×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֲחָא דִּשְׁמַעְתָּא, הוּא רִבִּי יִצְחָק בֶּן פִּנְחָס דְּאַגַּדְתָּא. וְסִימָנָיךְ [שְׁמָעוּנִי אַחַי וְעַמִּי] (שִׁמְעוּ נָּא אַחַיי וְרֵעָיי).
The Rabbi Yitzhak ben Aḥa mentioned in a ruling of halakha is the same as the Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas who appears in statements of aggada. And your mnemonic to remember the names is the standard phrase: Listen my brothers and friends [shimu aḥai vere’ai]. Shimu sounds like shema’ta, the term for halakha, while aḥai is similar to the patronymic ben Aḥa.
רי״ףרש״ירשב״םמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה פסחים י:ב-ג} מתני׳ מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומ׳ מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומ׳ מברך על היין ואחר כך מברך על היום הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שמגיע לפרפרת ולפת1 הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע״פ2 שאין חרוסת3 מצוה ר׳ אלעזר ביר׳ צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של-פסח:
1. ולפת: וכן ברמב״ם פיהמ״ש. גמב גמח, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים: ״הפת״.
2. אע״פ: גמב, דפוסים: ״ואע״פ״.
3. חרוסת: גמב: ״החרוסת״.
רבי יצחק ב״ר אחא דשמעתא – רבי יצחק סתם האמור באגדתא ר׳ יצחק בן פנחס הוא.
שמעו נא אחיי – דשמעתא בן אחא.
רבי יצחק ב״ר אחא דשמעתא – מילתא באנפי נפשה היא כל רבי יצחק סתם הנזכר בשמעתא הוא רבי יצחק ב״ר אחא רבי יצחק סתם באגדתא הוא רבי יצחק בן פנחס.
שמעו נא אחיי – דשמעתא בן אחא.
תוס׳ בד״ה צריך לנהוג כו׳ דבלמד ממנו כו׳ אלא ב׳ דברים כו׳ עכ״ל ר״ל דבלא למד ממנו כי הכא א״צ לעשותו רבו ואלופו אלא שצריך לנהוג בו כבוד וק״ל:
ר׳ יצחק בן אחא דשמעתא עוסק בהלכה], כלומר, סתם ר׳ יצחק המוזכר בעניני הלכה — הוא ר׳ יצחק בן אחא. וכן הוא ר׳ יצחק בן פנחס דאגדתא עוסק באגדה], שסתם ר׳ יצחק שבעניני אגדה — ר׳ יצחק בן פנחס הוא. וסימניך לזכור שמותיהם — הביטוי: ״שמעו נא אחיי ורעיי״ ונזכור אם כן שר׳ יצחק בן אחא (אחי) הוא זה שעוסק בשמעתא (שמעו).
The Rabbi Yitzhak ben Aḥa mentioned in a ruling of halakha is the same as the Rabbi Yitzḥak ben Pineḥas who appears in statements of aggada. And your mnemonic to remember the names is the standard phrase: Listen my brothers and friends [shimu aḥai vere’ai]. Shimu sounds like shema’ta, the term for halakha, while aḥai is similar to the patronymic ben Aḥa.
רי״ףרש״ירשב״םמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן, מִשְּׁמֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יְהוּדָה בר׳בֵּרִבִּי אִילְעַי: אֱכוֹל בָּצָל וְשֵׁב בַּצֵּל, וְלָא תֵּיכוּל אַוָּוזִין וְתַרְנְגוֹלִין וִיהֵא לִבָּךְ רוֹדֵף עָלֶיךָ; פְּחוֹת מִמֵּיכְלָךְ וּמִמִּשְׁתְּיָךְ, וְתוֹסִיף עַל דִּירָתָךְ.

Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai: Eat an onion [batzal] and sit in the shade [batzel], i.e., eat inexpensive food while sitting in a comfortable place, but do not eat expensive geese and chickens, as your heart will pursue you, i.e., you will develop a taste for luxuries. Devote less to your food and your drink and spend more on your house, as one’s house is a better investment than food.
רי״ףרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולבך רודף עליך – מתאוה לאכול כל שעה שהורגלת.
אכול בצל ושב בצל – אכול בצל או ירקות ותשב בצל ביתך ואל תצטרך למכור ביתך.
ולבך רודף עליך – ומתאוה לאכול כל שעה שהורגלת.
אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן משמיה [משמו] של ר׳ יהודה בר אילעי: אכול בצל ושב בצל, כלומר אכול מאכל זול ובמקום נוח, ולא תיכול [תאכל] אווזין ותרנגולין שהם מהמאכלים היקרים ויהא לבך רודף עליך (אחריך) מחמת תאווה ומחמת חוסר כל. פחות ממיכלך וממשתיך [ממאכלך וממשתך] ותוסיף על דירתך שראוי לאדם להוציא יותר על דירה מאשר על דברי מאכל.
Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said, citing Rabbi Yehuda, son of Rabbi Elai: Eat an onion [batzal] and sit in the shade [batzel], i.e., eat inexpensive food while sitting in a comfortable place, but do not eat expensive geese and chickens, as your heart will pursue you, i.e., you will develop a taste for luxuries. Devote less to your food and your drink and spend more on your house, as one’s house is a better investment than food.
