×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דִּבְרֵי חָנָן הִיא.
is the statement of Ḥanan in a dispute pertaining to one who pays the debt of another. Ḥanan holds that he cannot demand to be reimbursed for that payment, since he merely prevented potential damage.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
דברי חנן היא – דאמר איבד מעותיו שאין למלוה על בעלה של זו כלום הואיל ולא נתן בידו אלא הבריח ארי מעליו שפירנס את אשתו׳ שהוא חייב לזונה ה״נ כי פרע חובו אברוחי ארי הוא שאין לו לפרוע על החוב כלום ולהכי שרי דאי כהנים גדולים דפליגי עליה דחנן היא כיון דאמרי ישבע כמה הוציא ויטול מן הבעל הכא נמי סבירא להו כי פרע חובו יכול הפורע לגבות מן הלוה ולהכי הוי הנאה גמורה אם אין הפורע חוזר וגובה ממנו ואסור.
ונשוב לענין משנתנו והוא שאמר שמותר להחזיר לו אבדתו מפני שאינו מהנהו כלום שהרי שלו הוא מחזירו ואם מטורח השבה מתוך שמצוה היא הרבה מצויים להחזיר והרי אין כאן שכר עד שנאמר בשבילו שאם הוא מחזירה בחנם יהא מהנה ומכל מקום במקום שנוטלין עליה שכר מתורת מנהג שאם מניחו נמצא מהנה אם אין זה רוצה לקבלו תפול הנאה להקדש ר״ל שיהא המודר נותן אותו שכר להקדש אלא שאם זה רוצה לקבלו יקבלנו וכן הדין בכל מקום בשכר בטול מלאכה שהוא גובהו מן הדין ומכל מקום לפי מה שהתבאר בגמרא אם היתה אף הנאת בעל האבידה אסורה על המחזיר כגון שהיו שניהם מודרים זה מזה אף הוא אסור לקבל את השכר ויפול להקדש שעל כל פנים דבר זה אין לפרשו בשכר ביטול מלאכתו שאין זה הנאה ורשאי ליטלו אלא במקום שרגילין ליתן שכר למוצא מתורת מנהג אע״פ שלא נתבטל ממלאכתו ויש אומרים שאף שכר בטול מלאכתם אינו יכול ליטול שהרי נמצא משכיר עצמו למלאכתו ומודר הנאה מחבירו אסור להשכיר עצמו למלאכתו אלא שמכל מקום יראה שאין שכירות זו אסורה הואיל ומצות התורה מכריחתן בכך ומכל מקום נמצאת למד מכל הדברים שאף בשניהם מודרים מותרים להחזיר אבדה זה לזה שלא במקום שכר או אף במקום שכר בנתינת שכר להקדש:
ומכל מקום יש חולקים בזו בקצת דברים והריני צריך להעירך במה מחלקתם תלויה והוא שבגמרא נחלקו בה ר׳ אמי ור׳ אסי ונאמרו במחלקתם שתי לשונות לישנא קמא חד אמר לא שנו ר״ל שמחזיר לו אבדתו אלא בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה ועל הדרך שפירשנוה במשנה אבל אם נכסי בעל אבדה אסורים לא מהדר ליה שהרי המחזיר נהנה בפרוטה דרב יוסף ר״ל שגורם לו ליפטר מליתן פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה והוא קוראה פרוטה דרב יוסף שמפני שהוא אומר מטעם זה ששומר אבדה כשומר שכר דמי וכן הלכה לדעתנו כמו שביארנו בקמא בפרק דיר וחד אמר אף בזו מותר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא ר״ל שיזדמן לו עני בעוד שהוא הולך להחזירה והקשו בה ממה שאמרו במשנתנו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש ונתבלבלו נסחאות שבספרים בקושיא זו והנכונה שבהם בשלמא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה היינו דקתני תפול הנאה להקדש וכגון שהוא אדם חשוב ואינו רוצה לקבלה כמו שביארנו אלא אפילו נכסי בעל אבדה אסורין למחזיר מחזיר אמאי תפול הנאה להקדש כלומר בשנכסי בעל אבדה אסורין למחזיר אבל נכסי המחזיר מותרין לבעל אבדה אמאי תפול הנאה להקדש הרי מותר לבעל האבדה לעכב שכרו שהרי מותר הוא בנכסי המחזיר ובזו אין לפרש באדם חשוב שאין לך חשוב בעולם שלא יקבל אבדתו שלא בשכר וכל שכן במקום שהשכר אסור למחזיר ואם באת לפרשה בשניהם מודרים הרי משנתנו בשהאחד מודר נאמרה שהרי בלשון יחיד הוזכרה ר״ל המודר הנאה וכו׳ ותירץ לו אחדא קתני כלומר ודאי לענין החזרת אבדה בין שהמחזיר מודר בין שבעל אבדה מודר מחזיר אבל זו שאמר מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש לאו אתרויהו קאי אלא אחדא ר״ל כשנכסי המחזיר אסורין לבעל האבדה ונמצא לתירוץ זה שאף בשניהם מודרים מחזירים זה לזה ואין חוששין לפרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא:
חנן היא. דאמר איבד את מעותיו ואינו יכול לומר את חובך פרעתי שלם לי וה״ה ה״נ לכל חוב שעליו ועמד זה ופרעו וזה לא אמר לו הלויני אינו חייב לו כלום וכיון דאילו פרעיה לשם הלואה לאו הלואה כי פרעיה נמי לשם מחילה לאו מידי קיהיב ליה:
