(1) 
תָּנָא הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.
תָּנָא הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעַשְׂרוֹת.The Sages taught: If most of the knives have been set aside, the figs left in the field are permitted with regard to the laws of stealing and are exempt from tithes, since their owners presumably do not want them and the figs are therefore considered ownerless property.
1. רבא: חסר בכ״י נ .
2. מרבנן: גה גח , כ״י נ , דפוסים. חסר בכ״י סוטרו .
3. למימר: וכן גה , גח , כ״י נ . דפוסים: לאודועי נפשיה ולמימר .
4. תל׳ חכ׳: ב-גה , גח נפתח: ״תלמיד חכמים״. כ״י נ , דפוס קושטא : ״תלמיד חכם״.
5. וקדשתו כי...אלהיך וגו׳: דפוסים. כ״י סוטרו , גה , גח רק: ״וקדשתו״. כ״י נ עד: ״לחם וגו׳ ״.
6. מאמר זה והמאמר שלאחריו, עד: ״המון עם״, חסר בדפוסים . נמצא בכ״י סוטרו , גה , גח , כ״י נ , דפוס קושטא .
7. מנדה...עליהון: גה , גח , דפוס קושטא . כ״י סוטרו עד: ״והלך״. כ״י נ עד: ״לא שליט וגו׳ ״.
8. זו מנת המלך: גה , גח , כ״י נ , דפוס קושטא . חסר בכ״י סוטרו . ב-גח , דפוס קושטא נוסף: ״כו׳ ״.
ערך סן
סן – א(מגילה כה:) האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה בג׳ וש׳ פי׳ כגון השותה בד׳ מיני זמר וכיוצא בהן כמו שמצינו באלישע אחר שהוציאוהו אלו הדברים לתרבות רעה ומפורש (חגיגה טו.) שכן בדבר שהוא יתר מזו שרי לבזוייה בג׳ וש׳ כלומר מי ששמע ורע מצוה לבזותו בן זונה דגיירא דגיירתי ונגלו שוליו ונחמסו עקביו ופי׳ בן שפחה בן גוי כדגרסינן (סנהדרין כט) כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשיעא בר רשיעא כי האי תנא וכו׳ (מועד קטן יז.) ההוא צורבא מרבנן דהוו סני שומעניה דעבד כרבי אלעאי דתניא רבי אלעאי הזקן אומר אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו פי׳ מבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה כגון זה ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שלבו חפץ לא התיר אלא אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן. אבל דבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפי׳ חייבי לאוין או חייבי עשה וכל שכן למעלה שאיסורן איסור עולם חס ושלום שהתיר ר׳ אלעאי ואפי׳ בסתר אלא כגון הדרך שפירשנו הוא שאמר לעשות ואפי׳ דברים הללו לא התירן אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבטיח את יצרו להשלים תאותו וכיון שיראה את עצמו לבוש שחורים ועטוף שחורים משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה וזה צורבא מרבנן עשה כרבי אלעאי ולבש שחורים ונתעטף שחורים ואחר זה כולו חזר לשתות במיני זמר כמו שהיה עושה ולפיכך שמתיה רב יהודה פי׳ ד׳ מיני זמר כנור ונבל ותוף וחליל כמפורש (סוטה מח.) קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר הדין גברא (נדרים סב.) (תענית ט) אי הוו סנו טפי הוו גמירי (בבא בתרא קלא) אילימא שופרא וסוניא פי׳ בין שדה טובה ורעה (שבת פט) ה׳ שמות יש לו מדבר צין שנצטוו ישראל עליו מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו מדבר קדמות שניתנה קדומה עליו מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו מדבר סיני שירדה שנאה לאומות העולם עליו ומה שמו חורב (חולין מז) סניא דיבי פי׳ ששונאין אותו הזאבין ולא יוכלו למיכל מיניה. פ״א סניא כעין מסננת דיבי ל׳ זיבה.
א. [פיינד. גרייליך.]
תנא הוקפלו רוב המוקצעות מותרות משום גזל ופוטרות מן המעשרות – פירוש: מותרות משום גזל דודאי מדעת הניחום שם הבעלים ואין בדעתם לחזור וליטלם ופטורות מן המעשרות כדין כל הפקר ועדין לא נגמרה מלאכת הקציעות למעשר עד שיכתשם ויעשה מהן עיגולין כדתנן בפרק ג׳ דמעשרות שאם מצא קציעות מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות ולבסוף תני מצא פילחי דבילה חייב שידוע שמדבר הגמור אלא אין גמר מלאכתן למעשר אלא כשיעשה מהן עיגולין ואימתי מועיל ההפקר להיות פטור מן המעשרות עד לעולם כשהופקר קודם שנגמרה מלאכתו שאפילו אם ייגמר לאחר מיכן פטור אבל אם הופקר לאחר שנגמרה מלאכתו שוב אינו פוטרו כדתנן בפרק קמא דפיאה לעולם הוא נותן משום פיאה ופטור מן המעשרות עד שימרח ונותן משום הפקר ופטור מן המעשרות עד שימרח.
משהוקפלו רוב המקצועות על הדרך שביארנו במשנה כל שנשארו מן התאנים בשדות או אף באילנות הרי הן הפקר ואין בהן משום גזל ופטורות מן המעשר כדין הפקר:
תניא הוקפלו רוב המקצועות מותרות התאנים הנשארים משום גזל – דאפקורי מפקרי להו בעלים ולפיכך פטורות מן המעשר דקיימא לן הפקר פטור מן המעשר.
מותרות משום גזל – שמתיאשין הן ממה שנשאר בשדה אחר שקפלו והכניסו רוב המקצועות.
ופטורות מן המעשר – דכתיב (דברים י״ד:כ״ט) ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, יצא הפקר שיש לו חלק ונחלה עמו.
משום סניות לבא כלומר מפני רוע לב הוא אומר כן ולא משום עין יפה דהוה מכסיף דלא היינו כעין כלך אצל יפות דלא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה.
תנא [שנה החכם]: הוקפלו רוב המקצועות, כלומר, הוחזרו למקומם הסכינים שקוצצים בהן את התאנים — מותרות התאנים הנמצאות בשדה משום גזל, שאין הבעלים מקפידים עוד עליהן, ופטורות מן המעשרות משום שהן הפקר.
The Sages taught: If most of the knives have been set aside, the figs left in the field are permitted with regard to the laws of stealing and are exempt from tithes, since their owners presumably do not want them and the figs are therefore considered ownerless property.
הכל
(2) רַבִּי וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אִיקְּלַעוּ לְהָהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת רַבִּי הֲוָה קָא אָכֵיל רַבִּי יוֹסֵי בַּר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה לָא אָכֵיל אֲתָא מָרְהוֹן אֲמַר לְהוּ אַמַּאי לָא אָכְלִי רַבָּנַן הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הוּא וְאַף עַל פִּי כֵן לָא אָכֵיל ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בַּר ר׳ רַבִּי יְהוּדָה קָסָבַר מִשּׁוּם סַנְיוּת מִילְּתָא הוּא דְּקָאָמַר הָדֵין גַּבְרָא.
The Gemara relates: Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. Rabbi Yehuda HaNasi ate the figs left in the field, but Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat. The owner of the field came and said to them: Why are the Sages not eating? It is now the period when most of the knives have been set aside. The Gemara notes: But nevertheless, Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat, since he thought that it was only due to embarrassment over the matter that that man said his comment, but he did not really mean to declare his figs ownerless.
The Gemara relates: Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. Rabbi Yehuda HaNasi ate the figs left in the field, but Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat. The owner of the field came and said to them: Why are the Sages not eating? It is now the period when most of the knives have been set aside. The Gemara notes: But nevertheless, Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat, since he thought that it was only due to embarrassment over the matter that that man said his comment, but he did not really mean to declare his figs ownerless.
מרייהו – בעלים של תאנים.
והוכפלו כו׳ – דשרו למיכל כל אדם.
משום סניות מילתא – כלומר מרוע לב היה אומר כן ולא משום עין יפה דעדיין לא הפקירן.
(סא:) תנא עד שיקפלו רוב המקצועות אף על פי שלא הוקפלו כולן. הרא״ם. והריטב״א ז״ל כתב תניא עד שיקפלו רוב המקצועות פירוש דאינו מותר עד שרוב בני העיר יקפלו מקצועותיהם. עד כאן. וכן הרנב״י ז״ל וז״ל: תנא עד שיקפלו רוב המקצועות פירוש דאף על פי שהנודר קפל מקצועות שלו אינו מותר עדיין עד שרוב בני העיר יקפלו מקצועותיהן. עד כאן.
קסבר משום סניות מלתא הוא דקאמר כו׳. עיין בפירושים ועי״ל דה״ק קסבר דאמר משום סניות ורוע מלתא עליו אילו הוה קאמר דעדיין לא הפקירן היה צריך לעשרן דגם אם היה אומר שעשרן לא היה נאמן והיה צריך לעשרן דמאי וק״ל:
מסופר: רבי ור׳ יוסי בר ר׳ יהודה איקלעו לההוא אתרא [הזדמנו למקום אחד] בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, רבי הוא קא אכיל [היה אוכל] מהן, ר׳ יוסי בר ר׳ יהודה לא אכיל [אכל]. אתא מרהון [בא בעליהן] של התאנים, אמר להו [להם]: אמאי לא אכלי רבנן [מדוע אין חכמים אוכלים]? הלא זמן שבו הוקפלו רוב המקצועות הוא! ואף על פי כן לא אכיל [אכל] ר׳ יוסי בר ר׳ יהודה, קסבר [היה סבור]: משום סניות מילתא הוא דקאמר הדין גברא [בגלל בושה שבדבר הוא שאמר כן אותו אדם] ולא התכוון באמת להפקירן.
The Gemara relates: Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. Rabbi Yehuda HaNasi ate the figs left in the field, but Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat. The owner of the field came and said to them: Why are the Sages not eating? It is now the period when most of the knives have been set aside. The Gemara notes: But nevertheless, Rabbi Yosei bar Rabbi Yehuda did not eat, since he thought that it was only due to embarrassment over the matter that that man said his comment, but he did not really mean to declare his figs ownerless.
הכל
(3) רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא אִיקְּלַע לְהָהוּא אַתְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה קָאָכֵיל יָהֵיב לְשַׁמָּעֵיהּ לָא אָכֵיל אֲמַר לֵיהּ אֱכוֹל כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי מִשּׁוּם אָבִיו הוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת מוּתָּרוֹת מִשּׁוּם גֵּזֶל וּפְטוּרוֹת מִן הַמַּעֲשֵׂר.
The Gemara relates another incident: Rabbi Ḥama bar Rabbi Ḥanina arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. He ate from the figs that were left in the field, but when he gave some to his attendant the latter did not eat. Rabbi Ḥama said to him: Eat, as Rabbi Yishmael bar Rabbi Yosei said to me the following ruling in the name of his father: If most of the knives have been set aside, the figs are permitted with regard to the laws of stealing and are exempt from the tithe.
The Gemara relates another incident: Rabbi Ḥama bar Rabbi Ḥanina arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. He ate from the figs that were left in the field, but when he gave some to his attendant the latter did not eat. Rabbi Ḥama said to him: Eat, as Rabbi Yishmael bar Rabbi Yosei said to me the following ruling in the name of his father: If most of the knives have been set aside, the figs are permitted with regard to the laws of stealing and are exempt from the tithe.
מסופר: ר׳ חמא בר ר׳ חנינא איקלע לההוא אתרא [הזדמן למקום אחד] בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, הוה קאכיל [היה אוכל] מן התאנים, יהיב לשמעיה [נתן לשמשו] ולא אכיל [אכל] השמש. אמר ליה [לו]: אכול, כך אמר לי ר׳ ישמעאל בר ר׳ יוסי משום (בשם) אביו: הוקפלו רוב המקצועות — מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר.
The Gemara relates another incident: Rabbi Ḥama bar Rabbi Ḥanina arrived at a certain place at a time when most of the knives had been set aside. He ate from the figs that were left in the field, but when he gave some to his attendant the latter did not eat. Rabbi Ḥama said to him: Eat, as Rabbi Yishmael bar Rabbi Yosei said to me the following ruling in the name of his father: If most of the knives have been set aside, the figs are permitted with regard to the laws of stealing and are exempt from the tithe.
הכל
(4) ר׳ רַבִּי טַרְפוֹן אַשְׁכְּחֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא בִּזְמַן שֶׁהוּקְפְּלוּ הַמַּקְצוּעוֹת דְּקָאָכֵיל אַחֲתֵיהּ בְּשַׂקָּא וְשַׁקְלֵיהּ וְאַמְטְיֵיהּ לְמִשְׁדֵּיהּ בְּנַהֲרָא אָמַר לוֹ אוֹי לוֹ לְטַרְפוֹן שֶׁזֶּה הוֹרְגוֹ שְׁמַע הָהוּא גַּבְרָא שַׁבְקֵיהּ וַעֲרַק אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל כׇּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עַל דָּבָר זֶה אָמַר אוֹי לִי שֶׁנִּשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה.
The Gemara relates another incident: A certain man found Rabbi Tarfon eating figs from his field at the time when most of the knives had been set aside. He placed Rabbi Tarfon in a sack, lifted him up, and carried him to throw him into the river. Rabbi Tarfon said to him: Woe to Tarfon, for this man is killing him. When that man heard that he was carrying the great Rabbi Tarfon, he left him and fled. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥananya ben Gamliel: All the days of that righteous man, Rabbi Tarfon, he was distressed over this matter, saying: Woe is me, for I made use of the crown of Torah, as Rabbi Tarfon was only released out of respect for his Torah learning.
The Gemara relates another incident: A certain man found Rabbi Tarfon eating figs from his field at the time when most of the knives had been set aside. He placed Rabbi Tarfon in a sack, lifted him up, and carried him to throw him into the river. Rabbi Tarfon said to him: Woe to Tarfon, for this man is killing him. When that man heard that he was carrying the great Rabbi Tarfon, he left him and fled. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥananya ben Gamliel: All the days of that righteous man, Rabbi Tarfon, he was distressed over this matter, saying: Woe is me, for I made use of the crown of Torah, as Rabbi Tarfon was only released out of respect for his Torah learning.
אשכחיה – לרבי טרפון גופיה דקאכיל מן התאנים דקסבר דהפקירא נינהו.
אחתיה – לר׳ טרפון בשקא ההוא גברא שהיה משמרן.
על דיבר זה – שהציל עצמו בכבוד תורתו דקאמר אוי לו לטרפון.
תלמיד חכם כל שאפשר למעט שלא יהנה בכבוד תורה בכבוד ובתועלת יעשה שלא יהו דברי תורה אצלו קרדום ועטרה דרך הערה אמרו כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ומה בלשאצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו חול כדכתיב ובאו בה פריצים וחללוה כלומר שמכיון שפרצום ר״ל שנהגו בהם מנהג פריצות יצאו לחולין ברשותם ואע״פ כן נעקר מן העולם כדכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא משתמש בכתרה של תורה לא כל שכן ומכל מקום במקום אונס ושאין בידו לברוח מן הנזק בצד אחר אלא ברוב עמל ופסידה גדולה ויכול להציל עצמו בכבוד תורה מותר מעשה ברבי טרפון שמצאו אדם אחד אוכל תאניו אחר שהוקפלו רוב מקצועות והיה מצערו הרבה עד שבקש להרגו ואמר אוי לו לטרפון שזה הרגו שמע אותו האיש שרבי טרפון הוא והניחו וברח וכל ימיו היה מצטער בעצמו ואמר אוי לי שנשתמשתי בכבוד תורה מפני שעשיר גדול היה והיה לו לפייסו בדמים ומכל מקום אלו היה נמנע כשיאמר לו מותר הוא אחר שהוקפלו רוב המקצועות ודאי מותר לו לומר כן אלא שאותו האיש אירע לו שהרבה פעמים היו גונבין לו מהם וחשב בעצמו ודאי זהו הגנב והציל עצמו הימנו בכבוד תורה אלא שנצטער על שלא פייסו בדמים:
שמע ההוא גברא – הכיר שר׳ טרפון היה.
שנשתמשתי בכתרה של תורה – שהניחו כשהודיעו שהוא ר׳ טרפון, ולא הניחו אלא לכבוד תורתו.
אוי לו לטרפון שזה כו׳. יש לעיין קצת בזה דלא היה לו לומר אלא טרפון אני לא תהרגני ויש לפרש דקאמר האי לישנא שהיה מצטער עצמו גם אלאחר מיתתו וע״פ מ״ש כל שחבירו נענש ע״י אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה ואם זה יכרגהו ודאי שיהיה נענש גברא ההוא ע״י וא״ל כן שיזהר ביותר מלהורגו וק״ל:
מסופר: ר׳ טרפון אשכחיה ההוא גברא [מצא אותו אדם אחד] בעל שדה בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל [שהיה אוכל] מן התאנים. אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא [הכניס אותו בשק ונטלו והביאו עאל מנת לזרוק אותו בנהר]. אמר לו ר׳ טרפון: אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא שבקיה וערק [אותו אדם, הניחו וברח] שנבהל והתבייש על שרצה לפגוע באדם גדול כר׳ טרפון. אמר ר׳ אבהו משום (בשם) ר׳ חנניה בן גמליאל: כל ימיו של אותו צדיק (ר׳ טרפון) היה מצטער על דבר זה, אמר: אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה, שמשום כבוד תורתו של ר׳ טרפון הניח לו אותו אדם.
The Gemara relates another incident: A certain man found Rabbi Tarfon eating figs from his field at the time when most of the knives had been set aside. He placed Rabbi Tarfon in a sack, lifted him up, and carried him to throw him into the river. Rabbi Tarfon said to him: Woe to Tarfon, for this man is killing him. When that man heard that he was carrying the great Rabbi Tarfon, he left him and fled. Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Ḥananya ben Gamliel: All the days of that righteous man, Rabbi Tarfon, he was distressed over this matter, saying: Woe is me, for I made use of the crown of Torah, as Rabbi Tarfon was only released out of respect for his Torah learning.
הכל
(5) וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן אכׇּל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה נֶעְקָר מִן הָעוֹלָם קַל וָחוֹמֶר וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלֵי קוֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל שֶׁנֶּאֱמַר {יחזקאל ז׳:כ״ב} וּבָאוּ בָהּ פָּרִיצִים וְחִילְּלוּהָ כֵּיוָן שֶׁפְּרָצוּם נַעֲשׂוּ חוֹל נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם דִּכְתִיב {דניאל ה׳:ל׳} בֵּהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁצַּר הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהוּא חַי וְקַיָּים לְעוֹלָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
And with regard to this statement, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Whoever makes use of the crown of Torah is uprooted from the world. This can be derived by means of an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use of the sacred Temple vessels, which had already become non-sacred vessels by that time, as after their forcible removal from the Temple the vessels lost their sanctity, as it is stated in the verse: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22), showing that once the Temple vessels have been robbed they become non-sacred, was uprooted from the world for his actions, as it is written: “On that night Belshazzar the Chaldean king was killed” (Daniel 5:30); one who makes use of the crown of Torah, which lives and endures forever and whose sanctity cannot be removed, all the more so shall he be uprooted.
And with regard to this statement, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Whoever makes use of the crown of Torah is uprooted from the world. This can be derived by means of an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use of the sacred Temple vessels, which had already become non-sacred vessels by that time, as after their forcible removal from the Temple the vessels lost their sanctity, as it is stated in the verse: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22), showing that once the Temple vessels have been robbed they become non-sacred, was uprooted from the world for his actions, as it is written: “On that night Belshazzar the Chaldean king was killed” (Daniel 5:30); one who makes use of the crown of Torah, which lives and endures forever and whose sanctity cannot be removed, all the more so shall he be uprooted.
כיון שפרצום שנהגו בהם פריצות ונעשו חול. פירוש שנעשו חול בשעה שנשתמש בהן דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה כיון שפרצום הפריצים נעשו חול ומותר ליהנות מהן. נעקר מן העולם אף על פי שמותר ליהנות מהן הני מילי לישראל אבל לגבי פריצין עדיין בקדושתן הן עומדים להענישם עליהן שלא יהו חוטאין נשכרין. הרא״ם ז״ל.
אמאי צעריה ההוא גברא למה עשה שלא כדין ורבי טרפון למה לא אמר לו כדין אכילנא. ומשני רבי טרפון אמר לו ולא הניחו דההוא גברא גניבן וכו׳. אי הכי כיון שלא היה יכול להשמט ממנו רבי טרפון כי אם על ידי כך שיודיע עצמו אמאי ציער רבי טרפון נפשיה למה נצטער (אתה) הוא כן וכי היה לו להניח שימיתהו אותו האיש. ומשני מצטער היה שהיה יכול להשמט ממנו בלא הודעת תורתו דעשיר גדול היה רבי טרפון והוה ליה לפיוסי ההוא גברא בדמי ולשלם לו כל ענבים שגנבו לו והיה מצטער שלא עשה כן. שיטה.
וזה לשון הפירוש: ורבי טרפון גברא רבה כוותיה ודאי ליכא לספוקי דכיון דקאכיל ודאי הוקפלו כו׳. ואמאי ציעריה ההוא גברא לרבי טרפון אמרי ודאי לאו משום תאנים דהוה אכיל ההיא שעתא צעריה אלא משום ההוא גברא כו׳. אי הכי דהוקפלו רוב המקצועות ושלא כדין עבד ליה ההוא גברא אמאי מצער נפשיה רבי טרפון כלומר מאי טעמא לא אמר ליה מאי טעמא לא מנחת לי הא לית בהו משום גזל ולא איתהני בכתרה של תורה דמאי הוה ליה למיעבד אפילו הכי קמיתהני בכתרה של תורה משום דרבי טרפון וכו׳ והוה ליה לפיוסי בדמים וניצל בלא דמים מפני כבוד תורתו ולפיכך היה מצטער. עד כאן.
אקרא אלמד פסוק. אשנה משנה. אשנן תלמוד שאהיה זקן דזקן היינו זקן שקנה חכמה. אלא למוד מאהבה שלא לשום כבוד ולא יהא לך שום ספק כי סוף הכבוד לבוא. שאם תלמוד תמיד לסוף יהא לך כבוד שנאמר קשרם על אצבעותיך. למוד מאהבה דדבר שהוא אוהב הוא קושר על (לוח לבו) אצבעותיו. ואומר (קשרם) כתבם על לוח לבך תמיר דהיינו נמי למוד מאהבה. ותומכיה שתומכה ולומדה תמיד לסוף מאושר. והיינו דאמר דסוף הכבוד לבוא.
ובאותו ענין אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן: כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם. ואפשר ללמוד זאת מקל וחומר: ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש של מקדש שבאותה שעה נעשו כבר כלי חול, שלאחר שהוצאו בכוח מן המקדש נתחללה קדושתם, וראיה שנתחללו — שנאמר: ״ובאו בה פריצים וחללוה״ (יחזקאל ז, כב), לומר: כיון שפרצום נעשו חול, ובכל זאת, מפני שעשה בלשצר כן נעקר מן העולם, דכתיב [שנאמר]: ״בה בליליא קטיל בלאשצר״ [בו בלילה נהרג בלשצר] (דניאל ה, ל), המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים ואינו מתחלל לעולם — על אחת כמה וכמה.
And with regard to this statement, Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Whoever makes use of the crown of Torah is uprooted from the world. This can be derived by means of an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use of the sacred Temple vessels, which had already become non-sacred vessels by that time, as after their forcible removal from the Temple the vessels lost their sanctity, as it is stated in the verse: “And robbers shall enter into it, and profane it” (Ezekiel 7:22), showing that once the Temple vessels have been robbed they become non-sacred, was uprooted from the world for his actions, as it is written: “On that night Belshazzar the Chaldean king was killed” (Daniel 5:30); one who makes use of the crown of Torah, which lives and endures forever and whose sanctity cannot be removed, all the more so shall he be uprooted.
הכל
(6) וְרַבִּי טַרְפוֹן כֵּיוָן דְּכִי אָכֵיל דְּהוּקְפְּלוּ רוֹב הַמַּקְצוּעוֹת הֲוָה אַמַּאי צַעֲרֵיהּ הָהוּא גַּבְרָא מִשּׁוּם דְּהָהוּא הֲווֹ גָּנְבִי לֵיהּ עִנְבֵי כּוּלַּהּ שַׁתָּא וְכֵיוָן דְּאַשְׁכְּחֵיהּ לר׳ לְרַבִּי טַרְפוֹן סָבַר הַיְינוּ דְּגַנְבַן אִי הָכִי אַמַּאי צַיעַר נַפְשֵׁיהּ מִשּׁוּם דְּרַבִּי טַרְפוֹן עָשִׁיר גָּדוֹל הֲוָה וַהֲוָה לֵיהּ לְפַיְּיסוֹ בְּדָמִים.
The Gemara returns to the incident involving Rabbi Tarfon. And in the case of Rabbi Tarfon, since he was eating during the time when most of the knives had been set aside, why did that man trouble him? The Gemara explains: It was because someone had been stealing grapes from that man all year, and when he found Rabbi Tarfon he thought: This is the one who stole from me the entire year. The Gemara asks: If so, why did Rabbi Tarfon berate himself? Clearly he was justified in saving himself. The Gemara answers: Since Rabbi Tarfon was very wealthy, he should have sought to appease him with money in order to save himself, rather than relying on his status as a Torah scholar.
The Gemara returns to the incident involving Rabbi Tarfon. And in the case of Rabbi Tarfon, since he was eating during the time when most of the knives had been set aside, why did that man trouble him? The Gemara explains: It was because someone had been stealing grapes from that man all year, and when he found Rabbi Tarfon he thought: This is the one who stole from me the entire year. The Gemara asks: If so, why did Rabbi Tarfon berate himself? Clearly he was justified in saving himself. The Gemara answers: Since Rabbi Tarfon was very wealthy, he should have sought to appease him with money in order to save himself, rather than relying on his status as a Torah scholar.
אמאי ציערו – ההוא גברא לר׳ טרפון הא מהפקירא קא אכיל.
וקא סבר היינו דגנבן – להכי צעריה.
אי הכי אמאי ציער ר׳ טרפון נפשיה – כיון שתפסו כגנב מאי הוה ליה למעבד.
חיה לו לפייסו – בממון.
[א״ה אמאי ציער] – מאי הוה ליה למיעבד כיון שלא היה רוצה להניחו בענין אחר בשלמא אי הוה שביק ליה כי אמר הוקפלו רוב המקצועות ניחא שהיה מצטער על מה שלא אמר לו.
אמאי צעריה ההוא גברא. דמסתמא כל בעלי נכסים בקיאין בדין זה:
א״ה אמאי ציער נפשיה. דכיון דשמע שרצה להרגו על שגנב תאניו היה לו לירא שבודאי יעשה כן וא״ה אמאי מצטער והלא יפה עשה שהציל את עצמו מן המיתה ואף בלא מיתה נמי אמרינן לקמן שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה: ומשני כיון דעשיר גדול הוה היה לו לפייסו בדמים ולשלם לו כל התאנים שגנבו לו:
אי הכי ר׳ טרפון אמאי צער נפשיה – אי אמרת בשלמא דלא הוה קפיד ההוא גברא אלא ההיא שעתא, משום הכי הוה מצטער היאך לא הודיעו דבזמן שהוקפלו רוב המקצועות הפקרא נינהו ואי נמי לא ציית ליה, דלישלם1 ליה ההוא פורתא, אלא אי אמרת דכולא שתא הוו גניבין ליה עינבי, מאי הוה ליה לרבי טרפון למעבד, וכי הוה ליה לשלומי דמי טובא דלא מחייב בהו. ומסקינן דאין הכי נמי כיון דעשיר גדול היה.
מיהו דוקא בכי האי גונא הוא דאסור משום דההוא גברא עדיין היה חושדו ולכבוד תורתו הוא שהניחו, אבל ודאי לפטור עצמו בכבוד התורה במה שאינו חייב בו שרי כדאמרינן לקמן (ע״ב) שרי ליה לצורבא מרבנן למימר לא יהיבנא כרגא, ושרי ליה נמי למימר שרו ליה תיגרה ברישא, שכיוצא בדברים הללו זכתה תורה לתלמידי חכמים כשם שזכתה לכהנים וללוים תרומות ומעשרות.
1. נראה דצ״ל: ״לישלם״.
אמאי צעריה ההוא גברא כו׳. משמע דלאו עובד כוכבים הוה מדשבקיה וערק כששמע דר׳ טרפון הוא וכמ״ש הרא״ש דמסתמא היה בקי בדין זה וא״ת א״כ מאי תירץ דהיה סבור דגנב לו ענבי דכולי שתא דמ״מ למה בא להורגו וכי לא ידע גם דין זה דאין לגנב דין מיתה מן התורה אלא דין כפל ואין זה נקרא בא במחתרת דאין לו דמים דהיינו בשעת גניבה אבל הכא השתא בהוקפלו רוב מקצעות היה מותר בהן וי״ל דלא היה דעתו להורגו אלא שגזם לו למשדיי׳ בנהר כדי שיודה וישלם לו ענבים דכולי שתא וכן משמע לישנא דאמאי צעריה מיהו ר׳ טרפון ודאי שהיה סבור שבא להורגו כמ״ש אוי לו לטרפון שהרגו זה וניחא דפריך אי הכי אמאי ציער נפשיה דבשלמא אי לא היה חושדו בגנב לו ענבי דכולי שתא אלא אההוא שעתא דהוקפלו רוב המקצעות גם אם היה נדמה לו לעובד כוכבים לא היה לו דין גנב עליו כיון דרובא היו מפקירין אז הענבים גם אם הוא לא הפקיר ולהכי היה מצטער עצמו שלא היה לו לירא שיהרגהו אלא שגיזם לו כך כדי שישלם לו מאי דקאכיל השתא אבל השתא דקאמרת דשמע מיניה שבא להורגו על שגנב ענבים דכולי שתא ודין מיתה יש לגנב בדיני עובדי כוכבים ושפיר היה לו לירא שיהרגו בדיניהם ואמאי מצטער היה על שניצל מן המיתה ע״י דבורו שהודיע נפשיה ומשני דאפ״ה היה מצטער כיון דעשיר גדול היה יכול היה להציל עצמו בריבוי ממון גם שדין מיתה היה לו בדיניהם ויש לעיין ברא״ש ובר״ן בזה דרכים אחרים ודו״ק:
ושואלים: ור׳ טרפון, כיון דכי אכיל [שכאשר אכל] בזמן שהוקפלו רוב המקצועות הוה [היה], אמאי צעריה ההוא גברא [מדוע ציערו אותו אדם]? ומסבירים: משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא [שאותו אדם היו גונבים לו ענבים כל השנה], וכיון דאשכחיה [שמצאו] לר׳ טרפון סבר [חשב]: היינו דגנבן [זהו שגנב ממני] כל השנה. ושואלים: אי הכי אמאי ציער נפשיה [אם כך מדוע ציער ר׳ טרפון את עצמו]? הלא ידע שאין הוא הגנב והיה צריך להציל עצמו! ומשיבים: משום שר׳ טרפון עשיר גדול הוה [היה], ועל מנת להינצל הוה ליה [והיה לו] לפייסו בדמים (בכסף), ולא לומר לו שהוא ר׳ טרפון. כיון שהוזכר המעשה שר׳ טרפון הצטער על שנשתמש בכתרה של תורה, מביאים דברים נוספים הקרובים לאותו נושא.
The Gemara returns to the incident involving Rabbi Tarfon. And in the case of Rabbi Tarfon, since he was eating during the time when most of the knives had been set aside, why did that man trouble him? The Gemara explains: It was because someone had been stealing grapes from that man all year, and when he found Rabbi Tarfon he thought: This is the one who stole from me the entire year. The Gemara asks: If so, why did Rabbi Tarfon berate himself? Clearly he was justified in saving himself. The Gemara answers: Since Rabbi Tarfon was very wealthy, he should have sought to appease him with money in order to save himself, rather than relying on his status as a Torah scholar.
הכל
(7) תַּנְיָא {דברים ל׳:כ׳} לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹלוֹ וּלְדׇבְקָה בוֹ בשֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם אֶקְרָא שֶׁיִּקְרָאוּנִי חָכָם אֶשְׁנֶה שֶׁיִּקְרָאוּנִי רַבִּי אֲשַׁנֵּן שֶׁאֶהְיֶה זָקֵן וְאֵשֵׁב בִּישִׁיבָה.
Apropos the story of Rabbi Tarfon’s regret for gaining personal benefit from his status as a Torah scholar, the Gemara cites similar teachings. It is taught in a baraita: The verse states: “To love the Lord your God, to listen to His voice, and to cleave to Him” (Deuteronomy 30:20). This verse indicates that a person should not say: I will read the written Torah so that they will call me a Sage; I will study Mishna so that they will call me Rabbi; I will review my studies so that I will be an Elder and will sit in the academy.
Apropos the story of Rabbi Tarfon’s regret for gaining personal benefit from his status as a Torah scholar, the Gemara cites similar teachings. It is taught in a baraita: The verse states: “To love the Lord your God, to listen to His voice, and to cleave to Him” (Deuteronomy 30:20). This verse indicates that a person should not say: I will read the written Torah so that they will call me a Sage; I will study Mishna so that they will call me Rabbi; I will review my studies so that I will be an Elder and will sit in the academy.
וכן אמרו חכמים לאהבה את ה׳ אלהיך שלא יאמר אדם אקרא ר״ל הגירסא שיקראוני חכם אשנה ר״ל בפירושין וחידושין שיקראוני רבי אשנן ר״ל ללמד לתלמידים שאהא זקן ויושב בישיבה אלא למוד מאהבה וסוף שהכבוד בא וכן אמרו עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ולא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום להיות חופר בו הא במקום אונס מותר כמו שביארנו והוא שאמרו שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעין ליה דכתיב ועבדך היה ירא את ה׳ מנעוריו וכתוב אחריו הלא הוגד לאדוני את אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה׳ ואחביא מנביאי ה׳ מאה איש חמשים חמשים איש במערה ואכלכלם לחם ומים הנה שהודיע לאליהו מה שלא היה יודע ומה שכתוב יהללך זר ולא פיך ענינו באתרא דידעין ליה:
וכן אמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרו לי תגראי ברישא ר״ל שתפסקו גמר דין שלי תחלה שזה דין הוא ואם אינו רוצה למחול עליו רשאי שנאמר ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש כדכתיב וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון בספר תורה ולברך ראשון בברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון בסעודה אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש וכן מותר לו לפטור עצמו ממסים וארנוניות לומר צורבא מרבנן אנא לא יהיבנא כרגא שאף זו מחוקו היא שנא׳ מנדה בלו והלך לא שליט למרמא עליהום ומנדה זו מנת המלך ופירושו טסקא של קרקעות בלו זה כסף גולגלתא והוא מס שהיו נותנין למלך במעות לחשבון הגלגלות בקע וכיוצא בו לגלגלת והלך זו ארנונא ופירושו מס של בהמות ויש מפרשים מזונות בני חילו המוטלים על בני העיר כשהיה הולך ממקום למקום הא כל שאינו ממין דברים אלו שהן כעין דין אצלו ימעט כמו שיוכל שלא יהנה בכבוד תורה לכבוד ולתועלת אלא יברח מהם והם רודפים אחריו:
ולענין שאר האומות הקדומות בעבודת האלילים וכיוצא בהם מיהא כל שיכול להציל עצמו ממה שהם מבקשים ממנו שלא כדין עושה והוא שאמרו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא למכסא וכל שכן למי שאינו צורבא מרבנן ובי נורא היתה ע״ז לעובדי האלילים שהיו עובדים ליסוד האש מותר לו לומר שהוא מהם ופרשו רבותי שיהא בלבו לומר כן על התורה הנקראת אש אבל בע״ז אחרת שאי אפשר להניח שמה על איזה דבר שבקדשה אסור ויש מפרשין כן אף בכל ע״ז ובלבד שיאמר עבדא כלומר שמשועבד הוא להם והיה מחוקם שאף עבדיהם פטורין וכן שיאמר ולא יהיבנא מכסא כלומר שאינו אומר אלא להבריח ארי מעליו:
לאהבה את ה׳ גו׳ שלא יאמר אדם כו׳ אשנה שיקראוני רבי כו׳ אלא למוד מאהבה כו׳. כמה קראי מקמי דהאי קרא דכתיב בהו לאהבה את ה׳ גו׳ אלא דלא משמע בהו דאיירי בלימוד אלא בקיום המנות אבל בהאי קרא כתיב כי הוא חייך ואורך ימיך גו׳ דמשמע לימודה וק״ל:
שלא יאמר אשנה שיקראוני רבי כו׳ שנאמר קשרם על אצבעותיך כו׳. פי׳ הר״ן דחוק ונראה דה״פ שלא יאמר אשנה שיקראוני רבי דהיינו שלא לשמה אלא למוד מאהבה דהיינו ללמוד ולקיים מצות בוראו שנאמר קשרם על אצבעותיך דהיינו שיצרף מעשה אצבעותיו אל הלימוד ואומר עץ חיים הוא למחזיקים ולא ללומדיה לבד אלא שגם מחזיקים בהם לעשותם וסיים ותומכיה מאושר היינו סוף הכבוד שהוא אושר אמיתי וע״ז סמך מאמר עשה הדברים לשם פעלם דהיינו נמי לשם זה שתהיה פעלם דהיינו ללמוד ולעשות:
תניא [שנויה ברייתא]: נאמר ״לאהבה את ה׳ אלהיך לשמע בקלו ולדבקה בו״ (דברים ל, כ) ובא הדבר להדגיש שלא יאמר אדם: אקרא בתורה כדי שיקראוני ״חכם״, אשנה במשנה כדי שיקראוני ״רבי״, אשנן כדי שאהיה זקן (חכם, רב) ואשב בישיבה.
Apropos the story of Rabbi Tarfon’s regret for gaining personal benefit from his status as a Torah scholar, the Gemara cites similar teachings. It is taught in a baraita: The verse states: “To love the Lord your God, to listen to His voice, and to cleave to Him” (Deuteronomy 30:20). This verse indicates that a person should not say: I will read the written Torah so that they will call me a Sage; I will study Mishna so that they will call me Rabbi; I will review my studies so that I will be an Elder and will sit in the academy.
הכל
(8) אֶלָּא לְמַד מֵאַהֲבָה וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבֹא שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ז׳:ג׳} קׇשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעוֹתֶיךָ כׇּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ וְאוֹמֵר {משלי ג׳:י״ז} דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נוֹעַם וְאוֹמֵר {משלי ג׳:י״ח} עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתוֹמְכֶיהָ מְאוּשָּׁר.
Rather, learn out of love, as the verse states: “To love the Lord your God.” And the honor will eventually come of its own accord, as it is stated: “Bind them upon your fingers; write them on the tablet of your heart” (Proverbs 7:3), and it states: “Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace” (Proverbs 3:17), and it states: “It is a tree of life to those who grasp it; happy is everyone who holds it fast” (Proverbs 3:17). Consequently, one who studies in order to master Torah for its own sake, as reflected in the verse “bind them upon your fingers,” will eventually merit pleasantness, peace, and happiness.
Rather, learn out of love, as the verse states: “To love the Lord your God.” And the honor will eventually come of its own accord, as it is stated: “Bind them upon your fingers; write them on the tablet of your heart” (Proverbs 7:3), and it states: “Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace” (Proverbs 3:17), and it states: “It is a tree of life to those who grasp it; happy is everyone who holds it fast” (Proverbs 3:17). Consequently, one who studies in order to master Torah for its own sake, as reflected in the verse “bind them upon your fingers,” will eventually merit pleasantness, peace, and happiness.
קשרם על אצבעותיך – כלומר לא תכוין להנאתך אלא כדי שיהיו שגורין בפיך, והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך1. ואחר כך הביא ראיה שסוף הכבוד לבא שנאמר דרכיה דרכי נועם, ואומר ותומכיה מאושר.
1. כתב הרש״ש: נראה מזה שהיה גרסתו בגמרא קשרם על לבך, והוא שם (משלי ו׳:כ״א), כי כן כתיב בסופו ענדם וגו׳.
אלא למד מאהבה כפי שאמר הכתוב ״לאהבה את ה׳ ״, וסוף הכבוד לבא מעצמו. שנאמר: ״קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך״ (משלי ז, ג). ואומר: ״דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום״ (משלי ג, יז). ואומר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר״ (משלי ג, יח), שהמחזיק בתורה לשם שמים סופו שיזכה לעושר וכבוד, שלום ואושר גם בעולם הזה.
Rather, learn out of love, as the verse states: “To love the Lord your God.” And the honor will eventually come of its own accord, as it is stated: “Bind them upon your fingers; write them on the tablet of your heart” (Proverbs 7:3), and it states: “Its ways are ways of pleasantness, and all its paths are peace” (Proverbs 3:17), and it states: “It is a tree of life to those who grasp it; happy is everyone who holds it fast” (Proverbs 3:17). Consequently, one who studies in order to master Torah for its own sake, as reflected in the verse “bind them upon your fingers,” will eventually merit pleasantness, peace, and happiness.
הכל
(9) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר ר׳ רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר עֲשֵׂה דְּבָרִים לְשֵׁם פׇּעֳלָם וְדַבֵּר בָּהֶם לִשְׁמָם גאַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם וְאַל תַּעֲשֵׂם קוּרְדּוֹם לִהְיוֹת עוֹדֵר בּוֹ וְקַל וָחוֹמֶר וּמָה בֵּלְשַׁצַּר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בִּכְלֵי קֹדֶשׁ שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלֵי חוֹל נֶעְקַר מִן הָעוֹלָם הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִתְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Rabbi Eliezer bar Rabbi Tzadok says: Do things for the sake of their performance, not for any ulterior motive, and speak words of Torah for their own sake. Do not make them a crown with which to become glorified, and do not make them nor make them a dolabra [kordom] with which to hoe, i.e., do not use Torah study as a means of earning a livelihood. And this is an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use only of sacred vessels that had become non-sacred vessels, was uprooted from the world, one who makes use of the crown of Torah, whose sanctity is permanent, all the more so shall he be uprooted from the world.
Rabbi Eliezer bar Rabbi Tzadok says: Do things for the sake of their performance, not for any ulterior motive, and speak words of Torah for their own sake. Do not make them a crown with which to become glorified, and do not make them nor make them a dolabra [kordom] with which to hoe, i.e., do not use Torah study as a means of earning a livelihood. And this is an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use only of sacred vessels that had become non-sacred vessels, was uprooted from the world, one who makes use of the crown of Torah, whose sanctity is permanent, all the more so shall he be uprooted from the world.
עשה דברים לשם פעלם. לשמו של הקב״ה שפעל הכל למענהו:
ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות:
ולא תעשם עטרה להתגדל בהם. שתלמוד כדי להתעטר ולהתגדל:
ולא קרדום לחתוך בהם. שתלמוד כדי שתהיה כלי מלאכתך להתפרנס בה:
אל תעשם עטרה להתגדר בהם שלא תאמר אעשה מצות כדי שישמעו בי שאני עושה מצות ויכבדוני. ולא קרדום להיות עודר בו כאדם שעודר וקוצץ בקרדומו ויש לו הנאה ממנו כך אל תהנה מכתרה של תורה. פירוש.
שרו לי תגראי ברישא התירו לי תגר שלי פסקו דיני ואלך לי. ובאתרא דלא ידעין ליה. אי נמי אפילו באתרא דידעין ליה ושלא יאחר שם ויתבטל מלימודו דכתיב ראיה לדבר שתלמיד חכם דינו להיות ראשון לכל דבר שבקדושה פירוש לכל דבר שהוא נראה מקודש אם תקדימנו. לפתוח ראשון בדרשה או בעצה או לברך בסעודה. וליטול מנה יפה ראשון פירוש ליטול מנה יפה. ולהיותו ראשון אם יושב בסעודה או חולק עם חבירו יקדימוהו וגם יתנו לו מנה יפה. ובשלהי הוריות תניא נמי להחיותו ולפדותו מבית השבי ראשון שגם בזה נראה גדול ומקודש. שרו ליה לצורבא מרבנן למימר אפילו באתרא דידעינן ליה לא יהיב אכרגא שלעכב ממונו שלא וגזלוהו מותר להודיע עצמו ולומר לא יהיבנא דכתיב שהוא פטור.
עשה הדברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם כו׳ ואל תעשם עטרה כו׳ ואל תעשם קורדם כו׳. זכר כאן ארבע דברים בדרכי הלמוד השנים מהם בעשה והשנים בל״ת כי הלימוד נחלק לד׳ חלקים והסי׳ בהם אגד״ל אלו אותיות שיש למ״ד בכל אחת מהם האלף הוא הלומד כדי שיקראוני רבי ואלוף. הגימ״ל לשם גמול הבאת שכר בעה״ב. הדל״ת כדי לפרנס עצמו. הלמ״ד לומד לשמה לשם מצות הלמוד מאהבת ה׳ שצוהו על כך והנה השני׳ בעשה לשם גמול ולשם לימוד ומתוך שלא לשמה דהיינו לקבל פרס בא לשמה דהיינו ההיא דרב יהודה לעולם יעסוק אדם בתורה אפי׳ שלא לשמה שמתוך כו׳ כמ״ש התוס׳ בפ׳ היה נוטל וע״כ התחיל הכא עשה הדברים לשם פעלם שתקבל שכר פעולה שלהם ומתוך זה תבא לדבר בהם לשמה שהיא מעלה העליונה ואח״כ זכר בל״ת השנים שלא לשמה הגמורים אל תעשם עטרה כו׳ ואל תעשם קורדום כו׳ אשר עליהם נאמר בשמעתין המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם ובעלמא אמרינן בהו טוב לו שלא נברא כמ״ש התוס׳ שם:
ר׳ אליעזר בר ר׳ צדוק אומר: עשה דברים לשם פעלם, לשם עצמם, ולא לשם מטרה אחרת, ודבר בהם לשמם. אל תעשם את דברי התורה עטרה וכבוד כדי להתגדל בהם, ואל תעשם קורדום להיות עודר בו, כלומר, לכלי להתפרנס מהם. וקל וחומר: ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול — נעקר בשל כך מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה שאינם מתחללים לעולם — על אחת כמה וכמה.
Rabbi Eliezer bar Rabbi Tzadok says: Do things for the sake of their performance, not for any ulterior motive, and speak words of Torah for their own sake. Do not make them a crown with which to become glorified, and do not make them nor make them a dolabra [kordom] with which to hoe, i.e., do not use Torah study as a means of earning a livelihood. And this is an a fortiori inference: If Belshazzar, who made use only of sacred vessels that had become non-sacred vessels, was uprooted from the world, one who makes use of the crown of Torah, whose sanctity is permanent, all the more so shall he be uprooted from the world.
הכל
(10) אָמַר רָבָא דשְׁרֵי לֵיהּ לְאִינִישׁ לְאוֹדוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִי לֵיהּ דִּכְתִיב {מלכים א י״ח:י״ב} וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה׳ מִנְּעוּרָיו אֶלָּא קַשְׁיָא דר׳ דְּרַבִּי טַרְפוֹן דעשיר גָּדוֹל הָיָה וַהֲוָה לֵיהּ לְפַיֹּיסֵיהּ בְּדָמִים.
Rava said: In a time of need, it is permitted for a person to make himself known in a place where people do not know him. The proof is from what Obadiah said to Elijah in order to identify himself, as it is written: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth” (I Kings 18:12). The Gemara asks: But this is difficult with regard to the story about Rabbi Tarfon, who was distraught because he revealed his identity to the man who placed him in the sack. The Gemara answers: The case of Rabbi Tarfon is different, as he was very wealthy, and therefore he should have sought to appease him with money.
Rava said: In a time of need, it is permitted for a person to make himself known in a place where people do not know him. The proof is from what Obadiah said to Elijah in order to identify himself, as it is written: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth” (I Kings 18:12). The Gemara asks: But this is difficult with regard to the story about Rabbi Tarfon, who was distraught because he revealed his identity to the man who placed him in the sack. The Gemara answers: The case of Rabbi Tarfon is different, as he was very wealthy, and therefore he should have sought to appease him with money.
אלא קשיא דיר׳ טרפון – אם שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה שהוא חכם במקום שאין מכירין אותו אמאי ציער נפשיה בשביל שהודיע לזה שהוא חכם.
בד״ה אלא כו׳ לרבי טרפון דאם שרו לי׳ כצ״ל:
ר״ן בד״ה שנשתמשתי כו׳ שהניחו כשהודיעו כצ״ל בד״ה א״ה כו׳ דאין ה״נ כצ״ל:
באתרא דלא ידעי ליה דכתיב ועבדך ירא גו׳. פי׳ הר״ן דאפשר דאליהו לא הוה ידע ליה עכ״ל אבל מדקא״ל עובדיה לאליהו הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי גו׳ משמע דהוה ידע ליה ואפשר מן השמועה שהוגד לו זה ודאי הוה ידע ליה אלא שלא הכיר בו שזהו וק״ל:
אמר רבא: בשעת הצורך שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה [מותר לו לאדם להודיע, לפרסם עצמו במקום שאין מכירים אותו], וראיה לדבר — דכתיב [שנאמר] שאמר עובדיהו לאליהו, כדי שידע מי הוא ״ועבדך ירא את ה׳ מנערי״ (מלכים א יח, יב). ושואלים: אלא קשיא [קשה] זו של ר׳ טרפון שהצטער על מה שאמר לאותו אדם שהכניסו לשק, והרי הלה לא הכירו, ומותר היה לו להודיע מי הוא! ומשיבים: שונה המקרה של ר׳ טרפון כיון שעשיר גדול היה, והוה ליה לפייסיה [והיה לו לפייסו] בדמים.
Rava said: In a time of need, it is permitted for a person to make himself known in a place where people do not know him. The proof is from what Obadiah said to Elijah in order to identify himself, as it is written: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth” (I Kings 18:12). The Gemara asks: But this is difficult with regard to the story about Rabbi Tarfon, who was distraught because he revealed his identity to the man who placed him in the sack. The Gemara answers: The case of Rabbi Tarfon is different, as he was very wealthy, and therefore he should have sought to appease him with money.
הכל
(11) רָבָא רָמֵי כְּתִיב וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת ה׳ מִנְּעוּרָיו וּכְתִיב {משלי כ״ז:ב׳} יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ הָא בְּאַתְרָא דְּיָדְעִי לֵיהּ הָא בְּאַתְרָא דְּלָא יָדְעִי לֵיהּ.
Rava raises a contradiction: It is written that Obadiah spoke highly of himself: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth.” And it is written: “Let another praise you, and not your own mouth” (Proverbs 27:2). He answers: This verse is referring to a place where people know him, where he should not praise himself, whereas that verse is referring to a place where people do not know him.
Rava raises a contradiction: It is written that Obadiah spoke highly of himself: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth.” And it is written: “Let another praise you, and not your own mouth” (Proverbs 27:2). He answers: This verse is referring to a place where people know him, where he should not praise himself, whereas that verse is referring to a place where people do not know him.
וכתיב יהללך זר גו׳ הא באתרא דידעי ליה הא כו׳. ושלמה לא סתם דבריו דכולה מלתא מפורש בהאי קרא וה״ק יהללך זר דהיינו ודאי בידעוך ולא דהיינו שלא ידעוך שלא יוכלו להללך אזי שרי לפיך להודיעך וק״ל:
רבא רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר]: ״ועבדך ירא את ה׳ מנערי״, וכתיב [ונאמר]: ״יהללך זר ולא פיך״ (משלי כז, ב)! ותירץ: הא [זה] — באתרא דידעי ליה [במקום שמכירים אותו] אין לו להלל את עצמו, הא [זה] — באתרא דלא ידעי ליה [במקום שאין יודעים אותו].
Rava raises a contradiction: It is written that Obadiah spoke highly of himself: “But I, your servant, have feared the Lord from my youth.” And it is written: “Let another praise you, and not your own mouth” (Proverbs 27:2). He answers: This verse is referring to a place where people know him, where he should not praise himself, whereas that verse is referring to a place where people do not know him.
הכל
(12) אָמַר רָבָא השְׁרֵי לֵיהּ לְצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְמֵימַר צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן אֲנָא שְׁרוֹ לִי תִּיגְרַאי בְּרֵישָׁא דִּכְתִיב {שמואל ב ח׳:י״ח} וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ מָה כֹּהֵן נוֹטֵל בָּרֹאשׁ אַף תַּלְמִיד חָכָם נוֹטֵל בָּרֹאשׁ וְכֹהֵן מְנָא לַן דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:ח׳} וְקִדַּשְׁתּוֹ כִּי אֶת לֶחֶם (ה׳) אֱלֹהֶיךָ הוּא מַקְרִיב וְתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְקִדַּשְׁתּוֹ לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה
Rava said further: It is permitted for a Torah scholar to say: I am a Torah scholar, so resolve my case first, as it is written: “And the sons of David were priests” (II Samuel 8:18). The sons of David could not have been actual priests, as David was not a priest. Rather, the verse indicates that just as a priest takes his portion first, so too, a Torah scholar takes his portion first. And a priest, from where do we derive that he takes his portion first? As it is written: “And you shall sanctify him, for he offers the bread of your God” (Leviticus 21:8). And the school of Rabbi Yishmael taught: The phrase “and you shall sanctify him” applies with regard to every matter of sanctity:
Rava said further: It is permitted for a Torah scholar to say: I am a Torah scholar, so resolve my case first, as it is written: “And the sons of David were priests” (II Samuel 8:18). The sons of David could not have been actual priests, as David was not a priest. Rather, the verse indicates that just as a priest takes his portion first, so too, a Torah scholar takes his portion first. And a priest, from where do we derive that he takes his portion first? As it is written: “And you shall sanctify him, for he offers the bread of your God” (Leviticus 21:8). And the school of Rabbi Yishmael taught: The phrase “and you shall sanctify him” applies with regard to every matter of sanctity:
ערך תגר
תגר – א(נדרים סב.) שרי ליה לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אנא שרי תיגראי ברישא (קידושין ע) שרי ליה תיגרא דלא לשוויך עם הארץ (סנהדרין ה) האי תיגרא דמי לצינורא דבידקא (יבמות סג.) מגריא ליה ארעא ומרמיא להתיגריה פי׳ משכיבתו בשדה על הקרקע ומביאה לו עסקין דברי ריבות מדנים ישלח תרגומו תיגרי דמי ת׳ אינה יסוד ויש מהן בערך גר.
א. [שטרייט זאכע. צאנק.]
שרו לי תגרא ברישא – התירו תגר שלי, כלומר פסקו לי דיני תחלה.
ובני דוד כהנים היו – שהיו חכמים, והיה דינם ככהנים.
שרו לי תיגרא ברישא כו׳. פירש״י משום כבוד תורה והרא״ש פי׳ כדי שלא אבטל מלמודי ומההיא דכתובות פ״ב דהקדים רב נחמן דיני׳ דקריביה דרב ענן לדינא דיתמא משמע כפירש״י משום כבוד תורה דמשום ביטול תורה כפי׳ הרא״ש לא שייך בקריבי׳ דרב ענן ויש ליישב דודאי היכא דידעינן ליה יש לו להקדים דין ת״ח ואפילו דין קרובו משום כבוד תורה כההיא דהתם אבל היכא דלא ידעינן ליה ואיהו בעי לאודועי נפשיה לית ליה למימר משום כבוד תורתו אלא משום ביטול תורתו וק״ל:
אמר רבא: שרי לצורבא מרבנן למימר [מותר לתלמיד חכם לומר]: צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא [תלמיד חכם אני, פתרו את דיני בראשונה], דכתיב [שנאמר]: ״ובני דוד כהנים היו״ (שמואל ב ח, יח), והרי בודאי לא היו כהנים ממש, אלא ודאי כוונתו: מה כהן נוטל בראש — אף תלמיד חכם נוטל בראש. וכהן מנא לן [מניין לנו] שהוא נוטל חלק בראש? דכתיב [שנאמר]: ״וקדשתו כי את לחם (ה׳) אלהיך הוא מקריב״ (ויקרא כא, ח), ותנא דבי [ושנה החכם בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל: ״וקדשתו״ — לכל דבר שבקדושה צריך לקדשו,
Rava said further: It is permitted for a Torah scholar to say: I am a Torah scholar, so resolve my case first, as it is written: “And the sons of David were priests” (II Samuel 8:18). The sons of David could not have been actual priests, as David was not a priest. Rather, the verse indicates that just as a priest takes his portion first, so too, a Torah scholar takes his portion first. And a priest, from where do we derive that he takes his portion first? As it is written: “And you shall sanctify him, for he offers the bread of your God” (Leviticus 21:8). And the school of Rabbi Yishmael taught: The phrase “and you shall sanctify him” applies with regard to every matter of sanctity:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים סב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים סב. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף נדרים סב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדרים סב., מיוחס לרש"י נדרים סב., תוספות נדרים סב., תוספות רי"ד נדרים סב., בית הבחירה למאירי נדרים סב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים סב., ריטב"א נדרים סב., ר"ן נדרים סב. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים סב., מהרש"א חידושי הלכות נדרים סב., מהרש"א חידושי אגדות נדרים סב., גליון הש"ס לרע"א נדרים סב., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים סב., אסופת מאמרים נדרים סב.
Nedarim 62a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 62a, Rif by Bavli Nedarim 62a, Collected from HeArukh Nedarim 62a, Attributed to Rashi Nedarim 62a, Tosafot Nedarim 62a, Tosefot Rid Nedarim 62a, Meiri Nedarim 62a, Peirush HaRosh Nedarim 62a, Ritva Nedarim 62a, Ran Nedarim 62a, Shitah Mekubetzet Nedarim 62a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 62a, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 62a, Gilyon HaShas Nedarim 62a, Steinsaltz Commentary Nedarim 62a, Collected Articles Nedarim 62a