רי״ףרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) כִּי אֲתָא עוּלָּא אֲמַר: מַתְלָא מָתְלִין בְּמַעֲרָבָא: דְּאָכֵיל אַלְיְתָא טָשֵׁי בְּעִלִּיתָא; דְּאָכֵיל קָקוּלֵי, אַקִּיקְלֵי דְּמָתָא שָׁכֵיב.:

When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that they say the following proverb in the west, Eretz Yisrael: One who eats a fat tail [alita] must hide in the attic [aliyata] from creditors who think he is wealthy. One who eats vegetables [kakulei] can lie down in the city’s garbage [kiklei] without fear of others, as he is not in debt.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאן דאכל אליתא טשי בעליתא – כלומר מי שמנהגו לקנות בשר שומן באשראי ואוכל מתחבא בעליות שלא יבוא הקצב ויאמר לו איני מניחך עד שתתן לי דמי הבשר אבל מי שמנהגו לאכול ירקות שדה יושב על השוק שבאשפה ואינו חושש שאין מי שנושה בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך טש
טשא(שבת לג:) אזלו וטשו במערת׳ (פסחים קיד.) דאכיל אליתא טשי בעיליתא (בבא מציעא ע) גוי טשא כי היכי דטשינא אנא הכי טשא ישראל אחוראי וקא חזי לי. נצפנה לנקי חנם תרגום נטשי לזכאי במגן:
ערך קקל
קקלב(פסחים קיד.) דאכיל אליתא טשי בעיליתא דאכיל קקולי אקיקלי דמתא שכיב פירוש מי שמנהגו לקנות בשר שמן באשראי ואוכל מתחבא בעליות מפחד הקצב שתובעו זה פי׳ דאכיל אליתא טשי בעיליתא והנהוג לאכול קקולי שהן ירקות השדה שמביאין בלא דמים ואם קונה אותן דמיהן מועט יושב על אשפה שבשוק ואינו חושש שאין מי שנושה בו (א״ב מין ירק בל״י ורומי ונקרא פעפועיו (ירושלמי פיאה פרק ח) פעפועים גדגדניות חלוגלוגות קוקלין הנדקוקי פרפחיניה ועליהן כמו עלה כרפס ובראשו אגן של פרחים לבנים וירק זה נאכל לח ומבושל וכבוש):
א. [פערבערגען.]
ב. [פפלאנצע.]
קקולי – ירקות.
אקיקלי דמתא – על אשפות העיר מקום ששאר בני העיר יושבין הואיל ואין תובעין לו כלום.
דאכיל אליתא – אליה כלומר בשר שמן תמיד.
טשי בעיליתא – כשבאין לתובעו הקפותיו הוא נסתר שאין בידו מה לפרוע.
קקולי – ירקות.
אקיקלי דמתא – על אשפות (הנהר) [העיר] מקום ששאר בני העיר יושבין הוא יושב ואין תובעין לו כלום.
כי אתא [כאשר בא] עולא מארץ ישראל לבבל אמר: מתלא מתלין במערבא [משל מושלים בארץ ישראל] דאכיל אליתא [האוכל אליה שמנה] — טשי בעליתא [מתחבא בעליה], מפני הנושים הרודפים אחריו, מתוך שהם חושבים שהוא עשיר. דאכיל קקולי [האוכל ירקות] — אקיקלי דמתא שכיב [על אשפות העיר שוכב], כלומר יושב בראש חוצות ואיננו מתיירא מאחרים.
When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that they say the following proverb in the west, Eretz Yisrael: One who eats a fat tail [alita] must hide in the attic [aliyata] from creditors who think he is wealthy. One who eats vegetables [kakulei] can lie down in the city’s garbage [kiklei] without fear of others, as he is not in debt.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מתני׳מַתְנִיתִין: מָזְגוּ לוֹ כּוֹס רִאשׁוֹן; ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן. וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם.:

MISHNA: The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םראב״ןבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ מזגו לו כוס ראשון בית שמאי אומרים מברך על היום וכו׳ ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
תנו רבנן דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית הלל אומר מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר ד״א ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכתא כבית הלל ואסיקנא דר׳ יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול הוא דאמר הכא הלכה כבית הלל.
הביאו לפניו מטבל בחזרת – פי׳ הביאו לפניו השלחן, מטבל החזרת בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה, ומפסיק עד שמגיע לפרפרת הפת – והיא עת אכילת המצה.
הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ מברך על היין – וה״ה למקדש על הפת.
מתני׳ על היין – והוא הדין למקדש על הפת וטעמא מפרש בגמרא.
מזגו לו כוס ראשון מברך בורא פרי הגפן ואחר כך יקדש היום. כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כבית הילל. ואח״כ שהחיינו. ושעשה ניסים לא יברך כי אומרו בסוף ההגדהא. ואחר ששתה יברך על הגפן ועל פרי הגפן כי כל כוס וכוס מצוה באפי נפשיה הואב.
א. וכ״כ רע״ג סדר של פסח סי׳ עט וריט״ע בפיוט אלקי הרוחות. וכ״כ בשה״ל רס״י ריח בשם רבינו שלמה.
ב. וכ״כ טעם זה במחז״ו עמ׳ רעו בשם תשוה״ג וכ״כ ראבי״ה סי׳ תקכה ריש סעיף י. והרי״ף דכ״ד ע״א כתב טעם זה לענין ברכה ראשונה ועי״ש בר״ן דהוי כנמלך, וברא״ש סי׳ כד משמע שפי׳ שסובר הרי״ף שכל מצוה זוקקת ברכה, ולפי״ז צ״ב מה שייך טעם זה לבר״א.