רבא אמר אפילו תימא דברי הכל כלומר אפילו לבני כהנים גדולים וטעם דמודר הנאה דשרי דמיירי בשלוה על מנת שלא לפרוע כלומר שלא ידחקנו המלוה עד שיזדמן ללוה ויפרענו מרצונו דהשתא אף על פי שפרעו מדיר לבעל חוב דמודר לא חשבינן ליה כמהנה דהא בלאו הכי אי לא בעי למפרע לא פרע. ושוקל לו את שקלו דוקא בששלח שקלו ונגנב או נאבד לאחר שנתרמה תרומה. אי נמי לאחר שבאה לידי גזבר לא הספיק להביאו ללישכה עד שנאבד דתו לא מיחייב דתנן תורמין על האבוד ותניא בני העיר ששלחו את שקליהם ונגנבו או שאבדו אם משנתרמה תרומה נשבעין לגזברים. והכי מוקי לה נמי בכתובות בפרק שני דייני כלומר כטעמא דמתניתין דתורמין על האבוד גבי פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים. ומיהו משמע דדוקא לרבנן דחנן מוקמינן לה הכין אבל לחנן לא אצטריכינן לאוקמה בהכין אלא בלאו הכין שרי דהא לעולם הוה ליה מבריח ארי מנכסיו (ויכול להמתין) אמר המגיה צריך לומר: וכולה מתניתין דהכא לחנן משום אברוחי ארי הוא ותורמין את תרומותיו אפילו בתורם משלו על של בעל הבית וכדאתמר נמי לאוקמה בגמרא ואף על גב דאמרינן בכתובות בשלמא שוקל לו את שקלו דתנן תורמין על האבוד מחזיר לאבידתו נמי מצוה קא עביד אלא פורע לו את חובו הא קא מישתרשי ליה אמר רב הושעיא הא מני חנן היא רבא אמר אפילו תימא וכו׳ דמשמע לכאורה דשוקל לו את שקלו דכולי עלמא משום דתורמין על האבוד היא ופורע לו את חובו הוא דמוקי מר כחנן ומר ככולי עלמא אפילו הכי לא מסתברא אלא כדכתיבנא דטעמא דמבריח ארי מנכסיו בין בפורע את חובו בין בשוקל לו את שקלו סגי אלא דמעיקרא הוא דלא הוה משכח טעמא לפורע את חובו ומשכח טעמא לשוקל את שקלו ולבתר דאוקי לפורע את חובו כחנן תו לא איצטריך לההוא טעמא דשוקל לו את שקלו. אלא מיהו בירושלמי משמע דשוקל לו את שקלו לכולי עלמא משום ההוא טעמא דתורמין על האבוד הוא דגרסינן התם ומייתי הריא״פ ז״ל בהלכות כתובות בפרק שני דייני ר׳ בא בר ממל הפורע שטר חוב לחברו שלא מדעתו פלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים אמר רבי יוסי טעמא דבני כהנים גדולים התם לית עלה בדעתו שתמות אשתו ברעב ברם הכא מפייס הוינא ליה והוא מחיל לי הגע עצמך דהוה גביה משכון מפייס הוינא ליה והא קא יהיב לה משכוני עד כאן בירושלמי. והאי טעמא לא סליק אלא לפורע חובו אבל לא לשוקל שקלו. ואף היא אינה ראיה דרבי יוסי הוא דסבירא ליה דחנן ורבנן לא פליגי אלא במפרנס אשת חברו אבל בעלמא לא אלא תרויהו בחדא שיטתא קיימי והוא הדין נמי לרבא דאוקי לה למתניתין דהמודר הנאה ככולי עלמא ופריש טעמיה דפורע בשלוה על מנת שלא לפרוע קסבר דשוקל לו שקלו ככולי עלמא היא משום דתורמין על האבוד. אי נמי דבין רבא דהכא בין רבי יוסי דירושלמי אליבא דרבנן דחנן קאמרי אבל לחנן כולי עלמא אמרי דמשום אברוחי ארי מנכסיו הוא וכטעמא דמסיק בירושלמי דאפילו בבעל חוב דוחק וכדכתיבנא לעיל ומשום דלא נכנס לתוך ידו כלום. ותדע לך דעל כרחך מאן דמוקי לקמן תורם את תרומותיו בתורם משלו על של בעל הכרי לית ליה טעם דירושלמי דהא בתרומה לא שייך למימר מפייס הוינא. ויש מי שפירש כאן דיהיב על מנת שלא לפרוע כלומר דיהיב האי מדיר לבעל חובו של מודר על מנת שלא יחזור ויפרע ממנו. ואיברא דלישנא דגמרא אתיא שפיר טפי להאי פירושא מדקאמר דיהיב על מנת שלא לפרוע ולא קאמר שלוה על מנת שלא לפרוע כדאמרינן התם בפרק שני דייני והתם מוקי לה בחד טעמא והכא בטעמא אחרינא. והיינו נמי דהתם אמרינן רב הושעיא לא אמר כרבא כיסופא מיהא מי לית ליה והכא אמרינן טעמא אחרינא דשייך למאי דקאמר דיהיב לבעל חוב על מנת שלא לפרוע מן הלוה והיינו דקאמר גזירה שלא לפרוע אטו לפרוע. ומיהו אינו מחוור בעיני כלל. חדא דהא לא איצטריך ליה לרבא כלל למימר על כרחי׳ אי כרבנן דחנן מוקמת לה מתניתין ודאי מסתמא בדיהיב מדיר על מנת שלא לפרוע מן המודר הוא דאי בדיהיב על מנת ליפרע היינו מלוהו דהא לדידהו חוזר הוא ונפרע ממנו דמלוה ממש חשבינן ליה ואם כן אמאי נקט פורע את חובו ליתני מלוהו. ועוד דתנן במתניתין המודר הנאה מחברו לא ילונו אלמא פורע לו חובו דקתני פורע על מנת שלא ליפרע הוא. ועוד דלענין דינא נמי לא איפשר לאוקמה בהכין דאם איתא דלוה על מנת לפרוע היא מתניתין אלא דמדיר יהיב לבעל חוב על מנת שלא ליפרע הא לא מעלה ולא מוריד דהא כיון דמדינא בפורע סתם חייב הלוה להחזיר לו לפורע כאלו הלוהו אם חוזר ונפרע הרי זה אסור משום דמלוהו ותנן לא ילוהו ואם אינו חוזר ונפרע אלא שנתן על מנת שלא ליפרע היינו נותן לו מתנה דהא אי בעי יהיב בתורת פרעון וחוזר וגובה וכל שהוא יכול ליתן ולחזור ולגבות כשנותן על מנת שלא לגבות היינו מתנה וכדתנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש. אבל לחנן דסבירא ליה דכל שפורע ואפילו על מנת ליפרע אינו יכול לחזור ולגבות דמבריח ארי מנכסיו הוא אם כן בין בפורע על מנת שיחזור ויגבה ממנו בין שפורע על מנת שלא יפרע ממנו אינו לא כמלוה ולא כנותן מתנה אלא כמזיק נכסיו על מנת שיבריח ארי מנכסי חברו וגרמת הנאה בעלמא הוא דקא גרים ליה והיינו דאמרינן להדיא בגמרא אלמא מבריח ארי מנכסיו הוא ואי בפורע על מנת שלא ליפרע מיניה שרי אפילו למאן דלית ליה מבריח ארי מנכסיו מנא לה דהאי תנא סבר דפורע חובו של חבירו מבריח ארי מנכסיו הוי דילמא משום דיהיב על מנת שלא לפרוע הוא מתניתין לכולי עלמא והא דאמרינן הכא בדיהיב על מנת שלא לפרוע והתם אמרינן בשלוה על מנת שלא לפרוע תרויהו לחד פירושא סלקן ולישני בעלמא נינהו ודאמרינן נמי התם כסופא מיהא אית ליה והכא אמרינן גזרה שלא לפרוע אטו על מנת (שלא) לפרוע תרי טעמי נינהו והכא קא קאמר חדא והתם קאמר חדא וטובא איכא דכותיה. ותורם את תרומתו ומעשר מעשרותיו דקתני בתורם ומעשר משל בעל הכרי על בעל הכרי ובאומר כל הרוצה לתרום יתרום והא דהוה מוקי לה בגמרא בתורם משלו על בעל הכרי ההיא אליבא דחנן היא אבל לרבנן לא איפשר לאוקמה בהכי דהא קא משתרשי ליה וכדכתיבנא לעיל. הרשב״א ז״ל.
עמד אחד ופרנס אשתו הניח מעותיו על קרן הצבי. מסתברא לי דוקא בפורע וכו׳ ככתוב בהר״ן ז״ל. ונראה לי דכיון שכן המפרנס סתם אשת חברו הרי הוא חוזר ונפרע מן הבעל כיון שהבעל חייב במזונותיה בתנאי בית דין דהוי ליה כיורד לתוך שדה חברו כדאמרן. והוא הדין לזן את עבדו ואת שפחתו העבריים שאין הבעלים יכולים לומר להם עשה עמי ואיני זנך וכל המלוה מזונות סתם לאלו כאלו מלוה לאדון. ותניא לקמן בפרק השותפין האומר לאשתו קונם שאני נהנה לך לווה ובעל חוב באין ונפרעין ממנו וההיא לא משמע לי דבלוה ממש היא דאי בשלותה בפירוש מן המלוה בכי הא אין בעל חוב יכול לחזור על בעל שהוא לא הלוה את הבעל אלא את האשה וממנה הוא גובה והיא חוזרת וגובה ממנו וכמו שפירש רש״י ז״ל בכתובות בפרק שני דייני לותה ואכלה תובעין ממנה והיא תובעת מן הבעל וכיון שכן אם בעלי חוב באין ונפרעים מן הבעל ומדעתו הוה ליה כמודר הנאה מחברו שפורע לו את חובו דגרם הנאה בלחוד הוא ולא שייך למידק מינה כגדולים דמו או לא בכי האי גוונא דהאי מבריח ארי מנכסיו הוא לחנן ולרבנן דחנן הרי זה אסור לגמרי. ועוד דאי בכי האי גוונא קא מיירי למה לן לאהדורי בתר ברייתא דהאומר לאשתו לידוק ממתניתין דבפירקין דתנן המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו הוא נותן לו ובא ונוטל מזה הילכך על כרחך בשלא לוותה היא קמיירי אלא ודאי במפרנס סתם ולוה לאו דוקא לוה בפירוש אלא אוכלת סתם מידו לווה קרינן לה משום דדינא הכי דמלוה היא ולא מתנה. ומיהו ההיא דלוה ובעל חוב באין ונפרעין ממנו דאייתינן לאו ראיה היא כל כך דאיכא לדחויי דלא דמי לפורע לו חובו דשאני התם שהבעל חייב לשלם מלותה והילכך איכא לדמויי לחליפי איסור. ולקמן במקומה נאריך בה יותר בסייעתא דשמיא. הרשב״א ז״ל.
ברא״ש דגורם מקרו קמ״ל דה״ה ריחים ותנור והס״ד ואחר כך מ״ה אבל משאיל לו חלוק כו׳ מלתא דפסיקא נקט אסור למודר הנאה כיון שהוא מוותר שלו אבל שוה כו׳ על אפיה וכיון דמחמיר כו׳ כצ״ל:
ברש״י לגבות מן הלוה ולהכי כו׳ ממנו ואסור הס״ד מהני ליה כלל הס״ד כצ״ל:
ברא״ש קא יהיב ליה הס״ד באותה שעה הס״ד הנאה להקדש הס״ד ואחר כך מ״ה אחדא על דרך אחד כו׳ כצ״ל:
דברי חנן היא במחלוקת המבוארת להלן, שהפורע חוב עבור אדם אחר, אין לו זכות תביעה עליו שישיב לו את כספו ואינו אלא כמסיר ממנו נזק.
is the statement of Ḥanan in a dispute pertaining to one who pays the debt of another. Ḥanan holds that he cannot demand to be reimbursed for that payment, since he merely prevented potential damage.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רָבָא אָמַר אפי׳אֲפִילּוּ תֵּימָא דִּבְרֵי הַכֹּל גַּבֵּי מוּדָּר הֲנָאָה דְּיָהֵיב עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִפְרוֹעַ.

