גמרא
פירוש
גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת לְמַאי הִלְכְתָא.
לַבָּא אַחֲרָיו אבְּכוֹר לְנַחֲלָה בוְאֵין בְּכוֹר לְכֹהֵן.
סַנְדָּל דִּתְנַן גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת לְמַאי הִלְכְתָא.
שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְסַנְדָּל דֶּרֶךְ רֶחֶם גדְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.
וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר יוֹצֵא דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וָלָד מְעַלְּיָא הוּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד בְּגַיּוּתָהּ1 וְסַנְדָּל לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּירָה דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וּמִי אִיתַנְהוּ לְהָנֵי שִׁינּוּיֵי וְהָא תַנְיָא כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא כְּרוּכִין.
אָמַר רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינָּה מִכְרַךְ כָּרֵיךְ לֵיהּ וָלָד לְסַנְדָּל אַפַּלְגֵיהּ וּמְשַׁלְחֵיף לֵיהּ כְּלַפֵּי רֵישֵׁיהּ גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶם דְּסַנְדָּל קָדֵים וְנָפֵיק גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם דְּוָלָד קָדֵים וְנָפֵיק.
רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מְצוּמְצָמִין וְאֵיפוֹךְ שְׁמַעְתָּתָא גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא סָרֵיךְ וְלָא נָפֵיק סַנְדָּל דְּלֵית בֵּיהּ חִיּוּתָא שָׁרֵיק וְנָפֵיק גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶן וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא מִדְּנָפֵיק רֵישֵׁיהּ הָוְיָא לֵידָה סַנְדָּל עַד דְּנָפֵיק רוּבֵּיהּ.כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
ב רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין י״א:י״ד
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה ש״ה:כ״ב
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:כ״ב
סמ״ג מצוות עשה קמ״ד
טור יורה דעה ש״ה:כ״ב
שולחן ערוך יורה דעה ש״ה:כ״ב
ח רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב א׳:ה׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ה
טור אורח חיים תקפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים תקפ״ו:ט׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ה
טור אורח חיים תקפ״ו:ט׳
שולחן ערוך אורח חיים תקפ״ו:ט׳
ט רמב״ם הלכות שופר וסוכה ולולב ז׳:ח׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תר״נ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״נ:א׳
סמ״ג מצוות עשה מ״ד
טור אורח חיים תר״נ:א׳
שולחן ערוך אורח חיים תר״נ:א׳
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותה עובדת כוכבים״.
לענין בכור אמרו שהמפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן שמא תאמר מה הוצרכה מצד הסנדל והלא אין סנדל בלא ולד אחר ובידוע שהיוצא לאחר שנה או שנתים אחר אותו שהוא ולד בן של קיימא אינו בכור לכהן ועוד היאך הוא בכור לנחלה אלא לא הוצרכה אלא לאותו ולד עצמו היוצא עם הסנדל שהוא בכור לנחלה ולא לכהן: כל שהאשה טמאה לידה טעונה קרבן וכל שאינה טמאה לידה אינה טעונה קרבן מעתה המפלת סנדל הואיל ואמו טמאה לידה טעונה עליו קרבן ושמא תאמר מה הוצרכה והלא מצד ולד שעמו טעונה קרבן וידוע שאף לכמה ולדות אינה טעונה אלא קרבן אחד כל שכן תאומים או שנולדו תוך ימי מלאת מ״מ למדנו שאם יצא האחד דרך דופן שאין בו טומאת לידה ולא טעונה קרבן מביאתו מצד הסנדל או שאם נולד הראשון בגיותה ונתגירה ואח״כ נולד הסנדל מביאתו מצד הסנדל: ממה שכתבנו למדת שהסנדל אע״פ שהוא כרוך עם הולד האחר הרבה פעמים אינם יוצאים כאחד וכן הרבה פעמים אינו כרוך עמו לגמרי אלא במקצת ומ״מ מה שאמרו כאן ולד מדנפק רובא דרישיה הוה ליה לידה סנדל עד דנפק רוביה פירשו גדולי הרבנים מצד שאין הראש פוטר בנפלים ולענין פסק זו אינה שהרי נדחית היא במקומה במסכת בכורות פרק יש בכור אלא שאע״פ שהראש פוטר בנפלים בסנדל מיהא אין ראשו חשוב לענין זה אע״פ שיש לו צורת פנים ויש גורסים בה סנדל עד דנפיק כוליה ר״ל כליה רישיה שכשהראש פוטר בנפלים דוקא ביצא כל ראשו: השיליא תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה מתרחב עד שדומה לתורמוס והיא חלולה כחצוצרת ואין שיליא פחותה מטפח: אף שיעור האמור בשופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן פירושו שיהא שיעור השופר טפח שהרי הטפח ארבע אצבעות בגדל וכשהוא אוחזו בידו נראה לכאן ולכאן כשיעור יתרון הרוחב שיש בגודל על שאר האצבעות: וכן שיעור הלולב הוא שיהא שדרו יוצא מן ההדס טפח כמו שביארנו במקומו במסכת סוכה (ל״ב:) וכן התבאר שם בדפני הסוכה שדי בהן בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח על התנאים שביארנו שם: מצות אזוב שלשה קלחים וגבעול אחד בכל קלח שיריו שנים ר״ל שאם נפל אחד מן הקלחים כשר בשנים גרדמיו כל שהו ר״ל שאם לרוב הזאתו נתמעטו הגבעולים מתוך רכוכן כל שנשאר בכל גבעול כל שהוא כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהו יראה שבתחלתן צריך שיעור וגדולי צרפת כתבו בפירוש המשנה שלהם שלא נתפרש להן שיעור זה ולי נראה שעל שיעור זה אמרו כאן אזוב טפח ולא על הקלח: טפח על טפח ברום טפח ר״ל שחלל שתחתיו טפח נקרא אהל בכל מקום להביא את הטומאה או לחוץ בפני הטומאה הא כל שאינו בארך טפח וברוחב טפח אינו אהל כלל וכן כל שאין חלל שתחתיו טפח טומאה שתחתיו בוקעת ועולה ואינו חוצץ בפני הטומאה וכן אינו מביא שאף זה אינו קרוי אהל וחלל טפח זה פירושו חלל טפח פנוי שלא יהא עובי הטומאה ממעט את החלל: אבן היוצאת מן התנור כל שאינה יתרה מטפח הרי היא נדונת כיד לתנור ואם נטמא התנור מאוירו נטמא היד שכלי חרס שנטמא תוכו נטמא כלו אף האוכלין שעל גבו ואם נטמא היד כגון שהוא חלול ויש לו בית קבול ונטמא מאוירו נטמא התנור הא כל שהיא יתרה מטפח אינו קרוי בית יד והרי הוא בכלל אחר ואין מביאין טומאה זה לזה ולא סוף דבר כשהוא בין תנור לכותל שממעט את הבית ועומדת לינטל אלא אפילו לצד הבית עומדת לינטל היא מצד גדלה וכן הדין בכירה לשלש:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush