×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כֵּיוָן דְּמִגּוּפַהּ קָחָזְיָא לָא אָמְרִינַן אוֹקְמַהּ אַחֶזְקָתַהּ.
since it is her nature to see blood flow from her body at regular intervals, we do not say: Establish her in her presumptive status of ritual purity. Her body is constantly changing, and therefore she has no such presumptive status.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
כיון דמגופה קחזיא – מועדה ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה.
דאיכא ריעותא מגופה – אבל אי לאו האי טעמא הוה מוקמינן לה אחזקת טהרה אע״ג דהשתא ודאי טמאה כמו בנגע באחד דמטהרים אף רבנן בראהו חי מבערב אע״ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות [והא דאמרי׳ פ״ק דחולין (דף ט.) גבי בא זאב ונטל בני מעיים התם גמרינן מסוטה דבר״ה ספיקו טהור היינו לפי סברת דברי המקשה דמדמי איסור לסכנתא אבל מסקנא דשני לן בין איסורא לסכנתא לא ילפי׳ מסוטה. גי׳] ומ״מ אם עשו מבהמה גבינות ושחטוה ונמצאת טרפה אין להתיר הגבינות מטעם אוקי בהמ׳ בחזק׳ שלא היתה טרפה מתחלה כיון דמעולם לא היתה אותה שעה מבוררת לא חשיבה חזקה כדמוכח בהכל שוחטין (חולין יא:) דקאמר אתיא ממכה אביו ומפרה אדומה דאזלינן בתר רובא והיכי מוכח דלמא משום דמוקי לה בחזקת שאינה טרפה אלא לא חשיב אותה חזקה כדפרישית וצ״ע להתיר הגבינות.
רש״י בד״ה כיון דמגופה חזיא מועדת ורגילה היא לכך ואין לה חזקת טהרה כצ״ל:
כיון שמגופה (מתוכה ומעצמה), שכן טבעה קחזיא [שהיא רואה] דם, ועומדת היא להיטמא — לא אמרינן [אין אנו אומרים] כי אוקמה [העמד אותה] על חזקתה, ולכן אין לה חזקת טהרה.
since it is her nature to see blood flow from her body at regular intervals, we do not say: Establish her in her presumptive status of ritual purity. Her body is constantly changing, and therefore she has no such presumptive status.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וּמַאי שְׁנָא מִמִּקְוֶה דִּתְנַן אמִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר כׇּל טְהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ בֵּין בר״הבִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאוֹת.

With regard to the opinions of both Shammai and Hillel, the Gemara asks: And in what way is this case different from that of a ritual bath? As we learned in a mishna (Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a, which was then measured and found lacking in its quantity of water, all pure items that had been rendered pure in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in this ritual bath, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is found in the private domain or in the public domain, are impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי שנא ממקוה – לתרוייהו פריך.
שנעשו על גביו – טהרות שנשתמשו בכלים שטבלו בו.
בין בר״ה בין ברה״י – בין שהמקוה עומד בר״ה דקיימא לן ספק טומאה בר״ה ספקו טהור הכא טמא דלאו ספק הוא אלא ודאי כדמפרש טעמא לקמן בשמעתין.
כל הטהרות שנעשו על גביו בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות – פירש המורה: בין שהמקוה עומד ברשות היחיד בין שעומד ברשות הרבים. ואינו נראה לי דלא מפלגי׳ בין רשות היחיד לרשות הרבים אלא גבי טהרות אי קיימי ברשות היחיד אי קיימי ברשות הרבים ואיתליד בהו ספק מגע דומיא דסוטה אבל המקוה כל היכא דקאי לא איכפת לן. ונראה לי דהאי בין ברשות היחיד כול׳ לא קאי אלא אטהרות שנעשו באותן כלים שהוטבלו שם בין אם היו הטהרות ברשות היחיד בין אם היו ברשות הרבים ואף על גב דכל ספק מגע דרשות הרבים טהור הכא טמא משום דלא חשבינן ליה ספיקא. אלא ודאי כדמפרש לקמיה ולישנא דמתניתין נמי הכי משמע דאטהרות קאי ולאו אמקוה מדלא תני בין שעומד ברשות היחיד כול׳ אלא שנעשו על גביו ברשות היחיד.
ואקשינן: מאי שנא ממקוה. לשמאי קשיא למפרע ולהלל קשיא טומאת ודאי דאלו מעת לעת שבנדה תולין וכו׳ – פי׳, וכיון דתולין אלמא ספיקא בעלמא הוא, וה״ה דקשיא ברשות הרבים ודבר שאין בו דעת לישאל נמי, אלא חדא מספיקא נקט משום דתניא לקמן בהדיא וזה וזה תוליןא.
ואי קשיא לך מ״ש אשה מהא דתנן לקמןב נגע בא׳ בלילה וכו׳, שחכמים מטמאים טומאה ודאי, שכל הטומאות כשעת מציאתן, וכאן נמי הרי דם לפניך. לא קשיא דשאני אשה דבחזקת טהרה עומדת, שהרי בדוקה היא, ואף על גב דשכיחי בה דמים מכל מקום כל שהפסיקה וטהרה, בחזקתה זו היאג, אבל אדם זה אינו עומד בחזקת חי, תדע. דתניא בתוספתאד ומודים חכמים לר״מ כשראוהו חי, אלמא דבכה״ג בחזקת חי הוא לא מפקינן ליה מחזקתיה אף על פי שנמצא מת בשעת מציאתן ובמקום מציאתן. אבל א״ל גבי אשה כיון דספק ביאה הוא ספק הוה ספק לא הוה, תולין להקלה. ולאו מילתא היא, דהא קופה באותה זוית עצמה טהרות הראשונו׳ טמיאות לדברי הכלו, ואע״פ שהוא דומה לאשה בזה, דספק הוה ספק לא הוה הוא, אלא משום חזקה ראשונה היא דליתא בקופה וכדבעינא למימר קמן.
א. עי׳ למעלה.
ב. ד, א.
ג. ואע״ג דלקמן ד, רע״א אמרינן דאשה הואיל ושכיחי בה דמים כמי שאינה בדוקה דמיא, כתבו ברשב״א ור״ן דהתם משום חומרא דטהרות קאמרי הכי, אבל כוליה האי לא נשוויה באינה בדוקה לשרוף עליה, דלענין שלא לשרוף וודאי כבדוקה משוינן ליה. ובחכם צבי סוס״י ג כתב מדעתו כסברת רבנו וז״ל: דאף דאשה מיקרי אינה בדוקה מ״מ לא מיקרי אינה בדוקה כ״כ כמו בנגע באחד בלילה דאינה ממש כמו קופה שאינה בדוקה, דבקופה שאינה בדוקה שורפין עליה התרומה ובמעל״ע תולין, ושם כתב דדין דנגע הוי נמי לחולין, וכ״כ במל״מ פ״י דמקואות, ועי׳ מה שכ׳ להלן ד, א בזה. ועי׳ נבי״ק אבהע״ז סי׳ לא ד״ה והנה.
ד. טהרות פ״ו ה״ו.
ה. וכר׳ אליעזר דאמר טהרות פ״ו מ״ד דספק ביאה טהור, והכא דאיכא ריעותא מגופא נהוי חולין.
ו. לקמן ג, ב.
מקוה שנמדד וכו׳ – פירש״י ז״ל שהמקוה בר״ה והכי משמע לקמן דאמר מ״ל חסר בר״ה וקשיא דהא ספיקא דגמרי׳ מסוטה ספק טומאה הוא וי״ל דרבי׳ ז״ל פי׳ כמ״ד לקמן דגמרי׳ סוף טומאה מתחלת טומאה והנכון דהכי פירושו בין שנעשו הטהרות בר״ה בין שנעשו ברה״י ולק׳ לישנא קייטא נקטינן והכי פירושו מה לי לדון שחסר לגבי ר״ה או לגבי רה״י.
ושואלים: הן לשיטת שמאי והן לשיטת הלל, ומאי שנא [ובמה שונה] דין האשה הרואה דם נדה מדינו של מקוה? דתנן כן שנינו במשנה]: מקוה שנמדד והיו בו ארבעים סאה מים, כשיעור הראוי לטהר, וטבלו בו טמאים, ולאחר מכן נמדד שוב ונמצא שהוא חסר מהשיעור — כל טהרות שנעשו על ידי אדם או כלים שנטבלו במקוה זה על גביו (על סמך) שהוא כשר, למפרע (לשעבר, לאחור) עד לשעה שנמדד ונמצא שיש בו שיעור ראוי, בין שהיה המקוה עומד ברשות הרבים, בין שהיה עומד ברשות היחיד — הרי הן טמאות. אף שבכלל ספק טומאה ברשות הרבים טהור.
With regard to the opinions of both Shammai and Hillel, the Gemara asks: And in what way is this case different from that of a ritual bath? As we learned in a mishna (Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a, which was then measured and found lacking in its quantity of water, all pure items that had been rendered pure in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in this ritual bath, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is found in the private domain or in the public domain, are impure.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דרמב״ןריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְשַׁמַּאי קַשְׁיָא לְמַפְרֵעַ.

The Gemara explains: According to the opinion of Shammai, the mishna poses a difficulty from its statement that the change in the ritual bath’s status is assumed retroactive to the time when it was last measured, as he maintains that a menstruating woman’s status changes only at the present moment, not retroactive to the last time she examined herself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לשמאי קשיא למפרע – דהא מטמאינן טהרות למפרע ולא אמרינן העמד מקוה על חזקתו.
ומסבירים את השאלה: לדעת שמאי קשיא [קשה] מה שאמרו שבמקוה מטמאים את הטהרות למפרע, ואין מעמידים אותו על חזקתו שלא כדברי שמאי בנדה, שמעמידים אותה על חזקת טהרתה ואינה טמאה למפרע.
The Gemara explains: According to the opinion of Shammai, the mishna poses a difficulty from its statement that the change in the ritual bath’s status is assumed retroactive to the time when it was last measured, as he maintains that a menstruating woman’s status changes only at the present moment, not retroactive to the last time she examined herself.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לְהִלֵּל קַשְׁיָא וַדַּאי דְּאִילּוּ מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין וְאִילּוּ הָכָא טוּמְאָה וַדַּאי.

According to the opinion of Hillel, the mishna also poses a difficulty with regard to its ruling that the items purified in the ritual bath are deemed impure with certainty, whereas a menstruating women does not assume retroactive impurity with certainty. In other words, although according to the Rabbis there is a twenty-four-hour period of retroactive ritual impurity in the case of a menstruating woman, and according to Hillel the retroactive impurity extends back to her most recent examination, nevertheless any teruma that she touched during that period is not deemed definitely impure to the extent that it must be burned. Rather, the impure status of the items she touched is uncertain and the status of the teruma is suspended, i.e., one may neither eat it nor burn it. Whereas here, in the case of the ritual bath, any item purified in it is retroactively deemed definitely impure.
רש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דאילו מעת לעת – טהרות דמטמאין להו משום ספקא דמעת לעת לרבנן וה״ה מפקידה לפקידה דהלל.
תולין – אם תרומה הן.
ולא שורפין – כדקתני בברייתא דהרואה כתם לקמן בפירקין (נדה ו.).
ואילו הכא – במקוה.
טומאה ודאית – מטמאינן להו למפרע ושורפין את התרומה מדקתני בר״ה טמא אלמא כודאי משוי ליה.
להלל קשה ודאי – דמדקאמר ר׳ שמעון בסיפא ברה״י תולין מכלל דטמאות דקאמרי רבנן ברישא היינו ודאי.
דאילו מעת לעת שבנידה חולין לא אוכלין ולא שורפין – פירוש: אף על גב דכל ספק טומאה ברשות היחיד גמרינן ליה מסוטה דטמא טומאה ודאית ושורפין הני מילי במידי דאיתחזק ביה טומאה וספק נגע בטהרות ספק לא נגע דומיא דסוטה דאיתחזק בועל התם דספק בעל ספק לא בעל אבל במידי דלא איתחזק ביה טומאה כגון הכא אף על גב דאיכא ודאי מגע לא מצינן למיגמר לההוא ספיקא מסוטה אלא ספיקא דרבנן הוי נמי ולא שרפינן עליה תרומה וקדשים ומשום הכי מקשינן ממקוה דהוי ודאי מגע וספק טומאה ומאי שנא התם דטמא טומאה ודאית שורפין עליה והכא תולין. עיין בפרק קמא דפסחים במהדורא קמא שפירשתי דודאי מגע ספק טמא חמיר מספק מגע וודאי טמא ואפילו ברשות הרבים טמא. אלא טעמא דמעת לעת משום דלא חזינן שום טומאה ואינה אלא חומרא דרבנן משום הכי מקילין בה אפילו ברשות היחיד.
דאילו מעת לעת שבנדה תולין לא אוכלין ולא שורפין ואלו התם טמאה ודאי. איכא מאן דדייק מהכא, דמעת לעת שבנדה בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים גזרו לתלות בתרומה וקדשים, מדלא פריך הכא אלא משום דהכא תולין והתם טומאה ודאית, ולא פריך נמי דאילו הכא בר״ה טמא ומעת לעת שבנדה בר״ה טהור. וכן אמרו בירושלמי דמעת לעת שבנדה בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד תולין. וטעמא דמלתא, דלא הלכו בטומאה זו ע״ד טומאת סוטה דברשות הרבים טהור, משום דטומאה דהכא בלמפרע היא, ואילו טומאת סוטה בלהבא היא וליתא בלמפרע, הילכך בטומאה זו דלמפרע השוו בה הרשויות לתלות, ולא לשרוף. ויש לי לומר דטעמא דמילתא, משום דלא להוו מילי דרבנן כחוכא, דהכא כיון דאשה זו ודאי נגעה בין בטהרות דרשות היחיד בין בטהרות דרשות הרבים, וכשנגעה מעיקרא בטהרות דרשות היחיד טמאתם, אלמא בטומאה מוחזקת, וא״כ כשחזרה ונגעה בטהרות דרשות הרבים, היאך אתה מטהרם, אמש טמאה ועכשו טהורה, טומאה דמעיקרא להיכן פרחה. וא״ת והלא יש לנו כיוצא בה במעת לעת עצמה, דאילו נגעה בדבר שיש בו דעת לישאל טמא, ובדבר שאין בו דעת לישאל טהור, אעפ״י שנגעה בזה ובזה, לא היא, דהתם מימר אמרינן גזירת הכתוב היא שלא יהא דבר שאין בו דעת לישאל מקבל טומאה מן הספק אלא מן הודאי, וכל דבר שהוא מצד המקבל אינו נראה כחוכא, מידי דהוה קצת אפשוטי כלי עץ ופשוטי כלי מתכות שאלו מקבלין טומאה ואלו אין מקבלין טומאה וכן כל כיוצא באלו.
וי״מ דמעת לעת נמי דוקא ברשות היחיד טמא אבל ברשות הרבים טהור כטומאת סוטה, וכמו שטהרו בו נמי דבר שאין בו דעת לישאל כדאיתא לקמן דאלמא כטומאת סוטה ונשאוה שלא לטמא בו אלא דבר שיש בו דעת לישאל וברשות היחיד דוקא ולא ברשות הרבים. ולדבריהם ה״ה דהוה מצי לאקשויי נמי הכא ואילו מעת לעת שבנדה ברשות הרבים טהור ואלו התם בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמא. אלא דחדא מינייהו נקט. וי״ל לפי דבריהם, דיש בכלל מאי דאקשינן, דאילו הכא טמאה ודאי ההיא קושיא נמי דאילו הכא ברשות הרבים טהור ואלו התם טמא, דמנא לן דהכא טמאה ודאי, מדקתני בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמא וכדפרש״י ז״ל, והילכך כיון דאקשינן דאילו הכא טמאה ודאי, הוה ליה כאילו אמרה דאילו הכא טמא ואפילו ברשות הרבים ואילו הכא תולין וברשות הרבים טהור.
היכא דלית ליה ריעותא מגופה. וא״ת לימא כי אמרי׳ העמד דבר על חזקתו היכא דלא איתרע חזקה כגון ספק נגע אבל הכא איתרע דהרי דם לפניך וי״ל דבכי האי גונא נמי מוקמינן אחזקתיה כההיא דנגע בא׳ בלילה דאפי׳ רבנן מודו בראוהו חי מבערב דטהור אבל טעמא דריעותא גופה ודאי איתרע חזקתה משום דמגופה קחזיא ושכיחי בה דמים תדיר ולא דמי לנגעים דאמרי׳ ספק נגעים להקל אע״ג דמגופיה קא חזי מ״מ לא שכיחי ביה נגעים כמו אשה שמצויין בה דמים תדיר ואע״ג דנתעסקה בטהרו׳ דלית בהו ריעותא כיון דטומאה דידהו משום לתא דידה משו״ה לא מוקמינן להו בחזקת טהרה ודוקא לתרומה או לקדשים כדלקמן אבל לחולין אע״ג דאיכא ריעותא מגופה מוקמי׳ להו בחזקת טהרה ויש להתיר מתוך כך בעדר שנשחטה בהמה [אחת] (אחרת) מהן ונמצאת טרפה כל הגבינים שעשו מחלב של העדר דמוקמינן להו אחזקתיה ואמרינן סמוך לשחיטה נטרפה ואע״ג דאיכא ריעותא מגופה. ומיהו יש לדחות דשאני התם שלא נתבררה החזקה לעולם ואע״ג שחיתה כמה שנים ויצאה מחזקת טרפות מ״מ בכל שעה ושעה עומדת היא בספק תדע מדילפינן פ״ק דחולין דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ומשעיר המשתלח מדלא חיישינן דילמא טרפות הן וממאי משום דאזלינן בתר רובא דילמא משום דאמרינן אוקמה אחזקה אלא ודאי כי האי גוונא לא אמרינן אוקמיה אחזקתיה כיון דבשעתה לא נתבררה החזקה אלא לאחר שהוציאה שנתן הוברר הדבר דבשעת לידתה כשרה היתה ומיהו אם לא נמצאת טרפה אלא כעין אותן שאנו אוסרין מחמת סירכא ואם היינו בקיאין לברר איפשר שהיה לה היתר ע״י בדיקה לא מיתסרי דהוה ספק ספיקא ספק טרפה ספק אינה טרפה ואת״ל טרפה אימר אחר כך נטרפה ועוד י״ל כיון דאזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקות כשרו׳ אפי׳ בתוך שנתן משום דרוב בהמות כשרות ורובא עדיף מחזקה ונעמיד בהמה זו בכלל הרוב והשתא היא דנטרפה ואי אישתכח ביה טרפות דיתרות ודאי מתחלת ברייתה היא טרפה ואע״ג דטרפה אינה חיה רוב טרפות קאמר או אם הוגלד פי המכה יש לאסור הגבינות [שנעשה בתוך] שלשת ימים קודם השחיטה:
ואילו הכא טמאה ודאי. משמע מתוך פרש״י ז״ל דמלשון טמאה קא דייק וקשה דהא בסוף קדושין גבי תינוק שנמצא בצד העיסה דקתני וחכמים מטמאין ואמר ר׳ יוחנן אין זו חזקה ששורפין עליה את התרומה ועוד לקמן גבי קופה שנשתמשו בה טהרות ואמר ר׳ יוחנן טמאות בעי למימר דלתלות קאמר ונראה לפרש דהא דדייק דטמאות ודאי משום דתני בסיפא ר׳ שמעון אומר ברה״י תולין:
ואלו הכא טמאה ודאי – פי׳ מדקתני בין בר״ה כדפרש״י ז״ל ויש מדקדקין מכאן דגמרא דילן אית ליה דירושלמי דאמרי דמעת לעת שבנדה תולין אפי׳ בר״ה דאי לא ה״ל למפרך נמי דאלו מקוה איתיה אף בר״ה ומעת לעת שבנדה ליתיה בר״ה ואין זו ראיה דהא נמי בכלל קושין דהא משום דהתם טומאה ודאי איתיה בר״ה וכדפרכינן והכא כיון דתולין פשיטא דליתיה בר״ה ולשיטת הירושלמי יש לתמוה מ״ש ספק זה מכל ספיקי דעלמא ואפי׳ בדאוריתא ומורי הרשב״א נר״ו תרץ דהכא משום דהוי לשעבר ולא להוי מילי דרבנן כי חוכא דהא אי נגע אמש ברה״י מטמית ליה ואי נגע היום בר״ה מטהרת ליה אמש טמאה והיום טהורה ואע״ג דמפלגי בין שיש בה דעת לישא התם הפרשא במקבל הטומאה וטובא איכא שאין מקבלין אפילו טומאה כגון פשתי כלי עץ וכלי העשוי לנחת אבל הכא דספקא מצד המטמא מחזי כחוכא.
בד״ה תולין אם תרומה הן הס״ד:
פרש״י בד״ה טומאה ודאית כו׳ מדקתני ברה״ר טמא אלמא כודאי משוי לה עכ״ל לפי פירושם צ״ל דבמע״ל שבנדה טהור ברה״ר אף להלל דאל״כ הא איכא מע״ל שבנדה דטמא ברה״ר ולא משוי ליה ודאי וכל זה לגירסתו דל״ג לעיל בשמעתין ספק נגע ספק לא אבל התוס׳ דגרסי כי העמד דבר על חזקתו כגון ספק נגע כו׳ והוכיחו מזה לעיל דבמע״ל מטמא ברה״ר וא״כ אין להוכיח נמי הכא מדמטמא ברה״ר דמשוי ליה כודאי ומ״ה הוכרחו לפרש דמדקאמר ר״ש בסיפא ברה״י תולין כו׳ ולשיטת רש״י הא דפריך לקמן ממבוי לשמאי דוקא היינו משום דמבוי רה״י וספיקו טמא וכ״פ הרע״ב וק״ל:
ואילו לדעת הלל קשיא [קשה] מה שאמרו במקוה שכל הטהרות שנעשו באדם או בכלים שטבלו בו טמאות למפרע טומאת ודאי (שאם היה זה רק מחמת הספק, היו הטהרות שנעשו ברשות הרבים טהורות, כדין ספק טומאה ברשות הרבים), ואילו אשה שמצאה דם, לשיטת הלל הריהי טמאה למפרע (משעת בדיקה אחרונה) רק מחמת הספק. שכן גם לשיטת חכמים שהיא טמאה כדי מעת לעת למפרע שבנדה ולא מפקידה לפקידה, (והוא הדין לדעת בית הלל) הרי זה רק מחמת הספק, ולכן לדעתם תולין את הטהרות הללו בספק, שאם היו תרומה לא אוכלין אותן, שמא נטמאו, וגם לא שורפין אותן כדין הטהרות שנטמאו ודאי, שמא עדיין טהורות הן. ואילו הכא [כאן] במקוה הרי זו טומאה ודאי, ואף שורפים את הטהרות שנעשו בכלים שהוטבלו בו!
According to the opinion of Hillel, the mishna also poses a difficulty with regard to its ruling that the items purified in the ritual bath are deemed impure with certainty, whereas a menstruating women does not assume retroactive impurity with certainty. In other words, although according to the Rabbis there is a twenty-four-hour period of retroactive ritual impurity in the case of a menstruating woman, and according to Hillel the retroactive impurity extends back to her most recent examination, nevertheless any teruma that she touched during that period is not deemed definitely impure to the extent that it must be burned. Rather, the impure status of the items she touched is uncertain and the status of the teruma is suspended, i.e., one may neither eat it nor burn it. Whereas here, in the case of the ritual bath, any item purified in it is retroactively deemed definitely impure.
רש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָתָם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר הַעֲמֵד טָמֵא עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימָא לֹא טָבַל אַדְּרַבָּה הַעֲמֵד מִקְוֶה עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימָא לֹא חָסַר הֲרֵי חָסֵר לְפָנֶיךָ.

The Gemara answers: There, in the case of a ritual bath, it is different, since it can be said: Establish the impure item in its presumptive status and say that it was not properly immersed. In other words, the presumptive status of the item as ritually impure is in keeping with the current deficient state of the ritual bath. The Gemara raises a difficulty: On the contrary, one should establish the ritual bath in its presumptive state of validity and say that the ritual bath was not previously lacking the requisite measure of water. The Gemara responds: There is no presumptive state of validity, as the ritual bath is lacking before you, i.e., at present, and this offsets the presumptive status that it was full.
רש״יתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא טבל – טבילה הוגנת הלכך טומאה ודאית יש.
הרי חסר לפניך – פירוש: אי הוה בעי הוה מתרץ ליה מיד אף על גב דאיכא למימר העמד מקוה על חזקתו כיון דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו הויא טומאה ודאית אבל באשה משום הכי טהורה משום דאיכא למימר העמד טהרות על חזקתן ולא ניטמאו אלא משום דמהדר לפרוכי חזקה דמקוה דאינה חזקה משום דאיתרעא וכי פריך ליה דאי הכי חזקה דאשה נמי איתרעא והיכי סמכי עלה בית שמי הדר לתרצו דהכא אזלינן בתר חזקה דטהרות והכא בתר חזקה דטמא וה״ג לא התם איכא תרתי לריעותא כול׳.
אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר. משמע דפריך אפילו (לב״ש) [לב״ה] דהוה לן לטהר לגמרי משום חזקה דמקוה אע״ג דאיכא נמי חזקה דטמא מ״מ חזקת מקוה עדיף שהרי הטמא טבל לפנינו אלא שאנו אומרים שמא לא טבל טבילה הוגנת כי שמא היה חסר המקוה וכיון דאמרת העמד מקוה על חזקתו נסתלקה חזקת הטמא כנ״ל:
גמ׳ אדרבה העמד מקוה על חזקתו כו׳ הכא ניחא דפריך אע״ג דלא הוי דומיא למעת לעת שבנדה מ״מ פריך דלא ליהוי אלא ספיקא דכנגד העמד טמא על חזקתו איכא העמד מקוה על חזקת שלם אבל לקמן דפריך אדרבה העמד יין על חזקתו צ״ע מאי קשיא ליה דנימא מ״ה ספק הוא כדקתני מכאן ואילך ספק וצ״ל דתלמודא אסיק ליה למאי דקאמר ר״ח מסורא דלרבנן בההיא דחבית נמי ודאי הוא וכן מוכחת הסוגיא דפרק י׳ יוחסין ע״ש:
ומשיבים: התם [שם במקוה] הטעם הוא משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר] לגבי הדבר שהוטבל בו העמד טמא על חזקתו שהוא טמא, וכיון שספק הוא אם היתה זו טבילה ראויה, אימא [אמור] שהריהו בחזקתו וכאילו לא טבל, ולכן טומאתו ודאית. ומקשים: אדרבה [אמור להיפך], העמד את המקוה על חזקתו שהיה שיעור ראוי והיה כשר, ואימא [ואמור] שלא חסר המקוה משיעורו בזמן הטבילה! ומתרצים: הרי הורעה חזקתו זו, שכן הריהו חסר לפניך!
The Gemara answers: There, in the case of a ritual bath, it is different, since it can be said: Establish the impure item in its presumptive status and say that it was not properly immersed. In other words, the presumptive status of the item as ritually impure is in keeping with the current deficient state of the ritual bath. The Gemara raises a difficulty: On the contrary, one should establish the ritual bath in its presumptive state of validity and say that the ritual bath was not previously lacking the requisite measure of water. The Gemara responds: There is no presumptive state of validity, as the ritual bath is lacking before you, i.e., at present, and this offsets the presumptive status that it was full.
רש״יתוספות רי״דתוספות רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) הָכָא נָמֵי הֲרֵי דָּם לְפָנֶיךָ הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲזַאי הָכָא נָמֵי הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲסַר.

The Gemara raises a difficulty: Here too, in the case of a menstruating woman, she is one who has experienced a discharge of blood before you, i.e., at present. Just as the ritual bath’s presumptive status of validity is offset by its present lack of the requisite measure of water, so too the woman’s previous presumptive status of ritual purity is offset by her present state of impurity due to menstruation. The Gemara answers: In the case of the menstruating woman, it is possible that it is only now that she saw the first emission of her menstrual blood. The Gemara retorts: One can say the same with regard to the ritual bath: Here too, it is only now that it became lacking in the requisite measure of water.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השתא הוא דחזאי – ורב דאמר בפ׳ י׳ יוחסין (קידושין עט.) הרי היא בוגרת לפנינו גבי קדשה אבי׳ בדרך וקדשה עצמה בעיר ושניהם ביומא דמשלים ו׳ חדשים שבין נערות לבגרות ולא קאמר השתא הוא דבגרה היינו משום דרגילות שערות לבא מצפרא וכי פריך התם לשמואל ממקוה וחבית ה״נ מצי למיפרך לרב דדוקא בשערות קאמר רב אלא דפריך לשמואל טפי בפשיטות והא דקאמר התם לימא רב דאמר כר׳ נתן דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראיה ששכיב מרע היה אע״ג דרב דוקא בשערות קאמר התם נמי רוב העולם בריאים ואית לן למימר דבריא היה כמו שהוא עכשיו.
ה״נ הרי דם לפניך. ואיתרעאי חזקת האשה ואע״ג דלא איתרע חזקת הטהרות ס״ד השתא כיון דטומאה דידהו משום לתא דידה לא מוקמינן להו אחזקתייהו עד דמשני הכא חדא הוא דאיכא לריעותא התם איכא תרתי לריעותא. וא״ת כיון דודאי טבל לא הוה לן למימר העמד טמא על חזקתו לרב חסדא דמכשר השוחט בסכין ונמצאת פגומה בפ״ק דחולין ופריך עלה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ. והא הכא דודאי טבל ספק היה עליו [ואעפ״כ לא עלתה לו טבילה] ומסיק התם איכא ריעותא מגופה והכא סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי. והכא [נמי] ודאי טבל ומקוה איתרעאי גברא לא איתרעאי וי״ל דהתם אע״ג דאיכא דבר חוצץ [אורחיה] למיתי בתר טבילה כיון דנתעסק באותו המין אחר כן והוי דומיא דעצם ודאי פוגם אבל הכא אורחיה להתחסר (אחר) [קודם] טביל׳ כמו (קודם) [אחר] טביל׳ ולא שייך למקרייה ודאי טבל. ועי״ל [דלכאורה] מאי האי דקאמר סכין איתרעאי בהמה לא איתרעאי אי סכין איתרעאי בהמה נמי אתרעאי דריעותא דבהמ׳ אינה אלא מחמת הסכין אלא ע״כ ה״ק סכין איתרעאי הלכך אפי׳ בעור איפגים אימר לא נשחטו הסימנין כנגד הפגימה:
ומקשים: אם כן, הכא נמי [כאן גם כן, באשה המוצאת דם] הורעה חזקת טהרתה, שהרי דם לפניך, ותטמא למפרע טומאה ודאית, כדין המקוה! ומשיבים: שונה הוא דין האשה הרואה דם, שכן אנו אומרים בה: השתא [עכשיו] בשעה שבדקה לאחרונה, הוא דחזאי [שראתה] דם נדה. ומקשים: הכא נמי [כאן, במקוה שנמדד ונמצא חסר, גם כן] נאמר: השתא [עכשיו] כשנמדד ונמצא חסר הוא שחסר!
The Gemara raises a difficulty: Here too, in the case of a menstruating woman, she is one who has experienced a discharge of blood before you, i.e., at present. Just as the ritual bath’s presumptive status of validity is offset by its present lack of the requisite measure of water, so too the woman’s previous presumptive status of ritual purity is offset by her present state of impurity due to menstruation. The Gemara answers: In the case of the menstruating woman, it is possible that it is only now that she saw the first emission of her menstrual blood. The Gemara retorts: One can say the same with regard to the ritual bath: Here too, it is only now that it became lacking in the requisite measure of water.
תוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אִיכָּא לְמֵימַר חֲסַר וַאֲתָא חֲסַר וַאֲתָא הָכָא מִי אִיכָּא לְמֵימַר חֲזַאי וַאֲתָא חֲזַאי וַאֲתָא וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא הַגַּס הַגַּס חֲזֵיתֵיהּ.