Rava said: Even if you say that everyone agrees that this is the halakha, it was stated with regard to one prohibited by vow from deriving benefit from another who borrowed money, and the creditor stipulated that it was on the condition that if he so chooses he does not need to repay the loan. In that case, by repaying the loan, one who vowed and imposed the prohibition did not actually repay his debt.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דיהיב ליה ע״מ שלא לפרוע – מזה דהשתא כי פורעו זה לא הוי הנאה הואיל ואי בעי לא מצי למיגבא מיניה כלום ושוקל לו את שקלו נמי מוקמינן ליה לדברי הכל כה״ג שאינו מהנה לו כלום כגון שהוא עצמו שקל את שקלו ושגרו לירושלים ונגנב או אבד לאחר שנתרמה הלשכה והאי לא נתחייב באחריותו ולא היה לו לפורעו דהכי קיי״ל (ב״מ נז:) בני העיר ששיגרו את שקליהן ונגנבו או שאבדו אם נתרמה התרומה נשבעין השלוחין לגזברים שאבדו ובעלים פטורים דתורמין על האבוד ואם קודם שנתרמה הלשכה נשבעין לבני העיר לפיכך כי חזר הנודר ופרע שקלו מותר דלא מהנה ליה כלל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ע״מ שלא לפרוע. עד שירצה לפרוע מעצמו אבל לא יכול ללוחצו הלכך לא מהני ליה מידי. כך פרש״י ז״ל בפ׳ בתרא דכתובות:
אפי׳ תימא דברי הכל – דאפי׳ לרבנן דאמרי שחייב לוה להחזיר לזה דמי החוב שפרע בשבילו.
גבי מודר הנאה – דהיינו מתני׳.
דיהיב על מנת שלא לפרוע עסקינן – כלומר דכשהלוהו התנה עמו שלא יהא כח בחבירו לכופו אלא כשירצה הלוה יפרענו מדעתו הלכך כי פרע ליה מדיר לאותו חוב דאע״ג דאפשר דמודר משום כסופא פרע ליה אפ״ה כיון דאי בעי לא פרע ליה לאו מידי יהיב ליה למודר וכ״ת תינח פורע לו חובו אלא שוקל לו את שקלו היכי שרי אליבא דרבנן איכא למימר דמתניתין לדידהו משכחת לה כגון ששלח את שקלו ונגנב או אבד משנתרמה תרומה דכי ה״ג פטור מלשלם כדתניא בהזהב (ב״מ נז:) בני העיר ששקלו את שקליהם ונגנבו או אבדו אם משנתרמה תרומה נשבעין לגזברים הלכך כי שוקל מדיר את שקלו מידי דלא מחייב בה מודר קיהיב וקמ״ל שאע״פ שהיה דרכן לפרוע אותו שרי כיון שאין הגזברים יכולין לכופו.
רבא אמר: אפילו תימא [תאמר] שהלכה זו של מודר הנאה היא כדברי הכל באותה מחלוקת, אולם נאמר הדבר גבי [אצל] מודר הנאה דיהיב [שנתן] לו המלווה למודר את הכסף על מנת שלא לפרוע. כלומר, התנה עימו שלא יוכל לכוף את פריעת החוב, אלא אם ירצה הלווה — ישלם לו. ובמקרה כזה לא סילק ממנו המדיר התחייבות ממונית ממש.
Rava said: Even if you say that everyone agrees that this is the halakha, it was stated with regard to one prohibited by vow from deriving benefit from another who borrowed money, and the creditor stipulated that it was on the condition that if he so chooses he does not need to repay the loan. In that case, by repaying the loan, one who vowed and imposed the prohibition did not actually repay his debt.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַאי חָנָן דִּתְנַן מִי שֶׁהָלַךְ לִמְדִינַת הַיָּם וְעָמַד אֶחָד וּפִירְנֵס אֶת אִשְׁתּוֹ חָנָן אָמַר אִיבֵּד אֶת מְעוֹתָיו.

The Gemara asks: What is the opinion of Ḥanan to which the Gemara referred? The Gemara answers that it is as we learned in a mishna: In the case of a husband who went to a country overseas, and one other man arose and supported his wife on his own initiative and then demanded to be reimbursed for that support when the husband returned, Ḥanan said: The one who took the initiative to support the wife lost his money, since the husband neither asked him to do so nor committed to compensate him.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חנן אומר איבד מעותיו – משום דהוי מבריח ארי בעלמא ואע״ג דחייב במזונות אשתו מ״מ יכול לומר שהיתה מסתפקת ממעשה ידיה וא״ת והא פרק השוכר [את] הפועלים (ב״מ צג:) דרועה שהקדים ברועים ובמקלות חוזרין ונוטלין שכרם מבעל הבית ואמאי מבריח ארי בעלמא וי״ל דלאו מבריח הוא כיון דברי היזיקא שאם לא הקדים הארי היה אוכל הבהמות והיכא דלא ברי היזיקא שהארי אינו ממש עומד ומזומן ואינו מצילו כי אם מפחד הארי לא הוי ברי היזיקא וא״ת בפורע חובו מבריח מיניה והלא ידוע לכל שיש לו לפרוע חובו וא״כ מהנהו וי״ל דפורע חובו היינו זן אשתו ובניו דאיפשר שיתפרנסו ממעשה ידיהם ולא ברי היזיקא אבל לא נראה דמדקאמר אחרי כן וזן את בניו ואת בנותיו אלמא משמע דמה שאמר זן בניו לאו פורע חובו וי״ל דרישא מיירי שזן אשתו ואת בניו שלא בפניו וסיפא מיירי בפניו וזהו חידוש ואף על גב שמפרנסם בפניו ואין מוחהו אפ״ה חשבינן להו מבריח עי״ל דפורע חובו היינו פורע ממש וא״ת א״כ ודאי [לאו] מבריח ארי י״ל דיכול לומר בע״ח לפורע חובו מפייסינן ליה דמחיל לי ואפילו במשכון מפייסנא ליה והדר לי משכוני הלכך לאו ברי היזיקא ולכך הוי מבריח ארי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: מאי [מה] היא אותה דעה של חנן שהזכרנו? ומשיבים: דתנן כן שנינו במשנה]: מי שהלך למדינת הים (חוץ לארץ) ועמד אדם אחד מרצונו ופירנס את אשתו, ולאחר שחזר הבעל תובע ממנו המפרנס את הכסף שנתן לאשתו. חנן אמר: איבד הנותן את מעותיו, ואין כאן מקום לתביעה, כיון שהבעל לא התחייב לתת לו דבר, והנותן עשה זאת מרצונו.
