×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִי נָמֵי דְּאִשְׁתְּכַח בְּגוּמָּא אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק מַאן דְּבָדֵק בְּגוּמָּא נָמֵי בָּדֵיק אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּד גּוּמָּא לָא מִתְכַּבְּדָא.:
Alternatively, there is a difference between these explanations in a case where the creeping animal was found in a hole in the ground. If you say the presumptive status of a swept alleyway is that it has been examined, it is clear that one who examines the alleyway also examines any holes, and any items that were in the alleyway beforehand should remain pure. By contrast, if you say its presumptive status is that it has been completely swept, this applies only to items that are on the ground, whereas a hole is not considered to have been swept. Consequently, even items that passed through the alleyway before it was swept should be deemed impure.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אי נמי – בסתמא דלא אמר לא בדקתי ואשתכח שרץ בגומא.
בגומא נמי בדיק – והא דאמר בפ״ק דפסחים (דף ז.) דגומא אינה נבדקת גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר שני התם בחריץ המכוסה בקרשי התיבה דההיא גומא אינה נבדקת.
מאן דבדיק בגומא נמי בדיק. איכא למידק דהא אמרינן בפ״ק דפסחים (פסחים ז.) גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר דגומא אינה נבדקת, ותירצו בתוס׳ דהתם מיירי בגומא מכוסה בקרשי התיבה ואינה נראית.
אע״פ שמשנתנו לענין טהרות יש לנו ממנה הנראה לענין נדה והוא שמאחר שביארנו שכל שנתכבס סתמו בדוק אבל אין סתמו מתכבס וכל שנתכבס ונודע שלא נבדק חוששין לו לענין טהרות אף לזמן שקודם הכבוס וכל שישנו לפנינו שואלין לו וכל דליתיה קמן דנישייליה חזקתו בדוק יש בדבר לענין נדה להקל ולהחמיר כיצד הרי שלבשה חלוק זה בשעת וסתה או בשעת נדותה וכבסתהו ולא בדקתהו ולבשתהו בימי טהרתה ומצאה בו כתם הרי זו תולה בו לומר שכתם זה בימי נדותה נתחדש לה ואע״פ שנתכבס הרי לא נבדק וכל שלא נבדק הרי אין חזקתו מתכבס והרי זה כחלוק שאינו בדוק לה שהיא תולה לזמן נדותה ואע״פ שלא אמרו בודאי שאינו מתכבס אלא שחזקתו כך ומ״מ ספק הוא כיון דכתמים דרבנן תולין להקל הא מכל מקום אם נתכבס החלוק על יד אחת מחברותיה והלכה לה עד שאין לנו בירור אם נבדק בשעת הכיבוס אם לאו חזקתו בדוק ואינה תולה בו ולפי דרכך אתה למד שזו שאמרו חזקת בנות ישראל שבודקות חלוקיהן בשעת כיבוסן לא סוף דבר בשלהן אלא אף בשל חברותיהן הואיל ויודעות שחברותיהן מקפידות בכך ויראה שאף שפחה כנענית בכלל הואיל ושיכא במצות הנשים אבל נכרית ודאי אין אומרין שחזקתו בדוק הואיל ואין לה שיכות במצוה זו אינה מקפדת ואף אם אמרה בדקתיו אינה נאמנת ספיקות הללו יש אומרין שלא נאמרו אלא בשנאבד החלוק אחר שנמצא הכתם אבל אם הבגד לפנינו יכולה היא לעמוד על עיקרו של דבר והוא שחלקו בענין זה ר׳ מאיר ור׳ אחא ור׳ שלדעת ר׳ מאיר הכל תלוי בבדיקה וכל שלא נבדק אפילו היה הבגד לפנינו דנין אותו ככתם שלפני הכבוס ומחמירין לענין טהרות ומקילין בו לענין נדה לתלות בו לשעת נדותה וכל שנבדק או נתכבס והלכה לה המכבסת חזקתו בדוק ודנין אותו שאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות לטהר את שלפני הכיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות בו לשעת נדותה ואין הפרש בין שהבגד לפנינו בין שנאבד והיא היא שיטתנו ולדעת ר׳ אחא כל שהבגד לפנינו יש בו בדיקה אם כתם זה שלפני כבוס או לאחר הכיבוס והוא שתחזור ותכבסנו ואם נדחו מראיו מפני כבוס זה בידוע שלאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות שקודם כיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות שאילו היו שם קודם הכיבוס כבר נדחו מראיו בכיבוס ראשון ולדעת ר׳ כל שהבגד לפנינו אינו צריך מעשה כדי לבדקו שמאיליו הוא ניכר שאינו דומה כתם שלפני הכיבוס לכתם שאחר כיבוס שכל לפני כבוס מקדיר ר״ל שהוא דק ונוקב ועובר בבגד ונראה בצד השני כמו בראשון ושלאחר הכיבוס מגליד ר״ל מלשון גלודה שהוא כאלו נקלף מצד השני ולא נשאר בבהירות דם אלא בצד אחד שנפל בו והלכך בודק במראיו אם מקדיר בידוע שלאחר כבוס אם מגליד בידוע שלפני כבוס ויש פוסקין כר׳ אחא ויש פוסקין כר׳ והלכך כל שהוא לפנינו בודקת אם בדיקה על ידי כבוס כר׳ אחא אם בדיקת מקדיר ומגליד כר׳ ודנין על פי הבדיקה ואם אינם יודעין לכוין מ״מ חזרנו לספק הראשון ותולין להקל שספק סופרים הוא אלא שקצת מפרשים כתבו שמאחר שאפשר לעמוד על בוריו של דבר אם אינו יודע לכוין חוששין לה שאין זה ספק סופרים אלא ספק הבא בשבילו מחמת חסרון ידיעה והכרה ואם הוא אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד הא כל שאבד הבגד מיהא תולין להקל:
בגומא נמי בדיק. והא דאמרינן בפ״ק דפסחים גבי תיבה שנשתמשו בה מעות מעשר דגומא אינה נבדקת התם בגומא מכוסה בדפי התיבה ואינה נראית:
מאן דבדיק בגומא נמי בבדיק – והקשו בתוס׳ מהא דאמרינן בפ״ק דפסחים גבי תיבה שנשתמשו בה מעות של מעשר שני דגומא אינה נבדקת ותירצו דהתם מיירי בגומא שבין קרשי התיבה שהיא מכוסה קצת והנכון דטומאה שאני דבדקי בה טפי משום חומרא דטהרות דטומאה חמירא להו כדאיתא בפ״ב דיומא וה״ק מאן דבדק לטומאה בגומא נמי בדיק.
גמ׳ מאן דבדק בגומא נמי בדק אי אמרת כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה למפרע כו׳ טמאות הס״ד:
אי נמי [אם גם כן] עוד אופן שיש בו הבדל הלכתי בין שתי האפשרויות הללו — במקרה דאשתכח [שנמצא] השרץ בגומא (שקע קטן באדמה) שבמבוי. ומעתה: אי אמרת [אם אומר אתה] בטעם טהרתן של הטהרות שהיו לפני הכיבוד שהוא משום שחזקתו של המבוי המטואטא שהוא גם בדוק — יש לטהר את הטהרות שהיו לפני הכיבוד, כי מאן דבדק [מי שבודק]בגומא נמי בדיק [גם כן בודק]. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שטעם טהרתן של הטהרות שהיו לפני הכיבוד שהוא משום שחזקתו של מבוי שהוא מתכבד, ובשעה שטואטא המבוי, יצא השרץ עם הטאטוא — אין הדברים אמורים אלא בדברים הנמצאים על פני הקרקע, ואולם הגומא לא מתכבדא [אינה מתכבדת], ואין הדבר הנמצא בתוך גומא יוצא עם הטאטוא. ולכך יש לטמא אף את הטהרות שהיו לפני הכיבוד במבוי זה.
Alternatively, there is a difference between these explanations in a case where the creeping animal was found in a hole in the ground. If you say the presumptive status of a swept alleyway is that it has been examined, it is clear that one who examines the alleyway also examines any holes, and any items that were in the alleyway beforehand should remain pure. By contrast, if you say its presumptive status is that it has been completely swept, this applies only to items that are on the ground, whereas a hole is not considered to have been swept. Consequently, even items that passed through the alleyway before it was swept should be deemed impure.
רש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְכֵן הַכֶּתֶם וְכוּ׳.: אִיבַּעְיָא לְהוּ עַד שְׁעַת כִּבּוּס חֶזְקָתוֹ בָּדוּק אוֹ דִלְמָא חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס.

The mishna teaches: And likewise, a blood stain that was discovered on the robe of a woman renders her impure retroactively. With regard to this halakha as well a dilemma was raised before the Sages: The mishna states that any pure items the woman handled from the time of laundering are impure. Does this mean that once the robe has been laundered its presumptive status is that it has been examined, as when it is laundered it is examined thoroughly, and any blood stain would have been discovered? Or perhaps the mishna means that its presumptive status is that it is thoroughly laundered, and any blood stain would have been removed by the laundering.
תוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן הכתם עד שעת כבוס חזקתו בדוק כו׳ – ל״ג איבעיא להו דקאי אאיבעיא להו דלעיל גבי שרץ.
ה״ג וכן הכתם כו׳ עד שעת כיבוס חזקתו בדוק ול״ג איבעיא להו דקאי אאיבעיא דבעי לעיל:
תוס׳ בד״ה וכן הכתם כו׳ לא גרסינן איבעיא להו דקאי כו׳ כצ״ל:
בד״ה שמא צ״ל ש״מ:
א שנינו במשנתנו: וכן הכתם הנמצא בחלוק מטמא למפרע את כל הטהרות שנגעה בהן האשה, עד שתאמר ״בדקתי את החלוק הזה, ולא נמצא בו כתם״, או עד שעת הכיבוס. ואף בהלכה זו איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: האם כוונת דברי המשנה ״עד שעת כבוס״ לומר כי חזקתו של החלוק שהוא בדוק, שוודאי הוא שבשעה שמכבסים את החלוק, בודקים אותו היטב אם יש בו כתם. ומשום כך כל הטהרות שנגעה בהן האשה עד שעת הכיבוס, אינן נטמאות. או דלמא [שמא] הכוונה היא שחזקתו של החלוק שהוא מתכבס, ואילו היה שם כתם, היה יוצא הכתם עם הכביסה?
The mishna teaches: And likewise, a blood stain that was discovered on the robe of a woman renders her impure retroactively. With regard to this halakha as well a dilemma was raised before the Sages: The mishna states that any pure items the woman handled from the time of laundering are impure. Does this mean that once the robe has been laundered its presumptive status is that it has been examined, as when it is laundered it is examined thoroughly, and any blood stain would have been discovered? Or perhaps the mishna means that its presumptive status is that it is thoroughly laundered, and any blood stain would have been removed by the laundering.
תוספותתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ דְּאָמַר כַּיבֻּס וְלָא בְּדֻק אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק הָא לָא בְּדִק אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס הָא מִתְכַּבֵּס.

The Gemara asks: What is the practical difference that arises from this dilemma? The Gemara replies: There is a difference in a case where the person who laundered the robe said he laundered it but did not examine it. If you say its presumptive status is that it has been examined, in this case the man explicitly said that he did not examine the robe, so it does not have this presumptive status. By contrast, if you say its presumptive status is that it is thoroughly laundered, in this case too it has been laundered.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומסבירים: מאי נפקא מינה [מה יוצא מזה, אם נאמר כצד זה או כצד זה] — במקרה שאמר כי אמנם כיבס את החלוק, ולא בדק אם יש בו כתם. ומעתה: אי אמרת [אם אומר אתה] שהוא משום שחזקתו של החלוק המכובס שהוא גם בדוק — במקרה זה הא [הרי] אומר המכבס כי לא בדק את החלוק. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] שהוא משום שחזקתו של חלוק שהוא מתכבס, ובשעה שכובס יצא הכתם עם הכביסה — הא [הרי] אף במקרה זה החלוק מתכבס.
The Gemara asks: What is the practical difference that arises from this dilemma? The Gemara replies: There is a difference in a case where the person who laundered the robe said he laundered it but did not examine it. If you say its presumptive status is that it has been examined, in this case the man explicitly said that he did not examine the robe, so it does not have this presumptive status. By contrast, if you say its presumptive status is that it is thoroughly laundered, in this case too it has been laundered.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִי נָמֵי דאשתכחה בְּסִטְרָא אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק מַאן דְּבָדֵק בְּסִטְרָא נָמֵי בָּדֵיק אִי אָמְרַתְּ חֶזְקָתוֹ מִתְכַּבֵּס בְּסִטְרָא לָא מִתְכַּבֵּס.

Alternatively, there is a difference between these explanations in a case where the blood stain was found on the side of the robe, in an area where there are folds and stitches. If you say its presumptive status is that it has been examined, it is clear that one who examines the robe also examines the side of the robe, and therefore any items that the woman handled before the robe was laundered should remain pure. By contrast, if you say its presumptive status is that it is thoroughly laundered, this applies only to the main part of the robe, but on its side it is not laundered thoroughly enough to remove a blood stain.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סטר
סטרא(שבת קלד) נהפכינהו לסטריה אבראי פי׳ שפת חתיכה של בגד (נדה נו:) בסיטרא נמי בדיק בסיטרא זמנין דלא מתכבס פי׳ שפת החלוק לפי שהוא כפול אינו מתכבס יפה ואומר קודם כיבוס היה זה הכתם:
א. [זוים.]
בסטרא – בצדי הבגד שיש שם קמטים ותפירות שקורין וירונ״ש.
אי נמי [אם גם כן] עוד אופן שיש בו הבדל הלכתי בין שתי האפשרויות הללו בהבנת דברי משנתנו — במקרה — דאשתכחה בסטרא [שנמצא הכתם בצד] של החלוק, במקום שיש בו קפלים ותפירות. ומעתה: אי אמרת [אם אומר אתה] בטעם טהרתן משום שחזקתו של החלוק המתכבס שהוא גם בדוק — אף במקרה זה יש לטהר את הטהרות שנגעה בהן לפני הכיבוס, שכן מאן דבדק [מי שבודק]בסטרא נמי בדיק [בצד הבגד הריהו גם כן בודק]. ואולם אי אמרת [אם אומר אתה] בטעם טהרתן של הטהרות שנגעה בהן לפני הכיבוס שהוא משום שחזקתו של חלוק שהוא מתכבס, ובשעה שמתכבס יצא הכתם עם הכיבוס — אין הדברים אמורים אלא בגוף החלוק, ואולם בסטרא [בצד] הבגד לא מתכבס.
Alternatively, there is a difference between these explanations in a case where the blood stain was found on the side of the robe, in an area where there are folds and stitches. If you say its presumptive status is that it has been examined, it is clear that one who examines the robe also examines the side of the robe, and therefore any items that the woman handled before the robe was laundered should remain pure. By contrast, if you say its presumptive status is that it is thoroughly laundered, this applies only to the main part of the robe, but on its side it is not laundered thoroughly enough to remove a blood stain.
הערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַאי תָּא שְׁמַע דְּתַנְיָא א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ אוֹ עַד שְׁעַת כִּיבּוּד מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקִין מְבוֹאוֹתֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּדֵיהֶם וְאִם לֹא בָּדְקוּ הִפְסִידוּהוּ לְמַפְרֵעַ.

What is the halakha with regard to these two dilemmas? Come and hear, as it is taught in a baraita that Rabbi Meir says: For what reason did the Sages say that the carcass of a creeping animal that was found in an alleyway renders pure items impure retroactively from the time about which one may state: I examined this alleyway and there was no creeping animal in it, or from the time of the sweeping of the alleyway? It is due to the fact that there is a presumption with regard to Jewish people that they examine their alleyways at the time of their sweeping. And therefore, if they did not examine the alleyway they retroactively lose the purity of any items that were there from the last time it was examined.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך טע
טעא(כתובות פד:) מר סבר טעם ולא הזכיר של שבת אומר ברוך שנתן מנוחה לעמו ישראל לאות ולברית ברוך מקדש השבת טעה ולא הזכיר של יום טוב אומר ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל וכו׳ טעה ולא הזכיר של ראש חדש אומר ברוך וכו׳ (ברכות מט. נדה נו:) מפני שהן גריס טועין (א״ב תרגום והנה תעה בשדה והא טעי בחקלא והוא לשון מקרא הטעו את עמי וענין אחר קרוב לזה תרגום ואל תטוש תורת אמך ולא תטעי נמוסא דאמך ואת ברית אלהיה שכחה וקיימא דאלהא שכחת וענין אחר קרוב לזה תרגום אשר הם זונים אחריהם דאנון טען בתריהון והזנו את בניך ויטעון ית בנך):
א. [אירדען.]
מפני מה אמרו כו׳ – כלומר מפני מה תלו בכיבוד וטיהרו טהרות דקודם כיבוד.
למפרע – אפילו דקודם כיבוד טמאות.
בד״ה מפני מה אמרו כו׳ בכבוס הס״ד:
מן ד״ה בחדרים עד מתני׳ צ״ל אחר ד״ה בכל מקום במקום ישראל:
ומבררים: מאי [מה] התשובה לבעיה זו שבדין השרץ ובדין הכתם? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לבעיה זו, דתניא כן שנינו בברייתא], אמר ר׳ מאיר: מפני מה אמרו חכמים כי השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע, עד שיאמר אדם ״בדקתי את המבוי הזה, ולא היה בו שרץ״, שבכגון זה כל הטהרות שהיו במבוי קודם לשעת הבדיקה טהורות או עד שעת כיבודמפני שחזקת בני ישראל שהריהם בודקין את מבואותיהן בשעת כבודיהם. ולכך אם לא בדקו את המבוי בשעה שכיבדוהו — הפסידוהו בטומאת הטהרות שהיו בו למפרע, עד השעה שבה נבדק המבוי.
What is the halakha with regard to these two dilemmas? Come and hear, as it is taught in a baraita that Rabbi Meir says: For what reason did the Sages say that the carcass of a creeping animal that was found in an alleyway renders pure items impure retroactively from the time about which one may state: I examined this alleyway and there was no creeping animal in it, or from the time of the sweeping of the alleyway? It is due to the fact that there is a presumption with regard to Jewish people that they examine their alleyways at the time of their sweeping. And therefore, if they did not examine the alleyway they retroactively lose the purity of any items that were there from the last time it was examined.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק וְלֹא הָיָה בּוֹ כֶּתֶם אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בּוֹדְקוֹת חֲלוּקֵיהֶן בִּשְׁעַת כִּבּוּסֵיהֶן וְאִם לֹא בָּדְקוּ הִפְסִידוּ לְמַפְרֵעַ.

And similarly, for what reason did the Sages say that a blood stain that was found on the robe of a woman renders her impure retroactively from the time about which one may state: I examined the robe and there was no blood stain on it, or from the time of the laundering of the robe? It is due to the fact that there is a presumption with regard to the Jewish women that they examine their robes at the time of their laundering. And therefore, if they did not examine the robe they retroactively lose the purity of any items they handled since it was last examined.
רש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומפני מה אמרו – ומפני מה תלו טהרה בכבוס.
בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן – לאחר הכבוס בודקות ואם לא מצאה הכתם טהור החלוק אע״פ שהיה בו בודאי כתם קודם כבוס וכגון שהטבילתו והא דאמר לקמן בפרק האשה (נדה סא.) בגד שאבד בו כתם מעבירים עליו ז׳ סממנים לבטלו ה״ה דאזיל ליה לכתם ע״י כבוס סתם והא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא או בזוית אי נמי ע״י כבוס סתם לא אזיל ובודקות חלוקיהן היינו לפני כבוס ואי מצאה הכתם מעבירה עליו ז׳ סממנים או תעשה כבוס גמור וטוב דהא חזינן דע״י כבוס טוב הולך הכתם בלא סממנים.
הא דתניא שחזרת בנות ישראל בודקות חלוקותיהן בשעת כבוסיהן. לאו דוקא חלוקותיהן אלא אפילו חלוקות חברותיהן דמתקנות הן חברותיהן כיון שיודעות שחברותיהן רגילות הן ומקפידות בכך. אלא מיהו מסתברא בשכבסתו שפחה ונכרית לא אמרינן שחזקתו בדוק דשפחה ונכרית אינה מקפדת בכך.
שחזקת בנות ישראל בודקות חולקותיהן – פי׳ רבותי שלא סוף דבר חלקותיהן אלא אפי׳ חלוקות חברותיהן דמתקנות הן לחברותיהן כיון שיודעות ורגילות ומקפידות בכך אלא אם כן נתכבס ע״י שפחה ונכרית דהנהי לא קפדן ועוד אמ׳ דהשתא דקי״ל דחזקתו מתכבס לחוד לא אמרינן יש בדבר הזה גם להקל שאם לבשה חלוקה בימי נדתה וכבסתו ולבשתו בלא בדיקה בימי טהרתה ומצאתיה כתם ואינה יודעת להבחין אם מגליד או מקדיר או שאבד החלוק או נתכבס עד שבדקוהו שתולין להקל שהיה בו קודם כבוס בשעת וסתה דכיון דחזקתו בדוק אמרינן ואין כאן חזקת בדיקה אף על פי שאין טעם זה לעשותו כודאי אינו בדוק בהא סגי לתלות לקולא כיון דכתמין דרבנן ומיהו היכא דאפשר למיקם אמילתא אם מגליד או מקדיר עבדינן הכי ולא סמכינן אהא דאמרן כל זה מיסודו של מורי הרשב״א נר״ו.
תוס׳ בד״ה בודקות חלוקיהן כו׳ טהור החלוק ואע״פ שהיה בו בודאי כתם וכו׳ עכ״ל פירוש נשים דעלמא בודקות חלוקיהם אחר הכיבוס אפילו בודאי כתם דאי אזל ליה ע״י כבוס סתם טובלתו ומ״ה הכא בנמצא בו כתם ולא ידעינן אם היה בו קודם כיבוס אית לן למימר דזה הכתם לא היה בו קודם כיבוס ונתכבס דא״כ הוה מוצאת אותו לאחר הכיבוס ולכתם אחר שמא היה בו קודם כיבוס ונתכבס ודאי לית לן למיחש והוצרכו לזה ולא ניחא להו בפשיטות למימר שבודקת אותו ומעבירה עליו ז׳ סמנים אם נמצא בו כתם דא״כ לא ה״ל למתלי הבדיקה בכיבוס כלל לכך הוצרכו למימר אי דאחר כיבוס בודקת אי אזיל ע״י כיבוס סתם או קודם כיבוס בודקת ותעשה כיבוס גמור וטוב אך צ״ע שכתבו דהא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא כו׳ הא בסיטרא לא קמבעיא לן דודאי אין חזקתו מתכבס וא״כ כדפשט ש״מ חזקתו בדוק ה״נ הוה מצי למפשט ש״מ חזקתו מתכבס אי אמר כיבס ולא בדוק באינו משתכח בסיטרא וק״ל:
וכיוצא בדבר, מפני מה אמרו חכמים כי כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע, עד שיאמר ״בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם״, א ו עד שעת הכבוסמפני שחזקת בנות ישראל שהריהן בודקות את חלוקיהן בשעת כבוסיהן. ואם לא בדקו את החלוק בשעה שכבסוהו — הפסידו את הטהרות שנגעה בהן למפרע עד שעה שבדקה.
And similarly, for what reason did the Sages say that a blood stain that was found on the robe of a woman renders her impure retroactively from the time about which one may state: I examined the robe and there was no blood stain on it, or from the time of the laundering of the robe? It is due to the fact that there is a presumption with regard to the Jewish women that they examine their robes at the time of their laundering. And therefore, if they did not examine the robe they retroactively lose the purity of any items they handled since it was last examined.
רש״יתוספותרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ר׳רַבִּי אַחָא אָמַר תַּחְזוֹר וּתְכַבְּסֶנּוּ אִם נִדְחָה מראיתו בידוע שֶׁלְּאַחַר כִּבּוּס וְאִם לָאו בְּיָדוּעַ שֶׁלִּפְנֵי הַכִּבּוּס.

Rabbi Aḥa says: Even in a case where the robe was not examined when it was laundered and a blood stain was subsequently found on it, and it is unknown whether the stain was present before the laundering, there is a remedy to the dilemma: Let her launder it again. If the appearance of the blood stain changes as a result of this laundering it is known that the robe became stained after the previous laundering, which is why the present laundering affected its appearance. Consequently, those pure items that the woman handled before the earlier laundering remain pure. And if the blood stain’s appearance does not change due to the second laundering it is known that the robe became stained before the previous laundering, and therefore the items that she handled before the laundering are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תחזור ותכבסנו – אם לא בדקתו בשעת כבוסו ולאחר זמן נמצא בו כתם ואין ידוע אם קודם כבוס היה בו לטמא טהרות של קודם לכן.
אם נדחו מראיו – מחמת כבוס זה.
בידוע שלאחר כבוס – ראשון נפל בו וטהרות של קודם כבוס ראשון טהורות דאי קודם כבוס קמא הוה ביה כבר נדחו מראיו מחמת כבוס ראשון.
ר׳ אחא אמר: אף זו שלא בדקה את חלוקה בשעה שכיבסתו, ולאחר מכן נמצא בו כתם, ואין ידוע אם היה הכתם מלפני הכיבוס, יש לה תקנה — תחזור ותכבסנו. אם נדחה (השתנה) מראיתו של הכתם בעקבות כיבוס זה — בידוע שלאחר הכבוס הקודם בא הכתם בחלוק. ולכך, הכיבוס הנוכחי שינה את מראיתו. ומשום כך אין נטמאות הטהרות שנגעה בהן לפני הכיבוס הקודם. ואם לאו [לא] השתנה מראיתו של הכתם בעקבות הכיבוס הנוכחי — בידוע שלפני הכבוס הקודם בא הכתם בחלוק, ולכך הטהרות שנגעה בהן לפני הכיבוס הקודם טמאות.
Rabbi Aḥa says: Even in a case where the robe was not examined when it was laundered and a blood stain was subsequently found on it, and it is unknown whether the stain was present before the laundering, there is a remedy to the dilemma: Let her launder it again. If the appearance of the blood stain changes as a result of this laundering it is known that the robe became stained after the previous laundering, which is why the present laundering affected its appearance. Consequently, those pure items that the woman handled before the earlier laundering remain pure. And if the blood stain’s appearance does not change due to the second laundering it is known that the robe became stained before the previous laundering, and therefore the items that she handled before the laundering are impure.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רַבִּי אוֹמֵר אאֵינוֹ דּוֹמֶה כֶּתֶם שֶׁלְּאַחַר הַכִּבּוּס לְכֶתֶם שֶׁלִּפְנֵי הַכִּבּוּס שֶׁזֶּה מַקְדִּיר וְזֶה מַגְלִיד בש״משְׁמַע מִינַּהּ חֶזְקָתוֹ בָּדוּק ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

Rabbi Yehuda HaNasi says: One can differentiate between a blood stain that was on the robe before it was laundered and one that stained the robe afterward by inspecting the stain itself. This is because the appearance of a blood stain after the laundering is not similar to the appearance of a blood stain before the laundering, as this stain, from after the laundering, penetrates [makdir] the garment, and that stain, from before the laundering, forms a crust [maglid] that can be scraped off the robe. With regard to the Gemara’s dilemma, one may conclude from Rabbi Meir’s statement that the presumptive status of a swept alleyway or a laundered robe is that it has been examined. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקדיר – נכנס בבגד טרשטריי״ש. כתם שלפני כבוס מגליד וגלדו עבה.
שמע מינה חזקתו בדוק – והא דאמר בפ״ק דפסחים (דף ז.) ובאלו מציאות (ב״מ דף כו.) מעות שנמצאו בירושלים בשאר ימות השנה חולין לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום לא שחזקתן מתכבדים אלא בשעת כבוד רגילים לעיין ולחפש אם יש שם מעות אי נמי כשבודקין השוקים שלא יהא שם עצם כשעורה או כעדשה מן השרץ אם היו שם מעות היו נמצאות.
ואסיקנא הכין: דחזקתו בדוק הוא אבל אין חזקתו מתכבס. ויש בדבר להקל ולהחמיר דאלו לבשה חלוקה בשעת וסתה וכבסתו ולא בדקתו אי נמי שכבסתו שפחה ונכרית ואזלה לה ואח״כ לבשתו ומצאה בו כתם תלינן להקל וה״ל כחלוק שאינו בדוק משום דאין חזקתו מתכבס ואע״ג דלא אמרינן שודאי אינו מתכבס אלא שאין חזקתו מתכבס וספיקא הוי מ״מ כיון דכתמים דרבנן ותלינן בהו לקולא עד שיהא חלוק הבדוק דוקא, הכא נמי תלינן דלאו בדוק ממש הוא. ומיהו היכא דאיפשר למיקם אמילתא אם מקדיר ואם מגליד ודאי עבדינן אבל אם נאבד החלוק שנתכבס עד שלא בדקוהו אם מקדיר ואם מגליד תלינן לקולא כנ״ל. אבל הראב״ד ז״ל כתב כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא כר׳ הילכך בדקינן לכתם ונראה מדבריו שאם אינו יודע לעמוד אעיקר הענין כגון שאינו בקי במגליד ומקדיר טמאה דאם הוא אינו בקי אין זה ספק בדרבנן אלא ספק הבא לו ממיעוט ידיעתו. ומ״מ כל שנאבד החלוק או נתכבס קודם שעמדו עליו לבדוק את הכתם תולין בו להקל בשל דבריהם ואיפשר נמי דאף הרב ז״ל לא כתב כן אלא בשיכול למיקם אמילתא הא אם אינו בקי אינו חושש אלא תולה להקל.
ש״מ חזקתו בדוק. אבל ע״י כיבוד אינו נמצא. והא דאמרינן בפ״ק דפסחים ובפ׳ אלו מציאות מעות שנמצאו שם חולין לפי ששוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום. שאני מעות דבשעת הכיבוד רגילין לעיין עליהם ולבקש מעות שנפלו שם:
רבי אומר כי ניתן להבחין בכתם עצמו אם הוא מלפני כיבוס או לאחריו. שכן אינו דומה מראהו של כתם שלאחר הכבוס למראהו של כתם שלפני הכבוס, שזה (הכתם שלאחר כיבוס) הריהו מקדיר (חודר לבגד), ואילו זה (הכתם שלפני כיבוס) הריהו מגליד (נפרד מהבגד). ומעתה שמע מינה [למד מכאן, מדברי הברייתא] שנמצא כי חזקתו של המבוי המתכבד ושל החלוק המתכבס שהוא בדוק. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן]!
Rabbi Yehuda HaNasi says: One can differentiate between a blood stain that was on the robe before it was laundered and one that stained the robe afterward by inspecting the stain itself. This is because the appearance of a blood stain after the laundering is not similar to the appearance of a blood stain before the laundering, as this stain, from after the laundering, penetrates [makdir] the garment, and that stain, from before the laundering, forms a crust [maglid] that can be scraped off the robe. With regard to the Gemara’s dilemma, one may conclude from Rabbi Meir’s statement that the presumptive status of a swept alleyway or a laundered robe is that it has been examined. The Gemara concludes: Indeed, conclude from it that this is so.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרשב״אתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמְטַמֵּא בֵּין לַח וְכוּ׳.: א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר גלֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁרֶץ אֲבָל כֶּתֶם לַח נָמֵי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ אֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא נְפִיל עֲלֵיהּ.

