity status is uncertain, together with ritually impure teruma? Perhaps Elijah the Prophet will come and establish prophetically that the teruma is not ritually impure, and he will render it ritually pure. The legal status of teruma in abeyance is uncertain. How can one actively render it impure when it might ultimately be determined that it is pure?
ר׳ חננאלרש״ימהר״ם חלאווהמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים טו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים טו., ר׳ חננאל פסחים טו., רש"י פסחים טו., תוספות פסחים טו., בית הבחירה למאירי פסחים טו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים טו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים טו., מהרש"א חידושי הלכות פסחים טו., פני יהושע פסחים טו., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים טו.

Pesachim 15a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 15a, R. Chananel Pesachim 15a, Rashi Pesachim 15a, Tosafot Pesachim 15a, Meiri Pesachim 15a, R. Moshe Chalava Pesachim 15a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 15a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 15a, Penei Yehoshua Pesachim 15a, Steinsaltz Commentary Pesachim 15a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144