×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ׳:ד׳} כׇּל גֶּיא יִנָּשֵׂא.
as it is stated: “Every valley shall be lifted” (Isaiah 40:4). When Rav Yosef heard that interpretation, he understood that Rava was aware of the error of his ways in acting arrogantly toward his teacher, and was pacified by Rava’s display of humility.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי נדרים נה ע״ב} גרסינן1 בפרק הנודר מן הירק תניא יוצאים בשק עבה וּבִסְגֿוֹס עבה וביריעה וּבַחֲמִילָּהֿ מפני הגשמים: הרועין יוצאין בשקין ולא הרועין בלבד אמרו אלא כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה:
{תוספתא שבת סוף פרק ו (מובא בבבלי נדרים נה ע״ב)} ותניא בתוספתא אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת [מפני הגשמים2].
{תוספתא שבת ו:ג} ועוד תניא בתוספתא יוצאין במוך ובספוג שעל גבי3 המכה ובלבד שלא יכרוך עליהן4 חוט או מְשִׁיחָה: יוצאין בִקְלִיפַתֿ השום ובקליפת הבצל שעל גבי המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן כתחלה5 בשבת. יוצאין באגד שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת. אספלנית שפירשה מן האגד מחזירה עם6 האגד. יוצאין באסלפנית ובמלוגמא וברטיה שעל גבי המכה ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחלה בשבת.
האי7 דקתני ואם נפל לא יחזיר קא הוינן8 בה בגמרא דעירובין {בבלי עירובין קב ע״ב וברי״ף שם} [הלכה9] מחזירין רטיה בשבת במקדש ותמן ברירנא לה:
1. כ״י נ מוסיף: ״בנדרים״.
2. מפני הגשמים: גלד גפא, כ״י נ, רא״ש, דפוסים. חסר בכ״י א.
3. גבי: חסר בכ״י נ.
4. עליהן: כ״י נ, רא״ש: ״עליה״.
5. כתחלה: כ״י נ, רא״ש, דפוסים: ״לכתחלה״. בהמשך הקטע גם בכ״י א: ״לכתחלה״ (ושם גפא: ״כתחילה״).
6. מחזירה עם: כך בתוספתא כ״י ערפורט. רא״ש ״מחזירין אותה תוך״.
7. האי: כ״י נ: ״והא״.
8. הוינן: גלד, גפא: ״חזינן״.
9. הלכה: גלד גפא, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א.
הנודר מן הדגן מותר באורז ובדוחן ובחילקא והוא חטין הכתושין וחלוקין אחת לשתים ובטרגיס והוא אחד לשלשה ובטיסני והוא אחד לארבעה ופירוש הדברים באותם שנעשו קודם הנדר חילקא טרגיס וטיסני אבל כל שהן חטין בשעת הנדר ואחר כך עושה אותן חלקא טרגיס וטיסני לא נפקע איסורן בכך ויש חולקין בזו אלא אם כן באומר פירות אלו אלא שכך היא שיטתנו וגדולי הדור נסכמין בה:
שנאמר כל גיא ינשא וגו׳. קרא אחרינא הוא ודריש ליה אהאי קרא זה שהושפל כגיא ינשא:
כל גיא ינשא – אע״ג דלא כתיב גבי האי קרא ומנחליאל במות דהא איהו בתורה והאי בנביאים אפי׳ הכי כיון דכתיב דהקב״ה משפילו כגיא מייתי ראיה שהמשפיל עצמו סופו לעלות כדכתיב כל גיא ינשא: ולענין הלכה בעיין דרבא לא איפשיטא. הילכך לא גבי משכר בתים ושכר ספינות דיד בעל השטר על התחתונה אבל לגבי נדרים נקטינן לחומרא וכולן בכלל.
ברש״י מארעא הס״ד:
ברא״ש לכסות ואח״כ צ״ל רשום גמרא שרו ואחר כך מה״ד אבל ומה שנרשם גמרא נמחק:
ר״ן בד״ה תניא כו׳ דמתניתין סבירא כצ״ל:
אם חוזר בו כו׳ שנא׳ כל גיא ינשא. האי קרא לאו בענינא דהכא כתיב אלא קרא הוא בישעיה אלא דה״ק גם שכבר כתיב ממדבר גו׳ ומנחליאל במות דמשמע שהקב״ה מזכהו ע״י התורה משפלות לגבוה היינו מעיקרא אבל מי שכבר הגביהו הקב״ה וע״י שהוא גבה עצמו ביותר הקב״ה משפילו אימא דלא יועיל לו חזרה שיגביהו שוב הקב״ה ולזה מייתי מקרא דישעיה דכתיב כל גיא ינשא מריבויא דכל דריש ליה דגם מי שהקב״ה השפילו ע״י שהיה מתגאה עצמו ביותר כשיחזור בו שוב ינשא לעתיד דבהכי איירי קרא וק״ל:
שנאמר: ״כל גיא ינשא״ (ישעיה מ, ד). וכששמע רב יוסף דברים אלה הבין שרבא מכיר בטעותו, שנראה כמתגאה על רבו, ומרגיש שצריך להכניע עצמו לפניו, ונתפייס.
as it is stated: “Every valley shall be lifted” (Isaiah 40:4). When Rav Yosef heard that interpretation, he understood that Rava was aware of the error of his ways in acting arrogantly toward his teacher, and was pacified by Rava’s display of humility.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) תַּנְיָא הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אָסוּר אַף בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ וּמוּתָּר בַּלַּח וּמוּתָּר בְּאוֹרֶז בְּחִילְקָא בְּטַרְגִּיס וּבְטִיסְנֵי אהַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הַשָּׁנָה אָסוּר בְּכׇל פֵּירוֹת הַשָּׁנָה וּמוּתָּר בִּגְדָיִים וּבִטְלָאִים וּבְחָלָב וּבְבֵיצִים וּבְגוֹזָלוֹת וְאִם אָמַר גִּידּוּלֵי שָׁנָה עָלַי אָסוּר בְּכוּלָּן.

§ It is taught in a baraita: For one who vows that grain [dagan] is forbidden to him, it is prohibited to partake of the dry cowpea, and it is permitted for him to partake of fresh cowpea. And it is permitted for him to partake of rice, as well as of wheat kernels split into two parts [ḥilka], of wheat kernels crushed into three parts [targeis], and wheat kernels crushed into four parts [tisnei]. For one who vows that produce of the year is forbidden to him, it is prohibited to partake of all produce of the year that grew from the ground or on trees, and it is permitted for him to partake of goats, and of lambs, and of milk, and of eggs, and of chicks born that year, as they are not included in the category of produce. And if he said: Growths of the year are forbidden to me, it is prohibited for him to eat all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חילקא – חטה שנחלקת לשנים.
טרגיס – לשלשה.
טיסני – לארבעה ולהכי שרי שכבר נשתנה החטה.
אסור בכולן – דכולן גידולי שנה נינהו.
הנודר מפירות השנה אסור בפירות השנה ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות. ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן.
חילקא – חטין כתושין חלוקין לשנים.
טרגיס – חד לתלתא.
טיסני – חד לארבעה.
אסור בכולן – דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן.
ומותר באורז ובחילקא ובדייסא – פירוש: דגן מיקרי שנשתנו דלא מיקרי דגן לא בעינו לכוס אותו כמות שהוא וכל שכן פת שהיא מותרת דלא מיקריא דגן אלא פת דגן.
תניא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן הנודר מפירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן: תוספתא. הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלים אם אמר הרי הן על פי והרי הן עלי אסור בהן בין חיין בין מבושלים הנודר מן הפת אינו אסור אלא מן הפת הבא מחמשת המינין בלבד ותנן נמי הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן עד כאן לא פליגי אלא בנודר מן הדגן אבל מן הפת ומן התבואה לדברי הכל אינו אסור אלא בהני חמשת המינין ואתמר עליה בירושלמי מה אנן קיימין אם באומר פת סתם אינו קרוי פת סתם אלא חטים ושעורים בלבד א״ר יוסי קמייתא במקום שאוכלין פת כל דבר אין לך קרוי פת סתם אלא מחמשת המינין בלבד תנן בפ׳ בכל מערבין הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא איקרי מזון הא כל מילי איקרי מזון לימא תהוי תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על חמשת המינין בלבד א״ר הונא באומר כל הזן עלי.
נדר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובבצים ובגוזלות אף של אותה שנה ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכלן נדר מפירות הארץ אסור בכל פרי הארץ ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור אף בכמהין ופטריות ואע״פ שברכתם בשהכל נהיה בדברו ואם גידולי קרקע הם היה לנו לברך בורא פרי האדמה כך אמרו חכמים מרבא רבו מארעא כלומר שצומחים הם מן הארץ אלא שהם אין יניקתם מן הארץ אלא מן האויר ומתוך כך ברכתם בשהכל וזה שאמרו עליהן לענין ברכה על שאין גדולו מן הארץ פירושו על דבר שאינו יונק מן הארץ:
ומותר באורז. דאין עושין ממנו כרי:
בחילקא בטרגי׳ ובטיסני. חילקא חטה שנחלקת לשנים:
טרגיס לשלשה. טיסני לארבעה. ואע״פ שקודם שנחלקו היה אסור בחטים עתה שנחלקו ליתנהו בכלל דגן ולא אסר עצמו אלא במה שנקראת חטה מיירי אי נמי הא דקאמר מותר שנחלקו קודם נדרו ויצאו כבר מכלל דגן:
תניא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה ומותר בגדיים וטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות – דהני לא מיקרו פירות סתם ואם אמר גידולי שנה עלי אסור בכולן.
תניא הנודר מן הדגן אסור אף בפול המצרי יבש – כיון דמדגן ור׳ מאיר קתני לה.
חילקא – חטה נחלקת לב׳.
טרגיס – אחד לג׳.
טיסני – אחד לד׳ הכי אמר בפ׳ מי שהפך (מו״ק דף יג:).
ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן – מיהו דוקא בשלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו אבל לעולם לא הוי נדרא כלל שאי אפשר לו לקיימו.
ומותר באורז ובחילקא וכו׳. והא דתנן במתניתין ומותר בפירות האילן וירק לאו למעוטי הני אלא דעדיפא מינה קתני. שיטה.
והך בריתא דאורז לא דגן היא חולקת על ההוא דאמר בפסחים אורז מן דגן הוא. הרא״ם ז״ל.
והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון כמהין ופטריות ואת אמרת דמארעא רבו תני על דבר שאינו יונק מן הארץ. ואי קשיא מההיא דמייתי בעירובין גבי מעשר דאתמר מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אלמא דאף בהמות גידולי קרקע מיקרו וכל שכן כמהין ופטריות. תירץ דאין להשוות לשון התלמיד לפרשו הכל בענין אחד דהתם על (עינויי) ענייני דקראי קאי אבל הכא מקשי מלישנא דעלמא אלישנא דעלמא. (ועיין בשמות המחברים אות ב׳ ובספר יריאים סי׳ ק״ב בר״ה הסותר וכו׳ ותניא. מהשמטה) ובקידושין פרק קמא גבי הענקה ובבבא מציעא בהשוכר את הפועלים ובסוכה פרק קמא דקאמר דומיא דחג אף על גב ששוו לשונותם לא שוו פירושם אין להפקיד אי אפקיה תנא לדיבוריה בהאי לישנא כיון דאי אפקי נמי בלישנא אחרינא הוה אתי ליה שפיר. הרא״ם ז״ל.
וכן בשיטה וז״ל: והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ וכו׳. והא לא קשיא דאמרינן בעירובין פרק בכל מערבין ונתת הכסף בבקר ובצאן וביין ושכר וגו׳ מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו׳ אלמא בהמות מיקרו גידולי קרקע דילמא שאין לשון התלמוד רגיל לפרשו הכל בענין אחד אבל הכא אלישנא בעלמא מקשינן דהא דאסרינן ליה בגדיים וטלאים כשאר גידולי קרקע דמיקרו גידולי קרקע והא דלא מברכין עליהו בורא פרי האדמה דלא מיקרו גידולי קרקע אבל אם התלמוד פירשה כעין הפרט שלו בלשון גידולי קרקע אין להפקיד אם לא השוה לשונם. ובקידושין פרק קמא גבי הענקה ובבבא מציעא פרק הפועלים גבי דישה ובסוכה פרק ראשון בחג הסוכות דומיא דחג אף על פי ששוו הלשונות ולא שוו פירושם אין להפקיד אי אפקיה תנא בהאי לישנא כיון דאי נמי אפקיה בלישנא אחרינא הוה אתי ליה שפיר. עד כאן.
תניא הנודר מפירות השנה אסור בכל פירות השנה כלומר עד תשרי בין של אילן בין של פירות הארץ. ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות כלומר בכל בעלי חיים. הרנב״י ז״ל.
ועל הזומית פירש גאון שהוא מרק הנקרש. הריטב״א ז״ל.
מתני׳ מותר להתכסות שלא נדר אלא על דבר המצערו ובזה שיש הוכחה אזלינן בתר מחשבתו ולא אחר לשונו ואם אמר זכור אני שכך היה מחשבתי או שאמר שכחתי כוונתי יש לנו לילך אחר ההוכחה. הרא״ם ז״ל.
וכן בשיטה וז״ל: מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו פירוש דרך הנושאים להפשיל לאחוריהם כיון שמתוך צער נדר בענין המצערו נדר ואזלינן בתר מחשבתו ולא בתר לשונו דכיון שברור לנו שכך חשב ודרך בני אדם להוציא מחשבתן כדרך וכלשון שהוציאו זה הולכין אחר מחשבתו כדפר׳ לעיל בפרק אלו מותרין. וליכא למימר נישייליה דבהכי עסקינן דאמר נתכוונתי למה שעולם רגילין להתכוון לפי הענין שהיה מתכוין אי נמי באומר שכחתי כוונתי. עד כאן.
והא דאמרינן מותר להתכסות אפילו להתכסות קאמר וכל שכן לטעון על כתפו כגון מוכרי כסות תדע דגבי כלאים תנן מוכרי כסות מוכרין כדרכן דהא דכתיב בכלאים לא יעלה עליך דרך מלבוש קאמר או להתכסות בו וגבי נדרים נמי אפילו נדר בהדיא קונם בגד צמר או בגד פשתים עולה עלי מותר לטעון אבל ללבוש אסור. רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר פירוש דזימנין דגיזי צמר ואניצי פשתן אסור לטעון ומותר להתכסות כדמפרש ואזיל. טען והזיע כלומר שהיה טעון צמר או פשתן ועל ידי שהוא טעון מהם הזיע. והיה ריחו קשה פירוש הזיע נקט משום משוי הפשתן שמשאו כבד אבל אין ריחו קשה וריחו קשה נקט משום הצמר שריחו קשה אבל אינו מזיע שאין משאו כבד. ואמר קונם צמר ופשתן עולה עלי מותר להתכסות כלומר ללבוש בגדי צמר או בגד פשתים. ואסור להפשיל לאחוריו כלומר ואסור לטעון מהם בין בגד בין גזין ואניצין שכוונת נדרו היתה לטעון ולא ללבוש. הרנב״י ז״ל.
גמרא פינדיא ופסקיא כולן מיני מלבושין הם ואף על פי שיש מהם של עור הוי בכלל כסות מתני׳ תנא ושייר. הכי תנינן לה בתוספתא דשבת יוצאין פירוש בשבת בסגוס וביריעה אף על פי שלא נעשית למלבוש. מיהו נראה לי שיהא תורת כלי עליו שמשתמשין בו אבל אין תורת תכשיט עליו כלל לא. ובחמילא ובסקורטיא ובקטבליא מפני הגשמים אורחא דמילתא נקט והוא הדין בלא גשמים מותר אבל לא בקופה ובמחצלת אפילו של גמי וכל שכן של קנים. הרועים יוצאין בשקים. ברייתא (אחד) אחרת היא ולמעלה מברייתא זו תניא לה בתוספתא ובתוספת׳ לא תניא באידך ברייתא יוצאין בשק עבה. וכן נראה לי דהיינו שקין דהכא כיון דמיתניא גבי הדדי תרי זימני שק למה לי למתניה. ולא רועים בלבד אמרו שאינן עם בפני עצמן וכיון דלדידהו הוי תכשיט לכולי עלמא שרי. שיטה.
והני ברייתות לא שייכי הכא אלא משום דאיירי הכא במלבושים משונים דחשיבי מלבושים לגבי נודר הכי נמי דכמו כן אשכחנא גבי שבת דחשיב להו מלבושים. כיצד אמר רבי יהודה וכו׳ בא להשמיענו שכשם שאסר להפשיל והתיר ללבוש כשנדר בצרת משא כך להפך כשנדר בצרת מלבוש. היה טעון פשתן והזיע מה שהזיע היינו הוכחתו שלא אסר אלא בטעינה שדרך נושאין להזיע משום משאו וריחו ואם כן היכא דלא הזיע יעמוד לנו דינו בספק. ובתוספתא ליתא הך סיפא. הרא״ם ז״ל.
כתב הרנב״י ז״ל בפירושו להלכות הרמב״ן ז״ל וז״ל: וכתב רבינו ז״ל הא דקתני ברישא דברייתא היה לבוש צמר והוצר לאו דוקא כלומר לאו דוקא שהיה לבוש אותו אלא הכי נמי לנודר סתם כלומר שלא היה לבוש לא צמר ולא פשתן ונדר מן הצמר שאין במשמע אלא ללבוש. ומתניתין נמי דייקא דהא לא פליג רבי יהודה ארישא פירוש דתנן אמר קונם צמר עולה עלי וכו׳ ולא קתני היה לבוש צמר וכו׳ דרבי יהודה לאו לאיפלוגי אתא. וקא פסק חד מרבוותא כרבי יהודה ומסתברא כוותיה דאף על גב דתני לה כיחידאה לית לן ראיה דפליגי עליה קרבן בכלום. ותנן נמי כי האי גוונא בפרקין דלעיל רבי יהודה אומר קונם גריס וחטה שלא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים ותנן נמי אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה ולאו פלוגתא היא. ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנן באירך פירקין שלא נתכוון זה אלא לשם אישות שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה. פירוש דתנן התם היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם הרי זו מותרת ליהנות לו שלא נתכוון אלא לשם אישות. היה מסרב בחברו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאני נכנס מותר ליכנס לביתו שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה. והא ודאי בדרבי יהודה שייכן. והכי נמי אשכחן דאיתמר עלה בירושלמי פירוש על הנך דאידך פירקין א״ר יסא דרבי יהודה היא דרבי יהודה אמר הכל לפי הנודר. עד כאן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א תניא [שנויה ברייתא]: הנודר מן הדגן — אסור אף בפול המצרי יבש, ומותר בו בעודו לח. ומותר באורז, וכן בחילקא, בטרגיס ובטיסני (מיני גריסים מגרגירי חטה). הנודר מן פירות השנה — אסור בכל פירות האדמה והעץ הצומחים באותה השנה, ומותר בגדיים ובטלאים ובחלב ובביצים ובגוזלות שנולדו באותה שנה, לפי שאינם נקראים ״פירות״ סתם. ואם אמר ״גידולי שנה זו אסורים עלי״ — אסור בכולן.
§ It is taught in a baraita: For one who vows that grain [dagan] is forbidden to him, it is prohibited to partake of the dry cowpea, and it is permitted for him to partake of fresh cowpea. And it is permitted for him to partake of rice, as well as of wheat kernels split into two parts [ḥilka], of wheat kernels crushed into three parts [targeis], and wheat kernels crushed into four parts [tisnei]. For one who vows that produce of the year is forbidden to him, it is prohibited to partake of all produce of the year that grew from the ground or on trees, and it is permitted for him to partake of goats, and of lambs, and of milk, and of eggs, and of chicks born that year, as they are not included in the category of produce. And if he said: Growths of the year are forbidden to me, it is prohibited for him to eat all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) בהַנּוֹדֵר מִן פֵּירוֹת הָאָרֶץ אָסוּר בְּכׇל פֵּירוֹת הָאָרֶץ וּמוּתָּר בִּכְמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת וְאִם אָמַר גִּידּוּלֵי קַרְקַע עָלַי אָסוּר בְּכוּלָּן.

For one who vows that produce of the land is forbidden to him, it is prohibited for him to partake of all produce that grow from the land, and it is permitted for him to partake of truffles and mushrooms that are not in the category of produce of the land. But if he said: The growths of the ground are forbidden to me, it is prohibited for him to eat all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותר בכמהין ופטריות – שגדלין נמי על העצים.
אסור בכולן – דכמהין ופטריות גידולי קרקע נינהו.
הנודר מן פירות הארץ אסור בכל פירות הארץ ומותר בכמיהין ופטריות, ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן.
בכל פירות הארץ. פרי עץ ופרי האדמה:
הנודר מפירות הארץ אסור בכל פירות הארץ – פי׳ בכל פירות היונקים מן הארץ ואפי׳ פירות האילן ומותר בכמהין ופטריות ואם אמר גידולי קרקע עלי אסור בכולן דאע״ג דלא ינקי מארעא מירבא רבו מארעא אלא דינקי מאוירא והיינו דקרי להו התם בפ׳ כיצד מברכין (דף מ:) דבר שאין גידולו מן הארץ ומברכין עליהם שהכל כיון דלא ינקי מארעא אפילו הכי גידולי קרקע נינהו כיון דרבו מארעא ולא קשיא אהדדי.
תוספתא (תוספתא נדרים ד׳) הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין. ואמרינן עלה בירושלמי (הלכה א) אתיא כמאן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם פי׳ דקרו תירוש לכל דבר מתוק בהשאלת לשון ברם למאן דאמר בנדרים לא הלכו אחר לשון ב״א התורה קראה אותו תירוש זה היין ע״כ הילכך אנן דמשתעינן בלשון אומות כי אמרינן תירוש בלשון הקדש דעתין אלשון תורה ואינו אסור אלא ביין בלחוד וכן כל כיוצא בזה.
הנודר מן התבלין אסור בחיין ומותר במבושלין ואם אמר הרי הן ע״פ הרי הן עלי אסור בהן בין חיין בין מבושלים הנודר מן הפת אינו אסור אלא בפת הבאה מחמשת המינים בלבד ותנן נמי וכו׳ – ואמרי׳ עלה בירושלמי (הלכה ב) מה אנן קיימין אם באומר פת סתם אין קרוי פת אלא של חטים ושל שעורים בלבד א״ר יוסי קיימתיה במקום שאוכלין פת מכל דבר אין לך קרוי פת סתם אלא של חמשת המינים בלבד ע״כ.
ומיהו היכא דגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם אסור בפת חטים בלבד שגמר בלבו ולא בשל שעורים ושאר מינים כיון שלא היו פיו ולבו שוין דהוה ליה כטעותא דלעולם בעינן שיכוין לבו לומר הדברים שיוציא בפיו וכל שפיו ולבו שוין לכך אלא שהתנה בלבו ענין אחר הוו דברים שבלב ואינם דברים וכבר פרישנא לה בפרק קמא והיינו דגרסינן בפרק שבועות שתים בתרא (דף כו:) בשפתים ולא שגמר בלבו להוציא פת חטים והוציא פת סתם מנין תלמוד לומר לכל אשר יבטא האדם והכי פירושו הוציא פת סתם מנין דלא מיתסר אלא בפת חטים בלבד ובהכי מיהא מיתסר אף על פי שגמר בלבו חטים והוציא פת סתם דמשמע אף של שעורים ולא אמרינן שאין פיו ולבו שוים ויהא מותר בכולן ת״ל לכל אשר יבטא האדם דכיון דאמר לישנא דמשמע כל פת כיון שיש בכללו חטים כמו שגמר בלבו מיתסר בפת חטים מיהת שפיו ולבו שוים וכדפרישית התם.
נקטינן דבמקום שאוכלין פת מכל דבר ואפילו מאורז וחטים לא משמע פת אלא מחמשת המינים ובמקום שאין אוכלין אלא מחמשת המינים לא משמע אלא מחטים או שעורים ואם גמר בלבו לאחד מן המינים והוציא פת סתם מיתסר בההוא דגמר בלביה בלחוד.
גרסינן בפ׳ בכל מערבין (דף ל.) הנודר מן המזון מותר במים ובמלח והוינן בה מים ומלח הוא דלא מיקרי מזון הא כל מידי מיקרי מזון והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין מברכין מיני מזונות אלא על חמשת המינים בלבד ואילו מיקרי מזון אמאי לא יצא בברכת מיני מזונות ופרקינן אמר רב הונא באומר כל הזן עלי פי׳ דבכי האי גונא מיתסר בכל דבר חוץ ממים ומלח אבל הנודר מן המזון אינו אסור אלא בחמשת המינים בלבד.
ומותר בכמהין ופטריות – דלאו פירות הארץ נינהו מיהו בכלל גידולי קרקע איתנהו כדמפרש ואזיל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הנודר מן פירות הארץ — אסור בכל פירות הצומחים מן הארץ, ומותר בכמהין ופטריות שאינם נקראים ״פירות הארץ״. ואם אמר ״גידולי קרקע עלי״ — אסור בכולן.
For one who vows that produce of the land is forbidden to him, it is prohibited for him to partake of all produce that grow from the land, and it is permitted for him to partake of truffles and mushrooms that are not in the category of produce of the land. But if he said: The growths of the ground are forbidden to me, it is prohibited for him to eat all of them.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּרְמִינְהִי געַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ וְתַנְיָא עַל הַמֶּלַח וְעַל הַזָּמִית וְעַל כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת אוֹמֵר שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ אָמַר אַבָּיֵי מִירְבָּא רָבוּ מֵאַרְעָא מֵינָק מֵאַוֵּירָא יָנְקִי וְלָא מֵאַרְעָא וְהָא קָתָנֵי עַל דָּבָר שֶׁאֵין גִּידּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ תְּנִי עַל דָּבָר שֶׁאֵין יוֹנֵק מִן הָאָרֶץ.:

And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Berakhot 40b): And over a food item whose growth is not from the ground, one recites: By Whose word all things came to be. And it is taught in a baraita: Over salt and over brine [zamit], and over truffles and mushrooms, one recites: By Whose word all things came to be. Apparently, truffles and mushrooms are not in the category of growths of the ground. Abaye said: They grow from the earth, but with regard to sustenance, they draw sustenance from the air and not from the earth. The Gemara asks: Why is that distinction significant? Isn’t it taught: Over a food item whose growth is not from the ground one recites the blessing: By whose word all things came to be? Even according to Abaye, mushrooms grow from the ground. The Gemara answers: Emend the mishna to read: Over a food item that does not draw sustenance from the ground, one recites: By Whose word all things came to be.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פטר
פטרא(שבת קמ:) האי מאן דתלש פיטרא מאונא דחצבא חייב משום עוקר דבר מגידולו פירוש פיטרא מאונא דחצבא כעשב בעציץ שאינו נקוב דמי (עוקצים פרק א) כל ירקות השדה ושמרקעין ופטריות (נדרים נה:) על הכמהין ועל הפטריות יאמר שהכל נהיה בדברו ויש מהן בערך כמהין פירוש כמהין טיראט״ופלי. פטריות פונג״י (א״ב וכן בלשון ישמעאל):
א. [שוואם.]
זומית – שלמור״א בלע״ז.
אומר שהכל נ״ב – מדקא חשיב בכלל שאין גידולו מן הארץ כמהין ופטריות אלמא דלאו גידולי קרקע נינהו.
מאוירא ינקי – שאין להם שרשים בארץ לפיכך אין מברכין עליהם כדבר שגדל מן הארץ.
והא קתני על דבר שאין גידולו מן הארץ – והיינו כמהין ופטריות אלמא אפי׳ מירבא נמי לא רבו מארעא.
שאין יונק – דהיינו כמהין ופטריות דמאוירא ינקי.
[מירבא רבו מארעא] – כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה.
ועל הזומית. שלמור״א בלע״ז:
מירבא מארעא קא רבו. מלחלוחית הארץ הם גדילים אע״פ שאינם נוגעים בקרקע:
זמית – שלמור״א בלע״ז.
ועל כמהין ופטריות אומר שהכל נהיה בדברו – אלמא לאו גידולי קרקע נינהו דהא תני ברישא דברייתא על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל נהיה בדברו.
מירבא רבו מארעא – ולפיכך כי אמר גידולי קרקע עלי אסור בכמהין ופטריות מיהו עיקר יניקתם מאוירא ינקי ומש״ה מברך עלייהו שהכל: תוספתא (פ״ד) הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ומותר ביין. וגרסינן עלה בירושלמי כמאן דאמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם כלומר שדרכן לקרות תירוש לדברים המתוקים ולא ליין ברם כמאן דאמר לא הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם התורה קראה אותו תירוש תירושך זה יין. הילכך אנן דמשתעינן בלשון לעז אם נדר מן התירוש בלשון הקדש אסור ביין ומותר בכל מיני מתיקה דאנן לא קרינן תירוש אלא ליין כלשון תורה ותנן בפ׳ בכל מערבין (עירובין דף ל.) הנודר מן המזון מותר במים ומלח והוינן בה מים הוא דלא איקרו מזון הא כל מידי איקרי מזון לימא תיהוי תיובתיה דרב ושמואל דרב ושמואל אמרי תרוייהו אין מברכין בורא מיני מזונות אלא על ה׳ המינים בלבד אמר רב יוסף באומר כל הזן עלי דכה״ג אסור בכל דבר חוץ ממים ומלח אבל הנודר מן המזון אינו אסור אלא מה׳ מינין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורמינהי [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במשנה: על דבר שאין גידולו מן הארץ אומר ״שהכל נהיה בדברו״, ותניא [ושנויה ברייתא]: על המלח ועל הזמית (מין מרק) ועל כמהין ופטריות אומר ״שהכל נהיה בדברו״. משמע שכמהים ופטריות אינם נקראים גידולי קרקע! אמר אביי: מירבא רבו מארעא [גדלים, צומחים הם בפועל מן הארץ] אבל מינק מאוירא ינקי [לינוק, מן האויר הם יונקים] ולא מארעא [מן הארץ]. ומקשים: והא קתני [והרי שנה] שם ״על דבר שאין גידולו מן הארץ״ ובכללם כמהים ופטריות, ואיך ניתן לומר שכמהים ופטריות גידולם מן הארץ! ומשיבים: תני [שנה, ותקן] באותה משנה: על דבר שאין יונק מן הארץ.
And the Gemara raises a contradiction from a mishna (Berakhot 40b): And over a food item whose growth is not from the ground, one recites: By Whose word all things came to be. And it is taught in a baraita: Over salt and over brine [zamit], and over truffles and mushrooms, one recites: By Whose word all things came to be. Apparently, truffles and mushrooms are not in the category of growths of the ground. Abaye said: They grow from the earth, but with regard to sustenance, they draw sustenance from the air and not from the earth. The Gemara asks: Why is that distinction significant? Isn’t it taught: Over a food item whose growth is not from the ground one recites the blessing: By whose word all things came to be? Even according to Abaye, mushrooms grow from the ground. The Gemara answers: Emend the mishna to read: Over a food item that does not draw sustenance from the ground, one recites: By Whose word all things came to be.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: דהַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה אָמַר קוּנָּם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִיזֵּי צֶמֶר הַפִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִּשְׁתָּן.

MISHNA: For one who vows that a garment is forbidden to him, it is permitted to wear sackcloth, and to wear a sheet, and to wear a coarse curtain [ḥamila], as these are not in the category of garments. For one who said: Wool is konam for me and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to cover himself with wool fleece, which is not considered a garment, and it is prohibited for him to wear only a woolen fabric. For one who said: Flax is konam for me and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to cover himself with uncombed flax in bundles, and it is prohibited for him to wear only a flaxen fabric.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חמל
חמלא(נדרים נה:) הנודר מן הכסות מותר בשק ביריעה ובחמילה (א״ב פירש רש״י כעין יריעה היא):
א. [היללע.]
מתני׳ חמילה – כעין יריעה היא.
קונם צמר עולה כו׳ – משמע מלבוש של צמר.
באניצי פשתן – דדייק ולא נפיץ.
הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה.
שק יריעה וחמילה – אינן בגדים הם.
מותר להתכסות בגיזי צמר – שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג.
הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן רבי יהודה אומר הכל לפי הנודר טען והציע והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי מותר לכסות ואסור להפשילן לאחוריו.
המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן ר׳ יהודה אומר הכל לפי הנדר טען והזיע והיה רוחו קשה אמר קונם צמר ופשתן עולי עלי מותר לכסות ואסור להפשיל לאחוריו אמר הר״ם פי׳ שק הוא עשוי משער ויריעה בגד עבה שעיר בלתי תפור וחמילה הוא יקחהו אדם והוא בתכלית השעירות ויכסה בו האדם להגין מהמטר וכן היריעה הנזכרת בכאן ור׳ יהודה לא יקראהו על כונת המלה ואמנם יקחוהו על ענין אשר יפול עליו ויהיה הנדר בעבורו והלכה כר׳ יהודה:
מתני׳ שק ויריעה וחמילה. מיני בגדים הם:
מותר לכסות בגיזי צמר. שלא נתכוין אלא לבגדי צמר:
מתני׳ הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה – פי׳ שאין בכלל כסות אלא מה שדרך לעשות ממנו מלבוש ואלו הם בגדים קשים שאין עושים מהם מלבוש.
אמר קונם עלי צמר מותר לכסות בגיזי צמר קונם פשתן עולה עלי מותר לכסות באניצי פשתן – פי׳ שלא נתכוין זה אלא לבגד צמר או פשתן ואף על פי שלא הזכיר לשון בגד ובבגדים נמי לא מיתסר אלא לכסות וללבוש אבל מותר לטעון או להציע תחתיו דלישנא דעולה עלי לא משמע אלא דרך מלבוש וכדאמרינן בכלאים (ביצה דף יד:) דכתיב ביה לא יעלה עליך אבל אתה רשאי להציעו תחתיך ותניא מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה דלמא לא יעלה עליך לא משמע אלא מלבוש (ולא) [או] לכסות להתחמם אבל הצעה או טעינה בעלמא לא משמע וה״ה בלשון בני אדם ואע״ג דבכלאים אסרו להציע במה שראוי ללבוש אפילו עשר מצעות זו על גב זו וכלאים תחתיהם ההיא גזרה דרבנן היא ומה שאסרו להעלות על בשרו אפילו מרדעת שיש בה כלאים ומשמע דאיסורא דאורייתא ההיא כשמתכוין לכסות ולהתחמם אבל בטעינה בלחוד כדרך מוכרי כסות מותר והכא גבי נדרים לית לן אלא בלישניה בלחוד כנ״ל.
מתני׳ מותר בשק וביריעה ובחמילה – דלא מיקרי כסות.
מותר להתכסות בגיזי צמר – שאינו במשמע [אלא] לבישה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב משנה הנודר מן הכסות — מותר בלבישת שק, וביריעה, ובחמילה (מין יריעה גסה) שאינם בכלל כסות רגילה. אמר ״קונם צמר עולה עלי״ — מותר לו להתכסות בגיזי צמר כיון שאינם בכלל מלבוש, ואינו אסור אלא באריג של צמר. וכן אם אמר ״קונם הפשתן עולה עלי״ — מותר להתכסות באניצי פשתן (פשתן שלא נטווה), שלא נתכוון אלא ללבישת אריג של פשתן.
MISHNA: For one who vows that a garment is forbidden to him, it is permitted to wear sackcloth, and to wear a sheet, and to wear a coarse curtain [ḥamila], as these are not in the category of garments. For one who said: Wool is konam for me and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to cover himself with wool fleece, which is not considered a garment, and it is prohibited for him to wear only a woolen fabric. For one who said: Flax is konam for me and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to cover himself with uncombed flax in bundles, and it is prohibited for him to wear only a flaxen fabric.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר ההַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר טָעַן וְהִזִּיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה אָמַר קוּנָּם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לְהִתְכַּסּוֹת וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו.:

Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows. If one was bearing a burden of wool and linen, and was sweating, and its smell was unpleasant for him, and in reaction, he said: Wool and linen are konam for me and I will therefore not place them upon myself, it is permitted for him to cover himself with wool and linen garments, but it is prohibited for him to sling them over his shoulder behind him as a burden. The circumstances of his vow make it clear that he intends to forswear carrying wool and linen as a burden rather than the wearing of them as a garment.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טעון צמר ופשתן והזיע – מחמת המשוי.
והיה ריחו קשה וכו׳.
ואסור להפשילן לאחוריו – לעשות משוי מאותן מינין דבענין שנצטער נדר דהיינו לטעון ולא לכסות ולהכי מותר לכסות.
אמר קונם צמר ופשתים עולה עלי הכל לפי הנודר, היה טעון צמר ופשתים והזיע ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי אסור לטעון ומותר להתכסות, היה לבוש צמר ופשתים והזיע ואמר קונם צמר ופשתים עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון.
הכל לפי הנודר – פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר.
היה טעון – פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות.
מותר להתכסות – שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער.
רוחו קצרה – שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה.
אמר המאירי הנודר מן הכסות ר״ל כסות עליון ופירשו בגמרא שסתמו נאמר על מלבוש של עור הקרוי בלשון תלמוד סקירטיא או על של פשתן גס הקרוי כיתנא דצלעא כלומר שאינו ראוי לידבק בבשר מותר להתכסות בשק והוא אריג של נוצה של עזים וביריעה והוא בגד קשה שאינו תפור ובחמילה והוא כעין יריעה ויש מפרשים בה כסוי המשואות שהסוחרים מביאים וקורין אותן שרפיליירה ויש מפרשים בגד קשה שנותנין בראש כמין כובע מפני הגשמים שאין אלו בכלל כסות:
הכל לפי הנודר. לפי שעת הנדר כיון שניכר שמחמת כובד משאו נדר מותר לכסות:
ר׳ יהודה אומר הכל לפי הנודר – פי׳ ר׳ יהודה לא בא לחלוק אלא לפרש שפעמים שיהא אסור ומותר לכסות כיצד טען והזיע והיה ריחו קשה. פי׳ והיה טעון אניצי פשתן או גיזי צמר והיה מצר לו ריח הצמר או שהיה מזיעו משא הפשתן שהוא כבד ואמר קונם צמר ופשתן עלי מותר לכסות ואסור להפשילו לאחוריו פי׳ מותר ללבוש ואסור לטעון בין בגד בין אניצין דאנן סהדי דלהו נתכוין מיהו אם אמר שנתכוין אפילו ללבוש הכל כפירושו.
הכל לפי הנודר – לפי מה שהיה ענין הנודר בשעת הנדר ועל איזה ענין נדר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ר׳ יהודה אומר: הכל מתפרש לפי הנודר: אם טען (נשא) מטען של צמר ופשתים והזיע, והיה ריחו קשה (לא נוח) לו, ומתוך כך אמר ״קונם צמר ופשתים עולה עלי״ — מותר להתכסות בבגדי צמר ופשתן, ואסור להפשיל לאחוריו כמשא, לפי שבשעת הנדר היתה כוונתו לנשיאת צמר ופשתן ולא ללבישתם.
Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows. If one was bearing a burden of wool and linen, and was sweating, and its smell was unpleasant for him, and in reaction, he said: Wool and linen are konam for me and I will therefore not place them upon myself, it is permitted for him to cover himself with wool and linen garments, but it is prohibited for him to sling them over his shoulder behind him as a burden. The circumstances of his vow make it clear that he intends to forswear carrying wool and linen as a burden rather than the wearing of them as a garment.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גמ׳גְּמָרָא: תַּנְיָא הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת מוּתָּר בְּשַׂק וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה וְאָסוּר בְּפוּנְדָּא וּבִפְסִקְיָא וּבִסְקוּרְטְיָא וּבְקָטָבֻלְיָא וְאַנְפִּלְיָא וּפְלִינְיָא וּמִכְנָסַיִם וְכוֹבַע מַאי אִיסְקוּרְטֵי אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה כִּיתּוּנָא דְצַלָּא.

GEMARA: It is taught in a baraita: For one who vows that a garment is forbidden to him, it is permitted to wear sackcloth, and to wear a sheet and to wear a coarse curtain, and it is prohibited for him to wear a money belt [punda], or to wear a sash [pesakiyya], or to wear a sekurtiyya, or to wear a leather spread [katavliyya], or to wear a leather sock [anpilya] or to wear a leather apron [pelinya], and trousers, and a hat. The Gemara asks: What is the meaning of iskurtei, mentioned in the baraita as sekurtiyya? Rabba bar Ḥana said: It means a tanner’s apron.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך פלניא
פלניאא(נדרים נה:) אנפלי׳ ופלניא מכנסים (נדה יג:) מכנסי כהנים למה הן דומין כמין פלניא של פרשין ס״א פמלניא של פרשין למעלה עד מתנים למטה עד ירכים ויש להן שנצין (א״ב יש לגרוס פנימליא ופי׳ המלה בלשון רומי מכנסים):
א. [ביין קליידער.]
גמ׳ פונדא – אזור חלול שחוגרין בו.
פסקיא – פיישול״א.
אסקורטיא – מפרש לקמן.
קטבליא – מלבוש של עור קשה שלובש על האסקורטיא.
אנפליא – הוש״ש בלע״ז של עור.
פליניא – סינר.
כיתונא דצלא – מלבוש של עור.
פונדא – אבנט חלול וככסות דמי.
פסקיא – פייש״א.
אנפליא – קלצו״ן.
כיתונא דצלא – פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים.
אמר קונם צמר עולה עלי מותר לכסות בגיזי צמר וכן אם אמר קונם פשתן עולה עלי מותר באניצי פשתן שאין הכונה אלא בבגד צמר או בבגד פשתן ופירשו בגמרא בלשון ברייתא שהנודר מן הכסות אסור בפונדייא ר״ל אבנט ובפסקיא והוא כעין חגור של צמר שחוגרין בו את התנוקות ונקרא פאיישא ובאנפליא והם בתי הרגלים ובמכנסים וכובע:
ר׳ יהודה אומר הכל לפי הנדר פי׳ ר׳ יהודה אינו חולק על שלפניו אלא דבר אחר הוא בא ללמדנו כלומר שאין משגיחין בדבור לבד אלא אף הענין שהנדר בא עליו כיצד טען בגדים של צמר או של פשתן עליו שלא כדרך לבישה והזיע מרוב המשא והיה ריחו קשה ואמר קונם צמר או פשתן עולה עלי מותר לכסות ר״ל ללבוש אבל לא להפשיל לאחוריו דרך משוי שבודאי לא נתכון אלא על הטעינה ופירשו בגמרא כלשון ברייתא דדכותה היה לבוש בגדי צמר והיה מיצר עליהם מרוב חמימות ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר להפשיל לאחוריו וכן בפשתן ובזו האחרונה מיהא לא סוף דבר במיצר אלא אף בנודר סתם כונתו על הלבישה אלא דאיידי דנקט בברייתא קמייתא במיצר מרוב המשא נקט בתרייתא במיצר מרוב החום והלכה כר׳ יהודה וכמו שסתמו במשנה בפרק קונם היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם מותרת ליהנות לו שלא נתכון אלא לשם אישות וכן היה חבירו מסרב בו שיאכל עמו ואמר קונם ביתך שאני נכנס טפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות עמו צונן שלא נתכון זה אלא לאכילה ושתיה:
משנה הנודר מן הבית מותר בעליה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל הבית הנודר מן העליה מותר בבית הנודר מן המטה מותר בדרגש דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים דרגש בכלל המטה הנודר מן הדרגש מותר במטה הנודר מן העיר מותר להכנס לתחומה ואסור להכנס לעבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים אמר הר״ם פי׳ דרגש עריס קטן יושם לפני המטה הגדולה וכבר ביארנו בחמישי מעירובין שהבתים ודומיהן מהמקומות המיושבין אשר הם חוץ המדינה כאשר היו קרוב מהמדינה ע׳ אמה הנה הם יוחסו אל המדינה ונמדוד אותן כלן מרבעות ואז ימדד מצלע המרובע אלפים אמה לכל רוח והוא תחום שבת אשר יקרא תחום העיר ואלו התוספות אשר הוסיפו למדינה כאשר נרבעם מלקיחת הבתים אשר הם חוץ ממנה תקרא עבור העיר והוא כמו המדינה ודינו כדין המדינה וכבר ביארנוהו זה וצירנוהו במקומו הוא נעילת השער ויקיפו בו הדלתות ואין הלכה כרבי מאיר בכל מה שאמר:
אמר המאירי הנודר מן הבית מותר בעליה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עליה בכלל בית ואין בית בכלל עליה והלכך הנודר מן הבית אסור בעליה והנודר בעליה מותר בבית והלכה כחכמים הנודר מן המטה מותר בדרגש ודרגש זה מפרשים בו מטה קטנה העשויה לפני מטה גדולה לעלות ממנה על הגדולה והיתה של עור והוא שפירשוה בגמרא ערסא דצלא ר״ל של עור וחכמים אומרים דרגש בכלל מטה ואין מטה בכלל דרגש והלכך הנודר מן המטה אסור בדרגש והנודר מן הדרגש מותר במטה והלכה כחכמים:
הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ר״ל תוך אלפים אמה שהרי אף תוך התחום נקרא חוץ לעיר כדכתיב ומדותם מחוץ לעיר אבל אסור ליכנס בעבורה ר״ל בורגנין שהן חוץ לעיר בתוך שבעים אמה ושירים שדנין אותה כעיר לימדד מהם ולהלן אלפים אמה וכן מצינו שנאמר ביהושע בהיות יהושע ביריחו אע״פ שלא היה בפנים אלא בעבורה ומאחר שהן בכלל העיר אסור ליכנס בהן ואין צריך לומר מהם ולפנים וכן הלכה:
נדר מן הבית אסור מן האיגוף ולפנים ר״ל מצד הפנימי של משקוף שהדלתות מגיפות עליו ולפנים הא תחת האיגוף והוא עובי סף הפתח העומד כלפי חוץ כשהפתח נעול מותר וכן הלכה ובתלמוד המערב שבמסכת מעשרות שנינו שבית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות אינו בית והנודר מן הבית מותר לישב בו:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:
יוצאין בשבת בשק עבה דרך כסות עליון להגין מן הגשמים ובסגוס עבה והוא בגד של צמר עב וביריעה ובחמילה שכל אלו דרך ללבשן בחול מפני הגשמים ונקראין מלבוש לענין זה לומר שאינו משאוי אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת מפני הגשמים:
גמ׳ פונדא ופסקיא. וכן כל אלו מיני מלבושים הם יש שהם של עור ויש שהם של בגד:
גמ׳ פונדא – אזור חלול.
סקרטיא קטבליא – כולם מיני מלבושים של עור וכדמפרש מאי סקרטיא כיתונא דצלא חלוק של עור שלובשים העבדנים על בגדיהם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג גמרא תניא [שנויה ברייתא]: הנודר מן הכסות — מותר בשק וביריעה ובחמילה, ואסור בפונדא (חגורה רחבה) ובפסקיא (חגורה) ובסקורטיא ובקטבליא (מלבושי עור) ואנפליא (גרביים של עור) ופליניא (סינור עור) ומכנסים וכובע. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״איסקורטי״ שהוזכרה כאן? אמר רבה בר חנה: הכוונה היא לכיתונא דצלא [כותנות של עור].
GEMARA: It is taught in a baraita: For one who vows that a garment is forbidden to him, it is permitted to wear sackcloth, and to wear a sheet and to wear a coarse curtain, and it is prohibited for him to wear a money belt [punda], or to wear a sash [pesakiyya], or to wear a sekurtiyya, or to wear a leather spread [katavliyya], or to wear a leather sock [anpilya] or to wear a leather apron [pelinya], and trousers, and a hat. The Gemara asks: What is the meaning of iskurtei, mentioned in the baraita as sekurtiyya? Rabba bar Ḥana said: It means a tanner’s apron.
רי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) תַּנְיָא ויוֹצְאִין בְּשַׂק עָבֶה וּבְסָגוֹס עָבֶה וּבִירִיעָה וּבַחֲמִילָה מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים אֲבָל לֹא בְּתֵיבָה וְלֹא בְּקוּפָּה וְלֹא בְּמַחְצֶלֶת מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים הָרוֹעִים יוֹצְאִין בְּשַׂקִּים וְלֹא רוֹעִים בִּלְבַד אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל אָדָם אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה.:

It is taught in a baraita: One may go out into the public domain on Shabbat covered in thick sackcloth or in a coarse woolen blanket [sagos], or in a sheet or in a coarse curtain as protection from the rain. They are considered garments, not burdens. However, he may neither go out covered in a box, nor in a basket, nor in a mat as protection from the rain, as they are considered burdens, not garments. Shepherds may go out on Shabbat covered in sackcloth, as they typically go out in sackcloth garments. And the Sages did not say this only with regard to shepherds; rather, they said that all people may go out wearing sackcloth; however, the Sages spoke in the present, addressing situations that were prevalent.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סכום
סכוםא(נדרים נה:) יוצאין בשק עבה ובסכוס עבה. ס״א סגוס עבה מפו׳ במקומו:
ערך אנפליא
אנפליאבופמלני׳ ומכנסים (נדרים נה) (גיטין כה.) קטן ואנפוליא פסולים שני אנפוליאות (שבת קיט.) שני אנפוליאות בבראשית רבה ולבני הפילגשים והוא כמו אמפליא שפירש למעלה:
ערך חלק
חלקג(משנה מעשרות א׳:ח׳) מחליקין בתאנים ובענבים של טבל פי׳ לשון חילוק הוא. (משנה פאה ג) המחליק בצלים לחים לשוק ומקיים יבשין לגורן פי׳ מחלקאת בצליו וקוצר את הלחים למוכרן בשוק ומקיים את היבשים להצניעם לעשות מהן גורן. (מכשירין פ״ו נדרים נה מועד קטן יג:) חלקא טרגיס וטיסני פירשנו בערך זריד חילק׳ ופלגו חילקא פירשנו בערך אזיא (א״ב פירוש הלקא בל׳ רומי מין תקון של חטים שמסירים קליפתם וחולטים אותם במים חמין וחוברין אותם בתוך בגד עב ומערבים עמם חול נקי ואחר זמן מסירים החול ונעשים מן החטים כדורים קטנים כעין זרע גד ותיקון זה בזמניהם היה מורגל אבל טרגיס בלשון יוני ורומי מין תקון אחר של חטים גם כן חלוטם במים חמים ופירוש פטסני בלשון יוני ורומי דגן ובפרט שעורה אשר הוסרה קליפתה אחר ששורין אותה במים) תנו חלק לפלוני בכור פירשנו בערך בר. (ברכות כז:) הנחלק על ישיבתו של רבו. (סנהדרין קי.) כל הנחלק על רבו כאילו נחלק על השכינה וכו׳. (שביעית פרק ד) המחלק שלשה זה בצד זה פירוש הנוטל ג׳ זה בצד זה הוא המחליק. (מקואות פרק ח) ראה מים חלוקין או עכורין בתחילה טמא פ׳ אם היו המים חלוקין או עכורין קודם השתן טהור ואם אחריו מין קרי הוא. (ברכות פרק הרואה מקום בגמ׳ בנה בית בירושלמי) אל חי חלקנו צורינו צוה ידידות שארנו משחת ועיקרה בתוספת ברכות:
ערך סקורטיא
סקורטיאד(כלים פרק י״ו) תיק טבלא וסקורטיא (כלים פכ״ו). עור סקורטיא עור קטבליא פי׳ חלוק של עור שלובשין אותן העבדנין בשעת מלאכתן (אהלות פרק ח) ויריעה וסקורטיא וקטבליא (נדרים נה). תניא הנודר מן הכסות מותר בשק וביריעה ובחמילה ואסור בפונדא ובפסיקיא ובסקורטיא ובקטבליא מאי אסקורטיא אמר רבה בר חנא כיתונא דצלא (א״ב פי׳ בל׳ רומי לבוש או כסות או דבר אחר העשוי מעור עב וחזק):
ערך פנדה
פנדהה(ברכות סב:) ובפונדתו מפשלת לאחוריו (שבת קיג. פסחים יא.) רבי יהודה אמר כורך עליו פונדא או פסיקיא (שבת קב) אונקלי ופונדא (נדרים נה) הנודר מן הכסות אסור בפונדא ובפסיקיא (כלים פכ״ט) הפונדא והמעפורת (שבת כו) מי לא תנן (זבין פרק ז) זב שהיה מוטל על חמשה ספסלין או על חמשה פונדאות (שבת עא) באזנו ובשערו ובפונדתו ופיה למטה בין פונדתו לחלוקו (גמרא) המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה חייב. פי׳ פונדא ממש בלעז והוא ענין פסקיא של עור שהוא תרגום חגורה (א״ב פי׳ בל׳ רומי כיס ושק מוכן למעות עשוי כרשת):
ערך שף
שףו(פסחים לט:) שפה היא על בשרה יבש. (מועד קטן יא.) שפין את הסדקין ומעגילין אותן (מ״ז כו) דלמא שייפא סם לדד. (שבת קמ) אין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן (משנה עדיות ג) כרשיני תרומה ב״ש אומרים שורין ושפין בטהרה. (עבודה זרה מט) שפאה לצרכה אסור שיפה ובעיטה כבר פירשנו בערך בעט. (כלים פי׳ נדרים נה) המטה והעריסה משישפם בעור הדג פי׳ מלשון ושפית יתיה (כלים פי״ד) הסייף מאמתי מקבל טומאה משישפנו. (בבא בתרא פא) הגדילו לא ישפה. (מעילה יד) אין מועלין לא בשפוי ולא בנביה פי׳ לוקח הגזבר קורה של הקדש ומתקנה בנרגא ומה שנופל ממנו אם יהנה אדם ממנו אינו חייב קרבן מעילה מן ושפית יתיה וכן פי׳ הגדילו לא ישפה ניקוי ושיפוי מן האילן כגון זמורת הכרם וכיוצא בו. (חולין כה) כל שעתיד לשוף קולית ששפה לאורכה כבר פירשנו בערך דקל. (שבת עה) השף בין העמודים חייב משום ממחק פי׳ השף בין העמודים שעושה כדי להחליקן חייב משום מוחק וכן הממרח את הרטיה. (ירושלמי) מה מחיקה היתה במשכן היו שפין העור על גבי העמוד רב יהודה אומר חייב משום מוחק פי׳ אחר ששף את הקרקע של בין העמודים בסנדל של סיידים ומפורש בערך סנדל חייב משום מוחק. (בבא קמא כב) כגון דשף צלמי פי׳ כגון שהיו לו צורות מצויירין בכותל ונתחככה בהן ושפפה אותן מלשון ושפית יתיה ובערם מן הכותל לגמרי כדגרסינן (יומא סח) מבערב ישפשף כלומר יחכך בבשרו עד שיבערהו לגמרי. (מקואות פרק ט) אא״כ שיפשף. (יומא ל) א״ר אשי זאת אומרת מצוה לשפשף. (שבת נ) ובשיפא דא ודא אחת היא פי׳ ששפאה שאין לה חלודה. (ראש השנה כד) והא כנישתא דשף יתיב בנהרדעא דהוה בי אנדרטא. (מגילה כח) רב ששת הוה יתיב בבי כנישתא דשף יתיב בנהרדעא פירות בגלות יכניה וסיעתו כד אתו לנהרדעא בני כנישתא ויסדוה באבנים ועפר דאיתיאו בהדיהו מבית המקדש והוו קריין ליה כי רצו עבדיך את אבניה וגו׳ וקריוה שף יתיב כלומר שנסע מקדש וישב שם והות שכינה עמהון כדאמרון בבבל היכא שריא שכינה רב אמר בכנישתא דהוצל ושמואל אמר בכנישתא דשף יתיב שף יתיב בנהרדעא וכנישתא דהוצל קרובה לבית המדרש של עזרא הסופר למטה מנהרדעא (בבא בתרא ג) גזית אבני דמשפיין כדכתיב מגוררות במגרה. (בסוף כלים) שפן בשופניא טמאין (בבא קמא כח) אבל שפייא בשופינא חסורי חסריה ואכות אותו תרגום ושפיתי יתיה בשופינא הפצירה פים תרגום שופינא. (בריש ויקרא רבה ועוד ראיתי) היו לפניו שני שבילין אחד שפוי ואחד מלא קוצין וצרורות ואורח צדיקים סלולה תרגום ואורחא דתריצי שפיא:
א. [גראב גיוואנט.]
ב. [וואלני זאקן. פילץ שוך.]
ג. [טיילען, שטרייטען.]
ד. [קלייד אוים לעדער.]
ה. [געלד זאקע.]
ו. [וועלצען, רייבען, אויס גלעטין.]
סגוס עבה – מין שק הוא עבה טפי מיריעה.
יוצאין בשבת –בכל אלו דברים.
אבל לא בתיבה – שלא יכוף תיבה על ראשו ויצא דמשוי הוי.
אבל לא בתיבה – קטנה שעל ראשו דמשוי הוא.
יוצאים בשקים. בשבת ואין בהם משום משוי כי דרך לצאת בהם מפני הגשמים והוא הדין בלא גשמים נמי שרו:
אבל לא בקופה. דלאו דרך מלבוש הוא אלא משוי:
יוצאין בשק עבה – בשבת ולא אמרינן משוי הוא ולא שק ממש אלא כעין שק דהא תני בסיפא הרועים יוצאין בשקים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא [שנויה ברייתא]: יוצאין בשבת לרשות הרבים בשק עבה ובסגוס עבה וביריעה ובחמילה מפני הגשמים ואין הם נחשבים כמשא שנושא בשבת, אלא כמיני לבוש, אבל לא בתיבה ולא בקופה ולא במחצלת להגן מפני הגשמים, שאין אלה נחשבים כלבוש אלא כמשא. הרועים יוצאין בשבת בשקים שעליהם, שכך דרכם לצאת, ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם מותר לצאת בהם, אלא שדברו חכמים בהווה (במציאות הרגילה) שבדרך כלל נוהגים כך רועים.
It is taught in a baraita: One may go out into the public domain on Shabbat covered in thick sackcloth or in a coarse woolen blanket [sagos], or in a sheet or in a coarse curtain as protection from the rain. They are considered garments, not burdens. However, he may neither go out covered in a box, nor in a basket, nor in a mat as protection from the rain, as they are considered burdens, not garments. Shepherds may go out on Shabbat covered in sackcloth, as they typically go out in sackcloth garments. And the Sages did not say this only with regard to shepherds; rather, they said that all people may go out wearing sackcloth; however, the Sages spoke in the present, addressing situations that were prevalent.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר כּוּ׳.: תַּנְיָא כֵּיצַד א״ראָמַר רַבִּי יְהוּדָה הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר זהָיָה לָבוּשׁ צֶמֶר וְהֵצַר וְאָמַר קוּנָּם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי אָסוּר לִלְבּוֹשׁ וּמוּתָּר לִטְעוֹן הָיָה טָעוּן פִּשְׁתָּן וְהִזִּיעַ וְאָמַר קוּנָּם פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי מוּתָּר לִלְבּוֹשׁ וְאָסוּר לִטְעוֹן.:

§ We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows. It is taught in a baraita: How, i.e., in what circumstances, did Rabbi Yehuda say: Everything is according to the one who vows? If one was wearing a woolen garment and it caused him discomfort, and in reaction he said: Wool is konam for me, and I will therefore not place it upon myself, it is prohibited for him to wear woolen garments, but it is permitted to place a burden of woolen garments upon him. If one was burdened with flax and was sweating, and said: Flax is konam for me, and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to wear flaxen garments and it is prohibited for him to place a burden of flaxen garments upon him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומותר לטעון – שלא נדר אלא ממלבוש שהרי היה מצטער ממלבוש.
והזיע – מכובד משוי.
ואסור לטעון – שלא נדר אלא כפי שהצר לו המשוי הילכך מותר ללבוש.
והזיע – מחמת כובד משאו וה״ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר.
תניא כיצד א״ר יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והיצר אמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן והזיע ואמר קונם פשתן עולה עלי מותר ללבוש ואסור לטעון הא דקתני רישא דברייתא היה לבוש צמר והיצר לאו דוקא אלא הוא הדין לנודר סתם שאין במשמע אלא ללבוש ומתני׳ נמי דייקא דהא לא פליג רבי יהודה ארישא וקא פסק חד מרבוותא כרבי יהודה ומסתברא כוותיה ואע״ג דתני ליה ביחידאה לית לן ראיה דפליגי רבנן עליה בכלום ותנן גמי בכה״ג בפירקין דלעיל רבי יהודה אומר קונם גריס וחטה שלא בא רבי יהודה אלא לפרש דברי חכמים ותנן נמי אבא שאול אומר הנודר מן הגבינה אסור בה בין מלוחה בין תפלה ולאו פלוגתא היא ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנן באידך פרקין שלא נתכוין זה אלא לשם אישות שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה ושתיה והא ודאי בדר׳ יהודה שייכן והכי נמי אשכחן דאיתמר עלה בירושלמי אמר ר׳ יסא רבי יהודה היא דאמר הכל לפי הנודר.
תניא כיצד אמר רבי יהודה הכל לפי הנודר כו׳ – וקיימא לן כרבי יהודה דסתם לן תנא כותיה בפרקין דלקמן, דתנן היו מסרבין בו לשאת את בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם, וכן המגרש את אשתו כו׳ הרי אלו מותרות ליהנות לו, שלא נתכוון זה אלא לשם אישות. היה מסרב בחברו שיאכל עמו, אמר קונם לביתך שאני נכנס, טיפת צונן שאני טועם לך, מותר ליכנס לביתו לשתות עמו צונן, שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתיה, וכל הני סתמי כרבי יהודה דהכא, וכדגרסינן עלה התם בירושלמי [כאן פרק שמיני הלכה ח׳]: אמר רבי יוסא דרבי יהודה הוא דאמר הכל לפי הנודר, והלכך הוה ליה מחלוקת בפרקין, וסתמא בפרקא דלקמיה, והוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם, דבחדא מסכתא יש סדר למשנה, וקיימא לן כסתם, ואפשר נמי דתנא קמא לא פליג הכא עליה דרבי יהודה, אלא תנא קמא אתא לאשמועינן דהנודר סתם שאין צמר ופשתים עולה עלי, דמותר להתכסות ולצאת טעין בגיזי צמר ובאניצי פשתן, שלא נתכוין זה אלא שלא ילבש בגד צמר ובגד פשתים, ורבי יהודה אשמועינן דהני מילי בסתם נודרין שאין שם שום הוכחה על איזה דבר נדר, אבל אם יש שם שום הוכחה אזלינן בתר אומדנא דמוכח, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וגם זה נכון בעיני, אלא שאין כן דרך הירושלמי שכתבנו למעלה.
היה לבוש צמר והצר כו׳. מחמת כובד המלבוש:
היה טעון פשתן והזיע. והוא הדין נמי אם היה טעון צמר והזיע:
(שם) תניא כיצד אמר ר׳ יהודה הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והיצר – פי׳ וקץ בו מחמת ריח רע שבו ואמר קונם צמר עלי אסור ללבוש ומותר לטעון היה טעון פשתן והזיע מחמת כבדו ואמר קונם פשתן עלי אסור לטעון ומותר ללבוש פי׳ שלא נדר אלא לטעון מפני כובד המשא.
כתב רבינו ז״ל דהא דקתני רישא דהא ברייתא היה לבוש צמר לאו דוקא דאפילו לא היה כלל לבוש אלא שאמר קונם צמר עלי אסור ללבוש ומותר לטעון פי׳ ואינו אסור לטעון אלא כשנדר מחמת כובד משא כדאמרינן בברייתא בסיפא דהוא הדין בצמר כל היכא דהזיע אלא דאורחא דמילתא נקט דסתם צמר אינו כבד ואינו מזיע וכיון שכן בין שהוא לבוש או שנדר סתם אסור ללבוש ומותר לטעון ואיידי דקתני סיפא והזיע נקט רישא והיצר ומתני׳ נמי דיקא דהא לא פליג ר׳ יהודה ארישא דקתני בצמר סתם שאסור ללבוש ומותר לטעון. קא פסק חד מרבוותא כר׳ יהודה ומסתברא כוותיה דאע״ג דתני לה ביחידאה לית לן ראיה דפליגי עליה וכו׳ ועוד הא סתם לן תנא הכל לפי הנודר דתנא באידך פרקין שלא נתכוין זה וכו׳. פי׳ דתנן התם (דף סג:) היו מסרבים בו לשאת בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי לעולם הרי זו מותרת ליהנות לו שלא נתכוין זה אלא לשם אישות היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאני נכנס מותר ליכנס לביתו שלא נתכוין זה אלא לשם אכילה והא בר׳ יהודה שייכא והכי איתמר עלה בירושלמי כר׳ יהודה דאמר הכל לפי הנודר וכן הלכה.
תניא כיצד א״ר יהודה וכו׳ והצר – שהמלבוש היה צר ונצטער בו ומסתברא לי דברייתא פליגא אמתני׳ בסברא דרבי יהודה דתנא דמתניתין סבירא ליה דרבי יהודה מודה לת״ק דכל היכא דליכא הוכחה לבישה משמע ולא טעינה ורבי יהודה דברייתא משמע דסבירא ליה דלמשרי טעינה נמי בעי הוכחה אבל כל היכא דליכא הוכחה אסור אפילו בטעינה ומסתברא דכמתניתין קיימא לן הילכך סתמא לבישה משמע ולא טעינה אבל היה טעון ומתוך כך נדר אסור בטעינה ומותר בלבישה זהו מה שנ״ל ודברי הרמב״ם ז״ל אינם כן בפ״ח מהלכות נדרים (הלכה ח).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ד שנינו במשנה: ר׳ יהודה אומר הכל לפי הנודר כו׳. תניא [שנויה ברייתא]: כיצד אמר ר׳ יהודה הכל לפי הנודר? אם היה לבוש צמר, והצר והציק לו הבגד, ומתוך כך אמר ״קונם צמר עולה עלי״, במקרה כזה — אסור ללבוש ומותר לטעון עליו אריגי צמר. ולהיפך, אם היה טעון פשתן והזיע, ואמר ״קונם פשתן עולה עלי״ — במקרה כזה מותר ללבוש ואסור לטעון. שמפרשים את דבריו לפי המצב והטעם שבו נדר.
§ We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: Everything is determined according to the one who vows. It is taught in a baraita: How, i.e., in what circumstances, did Rabbi Yehuda say: Everything is according to the one who vows? If one was wearing a woolen garment and it caused him discomfort, and in reaction he said: Wool is konam for me, and I will therefore not place it upon myself, it is prohibited for him to wear woolen garments, but it is permitted to place a burden of woolen garments upon him. If one was burdened with flax and was sweating, and said: Flax is konam for me, and I will therefore not place it upon myself, it is permitted for him to wear flaxen garments and it is prohibited for him to place a burden of flaxen garments upon him.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים נה: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים נדרים נה:, עין משפט נר מצוה נדרים נה: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רי"ף נדרים נה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס נדרים נה:, מיוחס לרש"י נדרים נה:, ראב"ן נדרים נה: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים נה:, תוספות רי"ד נדרים נה:, הלכות נדרים לרמב"ן נדרים נה:, רשב"א נדרים נה: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדרים נה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים נה:, ריטב"א נדרים נה:, ר"ן נדרים נה: – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים נה:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים נה:, מהרש"א חידושי אגדות נדרים נה:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים נה:, אסופת מאמרים נדרים נה:

Nedarim 55b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Nedarim 55b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 55b, Rif by Bavli Nedarim 55b, Collected from HeArukh Nedarim 55b, Attributed to Rashi Nedarim 55b, Raavan Nedarim 55b, Tosafot Nedarim 55b, Tosefot Rid Nedarim 55b, Hilkhot Nedarim LaRamban Nedarim 55b, Rashba Nedarim 55b, Meiri Nedarim 55b, Peirush HaRosh Nedarim 55b, Ritva Nedarim 55b, Ran Nedarim 55b, Shitah Mekubetzet Nedarim 55b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 55b, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 55b, Steinsaltz Commentary Nedarim 55b, Collected Articles Nedarim 55b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144