§ The mishna teaches: And the carcass of a creeping animal or a blood stain renders items impure retroactively whether they are still moist or are already dried out. Rabbi Shimon says: The dry one renders items impure retroactively, whereas the moist one does not render items impure since the aforementioned times, but only from such a time that it could still be moist from then up to the moment it was discovered. With regard to the opinion of Rabbi Shimon, Rabbi Elazar says: The mishna taught this halakha only with regard to the carcass of a creeping animal, but Rabbi Shimon concedes that a moist blood stain also renders the woman impure retroactively from the time that the robe was examined. This is because one can say the blood stain was dry beforehand and water fell upon it, causing it to become moist.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא שנו – אדר׳ שמעון קאי.
למפרע – עד שעת הכבוס.
ב ועוד שנינו במשנתנו כי השרץ הנמצא במבוי או הכתם הנמצא בחלוק מטמא למפרע (עד שעת כיבוד או כיבוס) בין שהוא עתה לח ובין שהוא עתה יבש. ואילו ר׳ שמעון סבור כי היבש אמנם מטמא למפרע, ואולם הלח אינו מטמא למפרע אלא בשיעור זמן שעדיין יכול להיות לח. ובהסבר דברי ר׳ שמעון אמר ר׳ אלעזר: לא שנואלא לענין השרץ בלבד, אבל הכתם הלחנמי [גם כן] מטמא למפרע לדעת ר׳ שמעון. שכן אימר [אמור] שיבש היה לפני כן, ומיא נפיל עליה [ומים נפלו עליו] וגרמו לו להיות עתה לח.
§ The mishna teaches: And the carcass of a creeping animal or a blood stain renders items impure retroactively whether they are still moist or are already dried out. Rabbi Shimon says: The dry one renders items impure retroactively, whereas the moist one does not render items impure since the aforementioned times, but only from such a time that it could still be moist from then up to the moment it was discovered. With regard to the opinion of Rabbi Shimon, Rabbi Elazar says: The mishna taught this halakha only with regard to the carcass of a creeping animal, but Rabbi Shimon concedes that a moist blood stain also renders the woman impure retroactively from the time that the robe was examined. This is because one can say the blood stain was dry beforehand and water fell upon it, causing it to become moist.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שֶׁרֶץ נָמֵי אֵימַר יָבֵשׁ הָיָה וּמַיָּא נְפִיל עֲלֵיהּ אִם אִיתָא דְּהָכִי הוּא אִמַּרְטוּטֵי אִימַּרְטַט.:

The Gemara asks: With regard to the moist carcass of a creeping animal as well, one can say it was dried out beforehand and water fell on it. It should therefore render items impure retroactively from the time that the alleyway was swept. The Gemara answers: If it is so, that this is what occurred, the dead creeping animal would be sundered apart and would not have its current appearance.
הערוך על סדר הש״סתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך מרט
מרטא(שבת עד:) ת״ר התולש את הכנף הקומטו והמורטו. (נדה נו:) אם איתא דמיא נפל עליה אימרטוטי הוא מימרטט. (בבא מציעא סא) ואת הרחלים מפני שגזוזות ושוטפות ומורטות. (שבת מט) ממרטא דביני אטמי פי׳ הצמר שבין היריכות של בהמה כיון שתמיד השתנה שותת בין יריכותיה יש בו לחלוחית ואינו מתנגב לעולם ואפילו עושה מאותו הצמר כסות יש בו לחלוחית. (א״ב ל׳ מקרא הוא ואמרטה משער ראשי). (חולין צח) רבא ממרטט ליה כלומר מרטט אחריו וחותכו יפה. (א״ב תרגום וע״י רשעים ירטני וע״י רשיעי ממרט יתי נוסחא אחרינא ממרטט יתי):
א. [אויס פליקקען.]
אימרטוטי אימרטוט. אילו נפלו מים עליהם כל כך עד שחזר להיות לח היה נמרט ונפרך:
ושואלים על הסבר זה: שרץ נמי [גם כן], מדוע הלח אינו מטמא למפרע עד שעת כיבוד לדעת ר׳ שמעון, אימר [אמור] בו גם כן כי יבש היה ומיא נפיל עליה [ומים נפלו עליו] וגרמו לו להיות עתה לח. ומתרצים: אין לומר כן בשרץ, משום שאם איתא דהכי [יש, אכן, שכך] הוא שאירע — היה השרץ אמרטוטי אימרטט [ממורט], ולא כפי שהוא נראה עתה לפנינו.
The Gemara asks: With regard to the moist carcass of a creeping animal as well, one can say it was dried out beforehand and water fell on it. It should therefore render items impure retroactively from the time that the alleyway was swept. The Gemara answers: If it is so, that this is what occurred, the dead creeping animal would be sundered apart and would not have its current appearance.
הערוך על סדר הש״סתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מתני׳מַתְנִיתִין: כׇּל הַכְּתָמִין הַבָּאִין מֵרְקָם טְהוֹרִין רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהֵם גֵּרִים וְטוֹעִין דהַבָּאִין מִבֵּין הַגּוֹיִם1 טְהוֹרִין מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִים מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן.:

MISHNA: Any blood stains on garments that come from the town of Rekem are ritually pure, as most of the residents there are gentiles, and the blood stains of gentile women are not ritually impure. Rabbi Yehuda deems those stains impure because in his opinion the residents of Rekem are not gentiles; rather, they are converts whose halakhic status is that of Jews, but they are misguided and do not put away their bloodstained garments. The blood stains on garments that come from among the gentiles are ritually pure. With regard to blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as they may have come from the Jews. And the Rabbis deem them ritually pure due to the fact that Jews are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובדי כוכבים״.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ באין מרקם טהורים – שהן עובדי כוכבים ודמן טהור.
שהן גרים – ודמן טמא.
וטועין – שאין מצניעין את כתמיהם.
וחכמים מטהרין – בגמרא פריך ואי דישראל טהור דמאן טמא.
שלא נחשדו – ומכבסין אותם.
הבאים מרקם – ר״ת גריס רקס דאילו ברקם היו ישראל כדאמר בריש מסכת גיטין (דף ב.) אף המביא מן הרקם ומן החגר ולא קשה מידי דטובי רקם הוו כדפרישית שם ועוד אע״ג דברקם ישראל הוו קאמר הכא דכתמן טהורין דישראל מצניעים כתמיהן אלא של עובדי כוכבים הן וטהורין ורבי יהודה מטמא משום שיש שם גרים וטועים להשתמש אי נמי הכא איירי בידוע שהן של עובדי כוכבים הדרים שם.
מבין העובדי כוכבים טהורים – אע״ג דבפרק בנות כותים (לעיל לד.) אמר דדם עובדת כוכבים מטמא כרוקה וכמימי רגליה בכתמים דרבנן לא גזרו עליהם.
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כל הכתמים וכו׳ צריך שתזכור מה שכבר ביארנו שהגוים אין להם טומאת זיבה ולא טומאת נדות מה״ת אלא שגזרו עליהם מדברי סופרים להיות כזבים לכל דבריהם כל שהם בזמן שביאתן ביאה ומ״מ לא גזרו על כתמיהם כלך הואיל וודאי נדה שלהם מדברי סופרים כתם שלהם טהור לגמרי ורקם הוא מקום שבצד ארץ ישראל ודרים שם גוים ומתוך כך אמר תנא קמא שהכתמים הנמצאים בבגדיהם אין מטמאין על גבן טהרות ור׳ יהודה מטמא מפני שהם גרים ר״ל שמצד שהם שכנים לישראל הולכים בדרכיהם ברוב ומתגיירים ואע״פ שאנו רואים אותם עובדי עבודה זרה כמנהגם טועים הם כלומר ומתורת מנהג הם עובדים ודינם כישראל שנשתמד שיש להם טומאת כתמים הבאים מבין הגוים טהורים לגמרי שהרי כתמם טהור כמו שביארנו מבין ישראל ומבין הכותיים ר׳ מאיר מטמא וחכמים מטהרין וקס״ד מטהרין לגמרי לומר שכתמן טהור ומתוך כך שאלו בגמרא אי דישראל טהורין ממאן טמאים ותירצוה בדרך זה מבין ישראל ומבין הכותיים טמאים ר״ל שכתמיהם טמאים שאף הכותיים גירי אמת הם והנמצאים בערי ישראל ר״ל במקום גלוי טהורים שלא נחשדו בנות ישראל שלא להצניע כתמיהן אבל הנמצא בערי הכותיים ר׳ מאיר מטמא מפני שאין מצניעין את כתמיהן ולדברי חכמים מצניעין הם ואע״פ שאין קפידים לדברי סופרים סבורים הם שמן התורה הם טמאים וכבר ידעת שבזמן הזה עשאום כגויים גמורים כל הכתמים הנמצאים בכל מקום ר״ל במקומות הגלויים טהורים שהרי אם משל גוים הם טהורים הם מצד עצמם ואם משל ישראל הם לא נחשדו שלא להצניע חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בתי הטמאות שזהו מקום הצנעה וכתמי נדה הם שהוצנעו ובית הטמאות פירושו חדר שהנשים משתמשות בו בשעת נדותן ובתוספתא מפרש בתי מרחצאות שלהם ודרך כנוי הוא קורא אותם בית הטמאות ואח״כ הוא אומר שבית הטמאות של כותיים מטמא באהל מפני שקוברין שם את הנפלים שאין חוששין להביאו לבתי הקברות אלא במקום המזדמן להם ומפני שהם דורשים לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל ופירשוה בספרא במוכר קברי אבותיו שלא עשה כלום משום פגם משפחה ומאחר שאמר בנחלתך וכו׳ מי שיש לו נחלה יש לו גבול מיוחד אבל נפלים הואיל ואין להם נחלה אין להם גבול מיוחד וקוברין אותו בכל מקום ור׳ יהודה אומר לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן והלכה כתנא קמא אלא שעכשו דין כותיים כדין הגוים לגמרי ואף הם עצמם אין מטמאין באהל:
ולענין ביאור מיהא זה שאמר שקוברין שם את הנפלים פירוש לשעה אבל מסירות אותם משם שאם לא כן היאך נשותיהם נדות יכולות להשתמש שם עוד והרי יש שם טומאת אהל וא״ת שאין מקפידות בכך א״כ ספק טמיאי מתים הם אלא שלשעה נאמרה:
הבאין מרקם. תימה דהכא משמע שלא היו דרין בו אלא עובדי כוכבים ובריש גיטין אמרינן אף המביא מרקם ומן החגר אלמא ישראלים היו דרין בו. ר״ת היה גורס הכא ריקם ושמא ריקם המלך בנאה וקרא על שמו. ומיהו לא קשה מידי דבלאו הכי צריך לומר התם דטובי ריקם היו. ובפ׳ אלו הן הגולין נמי אמרינן תרי קדש הוו. ועוד אפי׳ אם ישראלים ועובדי כוכבים דרים בריקם הני כתמים דמשתכחי בחוץ לאו דישראל הם דהא מצניעי כתמייהו ור׳ יהודה קאמר אף העובדי כוכבים ישראלים הם אלא שטעו להשתמר א״נ הכא מיירי בכתמים שידועין בודאי דשל עובדי כוכבים:
מבין העובדי כוכבים טהורין. אע״ג דדם עובדת כוכבים טמא כרוקה כדאמרינן לעיל בפרק בנות כותיים לא גזרו חכמים בכתמיהם כיון דדמן לאו דאורייתא הוא:
בד״ה הבאים מרקם ר״ת גריס רקש כו׳ נ״ב פירוש רקס בסמ״ך ולא במ״ם ויש טועים ואומרים שהחילוק הוא בנקודה ולפירושם לא היה להם לומר ר״ת גריס וק״ל:
ג משנה כל הכתמין הנמצאים על הבגדים הבאין מהעיר רקםטהורין. שהם כתמים של גוים, שאין דמם מטמא. ואילו ר׳ יהודה מטמא את הכתמים הללו, מפני שהם (אנשי העיר רקם) אינם גוים אלא גרים, והריהם מטמאים כישראל, ואולם הריהם טועין ואין הם מצניעים את כתמיהם. אבל הכתמים הבאין מבין הגויםטהורין. ואילו הכתמים הבאים מבין בני ישראל ומבין הכותים — ר׳ מאיר מטמא אותם, ומפני החשש שהם של ישראל, ואילו חכמים מטהרים אותם מפני שלא נחשדו ישראל על שאינם מצניעים את כתמיהן.
MISHNA: Any blood stains on garments that come from the town of Rekem are ritually pure, as most of the residents there are gentiles, and the blood stains of gentile women are not ritually impure. Rabbi Yehuda deems those stains impure because in his opinion the residents of Rekem are not gentiles; rather, they are converts whose halakhic status is that of Jews, but they are misguided and do not put away their bloodstained garments. The blood stains on garments that come from among the gentiles are ritually pure. With regard to blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as they may have come from the Jews. And the Rabbis deem them ritually pure due to the fact that Jews are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: קָפָסֵיק וְתָנֵי אֲפִילּוּ מִתַּרְמוֹד א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זֹאת אוֹמֶרֶת מְקַבְּלִין גֵּרִים מִתַּרְמוֹד.

GEMARA: The mishna categorically teaches that any blood stains on garments that come from among the gentiles are ritually pure, thereby indicating that this applies even to garments that come from among the gentile population of Tarmod. Rabbi Yoḥanan says: That is to say, one may accept converts from Tarmod, i.e., there is no concern with regard to whether they are actually Jews of flawed lineage, who may not marry Jews of fit lineage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ קא פסיק ותני – הבאין מבין העובדי כוכבים טהורין ואפילו מתרמוד אלמא בני תרמוד עובדי כוכבים גמורים הן.
זאת אומרת מקבלין גרים מן התרמוד – וכשרין לבא בקהל ולא אמרינן ממזרים הן שנתערבו בבנות עשרת השבטים ועובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.
ד גמרא שנינו במשנתנו כי הכתמים הבאים מבין הגוים טהורים, וקפסיק ותני [פוסק, התנא, חותך דבריו בהחלט, ושונה] בלא להבחין בין מקומות הגוים השונים. ובכללם, אפילו הכתמים הבאים מהגוים הגרים בתרמוד. אמר ר׳ יוחנן, זאת אומרת (מכאן ראיה) כי מקבלין גרים מתרמוד, כיון שהם צאצאי גוים גמורים, ואין לחשוש שמא הם מבני בניהם של בנות עשרת השבטים שגלו בימי בית ראשון.
GEMARA: The mishna categorically teaches that any blood stains on garments that come from among the gentiles are ritually pure, thereby indicating that this applies even to garments that come from among the gentile population of Tarmod. Rabbi Yoḥanan says: That is to say, one may accept converts from Tarmod, i.e., there is no concern with regard to whether they are actually Jews of flawed lineage, who may not marry Jews of fit lineage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אִינִי וְהָא רַבִּי יוֹחָנָן וְסָבַיָּא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ אֵין מְקַבְּלִין גֵּרִים מִתַּרְמוֹד.

The Gemara asks: Is that so? But aren’t there Rabbi Yoḥanan and the Elders who both say that one may not accept converts from Tarmod? This is due to a concern that the daughters of the ten tribes exiled during the First Temple period might have intermingled with them, and according to Rabbi Yoḥanan the offspring of a Jewish woman and a gentile is a mamzer, who may not marry a Jew of fit lineage.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים על כך: איני [האמנם] כך היא דעת ר׳ יוחנן, והא [והרי] ר׳ יוחנן וסביא [והזקנים] דאמרי תרוייהו [שאמרו שניהם] כי אין מקבלין גרים מתרמוד!
The Gemara asks: Is that so? But aren’t there Rabbi Yoḥanan and the Elders who both say that one may not accept converts from Tarmod? This is due to a concern that the daughters of the ten tribes exiled during the First Temple period might have intermingled with them, and according to Rabbi Yoḥanan the offspring of a Jewish woman and a gentile is a mamzer, who may not marry a Jew of fit lineage.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי תֵימָא זֹאת וְלָא סְבִירָא לֵיהּ וְהָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כִּסְתַם מִשְׁנָה.

And if you would say that Rabbi Yoḥanan merely infers that this is the opinion of the mishna, as indicated by the term: That is to say, but he himself does not hold accordingly, that is not so. Didn’t Rabbi Yoḥanan say a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna, as is the case here?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא [ואם תאמר] בתשובה כי ר׳ יוחנן לא אמר אלא ש״זאת אומרת״, שכך עולה מדברי משנתנו, ואולם הוא עצמו לא סבירא ליה [אינו סבור] כדברי המשנה, והאמר [והרי אמר] ר׳ יוחנן כלל שהלכה היא כדברי סתם משנה (משנה השנויה באופן סתום, בלא ייחוס ההלכה בה לחכם מסויים), ואף משנתנו הריהי סתם משנה!
And if you would say that Rabbi Yoḥanan merely infers that this is the opinion of the mishna, as indicated by the term: That is to say, but he himself does not hold accordingly, that is not so. Didn’t Rabbi Yoḥanan say a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna, as is the case here?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמוֹרָאֵי נִינְהוּ וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן.:

The Gemara answers: They are amora’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan. According to one amora, Rabbi Yoḥanan maintains that converts from Tarmod are not accepted, and he did not state that it is a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna. According to another amora, Rabbi Yoḥanan holds that the halakha is in accordance with the unattributed mishna, and therefore one may accept converts from Tarmod.
תוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמוראי נינהו כו׳ – ואם תאמר א״כ מ״מ תקשה לרבי יוחנן דאמר אין מקבלין גרים מן התרמוד אע״ג דסתם מתניתין דעשרה יוחסין (קדושין דף עה:) ודפרק אלמנה (יבמות סח:) וכמה תנאי סברי דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ״מ תקשה ליה ממתניתין דסברה דלא באו עובדי כוכבים על בנות ישראל דאי באו הוי כתמן טמא דבין אם הולד ממזר או כשר ישראל הוי ויש לומר דרבי יוחנן וסביא סברי כדתני רמי בר יחזקאל בפ״ק דיבמות (דף טז.) דאין מקבלין גרים מן הקרמיין ומן התרמודין דפליג אמתניתין דהכא דמטהר כתמי כל העובדי כוכבים ולא בעי לשנויי לא לבר מתרמוד כדמשני בפ״ק דגיטין (דף ו.) לא לבר מבבל מדמחלק ברקם ולא בשאר עובדי כוכבים משמע דכולהו טהורים.
אמוראי נינהו אליבא דר׳ יוחנן. וא״ת מ״מ מתניתין דהכא תיקשי ליה לר׳ יוחנן דמתניתין אמרה מקבלין אפילו מתרמוד ואיהו אמר אין מקבלין גרים מתרמוד. איכא למימר תנאי נינהו כדתני רמי בר׳ יחזקאל בשילהי פרק קמא דיבמות (יבמות טז.) אין מקבלין גרם מן הקרדויים ולא מן התרמודיים ור׳ יוחנן דאמר כההוא תנא.
אמוראי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן. ותימה מ״מ ר׳ יוחנן לאו תנא הוא ותיקשי ליה מיהך מתניתין וכ״ת קסבר ר׳ יוחנן כמ״ד עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכסתם מתניתין בפרק האומר ובפרק אלמנה מ״מ מתניתין סברה דלא באו עובדי כוכבים על בנות ישראל כלל דאי באו בין הולד כשר או ממזר כתמן טמא ולא אשכחן תנא דפליג על מתניתין בהא וי״ל דר׳ יוחנן וסביא ס״ל כדתני רמי בר יחזקאל בפ״ק דיבמות אין מקבלין גרים מן הקרתויים וההיא פליגא אמתניתין דמטהרת כתמי כל עובדי כוכבים:
קוברין שם נפליהן. ותימה ונשיהן נדות היאך משמשין שם וגם האנשים בימי טומאתן ואי אין נזהרין בטומאת מת של נפלים א״כ בפ׳ בנות כותיים דאמרינן בכותי שטבל ועלה ודרס על בגדי חבר שטהור גמור אי ידעינן שלא בעל בקרוב. וגם דהא דתנן התם הכותיים מטמאין משכב תחתון כעליון מוקמינן לה בנשוי אבל בפנוי לא ואמאי והלא טמאין טומאת מת וי״ל דלפי שעה קוברין שם נפליהן ואז נזהרין מטומאה ולאחר זמן מסירין אותו לקוברו בבית הקברות ולדידן לעולם הן בספק טומאה:
אמוראי נינהו ואליבא דר׳ יוחנן – וא״ת והא בלאו הכי נמי היכי פליג רב יוחנן והביא אמתני׳ דהכא דלית לה שום פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי וי״ל דקים להו דאיכא פלוגתא דתנאי ואשכחן דכותה בפ׳ ערבי פסחים גבי פורס בירושלמי והא אופה ומקדש כדפרישו התם אשכחן בפ״ק דיבמות דתני רמי בר יחזקאל אין מקבלים גרים מן הקרדיים ולא מן התרמודין גרש״י ז״ל לפי שהם גרים וטועין פי׳ וטועין שלא להצניע כתמיהן ויש גורסין וטעו כלומר שחזרו לסורן וטעותן ואפ״ה כתמיהן טמאין דישראל משומד חשיבי כדאיתא בפ׳ החולץ ובתוספתא יש שהם גרים ונטמעו.
בד״ה אמוראי נינהו כו׳ מ״מ תקשה ממתני׳ בסברא כו׳ עכ״ל דאי נמי דסבר חד אמורא אליבא דר״י אין הלכה כסתם משנה היינו היכא דאיכא תנאי דפליגי אמתני׳ וק״ל:
ומשיבים: אמוראי נינהו [אמוראים הם] שנחלקו בדבר ואליבא [ולשיטת] ר׳ יוחנן. שלדעת אמורא אחד ר׳ יוחנן סבור שאין מקבלים גרים מתרמוד, ואין מדברי משנתנו להביא ראיה שמקבלים גרים מהם. ואמורא אחר סבור שממשנתנו יש להביא ראיה שמקבלים גרים מתרמוד, ולא אמר ר׳ יוחנן שאין מקבלים מהם גרים.
The Gemara answers: They are amora’im, and they disagree with regard to the opinion of Rabbi Yoḥanan. According to one amora, Rabbi Yoḥanan maintains that converts from Tarmod are not accepted, and he did not state that it is a principle that the halakha is in accordance with the ruling of an unattributed mishna. According to another amora, Rabbi Yoḥanan holds that the halakha is in accordance with the unattributed mishna, and therefore one may accept converts from Tarmod.
תוספותרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וְכוּ׳.: וְרַבָּנַן אִי דְּיִשְׂרָאֵל מְטַהֲרִי דְּמַאן מְטַמּוּ.

§ The mishna teaches with regard to blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans that Rabbi Meir deems them impure, and the Rabbis deem them ritually pure. The Gemara asks: But with regard to the opinion of the Rabbis, if they deem stains that come from a Jewish woman pure, whose stains do they deem impure?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה שנינו במשנתנו כי נחלקו חכמים ור׳ מאיר בדין הכתמים הבאים מבין ישראל ומבין הכותים. ודנים: בדעת חכמים ורבנן [וחכמים] המטהרים, אי [אם] כתמים של ישראל הם מטהרי [מטהרים], כתמים דמאן מטמו [של מי הם מטמאים]?
§ The mishna teaches with regard to blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans that Rabbi Meir deems them impure, and the Rabbis deem them ritually pure. The Gemara asks: But with regard to the opinion of the Rabbis, if they deem stains that come from a Jewish woman pure, whose stains do they deem impure?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) חַסּוֹרֵי מִחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי מִבֵּין יִשְׂרָאֵל טָמֵא מִבֵּין הַכּוּתִים רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא דְּכוּתִים גֵּרֵי אֱמֶת הֵן וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין דְּכוּתִים גֵּרֵי אֲרָיוֹת הֵן.

The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: Everyone agrees that blood stains on garments that come from among the Jews are impure. With regard to blood stains that come from among the Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as he maintains the Samaritans are true converts and have the halakhic status of Jews, whose blood stains are impure. And the Rabbis deem them ritually pure, as they maintain the Samaritans are converts who converted under duress due to the threat posed by lions, and therefore their conversion is void, and their halakhic status is that of gentiles.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: חסורי מחסרא, והכי קתני [חסרים הם דברי המשנה, וכך היא שנויה]: כתם הבא מבין ישראל — הריהו טמא, ובכך הושוו כל הדעות. ואילו כתם הבא מבין הכותיםר׳ מאיר מטמא אותו. וטעמו: מפני שכותים גרי אמת הן, ויש להם דין של יהודים שכתמיהם מטמאים. ואילו חכמים מטהרין את הכתם. וטעמם: מפני שכותים גרי אריות הן. והריהם נחשבים כגוים, שאין כתמיהם מטמאים.
The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: Everyone agrees that blood stains on garments that come from among the Jews are impure. With regard to blood stains that come from among the Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as he maintains the Samaritans are true converts and have the halakhic status of Jews, whose blood stains are impure. And the Rabbis deem them ritually pure, as they maintain the Samaritans are converts who converted under duress due to the threat posed by lions, and therefore their conversion is void, and their halakhic status is that of gentiles.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) אִי הָכִי שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן גֵּרֵי אֲרָיוֹת מִבָּעֵי לֵיהּ.

The Gemara asks: If so, why does the mishna state that according to the Rabbis the blood stains of the Samaritans are ritually pure due to the fact that they are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains? The mishna should state that their blood stains are pure, as they are converts who converted due to the threat of lions.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרי אריות הן – מפורש בספר מלכים (ב יז) וישלח ה׳ בהם את האריות וגו׳.
לא נחשדו על כתמיהן. אף על גב דכתמים דרבנן מיסתבר להו דמגופה אתא:
ושואלים על הסבר זה: אי הכי [אם כך] הוא, מדוע אמרו חכמים במשנתנו כי הכתמים הללו טהורים מפני שלא נחשדו הכותים על כתמיהן — מפני שהם גרי אריות מבעי ליה [נצרך להם] לומר!
The Gemara asks: If so, why does the mishna state that according to the Rabbis the blood stains of the Samaritans are ritually pure due to the fact that they are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains? The mishna should state that their blood stains are pure, as they are converts who converted due to the threat of lions.
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא הָכִי קָאָמַר מִבֵּין יִשְׂרָאֵל וּמִבֵּין הַכּוּתִים טְמֵאִין דְּכוּתִים גֵּרֵי אֱמֶת הֵן ההַנִּמְצָאִין בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶם וְאַצְנוֹעֵי מַצְנְעִי לְהוּ.

Rather, this is what the mishna is saying: Blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans are ritually impure, as everyone agrees the Samaritans are true converts. With regard to blood stains that are found in the towns of Jews, they are pure, as they are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains, and they certainly put them away. Therefore, the stains necessarily come from gentiles.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גרי אמת הן – ודמן טמא.
בערי ישראל – במקום גלוי.
לא נחשדו על כתמיהם – ואע״ג דכתמים דרבנן הך טומאה אית להו דסברה דמגופה אתא.
והנמצא בערי יהודה טהורים שלא נחשדו על כתמיהן ואצנועי מצנעי וכו׳ – דסתמא קתני ואפי׳ בעיר שכלה ישראל וטעמא דמילתא דכיון דכתמין דרבנן וחזקת בנות ישראל להצניע כתמיהן לא חיישינן דשפחה וגויה עברה שם ורמייה התם.
אלא הכי קאמר [כך משנתנו היא אמורה]: כתמים הבאים מבין ישראל ומבין הכותיםטמאין, מפני שהכותים גרי אמת הן. כתמים הנמצאין בערי ישראלטהורין, מפני שלא נחשדו ישראל על כך שאינם מצניעים את כתמיהם, ובודאי אצנועי מצנעי להו [מצניעים הם אותם], וכתמים אלה ודאי של גוים.
Rather, this is what the mishna is saying: Blood stains on garments that come from among the Jews and from among the Samaritans are ritually impure, as everyone agrees the Samaritans are true converts. With regard to blood stains that are found in the towns of Jews, they are pure, as they are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains, and they certainly put them away. Therefore, the stains necessarily come from gentiles.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) הַנִּמְצָאִין בְּעָרֵי כּוּתִים רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא דְּנֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶם וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ עַל כִּתְמֵיהֶן.:

The Gemara continues paraphrasing the mishna: With regard to blood stains that are found in the towns of Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as the inhabitants are suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains. And the Rabbis deem them pure, as they maintain that even Samaritans are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains, and the stains are necessarily from gentiles.
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נחשדו על כתמיהן – דלא מצנעי להו.
וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן. וא״ת והא כתמים דרבנן נינהו ודרבנן ליתלהו וי״ל דאינהו סבירא להו דכתמים דאוריתא דלא ידעי למידרש בבשרה עד שתרגיש בבשרה. ולי נראה דכתמים דהכא לא כתמים הנמצאים בלא הרגשה קאמר אלא כתמים הבאים בהרגשה אי נמי כתמי בדיקה, דכולהו כתמים מקרו והנהו דאוריתא נינהו.
וחכמים מטהרין שלא נחשדו על כתמיהן – וא״ת והא כותים לא זהירי בדרבנן וי״ל דאינהו סברו כתמין דאוריתא דלא דרשו מבשרה עד שתרגיש מבשרה עצמה.
הא דאמרי הכא ובכל דוכתא דלמאן דאמר כותים גרי אריו׳ כגוים חשיבי ואע״ג דאסיקנא בפ״ק דיבמות דכולם גרים הם ואפי׳ מי שנתגייר מפני אריות שאני התם דאגב יראה גמרי ומתגיירי מה שאין כן באלו שהכתוב העיד עליהם את יי׳ היו יראי׳ ואת אלוהיהם היו עובדים ושם פירשתיה בס״ד.
ואילו כתמים הנמצאין בערי כותיםר׳ מאיר מטמא אותם, מפני שנחשדו הכותים על אי הצנעת כתמיהם, ואילו חכמים מטהרין אותם, מפני שאף הכותים לא נחשדו על אי הצנעת כתמיהן, ובודאי כתם זה הוא משל גוים.
The Gemara continues paraphrasing the mishna: With regard to blood stains that are found in the towns of Samaritans, Rabbi Meir deems them impure, as the inhabitants are suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains. And the Rabbis deem them pure, as they maintain that even Samaritans are not suspected of failing to put away their garments on which there are blood stains, and the stains are necessarily from gentiles.
רש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) מתני׳מַתְנִיתִין: וכׇּל הַכְּתָמִים הַנִּמְצָאִים בְּכׇל מָקוֹם טְהוֹרִין חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחֲדָרִים וּבִסְבִיבוֹת בֵּית הַטְּמָאוֹת.

MISHNA: All blood stains on garments that are found anywhere where Jews and gentiles reside are ritually pure, since they must not belong to Jews, who put away their stained garments. This is the halakha except for the stained garments that are found in the inner rooms of the house, as these might be garments that the Jews put away there; and except for the stained garments found in proximity to the house of impurity, i.e., the room that women used when they were impure due to menstruation.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך רקם
רקםא(גיטין ב.) אף המביא מן הרקם ומן החגר (נדה נו:) כל הכתמים הבאים מרקם טהורין פי׳ קדש ברנע תרגום רקם גיאה:
ערך נע
נעב(נדה נו) הנוע והרוק (בבא קמא ג:) כיחו וניעו פי׳ הליחה היורדת מן האף הוא החוטם פ״א בערך כח:
ערך קשקש
קשקשג(חולין כז:) עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד תדע שיש ברגליו קשקשין כדגים (חולין סו:) ובדגים תנן התם (נדה נו) כל שיש קשקשים ויש לו סנפיר אלו הן הקשקשים הקבועים בו וסנפירין שהוא פורח בהן (גמ׳) ממאי דקשקשת לבוש הוא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש:
ערך תרף
תרףד(פסחים כ: בכורות לג: ובפרק ח׳ בתרומות) חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורף יניחנה במקום המוצנע פי׳ מקום מבוזה שאינו מוצנע (נדה נו) הרואה כתם על בשרם כנגד בית תורפה טמאה פי׳ מבית ערוה ולמטה טמא שחזקתו מן המקור בא (נדרים כ) כל המסתכל בעקיבה שנ אשה וכו׳ אמר ר״ל עקיבה דקתני מקום התורף שהוא מכוון כנגד העקב פי׳ כשהיא יושבת ולשון יוני הוא ובלעז נמי לדבר שאינו הגון קורין תור״פי (שבת סד) כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורף (עבודה זרה כד) ההולכין לתרפות אסור לשאת ולתת עמהן פי׳ אלילים קרי ליה תרפות לשון גנאי כמו תורפה של אשה מקום הטנופת לעג וקלס תרגומו ממקנותא תרפותא (ברייתא דרבי אליעזר בפרק ל״ו) ומה הן התרפים דברו און שוחטין אדם בכור ומולקין את ראשו ומולחין אותו במלח ובשמים וכותבין על ציץ זהב שם רוח טומאה ומניחין אותו תחת ראשו ונותנין אותו בקיר ומדליקין לפניו נרות ומשתחוין לפניו ולכן היה מדבר עמהן ומניין שמדברין שנאמר כי התרפים דברו און לפיכך גנבתם רחל שלא יגידו ללבן שברח יעקב ועוד להכרית אלילים מבית אביה. (בבא בתרא יט) גרוגרות הא חזו ליה כשהתריפו פי׳ הרקיבו שאינן ראויות לאכילה (א״ב פי׳ בל׳ רומי מכוער נבזה ומטונף):
א. [ארטם נאמע.]
ב. [ראטץ.]
ג. [שיפין.]
ד. [שענדליך שאהמטייל.]
מתני׳ בכל מקום – במקום ישראל.
בחדרים – מסתמא מדאצנעי דם נדה הוא.
בית הטמאות – חדר שהנשים משתמשות בו בימי נדותן.
ו משנה כל הכתמים הנמצאים בכל מקום שגרים בו גוים ובני ישראל — טהורין, שאין אלה משל בני ישראל, המצניעים את כתמיהם. חוץ מן הכתמים הנמצאים בחדרים (שהם מקומות מוצנעים בבית), שיש לחשוש שהם מאלה שהצניעום בני ישראל, וכן הכתמים הנמצאים בסביבות בית הטמאות (מקום בו נמצאות הנשים בימי נדותן).
MISHNA: All blood stains on garments that are found anywhere where Jews and gentiles reside are ritually pure, since they must not belong to Jews, who put away their stained garments. This is the halakha except for the stained garments that are found in the inner rooms of the house, as these might be garments that the Jews put away there; and except for the stained garments found in proximity to the house of impurity, i.e., the room that women used when they were impure due to menstruation.
קישוריםעין משפט נר מצוההערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) בֵּית הַטְּמָאוֹת שֶׁל כּוּתִים מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁהֵם קוֹבְרִין שָׁם אֶת הַנְּפָלִים ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיוּ קוֹבְרִין אֶלָּא מַשְׁלִיכִין וְחַיָּה גּוֹרַרְתּוֹ.

The house of impurity of Samaritans imparts the impurity that is imparted by a corpse by means of a tent, due to the fact that they bury the stillborn children there. Rabbi Yehuda says: The house of impurity of Samaritans does not impart that impurity, as they would not bury a stillborn child there. Rather, they would cast it outside and an animal would drag it away.
תוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קוברין שם הנפלים – ואם תאמר והיאך משתמשים שם בימי טומאתן והלא נזהרים הם מטומאת מת ונפלים כדתניא נאמנים לומר לא קברנו שם הנפלים ומוקי לה בגמרא בכותי כהן עומד שם ובפרק בנות כותים (לעיל דף לג.) אמר דנשוי מטמא משום בועל נדה אבל פנוי לא וי״ל דלפי שעה קוברין שם נפלין ולאחר זמן מסלקין אותם לקוברן בבית הקברות ואין אנו יודעין מתי מסירין אותן.
מתני׳: בית הטמאות של כותיים מטמאין באהל מפני שקוברים שם את הנפלים. פי׳ קוברים אותם לשעות אבל מסירין אותם משם דאי לא נשותיהם נדות היאך משמשות שם וא״ת שאינן מקפידין א״כ ספק מתים הם, ואנן בפרק בנות כותיים (נדה לא.) לא תנן אלא שמטמאין משכב תחתון כעליון מפני שהם בועלי נדות ודוקא נשוי אבל פנוי לא ואם איתא טמאי מתים נינהו אלא ודאי כדאמרן.
בד״ה קוברין כו׳ וא״ת והיאך משתמשין כו׳ ע״כ פי׳ דאף מי שאינו כהן נזהר הוא מלטמאות עצמו וכלי שימושו בטומאת מת וק״ל:
בית הטמאות של הכותים מטמאין בטומאת אהל (הנוהגת במקום המאהיל על המת), מפני שהם הכותים קוברין שם את הנפלים. ר׳ יהודה אומר: בית הטומאות של הכותים אינו מטמא באהל מפני שלא היו הכותים קוברין שם את הנפלים, אלא משליכין אותם החוצה, והחיה היתה גוררתו משם.
The house of impurity of Samaritans imparts the impurity that is imparted by a corpse by means of a tent, due to the fact that they bury the stillborn children there. Rabbi Yehuda says: The house of impurity of Samaritans does not impart that impurity, as they would not bury a stillborn child there. Rather, they would cast it outside and an animal would drag it away.
תוספותרשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) נֶאֱמָנִים לוֹמַר קָבַרְנוּ שָׁם אֶת הַנְּפָלִים אוֹ לֹא קָבַרְנוּ נֶאֱמָנִים לוֹמַר עַל הַבְּהֵמָה אִם בִּכְּרָה אִם לֹא בִּכְּרָה נֶאֱמָנִים עַל צִיּוּן קְבָרוֹת.

Samaritans are deemed credible to state: We buried the stillborn children there, in a certain place, and it transmits ritual impurity; or to state: We did not bury the stillborn children there, and it does not transmit ritual impurity. They are likewise deemed credible to state about an animal whether it previously gave birth or whether it did not previously give birth; and their testimony is accepted with regard to determining whether the animal’s offspring has the status of a firstborn animal, which is sacred. They are also deemed credible to testify about the marking of graves, i.e., that where they marked is deemed a grave and where they did not mark is deemed a place where there is no grave.
קישוריםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נאמנין כותיים לומר שם קברנו את הנפלים או לא קברנו ושאלו בגמרא והלא אינן נזהרין על לפני עור לא תתן מכשול ופירשוה בכהן כותי עומד לשם וחזר והקשה ושמא כהן טמא הוא ואע״פ שכהן שניטמא אסור לו להטמא פעם אחרת כמו שהתבאר בנזיר פרק שלשה מינין ובאחרון של מכות מ״מ הם אין בקיאין בכך ותירצה בשתרומה בידו ואוכלה שאלו היתה טמאה לא היה אוכל ולימד שאע״פ שהיה לנו לומר שאין בקיאין ביצירה ושמא סבורים הם שאין הנפל בן ארבעים יום שאין לו טומאה ועל סמך זה אומרין שאין שם נפל ושמא בן ארבעים הוא אין אומרין כן אלא מחזיקים אותם בבקיאים ביצירה ונאמנים נאמנים על הבהמה שבכרה לומר שכבר ביכרה וולד זה של עכשו אינו בכור ואף בזו שאלו בגמרא והא לפני עור לית להו והיאך סומכין עליהם ותירץ בשראינוהו גוזז ועובד ולימד שאין אומרין טינוף היה לה והוא שהפילה עובר שלא נתבררה צורתו ואינן בקיאים בטינוף זה אם הוא טינוף הפוטר בבכורה אם לאו מפני שיש ממנו פוטר ויש ממנו שאינו פוטר ושמא טינוף שאינו פוטר הוא וסומך עליו לומר שביכרה אלא סומכין עליהם ומחזיקין אותן בנאמנים:
ונאמנין על ציון הקברות שאם יש תל שאין עליו ציון נאמנין לומר שאינו קבר שאלו היה קבר בונין היו עליו ציון שאע״פ שהציון מדברי סופרים הואיל והוזכר במקרא וכדכתוב ובנה אצלו ציון זהירים הם בו אבל אין נאמנין על הסככות ועל הפרעות וענין סככות פירשו באהילות אילן המיסך על הארץ ופירשו בה גדולי הרבנים שהוא סמוך לבית הקברות וקוברים שם לפעמים כשמזדמן להם בין השמשות ואין להם מתון לילך לבית הקברות וכן פרעות פירשו באהילות אבנים פרועות ר״ל מגולות שהם בולטות ויוצאות מן הגדר וסמוכות לבית הקברות גם כן ונזדמן שקברו תחת אחת מן הענפים או תחת אחת מן האבנים ויש בה טומאת אהל שהרי יש בענף או באבן רוחב טפח ולא נודע תחת איזו מהן והעיד הכותי על האחת שאין קבר תחתיה אינו נאמן שאינו חושש לספק וכן אפילו לא נודע שיש קבר תחת אחת מהן מ״מ האשה רגילה לקבור שם בין השמשות דברים הצנועים ומתוך כך אינו נאמן שאינו חושש לספק ואפילו ראינוהו לכהן שלהם מהלך לשם על פני כלה ושאוכל שם תרומה וצריך לפרשה ברשות הרבים שאלו ברשות היחיד היה ספיקו טמא דבר תורה ואפילו לא היה הכותי מהלך על פני כולה ראוי להאמינו שאינם חשודים על דבר תורה אלא ברשות הרבים שספיקו טהור אלא שחכמים גזרו בה מפני שהוחזקה שם טומאה והכותיים אין להם גזרת חכמים ומתוך כך אין מאמינין אותו אף בכהן שלהם מהלך על פני כלה ואוכל שם תרומה ויש מקשים לפירוש זה מאי שנא סככות ופרעות הוא הדין לזיזין וגזוזטראות אלא שלדעתי אינה קושיא שזיזין וגזוזטראות בעלי בתים משתמשין בהם מתוך בתיהם ואין אדם מצוי לקבור שם אלא שמ״מ גדולי המפרשים פירשו בספק זה שבודאי יש שם קבר אלא שהספק בענפי האילן שהם דקים ואין בהם רוחב טפח אלא שהן סמוכות זו לזו בפחות משלשה טפחים ויש בהם רוחב טפח מדין לבוד וכן שאחת מהן למעלה ואחת למטה ואין שם אהל שלם אלא שרואין את העליונות כאלו הן למטה והתחתונות כאלו הן למעלה וכן הפרעות שאין בהן רוחב טפח אלא שהן בפחות משלשה וראויות לקבל מעזיבה ונידונת בכך באהל שים מדבריהם כספק טומאה ואע״פ שקורות הבית בכיוצא בזה אינו אהל כמו שביארנו במסכת סוכה בזו שאני הואיל והן באות מאילן אחד או מכותל אחד וי״מ לשיטה זו דוקא בשאין ביניהם רוחב טפח הא כל שיש אויר טפח ביניהם האויר מפסיקן וכן נראה ממסכת אהילות ממשנת אילן המיסך ואמר על אלו שאין נאמנין עליהן ואפילו ראינוהו לכהן שלהם עומד שם ואוכל תרומה שאינו משגיח על אהל של סופרים ומ״מ בגמרא הקשו בה ממה שאמרו אילן המיסך על הארץ נאמן כותי לומר אין שם קבר מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר וגופו של קבר מן התורה ותירצוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וללמד שאין אומרין רצועה נפקא שבה יוצא ובא והשאר טמא אלא נאמן על הכל ואם כן ומה בין זו לראשונות שהרי אף בלא קברנו שם את הנפלים אינו נאמן אלא בדרך זה ותירצו בתוספות דתנא דמתניתין פשוט היה לו כן ואצרכתא דקתני בבריתא מהו דתימא ניחוש דילמא רצועה נפקא אינו חושש בה שאין זה כלום ומאין לנו לחוש לרצועה או שמא הראשונה בעומד לשם אע״פ שאינו מהלך על פני כלה וזו דוקא במהלך על פני כלה בלא שיור:
ונשוב לביאור משנתינו והוא שאין נאמנין על בית הפרס והוא שדה שנחרש בו קבר שעושה בית הפרס במאה אמה על מאה אמה כמו שביארנו בכמה מקומות ושדה שאבד בה קבר חמור משדה שנחרש בה קבר שהוא מטמא באהל כמו שבארנו בראשון של מועד קטן ומתוך כך הקשו בגמרא שאף שדה שאבד בה קבר אמרו שנאמן מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר ופירשוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וכמו שפירשנו בחברתה זה הכלל כל דבר שחשודים בו אין נאמנין עליו ופירשו בגמרא לאיתויי תחומין ויין נסך שמאחר שאין להם שיכות בתחומין אין נאמנין עליהם לומר עד כאן תחום שבת אע״פ שראינוהו הולך שם ואע״פ שעבד ושפחה נאמנין בהם הני שיכי בהו וכן יין נסך אע״פ שרמוז בתורה מ״מ אינם קפדים במגע הגוי וכל שאמר לא נגע בו גוי אינו נאמן ואע״פ שהוא שותה שאינו נזהר בו:
זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין לנו בה שכבר נעשו כגוים גמורים ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:
מקבלין גרים מן הגוים על הדרך שכבר ביארנו במסכת יבמות ומ״מ כל מקום של גוים שהוא חשוד להיות ביניהם ממזירי ישראל שנטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות וכבר ביארנוה בראשון של יבמות:
ועוד בדינם של הכותים: נאמנים הם לומר ״קברנו שם (במקום מסוים) את הנפלים״, והריהו איפוא מטמא בטומאת המת. או שאמרו ״לא קברנו שם את הנפלים״, ומקום זה איפוא טהור. וכן נאמנים הם לומר על הבהמה אם בכרה כבר, ואין לולד שיוולד לה דין בכור. או אם לא בכרה עדיין, והוולד שיוולד לה הריהו בכור. וכן הריהם נאמנים על ציון קברות, המורה שמקום מסויים הוא מקום קבורת אדם.
Samaritans are deemed credible to state: We buried the stillborn children there, in a certain place, and it transmits ritual impurity; or to state: We did not bury the stillborn children there, and it does not transmit ritual impurity. They are likewise deemed credible to state about an animal whether it previously gave birth or whether it did not previously give birth; and their testimony is accepted with regard to determining whether the animal’s offspring has the status of a firstborn animal, which is sacred. They are also deemed credible to testify about the marking of graves, i.e., that where they marked is deemed a grave and where they did not mark is deemed a place where there is no grave.
קישוריםבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) וְאֵין נֶאֱמָנִין לֹא עַל הַסְּכָכוֹת וְלֹא עַל הַפְּרָעוֹת וְלֹא עַל בֵּית הַפְּרָס.

But with regard to the following cases, in which the exact location of a grave is unknown, the Samaritans are not deemed credible to testify: They are not deemed credible to testify about the overhanging boughs, nor about the protrusions that jut out of stone fences and cover the ground. If it is unknown which bough or protrusion hangs over a grave, forming a tent that transmits the impurity of a corpse, and if a Samaritan testifies that the grave is not beneath a particular bough or protrusion his testimony is not accepted. And likewise they are not deemed credible to testify about a beit haperas. The Sages issued a decree that in such a case, the area that was plowed is impure as far as one hundred cubits from the original grave, due to the concern that the bones were dispersed by the plow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
סככות ופרעות – בגמ׳ מפרש להו וספק נינהו ומדרבנן וכותיים לית להו.
ואולם אין הם נאמנין לא על הסככות (עצים שענפיהם סוככים על הקרקע, ומאהילים עליה), וכן הם לא נאמנים על הפרעות (בליטה היוצאת מהגדר, ומאהילה על הנמצא תחתיה). שאם יודעים אנו כי נמצא מת מתחת לאחד הענפים שבעץ, או מתחת לאחת הבליטות שבגדר, והנמצא תחתיהם הוא איפוא טמא — אין הכותים נאמנים לומר על ענף או בליטה מסויימים כי הם המאהילים על המת. וכן הכותים לא נאמנים בדבריהם על בית הפרס (מקום שנחרש בו קבר, והריהו מטמא מגזירת חכמים עד מאה אמה מסביב למקום הקבר, מפני החשש שנגררו מעצמות המת על ידי המחרשה והגיעו לאותו מקום).
But with regard to the following cases, in which the exact location of a grave is unknown, the Samaritans are not deemed credible to testify: They are not deemed credible to testify about the overhanging boughs, nor about the protrusions that jut out of stone fences and cover the ground. If it is unknown which bough or protrusion hangs over a grave, forming a tent that transmits the impurity of a corpse, and if a Samaritan testifies that the grave is not beneath a particular bough or protrusion his testimony is not accepted. And likewise they are not deemed credible to testify about a beit haperas. The Sages issued a decree that in such a case, the area that was plowed is impure as far as one hundred cubits from the original grave, due to the concern that the bones were dispersed by the plow.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(25) זֶה הַכְּלָל דָּבָר שֶׁחֲשׁוּדִים בּוֹ אֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו.:

This is the principle governing the credibility of Samaritans: In the case of any matter of halakha that they are suspected of not fulfilling, they are not deemed credible to testify about it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳
זה הכלל הקובע לענין נאמנותם של הכותים: בכל דבר שהריהם חשודים בו שאין הם מקיימים אותו — אין הם נאמנין עליו.
This is the principle governing the credibility of Samaritans: In the case of any matter of halakha that they are suspected of not fulfilling, they are not deemed credible to testify about it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(26) גמ׳גְּמָרָא:
הכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה נו: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה נו:, עין משפט נר מצוה נדה נו: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה נו:, רש"י נדה נו:, תוספות נדה נו:, רשב"א נדה נו: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה נו: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה נו:, ריטב"א נדה נו:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה נו:, מהרש"א חידושי הלכות נדה נו:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה נו:

Niddah 56b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 56b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 56b, Collected from HeArukh Niddah 56b, Rashi Niddah 56b, Tosafot Niddah 56b, Rashba Niddah 56b, Meiri Niddah 56b, Tosefot Rosh Niddah 56b, Ritva Niddah 56b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 56b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 56b, Steinsaltz Commentary Niddah 56b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144