המשנה השניה והכונה בה להתחיל בענין החלק השני בסדר הפסח שלפני המזון ואמר מזגו לו כוס ראשון בש״א מברך על היום ואח״כ מברך על היין ובה״א מברך על היין ואח״כ מברך על היום אמר הר״ם כבר קדם לך במסכת ברכות כי בית שמאי מקדימין הקדוש קודם ברכת היין ובית הלל אומרים להפך הביאו לפניו מטבל בחזרת עד שהוא מגיע לפרפרת הפת הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אע״פ שאין חרוסת מצוה ר׳ אלעזר ב״ר צדוק אומר מצוה ובמקדש מביאין לפניו גופו של פסח הסדר שהוא אומר לך הוא כן מביאין לפניו השלחן ומקדש כאשר זכר ואוכל איזה ירק שנזדמן אחר שיטבול אותו בחרוסת ויברך עליו בורא פרי האדמה וזה שאמר מטבל בחזרת להודיעך כי בורא פרי האדמה יברך אפי׳ על החזרת שהוא מן המרורים לפי שהוא אוכלו במקום ירק בתחלה אבל כשאכל מצה ואחר כך חזרת מברך על אכילת מרור אם לא אכל תחלה מרור ואם אין לו אלא מרור תחלה וסוף יברך עליו תחלה בורא פרי האדמה ואח״כ על אכילת מרור ואוכלו בסוף בלא ברכה ומה שסדרו לאכל ירק על כל פנים ואח״כ מרור כדי שיהיה שנוי וישאל הבן ומטבל ענינו בכאן שמתעסק באכילת הירק והחרוסת הוא תערובת שיש בו קהוי ודמות תבן וזה זכר לטיט ואנחנו עושים אותו כך שורין תאנים או תמרים ומבשלין אותן ודחין אותן עד שירטבו ולשין הכל בחומץ ונותנין בו שבולת נרד או אזוב וכיוצא בו בלתי שחוקים ור׳ צדוק אומר חרוסת מצוה לדעתו שחייב אדם לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת חרוסת ואינה הלכה:
אמר המאירי מזגו לו כוס ראשון לקדש עליו בש״א מברך על היום ר״ל ברכת אשר בחר בנו מכל עם וכו׳ ואח״כ מברך על היין ר״ל בורא פרי הגפן ופי׳ הטעם לפי שהיום גורם ליין שיבא שאלמלא כבוד קידוש לא היה יין בא קודם סעודה ועוד טעם אחר שכבר קדש היום ועדיין יין לא בא שאין אדם נכנס לסעודה כשקדש היום לאלתר עד שיתפלל ונמצא שבת קודם לביאת היין וראוי לברך על ראשון ראשון ובה״א מברך על היין ואח״כ מברך על היום חדא מפני שהיין תדיר ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ועוד שהיין גורם לקידוש שיאמר בפני עצמו ר״ל שלא בתוך התפלה שאם אין לו יין אינו מקדש על מים ושכר ואע״פ שמ״מ מקדש על הפת אף הוא במקום יין עומד וכשם שחולקי׳ בברכת בורא פרי הגפן ליין כך חולקין בברכת המוציא לפת ומ״מ כל שאין לו פת ויין אינו מקדש כלל אלא קידוש שבתפלה והלכה כבית הלל וכבר ביארנוה בברכות:
ובא אח״כ לבאר סדר שאחר הקידוש ולא הזכיר בה נטילת ידים ומ״מ קודם קידוש אם ידיו נקיות אינו נוטל שהרי כמה הפסקות יש בין קידוש לסעודה ואם משום יין של קידוש הרי נטילת ידים לפירות היא וגסות הרוח מתערב בו אלא אחר קדוש נוטל ידיו:
מזגו לו כוס ראשון וכו׳ הביאו לפניו מטבלי בחזרת – פי׳ רבינו שמואל ז״ל מטבל מטפל דטבול ממש ליכא למימר דאכתי לא הביאו לפניו חרוסת כדקתני בתר הכי הביאו לפניו מצה חזרת וחרוסת. ואע״ג דבעי טבול משום קפא האי קפא לאו סם המות הוא שימית את האדם מיד ובטבול שני תמות אותו התולעת. ורבינו תם ז״ל פי׳ טבול ממש דהכי משמע במתני׳ ובברייתא דתרי טבולי הוו אלא דהאי טבול קמא אינו אלא משום קפא ובחומץ בלבד סגי והיינו דקתני בתר הכי הביאו לפניו חרוסת. והרמב״ן ז״ל פי׳ טבול בחרוסת ממש ואע״ג דהדר תנא ליה הביאו לפניו חרוסת היינו משום פלוגתא דר׳ אלעזר בר׳ צדוק ורבנן אי חרוסת מצוה או לא תדע לך דהא קתני מטבל בחזרת ואפי״ה הדר ותנא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת. מיהו כיון דטבול זה ראשון אינו אלא משום קפא אי בעי לטבל בחומץ בלבד הרשות בידו כדברי ר״ת ז״ל. כלומ׳ דאכיל׳ החזרת הוא משום הכירא לתינוקת ולא הטבול ממש והא דקתני מטבל בחזרת היינו בדלית ליה שאר ירקי וכדאית׳ בגמ׳ דטבול זה אינו אלא משום הכירא לתינוקת ובכולהו ירקי נפיק אע״ג דלא מריר. וכד הוינא בבי רב נהיגנא לטבולי בשומר רענן הנקרא פגול עד שמגיע לפרפרת הפת פי׳ רבינו שמואל ז״ל פרפר׳ הפת חזרת של חובה שמברך עליה לאכול מרור ואינו מחוור דהא תנן בירך על הפת פטר את הפרפר׳ ואי פרפרת אפי׳ ירקות ופירות קשיא דרב פפא דפסיק התם במס׳ ברכות דתאנים וענבים דברים הבאין בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דטעונין ברכה לפניהם אלא ודאי פרפרת אין פירושו ליפתן אלא דבר שהוא כעין פת ובא להשביע ולפי׳ נפטר בברכת הפת כל שבא תוך הסעודה והוא פת הבא בכיסנין לבד וכדמפרש התם במס׳ ברכות. והכי פירושו עד שהוא מגיע למצה וקרי ליה פרפרת לפי שהיא דקה ודמיא לפת הבאה בכיסנין ופירושו פת שהוא כעין פרפרת לפי שאין בה תערובות אחר כלל אלא שהיא דקה.
א משנה במשנה ממשיכים לתאר את סדר ליל הפסח. מזגו לו לעורך את הסדר כוס ראשון. בית שמאי אומרים: מברך על היום (קידוש של החג) ואחר כך מברך על היין (״בורא פרי הגפן״) ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
MISHNA: The tanna describes the beginning of the Passover seder. The attendants poured the wine of the first cup for the leader of the seder. Beit Shammai say: One recites the blessing over the sanctification of the day, i.e., the kiddush for the Festival: Who blesses Israel and the Festivals, and thereafter he recites the blessing over the wine: Who creates fruit of the vine. And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites the blessing over the day.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״םראב״ןבית הבחירה למאירימהר״ם חלאווהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) גמ׳גְּמָרָא: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: דְּבָרִים שֶׁבֵּין ב״שבֵּית שַׁמַּאי וב״הוּבֵית הִלֵּל בַּסְּעוּדָה: ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן, מִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹם גּוֹרֵם לַיַּיִן שֶׁיָּבֹא, וּכְבָר קִידֵּשׁ הַיּוֹם, וַעֲדַיִין יַיִן לֹא בָא.

GEMARA: The Sages taught in the Tosefta: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When reciting kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and thereafter recites a blessing over the wine, because the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason. The day has already been sanctified and the wine has not yet come.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ דברים שבין בית שמאי וב״ה בסעודה – הכא לא חשיב אלא חדא מפלוגתייהו אבל במס׳ ברכות (דף נא:) איכא טובא.
גורם ליין שיבא – קודם סעודה.
וכבר קידש היום – טעם אחר נותן לדבריו דמשקיבלו עליו מיציאת הכוכבים קידש היום ועדיין לא בא יין לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה.
ב גמרא בתוספתא נתבררה והובהרה מחלוקת זו, וכן שנינו: תנו רבנן, אלו הם דברים שבין בית שמאי ובית הלל בהלכות סעודה. בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין, מפני שהיום גורם כלומר הקידוש גורם ליין שיבא ולולא זה יתכן שלא היו שותים יין, ועוד טעם וכבר קידש היום תחילה ועדין יין לא בא.
GEMARA: The Sages taught in the Tosefta: These are the matters of dispute between Beit Shammai and Beit Hillel with regard to the halakhot of a meal. Beit Shammai say: When reciting kiddush over wine, one recites a blessing over the sanctification of the day and thereafter recites a blessing over the wine, because the day causes the wine to come before the meal. And Beit Shammai offer an additional reason. The day has already been sanctified and the wine has not yet come.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: במְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן ואח״כוְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַקִּידּוּשׁ שֶׁתֵּאָמֵר. דָּבָר אַחֵר: בִּרְכַּת הַיַּיִן תְּדִירָה וּבִרְכַּת הַיּוֹם אֵינָהּ תְּדִירָה, תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר, תָּדִיר קוֹדֵם. וְהִילְכְתָא כְּדִבְרֵי ב״הבֵית הִלֵּל.

And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites a blessing over the day, because the wine causes kiddush to be recited. Since one does not recite kiddush without wine or bread, clearly the wine is the primary feature of the ritual. Alternatively, the blessing over wine is recited frequently and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ שהיין גורם לקידוש שתיאמר – שאם אין לו יין או פת אינו מקדש.
שהיין גורם לקידוש שתיאמר – שאם אין לו יין או פת אינו מקדש והמקדש על הפת כמקדש על היין וברכת הפת קודם.
שהיין גורם לקדושה שתיאמר – פירוש: דמדאוריתא זוכרהו הוי מה שאנו אומרים בתפילה מקדש השבת ומדרבנן הוא שנחזור עוד ונקדש על הכוס כדאמרינן בהבדלה אף על פי שהבדיל בתפילה מצוה להבדיל על הכוס והיכא דלית לן כסא כגון יום הכיפורים אנו יוצאין ידי חובתנו בקידושא דתפילה כדכתבית במהדורא תינינא ושוב לא נחזור ונקדש כיון שאין כוס נמצא שהיין גורם לקידוש שייאמר.
ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום — מפני שהיין גורם לקידוש שתאמר שהרי אין אומרים קדוש ללא יין או פת משמע שהיין הוא עיקר. דבר אחר — ברכת היין תדירה היא וברכת היום אינה תדירה ולפי הכלל המקובל בכל מקום תדיר ושאינו תדירתדיר קודם. ומסכמים כי הילכתא [הלכה] כדברי בית הלל.
And Beit Hillel say: One recites the blessing over the wine and thereafter recites a blessing over the day, because the wine causes kiddush to be recited. Since one does not recite kiddush without wine or bread, clearly the wine is the primary feature of the ritual. Alternatively, the blessing over wine is recited frequently and the blessing over the day is not recited frequently, and there is a general principle: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice. The Tosefta concludes: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״םתוספות רי״ד מהדורה תליתאהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי ד״אדָּבָר אַחֵר? וכ״תוְכִי תֵימָא, הָתָם תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא, הָכָא נַמֵי תַּרְתֵּי נִינְהוּ! תָּדִיר וְשֶׁאֵינוֹ תָּדִיר, תָּדִיר קוֹדֵם.

The Gemara asks: What is alternatively? Why did Beit Hillel cite an additional reason? The Gemara explains: And if you say that there Beit Shammai cite two reasons, and here Beit Hillel offer only one; therefore Beit Hillel said they are two reasons here too: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תדיר קודם – במס׳ זבחים נפקא לן מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מלבד משמע לאחר שהקרבת התמיד תקריב המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא הוא אתא למילף דבשביל שהוא תדיר הקדימו הכתוב ומכאן אתה דן לכל התדירין.
בבירור דברי תוספתא זו שואלים: מאי [מה טיבו של] דבר אחר? כלומר, לשם מה אומרים בית הלל גם טעם אחר ומדוע לא הסתפקו בטעם הראשון? ומסבירים: וכי תימא התם תרתי והכא חדא [ואם תאמר שם בדברי בית שמאי שני נמוקים וכאן אחד] שהרי בית שמאי טוענים שהיין תלוי בקידוש, ושזמן הקידוש קודם לכן הוסיפו גם בית הלל טעם אחר ואם כן הכא נמי תרתי נינהו [כאן גם כן שני נמוקים הם] והשני הוא: תדיר ושאינו תדירתדיר קודם.
The Gemara asks: What is alternatively? Why did Beit Hillel cite an additional reason? The Gemara explains: And if you say that there Beit Shammai cite two reasons, and here Beit Hillel offer only one; therefore Beit Hillel said they are two reasons here too: When a frequent practice and an infrequent practice coincide, the frequent practice takes precedence over the infrequent practice.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי ב״הבֵית הִלֵּל. פְּשִׁיטָא, דְּהָא נָפֵיק בַּת קוֹל. אִיבָעֵית, אֵימָא, קוֹדֶם בַּת קוֹל,

It was taught in the Tosefta: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara comments: It is obvious that this is so, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why was it necessary for the Tosefta to state that in this particular case the halakha is in accordance with their opinion? The Gemara answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that principle.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דהא נפקא ב״ק – במסכת עירובין בפ״ק.
נאמר שם והלכה כדברי בית הלל ושואלים: פשיטא [פשוט, ברור] שכן הוא, דהא נפיק בת קול [שהרי יצאה בת קול] ואמרה שהלכה כבית הלל בכל מחלוקותיהם עם בית שמאי, ומה טעם לפסיקה מיוחדת כאן? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שברייתא זו נשנתה קודם בת קול והיה צורך לפסוק הלכה בכל מקרה לחוד
It was taught in the Tosefta: And the halakha is in accordance with the statement of Beit Hillel. The Gemara comments: It is obvious that this is so, as a Divine Voice emerged and proclaimed that the halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel. Why was it necessary for the Tosefta to state that in this particular case the halakha is in accordance with their opinion? The Gemara answers: If you wish, say that this Tosefta was taught before the Divine Voice emerged and proclaimed that principle.
רי״ףרשב״םפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִי בָעֵית, אֵימָא, לְאַחַר בַּת קוֹל, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּאָמַר: אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּבַת קוֹל.:

And if you wish, say instead that this statement was indeed issued after the Divine Voice emerged, and the Tosefta is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one disregards a Divine Voice when deciding halakha. Just as Rabbi Yehoshua disregarded the Divine Voice in his dispute with Rabbi Eliezer, so too, one disregards the Divine Voice that proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. Therefore, it was necessary to state that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Beit Hillel here.
רי״ףרשב״םתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ור׳ יהושע היא – בב״מ בפרק הזהב גבי תנור שחתכו חוליות עמד ר׳ יהושע ואמר אין (משתמשין) בב״ק והלכך לדידיה הוצרך לומר בזו הילכתא כב״ה שבשאר מחלוקת דב״ש וב״ה שלא הוקבע בפירוש הלכה כב״ה ס״ל שהרוצה לעשות כדברי ב״ש עושה וכדברי ב״ה עושה כדתניא באלו טריפות (דף מד.) ומוקמינן לה אליבא דר׳ יהושע.
דאמר אין משגיחים בבת קול – וא״ת מאי שנא דקי״ל כבת קול דב״ה ולא קי״ל כב״ק דרבי אליעזר וי״ל דהכא ב״ה הוו רובא אלא דב״ש מחדדי טפי אבל התם דב״ק היה כנגד רבים לא קי״ל הכי ובת קול לא יצתה אלא לכבודו כדקאמרינן התם מן השמים יוכיחו וא״ת א״כ היכי קאמר רבי יהושע היא הא רבי יהושע קאי אבת קול דר״א וי״ל מדקאמר אין משגיחין בב״ק משום דלא (מן השמים) היא משמע דבכל דוכתא לית לן למיזל בתר בת קול.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] אפילו לאחר בת קול, אלא כשיטת ר׳ יהושע, דאמר: אין משגיחין בבת קול ואין פוסקים הלכה לפיה, ולכן היה צורך לפסוק כאן הלכה כבית הלל.
And if you wish, say instead that this statement was indeed issued after the Divine Voice emerged, and the Tosefta is in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua, who said that one disregards a Divine Voice when deciding halakha. Just as Rabbi Yehoshua disregarded the Divine Voice in his dispute with Rabbi Eliezer, so too, one disregards the Divine Voice that proclaimed that the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. Therefore, it was necessary to state that the halakha is in fact in accordance with the opinion of Beit Hillel here.