The Gemara answers: How can these cases be compared? There, in the case of the ritual bath, it can be said that the water slowly trickled out and consequently the amount of water was continuously diminishing. Therefore, it is possible that the ritual bath lost its valid status long ago without anyone realizing. By contrast, here, with regard to a menstruating woman, can it be said that she was continuously seeing menstrual blood? The Gemara responds: And what is the difficulty? The same possibility does in fact exist in the case of a menstruating woman, as perhaps she saw the blood depart bit [hagas] by bit.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרק בית שמאי
[הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי חזאי ואתאי]. אפי׳ מי איכא למימר חזאי ואתא חזאי ואתא ולא ארגשא, הא ודאי אלו אתא מעיקרא הוה מרגשי.
[ודילמא הגס הגס חזיתיה]. בהגס הגס, בניחותא בניחותא אתאי, לפיכך לא ארגישא ביה. ויש או׳ הגס הגס, קרוב לבדיקהג ראתה זה הדם ולא ידעא ביה, כדא׳ לבו גס בהד.
א. ברשב״א, ור״ח ז״ל פי׳ וכו׳.
ב. בערוך ערך גס ב: פי׳ רב חננאל וכו׳.
ג. לכאורה הקושיא היא רק לבית שמאי איך טיהרו למפרע, והרי יתכן שכבר ראתה קודם לכן זמן מועט ולא שמה על לבה. ומכאן שלפירוש ר״ח הרגשה היינו מציאת הדם בבשרה.
ד. והמשך דברי הערוך: וכן פי׳ גיסא גיסא דהכל שוחטין, קרוב קרוב לראש, מלש׳ לבו גס בה ופירושו לבו קרוב בה, וכן כל גס בתלמוד ענין פתרונו אחד לכל והמשכילים יבינו
חסר ואתא חסר ואתא – ואיתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי מאשה.
הכא מי איכא למימר כו׳ – הלכך עד שעת מציאת דם לא איתרעי חזקה והך דאישתכח השתא איכא למימר דהשתא הוא דחזאי.
הגס הגס – לשון רבייה שהדם הולך וגדל ודומה לו במסכת שביעית בפ״ד בראשונה היו אומרים מלקט אדם מתוך שדהו עצים ועשבים הגס הגס כדרך שמלקט משל חבירו כו׳. כלומר ע״י שיהיה הדם רבה במקור יוצא ממנו מעט מעט כחרדל מה שאין המקור יכול להחזיקה ויוצא מעט לבית החיצון וזה כמה ימים התחיל והיא נטמאת מטיפת דם כחרדל כדלקמן (דף מ.).
הא דאמרינן: הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי חזאי ואתאי. פרש״י ז״ל משום דתחלה נעקר הדם מן המקור ליפול בחבלה אחת בפרוזדור, והשתא הוא דהורעא חזקתה בשעה שבא הדם לפנינו. ותמיה לי דכי נפלה בחבלה אחת או מעט מעט מאי הוי, ומאי נפקא מינה, דאפילו כי נפל בחבלה אחת דילמא עם סילוק ידיה נפל כלו לפרוזדור וכותלי בית הרחם העמידוהו. ואם לומר שאין כותלי בית הרחם מעמידין דם הרבה, אכתי ק״ל טובא חדא דהאי פירוקא אליבא דהלל נמי איתיה, והלל ודאי לא סבירא ליה הכין ואדרבה כותלי בית הרחם מוקמי, דהא סבירא ליה טמא למפרע דאם איתא דלא מוקמי דמא תהא דייה שעתא. והא דאמרינן לקמן הכי קאמר ליה הלל לשמאי אין טעמא קאמרת דאם איתא דהוה דם, מעיקרא הוה אתא, לאו למימרא דמודה ליה הלל דכותלי בית הרחם לא מוקמי דמא, ואי הוה התם, מעיקרא הוה אתא, אלא לדבריו קאמר ליה כלומר לדידי כותלי בית הרחם מוקמי ליה, אלא אפילו לדידך דקא אמרת טעמא דסבירא ליה דלא מוקמי דמא, מכל מקום עשה סייג לדבריך. ועוד קשה לי דלהאי לישנא אפילו שמאי לא אתי ליה משום דאם איתא דהוה דם, דא״כ לא אקשינן עליה מקוה חבית ומבוי, דלההוא לישנא ליכא לאקשויינהו כלל וכדאמרינן לקמן. ור״ח ז״ל פירש מי איכא למימר חזאי ואתא חזאי ואתא ולא ארגשא הא ודאי אלו אתא מעיקרא הוה מרגשי. ואף לדידיה נמי ק״ל מאי דאקשי׳ לעיל, דאכתי לא שמעינן ליה לשמאי דאית ליה הכין, וללישנא אחרינא הוא דאמרינן לקמן דאית ליה לשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה ועוד דלההוא לישנא להלל נמי תו ליכא למירמי מקוה חבית ומבוי.
ויש לי לומר פירוש לפירושיהן זצ״ל, דהכא עיקרא דמילתא אטעמא דהעמד אשה על חזקתה הוא, ולומר דכיון דבחזקת טהורה קימא, אע״ג דהשתא איתיה לדם לפניך, מ״מ כיון דדרכה של אשה להרגיש בביאת האורח, אי נמי שאין הכתלים מעמידים דם בכל עת, אכתי לשמאי איכא למימר דלא מטמאים לה למפרע כלל, ולהלל די להו אם נחוש לית לתלות, אבל להני לישני דלקמן, מימר קאמר שמאי דלעולם אין אורח בא אלא בהרגשה, וכן אין הכתלים מעמידין דם לעולם, והיינו דאקשינן עליה מכתמים, כלומר דלמאי דקסבר שמאי דלעולם אינו בא אלא בהרגשה, א״כ אף הרואה כתם ואפילו סדינים שלה מלוכלכין בדם אל נאסרנה לבעל, אלמא שמאי אינה רואה אלא בהרגשה קאמר, אבל השתא לאו למימרא שלא תראה אלא בהרגשה, אלא לומר דכיון דדרכן לראות בהרגשה, וזו בחזקת טהרה עומדת לא נחוש לה לטמאה למפרע וכן להלל לא תטמאנה טומאה ודאי, כנ״ל לפי פירושיהן ז״ל.
והא דאקשינן: ודילמא הגס הגס חזיתיה. נ״ל דלשמאי בלחוד קא פריך אבל להלל תקשי כלל, דמשום דלימא לא מטמאין לא טומאה ודאית ולא שורפין מספק את התרומה. ופריק התם איכא תרתי לריעותא הכא חדא איכא לריעותא. וא״ת אכתי מ״ש מסוטה דליכא אלא חדא לריעותא ואתה עושה בה את הספק כודאי. א״ל התם מכאן ולהבא אבל למפרע לא. אי נמי התם משום דאיכא רגלים לדבר שהרי קנא לה. וא״ת עוד מאישה מהא דתנן ומייתי לה לקמן נגע באחד בלילה ולשחר השכים ומצאו מת ר׳ מאיר מטהר וחכמים מטמאים, כלומר מטמאין טומאה ודאית לשרוף עליה את התרומה שכל הטמאות דשעת מציאתן ובמקום מציאתן. יש מתרצין דשאני אשה דבחזקת טהרה עומדת שהרי בדוקה היא מעיקרא, ואע״ג דאמרינן לקמן דאשה הואיל ושכיחי דמים כמי שאינה בדוקה דמיא, משום דחומר טהרות הוא דקאמרינן, אבל ודאי כיון דהפסיקה טהרה בחזקת זו קיימא, אבל אדם זה לא בחזקת חי היה עומד, וכדתניא בתוספתא עלה דההיא מודים חכמים לר׳ מאיר כשראהו חי, אלמא אלו היה קאי בחזקת חי לא הוה מפקינן ליה מחזקתיה אע״פ שנמצא עכשו מת במקום מציאתו. ויש מפרשים דלא דמי, דהתם דודאי נגע אזלינן בתר שעת מציאתו ובמקום מציאתו אבל הכא באשה ספק ביאה הוא, דהא מספקא לן אי הוה דם בההיא שעתא או לא, ולא הוי דומיא דסוטה דודאי נסתרה במקום הראוי לטומאה, והילכך הכא תולין להקל. ויש מקשים לתירוץ זה מקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו דקופה ונמצא שרץ באותה קופה עצמה בזוית אחרת דאמרינן לקמן דמודו שמאי והלל דטהרות הראשונות טמאות, וטמאות ודאות כדאמרינן, ואע״פ שדומה לאשה בזה דספק הוה ספק לא הוה הוא. ולדידי לא קשיא לי מינה מידי, דההיא דקופה נמי בתולי׳ קא מפרשי לה וכדבעינא למכתב קמן בס״ד.
ושמא תאמר ואף באיתיליד ריעותא בגופה היאך הורעה חזקתה והלא בפרק המדיר אמרו בענין מחט שנמצאת בריאה שעל הלוקח להביא ראיה ולא על המוכר אף כשהוא מוציא דמסתמא ברשות לוקח נולד הטרפות דאוקמיה אחזקה אע״פ שנולד ריעות בגופה יש מתרצים שהמחט אינו קרוי ריעותא דגופא ושאר טרפיות מיהא היה ראוי לומר בהן שעל המוכר להביא ראיה אלא שקצת גאוני ספרד ומחשובי תלמידיהם של גדולי הפוסקים כתבו שאפילו נודע שברשות המוכר היה שם אין לו עליו כלום הואיל ושכיחי סבר וקביל הוא ומ״מ אנו כתבנוה במקומה שלא מטעם חזקה אלא ממה שנמצא ברשותו וכאן נמצאו וכאן היו:
הבודק את החבית להיות מפריש עליה והולך ואח״כ נמצאת חומץ כל שלשה ימים הראשונים ר״ל שהפרישה תוך שלשה לבדיקה הראשונה ודאי יין מכאן ואילך ר״ל שהפרישה לאחר שלשה איפשר שחומץ היה בשעת הפרשה והדבר ספק וצריך להפריש עליהם תרומה שניה בלא ברכה וכבר ביארנוה בבתרא פרק פירות ובאחרון של פסחים:
ולענין ביאור זה שהביאוה כאן להקשות ממנה לשמאי הביאוה שהרי למדנו ממנה לחוש בה למפרע לעשותה מיהא ספק כדין מעת לעת שבאשה ותירצה כשלפניה דהכא איכא תרתי לריעותא חדא העמד טבל על חזקתו ואידך שהרי החמיץ לפניך:
הכא מי איכא למימר חזאי ואתאי וכו׳ – פירש״י הרי בתחלה נעקר דם מן המקור ליפול בחבלה א׳ בפרוזדור והשתא הוא דהורעא חזקתה בשעה שבא הדם לפנינו ע״כ והק׳ עליו דמה לי נפל עליו מעט או שנפל בחבלה א׳ עדיין י״ל שמא עם סילוק ידיה נפל בחבל׳ בפרוזדור וכ״ת דס״ל דאם איתא כותלי בית הרחם לא מוקמינן לה הא הלל לית ליה ההוא טעמא כלל דא״כ דייה שעתא ואפי׳ שמאי לקמן הוא דאמר ליה כלישנא אחרינא ומהאי טעמא קשה פר״ח ז״ל שפי׳ מי איכא למימר חזאי ואתאי ולא ארגשה דהא הלל לית ליה ההוא טעמא כלל ולשמאי נמי כאידך לישנא הוא דאמר לה והנכון דפרש״י עיקר הוא ואנן הכי קאמרי׳ דגבי מקוה כיון דאורחיה לחסר מעט מעט וא״א שלא לתלות שום חסרון למפרע אע״ג דאפשר דעד עכשיו לא חסר כשיעור מ״מ הוה ליה חסרון כודאי ושעורי׳ ספק משא״כ בזו שאין לנו בו שום חזקה למפרע וכיון דכן אנן אמרי׳ דהשתא נפל כלו בחבלה והעמד אשה על חזקתה והיינו דפרכינן דהכא נמי דלמא נפל מעט מעט על ידי הגס הגס שבמקור כנ״ל.
דילמא הגס הגס חזיתיה – י״א דלשמאי פרכינן אמאי לא חייש הכא לספקא מיהת דאלו להלל משום דילמא לא עביד ליה טומאה ודאית וק׳ דה״ל לפרושי ולשמאי דילמא וכו׳ לכך י״ל דאנן הא פרכינן אפילו להלל שפיר ומדמינן לה למקוה ואיהו מתרץ נפשיה דלא דמו דהכא מי איכא למימר חזאי ואתא כלו׳ כלום יש לנו לומ׳ כן והיינו דלא קאמ׳ הכא ליכא למימר חזאי וכו׳ ומ״ה פרכינן לי׳ שפיר דה״נ איכא למימר דחזאי ואתאי כהגס וכיון דכן מנ״ל דלאו הכי הוה עליו להביא ראיה כנ״ל והא דאמר לעיל היינו משום דמשמע לן דעל החזקה האחרונה שבה נולד הספק יש לנו לדון ולא על הראשונה.
ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה] ביניהם? שכן התם [שם, במקוה] איכא למימר [יש מקום לומר] כי שיעור המים שבו חסר (התמעט) ואתא [ובא], חסר ואתא [ובא], שלא נחסר שיעור המים בבת אחת אלא לאורך זמן, אלא שלא הבחינו בכך עד שנמדד המקוה. והורעה אם כן חזקתו כבר קודם לכן. ואולם הכא [כאן, באשה] שבדקה ומצאה דם, מי איכא למימר [האם יש מקום לומר] כי חזאי ואתא, חזאי ואתא [ראתה ובאה, ראתה ובאה]? והלא ודאי שראייה זו באה בפעם אחת, ורק בשעת ראייתה הורעה חזקתה! ושואלים: ומאי קושיא [ומה קושיה] היא זו? דלמא הגס הגס חזיתיה [שמא אמור גם באשה כי מעט מעט ראתהו לדם] ולא בבת אחת, ומה שונה דינה אם כן ממקוה?
The Gemara answers: How can these cases be compared? There, in the case of the ritual bath, it can be said that the water slowly trickled out and consequently the amount of water was continuously diminishing. Therefore, it is possible that the ritual bath lost its valid status long ago without anyone realizing. By contrast, here, with regard to a menstruating woman, can it be said that she was continuously seeing menstrual blood? The Gemara responds: And what is the difficulty? The same possibility does in fact exist in the case of a menstruating woman, as perhaps she saw the blood depart bit [hagas] by bit.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָתָם אִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא הָכָא אִיכָּא חֲדָא לְרֵיעוּתָא.

The Gemara states a different answer: There, in the case of the ritual bath, there are two factors that weaken the suggestion that the items are ritually pure: First, the ritual bath is lacking at present; second, the item has a presumptive status of impurity. Here, by contrast, there is only one factor that weakens the possibility that the items touched by the currently menstruating woman were rendered ritually impure, i.e., that she is currently experiencing a menstrual flow. Therefore, according to Shammai she assumes impurity status only from that moment onward, and according to Hillel her retroactive impurity status applies only as an uncertainty.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תרתי לריעותא – העמד טמא על חזקת טומאה ובחזקת טהרה דמקוה איכא ריעותא שהרי חסר לפניך. אבל באשה בדידה הוא דאיכא ריעותא שהורע חזקת טהרתה קצת שהרי דם לפניך ומשום הך ריעותא לחודה לא מרעינן לה הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא אחריתא דכי אמרת העמידם על חזקתם בחזקת טהרתם הם.
התם תרתי לריעותא – תימה דבפ״ק דחולין (דף י. ושם) אמרינן שחטה ונמצא הסכין פגום ושבר בו עצמות אחרי כן רב חסדא אמר כשרה משום דעצם ודאי פוגם כו׳ ופריך ליה מטבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אע״פ שנתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה ומשני סכין איתרעי בהמה לא איתרעי והשתא הא איכא תרתי לריעותא דהרי פגום לפניך והעמד בהמה בחזקת איסור כדאמר הכא דה״נ איתרעי מקוה ואדם לא איתרעי ואפ״ה מטמאינן וי״ל דהתם משום דעצם ודאי פוגם כדאמר התם א״נ אין סברא לחלק בין מקוה איתרעי לאדם איתרעי והתם ה״פ סכין איתרעי ואיכא ספיקי טובא שמא בעצם נפגם ואפי׳ בעור נפגם שמא נפגם במיעוט בתרא ואת״ל נפגם במיעוט קמא שמא לא שחט כנגד הפגימה אך קשה דאמר התם מנלן דאזלינן בתר חזקה דכתיב ויצא הכהן מן הבית ודילמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא אלא אוקמי׳ אחזקה וקשה התם משום דליכא ריעותא ואכתי היכא דאיכא ריעותא מנלן דאזלינן בתר חזקה וי״ל דמוכח היכא דבא כהן בסוף שבוע וראה והנה כהה הנגע ואיתרע חזקה מטמאינן אדם הנכנס שם באותו שבוע וחייב קרבן אם נכנס בעזרה וקשה אדרבה נימא התם הרי חסר הנגע לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמר הכא גבי מקוה לטמא בודאי וי״ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת כהן מן הבית וכשטימא הכהן את הבית אפי׳ נתחסר הנגע אחרי כן קודם שנכנס זה גזירת הכתוב הוא שהבית טמא עד שיראה הכהן בסוף שבוע ויטהרנו.
בד״ה תרתי לריעותא כו׳ אבל אבל באשה בדידה הוא כו׳ כצ״ל:
ומשיבים: יש לחלק באופן אחר בין המקוה לנדה, שכן התם איכא תרתי לריעותא [שם במקוה שנמצא חסר יש שני דברים להרע], שהרי יש להעמיד את הטמאים שטבלו במקוה זה על חזקת טומאתם, וגם שהמקוה חסר לפנינו. ואילו הכא איכא חדא לריעותא [כאן באשה שראתה דם יש רק דבר אחד להרע], שנפגמה חזקתה שהרי דם לפניך, ואין בכך לטמא טהרות שנגעה בהן קודם, שהרי חזקת טהרתן לא נפגמה.
The Gemara states a different answer: There, in the case of the ritual bath, there are two factors that weaken the suggestion that the items are ritually pure: First, the ritual bath is lacking at present; second, the item has a presumptive status of impurity. Here, by contrast, there is only one factor that weakens the possibility that the items touched by the currently menstruating woman were rendered ritually impure, i.e., that she is currently experiencing a menstrual flow. Therefore, according to Shammai she assumes impurity status only from that moment onward, and according to Hillel her retroactive impurity status applies only as an uncertainty.
רש״יתוספותמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּמַאי שְׁנָא מֵחָבִית דִּתְנַן בהָיָה בּוֹדֵק אֶת הֶחָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ תְּרוּמָה וְהוֹלֵךְ ואח״כוְאַחַר כָּךְ נִמְצָא חוֹמֶץ כׇּל ג׳שְׁלֹשָׁה יָמִים (הָרִאשׁוֹנִים) וַדַּאי.

§ The Gemara asks: And according to Shammai, who holds that her time is sufficient and there is no retroactive impurity, what is different in the case of a barrel? As it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 2:8): If someone would inspect the contents of a barrel to see if it still contained enough wine to continually mentally separate teruma from it, i.e., to exempt other untithed wine of his until all the wine in this barrel will be teruma, and afterward the contents of the barrel were found to have turned to vinegar, which cannot be set aside as teruma for untithed wine, then for all of the first three days following his most recent inspection, it is definitely considered to have been wine. Therefore, any of the untithed wine for which teruma was separated during those days is tithed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאי שנא מחבית – לב״ש פריך.
היה בודק את החבית – טועמה אם היא בחזקתה שלא החמיצה.
להיות מפריש עליה – כלומר להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה עליהם לאחר זמן שהתרומה ניטלת במחשבה.
כל ג׳ ימים ודאי – פלוגתא דר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי בבבא בתרא בפ׳ המוכר פירות (דף צו.) ר׳ יוחנן אומר כל ג׳ ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין ואם אמר בתוך ג׳ ימים הרי זו תרומה על אלו הסמוכין לה כולם מתוקנות מכאן ואילך ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום ור׳ יהושע בן לוי אומר כל ג׳ ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ דכיון דעכשיו חומץ גמור הוא ודאי אין פחות מג׳ ימים שהתחיל להחמיץ ואם עשאו בתוך אותן ג׳ ימים תרומה על מקום אחר אינו תרומה אליבא דרבי דאמר בהמוכר את הספינה (ב ב פד:) יין וחומץ שני מינין הן דאי לרבנן הא קיימא לן (תרומות פ״ב מ״ו) תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה מכאן ואילך למפרע ספק והויא זו תרומה ויחזור ויתרום. אלמא בין למר בין למר מספקינן ריעותא למפרע.
היה בודק את החבית – אפי׳ לרבנן דאית להו בהמוכר את הספינה (ב״ב פד.) יין וחומץ מין אחד הוא היינו כשמתכוין לתרום מן החומץ והכא מיירי שנתכוין לתרום מן היין ונמצא חומץ דהוה ליה תרומה בטעות כדמשמע בתוספתא דתרומות פרק התודה והמעשר.
היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך – פירש המורה: להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביותיו ועיין מה שכתבתי עליו בפרק עשרה יוחסין במהדורא קמא ובפרק המוכר פירות במהדורא קמא ועיין בפרק הגוזל ומאכיל במהדורא רביעא בתרא שהקשיתי ותירצתי היאך יכול לתרום שלא מן המוקף.
הא דתנן: היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה ואח״כ נמצאת חומץ. לא מפני שהיין והחומץ לענין תרומה שני מינין הם כמו שפרש״י ז״ל, דלא קי״ל כר׳ דאית ליה הכין, אלא טעמא מפני שנתכוין להפריש מן היין על היין ועלה בידו חומץ וכמו שמוזכר בתוספתא וביבמות פרק האשה רבה הארכתי בה גבי המפריש מן הטמא על הטהור בסייעתא דשמיא.
היה בודק את החבית כו׳. פרש״י דאתיא כרבי דאמר בפרק המוכר את הספינה יין וחומץ שני מינין הן אבל רבנן דאמרי מין אחד הן הויא תרומתו תרומה. ואי משום מן הרעה על היפה הא אמרינן תרומתו תרומה כדרבי אלעאי ונראה דאפילו כרבנן נמי אתיא דע״כ לא קאמרי רבנן אלא במתכוין לתרום מן החומץ על היין. אבל הכא שבדקו כדי לתרום מן היין על היין ונמצאת חומץ הוי כמו תרומה בטעות כאילו פירש שלא תהיה תרומה אם תמצא חומץ וכן מוכח בתוספתא דתרומות פרק התורם והמעשר בשבת דתאני התם [פ״ד] התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ אם ידוע שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה ואם משנתרמה ידע שהחמיץ הרי זה תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום דברי רבי שרבי אומר יין וחומץ שני מינין הן וחכמים אומרים מין אחד הם. היה בלבו לתרום מן היין על היין ומה שבידו חומץ אין תרומתו תרומה וקתני בתר הכי היה בודק את החבית כו׳ כדאיתא בשמעתין אלמאמוכח בהדיא דמודו בה רבנן. והא דפליגי ברישא משום שהיתה בלבו שתהיה תרומה בכל ענין בין תמצא יין בין תמצא חומץ. וא״ת מאי שנא מתורם מחומץ על יין לרבנן מתורם מן הטמא על הטהור ומקישות המרה על המתוקה דמשמע בהאשה רבה דבשוגג תרומתו תרומה ובמזיד אין תרומתו תרומה. ומחומץ על היין אמרי׳ דבמזיד תרומתו תרומה ובשוגג אין תרומתו תרומה וי״ל דשאני טמא וקישות [ונמצא] מרה דלא חזו לאכילה הלכך תקינו רבנן שלא תהיה תרומתו במזיד ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה כדקאמר התם בפרק האשה רבה או כמ״ד לא עשה ולא כלום לתקן השירים אבל חומץ חזי לאכילה ואיכא מאן דניחא ליה בחלא הלכך בכל ענין תרומתו תרומה חוץ ממי שהיה בלבו לתרום מיין על יין דהוי כמפרש שלא תהא תרומה אם תמצא חומץ:
היה בודק את החבית – פי׳ החבית של טבל ובדיק לה בריח או דמערה ממנו בכוס א׳ ואח״כ נמצא חומץ פי׳ וכל שהיה כן בשעת הפרשה אין תרומתו תרומה ופירש״י ז״ל דאתא כר׳ דאמר יין וחומץ שני מיני׳ הם אבל בתו׳ פי׳ דאפילו לרבנן דאמרי מין א׳ הם ואם הפריש מזה על זה תרומתו תרומה התם בעושה לדעת ומדר׳ אלעאי אבל בעושה בטעות הפרשה בטעות אינה תרומה לד״ה כל ג׳ ימים וכ׳ בפ׳ המוכר פי׳ נחלקו בפי׳ ר״י וריב״ל ובודאי דקושיי ופרוקי דחבית חדא נינהו בהדי מקוה ולאו כי הדרי אתמור בי מדרשא א״נ דבעינן לדמונייהו משום דבעינן למדמי חבית אמקוה.
חדא הוא דאיכא לריעותא – פירוש ומשום חדא לא עבדינן טומאה ודאי ואפי׳ להלל וא״ת והרי סוטה דליכא אלא חדא לריעותא ועשאה הכתוב כודאי וי״ל דהתם להבא ועוד דהתם רגלים לדבר כדלקמן ואיכא דמקשה מההאי דלקמן דנגע בא׳ בלילה דמטמו רבנן לשרוף כדאיתא התם וליכא אלא חדא לריעותא שהוא מת לפנינו דאילו אידך בחזקת טהור הוא וי״ל דשאני התם דודאי ידע והורעא חזקתו שהרי לא הוחזק חי בפנינו בבית זה וכמו שפי׳ בתוס׳ וכדבעי׳ למימר קמן.
בד״ה ומאי שנא מחבית בג״ש פריך הס״ד:
בד״ה כל ג׳ ימים כו׳ על אלו הסמוכין לה כולם כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה דאיכא כו׳ מוקי לה בחזקת כו׳ כצ״ל:
גמ׳ ומ״ש מחבית. עי׳ רפ״ג דתרומות ובר״ש שם:
ושואלים: לשיטת שמאי שאין האשה הרואה דם טמאה למפרע, ומאי שנא [ובמה שונה] דינה מדין החבית? דתנן כן שנינו במשנה]: היתה לו חבית יין טבל, והיה בעל החבית בודק את היין הנמצא בתוך החבית לדעת אם לא החמיץ, כדי שיוכל להיות מפריש עליה, על חשבון חבית זו, תרומה והולך, על חביות אחרות של יין טבל. ואחר כך נמצא אותו משקה שבחבית חומץ, ואין מפרישים תרומה מן החומץ על היין. ואולם מאחר שאיננו יודעים מתי החמיצה, אומרים כי כל שלשה ימים שלאחר הבדיקה האחרונה שבה נמצא יין — ודאי הוא שעדיין לא החמיץ, ולכן התרומה שהופרשה מחבית זו באותם ימים הריהי תרומה בודאי, והיין שעליו הופרשה תרומה זו מותר בודאי.
§ The Gemara asks: And according to Shammai, who holds that her time is sufficient and there is no retroactive impurity, what is different in the case of a barrel? As it is taught in a baraita (Tosefta, Terumot 2:8): If someone would inspect the contents of a barrel to see if it still contained enough wine to continually mentally separate teruma from it, i.e., to exempt other untithed wine of his until all the wine in this barrel will be teruma, and afterward the contents of the barrel were found to have turned to vinegar, which cannot be set aside as teruma for untithed wine, then for all of the first three days following his most recent inspection, it is definitely considered to have been wine. Therefore, any of the untithed wine for which teruma was separated during those days is tithed.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותתוספות רי״דרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִכָּאן וְאֵילָךְ סָפֵק קַשְׁיָא לְשַׁמַּאי.

