ושטיח – עור לאכול עליו.
בלא מלח ובלא רבב – דמלפת בהו.
רבב – שומן.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למודו״.
(1) 
וְשָׁטִיחַ {דברים כ״ח:מ״ח} בְּחוֹסֶר כֹּל א״ר אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רַב בְּלֹא נֵר וּבְלֹא שֻׁלְחָן רַב חִסְדָּא אָמַר בְּלֹא אִשָּׁה רַב שֵׁשֶׁת אָמַר בְּלֹא שַׁמָּשׁ רַב נַחְמָן אָמַר בְּלֹא דֵּעָה תָּנָא בְּלֹא מֶלַח וּבְלֹא רְבָב.
וְשָׁטִיחַ {דברים כ״ח:מ״ח} בְּחוֹסֶר כֹּל and a rug, as an exile needs those items and they are portable. The Sages interpreted the following verse describing the exile experience: “Therefore shall you serve your enemy whom the Lord shall send against you, in hunger, and in thirst, and in nakedness, and in want of all things; and he shall put a yoke of iron upon your neck, until he has destroyed you” (Deuteronomy 28:48). Rabbi Ami said that Rav said: “In want of all things” means without a lamp and without a table to eat upon. Rav Ḥisda said: Without a wife. Rav Sheshet said: Without an attendant to aid him. Rav Naḥman said: Without intelligence. One of the Sages teaches in a baraita: Without salt and without fat [revav] in which to dip his bread.
רש״י בד״ה חוזר כו׳ כלומר בשעת כצ״ל בי״ג פנים הס״ד:
הרא״ש חמה הס״ד:
רבינו נסים בד״ה ומ״מ כו׳ דאם היה עומד כצ״ל:
בד״ה נמצא כו׳ יותר מהגשמים כצ״ל שיקנה הס״ד קודם חליו הס״ד רטוב ופש הס״ד בנהר הס״ד חלוץ הס״ד הני הס״ד:
ובחוסר כל כו׳ בלא נר כו׳ בלא אשה כו׳ כצ״ל ובחוסר כל קמייתא והיינו קרא קמא דכתיב ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל גו׳ אבל קרא דבתריה כי תאכלם בחוסר כל גו׳ לא שייך למימר ביה בלא אשה דהא באשה קמשתעי ההוא קרא ולפי פשוטו ובחוסר כל היינו כל דבר אבל א״כ לא הוה אצטריך למכתב ברעב ובצמא ובעירום דהוה בכלל חוסר כל דבר וע״כ אמרו דחוסר כל הוא דבר פרטי אלא דבר שהכל צריכין לו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה דבר הקרוי חסרון לכ״ע:
ושטיח, שהגולה זקוק להם ויכול לקחתם איתו ממקום למקום. ובענין דומה, פירשו את הפסוק המדבר על הגלות ״ועבדת את אויביך... ובחסר כל״ (דברים כח, מח), אמר ר׳ אמי אמר רב: משמעות ״בחוסר כל״ היא — בלא נר לאור ובלא שלחן לאכול עליו. רב חסדא אמר: בלא אשה. רב ששת אמר: בלא שמש לסייע לו. רב נחמן אמר: בלא דעה. תנא [שנה] החכם בברייתא: ״בחוסר כל״ פירושו בלא מלח ובלא רבב (שומן) לטבל בהם את פיתו.
and a rug, as an exile needs those items and they are portable. The Sages interpreted the following verse describing the exile experience: “Therefore shall you serve your enemy whom the Lord shall send against you, in hunger, and in thirst, and in nakedness, and in want of all things; and he shall put a yoke of iron upon your neck, until he has destroyed you” (Deuteronomy 28:48). Rabbi Ami said that Rav said: “In want of all things” means without a lamp and without a table to eat upon. Rav Ḥisda said: Without a wife. Rav Sheshet said: Without an attendant to aid him. Rav Naḥman said: Without intelligence. One of the Sages teaches in a baraita: Without salt and without fat [revav] in which to dip his bread.
הכל
(2) אָמַר אַבָּיֵי נָקְטִינַן אֵין עָנִי אֶלָּא בְּדֵעָה בְּמַעְרְבָא אָמְרִי דְּדָא בֵּיהּ כּוּלָּא בֵּיהּ דְּלָא דָּא בֵּיהּ מָה בֵּיהּ דָּא קָנֵי מָה חָסַר דָּא לָא קָנֵי מָה קָנֵי.
Abaye said that we have a tradition: A poor person is only one lacking in intelligence, in agreement with the opinion of Rav Naḥman. In the West, Eretz Yisrael, they say: One who has this attribute, intelligence, in him has everything in him. One who does not have this attribute in him, what is in him? If he acquired this, what else is lacking? If he has not acquired this, what has he acquired?
Abaye said that we have a tradition: A poor person is only one lacking in intelligence, in agreement with the opinion of Rav Naḥman. In the West, Eretz Yisrael, they say: One who has this attribute, intelligence, in him has everything in him. One who does not have this attribute in him, what is in him? If he acquired this, what else is lacking? If he has not acquired this, what has he acquired?
דדא ביה כולא ביה – מי שיש בו דעת כמי שיש בו הכל שאינו נחסר כלום.
דא קני מה חסר – מי שקנה דעת אינו חסר כלום.
נקטינן אין עני אלא בדעה כו׳. מלת עני ודאי ברוב נאמר על עני בממון אלא דר״ל אין עני דהכא דכתיב בחוסר כל אלא בדעה ועי״ל דה״ק אין מלת עני הונח באמיתה אלא על עני בדעה וכדמסיק אבל לגבי ממון אינו אלא בלשון מושאל וכדמסיק במערבא אמרי על עני בדעה דדא ביה כו׳ דדא קני מה חסר כו׳ והענין כפול לרמוז בין בדברים הגופניים ובין ברוחניים כולן תלויין בדעה וק״ל:
אמר אביי: נקטינן [מוחזקים אנו] — אין עני אלא בדעה. כלומר, עוני אמיתי הוא עניות הדעת, וכדברי רב נחמן, שהרי זה חוסר כל. במערבא אמרי [בארץ ישראל היו אומרים]: מי דדא ביה [שזו, הדעת, בו] — כולא ביה [הכל בו], דלא דא ביה [שאין זו בו] — מה יש ביה [בו]. מי שאת דא קני [זו קנה] — מה עוד חסר לו, מי שאת דא [זה] לא קני [קנה] — מה קני [קנה].
Abaye said that we have a tradition: A poor person is only one lacking in intelligence, in agreement with the opinion of Rav Naḥman. In the West, Eretz Yisrael, they say: One who has this attribute, intelligence, in him has everything in him. One who does not have this attribute in him, what is in him? If he acquired this, what else is lacking? If he has not acquired this, what has he acquired?
הכל
(3) אָמַר ר׳ רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אֵין הַחוֹלֶה עוֹמֵד מֵחׇלְיוֹ עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ עַל כֹּל עֲוֹנוֹתָיו שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ק״ג:ג׳} הַסּוֹלֵחַ לְכׇל עֲוֹנֵיכִי הָרוֹפֵא לְכׇל תַּחֲלוּאָיְכִי רַב הַמְנוּנָא אָמַר חוֹזֵר לִימֵי עֲלוּמָיו שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ל״ג:כ״ה} רוּטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנּוֹעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו {תהלים מ״א:ד׳} כׇּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחׇלְיוֹ אָמַר רַב יוֹסֵף לוֹמַר דִּמְשַׁכֵּחַ תַּלְמוּדוֹ1.
§ Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: The sick person recovers from his illness only when the heavenly court forgives him for all his sins, as it is stated: “Who forgives all your iniquity; Who heals all your diseases” (Psalms 103:3). Rav Hamnuna said: When he recovers, he returns to the days of his youth, as it is stated in a verse with regard to one recovering from illness: “His flesh is tenderer than a child’s; he returns to the days of his youth” (Job 33:25). Interpreting the verse: “The Lord will support him upon the bed of suffering; You overturned all his lying down in his illness” (Psalms 41:4), Rav Yosef said: That is to say that the sick person forgets his studies, as everything that is organized is overturned.
§ Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: The sick person recovers from his illness only when the heavenly court forgives him for all his sins, as it is stated: “Who forgives all your iniquity; Who heals all your diseases” (Psalms 103:3). Rav Hamnuna said: When he recovers, he returns to the days of his youth, as it is stated in a verse with regard to one recovering from illness: “His flesh is tenderer than a child’s; he returns to the days of his youth” (Job 33:25). Interpreting the verse: “The Lord will support him upon the bed of suffering; You overturned all his lying down in his illness” (Psalms 41:4), Rav Yosef said: That is to say that the sick person forgets his studies, as everything that is organized is overturned.
חוזר לימי עלומיו – דנעשה כתינוק שלא טעם טעם חטא.
שנא׳ רוטפש – כלומר כשעת רטוב ופש כמו [פרו ורבו מתרגמינן] פושו וסגו.
מנוער – מן החולי ישוב כמו שהיה בימי עלומיו.
כל משכבו הפכת בחליו – כל סדר הצעת למודו המסודר לו נהפך לו בחליו ומשכחו.
חוזר לימי עלומיו – אחר שחלה ונתרפא מתחזק טבעו להיות יותר בריא ממה שהיה קודם חליו.
שנאמר רוטפש – נוטריקון רטוב ופש.
לומר דמשכח למודו – ימי עלומיו קדריש מענין העלמה.
אין חולה עומד מחוליו עד שמוחלין לו כל עונותיו. דמסתמא כבר נתרוקנו בחוליו כל עונותיו שאם היה עליו עונש מיתה היה מת בזו הפעם כדאמרינן בפרק במה מדליקין נפל תורא חדדי סכיני וכל העונש שהיה מוטל עליו ליענש בעולם הזה ממה שעשה עד עתה כבר קבל הכל מאחר שמצא מקום בעל חוב לגבות את חובו. הסולח לכל עוניכי מאחר שאני מרפא כל תחלואיכי. הרי״ץ ז״ל.
כל משכבו נוטריקון דבר שמשך בו. אי נמי דבר שמשכבו לבטח מן המשניות ומן הבריתות.
אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין כו׳. וכענין שאמרו שהיסורין ממרקין עונות של אדם ומייתי מקרא הסולח לכל עווניכי הרופא גו׳ כי החלאים באים ע״י חטא ואמר שע״י יסורי החולה סולח לו הקב״ה עונו ומרפא תחלואיו ומה״ט ראוי שיסמכו ב׳ הברכות אלו להדדי בי״ח ברכות אלא דגאולה מפסיק ביניהם מטעם שאמרו פ״ב דמגילה משום דעתידין ליגאל בשביעית וק״ל:
כל משכבו הפכת בחליו אמר רב יוסף לומר דמשכח כו׳ כפירש״י וכ״ה הגירסא בכל הספרים ומלתא באנפי נפשיה הוא דדריש מקרא דתהלים אבל מפי׳ הרא״ש והר״ן נראה דל״ג האי קרא כלל ורב יוסף אקרא דלעיל דמייתי מספר איוב קאי דכתיב ישוב לימי עלומיו ומלשון העלמה ושכחת תלמודו כפי׳ הרא״ש והר״ן ולולי פירושם גם לפי גרסתם יש לקיים ישוב לימי עלומיו כפשטיה ישוב ע״י שכחת תלמודו לימי עלומיו ונערות שהיה אז בלי תלמוד וק״ל:
א אמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ חייא בר אבא: אין החולה עומד מחליו (מחלים) עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר: ״הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי״ (תהלים קג, ג). שקודם נאמר בפסוק ״הסולח לכל עונכי״ ורק אחר כך ״הרופא לכל תחלואיכי״. רב המנונא אמר: כשמבריא הוא אף חוזר לימי עלומיו, שנאמר: ״רטפש בשרו מנער ישוב לימי עלומיו״ (איוב לג, כה). על הפסוק ״כל משכבו הפכת בחליו״ (תהלים מא, ד) אמר רב יוסף: לומר שמשכח החולה תלמודו בזמן מחלתו, שכל מה שהיה מסודר אצלו — נהפך.
§ Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: The sick person recovers from his illness only when the heavenly court forgives him for all his sins, as it is stated: “Who forgives all your iniquity; Who heals all your diseases” (Psalms 103:3). Rav Hamnuna said: When he recovers, he returns to the days of his youth, as it is stated in a verse with regard to one recovering from illness: “His flesh is tenderer than a child’s; he returns to the days of his youth” (Job 33:25). Interpreting the verse: “The Lord will support him upon the bed of suffering; You overturned all his lying down in his illness” (Psalms 41:4), Rav Yosef said: That is to say that the sick person forgets his studies, as everything that is organized is overturned.
הכל
(4) רַב יוֹסֵף חֲלַשׁ אִיעַקַּר לֵיהּ תַּלְמוּדֵיהּ1 אַהְדְּרֵיהּ אַבָּיֵי קַמֵּיהּ הַיְינוּ דִּבְכָל דּוּכְתָּא אָמְרִינַן אָמַר רַב יוֹסֵף לָא שְׁמִיעַ לִי הָדָא שְׁמַעְתָּא א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי אַתְּ אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן וּמַהָא מַתְנִיתָא אַמְרִיתַהּ נִיהֲלַן.
The Gemara relates: Rav Yosef himself fell ill and his studies were forgotten. Abaye restored his studies by reviewing what he had learned from Rav Yosef before him. This is the background for that which we say everywhere throughout the Talmud, that Rav Yosef said: I did not learn this halakha, and Abaye said to him in response: You said this to us and it was from this baraita that you said it to us.
The Gemara relates: Rav Yosef himself fell ill and his studies were forgotten. Abaye restored his studies by reviewing what he had learned from Rav Yosef before him. This is the background for that which we say everywhere throughout the Talmud, that Rav Yosef said: I did not learn this halakha, and Abaye said to him in response: You said this to us and it was from this baraita that you said it to us.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למודיה״.
ומסופר, שאכן רב יוסף עצמו חלש [חלה], איעקר ליה תלמודיה [נעקר, נשכח, ממנו תלמודו], אהדריה [החזיר אותו] אביי קמיה [לפניו], שהזכיר לו מה ששכח. היינו דבכל דוכתא אמרינן [וזהו שבכל מקום אנו אומרים], אמר רב יוסף: לא שמיע לי הדא שמעתא [שמעתי את השמועה הזו], אמר ליה [לו] אביי: את אמריתה ניהלן, ומהא מתניתא אמריתה ניהלן [אתה אמרת אותה לנו, ומברייתא זו אמרת לנו]. כי רב יוסף שכח, ואביי תלמידו היה מזכיר לו.
The Gemara relates: Rav Yosef himself fell ill and his studies were forgotten. Abaye restored his studies by reviewing what he had learned from Rav Yosef before him. This is the background for that which we say everywhere throughout the Talmud, that Rav Yosef said: I did not learn this halakha, and Abaye said to him in response: You said this to us and it was from this baraita that you said it to us.
הכל
(5) כִּי הֲוָה גְּמִיר ר׳ רַבִּי תְּלָת עֶשְׂרֵי אַפֵּי הִילְכָתָא אַגְמְרֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא שִׁבְעָה מִנְּהוֹן לְסוֹף חֲלַשׁ רַבִּי אַהְדַּר ר׳ רַבִּי חִיָּיא קַמֵּיהּ הָנְהוּ שִׁבְעָה אַפֵּי דאגמרי׳ דְּאַגְמְרֵיהּ שִׁיתָּא אַזְּדּוּ הֲוָה הָהוּא קַצָּרָא הֲוָה שְׁמִיעַ לֵיהּ לְרַבִּי כְּדַהֲוָה גָּרֵיס לְהוּ אֲזַל ר׳ רַבִּי חִיָּיא וּגְמַר יָתְהוֹן קַמֵּי קַצָּרָא וַאֲתָא וְאַהְדַּר יָתְהוֹן קַמֵּי רַבִּי כַּד הֲוָה חָזֵי לֵיהּ רַבִּי לְהָהוּא קַצָּרָא א״ל אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אַתָּה עָשִׂיתָ אוֹתִי וְאֶת חִיָּיא א״ד אִיכָּא דְאָמְרִי הָכִי קא״ל אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת חִיָּיא וְחִיָּיא עָשָׂה אוֹתִי.
The Gemara relates: When Rabbi Yehuda HaNasi would learn thirteen aspects of a halakha on a certain issue, he taught Rabbi Ḥiyya seven of them. Ultimately, Rabbi Yehuda HaNasi fell ill and forgot all thirteen aspects. Rabbi Ḥiyya restored those seven aspects that Rabbi Yehuda HaNasi taught him by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. However, six were gone and forgotten, as Rabbi Yehuda HaNasi had not taught them to anyone. There was a certain launderer who would hear Rabbi Yehuda HaNasi when he was studying those halakhot. Rabbi Ḥiyya went and learned those halakhot from the launderer and he came and restored them by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. When Rabbi Yehuda HaNasi saw that launderer, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: You made me and Ḥiyya, as we were able to learn these halakhot that otherwise would have been forgotten. Some say that this is what he said to the launderer: You made Ḥiyya, and Ḥiyya made me.
The Gemara relates: When Rabbi Yehuda HaNasi would learn thirteen aspects of a halakha on a certain issue, he taught Rabbi Ḥiyya seven of them. Ultimately, Rabbi Yehuda HaNasi fell ill and forgot all thirteen aspects. Rabbi Ḥiyya restored those seven aspects that Rabbi Yehuda HaNasi taught him by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. However, six were gone and forgotten, as Rabbi Yehuda HaNasi had not taught them to anyone. There was a certain launderer who would hear Rabbi Yehuda HaNasi when he was studying those halakhot. Rabbi Ḥiyya went and learned those halakhot from the launderer and he came and restored them by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. When Rabbi Yehuda HaNasi saw that launderer, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: You made me and Ḥiyya, as we were able to learn these halakhot that otherwise would have been forgotten. Some say that this is what he said to the launderer: You made Ḥiyya, and Ḥiyya made me.
תליסר אפי הלכתא – שהיה שונה למודו בי״ג פנים.
שיתא אזלו ליה – ששכחם.
קצרא – כובס.
אתה עשית אותי ואת חייא – דגמר להו דכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן.
1פיסקא: ונכנס לבקרו. רבי הוה גמיר תלת עשרה אפי הילכתא – פירוש: היה יודע המשנה בי״ג פנים כמו שהיא המשנה שסידר רבי והתוספתא שסידר ר׳ חייה ב׳ פנים כך קיבלה הוא בי״ג פנים שאינן שוין ומתוך כך היה לימודו מרווח והיה צריך פילפול גדול ליישבן דלא ליקשו אהדדי כמו שמפלפלין ליישב מתניתין ובריתא.
1. ביאור זה מופיע בכ״י ששון 557 לאחר הביאור לדף ל״ח: ״במערבא ״.
תליסר אפי הילכתא. בי״ג פנים היה שונה הלכות:
אתה עשית לחייא. כל המלמד חברו תורה [סנהדרין צט:] כאילו עשאו דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן:
ההוא קצרא (כובס אותו) אותו כובס. מהשמטה היה שהפיל עצמו מן הגג בכתובות פרק הנושא. הרא״ם ז״ל.
אזל רבי חייא וגמר יתהון קמי קצרא את עשית את חייא דרבי חייא גמר שית אפי הלכתא קמיה קצרא כובס. וחייא עשה אותי דאהדר יתהון קמיה. אתה עשית אותי שכל המלמד חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו דכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן. ואית דגרסי עייא והיינו נמי חייא. פירוש.
שחלצתו חמה שנתרפא מאישתא צמירתא שקורין בלע״ז קאלטא״ל לאפוקי מאיזה חולין בא (לאפוקי שאין מקרין אותו לפניו) אמר המגיה אולי צריך לומר: שאין מבקרין אותו לפני שנתרפא אלא לאחר שנתרפאו. מצאתי. ואינו נראה. אמנם לשון חלצתו חמה הכריחו לפרש כן. וקשיא לי והלא ביקור הוא כדי להקל החולה מחליו ואם נתרפא למה צריך ביקור אלא על דין ועצמותיך יחליץ וכדאמר רבה במצות חליצה דזה וזה משמע זרוזי גרמי חיזוק עצמות. וכאן חלצתו חמה לבשתו חמה. וכן קח לך את חליצתו חלוצים לפני אחיכם מזורזין ולבושין כלי מלחמה. מיהו חלצתו חמה דרבי אליעזר דמילה הוא על דין חליצה חלץ מהם. הרא״ם ז״ל.
האי אישתא חולי קדחת פרוונקא דמלאכא דמיתותא היא אם לא מפני ששליח מלאך המות היא שאם לא ישמור עצמו בעוד שיש לו הקדחת ממאכלים גסים ומשאר הדברים המזיקין אותו הוא קרוב למות. הוה מעלי כחיזרא לדיקלא היא מועיל לגוף מאד לפי שהקדחת שורף כל הליחות הרעות והכלות אשר בו כמו שמועלין הקוצים אשר סביב הדקל לגדל במקום חם ויבש ומתוך כך פירותיו מתוקים מאד כדרך כל אילן מתוק שאינו (גדול) גדל אלא במקום חם ויבש ואם לא מפני האטדין אשר סביבות הדקל שיונקים לחות הקרקע יתרבה הליחה בדקל והתמרים לא יהיו כל כך חשובים ומתוקים אבל יניקת האטדין ממעטת לחות הקרקע. ויש מפרשים כחזרת הרוח לדקל שמחזירתו לכאן ולכאן. ופירוש זה אינו מיושב. חד לתלתין יומין (בתרי קיל) וכתרייקי לגופא כשיש לו קדחת משלשים לשלשים יום מעלי ליה לגופיה כמו התוריקא שמעלי לגוף ומנקהו מן הלחות. הרי״ץ ז״ל.
כי הוי גמיר רבי י״ג אפי כו׳ אגמריה לרבי חייא ז׳ כו׳ בכמה דברים קדושים מצינו מספר הזה י״ג כגון י״ג מדותיו של הקב״ה וי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם גם הרמב״ם הניח עיקרים כמנין זה ונאמר כן גם באותן מ״ט פנים שיש לתורה כדלעיל יש מהם י״ג פנים היותר עיקרים לקדושה בהם וכן מספר הז׳ הוא יותר מסוגל לקדושה בכל דבר כגון השבת והשביעית והיובל וספירת ז׳ שבועות ועוד הרבה במדרשות נאמר שכן גם באלו י״ג פנים יש ז׳ פנים היותר מסוגלים לקדושה וע״כ אגמריה אותן ז׳ מתחלה לרבי חייא וק״ל:
הוה ההוא קצרא הוה שמע ליה לרבי כדהוה גריס כו׳. אולי דהיינו ההוא קצרא דאמרינן בפ׳ הנושא גבי אשכבתיה דרבי כל יומא הוה אתי קמיה ההוא כובס ההוא יומא לא אתי כו׳ וק״ל:
מסופר: כי הוה גמיר [כאשר היה לומד] רבי תלת עשרי אפי הילכתא [שלוש עשרה פנים בהלכה] בכל ענין, אגמריה [לימדו] את ר׳ חייא שבעה פנים מנהון [מהם]. לסוף חלש [חלה] רבי ושכח כולם, אהדר [חזר] ר׳ חייא קמיה הנהו [לפניו על אותן] שבעה אפי דאגמריה [פנים שלימד אותו] אבל שיתא אזדו [שש הלכו, נשכחו], שהרי לא לימד אותן רבי לאחרים. הוה ההוא קצרא, הוה שמיע ליה [היה כובס אחד שהיה שומע אותו] את רבי כדהוה גריס להו [כשהיה לומד אותן], את כל ההלכות הללו. אזל [הלך] ר׳ חייא וגמר יתהון קמי קצרא [ולמד אותן לפני, אצל הכובס] ואתא ואהדר יתהון קמי [ובא והחזיר אותן לפני] רבי. כד הוה חזי ליה [כאשר היה רואה אותו] רבי לההוא קצרא [את הכובס ההוא] אמר ליה [היה אומר לו] רבי: אתה עשית אותי ואת חייא, שהרי ממך חזרנו ולמדנו דברים אלה ששכחנום. איכא דאמרי [יש שאומרים] כי הכי קאמר ליה [יש שאומרים שכך היה אומר לו]: אתה עשית את חייא, וחייא עשה אותי.
The Gemara relates: When Rabbi Yehuda HaNasi would learn thirteen aspects of a halakha on a certain issue, he taught Rabbi Ḥiyya seven of them. Ultimately, Rabbi Yehuda HaNasi fell ill and forgot all thirteen aspects. Rabbi Ḥiyya restored those seven aspects that Rabbi Yehuda HaNasi taught him by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. However, six were gone and forgotten, as Rabbi Yehuda HaNasi had not taught them to anyone. There was a certain launderer who would hear Rabbi Yehuda HaNasi when he was studying those halakhot. Rabbi Ḥiyya went and learned those halakhot from the launderer and he came and restored them by reviewing them before Rabbi Yehuda HaNasi. When Rabbi Yehuda HaNasi saw that launderer, Rabbi Yehuda HaNasi said to him: You made me and Ḥiyya, as we were able to learn these halakhot that otherwise would have been forgotten. Some say that this is what he said to the launderer: You made Ḥiyya, and Ḥiyya made me.
הכל
(6) וא״ר וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא גָּדוֹל נֵס שֶׁנַּעֲשֶׂה לַחוֹלֶה יוֹתֵר מִן הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֵשׁ שֶׁל הֶדְיוֹט וְהַכֹּל יְכוֹלִים לְכַבּוֹתָהּ וְזוֹ שֶׁל חוֹלֶה שֶׁל שָׁמַיִם הִיא וּמִי יָכוֹל לְכַבּוֹתָהּ.
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: Greater is the miracle performed for the sick person than the miracle that was performed for Hananiah, Mishael, and Azariah, who were rescued from the fiery furnace (see Daniel, chapter 3), as in the miracle of Hananiah, Mishael, and Azariah, they were rescued from the fire of a layman, and anyone is capable of extinguishing it. And that fire afflicting a sick person with a fever is the fire of Heaven, and who can extinguish it?
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: Greater is the miracle performed for the sick person than the miracle that was performed for Hananiah, Mishael, and Azariah, who were rescued from the fiery furnace (see Daniel, chapter 3), as in the miracle of Hananiah, Mishael, and Azariah, they were rescued from the fire of a layman, and anyone is capable of extinguishing it. And that fire afflicting a sick person with a fever is the fire of Heaven, and who can extinguish it?
גדול נס שנעשה לחולה כו׳ וזו של חולה של שמים הוא מי יכול לכבותה כו׳. דגם המים אין מכבין אותה כמ״ש באליהו ותפול אש ה׳ גו׳ ואת המים ליחכה ונ״מ דבעי אפושי רחמים לעשות לו נס כזה א״נ לענין דמנכין לו מזכיותיו וק״ל:
ואמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ חייא בר אבא: גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה שניצלו מכבשן האש. שבנס של חנניה מישאל ועזריה הם ניצלו מאש של הדיוט, ואש זו הכל יכולים לכבותה. וזו של חולה שאוחזת בו הקדחת, החום — אש של שמים היא, ומי יכול לכבותה?
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said: Greater is the miracle performed for the sick person than the miracle that was performed for Hananiah, Mishael, and Azariah, who were rescued from the fiery furnace (see Daniel, chapter 3), as in the miracle of Hananiah, Mishael, and Azariah, they were rescued from the fire of a layman, and anyone is capable of extinguishing it. And that fire afflicting a sick person with a fever is the fire of Heaven, and who can extinguish it?
הכל
(7) וא״ר וְאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי א״ר אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא וְאָמְרִי לַהּ אריב״ל כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ קִיצּוֹ שֶׁל אָדָם הַכֹּל מוֹשְׁלִים בּוֹ שנא׳ שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ד׳:י״ד} וְהָיָה כׇל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי רַב אָמַר מִן הָדֵין קְרָא {תהלים קי״ט:צ״א} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ.
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the end of the time allotted for the life of a person arrived, everything has dominion over him, as it is stated that Cain said: “Whosoever finds me will slay me” (Genesis 4:14). Cain feared that since God sentenced him to death he would be susceptible to all threats and vulnerable to anyone seeking to murder him. Rav said that it is derived from this verse: “They stand this day according to Your judgments; for all are Your servants” (Psalms 119:91). When the decree emerges from Heaven that the time has arrived for a person to die, everyone is a servant of God, an agent to kill him.
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the end of the time allotted for the life of a person arrived, everything has dominion over him, as it is stated that Cain said: “Whosoever finds me will slay me” (Genesis 4:14). Cain feared that since God sentenced him to death he would be susceptible to all threats and vulnerable to anyone seeking to murder him. Rav said that it is derived from this verse: “They stand this day according to Your judgments; for all are Your servants” (Psalms 119:91). When the decree emerges from Heaven that the time has arrived for a person to die, everyone is a servant of God, an agent to kill him.
הכל מושלין בו – להמיתו אפי׳ זבוב אפילו יתוש.
למשפטיך עמדו היום כל עבדיך – דכיון שנשפט בישיבה של מעלה הכל נעשו עבדיו של הקב״ה ליפרע הימנו.
כיון שהגיע קצו של אדם כו׳ שנאמר והיה כל מוצאי גו׳ דכל מוצאי משמע דהרבה שלוחים למקום לקיים שליחותו וכך עלתה לו שנהרג ע״י סומא למך נכדו ומייתי ליה נמי מן הדין קרא דהכל עבדיו לעשות שליחות לקיים ביה משפטיו שבכל יום ויום לרבי יוסי דאמר פ״ק דר״ה אדם נידון בכל יום ניחא כפשטיה למשפטיך עמדו היום שבכל יום ויום הוא גזר דין וקיצו של אדם ולמ״ד התם דאינו נידון אלא בר״ה ה״ק למשפטיך שבר״ה עמדו בכל יום שלוחיך לעשות בו דין שמים שנגזר עליו מר״ה ועמדו היום קאי גם על השלוחים לפעמים שהם רבים כההיא דעקרבא דיתבא על אקרוקתא וכן כי הכל עבדיך כמאמרם רבים שלוחים למקום וק״ל:
ואמר ר׳ אלכסנדרי אמר ר׳ חייא בר אבא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר׳ יהושע בן לוי: כיון שהגיע קיצו, סוף ימיו הקצוב של אדם — הכל מושלים בו, שנאמר: ״והיה כל מצאי יהרגני״ (בראשית ד, יד). שחשש קין שכיון שנגזרה עליו מיתה לאחר שהרג את הבל — שוב לא יוכל לעמוד בפני כל צרה, והכל יהרגוהו. רב אמר: מן הדין קרא [מפסוק זה] נלמד הדבר: ״למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך״ (תהלים קיט, צא). שכאשר נגזר משפטו של אדם למות — הכל נעשים עבדיו של הקדוש ברוך הוא להיות שליחים להמיתו.
And Rabbi Alexandri said that Rabbi Ḥiyya bar Abba said, and some say Rabbi Yehoshua ben Levi said: Once the end of the time allotted for the life of a person arrived, everything has dominion over him, as it is stated that Cain said: “Whosoever finds me will slay me” (Genesis 4:14). Cain feared that since God sentenced him to death he would be susceptible to all threats and vulnerable to anyone seeking to murder him. Rav said that it is derived from this verse: “They stand this day according to Your judgments; for all are Your servants” (Psalms 119:91). When the decree emerges from Heaven that the time has arrived for a person to die, everyone is a servant of God, an agent to kill him.
הכל
(8) רַבָּה בַּר שֵׁילָא אֲמַרוּ לֵיהּ שְׁכֵיב גַּבְרָא גָּבוֹהַּ הֲוָה רְכִיב גִּירְדּוֹנָא זוּטְרָא מְטָא תִּיתּוּרָא אִיסְתְּוִיט שַׁדְיֵיהּ וְקָא שָׁכֵיב קָרֵי עַל נַפְשֵׁיהּ לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם.
The Gemara relates that people said to Rabba bar Sheila: A man died. This person was tall and was riding on a small mule [giredona]. When he reached a bridge [tittora], the mule was frightened [istavveit] and cast off the rider, and although the rider was tall and the mule was short and the rider did not fall far, he died. Rabba bar Sheila read the verse and applied it to the rider: “They stand this day according to Your judgments.”
The Gemara relates that people said to Rabba bar Sheila: A man died. This person was tall and was riding on a small mule [giredona]. When he reached a bridge [tittora], the mule was frightened [istavveit] and cast off the rider, and although the rider was tall and the mule was short and the rider did not fall far, he died. Rabba bar Sheila read the verse and applied it to the rider: “They stand this day according to Your judgments.”
ערך אסטיוט
אסטיוט – א(נדרים מא.) מטא תותירא אסטיוט שריא פי׳ תותירא גשר אסטיוט לשון הסיט ולשון לעז אסיי״טרי פירוש פחד ונבהל.
ערך גדרון
גדרון – ב(נדרים מא.) רבה בר רב שילא אמרי ליה כלדאי שכיב גברא מגובתא הוה רכיב גידרונא זוטרא מטא תיתור׳ איסטיוט שדיה הוה קא שכיב קרי אנפשיה למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך פי׳ גידרונא עייר תיתורא גשר איסטיוט נזדעזע מסתברא גידרונא מערך גיידור שלמעלה ובלשון יון קורין לחמור גיידרו (א״ב: במקצת נוסחאות כתוב גרדונא בנוסחאות אחרות גינדרונא ויש גורסין גונדיתא וגדרין וגיידור א׳ הם עיין שם).
ערך תתר
תתר – ג(בבא בתרא כב) וכי איכא תיתורא ממטינן (נדרים מא.) מטא תיתורא אסטיוט (מנחות לה.) אמר רב חננאל אמר רב תיתורא דתפילן הלכה למשה מסיני פי׳ לאחר שהניח ארבע פרשיות בארבע בתים כדי שלא יפלו לחוץ עושה תפירה אחת מלמטה על פני כל הבתים כעין גשר.
א. [שרעק, ציטרניש.]
ב. [עזעל.]
ג. [בריקע.]
גברא גבוה הוי רכיב גירדנא זוטא – פרדה קטנה.
תיתורא – גשר.
ואסתויט – נתפחדה הפרדה ושדייה מינה ושכיב ואע״פ שהפרדה נמוכה ואיהו היה ארוך כל כך דלא נפל אלא מעט מת.
ההוא גברא גבוה. אדם גדול וגבוה:
רכיב גינדרונא זוטא. פרד קטן:
אסתויט. נבהל כמו [יומא כב:] חזא סיוטא בחלמיה:
שכיב ההוא גברא גבוה – אדם שהיה גבוה כלומר ארוך.
רכיב גירדונא זוטרא – רוכב פרדה קטנה.
תיתורא – גשר.
איסתויט – אחזתה רוח שטות לאותה פרדה והשליכתו בנהר. איסתויט מלשון סטיא רוח של שגעון וכדאמר בעלמא סיוטא הוא דנקטיה.
ומסופר באותו ענין: רבה בר שילא אמרו ליה [לו]: שכיב גברא [מת אדם]. גבוה הוה [היה], רכיב גירדונא זוטרא [רכוב על פרד קטן], מטא תיתורא [הגיע לגשר] איסתויט [נבהל] הפרד, שדייה וקא שכיב [השליכו לרוכב ומת]. שאף שהיה הוא גבוה והפרד קטן ולא היתה זו נפילה גדולה — מכל מקום מת בה. קרי על נפשיה [קרא על עצמו]: ״למשפטיך עמדו היום״.
The Gemara relates that people said to Rabba bar Sheila: A man died. This person was tall and was riding on a small mule [giredona]. When he reached a bridge [tittora], the mule was frightened [istavveit] and cast off the rider, and although the rider was tall and the mule was short and the rider did not fall far, he died. Rabba bar Sheila read the verse and applied it to the rider: “They stand this day according to Your judgments.”
הכל
(9) שְׁמוּאֵל חַזְיַיהּ לְהָהוּא (קְרוּקִיתָא דְעַקְרַבָּא) יְתִיבָא עַל אַקְרוּקְתָּא וְעָבְרָה נַהֲרָא טָרְקָא גַּבְרָא וּמָיֵית קָרֵי עֲלֵיהּ לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם.
Shmuel saw a certain frog [kerokita], and also noticed that a scorpion was sitting upon the frog and the frog crossed the river. The scorpion stung a man on the other side of the river and the man died. Shmuel read and applied the verse to the dead man: “They stand this day according to Your judgments.” Even the frog and scorpion are servants and agents of God. The only way the scorpion could reach the man and kill him was by means of the frog taking it across the river.
Shmuel saw a certain frog [kerokita], and also noticed that a scorpion was sitting upon the frog and the frog crossed the river. The scorpion stung a man on the other side of the river and the man died. Shmuel read and applied the verse to the dead man: “They stand this day according to Your judgments.” Even the frog and scorpion are servants and agents of God. The only way the scorpion could reach the man and kill him was by means of the frog taking it across the river.
שמואל חזייה לההוא קרוקיתא דעקרבא יתיבא על אקרוקתא ועברה נהראף טרקא גברא ומיית [ראה עקרב אחד יושב על צפרדע ועובר את הנהר, עקץ אדם בצד השני של הנהר ומת] אותו אדם. קרי עליה [קרא עליו] ״למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך״ שאפילו שרצים אלה הם עבדיו ושליחיו של הקדוש ברוך הוא, וכדי שייעקץ אותו אדם על ידי העקרב, שאינו יכול לעבור את המים, נזדמנה לעקרב צפרדע זו להעבירו.
Shmuel saw a certain frog [kerokita], and also noticed that a scorpion was sitting upon the frog and the frog crossed the river. The scorpion stung a man on the other side of the river and the man died. Shmuel read and applied the verse to the dead man: “They stand this day according to Your judgments.” Even the frog and scorpion are servants and agents of God. The only way the scorpion could reach the man and kill him was by means of the frog taking it across the river.
הכל
(10) אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין מְבַקְּרִין אֶת הַחוֹלֶה אֶלָּא לְמִי שֶׁחֲלָצַתּוּ חַמָּה לְאַפּוֹקֵי מַאי לְאַפּוֹקֵי הָא דְּתַנְיָא ר׳ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן פְּרָטָא אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אאֵין מְבַקְּרִין לֹא חוֹלֵי מֵעַיִים וְלֹא חוֹלֵי הָעַיִן וְלֹא מְחוּשֵׁי הָרֹאשׁ בִּשְׁלָמָא חוֹלֵי מֵעַיִים מִשּׁוּם כִּיסּוּפָא אֶלָּא חוֹלֵי הָעַיִן וּמְחוּשֵׁי הָרֹאשׁ מ״ט מַאי טַעְמָא .
§ Shmuel said: One visits a sick person only if that person is one whom fever overcame. The Gemara asks: What illnesses does this statement come to exclude? The Gemara answers: It comes to exclude that which is taught in a baraita: Rabbi Yosei ben Perata says in the name of Rabbi Eliezer: One visits neither those with intestinal illness, nor those with eye illness, nor those suffering from headaches. The Gemara asks: Granted, one does not visit those with intestinal sickness, due to the sick person’s embarrassment, as he would need to frequently relieve himself and it would be awkward for him in the presence of the visitor. However, what is the reason that one does not visit those with eye illnesses and headaches?
§ Shmuel said: One visits a sick person only if that person is one whom fever overcame. The Gemara asks: What illnesses does this statement come to exclude? The Gemara answers: It comes to exclude that which is taught in a baraita: Rabbi Yosei ben Perata says in the name of Rabbi Eliezer: One visits neither those with intestinal illness, nor those with eye illness, nor those suffering from headaches. The Gemara asks: Granted, one does not visit those with intestinal sickness, due to the sick person’s embarrassment, as he would need to frequently relieve himself and it would be awkward for him in the presence of the visitor. However, what is the reason that one does not visit those with eye illnesses and headaches?
שחלצתו – שלבשתו חמה כאדם המזדיין שע״י כלי זיין שעליו נקרא חלוץ.
לאפוקי הא דתניא – דסבירא ליה לשמואל כי הך ברייתא דאין מבקרין להנך דקא מני ודשמואל נמי לאפוקי הני.
משום כיסופא – דזימנין שצריך לנקביו ומכסיף.
ב אמר שמואל: אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה, כלומר, מי שיש לו חום. ושואלים: לאפוקי מאי [להוציא את מה]? שמדבריו נלמד שיש חולים אחרים שאין מבקרים אותם. ומשיבים: לאפוקי הא דתניא [להוציא זו ששנינו בברייתא], ר׳ יוסי בן פרטא אומר משום (בשם) ר׳ אליעזר: אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא את אלה שיש להם מחושי הראש. ומבררים: בשלמא [נניח] חולי מעיים משום כיסופא [בושה], שהוא נזקק בכל פעם לצאת לנקביו, ולא נוח לו הדבר בגלל האורח. אלא חולי העין ומחושי הראש מאי טעמא [מה טעם] אין מבקרים אותם?
§ Shmuel said: One visits a sick person only if that person is one whom fever overcame. The Gemara asks: What illnesses does this statement come to exclude? The Gemara answers: It comes to exclude that which is taught in a baraita: Rabbi Yosei ben Perata says in the name of Rabbi Eliezer: One visits neither those with intestinal illness, nor those with eye illness, nor those suffering from headaches. The Gemara asks: Granted, one does not visit those with intestinal sickness, due to the sick person’s embarrassment, as he would need to frequently relieve himself and it would be awkward for him in the presence of the visitor. However, what is the reason that one does not visit those with eye illnesses and headaches?
הכל
(11) מִשּׁוּם דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה דִּיבּוּרָא קַשְׁיָא לְעֵינָא וּמְעַלֵּי לְאִישָּׁתָא אָמַר רָבָא הַאי אִישָּׁתָא אִי לָאו דְּפַרְוָונְקָא דְּמַלְאֲכָא דְמוֹתָא מְעַלֵּי
The Gemara answers: It is due to that which Rav Yehuda said, as Rav Yehuda said: Speech is injurious for the eye and beneficial for curing a fever. Therefore, if one suffers from pain in his eye or his head it is better for him not to talk. If he has visitors, he will need to speak to them, which will cause him harm. Rava said: With regard to this fever [ishta], were it not the agent [parvanka] of the Angel of Death, i.e., the cause of serious, potentially deadly illnesses, it could be deemed beneficial,
The Gemara answers: It is due to that which Rav Yehuda said, as Rav Yehuda said: Speech is injurious for the eye and beneficial for curing a fever. Therefore, if one suffers from pain in his eye or his head it is better for him not to talk. If he has visitors, he will need to speak to them, which will cause him harm. Rava said: With regard to this fever [ishta], were it not the agent [parvanka] of the Angel of Death, i.e., the cause of serious, potentially deadly illnesses, it could be deemed beneficial,
ומשיבים: משום הטעם שאמר רב יהודה, שאמר רב יהודה: דיבורא קשיא לעינא [הדיבור קשה לעין] ומעלי לאישתא [ומועיל לקדחת]. ולכן, מי שיש לו כאבי עיניים או ראש — מוטב שלא ידבר, ואם מבקרים אותו יצטרך לדבר עם מבקריו, והדבר עלול להזיק לו. אמר רבא: האי אישתא [קדחת זו], אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא [אם לא שהיא השליח של מלאך המוות], כלומר, שהיא גוררת אחריה חולי קשה עד כדי סכנת מוות, הייתי אומר עליה שהיא מעלי [מעולה]
The Gemara answers: It is due to that which Rav Yehuda said, as Rav Yehuda said: Speech is injurious for the eye and beneficial for curing a fever. Therefore, if one suffers from pain in his eye or his head it is better for him not to talk. If he has visitors, he will need to speak to them, which will cause him harm. Rava said: With regard to this fever [ishta], were it not the agent [parvanka] of the Angel of Death, i.e., the cause of serious, potentially deadly illnesses, it could be deemed beneficial,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
נדרים מא. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים מא. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדרים מא., מיוחס לרש"י נדרים מא., תוספות נדרים מא., תוספות רי"ד נדרים מא., פירוש רא"ש נדרים מא., ר"ן נדרים מא. – פרקים ה', ז'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים מא., מהרש"א חידושי הלכות נדרים מא., מהרש"א חידושי אגדות נדרים מא., פירוש הרב שטיינזלץ נדרים מא.
Nedarim 41a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 41a, Collected from HeArukh Nedarim 41a, Attributed to Rashi Nedarim 41a, Tosafot Nedarim 41a, Tosefot Rid Nedarim 41a, Peirush HaRosh Nedarim 41a, Ran Nedarim 41a, Shitah Mekubetzet Nedarim 41a, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 41a, Maharsha Chidushei Aggadot Nedarim 41a, Steinsaltz Commentary Nedarim 41a