רי״ףרשב״םתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: הֵבִיאוּ לְפָנָיו, מְטַבֵּל בַּחֲזֶרֶת עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפַרְפֶּרֶת הַפַּת. גהֵבִיאוּ לְפָנָיו מַצָּה וַחֲזֶרֶת וַחֲרוֹסֶת וּשְׁנֵי תַּבְשִׁילִין, אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲרוֹסֶת מִצְוָה. דר״ארִבִּי אֱלִיעֶזֶר [בֵּרִבִּי] (בֶּן) צָדוֹק אוֹמֵר: מִצְוָה. הוּבַמִּקְדָּשׁ הָיוּ מְבִיאִין לְפָנָיו גּוּפוֹ שֶׁל פֶּסַח.:

MISHNA: The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the appetizer [parperet] before the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חזר
חזרא(פסחים לט.) אלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחזרת בעולשין (פסחים קיד.) הביאו לפניו מטבל בחזרת (עבודה זרה מח) ובחזרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. (ובפ״ק דעוקצים) ושרש החזרין והצנון והנפוס. (ובפרק ב׳) ובחזרין מפני שהן משמרים את האוכל (ובפ״ק דכלאים) חזרת וחזרת גלין פי׳ חזרת לטוגה חזרת גלין חסא מרה והיא חזרת שבשדות:
ערך חרסת
חרסתב(פסחים מ:) אין נותנין את הקמת לתוך חרוסת. (פסחים קיד.) הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואע״פ שאין חרוסת מצוה רבי אליעזר ברבי צדוק אמר מצוה מאי מצוה רבי יוחנן אמר זכר לטיט על כן עושין אותה מכל מיני מתוקין ומרורין וחומץ כמו הטיט שיש בו כל דבר:
ערך טבל
טבלג(ביצה יח:) ומי אית ליה לרב אחא הואיל והתנן (שבת קיא.) החושש בשיניו לא יגמע בהן החומץ ורמינן עלה והתניא לא יגמע וכו׳ עד לא קשיא כאן קודם טיבול כאן לאחר טיבול פי׳ קודם שטבל פתו בחומץ מגמע ובולע דלא מיחזי כרפואה אלא כשותה אבל לאחר שהטביל פתו בחומץ לא יגמע ובולע דמחזי כרפואה כיון דטביל ביה מאיס לשתייה. פ״א רבא אמר אפילו תימא מגמע ובולע הא דתניא שרי לפני טיבול כלומר קודם אכילה שרי ומתניתין דאסר לגמע ולבלוע לאחר טיבול והוא לאחר אכילה וממאי דטיבול לשון אכיל׳ הוא דתנן הביאו לפניו מטבל בחזרת ותוב אבל מטבל במיני תרגומא תניא נמי הכי השמש מטבל בבני מעים וטעמא מאי שחומץ קודם אכילה אינו מרפא אבל לאחר אכילה מרפא ומפורש בירושלמי מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו שמשלם קרן וחומש שהחומץ מישב את הנפש ודברי רבי וחכמים מפורשים ביום הכפורים. (פסחים קיד) רבי יצחק מטבל בירקי פי׳ היה אוכל ירקות מן המנחה ולמעלה. (סוכה לו) רבי חנינא מטביל בה ונפק בה פי׳ חותך חתיכה מן האתרוג ואוכלה והיה יוצא ידי חובתו בנשאר:
ערך סלק
סלקד(בבא מציעא קט.) מאי לאו שמין לו שקמה לא ירקא וסילקא (עבודה זרה כח:) חמה לחמה וסילקא לצינה וחילופא סכנתא (פסחים קיד) מאי שני תבשילין סילקא וארוזא פי׳ בערך אניגרון:
א. [סאלאט.]
ב. [מאנדע לברייא.]
ג. [איינטינקען.]
ד. [איינע פרוכט.]
מתני׳ הביאו לפניו – ירקות.
מטבל בחזרת – זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל בבני מעים לפי שכל מאכלם ע״י טיבול.
מטבל בחזרת – כלומר אם אין שם ירק אחר מטבל החזרת בחרוסת ואוכל.
עד שמגיע לפרפרת הפת – קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר המצה שהוא מברך עליה על אכילת מרור וטיבול ראשון כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין רגילין בני אדם לאכול ירק קודם סעודה.
הביאו לפניו – אחר אותו טיבול.
מצה מרור וחרוסת ושני תבשילין ואף על פי שאין החרוסת מצוה – ולקמיה פריך הואיל ולאו מצוה אמאי מייתי לה.
מתני׳ הביאו לפניו – הירקות אחר שבירך על היין.
מטבל בחזרת – זהו לשון הגמרא כדתניא לעיל (דף קז:) השמש מטבל בבני מעיים לפי שכל מאכלם על ידי טיבול והאי טיבול לאו בחרוסת הוא כדקתני לקמן הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת מכלל דעדיין לא הביאו והך חזרת לאו דוקא אלא אם (כן) אין שם ירק אחר מטבל בחזרת ואוכל.
עד שמגיע לפרפרת הפת – קודם שיגיע לאותה חזרת שהוא אוכל אחר מצה שהוא מברך על אכילת מרור כדכתיב על מצות ומרורים (במדבר ט) בתחלה מצה ואח״כ מרור וטיבול ראשון זה כדי שיכיר תינוק וישאל לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם סעודה.
מביאו לפניו – אחר אותו טיבול.
מצה וחזרת וב׳ תבשילין אע״פ שאין חרוסת מצוה – ובגמרא פריך הואיל ולאו מצוה למה מייתי לה.
שני תבשילין – בגמרא מפרש כנגד מי.
ונוטל ידיו לטיבול הראשון. הביאו לפניו השלחןא שעליו קערה ובה ב׳ תבשילין, בשר וביצה או דג וביצה, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה הבאה עם הפסח. ואי אית ליה ירק אחר לבר מחסא מברך על הירק פרי האדמה וטובל בחרוסתב ואכיל ליה ויהיב לכל אחד כזיתג. ועל החרוסת לא יברך כיד הירק עיקר וברכת העיקר פוטר את הטפל.
א. כפי׳ ר״ח שהובא בתוס׳.
ב. וכ״כ ר״ח לדף קיד ע״א וכ״ד רב עמרם סדר של פסח סי׳ פא הו״ד בטור סי׳ תעג. ועי״ש שר״ת פירש שמטבל בחומץ ולא בחרוסת. ועי׳ ב״י שם. [בר״ח כתוב מטבל וכו׳ ומברך, ואילו רבינו כתב מברך וכו׳ וטובל. וכ״ה בסרע״ג. ועי׳ מג״א סי׳ תעג סקי״ט.
ג. וכ״כ ראבי״ה סי׳ תקכה סע׳ יג. ועי׳ שיטות הראשונים בטוב״י וב״ח סי׳ תעג.
ד. וכ״כ בא״ח ליל הפסח סי׳ טז. וכ״כ הטור סי׳ תעה לענין מרור וחרוסת. ועי׳ ראבי״ה סעיף כו.
הביאו לפניו – פי׳ רשב״ם ירקות. ואין נראה מדלא קתני בהדיא הביאו לפניו חזרת כדקתני בסמוך הביאו לפניו מצה ונראה כפי׳ ר״ח הביאו לפניו שלחן שהרי אין מביאין השלחן עד אחר קידוש ועל השלחן מונח החזרת.
מטבל בחזרת – כלומר אוכל החזרת בטיבול כמו השמש מטבל בבני מעים וכן מטבל בירקות ובקרא נמי משתעי הכי כי תקרעי בפוך עיניך (ירמיהו ד) שמנחת הפוך בעינים ופי׳ רשב״ם דהאי טיבול לאו בחרוסת דהא אכתי לא בא כדקתני סיפא הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ואין זה ראיה דהא קתני הכא חזרת ותניא נמי בסיפא ועוד דחזרת צריך להטביל בחרוסת משום קפא ומיהו היכא שהטיבול ראשון הוי בשאר ירקות אין צריך לטבול בחרוסת אלא או בחומץ או במים ומלח כמו שהיה נוהג ר״ת דהא אמר בגמרא דחרוסת משום קפא וליכא קפא אלא במרור וכ״ש לר״א בר צדוק דקאמר מצוה זכר לטיט דלא שייך אלא במרור לזכר דוימררו את חייהם בחומר (שמות א) ועוד דלא שייך מצוה שטיבול ראשון אינו אלא להיכירא ודלא כה״ר יוסף שעשה בסדרו ויטבול בחרוסת וכן רבינו שלמה בסידרו וה״ר שמעיה.
עד שמגיע לפרפרת הפת – פרפרת קרי המרור שאוכל אחר המצה ופרפרת כלומר ממשכת המאכל כמו פרפראות לחכמה (אבות פ״ג מי״ח) שהירקות ממשיכות הלב למאכל ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה דמצה קודמת למרור כדאמר בגמרא.
הביאו לפניו מצה – לפי שעקרו השלחן לפני מי שאומר הגדה ועושה הסדר קתני הביאו לפניו מצה ועקירת שלחן היא כדי שישאל הבן ואביו עונה לו עדיין יביאו שלחן לעשות טיבול שני והבן ישאל למה אנו מטבילין שתי פעמים ומיד כשעוקרין מחזירין לפניו והמצה והמרור עליו שהרי צריך לומר בהגדה מצה זו מרור זה וכדאמר (לעיל לו. ולקמן דף קטו:) לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה.
אע״פ שאין חרוסת מצוה – ואם תאמר אמאי לא אתי חרוסת דרשות ומבטל חזרת דמצוה וי״ל דכיון דכל עיקר מרור לא ניתקן רק בטיבול בחרוסת משום קפא לא מקרי ביטול בכך.
והביאו לפניו ר״ל הסל שבו סדרי עניניו מונחים ומתחיל ונוטל ירקות שכך תקנו הענין לטבל בירקות תחלה קודם המוציא כדי שיתעוררו התינוקות לחדוש זה ומה שאמר מטבל בחזרת פירושו אם אין לו שאר ירקות מטבל בחזרת הא אם יש לו שאר ירקות עיקר טבול זה בשאר ירקות הוא ופירוש המשנה הביאו לפניו הסל ולא מצא שם שאר ירקות מטבל בחזרת ואף טבול זה י״מ בו ענין טפול כלומר מיטפל בחזרת ולא טבול ממש שהרי אחריה אמר הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושבוש הוא שהרי לשני טבולים אנו צריכים וכמו שאמרו שבכל הלילות אין אנו מטבילין במרור אפי׳ פעם אחת ר״ל קודם סעודה הלילה הזה שתי פעמים ר״ל קודם עיקר סעודה וכן שאמרו נטל ידיו בטבול ראשון צריך ליטול בטבול שני אלא שאפשר להם לפרש על טבול זה שלא יהא בחרוסת אלא במיני טבול אחר שעיקרו אינו בחזרת אלא בשאר ירקות ומטעם זה לא הזכירו חרוסת אלא בטבול שני ומפני שהחרוסת בו מצוה לדעת ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ואף זה לענין פסק יש חולקים שדברי ר׳ אלעזר בר צדוק שאמר חרוסת מצוה ושהלכה כמותו פירושו לכל הטבולים הנעשים בתוך הסדר ומשום זכר לטיט או שמא בשני שעיקרו בחזרת זכר לטיט ובראשון משום קפא ואם מפני שקשה להם לפרש מה שאמר אח״כ הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת אלמא שלא בא החרוסת עד עכשיו אין זה כלום שהסל בא תחלה עם כל מה שצריך לסדר ואמר תחלה הביאו לפניו ולא גמר בלשונו מה הביאו מפני שהוא מכוין לומר שלא מצא שם ירקות ואח״כ ספר שאחר טבול חזרת בחרוסת במקום שאר ירקות הביאו לפניו ומצא שם כל צרכו:
ומה שאמרו בטבול ראשון עד שמגיע לפרפרת הפת פירושו שמטבל טבול ראשון בירקות אם יש לו ובחזרת אם אין לו ירקות ואומר שמיטפל באכילה זו ואינו אוכל עוד עד שיעשה סדרו ויגיע לאכילת מצה שהיא פרפרת הפת וקורא לה פרפרת הפת ולא פרפרת סתם כפת הבאה בכסנין ומיני לפדי מפני שבודאי פת גמור היא אלא שמתוך שעשויה רקיקין וכעין פרפראות היא קרויה פרפרת:
ואמר אח״כ שאחר טבול ראשון הביאו לפניו הסל פעם אחרת שבו מצה להמוציא ולמצה וחזרת לטבלה בחרוסת והיא היא מצות מרור שהרי מרור אחר מצה הוא וכדכתי׳ על מצות ומרורים ואע״פ שאינו מטבל עדיין טבול שני ולא אוכל מצה עד שיקרא את ההגדה מ״מ מביאין לפניו כדי שיקרא את ההגדה בעוד שמצה ומרור מונחים לפניו ושני תבשילין פי׳ בגמ׳ אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה:
ואמר אע״פ שאין חרוסת מצוה כלומר צריך הוא להביאו אלא שלא מתורת מצוה אלא מתורת סכנה ופרשו בגמרא משום קיפא ר״ל לחות היוצא מן החזרת שמזיק אלא שחודו של חרוסת מעבירו וי״מ בו תולעת וכמו שאמרו בתוספתא תרומות הקפא שבירקות והתולעת שבעקר ויבחושין שבחומץ מותרין סננן במסננת אסורין ומה שהתירו בראש התוספתא פירושו בשהתליע לאחר שנתלשו שאם במחובר ודאי אסורין ומה שאמרו משום קפא לא לענין איסור אלא לענין סכנה שאם לענין איסור מה ענין להתירו בשקיעתו ומה לי באיסור זה בין חי בין מת אלא לענין היזק שהחי מזיק והמת אינו מזיק:
ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר מצוה מדברי סופרים ומשום זכר לטיט וכן הלכה וגדולי המחברים פי׳ בפירושי המשנה מצוה ושמברכין עליה ומתוך כך פסקו שאין הלכה כדבריו אלא שבחבוריהם כתבוה כדברינו:
ובמקדש היו מביאים עם המצה והחזרת גופו של פסח והיו מברכי׳ עליו וכן היו מביאים בשר חגיגה ומברכין תחלה על החגיגה אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת הזבח ואוכלין ממנה כזית ומברכין על אכילת הפסח ואוכלין ממנו כזית וחוזרין לבשר חגיגה ומצניעים את הפסח לאחר אכילת החגיגה כדי שבאכילתו יהו שבעים והוא שאמרו על השבע כמו שפרשנו למעלה ופי׳ בגמ׳ שבזמן הזה שאין פסח וחגיגה נותנין שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה של זכר לפסח צלי ושל זכר לחגיגה מבושל:
זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ׳ אלו הם:
בד״ה עד שמגיע כו׳ ומדקרי למרור פרפרת הפת רמז במשנה כו׳ עכ״ל ר״ל מדנקט ליה למרור בהאי לישנא ומהא דקתני במתני׳ הביאו לפניו מצה וחזרת כו׳ אינו רמוז כ״כ דאימא איזה שירצה יקדים אלא דא״א לומר שני שמות כא׳ וק״ל:
בד״ה הביאו לפניו מצה לפי שעקרו השלחן כו׳ ומיד כשעוקרין מחזירין כו׳ עכ״ל הוצרכו לזה לפי פירוש ר״ח דהביאו לפניו דרישא היינו הבאת השלחן ומסתמא המצה עליו אלא לפי שעקרו אותו כדי שישאלו כדלקמן ומיד כשעוקרין ומחזירין כו׳ ר״ל ולא מניחין אותו שם עקור עד אחר גאל ישראל שהרי צ״ל בהגדה מצה זו כו׳ וק״ל:
בד״ה אע״פ שאין חרוסת מצוה וא״ת אמאי לא אתי חרוסת דרשות כו׳ עכ״ל ה״ה דה״מ להקשות כן אפילו לר״א בר צדוק דאמר מצוה בחרוסת דודאי אינו אלא מצוה דרבנן ואתי דרבנן ומבטל מרור דאורייתא דר״א בר צדוק בזמן הבית היה ואפילו במרור בזמן הזה דהוה נמי מרור דרבנן כדלקמן מ״מ לר״י דחלוקין חביריו על הלל וס״ל דאורייתא מבטל דאורייתא וה״ה דרבנן מבטל דרבנן כדלקמן וק״ל:
ג משנה הביאו לפניו הירקות קודם הסעודה העיקרית אם לא היו לפניו ירקות אחרים מטבל בחזרת כלומר מטבל החזרת כדי שתהא טעימה עד שמגיע לפרפרת הפת כלומר למרור שאוכל לשם מצוה אחר אכילת המצה. הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת ולפחות שני תבשילין מפני כבוד החג. ומעירים שכן נהגו בחרוסת אף על פי שאין חרוסת מצוה, אלא מנהג בלבד. ר׳ אליעזר בן צדוק אומר: חרוסת מצוה היא. ובמקדש כשהיה קיים והיו מקריבים בו פסחיהם היו מביאין לפניו גופו של קרבן הפסח.
MISHNA: The attendants brought vegetables before the leader of the seder prior to the meal, if there were no other vegetables on the table. He dips the ḥazeret into water or vinegar, to taste some food before he reaches the appetizer [parperet] before the bread, i.e., the bitter herbs, which were eaten after the matza. They brought before him matza and ḥazeret and ḥaroset, and at least two cooked dishes in honor of the Festival. The tanna comments that this was the practice, although eating ḥaroset is not a mitzva but merely a custom. Rabbi Eliezer ben Tzadok says: Actually, it is a mitzva to eat ḥaroset. And in the period when the Temple stood and they offered the Paschal lamb, they brought before him the body of the Paschal lamb.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״ירשב״םראב״ןתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

פסחים קיד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים פסחים קיד., עין משפט נר מצוה פסחים קיד., ר׳ חננאל פסחים קיד., רי"ף פסחים קיד. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס פסחים קיד., רש"י פסחים קיד., רשב"ם פסחים קיד., ראב"ן פסחים קיד. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות פסחים קיד., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים קיד., בית הבחירה למאירי פסחים קיד. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים קיד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"א חידושי הלכות פסחים קיד., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים קיד., אסופת מאמרים פסחים קיד.

Pesachim 114a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Pesachim 114a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 114a, R. Chananel Pesachim 114a, Rif by Bavli Pesachim 114a, Collected from HeArukh Pesachim 114a, Rashi Pesachim 114a, Rashbam Pesachim 114a, Raavan Pesachim 114a, Tosafot Pesachim 114a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 114a, Meiri Pesachim 114a, R. Moshe Chalava Pesachim 114a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 114a, Steinsaltz Commentary Pesachim 114a, Collected Articles Pesachim 114a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144