The baraita continues: From that point forward, i.e., more than three days after the most recent inspection, it is uncertain whether it had already turned to vinegar, and consequently any untithed wine for which teruma was separated during those days remains uncertainly tithed. This poses a difficulty for Shammai, who maintains that there is no such retroactive consideration in the case of a menstruating woman.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואולם כל שהופרש מחבית זו מכאן ואילך, לאחר שלושה ימים מזמן הבדיקה האחרונה של החבית — הריהו ספק תרומה. הרי מוכח איפוא מן המשנה שהפגם שנמצא עתה בחבית מערער את חזקת הדבר ואוסרו למפרע, ואם כן קשיא [קשה] לדעת שמאי מדוע אין אומרים כן גם באשה שראתה דם, שתטמא למפרע!
The baraita continues: From that point forward, i.e., more than three days after the most recent inspection, it is uncertain whether it had already turned to vinegar, and consequently any untithed wine for which teruma was separated during those days remains uncertainly tithed. This poses a difficulty for Shammai, who maintains that there is no such retroactive consideration in the case of a menstruating woman.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָתָם מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר הַעֲמֵד טֶבֶל עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימַר לֹא נִתְקַן אַדְּרַבָּה הַעֲמֵד יַיִן עַל חֶזְקָתוֹ וְאֵימַר לֹא הֶחְמִיץ.

The Gemara answers: There, in the case of the barrel, it is different, since it can be said: Establish the untithed produce in its presumptive status, as when it first grew it was definitely untithed, and say it was not amended, i.e., exempted, and its status continues to be untithed produce. The Gemara asks: On the contrary, one should establish the wine in its presumptive status, and say that it had not turned to vinegar.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: התם [שם] בחבית אנו פוסקים כך, משום דאיכא למימר [שיש מקום לומר]: העמד טבל על חזקתו, וכיון שרק ספק אם נתקן, אימר [אמור] שלא נתקן עדיין. ואולם אשה שראתה דם, כיון שעד כה היתה בחזקת טהרה, לכן דיה שעתה. ושואלים על כך: אדרבה [אמור להיפך], בחבית יין שנבדקה ונמצאה חומץ יש לומר: העמד יין על חזקתו, ואימר [ואמור] שלא החמיץ עד שלא נמצא חומץ!
The Gemara answers: There, in the case of the barrel, it is different, since it can be said: Establish the untithed produce in its presumptive status, as when it first grew it was definitely untithed, and say it was not amended, i.e., exempted, and its status continues to be untithed produce. The Gemara asks: On the contrary, one should establish the wine in its presumptive status, and say that it had not turned to vinegar.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) הֲרֵי הֶחְמִיץ לְפָנֶיךָ הָכָא נָמֵי הֲרֵי דָּם לְפָנֶיךָ הַשְׁתָּא הוּא דַּחֲזַאי הָתָם נָמֵי הַשְׁתָּא הוּא דְּהֶחְמִיץ.

The Gemara rejects this suggestion: This is impossible, as it is turned to vinegar before you, i.e., at present. The Gemara replies: Here too, in the case of a menstruating woman, one who has experienced a discharge of blood is before you, at present, so what is the difference? The Gemara explains: With regard to the woman, it is possible that it is only now that she saw the beginning of her menstrual blood. The Gemara responds: There too, it is possible that it is only now that it turned to vinegar, but not earlier.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודוחים: אינך יכול לומר כן, שהרי החמיץ לפניך, ואינך יכול להעמיד אותו על חזקתו! ושואלים: הכא נמי [כאן, באשה שראתה דם, גם כן] אינך יכול להעמידה על חזקת טהרתה, שהרי דם לפניך! ומשיבים: באשה יש מקום לומר כי רק השתא [עכשיו] הוא דחזאי [שראתה] את הדם, ולא קודם לכן. ושואלים: אם כן התם נמי [שם גם כן] אמור כי רק השתא [עכשיו] הוא שהחמיץ!
The Gemara rejects this suggestion: This is impossible, as it is turned to vinegar before you, i.e., at present. The Gemara replies: Here too, in the case of a menstruating woman, one who has experienced a discharge of blood is before you, at present, so what is the difference? The Gemara explains: With regard to the woman, it is possible that it is only now that she saw the beginning of her menstrual blood. The Gemara responds: There too, it is possible that it is only now that it turned to vinegar, but not earlier.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם אִיכָּא לְמֵימַר הֶחְמִיץ וַאֲתָא הֶחְמִיץ וַאֲתָא הָכָא מִי אִיכָּא לְמֵימַר חֲזַאי וַאֲתָא חֲזַאי וַאֲתָא וּמַאי קוּשְׁיָא דִּלְמָא הַגַּס הַגַּס חֲזֵיתֵיהּ.

The Gemara again answers: How can these cases be compared? There, in the case of the wine, it can be said that it was continuously turning to vinegar. Therefore, it is possible that the wine turned to vinegar much earlier without anyone realizing. By contrast, in the case of the menstruating woman, can it be said that she was continuously seeing menstrual blood? Once again, the Gemara responds: And what is the difficulty? The same possibility does in fact exist in the case of a menstruating woman, as perhaps she saw the blood depart bit by bit.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אע״פ שבספק טומאה אמרו תולין כל שיש בו טומאה ודאית אלא שטהרתו ספק הרי הוא ודאי טומאה ושורפין עליה מעתה כל ספק שאירע בטבילה הן אם טבל אם לא טבל הן אם המקוה שלם או חסר הרי הטמא בחזקתו עד שידע שטבל כראוי וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שעשו על גביו למפרע אפילו ברשות הרבים טמאות עד שיודע זמן שנמדד בו והיה שלם ולא אמרו ספק טומאת רשות הרבים טהור אלא כשהוא ספק אם נטמא אם לאו כגון ספק נגע בטומאה ספק לא נגע אבל זה שהוא טמא ודאי ואתה בא לטהרו אי אתה מטהרו מספק ואי אפשר לומר העמד מקוה על חזקתו שהרי חסר לפניך והורעה חזקתו:
לענין ביאור מיהא ראוי לשאול לבית שמאי שאמרו העמד אשה על חזקתה א״כ כל ספק טומאה ברשות היחיד לא תטמא ונאמר בה העמד דבר בחזקתו ואין זה כלום שספק טומאה דעלמא יש שם ודאי טומאה אלא שספק נגע ספק לא נגע אבל זו עיקר הטומאה ספק והרי אף בטומאה שם בודאי מצינו שכל שאין לטומאה מקום קבוע כגון נבילה בפי הכלב ועברה בין הטהורים ספק נגע ספק לא נגע שאף ברשות היחיד ספקו טהור ולבית הלל ולחכמים מיהא הואיל ואיתיליד בה ריעותא בגופה הורעה חזקתה ואין מעמידין אותה בחזקתה מכל וכל וכן אין עושין אותה ודאי טומאה כמקוה שאף כשתאמר הגס הגס חזיתיה ר״ל על ידי רפוי הדם היה יוצא מעט מעט ויש בדם זה הנמצא עכשו כמה ראיות זו אחר זו מ״מ ליכא אלא חדא ריעותא והיא זו שהדם לפניך אבל הטהרות בחזקת טוהר הן אבל במקוה איכא תרתי לריעותא שהרי המקוה חסר לפניך והטמא בחזקתו:
ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה משווה]? התם איכא למימר [שם יש מקום לומר] כי החמיץ ואתא [ובא], החמיץ ואתא [ובא]. כלומר, מעט מעט החמיץ, שלא החמיץ היין בבת אחת אלא לאורך זמן, ואולם הכא [כאן] באשה הרואה דם מי איכא למימר [האם יש מקום לומר]: חזאי ואתא, חזאי ואתא [ראתה ובאה, ראתה ובאה]? ודוחים: ומאי קושיא [ומה קושיה] היא זו? דלמא הגס הגס חזיתיה [שמא אכן מעט מעט ראתה אותו]!
The Gemara again answers: How can these cases be compared? There, in the case of the wine, it can be said that it was continuously turning to vinegar. Therefore, it is possible that the wine turned to vinegar much earlier without anyone realizing. By contrast, in the case of the menstruating woman, can it be said that she was continuously seeing menstrual blood? Once again, the Gemara responds: And what is the difficulty? The same possibility does in fact exist in the case of a menstruating woman, as perhaps she saw the blood depart bit by bit.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָתָם אִיכָּא תַּרְתֵּי לְרֵיעוּתָא הָכָא אִיכָּא חֲדָא לְרֵיעוּתָא.

The Gemara provides a different answer: There, in the case of the barrel, there are two factors that weaken the suggestion that the wine is tithed: First, it is vinegar at present; second, the wine has a presumptive status that it is untithed. Here, by contrast, there is only one factor that weakens the possibility that the items touched by the menstruating woman were rendered ritually impure, i.e., that she is currently experiencing a menstrual flow.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרצים: התם איכא תרתי לריעותא [שם, בחבית, יש שני דברים להרע], שהרי היין שבחביות האחרות בחזקת טבל, ומה שבחבית זו נמצא חומץ, ואילו הכא איכא חדא לריעותא [כאן, באשה, יש דבר אחד להרע], שנפגמה חזקתה בכך, שהרי דם לפניך, ואין בכך לטמא טהרות שנגעה בהן קודם שהרי חזקת טהרתן לא נפגמה.
The Gemara provides a different answer: There, in the case of the barrel, there are two factors that weaken the suggestion that the wine is tithed: First, it is vinegar at present; second, the wine has a presumptive status that it is untithed. Here, by contrast, there is only one factor that weakens the possibility that the items touched by the menstruating woman were rendered ritually impure, i.e., that she is currently experiencing a menstrual flow.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וּרְמִי חָבִית אַמִּקְוֶה מַאי שְׁנָא הָכָא וַדַּאי ומ״שוּמַאי שְׁנָא הָכָא סָפֵק.

§ And the Gemara raises a contradiction between the halakha of the barrel and that of the ritual bath: What is different here, in the case of the ritual bath, where the items are definitely impure, and what is different there, with regard to the barrel, where it is only uncertain that the produce remains untithed? In both cases the current situation, that the ritual bath is deficient and the contents of the barrel have turned to vinegar, should lead to a definite status.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורמי חבית אמקוה – דהא תרוייהו איכא תרתי לריעותא.
מאי שנא – במקוה דמחזקינן למפרע טומאת ודאי ומ״ש בחבית דקאמר ספק.
ורמי [ומשליכים, מראים סתירה] מדין חבית על דין מקוה: מאי שנא הכא [מה שונה כאן, במקוה], שאנו מניחים שהכל בודאי טמא, ומאי שנא הכא [ומה שונה כאן, בחבית] שהוא טמא רק מספק?
§ And the Gemara raises a contradiction between the halakha of the barrel and that of the ritual bath: What is different here, in the case of the ritual bath, where the items are definitely impure, and what is different there, with regard to the barrel, where it is only uncertain that the produce remains untithed? In both cases the current situation, that the ritual bath is deficient and the contents of the barrel have turned to vinegar, should lead to a definite status.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא מִסּוּרָא מַאן תְּנָא חָבִית ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דִּלְגַבֵּי מִקְוֶה נָמֵי סְפֵקָא מְשַׁוֵּי לֵיהּ.

The Gemara answers: Rabbi Ḥanina of Sura says: Who is the tanna who taught the halakha of the barrel? It is Rabbi Shimon, who, with regard to a ritual bath also considers it as a matter of uncertainty, rather than as definitely impure. Therefore, there is no contradiction between the two halakhot.
רשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מדאמרינן מאן תנא חבית ר׳ שמעון היא. משמע דלית הלכתא הכין, אלא אינה תרומה כלל כרבנן משום דכיון דאית ביה תרתי לריעותא בודאי משוינן ליה כמקוה. ותמהני על הרמב״ם ז״ל שפסק בחבית כר׳ שמעון ובמקוה כרבנן.
מאן תנא חבית ר״ש היא – נראה שהלכה כמותו שהרי אמוראי טובא שקלו וטרו בה בפ׳ המוכר פי׳ וכיוון שכן ה״ה שהלכה כמותו במקוה כדאיתא הכא ואע״ג דהאי סוגיא לא קיימא אמתני׳ דהא תניא לקמן כאידך לישנא ה״מ לפי׳ דמתני׳ אבל חבית ומקוה ע״כ מתרצין הכי ויש פוסקין כרבנן תרוייהו והרמב״ם פסק בחבית כר׳ שמעון ובמקוה כרבנן והא לא משמע כלל ורבנן חלוקין עליו ושניהם לא למדוה אלא מסוטה אין הלשון הזה נפ׳ בדקדוק דהא ליכא חד מנייהו מדמי ליה לסוטה לגמרי וכדמפרש ואזיל לכך פר״ת ז״ל ושניהם לא למדוה אלא ממה שהם מחלקים בין זו לסוטה אלא דמ״ס לרה״י לא דמיא ומ״ס לר״ה לא דמיא וכדמפרש ואזיל.
אמר ר׳ חנינא מסורא: מאן [מיהו] התנא ששנה הלכה זו בחבית?ר׳ שמעון היא, דלגבי [שאצל] מקוה נמי ספקא משוי ליה [גם כן ספק הוא מחשיב אותו] ולא כוודאי.
The Gemara answers: Rabbi Ḥanina of Sura says: Who is the tanna who taught the halakha of the barrel? It is Rabbi Shimon, who, with regard to a ritual bath also considers it as a matter of uncertainty, rather than as definitely impure. Therefore, there is no contradiction between the two halakhot.
רשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) דִּתְנַן מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר כָּל הַטְּהָרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ בֵּין בר״הבִּרְשׁוּת הָרַבִּים בֵּין ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאוֹת.

As we learned in a mishna (Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a, which was then measured and found lacking in its quantity of water, all pure items that had been rendered pure in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in this ritual bath, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is located in the private domain or in the public domain, are impure.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טהרות אלו שביארנו שהן טמאות מעת לעת לא טומאת ודאי היא אלא טומאת ספק ונעשית אב הטומאה מדברי סופרים לפיכך אין שורפין עליהן תרומה וקדשים ולא חלין שנעשו על טהרת הקדש אלא תולין בכלן לא אוכלין ולא שורפין ופירשו בתלמוד המערב אפילו ברשות היחיד שמאחר שטומאת מפרע הוא לא חלקו בה בין רשות היחיד לרשות הרבים ולפי דרכך אתה למד משם שאף ברשות הרבים תולין ויש שדקדקוה כן ממה שאמרו סוגיא זו דאלו מעת לעת שבנדה תולין ואלו הכא ר״ל במקוה טומאה ודאי ולא הקשה דאלו הכא במקוה אף ברשות הרבים טמא ואלו מעת לעת שבנדה ברשות הרבים טהור ולא דמו אותה לסוטה לגמרי משום דהואיל והחמירו בה לטמא למפרע החמירו בה אף ברשות הרבים ומ״מ י״מ דמעת לעת שבנדה ברשות הרבים טהור לגמרי וכמו שטיהרו בה דבר שאין דעת לשאל כמו שיתבאר למטה וכן עקר וחלין שנעשו על טהרת תרומה וכן חלין הטבולים לחלה אין מיטמאין באלו כלן:
דתנן כן שנינו במשנה]: מקוה שהיו בו ארבעים סאה מים כדין ולאחר זמן נמדד ונמצא חסר משיעורו — כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות הרבים בין ברשות היחיד טמאות בודאי.
As we learned in a mishna (Mikvaot 2:2): In the case of a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a, which was then measured and found lacking in its quantity of water, all pure items that had been rendered pure in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in this ritual bath, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is located in the private domain or in the public domain, are impure.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר בר״הבִּרְשׁוּת הָרַבִּים טְהוֹרוֹת ברה״יבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד תּוֹלִין

The mishna continues: Rabbi Shimon says: If the impure items were immersed in a ritual bath that was in the public domain, they are deemed pure. But if they were immersed in a ritual bath that was in a private domain, the status of any teruma that touched them is suspended, i.e., it is neither consumed nor burned. Rabbi Shimon holds that even in the case of a ritual bath, the items are not retroactively deemed definitely impure. Rather the status is uncertain, just as in the case of the barrel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברה״י תולין – טעמא מפרש לקמן.⁠1
1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״מסוטה״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף ג׳.
ר׳ שמעון אומר: טומאתן רק מספק היא, ולכן ברשות הרביםטהורות הן, כדין כל ספק טומאה ברשות הרבים, ואילו ברשות היחיד, אף שבכלל כל ספק טומאה בו טמא, במקרה זה רק תולין את התרומה, שאין שורפים ואין אוכלים אותה.
The mishna continues: Rabbi Shimon says: If the impure items were immersed in a ritual bath that was in the public domain, they are deemed pure. But if they were immersed in a ritual bath that was in a private domain, the status of any teruma that touched them is suspended, i.e., it is neither consumed nor burned. Rabbi Shimon holds that even in the case of a ritual bath, the items are not retroactively deemed definitely impure. Rather the status is uncertain, just as in the case of the barrel.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה ב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה ב: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה ב: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י נדה ב:, תוספות נדה ב:, תוספות רי"ד נדה ב:, רמב"ן נדה ב: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה ב: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה ב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה ב:, ריטב"א נדה ב:, מהרש"ל חכמת שלמה נדה ב:, מהרש"א חידושי הלכות נדה ב:, גליון הש"ס לרע"א נדה ב:, פירוש הרב שטיינזלץ נדה ב:, אסופת מאמרים נדה ב:

Niddah 2b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 2b, R. Chananel Niddah 2b, Rashi Niddah 2b, Tosafot Niddah 2b, Tosefot Rid Niddah 2b, Ramban Niddah 2b, Rashba Niddah 2b, Meiri Niddah 2b, Tosefot Rosh Niddah 2b, Ritva Niddah 2b, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 2b, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 2b, Gilyon HaShas Niddah 2b, Steinsaltz Commentary Niddah 2b, Collected Articles Niddah 2b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144