The Gemara asks: What is the opinion of Ḥanan to which the Gemara referred? The Gemara answers that it is as we learned in a mishna: In the case of a husband who went to a country overseas, and one other man arose and supported his wife on his own initiative and then demanded to be reimbursed for that support when the husband returned, Ḥanan said: The one who took the initiative to support the wife lost his money, since the husband neither asked him to do so nor committed to compensate him.
תוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) נֶחְלְקוּ עָלָיו בְּנֵי כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וְאָמְרוּ יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּוֹל א״ראָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הַרְכִּינָס כְּדִבְרֵיהֶם אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי איָפֶה אָמַר חָנָן הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי.

The sons of High Priests disagreed with him and said: The one who took the initiative to support his wife will take an oath as to how much he spent and take repayment from the husband. Rabbi Dosa ben Harkinas said in accordance with the statement of the sons of High Priests. Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said: Ḥanan spoke well, as in any case of this type he placed his money on the antler of a deer, i.e., a risky venture with no guaranteed return.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ישבע כמה הוציא. דהנאה גמורה היא כמו והראה לו בשל חברו אבל בלותה ואכלה אפילו חנן מודה שהרי גילתה דעתה שאינה רוצה לטרוח במזונותיה. וא״ת אם היא מודה במה שלוותה או בכמה האכילה שבועה זו למה. ושמא נוכל לומר להפיס דעת הבעל כי ההיא דחנוני על פנקסו דשבועות הניח מעותיו על קרן הצבי כלומר מדעת הפסידם. ונראה לומר שאם לא אמר על בעליך אני סומך שיפרע לי שעליה לפרוע אם תתגרש. מצאתי. הרא״ם ז״ל.
וכן בשיטה וזה לשונה: ישבע כמה הוציא ויטול דהנאה גמורה היא לו כמי שפורע חובו גמור וחוזר ונוטל ממנו מה שמהנהו אותו כדאיתא גבי פועל. ובלוותה ואכלה מודה חנן שפורע דהא גליא דעתה שאינה רוצה לטרוח. והכי מוכח בכתובות דאמרינן התם לוותה ואכלה עמדה ומיאנה אין לה מזונות ודייקנא התם טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה. ומה שנשבע מוציא דחשבינן לה מוציא ברשות כדתנן בכתובות בפרק המוציא הוצאות על נכסי אשתו ולא אכל ישבע כמה הוציא ויטול ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית ודומה לחנוני על פנקסו שמוציא ונותן ברשות בעל הבית להכי נשבע ונוטל והיינו נמי טעמא דלא חשיב האי בכלל דנשבעין ונוטלין דהאי בכלל חנוני על פנקסו. הניח מעותיו על קרן הצבי כלומר הפסידם. ונראה לי שאם תגרש האשה שיגבה ממנה אם פרנסה סתם אבל אמר על בעליך אני סומך הרי פטר את האשה. עד כאן.
נחלקו עליו בני כהנים גדולים, ואמרו: ישבע הנותן כמה הוציא, ויטול. אמר ר׳ דוסא בן הרכינס כדבריהם של בני כהנים גדולים. אמר ר׳ יוחנן בן זכאי: יפה אמר חנן, שבכל מקרה כזה הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר, סיכן את כספו בדבר שאין בו שום בטחון.
The sons of High Priests disagreed with him and said: The one who took the initiative to support his wife will take an oath as to how much he spent and take repayment from the husband. Rabbi Dosa ben Harkinas said in accordance with the statement of the sons of High Priests. Rabbi Yoḥanan ben Zakkai said: Ḥanan spoke well, as in any case of this type he placed his money on the antler of a deer, i.e., a risky venture with no guaranteed return.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאירישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) רָבָא לָא אָמַר כְּרַב הוֹשַׁעְיָא דְּקָא מוֹקֵים לָהּ לְמַתְנִיתִין כד״הכְּדִבְרֵי הַכֹּל רַב הוֹשַׁעְיָא לָא אָמַר כְּרָבָא גְּזֵירָה שֶׁלֹּא לִיפָּרַע מִשּׁוּם לִיפָּרַע.:

The Gemara explains the dispute between Rava and Rav Hoshaya with regard to attribution of the mishna: Rava did not say that the mishna is in accordance with the opinion of Ḥanan, as did Rav Hoshaya, and he preferred a different explanation, as he establishes the mishna in accordance with the statements upon which everyone agrees, rather than attributing it to an individual tanna. Rav Hoshaya did not say that the mishna is in accordance with the opinion of all the tanna’im as did Rava, as there is basis to issue a rabbinic decree prohibiting repayment of a loan for one for whom benefit from another is forbidden by vow on the condition that he does not need to repay the loan, due to a standard loan that he is required to repay. Therefore, he prefers to establish the mishna in accordance with the opinion of Ḥanan.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
משום לפרוע – דהתם אי הוה פרע תובו הוה מהני ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גזירה שלא לפרוע אטו לפרוע – כלומר דאי אמרי׳ דמדיר פורע לו חובו של מודר כשלוה ע״מ שלא לפרוע איכא למיגזר דלמא פרע ליה אע״פ שלוה אותו המודר ע״מ שיכפנו המלוה לפרוע הלכך אי מתני׳ רבנן ליכא גוונא דשרי אלא ודאי חנן היא ומותר בכל ענין. ובפרק שני דייני גזירות (כתובות קח.) מסקינן בגוונא אחרינא דאמר התם נהי. דהנאה לית ליה כסופא מי לית ליה והאי עמד א׳ ופירנס את אשתו דאמר דלחנן הניח מעותיו על קרן הצבי כתב הרשב״א ז״ל דדוקא במפרש שמחמת מזונות שחייב לה בעלה הוא נותן לה דבכה״ג אמר חנן דפטור אבל פרנס סתם חוזר וגובה לפי שכל המפרנס סתם אינו מפרנס בתורת מתנה אלא בתורת הלואה ונמצא שהיא חייבת לו ומי שפרנס אותה גובה ממנה והיא גובה מבעלה וכמו שפרש״י ז״ל בפרק שני דייני גזירות גבי לוותה ואכלה מאי דאמר דאכלה והיא נפרעת מבעלה ובעל חוב גובה ממנה והביא ראיה דהמפרנס סתם לא אמרי׳ במתנה קיהיב אלא לשם הלוואה מיורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות (כתובות פ. ב״מ קא.) דחייב בעל השדה לשלם ולא כל הימנו שיאמר במתנה נתת לי ועוד ראיה מדגרס בירושלמי בפרק איזהו נשך חד בר נש אישאל לחבריה דינרין אשריתיה גו ביתיה אמר ליה הב לי דינרי אמר ליה הב לי אגר ביתי אתא עובדא קמיה דר׳ אבא בר זבינא ומריקו ליה מאי דהוה חמי למשרייה והכא ודאי בשהעמידו סתם בתוך ביתו מיירי ולא בשהעמידו בפירוש בשכר דא״כ לא הוה אמר ליה אידך הב לי כל דינרי דהוה פרע ליה מה שהתנה עמו לתת לו בשכירותו וכן נמי ליכא למימר דמשום רבית קאמר דא״כ הוה ליה למימר נכה לי אגר ביתי אלמא המשרה חבירו בתוך ביתו סתם לא למתנה איכוון אלא לשכירות וכיון שכן המפרנס אשת חבירו סתם חוזר וגובה ממנו אלו דבריו ז״ל. ואינם מחוורים לדעתי דנהי דהני מוכחי דהמהנה את חבירו סתם לאו לשם מתנה קא מכוון אפילו הכי המפרנס את אשת חבירו סתם לחנן הניח מעותיו על קרן הצבי משום דנהי דלאו בתורת מתנה קעביד מיהו סתמא זו אדעתא דבעל נחית ולאו אדעתא דידה שכבר הוא יודע שאין לאשה זו נכסים שיהא נפרע מהן אלא מבעלה ולא מסיק אדעתיה לומר שתתחייב היא בהן כדי שתוכל לגבות מבעלה ולהגבותו דלאו כולהו אינשי דינא גמירי אלא סתמא אדעתא דבעל נחית ומש״ה נהי דלאו בתורת מתנה קעביד כדמוכחי הנך ראיות דאייתי הרשב״א ז״ל אפילו הכי לחנן הניח מעותיו על קרן הצבי דמסתמא אדעתא דבעל קעביד: ולענין הלכה קיי״ל כחנן הלכך פורע חובו של חבירו הניח מעותיו על קרן הצבי ואפילו בבעל חוב דוחק נמי דליכא למימר דטעמא דחנן משום דמצי אמר ליה מפייס הוינא ליה והוה מחיל לי דהא מתני׳ דשוקל לו את שקלו אתיא לן שפיר כחנן אף על גב דלא מצי אמר שימחלו לו הגזברים. ומסתברא לי דבמלוה שיש עליה משכון נמי אבד מעותיו דהא אמרינן הכי בירושלמי אליבא דבני כהנים גדולים דאמר התם דאפילו לבני כהנים גדולים דאמרי במפרנס את אשתו דישבע כמה הוציא ויטול התם היינו טעמא משום דלא עלה על דעתו שתמות אשתו ברעב אבל בפורע חובו מודו לחנן דפטור דמצי אמר מפייס הוינא ליה והוה מחיל לי ואמרינן התם הגע עצמך שהיה בידו משכון מפייס הוינא ליה ומהדר לי משכוני ונהי דבגמרא דילן לא סבירא לן הכי אליבא דבני כהנים גדולים דא״כ לא הוה מצטריך לאוקמא למתניתין בשלוה על מנת שלא לפרוע אפילו הכי נקטינן מהא דירושלמי דחנן אפילו מלוה שיש עליה משכון אמר דכיון דבירושלמי אמר בפשיטות דמודו ליה רבנן דחנן בהכי אלמא שמיע להו דחנן אמר הכי ונהי דלפום גמרא דילן בני כהנים גדולים לא מודו אפילו הכי גמרינן מירושלמי דחנן אמר אפילו במלוה שיש עליה משכון ובהא לא אשכחן איפכא בגמרא דילן כן נראה לי.
גזירה שלא לפרוע אטו לפרוע. אבל פרנס את אשתו לא דמי לשאר פריעת חוב וליכא למיגזר ולהכי מוקי לה כי ההיא דחנן דאליביה אפילו ליפרע שרי. הרא״ם ז״ל.
פיסקא פליגי בה במחזיר אבידה דמתניתין ר׳ אמי ור׳ אסי דאף על גב דכולה מתניתין מיירי בין בשנכסי מדיר אסורין על המודר בין בשנכסי מודר אסורים על המדיר כגון שאמר המדיר נכסיך עלי קונם גבי אבידה פליגי. הרי״ץ ז״ל.
דמהני ליה בעל אבידה למחזיר בפרוטה דרב יוסף דפטור למיתן ריפתא לעניא כל זמן שהוא עסוק להחזירה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה בפרק אלו מציאות דאמר רב יוסף שומר אבדה כשומר שכר ונמצא נהנה בממונו של זה. וא״ת מכל מקום יחזיר אותה ותפול הנאה להקדש. תריץ דלא ידעינן ההנאה כמה היא דלא מסיימי כמה ריפתי בעי למיתן לענייא או שמא לא יבא עני לפתחו כל זמן שטורח בה ולא שייך ביה הקדש בדבר שאינו מסוים.
לא שכיחא בשעה שהוא עוסק בה ולא מיקריא הנאה ומכל מקום לענין דברים אחרים שומר שכר הוא עליה. ומכל מקום למאן דאמר פרוטה דרב יוסף שכיחא וחשיבא אפילו לחנן אסור להחזירה שהרי פורע לעני חובו מאבדת חברו הילכך הואיל ונהנה אסור לכולי עלמא. הרא״ם ז״ל.
וכן כתב הריטב״א משום דמהני בפרוטה דרב יוסף דגורם לו ליפטר מליתן פרוטה לעני כל זמן שעוסק במצוה פטור מן המצוה הילכך אסור להחזיר לו. וא״ת מי עדיף מפורע חובו דשרי לחנן. וי״ל כיון שהמודר מחזיר האבידה ועל ידי כך הוא פטור מפרוטה דרב יוסף הוי כאלו נוטל אבדת המדיר ונותן לעני. עד כאן.
בר״ן במתנה קיהיב כו׳ איצטריך לאוקמא למתני׳ בשלוה ע״מ שלא לפרוע כו׳ אבידתו מעליו והס״ד ואחר כך מ״ה דקא מהני ליה כו׳ שכר הוי הס״ד כצ״ל:
ומסבירים את טעם המחלוקת בין רבא ורב הושעיא בפירוש המשנה: רבא לא אמר כרב הושעיא וסבר שפירושו עדיף משום דקא מוקים לה למתניתין [שמעמיד אותה, מסביר את משנתנו] כדברי הכל, ועדיף להסבירה כך מאשר להסבירה כדעת חכם אחד. ומצד שני רב הושעיא לא אמר כרבא משום שיש מקום לגזור גזירה ולאסור לפרוע עבור המודר מלוה שניתן על מנת שלא ליפרע משום מלוה שניתן על מנת שיוכל לכפותו ליפרע. ולכן הוא מסביר את המשנה דווקא כשיטת חנן שפריעת חוב של אחר אינה אלא מניעת נזק לו.
The Gemara explains the dispute between Rava and Rav Hoshaya with regard to attribution of the mishna: Rava did not say that the mishna is in accordance with the opinion of Ḥanan, as did Rav Hoshaya, and he preferred a different explanation, as he establishes the mishna in accordance with the statements upon which everyone agrees, rather than attributing it to an individual tanna. Rav Hoshaya did not say that the mishna is in accordance with the opinion of all the tanna’im as did Rava, as there is basis to issue a rabbinic decree prohibiting repayment of a loan for one for whom benefit from another is forbidden by vow on the condition that he does not need to repay the loan, due to a standard loan that he is required to repay. Therefore, he prefers to establish the mishna in accordance with the opinion of Ḥanan.
מיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵידָתוֹ.: פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי אַמֵּי ור׳וְרַבִּי אַסִּי חַד אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּשֶׁנִּכְסֵי מַחְזִיר אֲסוּרִין עַל בַּעַל אֲבֵידָה דְּכִי מַהְדַּר לֵיהּ מִידַּעַם דְּנַפְשֵׁיהּ קָא מַהְדַּר לֵיהּ אֲבָל נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר לָא קָא מַהְדַּר לֵיהּ דְּקָא מְהַנֵּי לֵיהּ פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף.

§ We learned in the mishna: He returns his lost item to him. Rabbi Ami and Rabbi Asi disagree about this. One said: They taught this only in a case where the property of the one returning the lost item is forbidden to the owner of the lost item, as when he returns it to him he is returning to him something of his own and is not giving him anything new. Consequently, returning a lost item in no way violates the vow. However, in a case where the property of the owner of the lost item is forbidden to the one returning the lost item, he may not return it to him, as in that case the owner indirectly benefits the one returning the lost item by enabling him to acquire the peruta of Rav Yosef. Rav Yosef said that the legal status of one tending to the return of a lost item is like that of a paid bailee. Since one who is engaged in a mitzva is exempt from performing another mitzva, while he is tending to the lost item he is exempt from giving charity to a pauper. Since the one returning the lost item profits from engaging in the return of the lost item, it is prohibited for him to do so, as he is prohibited by vow from deriving benefit from the owner of the lost item.
מיוחס לרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תפול הנאה להקדש – מפ׳ בגמרא.
לא שנו – דמחזיר לו אבידתו אלא כשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה שהמחזיר הדירו מנכסיו.
דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה קמהדר ליה – וליכא הנאה שאינו מהנהו מנכסיו כלום.
אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר – דמחזיר מודר מבעל אבידה לא מצי מהדר ליה אבידתו משום דאי מהדר ליה הוה מתהני מבעל אבידה.
פרוטה דרב יוסף – דאמר רב יוסף העוסק במצוה פטור מן המצוה ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה שמקיים הלכך אין מחזיר לו אבידתו.
ומחזירא לו אבידתו בין נכסי מחזיר אסור׳ על בעל אבידה בין נכסי בעל אבידה אסור על המחזיר.
א. לג ע״ב.
דמהני ליה פרוטה דרב יוסף – פי׳ בשעה שעסק במצות אבידה וא״ת ישיב לו אכילת הנאה להקדש אותה פרוטה במקום שנוטלין עליה שכר וי״ל דלא מצי לדיין לדעת כמה פעמים פטור הוא על ידה ממיתב ריפתא לעניא וא״ת והא אברוחי ארי בעלמא הוא שמבריח מעליו העני דאפי׳ גבי פורע חוב חשבינן ליה מבריח ארי משום דמצי למימר מפייסי׳ ליה לפיכך לא ברי היזיקא כ״ש הכא גבי פרוטה שאינה מצויה כ״כ והא לא חשיב הנאה וי״ל דפורע חובו היינו אותו שפורע חובו עבורו מבריח ארי מעליו הלכך לאו ברי היזיקא ולכך הוי כמבריח ארי אבל הכא המחזיר עצמו כמבריח הארי מעל עצמו ע״י שמתעסק באבידת חבירו והרי הוא כאילו נוטל מכיסו של בעל אבידה ונותנה לעני ה״נ גבי פורע חובו אם הבעל חוב נוטל מעות מזה לפטור חובו כמו כן היה אסור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מידעם דפשיה קמהדר ליה. מצוה בעלמא קעביד ולא מהני ליה מידי:
מהי ליה פרוטה דרב יוסף. דאמר בפרק המפקיד (ב״מ כט.) דשומר אבידה כש״ש בההוא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעני אם יזדמן לו עני בשעה שהוא עסוק בשמירת האבידה כגון לשטחה דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכן נמי הכא בשעה שהוא מוליך האבידה לביתו פטור מן הצדקה:
מידעם דנפשיה קא מהדר ליה – ולא מהני ליה מידי אלא שמבריח נזק אבידתו מעליו.
דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף – דכי מהדר ליה אבידתו מיפטר מלמיתב ליה פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ותלי לה בדרב יוסף משום דפליגי רבה ורב יוסף פ׳ הכונס צאן לדיר (ב״ק נו:) בשומר אבידה אי הוי כשומר שכר וסבירא ליה לרב יוסף דכיון דמיפטר מלמיתב פרוטה לעני שומר שכר הוי.
גמרא פליגי בה רבי אמי ורבי אסי כו׳ כצ״ל:
א שנינו במשנה: מחזיר לו את אבידתו. פליגי בה [נחלקו בכך] ר׳ אמי ור׳ אסי, חד [אחד] מהם אמר: לא שנו אלא בשנכסי המחזיר אסורין על בעל האבידה, דכי מהדר ליה [שכאשר הוא מחזיר לו] — מידעם דנפשיה קא מהדר ליה [דבר משל עצמו הוא מחזיר לו]. שהרי אין האיש שנאסר בנדר נהנה כלל מחבירו, ורק את רכושו שלו הוא מקבל בחזרה. אבל אם היה להיפך שנכסי בעל האבידה אסורין על המחזיר — לא קא מהדר ליה [אינו מחזיר לו] מפני שאז מתברר דקא מהני ליה [שמהנה אותו] בעל האבידה את המחזיר בעקיפין, שהוא מרוויח על ידי כך פרוטה של רב יוסף. שאמר רב יוסף ששומר אבידה נחשב כשומר שכר כי העוסק במצוה אחת פטור ממצוה אחרת באותה שעה, ונמצא פטור מלתת פרוטה של צדקה לעני. ומכאן שלמשיב האבידה יש רווח מסויים מן האבידה, ואסור לו הדבר משום שהוא מודר הנאה מבעל האבידה.
§ We learned in the mishna: He returns his lost item to him. Rabbi Ami and Rabbi Asi disagree about this. One said: They taught this only in a case where the property of the one returning the lost item is forbidden to the owner of the lost item, as when he returns it to him he is returning to him something of his own and is not giving him anything new. Consequently, returning a lost item in no way violates the vow. However, in a case where the property of the owner of the lost item is forbidden to the one returning the lost item, he may not return it to him, as in that case the owner indirectly benefits the one returning the lost item by enabling him to acquire the peruta of Rav Yosef. Rav Yosef said that the legal status of one tending to the return of a lost item is like that of a paid bailee. Since one who is engaged in a mitzva is exempt from performing another mitzva, while he is tending to the lost item he is exempt from giving charity to a pauper. Since the one returning the lost item profits from engaging in the return of the lost item, it is prohibited for him to do so, as he is prohibited by vow from deriving benefit from the owner of the lost item.
מיוחס לרש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְחַד אָמַר באפי׳אֲפִילּוּ נִכְסֵי בַּעַל אֲבֵידָה אֲסוּרִין עַל מַחְזִיר מַהְדַּר לֵיהּ וּמִשּׁוּם פְּרוּטָה דְּרַב יוֹסֵף לָא שְׁכִיחַ

And one said: Even in a case where the property of the owner of the lost item is forbidden to the one returning the lost item, he returns it to him. And with regard to the concern due to the peruta of Rav Yosef, it is not a concern because it is uncommon for a pauper to happen upon a person just when he is tending to the lost item. Therefore, it cannot be said that there is profit in the return of a lost item.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פרוטה דרב יוסף לא שכיח – דלא שכיח כה״ג דלהוי שביק ולא יהיב פרוטה לעניא בשביל אותה מצוה ולא מתהני מיניה כלל לפיכך מחזיר לו אבידתו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרוטה דרב יוסף לא שכיח. שיזדמן לו עני באותה שעה:
פרוטה דרב יוסף לא שכיח – שיבא עני לישאל ממנו באותה שעה דנימא לא מהדר משום דמתהני מידי דכי האי גוונא כיון דלא שכיח לא הוי בכלל איסור הנאה ומיהו כיון דאפשר דאתי ומתהני מינה שומר שכר הוא עליה וחייב בגניבה ואבידה.
וחד [ואחד] מהם אמר: אפילו כשהיו נכסי בעל האבידה אסורין על המחזיר — מהדר ליה [מחזיר לו], ומה שאמרת שיש בכך הנאה למחזיר משום פרוטה של רב יוסף — הרי דבר זה לא שכיח [מצוי] שיזדמן לו עני בדיוק בשעה שדואג לאבידה, ולכן אין לומר שהשבת אבידה יש בה רווח כלשהו.
And one said: Even in a case where the property of the owner of the lost item is forbidden to the one returning the lost item, he returns it to him. And with regard to the concern due to the peruta of Rav Yosef, it is not a concern because it is uncommon for a pauper to happen upon a person just when he is tending to the lost item. Therefore, it cannot be said that there is profit in the return of a lost item.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״שר״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדרים לג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדרים לג: – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לרש"י נדרים לג:, ראב"ן נדרים לג: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות נדרים לג:, בית הבחירה למאירי נדרים לג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נדרים לג:, ר"ן נדרים לג: – פרקים ה', ח'-ט' – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים (בהכנה) על פי כתב יד בהמ"ל 895, ברשותו האדיבה, שיטה מקובצת נדרים לג:, מהרש"א חידושי הלכות נדרים לג:, פירוש הרב שטיינזלץ נדרים לג:, אסופת מאמרים נדרים לג:

Nedarim 33b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nedarim 33b, Attributed to Rashi Nedarim 33b, Raavan Nedarim 33b, Tosafot Nedarim 33b, Meiri Nedarim 33b, Peirush HaRosh Nedarim 33b, Ran Nedarim 33b, Shitah Mekubetzet Nedarim 33b, Maharsha Chidushei Halakhot Nedarim 33b, Steinsaltz Commentary Nedarim 33b, Collected Articles Nedarim 33b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144