×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת לְמַאי הִלְכְתָא.
with regard to firstborns (Bekhorot 46a), which states that the son who is born after a sandal fetus has the status of a firstborn with regard to inheritance but not with regard to the obligation of redemption from a priest. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Since the sandal fetus has a twin that is born with it, the subsequent son is in any case exempt from redemption.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הא דתנן במסכת בכורותא, המפלת סנד⁠[ל] או שיל⁠[יא או] שפיר (ו)⁠מרוקם והיוצא מחותך, הבא אחריו בכור לנח⁠[לה] ולא [לכ]⁠הן, קא מש׳ לן [ד]⁠סנדל ולד הוא, ונפטר הרחםב. אלא הא דתנן גבי כריתותג, המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל, למה לי להא, דדתניא אין סנדל בלא ולד, תיתי קרבן אולד. ופרקינן, איצטריך, שאם תלד ולד דרך דופן וסנדל דרך רחם, דמתיא קרבן אסנדל. או אם תלד ולד בגיותה וסנדל אחר שנתגיירה, וכול׳. ודחינן להני שינויי, מיהא דתניא, כשיו⁠[צא]⁠ין סנדל וולד אין יוצאין אלא כרוכין, הולכך לא א⁠[יפשר] לצאת ולד דרך דופן וסנדל דרך רחםה, וכן גויה ונתגיירה כיוצא בה.
א. דף מו,א.
ב. רש״י פירש סנדל דתנן גבי בכורות למאי הלכתא בלשון שאלה, דקס״ד שהמשנה איירי לפטור את הולד שבא אחריו שנה או שנתיים, ועל זה מקשינן כיון שאין סנדל בלא ולד, אפילו אם הסנדל עצמו לא פטרו מבכורה, הולד שעמו פטרו. אבל ר״ח פירשו בלשון פשיטות, וכלומר, הא ניחא סנדל דתנן גבי בכורות, אבל הא דתנן גבי כריתות למה לי.
ג. דף ז,ב.
ד. כלומר, כיון דתניא.
ה. וכדאמרינן בגמרא ומי איתנהו להני שינויי, והיינו בין מה שתירצנו אליבא דרבנן שהולד יצא דרך דופן וסנדל דרך רחם, ובין מה שתירצנו אליבא דר׳ שמעון שהולד נולד קודם גירות. וכן כתב מהרש״ל.
ערך חמש
חמשא(בבא מציעא נג:) איבעיא להו חומשא מלבר או חומשא מלגו פי׳ חפץ שדמיו שמונים כספים צריך להביא כ׳ מבחוץ להשלימם ק׳ זה חומשא מלבר דהא מחוץ הבאת חמישיתם כ׳ והשלמתם ק׳ ואם דמיו ק׳ והוספת עליו כ׳ זהו חומשא מלגו שהוא חומש הקרן ואסיקנא שיהא הוא ותומכיו ה׳ וזה חומשא מלבר: (בבא מציעא סד.) היכי דמי בכדי שהדעת טועה אמר רב אחא בריה דרב יוסף עישורייתא וחומשייתא פי׳ שהיה מונה ה׳ ה׳ ומצא ה׳ טפי אמר טעה בה׳ ולא מצאם והוא הדין אם מונה י׳ י׳ פי׳ אחר כגון שמונה י׳ ומניח א׳ כדי לידע כמה עשרות הן יש לומר חזר וכללן במנויין ושכח ואין אינן מן המנויין לפיכך חייב להחזיר והוא הדין לחומשייתא. הבגד מטמא משום ה׳ שמות וכו׳ (פרק כז בכלים) פירוש מפני שהוא כלי קיבול ומושב ואהל ומטמא משום אריג שהשתי והערב אינו מטמא אלא בצרעתו משום ג׳ על ג׳ השק משום ד׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל ומשום אריג העור משום ג׳ שהוא כלי קיבול ומושב ומטמא באהל והעץ משום ב׳ שהיא כלי קיבול ומושב כלי חרש משום אחד שהוא כלי קיבול. (כתובות נא: בבא קמא נה) חמשה גובין מן המשוחררין ואלו הן פירות ושבח והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו וגט חוב שאין בו אחריות וכתובת אשה שאין בה אחריות האי פירות ושבת היכי דמי וכו׳ פי׳ לשון חירות כלו׳ לא מן המשועבדין. (בילמדנו בריש אמור אל הכהנים) ה׳ דברים חייבין בחלה מן המקרא וכבר פירשתי בערך חט. ה׳ לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה החרש והשוטה וכו׳ (בריש תרומות ומפורש בירושלמי ובילמדנו בריש ויקחו לי תרומה) רבי שמואל בר נחמן שמע לכולהון מן הכא דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה פרט לעכו״ם מאת כל איש פרט לקטן אשר ידבנו לבו פרט לחרש שוטה וזאת התרומ׳ אשר תקחו מאתם פרט לתורם את שאינו שלו (ב״ך עט) ה׳ בקר ישלם תחת השור וד׳ צאן תחת השה תניא א״ר מאיר בוא וראה כמה גדולה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו ה׳ שה שלא ביטלו ממלאכתו ד׳. אמר רבן יוחנן בן זכאי בוא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהולך ברגליו ה׳ שה שהרכיבו על כתיפו ד׳. ה׳ פעמים כתובים ישראל בפסוק אחד (בריש ויקרא רבה פרשת הבן יקיר לי אפרים. ובילמדנו בריש כי תשא ובפסיק׳ דכי תשא) אמר רב יודן בוא וראה כמה חיבב וכו׳. ה׳ אצבעות שנ יד ימינו של הקב״ה כולן לסוד הגאולות אצבע קטנה בה הראה את נח התיבה שנאמר וזה אשר תעשה אותה וכו׳ ה׳ אותיות שנכפלו מכל אותיות שבתורה כולן לסוד הגאולה כ״כ בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים שנאמר לך לך מ״מ בו נגאל יצחק מארץ פלשתים שנא׳ לך מעמנו כי עצמת מחד נ״נ בו נגאל יעקב מיד עשו שנאמר הצילני נא פ״פ בו נגאלו ישראל ממצרים שנאמר פקד פקדתי צ״צ עתיד הקב״ה לגאול את ישראל שנא׳ הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח. ה׳ שיעורן טפח שליא שופר שדרו של לולב אזוב ודופן סוכה (נדה כו) בגמ׳ שליא ושם מפורשים (מנחות מה) כל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר כל האמור בתורת כהנים אינו קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו. (סוטה לו) רבי חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני פי׳ חומש הפקודים הוא ספר וידבר חומש שני הוא ספר ואלה שמות. (הוריות יג) חמשה דברים משיבין את התלמוד האוכל פת חיטין כל שכן חיטין עצמן והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח והרגיל ביין ובשמים והשותה מים של שירי עיסה וכו׳. ה׳ חטאות מתות (בסיפרי בפרשת חטאת נשיא):
ערך שרק
שרקב(ברכות מד.) יתיב דודבא אפותי׳ ושריק פי׳ מחליק הזבוב ונופל מרוב השמנונית של פירות (זבחים עג:) תנו רבנן איזהו כרכב בין קרן לקרן מקום הילוך רגלי הכהנים אמה והכתיב תחת כרכבו וגו׳ א״ר נחמן בר יצחק ב׳ מקומות הוו חד לנוי וחד שלא ישתרקו רגלי כהנים (חולין סא) כל דחביט חיישינן כל דשריק לא חיישינן (בבא קמא ל) רב אשי אמר תבנו וקשו תבן דמשריק (נדה ג) מיא שרקי פירי לא שרקי (נדה כו) ולד דאית ביה חיותא סריך סנדל דלית ביה חיותא שריק ונפיל:
א. [פיניף.]
ב. [אויס גלעטען.]
גבי בכורות – דקתני (בכורות דף מו.) המפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן.
למאי הלכתא – קס״ד לבא אחריו לסוף שנה או לסוף שנתיים קמיירי ול״ל סנדל והלא בלא סנדל פטר ולד דבהדיה את הבא אחריו ומשני לבא אחריו כלומר לכך הוזכר סנדל אם יצא ולד שעמו אחריו הוי בכור לנחלה ולא בכור לכהן.
רש״י בד״ה למאי הלכתא כו׳ הבא אחריו ומשני כו׳ הד״א:
גבי [אצל] דין בכורות (בכורות מו,א) שהמפלת סנדל — הבא אחריו הריהו בכור לירושה, ונוטל פי שנים מאחיו, ואין הוא בכור לכהן (שהרי הסנדל נחשב כמי שפטר את רחם אמו), למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נשנה, שהרי ברור שכל הנולד אחריו איננו נחשב כפטר רחם, שהרי אף בלא הסנדל, כבר פטר הולד שעמו (שאינו סנדל) את הבא אחריו?
with regard to firstborns (Bekhorot 46a), which states that the son who is born after a sandal fetus has the status of a firstborn with regard to inheritance but not with regard to the obligation of redemption from a priest. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? Since the sandal fetus has a twin that is born with it, the subsequent son is in any case exempt from redemption.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לַבָּא אַחֲרָיו אבְּכוֹר לְנַחֲלָה בוְאֵין בְּכוֹר לְכֹהֵן.

The Gemara answers: That halakha is relevant for a case where the sandal fetus’s twin comes out of the womb after it. The mishna teaches that as the sandal fetus was born first, its twin is considered a firstborn with regard to inheritance, but it is not a firstborn with regard to redemption from a priest.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומסבירים: נשנה הדבר, לעניינו של זה שבא אחריו באותה לידה. שכיון שהסנדל יצא בתחילה ממעי אמו — הולד הנולד אחריו הוא אמנם בכור לנחלה ואולם אין הוא בכור לכהן.
The Gemara answers: That halakha is relevant for a case where the sandal fetus’s twin comes out of the womb after it. The mishna teaches that as the sandal fetus was born first, its twin is considered a firstborn with regard to inheritance, but it is not a firstborn with regard to redemption from a priest.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) סַנְדָּל דִּתְנַן גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת לְמַאי הִלְכְתָא.

The Gemara discusses the halakha with regard to a woman who discharged a sandal fetus that we learned in a mishna in tractate Karetot (7b), which states that such a woman brings the offering of a woman who gave birth. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? In any case that woman is obligated to bring the offering of a woman who gave birth, due to the twin.
רש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבי כריתות – בפ״ק (לעיל דף ז:) לענין חיוב קרבן.
למאי הלכתא – תיפוק ליה דמשום ולד שעמו תביא קרבן.
סנדל – דלית ליה חיותא עד שיצא רובו אבל ראשו לא אע״ג דשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים איתותב בפ׳ יש בכור (בכורות דף מו:) נפל דאית ליה צורת פנים עדיף מסנדל והא דקאמר ולד דאית ליה חיותא מדנפיק רישיה לאו דוקא דאית ביה חיותא דהא אפי׳ לית ביה חיותא כיון דאיתותב שמואל ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים אלא כלומר שראוי לחיות דהיינו שנגמר בצורת פנים ור״ח גריס ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רובי׳ סנדל דלית ביה חיותא מדנפיק כוליה פי׳ רוביה רוב הראש כוליה כל הראש אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך דרובו ככולו.
סנדל דתנן גבי בכורות למה לי. קס״ד הא דקתני לבא אחריו היינו בלידה אחרת מדלא קתני הבא עמו:
גבי כריתות – פי׳ ששנינו שהיולדת סנדל חייב קרבן יולדת.
תד״ה סנדל דלית ליה חיותא כו׳ ועוד דמשמע בירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים כו׳ עכ״ל דבריהם אינם מבוררים לן דאע״ג דגבי כריתות מצינן למימר הכי כדברי הירושלמי דולד שעם הסנדל אינו מתקיים ע״כ גבי בכורות ליכא למימר הכי לסוגיא דשמעתין דמוקמינן ליה בולד שיצא עם הסנדל אחריו דהוי בכור לנחלה ואינו בכור לכהן דאם הוא אינו מתקיים לא שייך ביה בכור לנחלה וא״צ לפוטרו מכהן דאפילו היה חי ונתן לכהן פדיונו ומת בתוך ל׳ יחזור כדאיתא בפ׳ יש בכור מיהו הא ליכא לאקשויי לפי סברת הירושלמי דאין הולד שעמו מתקיים תקשה גבי בכורות כדאקשינן למאי הלכתא קתני הבא אחריו בכור לנחלה ואין בכור לכהן דל״ל סנדל. דבלא סנדל ולד דבהדיה פטר ולד הבא לסוף שנה או לסוף שנתיים די״ל דאיכא לאוקמא ביצא סנדל דרך רחם והולד דבהדיה נולד דרך דופן דהשתא הנולד לסוף שנה הוי בכור לרחם אי לאו משום סנדל דיצא דרך רחם כדאיתא בפ׳ יש בכור יוצא דופן והבא אחריו כו׳ רש״א הראשון לנחלה ושני לה׳ סלעים דהכא כיון דהולד שעם הסנדל שיצא דרך דופן אינו מתקיים הוי הב׳ בכור לנחלה ולכהן אי לא משום דסנדל יצא לפניו דרך רחם דפטור השני מה׳ סלעים ותלמודא דידן לא בעי לאוקמא הכי כר״ש ולא כרבנן דאפילו כרבנן ולא כר״ש לא בעי לאוקמא ההיא דכריתות ודו״ק:
ומבררים עוד: סנדל דתנן גבי [ששנינו אצל] דין כריתות (כריתות ז,ב) לענין קרבן יולדת, שהיולדת סנדל מביאה קרבן יולדת, למאי הלכתא [למה, לאיזו הלכה] נשנה, שהרי אף בלא הסנדל, משום הולד שעמו צריכה היא להביא קרבן. ובקרבן זה נפטר אף הסנדל, שהיולדת מביאה קרבן אחד אף על לידת ולדות רבים.
The Gemara discusses the halakha with regard to a woman who discharged a sandal fetus that we learned in a mishna in tractate Karetot (7b), which states that such a woman brings the offering of a woman who gave birth. The Gemara asks: For what matter is that halakha relevant? In any case that woman is obligated to bring the offering of a woman who gave birth, due to the twin.
רש״יתוספותתוספות רא״שריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וְסַנְדָּל דֶּרֶךְ רֶחֶם גדְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.

The Gemara answers: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to a full-fledged offspring by means of caesarean section, and to a sandal fetus in a regular manner through the womb, in such a case she brings an offering for giving birth to the sandal fetus, despite the fact that she does not bring an offering for the full-fledged offspring, as one does not bring an offering for a birth by caesarean section.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולד יוצא דרך דופן – ע״י סם לא מיחייבה קרבן דכתיב גבי קרבן (ויקרא יב) אשה כי תזריע וילדה זכר עד שתלד ממקום שמזרעת.
בד״ה ש״מ כו׳ הכי הוא מכריך כריך כו׳ הד״א:
ומשיבים: נצרך הדבר להישנות, לענין שאם תלד את הולד שעמו שלא בדרך הרגילה אלא דרך דופן (״ניתוח קיסרי״), ואין מביאים קרבן יולדת אלא על לידה שבה נולד הולד דרך פתח הרחם. ואילו את הסנדל ילדה דרך הרחםדמייתא [שמביאה] קרבן על הסנדל, אף שעל הולד שנולד עמו אינה מביאה קרבן.
The Gemara answers: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to a full-fledged offspring by means of caesarean section, and to a sandal fetus in a regular manner through the womb, in such a case she brings an offering for giving birth to the sandal fetus, despite the fact that she does not bring an offering for the full-fledged offspring, as one does not bring an offering for a birth by caesarean section.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר יוֹצֵא דֶּרֶךְ דּוֹפֶן וָלָד מְעַלְּיָא הוּא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר.

The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, who said that an offspring which is delivered by means of caesarean section is considered a full-fledged offspring, and its mother does bring an offering, what is there to say? Why is it necessary for the mishna to state this halakha if the woman must bring an offering regardless of the sandal fetus?
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולר׳ שמעון כו׳ – לקמן בפ׳ יוצא דופן (דף מ.).
ולר׳ שמעון דאמר יוצא דופן כו׳ ולא מצי למימר שאם ילדה ולד קודם שקיעה וסנדל לאחר שקיעה שאין מביאה קרבן עד פ״א לסנדל דלא לענין הכי מיתניא דקתני התם המפלת סנדל מביאה קרבן ונאכל משמע דחיוב הקרבן אתא לאשמועינן דלא תימא שהיא פטורה לגמרי:
ושואלים: ולשיטת ר׳ שמעון שאמר כי הולד הנולד כיוצא דרך דופןולד מעליא [מעולה, גמור] הוא נחשב, מאי איכא למימר [מה יש לומר], מדוע הזכירה המשנה את הסנדל, שהרי חייבת האשה להביא קרבן יולדת משום לידת הולד שעם הסנדל?!
The Gemara asks: But according to Rabbi Shimon, who said that an offspring which is delivered by means of caesarean section is considered a full-fledged offspring, and its mother does bring an offering, what is there to say? Why is it necessary for the mishna to state this halakha if the woman must bring an offering regardless of the sandal fetus?
רש״יתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שֶׁאִם תֵּלֵד וָלָד בְּגַיּוּתָהּ1 וְסַנְדָּל לְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּירָה דְּמַיְיתָא קׇרְבָּן אַסַּנְדָּל.

Rabbi Yirmeya says: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to the full-fledged offspring while she is a gentile, when the halakhot of a woman after childbirth do not apply to her, and she immediately converts to Judaism and gives birth to the sandal fetus after she converted and became obligated to observe the halakhot of a woman after childbirth, that she brings an offering for the sandal fetus.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותה עובדת כוכבים״.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר ר׳ ירמיה בהסבר הדברים: צריך הדבר להישנות, כדי ללמדנו שאם תלד את הולד בהיותה עדיין גויה, שאינה נוהגת בשלו טומאת לידה, והתגיירה לאחר מכן, ומעתה נוהגים בה דיני טומאת לידה, ואת הסנדל ילדה לאחר שנתגיירה. דמייתא [שמביאה, שצריכה להביא] קרבן על הסנדל.
Rabbi Yirmeya says: It is necessary for the mishna to state that if a woman gives birth to the full-fledged offspring while she is a gentile, when the halakhot of a woman after childbirth do not apply to her, and she immediately converts to Judaism and gives birth to the sandal fetus after she converted and became obligated to observe the halakhot of a woman after childbirth, that she brings an offering for the sandal fetus.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא וּמִי אִיתַנְהוּ לְהָנֵי שִׁינּוּיֵי וְהָא תַנְיָא כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין אֵין יוֹצְאִין אֶלָּא כְּרוּכִין.

The Sages said the answers to these questions before Rav Pappa, and they asked him: And are these answers correct? Can it be suggested that the sandal fetus was born before or after the twin fetus? But isn’t it taught in a baraita that when a sandal fetus and the full-fledged offspring exit the womb, they exit only wrapped around one another?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשהן יוצאין – סנדל וולד שעמו.
כרוכין – דבוקין זה בזה ולא דבוקין ממש ומדיוצאין יחד אי אפשר שתתגייר בינתיים.
ונמסר כי אמרוה רבנן [חכמים] להסברים אלה קמיה [לפני] רב פפא, ושאלוהו: ומי איתנהו להני שינויי [והאם ישנם, מתקיימים התירוצים הללו, המסבירים שמדובר כשנולד הסנדל לפני הולד שעמו]? והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: כשהן (הסנדל והולד שעמו) יוצאין ממעי אמם — אין הם יוצאין אלא כרוכין זה בזה!
The Sages said the answers to these questions before Rav Pappa, and they asked him: And are these answers correct? Can it be suggested that the sandal fetus was born before or after the twin fetus? But isn’t it taught in a baraita that when a sandal fetus and the full-fledged offspring exit the womb, they exit only wrapped around one another?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רַב פָּפָּא שְׁמַע מִינָּה מִכְרַךְ כָּרֵיךְ לֵיהּ וָלָד לְסַנְדָּל אַפַּלְגֵיהּ וּמְשַׁלְחֵיף לֵיהּ כְּלַפֵּי רֵישֵׁיהּ גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת כְּגוֹן שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶם דְּסַנְדָּל קָדֵים וְנָפֵיק גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם דְּוָלָד קָדֵים וְנָפֵיק.

Rav Pappa said in response: Conclude from it that the sandal fetus and its twin do not lie side by side, but rather the full-fledged offspring encounters the sandal fetus at half its height, i.e., the head of the full-fledged offspring presses into the abdomen of the sandal fetus. And when they are born, the full-fledged offspring pushes the sandal fetus toward the direction its head is pointing, to the entrance of the womb, causing the sandal fetus to be born first. Therefore, the mishna with regard to firstborns can be explained as referring to a case where the fetuses exited the womb with their heads first, as in such a case the sandal fetus emerges first. By contrast, the mishna in tractate Karetot is referring to a case where they emerged with their feet first, as in such a case the full-fledged offspring emerges first.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמ׳ רב פפא, שמע מינה, האי סנדל מיכרך כריך ולד אחרציהא, ומשלח⁠[יף] ליה כלפי רישיה. בפיר׳, דביק ליה עד מתניו, ומ⁠[ש]⁠ם ולמעלה כלפי ראשו מתפרד. כדאמרינן גבי כר⁠[ובים]⁠ג, ודילמא שלחופי הוו משלחפי. [ו]⁠כדמתרגמינן שכל את ידיו, [שלפוחינון לידוה]⁠י, בתרגום ירוש׳ד. גבי בכורות כגון שיצאו דרך המ⁠[רגלותיהם] דולד קדים נפיק, דהא אחרציה כריך לי⁠[ה].
ו⁠[א]⁠מרי׳ [משמיה דרבא], אע״ג דלא קדים חד מיניהו, אלא נפק⁠[י] מ⁠[צומצ]⁠מין. [ואיפוך, גבי בכורות כגון] שיצאו דרך מרגלותיהם, ולד דא⁠[ית לי]⁠ה [חיותא סריך ונפיק ולא] נפילו. סנדל [ד]⁠ל⁠[י]⁠ת ביה חיות⁠[א, שרי]⁠ק [ונפיק] ... ... ...ר זאע״ג דסנדל קדים פט⁠[ר] רחם ק... ... [גבי כריתות], כגון שיצאו [ד]⁠רך ראשיהן, חולד דאית [ביה חיותא, מדנפיק רובי]⁠ה הוה ליה לידה. סנדל, איידי דלית [ביה חיותא, עד דנפיק] כוליה.
א. כן הוא בערוך ערך שלחף. ולפנינו, אפלגיה.
ב. מכאן עד כרובים בערוך ערך שלחף.
ג. בבא בתרא צט,א. ובבבא מציעא כה,א כתב ר״ח: הא אי הוו שלחופי משלחפי, שאין מיושבות זו על גב זו, אלא מקצתן עליה ומקצתן יוצאה מעליה, כגון כנפי הכרובים, כדגרסי׳ בסוף המוכר את הבית ודילמ׳ שלחופי הוו משלחפי מהדדי. ועיקרו כדמתרגמי׳ בתרגום ארץ ישר׳, שכל את ידיו, שלחיפינון לידוהי. ובשבת דף צו,ב כתב ר״ח: ודיל׳מא שלחופי הוו משלחפי. כלומ׳ר לא הוו יושבין זה כנגד זה, אלא זה אחורי זה. כדגרסי׳נן בפרק המוכר פירות לחבירו בעניין כרובין בנס היו עומדין. והובא גם ברשב״ם בבא בתרא שם.
ד. בת״י לפנינו ליתא. ובספר ניצוצי אור (לר׳ ראובן מרגליות) על בבא בתרא צט,א מציין שכעין זה איתא בתרגום ירושלמי השלם (=תרגום נאופיטי, כתי״ו), שלחף ית ידוי.
ה. חסר כאן שורה שלמה: ראשיהם דסנדל קדים ונפיק, גבי כריתות כגון שיצא דרך.
ו. השלמתי לפי הרווח. ובגמרא לפנינו, סריך ולא נפיק. בד״ש ובכי״ר א׳ סריך ונפיק. בד״ו, סריך ולא נפי׳, ויש להשלים, ולא נפיל, והשלמת דפוס וילנא ולא נפיק אינה נכונה.
ז. לא הבנתי כלל את כל המשפט.
ח. גירסת ר״ח הובא בתוס׳ ד״ה סנדל. ור״ח גריס, ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רוביה סנדל דלית ביה חיותא מדנפיק כוליה. פי׳ רוביה רוב הראש, כוליה כל הראש. אבל כל הגוף פשיטא דלא צריך, דרובו ככולו. וראה מה שכתבתי להלן הערה 196 שלדעת ר״ח לא אמרינן שביצא רוב ראשו הוי כילוד אלא בבן קימא שיצא לחיים.
שמע מינה – מדהוזכר סנדל גבי כריתות משום גירות וכגון שיצא ולד תחלה ואחר כן סנדל וגבי בכורות כגון שיצא סנדל תחלה כדאוקמינן לעיל דפוטר ולד מחמש סלעים ותניא דבבת אחת יוצאין שמע מינה אין שוכבין זה אצל זה דא״כ לא משכחת לה שיצא זה קודם זה אלא האי כרוכין דקתני הכי הוא מכרך כריך ליה ולד לסנדל אפלגיה דראש הולד תחוב כנגד טיבורו של סנדל.
ומשלחיף ליה כלפי רישיה – כלומר דחפו ולד בראשו לסנדל כלפי חוץ.
גבי בכורות – דבעינן שיצא הסנדל תחילה כגון שיצאו דרך ראשיהן כו׳.
גבי כריתות שיצאו דרך מרגלותיהן. פירוש ולעולם בגיורת שיצא ולד בגיותה עד מתניו ונתגיירה ואח״כ יצא סנדל דאי לא אכתי מאי נפקא מינה לקרבן תיפוק לי משום ולד.
מכרך כריך ליה לולד אפלגי׳ – פי׳ כי ראשו של ולד הוא כנגד טבורו של סנדל וא״ת א״כ היאך סטר את פניו וי״ל כי אחר שסטר נשתרבב למטה עכשו בשעת לדה.
דסנדל קדים – פי׳ וכגון שנתגיירה וטבלה בנתים כי היתה עומדת בנהר לטבול ויצא הראשון קודם גמר טבילתה.
גמ׳ אמר רב פפא ש״מ מכריך כריך ליה כו׳. נ״ב ולפי זה לא שייך לשנויי עוד שאם תלד ולד דרך דופן כו׳ אפילו אליבא דרבנן דהא א״א כלל ומתחלה קודם שידע הברייתא בעי לשנויי כך ודו״ק:
שם דסנדל קדים ונפיק גבי כריתות כו׳ דולד קדים ונפיק רב הונא כו׳ כצ״ל:
אמר רב פפא: שמע מינה [למד מכאן], כי אין הם שוכבים זה אצל זה (שכן באופן זה לא יתכן שיצא זה קודם לזה), אלא מכרך כריך ליה [כורך הוא] הולד לסנדל אפלגיה [על מחציתו], שראשו של הולד תחוב כנגד טבורו של הסנדל, ומשלחיף ליה [ודוחף הולד אותו] כלפי רישיה [בראשו] אל מחוץ למעי האם. גבי [אצל] זה ששנינו במסכת בכורות, שיצא הסנדל תחילה — מדובר כגון שיצאו דרך ראשיהם, שהסנדל קדים ונפיק [קדם ויצא] לפני הולד שעמו. ואילו גבי [אצל] זה ששנינו במסכת כריתות — מדובר כששיצאו דרך מרגלותיהם, שהולד קדים ונפיק [קדם ויצא] לפני הסנדל.
Rav Pappa said in response: Conclude from it that the sandal fetus and its twin do not lie side by side, but rather the full-fledged offspring encounters the sandal fetus at half its height, i.e., the head of the full-fledged offspring presses into the abdomen of the sandal fetus. And when they are born, the full-fledged offspring pushes the sandal fetus toward the direction its head is pointing, to the entrance of the womb, causing the sandal fetus to be born first. Therefore, the mishna with regard to firstborns can be explained as referring to a case where the fetuses exited the womb with their heads first, as in such a case the sandal fetus emerges first. By contrast, the mishna in tractate Karetot is referring to a case where they emerged with their feet first, as in such a case the full-fledged offspring emerges first.
ר׳ חננאלרש״ירשב״אריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַב הוּנָא בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא מְצוּמְצָמִין וְאֵיפוֹךְ שְׁמַעְתָּתָא גַּבֵּי בְּכוֹרוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֵיהֶם וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא סָרֵיךְ וְלָא נָפֵיק סַנְדָּל דְּלֵית בֵּיהּ חִיּוּתָא שָׁרֵיק וְנָפֵיק גַּבֵּי כָּרֵיתוֹת שֶׁיָּצְאוּ דֶּרֶךְ רָאשֵׁיהֶן וָלָד דְּאִית בֵּיהּ חִיּוּתָא מִדְּנָפֵיק רֵישֵׁיהּ הָוְיָא לֵידָה סַנְדָּל עַד דְּנָפֵיק רוּבֵּיהּ.:

Rav Huna bar Taḥlifa says in the name of Rava: You may even say that the two fetuses lie precisely side by side, and you should reverse Rav Pappa’s halakha so that it reads as follows: With regard to firstborns, the reference is to a case where the fetuses emerged with their feet first. In such a case, the full-fledged offspring, which has life, hangs on and does not emerge so quickly, whereas the sandal fetus, which does not have life, slides out and emerges first. In tractate Karetot, it is referring to a case where the fetuses came out with their heads first. In such an instance, with regard to the full-fledged offspring, which has life, once its head emerges it is considered a birth, whereas the sandal fetus is considered to have been born only when the majority of its body emerges.
רש״ירמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצומצמין – שוכבין זה אצל זה.
ואיפוך שמעתתא – מימרא דרב פפא דאמר בבכורות שיצאו דרך ראשיהן.
סריך – אוחז בידיו למעלה ואינו ממהר לצאת וסנדל מחליק ויוצא קודם.
שריק – מחליק.
הויא לידה – דקיימא לן בהאי פירקא (דף כח.) יצא ראשו הרי הוא כילוד אבל סנדל עד דנפיק רובא דאין ראש נפל חשוב דהכי אמרינן בבכורות (דף מו:) אין הראש פוטר בנפלים ואדנפיק סנדל נתגיירה וטבלה.
הא דאמר רב הונא בר תחליפא משמיה דרבא ולד מדנפיק ליה רובא דרישיהא הויא ליה לידה סנדל עד דנפיק רוביה – פי׳ רש״י ז״ל משום שאין הראש פוטר בנפלים. ושמואל דאמר הכי איתותב במס׳ בכורותב. אלא איכא לפרושי דאפילו למ״ד הראש פוטר בנפלים ה״מ בולד שלם, או אפילו במחותך שנגמרה צורתו, אבל סנדל שלא נגמרה לו צורה לא חשיב רישיה למהוי ביה לידה.
א. כ״ה גי׳ רש״י וכמש״כ ברשב״א וריטב״א.
ב. בכורות מו, ב. ועי׳ תוד״ה סנדל, סד״ט וערוך לנר.
גירסת רש״י ז״ל: ולד מדנפק ליה רובא דרישיה הויא לה לידה סנדל עד דנפיק רוביה. ופירושו הוא ז״ל משום דאין הראש פוטר בנפלים. ויש להקשות דהא שמואל דאמר הכי איתותב בבכורות פרק יש בכור (בכורות מו:) אלא יש לפרש דאפילו למאן דאמר הראש פוטר בנפלים מודה הוא בסנדל שאין ראשו חשוב ראש ואע״פ שיש לו צורת פנים.
והא דאמרינן: ולד דאית ליה חיותא. לאו דוקא אלא ראוי לחיות קאמר דהא אפילו בנפלים ראש פוטר בהן. ואינו מחוור בעיני דסנדל נמי ראוי היה לבריית נשמה מתחלתו דאי לא אינו ולד לטומאה וטהרה ולקרבן. ויש שגרוסים ולד דאית ליה חיותא מדנפק ליה רובא דרישא סנדל עד דנפיק כוליה. פירוש מדנפק כולי רישיה ולהאי פירוש אפילו למאן דאמר בראש פוטר בנפלים דוקא כוליה רישיה ולא רוביה, דרישיה כולד מעליא. והא דקאמרינן ולד דאית ליה חיותא דוקא קאמר כלומר שיצא חי ואתיא כתנא קמא דלקמן (נדה כט.) גבי יצא מחותך או מסורס דמשמע דבעי ראש שלם בנפלים ואי נמי יש לפרש ולד מדנפק רובא דרישא כלומר בין חי בין נפל כיון שהיה ראוי לחיות כלומר שראוי לבריית נשמה, סנדל עד דנפיק כולי רישיה דראש סנדל לא פטר עד דנפיק כולי׳ ואתיא כר׳ יוסי דאמר יצא כתיקונו לחיים ופרישנא לקמן איזהו לחיים משיצא רוב ראשו. ולהאי פירוש אתיא הא כר׳ יוסי.
ולד דאית ביה חיותא סריך. אע״ג דאמרינן בירושלמי אין סנדל אלא שרצמו חי ואינו יוצא עם החי אלא עם המת היינו שמת בשעת יציאה מתוך הדחק שדוחקין זה את זה אבל עם היציאה הוא חי וסריך ולא נפיק עד שיצא מקצת הסנדל:
ולד דאית ביה חיותא מדנפיק רישיה הו״ל לידה סנדל עד דנפיק רוביה. הכי גריס רש״י ופי׳ דסבר כשמואל דאמר אין הראש פוטר בנפלים ולא חשיב כילוד עד דנפיק רוב הוולד. וקשה דהא איתותב שמואל בפ׳ יש בכור וצ״ל דבסנדל לא חשיב ראש אפילו יש בו צורת פנים דכיון דנרצם לא חשיב כשאר נפל. והא דקאמר ולד דאית ביה חיותא לאו דוקא אלא ראוי לחיות קאמר וי״ס דגרסי ולד מכי נפיק רוביה דרישיה הו״ל לידה סנדל עד דנפיק כוליה דהיינו כל הראש. דולד סגיא ברוב ראשו אע״פ שהוא נפל כדקאמר ר׳ יוסי לקמן משיצא כתקנו לחיים ובנפל איירי ומפרש התם דהיינו רוב ראשו ולת״ק דבעי ראש שלם בנפלים ולמתני׳ דבכורות דמשמע דולד הבא עמו חי ואינו בכור לכהן אי אפשר ליישב לפי הירושלמי:
ולד דאית ביה חיותא – מדנפק רובא דרישא הוי כילוד סנדל עד דנפק רוביה זו גר׳ רש״י ז״ל ועד דנפיק רובא דגופא קאמר ואתיא כשמואל דאמר התם שאין הראש פוטר בנפלים וה״ק עליו בתוס׳ דהא איתותב שמואל התם והיכי נקטי׳ סוגייא להדיא דלא כהלכתא לכך פי׳ לפי גרס׳ דבסנדל הקילו שלא יהא ראשו פוטר ולפום הא אפשר דנפל פוטר ברוב ראשו וזה בכלל מאי דאמר ולד דאית ביה חיותא ויש בו חכמי׳ דגרסי׳ עד דנפיק כוליה ופי׳ עד דנפיק כוליה ראשיה דאע״ג דהראש פוטר בנפלים כוליה ראש בעינן.
בד״ה הויא לידה כו׳ כילוד אבל כו׳ הד״א:
רב הונא בר תחליפא משמיה [בשמו] של רבא אמר הסבר אחר: אפילו אם תימא [תאמר] ששניהם שוכבים זה בצד זה מצומצמין (דחוקים יחד), אפשר להסביר את הדברים. ואיפוך שמעתתא [והפוך את השמועה] שאמר רב פפא, ובדרך זו: גבי [אצל] זו ששנינו במסכת בכורות — מדובר כשיצאו דרך מרגלותיהם, הולד דאית ביה חיותא [שיש בו רוח חיים]סריך [נסרך, אוחז בידיו] כלפי מעלה, ואין הוא ממהר לצאת, ולא נפיק [ואינו יוצא] עדיין. ואילו הסנדל, דלית ביה חיותא [שאין בו רוח חיים] — הריהו שריק ונפיק [מחליק ויוצא] קודם לולד. ואילו גבי [אצל] זו ששנינו במסכת כריתות — מדובר כשיצאו דרך ראשיהן, הולד, דאית ביה חיותא [שיש בו רוח חיים]משעה דנפיק רישיה, הויא [שהוציא ראשו, הריהי] נחשבת כלידה. ואילו הסנדל — אין זו נחשבת כלידה אלא עד דנפיק רוביה [שיצא רובו].
Rav Huna bar Taḥlifa says in the name of Rava: You may even say that the two fetuses lie precisely side by side, and you should reverse Rav Pappa’s halakha so that it reads as follows: With regard to firstborns, the reference is to a case where the fetuses emerged with their feet first. In such a case, the full-fledged offspring, which has life, hangs on and does not emerge so quickly, whereas the sandal fetus, which does not have life, slides out and emerges first. In tractate Karetot, it is referring to a case where the fetuses came out with their heads first. In such an instance, with regard to the full-fledged offspring, which has life, once its head emerges it is considered a birth, whereas the sandal fetus is considered to have been born only when the majority of its body emerges.
רש״ירמב״ןרשב״אתוספות רא״שריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מתני׳מַתְנִיתִין: דשִׁלְיָא בַּבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא הלֹא שֶׁהַשִּׁלְיָא וָלָד אֶלָּא שֶׁאֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד.

MISHNA: If there is an afterbirth in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof contracts impurity imparted by a corpse. The reason is not that the status of an afterbirth is that of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring that disintegrated after the miscarriage. That offspring rendered the contents of the house impure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ הבית טמא – משום אהל המת דולד הוה בה ומת.
פיסקא: שיליא בבית הבית טמא – פירוש: שיליא היא שהשפיר עומד בתוכה ושפיר הוא שהולד עומד בתוכו.
בד״ה הבית טמא כו׳ דולד הוה בה ומת. נ״ב עי׳ בתוס׳ דלעיל בדף י״ח ובגמ׳ לקמן:
א משנה שליא (האיבר דרכו מקבל העובר את מזונו במעי אמו, והוא נתון בו כבנרתיק) הנמצאת בביתהבית טמא בטומאת אהל, כאילו הוא מאהיל על המת. ובהסברו של דין זה: לא שהשליא נחשבת כולד ובגללה נטמא הבית, אלא שאין שליא בלא ולד, וודאי שהיה בשליה זו ולד, אלא שנימוח לאחר שיצאה השליה מן האשה, ומשום אותו ולד נטמא הבית.
MISHNA: If there is an afterbirth in the house, the house is ritually impure, in the sense that everything under the roof contracts impurity imparted by a corpse. The reason is not that the status of an afterbirth is that of an offspring; rather, it is that there is no afterbirth without an offspring. It is clear that the afterbirth contained an offspring that disintegrated after the miscarriage. That offspring rendered the contents of the house impure.
קישוריםעין משפט נר מצוהרש״יתוספות רי״דמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נִימּוֹק הַוָּלָד עַד שֶׁלֹּא יָצָא.:

Rabbi Shimon says: The house does not become a tent over a corpse, as although there had been an offspring in the afterbirth, the offspring disintegrated, turning to blood, before it emerged from the womb, and it was negated by the majority of blood that accompanied the miscarriage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נימוק הולד – ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב.
ר׳ שמעון אומר: אין הבית מיטמא בטומאת אהל, משום שאף שהיה ולד בשליה, הרי נימוק הולד ונעשה לדם עד שלא (בטרם) יצא ממעי אמו. ואותו הדם התערב בדם הלידה, ובטל בו ברוב.
Rabbi Shimon says: The house does not become a tent over a corpse, as although there had been an offspring in the afterbirth, the offspring disintegrated, turning to blood, before it emerged from the womb, and it was negated by the majority of blood that accompanied the miscarriage.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) גמ׳גְּמָרָא: תָּנוּ רַבָּנַן ושִׁלְיָא תְּחִלָּתָהּ דּוֹמָה לְחוּט שֶׁל עֵרֶב וְסוֹפָהּ דּוֹמָה כְּתוֹרְמוֹס וַחֲלוּלָה כַּחֲצוֹצֶרֶת וְאֵין שִׁלְיָא פְּחוּתָה מִטֶּפַח רבי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זשִׁלְיָא דּוֹמֶה לְקוּרְקְבָן שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין שֶׁהַדַּקִּין יוֹצְאִין מִמֶּנָּה.

GEMARA: The Sages taught in a baraita with regard to the appearance of the afterbirth: At the outset of the pregnancy, the afterbirth is so thin that it is similar to a string of the woof, and at the end of the pregnancy it is much wider, similar in width to a lupine. And the afterbirth is hollow like a trumpet, and there is no afterbirth whose length is less than a handbreadth. Rabbi Shimon ben Gamliel says: An afterbirth is similar to the craw of roosters, from which the small intestine emerges.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן. [ש]⁠יליא תחילתה דומה לחוט ש]⁠ל ע⁠[רב, וסופ]⁠ה דומה לתורמוס, וחלולה כ⁠[חצוצרת, וא]⁠ין [ש]⁠יליא פח⁠[ו]⁠תה מטפח. רבן שמעון בן גמליאל אומ׳, [שיליא דו]⁠מה לקרקבן ש⁠[ל ת]⁠רנגלת שהדקין יוצאין ממנו.
גמ׳ וסופה – כשהיא הולכת ורווחת הויא רחב כתורמוס. לישנא אחרינא גרסינן בתוספתא וראשה דומה כתורמוס.
ואין שיליא פחותה מטפח – פירוש: אף על גב דאמר תחלתה דומה כחוט של ערב הני מילי בתחלת יצירת הולד בתוכה דהינו ליום ארבעים ואחד להריונה אין שיליא פחותה טפח ואם הפילה שיליא פחותה מטפח האשה טהורה מטומאת לידה דאף על גב דאין שיליא בלא ולד האי ולד קים לן דאכתי לא נגמרה צורתו ודמיא למפלת ביום ארבעים שאינה חוששת לולד מפני שלא נגמרה צורתו.
לענין בכור אמרו שהמפלת סנדל הבא אחריו בכור לנחלה ולא לכהן שמא תאמר מה הוצרכה מצד הסנדל והלא אין סנדל בלא ולד אחר ובידוע שהיוצא לאחר שנה או שנתים אחר אותו שהוא ולד בן של קיימא אינו בכור לכהן ועוד היאך הוא בכור לנחלה אלא לא הוצרכה אלא לאותו ולד עצמו היוצא עם הסנדל שהוא בכור לנחלה ולא לכהן:
ב גמרא שנינו במשנה דינה של השליה, ומביאים מה שתנו רבנן [שנו חכמים בתוספתא]: כיצד נראית השליא? בתחלתה, בראשית ההריון — הריהי דקה ביותר ודומה לחוט של ערב (חוט הרוחב במארג, העובר בין חוטי השתי). ובסופה — הריהי הולכת ומתרחבת ודומה כתורמוס (מסוגי הקטניות). וחלולה היא השליה כחצוצרת. ואין שליא שהיא פחותה בגודלה מטפח. רבי שמעון בן גמליאל אומר: שליא דומה לקורקבן (קיבת העוף הטוחנת את המזון שנאכל) של תרנגולין, שהמעיים הדקין יוצאין ממנה.
GEMARA: The Sages taught in a baraita with regard to the appearance of the afterbirth: At the outset of the pregnancy, the afterbirth is so thin that it is similar to a string of the woof, and at the end of the pregnancy it is much wider, similar in width to a lupine. And the afterbirth is hollow like a trumpet, and there is no afterbirth whose length is less than a handbreadth. Rabbi Shimon ben Gamliel says: An afterbirth is similar to the craw of roosters, from which the small intestine emerges.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא רַבִּי אוֹשַׁעְיָא זְעֵירָא דְמִן חַבְרַיָּא חֲמִשָּׁה שִׁיעוּרָן טֶפַח וְאֵלּוּ הֵן שִׁלְיָא שׁוֹפָר שִׁדְרָה דּוֹפֶן סוּכָּה וְהָאֵזוֹב.

Since the baraita states that the minimum length of an afterbirth is a handbreadth, the Gemara cites another baraita that lists different items whose halakhic status is dependent on a minimum measure of a handbreadth. It is taught by Rabbi Oshaya, the youngest [ze’eira] of the company [demin ḥavrayya] of Sages: There are five items whose minimum measure is one handbreadth, and these are they: An afterbirth, the shofar for blowing on Rosh HaShana, the spine of a lulav that must be taken on Sukkot, the width of the wall of a sukka, and the hyssop [veha’ezov]. Hyssop is used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer in order to sprinkle them with water on someone who is ritually impure due to impurity imparted by a corpse.
ר׳ חננאלתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תני או⁠[ש]⁠עיה זעירא דמן [חבריא]א, חמשה שיעורן טפח, ואילו הן, שיליא, שופר, שד⁠[רו של לולב], דופן סוכה, ואזוב, כולן פשוטין הן. דרש ר׳ שי⁠[לא, הנ]⁠י חמ⁠[שה] - אינון תלת מתנייתא, ותרתי שמעתתא - שיעורן טפח. ו⁠[מ]⁠תמהי⁠[נ]⁠ן, תרתי שמעתתא, חדא היא, שדרו של לולב. ופרקינן, אזוב נמי, לא תימא תני ר׳ חייה, אלא אמ׳ ר׳ חייא, כלומ׳ מימרא הוא ולא מתניתא.
ותוב ליכא, והא איכא טפח על טפח על רום טפח מרובע מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה. ו⁠[פ]⁠רקינן, כי קאמרינן טפח הוא דאינון חמשה, אבל טפח על טפח לא אמרינן. והא איכא אבן היוצא מן התנור טפח וכול׳, ד⁠[בר]⁠ים פשוטין הם.
א. כאן סימן הסופר נקודות אולי להשלמת חסרון.
שדרה טפח – וא״ת תקשי הך ברייתא לרב יהודה אמר שמואל דאמר צריך שיצא לולב מן ההדס טפח ולא מצריך שדרה ופליג על ר׳ פרנך וי״ל דלא מתניא בי ר׳ חייא ובי ר׳ אושעיא אי נמי בברייתא לא תני שדרה אלא שהש״ס קבע בברייתא שדרה משום דקים לן הכי ואם תאמר דטפח זה קטן דמפרש התם אמה בת ה׳ טפחים עשה אותה בת ו׳ צא מהם ג׳ להדס ואחד ללולב ויש לומר דמכל מקום כיון דאיכא שם טפח עליה חשיב ליה הכא עם שאר טפחים אי נמי טפח דלולב לא קאי אטפחים קטנים ולא קאי קטנים כ״א אטפחים של הדס.
שדרה. מפרש לקמן בשדרו של לולב. ותימה הך ברייתא תיקשי לרב יהודה אמר שמואל דפליג על ר׳ פרנך בלולב הגזול ואמר שצריך שיצא לולב מן ההדס טפח ושמא לשון שדרה אינו שנוי בברייתא. א״נ לא מיתנייא בי רבי חייא ובי ר׳ אושעיא דאושעיא זעירא קתני לה:
ואגב מה שאמרו בשליה, ששיעורה הינו לפחות טפח, מביאים, תניא [שנויה ברייתא] בפי ר׳ אושעיא זעירא דמן חבריא [הקטן שבין החברים]: חמשה דברים שיעורן לפחות טפח, ואלו הן: השליא, והשופר לתקיעה בראש השנה, והשדרה של הלולב לנטילת לולב בסוכות, ודופן סוכה כשרה, והאזוב המשמש לטהרת המצורע, והמשמש לעשיית אפר פרה אדומה ולהזאה על טמא מת.
Since the baraita states that the minimum length of an afterbirth is a handbreadth, the Gemara cites another baraita that lists different items whose halakhic status is dependent on a minimum measure of a handbreadth. It is taught by Rabbi Oshaya, the youngest [ze’eira] of the company [demin ḥavrayya] of Sages: There are five items whose minimum measure is one handbreadth, and these are they: An afterbirth, the shofar for blowing on Rosh HaShana, the spine of a lulav that must be taken on Sukkot, the width of the wall of a sukka, and the hyssop [veha’ezov]. Hyssop is used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer in order to sprinkle them with water on someone who is ritually impure due to impurity imparted by a corpse.
ר׳ חננאלתוספותתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שִׁלְיָא הָא דַּאֲמַרַן שׁוֹפָר דְּתַנְיָא כַּמָּה יְהֵא שִׁיעוּר שׁוֹפָר חפֵּירֵשׁ רבי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּדֵי שֶׁיֹּאחֲזֶנּוּ בְּיָדוֹ וְיֵרָאֶה לְכָאן וּלְכָאן טֶפַח.

The Gemara elaborates: The halakha with regard to an afterbirth is that which we stated above. The halakha of a shofar is as it is taught in a baraita: How much is the measure of the length of a shofar for blowing on Rosh HaShana? Rabbi Shimon ben Gamliel explained: It must be long enough that when one holds it in his hand with four fingers, it can be seen protruding on one side of his hand and on the other side, i.e., at least one handbreadth.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיאחזנו בידו – אחיזה אית בה טפח שהטפח ארבע אצבעות בגודל.
כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. ואע״פ שאין מפורש כאן טפח א״ל דהכי קיים להו דמאי דפריש בין גודל לשאר האצבעות הוי כשיעור שיראה לכאן ולכאן ונקטיה בהאי לישנא כדי לפרש אגב אורחיה טעמא דמילתא.
כל שהאשה טמאה לידה טעונה קרבן וכל שאינה טמאה לידה אינה טעונה קרבן מעתה המפלת סנדל הואיל ואמו טמאה לידה טעונה עליו קרבן ושמא תאמר מה הוצרכה והלא מצד ולד שעמו טעונה קרבן וידוע שאף לכמה ולדות אינה טעונה אלא קרבן אחד כל שכן תאומים או שנולדו תוך ימי מלאת מ״מ למדנו שאם יצא האחד דרך דופן שאין בו טומאת לידה ולא טעונה קרבן מביאתו מצד הסנדל או שאם נולד הראשון בגיותה ונתגירה ואח״כ נולד הסנדל מביאתו מצד הסנדל:
ממה שכתבנו למדת שהסנדל אע״פ שהוא כרוך עם הולד האחר הרבה פעמים אינם יוצאים כאחד וכן הרבה פעמים אינו כרוך עמו לגמרי אלא במקצת ומ״מ מה שאמרו כאן ולד מדנפק רובא דרישיה הוה ליה לידה סנדל עד דנפק רוביה פירשו גדולי הרבנים מצד שאין הראש פוטר בנפלים ולענין פסק זו אינה שהרי נדחית היא במקומה במסכת בכורות פרק יש בכור אלא שאע״פ שהראש פוטר בנפלים בסנדל מיהא אין ראשו חשוב לענין זה אע״פ שיש לו צורת פנים ויש גורסים בה סנדל עד דנפיק כוליה ר״ל כליה רישיה שכשהראש פוטר בנפלים דוקא ביצא כל ראשו:
שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן. והיינו שיעור טפח שהוא ד׳ אצבעות בגודל ונקטינן בהאי לישנא כדי לפרש הטעם:
כדי שיאחז ויראה לכאן ולכאן – פי׳ והיינו טפח שלם בגודל וא״ת אמאי לא קתני טפח וי״ל משום דא״כ ה״א דאפי׳ לבן אבטיח סגי בטפח בינוני קמ״ל דהכל לפי שהוא אדם וא״ת א״כ היכי מני להאי טפח הכא גבי אידך י״ל משום דסתם אדם בעי טפח בינוני לכל הפחות ואין פוחתין ממנו אפי׳ הוא ננס.
ומפרטים: שליאהא דאמרן [כהלכה זו שאמרנו] למעלה. שופרדתניא כן שנויה ברייתא], כמה יהא שיעור השופר הכשר לתקיעה בראש השנה? פירש ר׳ שמעון בן גמליאל: שיהא בו כדי שיאחזנו התוקע בארבע אצבעות ידו ועוד כדי שיראה מן השופר לכאן ולכאן משני צידי ידו, והרי זה לפחות כשיעור טפח.
The Gemara elaborates: The halakha with regard to an afterbirth is that which we stated above. The halakha of a shofar is as it is taught in a baraita: How much is the measure of the length of a shofar for blowing on Rosh HaShana? Rabbi Shimon ben Gamliel explained: It must be long enough that when one holds it in his hand with four fingers, it can be seen protruding on one side of his hand and on the other side, i.e., at least one handbreadth.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) שִׁדְרָה מָה הִיא דא״רדְּאָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן טשִׁדְרוֹ שֶׁל לוּלָב צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא יוֹצֵא מִן הַהֲדַס טֶפַח דּוֹפֶן סוּכָּה דְּתַנְיָא ישְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן שְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח אֵזוֹב דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא כאֵזוֹב טֶפַח.

What is the halakha with regard to a spine of a lulav? It is as Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan says: The spine of a lulav must protrude at least one handbreadth beyond the myrtle branch that is tied together with it. The halakha of the wall of a sukka is as it is taught in a baraita: A sukka is valid only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides and measuring at least seven handbreadths, and a third wall that measures even one handbreadth. If the third wall is less than a handbreadth long, the sukka is unfit. Finally, the halakha with regard to the hyssop is stated in a baraita that Rabbi Ḥiyya teaches: The hyssop used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer must measure at least one handbreadth.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן ההדס טפח – לבד אורך העלין. שדרה קרי כל זמן שהעלין הולכין ומתחברין ומוסיפין ואחר שכלתה השדרה גבוהין אורך העלין למעלה.
צריך שיוצא מן ההדס טפח – וש״מ דאע״ג דשאר טפחים דלולב והדס טפי קטנים שחסרים שתות כדאמר׳ בדוכתא דהאי טפח יתירה טפח שלם הוא מדמני הכא גבי אידך וכדברי רבי׳ הגדול ז״ל שיהו ברובא מפו׳ בפ׳ העור והרוטב בפי׳ רש״י ז״ל.
שדרה של לולב מה היא עניינה? שכן אמר ר׳ פרנך, אמר ר׳ יוחנן: שדרו של לולב צריך שיהא יוצא מן (מתרומם) מעל ההדס האגוד עמו לפחות טפח. דופן סוכה מה עניינו? — דתניא כן שנויה ברייתא]: הסוכה הכשירה צריכה שתהיינה בה לפחות שתים דפנות כהלכתן (שאורכן לפחות שבעה טפחים), ואילו שיעור הדופן השלישיתאפילו טפח, ובפחות מטפח — אינה כשרה. אזוב מה עניינו? — דתני כן שנה] ר׳ חייא: אזוב המשמש לטהרת מצורע ולעשיית אפר פרה אדומה ולהזאה על טמא מת — שיעורו לא פחות מטפח.
What is the halakha with regard to a spine of a lulav? It is as Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan says: The spine of a lulav must protrude at least one handbreadth beyond the myrtle branch that is tied together with it. The halakha of the wall of a sukka is as it is taught in a baraita: A sukka is valid only if it has two full-fledged partitions in the standard sense, completely closing each of those two sides and measuring at least seven handbreadths, and a third wall that measures even one handbreadth. If the third wall is less than a handbreadth long, the sukka is unfit. Finally, the halakha with regard to the hyssop is stated in a baraita that Rabbi Ḥiyya teaches: The hyssop used for the purification of a leper and for the preparation of the ashes of a red heifer must measure at least one handbreadth.
עין משפט נר מצוהרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא דָּרֵישׁ שֵׁילָא אִישׁ כְּפַר תְּמַרְתָּא תְּלָת מַתְנְיָתָא וְתַרְתֵּי שְׁמַעְתָּתָא שִׁיעוּרָא טֶפַח תַּרְתֵּי חֲדָא הִיא אָמַר אַבָּיֵי אֵימָא אָמַר רַבִּי חִיָּיא אֵזוֹב טֶפַח.

Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Sheila of Kefar Temarta taught as a mnemonic: There are three baraitot, with regard to an afterbirth, a shofar, and the wall of a sukka, and there are two independent halakhot of amora’im, of the spine of a lulav and the hyssop, where the minimum measure of one handbreadth is required. The Gemara asks: Are there two halakhot of amora’im in this list? There is only one statement, with regard to the spine of a lulav. The halakha of the hyssop is taught in a baraita by Rabbi Ḥiyya. Abaye says: Revise the wording of that statement, so that it should not read that Rabbi Ḥiyya taught a baraita; rather, say that Rabbi Ḥiyya says himself that the hyssop must measure at least one handbreadth, i.e., that halakha is not taught in a baraita.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חדא היא – דליכא שמעתתא אלא האי דשדרה דאמר ר׳ יוחנן.
אמר אביי – לא תימא תני ר׳ חייא אזוב טפח דמשמע מתני׳ היא אלא אימא אמר רבי חייא ומנפשיה קאמרה ורבי חייא תנא ואמורא הוא והיכא דאמר מנפשיה בלשון מימרא הויא שמעתא.
הא דאמרינן: תלת מתני׳ ותרתי שמעתא שיעורן טפח – ואקשי׳ תרתי חדא היא, היינו טעמא דלא מקשינן תלת ד׳ הוויין, משום דהוה איכא למימר דרבי שילא לית ליה דר׳ חייא דשיעור אזוב טפח, ומ״ה מקשינן. (אם כן1) [אי נמי]⁠א תרווייהו כי הדדי נינהו וחדא נקט.
א. וכן הוא בכתבי היד ועי׳ בהגרא״ז.
1. הגהת הגרא״ז: תרתי חדא היא, ועוד א״ל.
בד״ה הולד נימק צ״ל נימק הולד:
ובענין זה של חמשת הדברים הללו, אמר ר׳ חנינא בר פפא שכך דריש [דרש] החכם שילא איש כפר תמרתא כסימן לדבר: תלת [שלוש] מההלכות הללו — מתניתא [משניות] הן (השליה, השופר, ודופן הסוכה), ותרתי [שתים]שמעתתא ושמועות] הן (שדרת הלולב, והאזוב), ששיעורא [שיעור] כולם הוא לפחות טפח. ושואלים על סימן זה: תרתי [שתיים] הן הלכות שמועה? והלא רק חדא [אחת] היא ההלכה בשדרת הלולב, שהרי את שיעור האזוב שנה ר׳ חייא בברייתא! אמר אביי בתשובה: אימא [אמור, תקן] גירסתך, שלא שנה ר׳ חייא את דין האזוב כברייתא אלא שאמר ר׳ חייא שדין האזוב לא פחות מטפח, ואף זו הריהי איפוא דבר שמועה.
Rabbi Ḥanina bar Pappa says that Sheila of Kefar Temarta taught as a mnemonic: There are three baraitot, with regard to an afterbirth, a shofar, and the wall of a sukka, and there are two independent halakhot of amora’im, of the spine of a lulav and the hyssop, where the minimum measure of one handbreadth is required. The Gemara asks: Are there two halakhot of amora’im in this list? There is only one statement, with regard to the spine of a lulav. The halakha of the hyssop is taught in a baraita by Rabbi Ḥiyya. Abaye says: Revise the wording of that statement, so that it should not read that Rabbi Ḥiyya taught a baraita; rather, say that Rabbi Ḥiyya says himself that the hyssop must measure at least one handbreadth, i.e., that halakha is not taught in a baraita.
רש״ירמב״ןמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְתוּ לֵיכָּא וְהָאִיכָּא לטֶפַח עַל טֶפַח עַל רוּם טֶפַח מְרוּבָּע מֵבִיא אֶת הַטּוּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטּוּמְאָה.

The Gemara asks: And are there no more cases where the minimum measure is one handbreadth, other than those five listed by Rabbi Oshaya? But isn’t there the following mishna (Oholot 3:7) that deals with the minimum size of a tent that transmits ritual impurity: A cubic space measuring one handbreadth by one handbreadth with a height of one handbreadth transmits ritual impurity. If a corpse is in that space, the impurity is transmitted to all people, vessels, and food in that space. And a space of that size serves as a barrier before, i.e., stops the spread of, ritual impurity beyond that space.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
טפח על טפח על רום טפח – אהל קטן שהוא טפח אורך וטפח רוחב ורום חללו טפח.
מביא הטומאה – אם כזית מן המת בצד זה וכלי בצד זה הוה טמא כלי מחמת אהל המת.
וחוצץ בפני הטומאה – אם טומאה תחתיו וכלי על גביו הכלי טהור. ולהכי נקט על רום טפח דאי הוה חלל רומו פחות מטפח הויא טומאה רצוצה וכנגדו למעלה עד לרקיע טמא כדאמרי׳ בהעור והרוטב (חולין קכו.) ולענין אתויי טומאה נמי לא מייתי דלאו אהל הוא.
ותו ליכא – ואם תאמר והא איתא בהמוכר את הספינה (ב״ב דף פט.) קנה של מאזנים טפח ובהעור והרוטב (חולין דף קכג.) בכדי אחיזה טפח גם בטרפות יש דשיעורו טפח ולפי המסקנא דלא איירי בדרבנן אלא בדכתיב ולא מפורש שיעורייהו אתי שפיר.
השיליא תחלתה דומה לחוט של ערב וסופה מתרחב עד שדומה לתורמוס והיא חלולה כחצוצרת ואין שיליא פחותה מטפח:
ותו ליכא. תימה ואכתי איכא טובא דתנן במס׳ כלים יד הפרגול טפח. ובפ׳ המוכר את הספינה גבי קנה מאזנים. וטפח לבית אחיזה גבי המפשיט בהעור והרוטב. ובאלו טריפות קתני מילי טובא דשיעורן טפח גבי טריפות. ובפ׳ לא יחפור ובכירה טפח. ולפי המסקנא ניחא כולהו דלא מיירי אלא בדכתיבן ולא מפרשי שיעורייהו והני אין שמות הטרפות ולא שמות הכלים כתובין:
ד״ה שיאחזנו צ״ל קידם ד״ה שדרו:
בד״ה אמר אביי כו׳ דמשמע מתניתא היא כו׳ כצ״ל:
בד״ה טפח על טפח כו׳ וטפח רוחב ורום חללו טפח כצ״ל:
בד״ה וחוצץ כו׳ ולהכי נקט על רום טפח כו׳ כצ״ל:
בד״ה חבור וכתנור כו׳ לו יד ואם נטמא כו׳ עומדת לינטל שהיא גדולה כו׳ כצ״ל:
ושואלים על דברי ר׳ זעירא דמן חבריה שחמישה דברים הם ששיעורם הריהו לפחות טפח: ותו ליכא [ועוד אין]? והאיכא [והרי יש] הלכה זו ששנינו במשנה במסכת אהלות בדין שיעור האהל המביא את הטומאה, שכל שיש באהל אורך טפח על רוחב טפח על רום (בגובה) טפח מרובע — אם נמצא שם כדי שיעור מן המת הראוי לטמא, הרי אהל זה המאהיל עליו מביא את הטומאה על כל הנמצא תחתיו, אף אם אינו נוגע במת, וחוצץ (חוסם) בפני הטומאה מלטמא את הנמצא מעל גביו של אהל זה.
The Gemara asks: And are there no more cases where the minimum measure is one handbreadth, other than those five listed by Rabbi Oshaya? But isn’t there the following mishna (Oholot 3:7) that deals with the minimum size of a tent that transmits ritual impurity: A cubic space measuring one handbreadth by one handbreadth with a height of one handbreadth transmits ritual impurity. If a corpse is in that space, the impurity is transmitted to all people, vessels, and food in that space. And a space of that size serves as a barrier before, i.e., stops the spread of, ritual impurity beyond that space.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) טֶפַח קָאָמְרִינַן טֶפַח עַל טֶפַח לָא קָאָמְרִינַן.

The Gemara answers: We said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth; we did not say anything about a space whose measure is one handbreadth by one handbreadth.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרצים: מנין זה של חמשת הדברים שמנינו — של דברים ששיעורם טפח הוא שקאמרינן [אמרנו], אבל דברים ששיעורם הוא טפח על טפחלא קאמרינן [אמרנו].
The Gemara answers: We said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth; we did not say anything about a space whose measure is one handbreadth by one handbreadth.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) וְהָא אִיכָּא מאֶבֶן הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר טֶפַח וּמִן הַכִּירָה שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת חִבּוּר.

The Gemara further asks: But isn’t there the following mishna (Kelim 5:2): A stone that protrudes from the oven by one handbreadth, which is used as a handle for lifting and carrying the oven, and similarly a stone that protrudes from the stove three fingerbreadths is considered as having a connection to the oven or stove with regard to ritual impurity. Consequently, if the oven or stove becomes impure, then the stone handle, which is classified as part of the oven, is likewise rendered impure. If the handle is longer than that, the additional length will be removed, so it is not considered to be part of the oven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנור – מקום שפיתת שתי קדרות. כירה מקום שפיתת קדרה אחת.
חבור – וכתנור דמי מפני שצריכה לתנור להיות לו יד שאם נטמא התנור פת שעליה טמא שהתנור אע״פ שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא את אחרים מגבו כדאמר בתורת כהנים הלכך ידו אע״ג דלית ליה אויר מטמא אבל יותר מטפח עומדת לינטל שהיא גדולה יותר מדאי ולא הויא יד.
מן התנור טפח – היינו להוציא הטומאה שאם נטמא התנור מתוכו נטמא היד דחשיב כגוף התנור דאף על גב דאין התנור מקבל טומאה מגבו אם נטמא תוכו גבו נמי טמא כדאמר פ׳ אלו דברים (ברכות דף נב:) דנטמא תוכו כולן טמאין ובת״כ נמי אמר מרובה מדת לטמא ממדת ליטמא שמטמא אחרים מגבו ואינו מיטמא מגבו ויד דין גב יש לה ואם נגע השרץ ליד לא נטמא התנור כדאמרינן בתוספתא (ב״ק דכלים פ״ו) אין טומאה לכלי חרס אלא מתוכו והיסטו בלבד ולא קתני על ידו ובהעור והרוטב (חולין דף קיח.) דבעי למימר יד להכניס יעמיד התוספתא בתנור שאין לו יד.
אף שיעור האמור בשופר שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן פירושו שיהא שיעור השופר טפח שהרי הטפח ארבע אצבעות בגדל וכשהוא אוחזו בידו נראה לכאן ולכאן כשיעור יתרון הרוחב שיש בגודל על שאר האצבעות:
וכן שיעור הלולב הוא שיהא שדרו יוצא מן ההדס טפח כמו שביארנו במקומו במסכת סוכה (ל״ב:) וכן התבאר שם בדפני הסוכה שדי בהן בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח על התנאים שביארנו שם:
מצות אזוב שלשה קלחים וגבעול אחד בכל קלח שיריו שנים ר״ל שאם נפל אחד מן הקלחים כשר בשנים גרדמיו כל שהו ר״ל שאם לרוב הזאתו נתמעטו הגבעולים מתוך רכוכן כל שנשאר בכל גבעול כל שהוא כשר ומדקאמר גרדומיו כל שהו יראה שבתחלתן צריך שיעור וגדולי צרפת כתבו בפירוש המשנה שלהם שלא נתפרש להן שיעור זה ולי נראה שעל שיעור זה אמרו כאן אזוב טפח ולא על הקלח:
טפח על טפח ברום טפח ר״ל שחלל שתחתיו טפח נקרא אהל בכל מקום להביא את הטומאה או לחוץ בפני הטומאה הא כל שאינו בארך טפח וברוחב טפח אינו אהל כלל וכן כל שאין חלל שתחתיו טפח טומאה שתחתיו בוקעת ועולה ואינו חוצץ בפני הטומאה וכן אינו מביא שאף זה אינו קרוי אהל וחלל טפח זה פירושו חלל טפח פנוי שלא יהא עובי הטומאה ממעט את החלל:
אבן היוצאת מן התנור כל שאינה יתרה מטפח הרי היא נדונת כיד לתנור ואם נטמא התנור מאוירו נטמא היד שכלי חרס שנטמא תוכו נטמא כלו אף האוכלין שעל גבו ואם נטמא היד כגון שהוא חלול ויש לו בית קבול ונטמא מאוירו נטמא התנור הא כל שהיא יתרה מטפח אינו קרוי בית יד והרי הוא בכלל אחר ואין מביאין טומאה זה לזה ולא סוף דבר כשהוא בין תנור לכותל שממעט את הבית ועומדת לינטל אלא אפילו לצד הבית עומדת לינטל היא מצד גדלה וכן הדין בכירה לשלש:
אבן היוצא מן התנור טפח. לאו להכניס לו הטומאה מיירי דלא עדיפא ידו מגבו אלא להוציא את הטומאה והכי תניא בתוספתא דאין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו והסיטו ואילו יד לא קא חשיב ואמרינן נמי הא יש צמיד פתיל עליו טהור מי לא עסקינן אפי׳ יש בו יד ואי הוה יד מכניס טומאה לא הוה מציל בצמיד פתיל כדאמר בשבת פרק ר׳ עקיבא נמי מי לא עסקינן דיחדנהו לאשתו נדה ומוכח מהכא דכלי חרס אינו מטמא מדרס ואע״ג דבריש סוגיא דהעור והרוטב משמע דסבר תלמודא דיש יד לתנור להכניס ולהוציא ועדיף מגבו במסקנא לא צריך למימר הכי:
ובכירה ג׳ אצבעות. פרש״י דכירה הוא מקום שפיתת קדרה אחת. וליתא דבפ׳ כירה אמרינן שהוא מקום שפיתת שתי קדרות אבל כופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת:
ושואלים עוד: והא איכא [והרי יש] הלכה זו ששנינו במשנה במסכת כלים שאבן היוצא (הבולטת החוצה) מן התנור, ומשמשת לו כעין ידית להגבהה ולטלטול, ושיעורה טפח, וכן האבן הבולטת החוצה מן הכירה ששיעורה הוא שלש אצבעות — הרי אלו נחשבות יד, הנצרכת לתנור ולכיריים, ונחשב הדבר להן כחבור לענין זה שאם נטמא התנור — אף הן נטמאות.
The Gemara further asks: But isn’t there the following mishna (Kelim 5:2): A stone that protrudes from the oven by one handbreadth, which is used as a handle for lifting and carrying the oven, and similarly a stone that protrudes from the stove three fingerbreadths is considered as having a connection to the oven or stove with regard to ritual impurity. Consequently, if the oven or stove becomes impure, then the stone handle, which is classified as part of the oven, is likewise rendered impure. If the handle is longer than that, the additional length will be removed, so it is not considered to be part of the oven.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) כִּי קָאָמְרִינַן הֵיכָא דִּבְצִיר מִטֶּפַח לָא חֲזֵי אֲבָל הָכָא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן דִּבְצִיר מִטֶּפַח יַד תַּנּוּר הוּא.

The Gemara answers: When we said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth, we were referring to cases where if it less than one handbreadth it is unfit for the purpose of the item. But here, where a protruding stone one handbreadth long is considered a handle of the oven, it is all the more so the case that a protruding stone less than one handbreadth long is considered a handle of the oven.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתרצים: כי קאמרינן [כאשר אמרנו] אותו מנין של חמשת הדברים — הרי זה היכא דבציר [היכן, במקרה שפחות] מטפח לא חזי [אינו ראוי], ורק משיעור טפח הריהו בכלל הלכה זו, אבל הכא [כאן בדין האבן היוצאת מהתנור או מהכיריים], כל שכן אם שיעור האבן הזו הינו בציר [פחות] מטפחיד תנור הוא.
The Gemara answers: When we said that there are five items whose minimum measure is one handbreadth, we were referring to cases where if it less than one handbreadth it is unfit for the purpose of the item. But here, where a protruding stone one handbreadth long is considered a handle of the oven, it is all the more so the case that a protruding stone less than one handbreadth long is considered a handle of the oven.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָאִיכָּא

The Gemara asks: But aren’t there
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד שואלים: והאיכא [והרי יש]
The Gemara asks: But aren’t there
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה כו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדה כו., עין משפט נר מצוה נדה כו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל נדה כו. – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדה כו., רש"י נדה כו., תוספות נדה כו., תוספות רי"ד נדה כו., רמב"ן נדה כו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה כו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה כו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה כו., ריטב"א נדה כו., מהרש"ל חכמת שלמה נדה כו., מהרש"א חידושי הלכות נדה כו., פירוש הרב שטיינזלץ נדה כו., אסופת מאמרים נדה כו.

Niddah 26a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Niddah 26a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 26a, R. Chananel Niddah 26a, Collected from HeArukh Niddah 26a, Rashi Niddah 26a, Tosafot Niddah 26a, Tosefot Rid Niddah 26a, Ramban Niddah 26a, Rashba Niddah 26a, Meiri Niddah 26a, Tosefot Rosh Niddah 26a, Ritva Niddah 26a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 26a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 26a, Steinsaltz Commentary Niddah 26a, Collected Articles Niddah 26a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144