גמרא
פירוש
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
שומרת יבם, אשה שמת בעלה בלא בנים והיא מצפה (״שומרת״) שהיבם (אחי הבעל) ישאנה לאשה (ייבמה) או יחלוץ לה, בין שהיתה שומרת ליבם אחד, שהיה לבעלה רק אח אחד, בין לשני יבמין, שהיו לו שני אחים או יותר, ומן הדין כל אחד מהם יכול לייבמה וזקוקה היא לו לייבום. ר׳ אליעזר אומר: יפר היבם את נדריה. ר׳ יהושע אומר: אם היתה שומרת לאחד — יכול הוא להפר, אבל לא לשנים שאין כל אחד מהם יכול להפר. ר׳ עקיבא אומר: לא לאחד ולא לשנים. ומביאים מקצת מדיוניהם, אמר ר׳ אליעזר: מה אם אשה שקנה הוא לעצמו על ידי קידושין — הרי הוא מיפר את נדריה, אשה יבמה זו שהקנו לו מן השמים שהרי היא אשתו על פי גזירת הכתוב — אינו דין שיפר את נדריה? אמר לו ר׳ עקיבא: יש לפרוך קל וחומר זה, כך: לא, אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו — שאין לאחרים בה רשות שהרי היא מוקנית לו לבדו ולא לאחר, תאמר באשה שהקנו לו מן השמים, שיש לאחרים בה רשות?! שאם יש יבם נוסף, היא ממתינה לשני כמו לו. אמר לו ר׳ יהושע: עקיבא, דבריך נכונים בשני יבמין, מה אתה משיב על יבם אחד? אמר לו ר׳ עקיבא: מכל מקום אין היבמה נחשבת אשה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה. ב גמרא מנסים לברר את השיטות: בשלמא [נניח] ר׳ עקיבא סבר [סבור] שאין זיקה, כלומר, אין אומרים שחובת הייבום עצמה יוצרת קשר (״זיקה״) שהוא כעין קשר נישואין בין האיש והאשה, ומשום כך אין היבם מפר את נדרי יבמתו. ור׳ יהושע סבר [סבור] שיש זיקה, ולכן כיון שהיא זקוקה ליבם אחד בלבד — הרי היא נחשבת כאשתו, ומפר את נדריה. אלא ר׳ אליעזר, מאי טעמיה [מה טעמו]? אי [אם] סבור הוא שיש זיקה, מכל מקום אין ברירה. שהרי עדיין לא התברר מי מהם יהיה בעלה, ואם כן כיצד יכול כל אחד מהם להפר לה? אמר ר׳ אמי: כאן מדובר כגון שעשה בה כבר יבם אחד מאמר, כלומר, שקידש אותה לו. ואף שאין תוקף גמור לקידושין אלה כמו לקידושין אחרים, ואין הדבר שולל לגמרי את האפשרות שהיבם האחר יפסול את הקידושין הללו — מכל מקום אסורה היא לאחרים ומשום כך הוא מפר את נדריה. ור׳ אליעזר סבר לה [סבור] כדעת בית שמאי, דאמרי [שאומרים]: מאמר קונה קנין גמור כמו קידושין. ור׳ יהושע אומר לך: הני מילי [דברים אלה] אמורים בחד יבם [ביבם אחד], אבל בשני יבמין — לא. ומדוע? מי איכא מידי [האם יש דבר] כזה שאדם שקידושיו אינם גמורים עד כדי דכי אתי אחוהי [שכאשר בא אחיו] היבם האחר יכול אסר עליה [לאסור עליו] את האשה הזו בביאה עליה, או בגיטא [במתן גט] ובכל זאת מפר? ור׳ עקיבא סבר: אין זיקה כלל, ושומרת יבם אינה נחשבת כקשורה קשר אישות אל היבם עד שישאנה. ושואלים שוב על דעת ר׳ אליעזר: ולדעת ר׳ אלעזר, שאמר: שמאמר לבית שמאי אין קונה קנין גמור, אלא מועיל רק כדי לדחות בצרה. שאם היתה לאח שמת אשה אחרת (שגם היא עומדת לייבום) ועשה מאמר בזו — בטלה זיקת הייבום מצרתה, והיא מותרת להינשא לכל אדם. אבל מלבד זאת אין למאמר תוקף כמו לקידושין, אם כן, מאי איכא למימר [מה יש לומר], איך יכול היבם, אף שעשה מאמר, להפר, לדעת ר׳ אליעזר? ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — כגון שעמד אחד היבמים בדין, שתבעתו האשה בבית דין שיישאנה, ואיתחייב [והתחייב] לה מזונות, וכיון שהוא חייב במזונותיה הרי יש להסביר את הדברים כדרב פנחס משמיה [משמו] של רבא, שאמר: כל הנודרת — על דעת בעלה המפרנס אותה, היא נודרת, ומשום כך הוא מפר את נדריה.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush