Nedarim 32b – נדרים לב:‏ – Shas HaMeforash

(1)

הַשָּׂטָן בְּחוּשְׁבָּנֵיהּ תְּלָת מְאָה וְשִׁיתִּין וְאַרְבְּעָה וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא כְּתִיב אַבְרָם וּכְתִיב אַבְרָהָם בַּתְּחִלָּה הִמְלִיכוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה אֵבָרִים וּלְבַסּוֹף הִמְלִיכוֹ עַל מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה אֵבָרִים.

The letters of the term the Satan [haSatan] in numerical value is 364, which equals the number of days of the year, except for Yom Kippur, during which he has no power. And Rami bar Abba said: It is written “Abram,” and after he was commanded to perform circumcision it is written “Abraham” (Genesis 17:5). Initially the Holy One, Blessed be He, enthroned him as ruler over 243 limbs, which is the numerical equivalent of the letters of the word Abram. And in the end, after he was circumcised, He enthroned him as ruler over 248 limbs, which is the numerical equivalent of the letters of the word Abraham.

הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

ערך גויה

גויה – ^א(נדרים לב:) אמר רמי בר חמא כתיב אברם וכתיב אברהם בתחלה המליכהו הקב״ה לאברהם על רמ״ג איברים ולבסוף המליכו על רמ״ח ואלו הן שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה (פרק ו בנגעים) כ״ד ראשי אברים שבאדם אין מטמאין. משום מחיה ראשי אצבעות ידים ורגלים ראשי אזנים ראש החוטם וראש הגויה פי׳ הוא ראש האמה שכן מפורש (קידושין כה.) וכולן עבד יוצא בהן לחירות והוינן בה סירוס דמאי אי סירוס דגיד היינו ראש הגויה מיהא הויא גמרינן דראש הגויה הוא ראש האמה שהוא הגיד (א״ב: פי׳ בלשון יוני אבר ואבר כנוי לגיד).

א. [שאהם גליד.]

שס״ד ימים אית ליה וכו׳ – וימי השנה שס״ה ימים.

המליכו – השליטו.

גמרא: מאן תנא פירות דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל רבי אליעזר היא – וקיימא לן כותיה הואיל וסתם לן תנא כותיה בכולה מכלתין, אבל מצאתי לר׳ חננאל ז״ל וכן פסק הרמב״ן ז״ל בפרק חזקת הבתים, גבי אלו דברים שאין לה חזקה שכתב דלית הלכתא כרבי אליעזר, וכן דעת רבינו תם בפרק השותפין לקמן. הכא משמע דריסת הרגל לא קפדי בה איניש, ואפילו באינשי דעלמא דלאו שותפין נינהו, ואינו אסור במודר הנאה אלא לרבי אליעזר משום דויתור אסור במודר הנאה. ואיכא למידק דהא בשלהי פרק חזקת (בבא בתרא נ״ז:) גבי אלו דברים שיש להם חזקה אמרינן, הכא בחצר השותפין עסקינן בהעמדה בכדי לא קפדי אינשי, והכין סלקא שמעתא דהתם דאלמא שותפין בלחוד לא קפדי אהדדי, הא אינשי דעלמא קפדי ולאו ויתור הוא. ותירץ רבינו תם ז״ל [שם תוספות ד״ה רבינא] דהכא בבקעה עסקינן דלא קפדי אפילו אעלמא, והתם בחצר דאעלמא קפיד, ושותפין לא קפדי, ותדע לך דהכא בבקעה, דאי בחצר הוה ליה דבר שכיוצא בו משכירין ואסור אפילו במודר הנאה. ואינה ראי׳ דחצר נמי אין משכירין אותה לכך (נתלה לי׳) [והוה ליה]⁠¹ (לסוס) [כסוס]⁠² לרכוב עליו וטבעת לראות בה, שאף על פי שסוס וטבעת משכירין ביוצא בהם, אפילו הכי כיון שאין משכירין אותן לכיוצא בזה דבר שאין משכירין כיוצא בהם קרינן להו. ויש מי שאומר דנזמים וטבעת שאני, משום דאיהו משאילן ואינו מקפיד עליה, הואיל ואין כיוצא בהן משכירין, אבל חצר כיון דלאו איהו קא משאיל ליה אלא מנפשיה קא עייל קפדי אינשי בהא, ואפילו אין כיוצא בהן משכירין, אלא הכא בבקעה היא. ויש מפרשים דהתם בשלהי [פרק] חזקת, מעיקרא דקא סלקא דעתך דקפדי, לאו ליכנס בלבד דהיינו דריסת הרגל אלא ליכנס ולעמוד שם, דומיא דהעמדת בהמה דמתניתן, אבל דריסת הרגל בלבד לא קפדי אינשי. ומיהו למסקנא דאוקימנא למתניתין דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה כר׳ (אלעזר) [אליעזר]⁠³ דאמר ויתור אסור במודר הנאה, אפילו (ויתיר) [ויתור]⁠⁴ דלאו שותפין אלא ויתור דכולי עלמא מותרים ליה אהדדי, אפילו ליכנס נמי אסור למאן דלית ליה ברירה, כך מצאתי שם לרמב״ן [ז״ל]⁠⁵. ולי נראה דהתם משום דקתני דמעמיד בחצר ומגדל תרנגולין בחצר אינה חזקה, ועושה מחיצה לחצר להעמיד בהמתו הויא חזקה, אקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כלומר, דאפילו ברישא איכא קפידא דאהעמדת בהמה וגדול תרנגולין ולהעמיד אצלו בחצר כולי עלמא קפדי ביה אפילו בלא עשיית מחיצה תהוי חזקה, ואוקימנא בחצר השותפין דלא קפדי אפילו אהעמדה דהני, ואקשינן ושותפין לא קפדי אהעמדה דהני והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר, אלמא אפילו אדריסת רגל קפדי וכל שכן אהעמדה דהני, ואוקמה רבינא למתניתין דהשותפין כרבי אליעזר, ומשום חומר של נדרים דאפילו ויתור אסור בהם, הא בעלמא אפילו אהעמדה דהני שותפין לא קפדי לכולי עלמא, אבל (דריסה) [דריסת]⁠⁶ הרגל לרבנן אפילו במודר הנאה מותר, בעלמא דלאו במודר הנאה בין לרבנן בין לרבי אלעזר לא קפדי ואפילו איניש דעלמא. ומיהו אכתי קשיא לי דהכא משמע שלרבי אליעזר דוקא אסור בדריסת הרגל הא לרבנן שרי, ואילו בפרק דלקמן (נדרים מו:) קתני השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר, רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס בתוך שלו, ואוקימנא פלוגתייהו בחצר שאין בה דין חלוקה, אבל בחצר שיש בה דין חלוקה דברי הכל אסור, אלמא אפילו לרבי אליעזר בן יעקב איניש דעלמא אסור, ואפילו שותף דיש בה דין חלוקה ויש לומר דרבי אליעזר בן יעקב נמי אית ליה ויתור אסור. ואינו מחוור, דאם כן למה תלו אותה בכל מקום כרבי אליעזר, ועוד כיון דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר וסבירא ליה דויתור מותר, למה העמידו משנתינו בחצר שאין חלוקה וביש ברירה ואין ברירה, לוקמוה אפילו בחצר שיש בה דין חלוקה דרבי אליעזר שרי בכי האי, ותנא קמא אסר בין בזו ובין בזו. (ואלו) [ואולי]⁠⁷ נאמר דאי אפשר להן לאוקמה בהכין, מדקתני סיפא דסיפא היה אחד מן השוק מודר מאחד מהם הנאה לא יכנס לחצר, רבי אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו לתוך של חברך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך, דאלמא אפילו רבי אליעזר בן יעקב מודה דבחצר שאינה של שותפין אסור, אלמא ויתור אסור אפילו לרבי אליעזר בן יעקב, אף על פי שתלו בה בכל מקום כרבי אליעזר, יש כיוצא בזה בתלמוד, ואחד מהם דבר שלא בא לעולם שתלו אותה בכל מקום כרבי מאיר, ואף על גב דתליא בכמה אשלי רברבי כדאיתא ביבמות (יבמות ג׳.), וכמוה בתלמוד במקומות אחרים, ולפי זה שלושה מחלוקות בדבר, תנא קמא דהכא דהיינו רבי אליעזר ורבי אליעזר בן יעקב, דרבי אליעזר אין לו ברירה, ורבי אליעזר בן יעקב יש לו ברירה, ושניהם אית להו דויתור אסור במודר הנאה ורבנן פליגי עלייהו בהא, וסברי ויתור מותר במודר הנאה. כן נראה לי.

1. הטקסט בסוגריים המרובעים נוסף מן השיטה מקובצת בשם רשב״א.

2. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

3. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

4. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

5. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

6. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

7. כן בשיטה מקובצת בשם רשב״א.

השטן בגימטריא שס״ד הוי. וימות החמה שס״ה רמז שכל השנה יש לו רשות לקטרג חוץ מיום אחד והיינו יוה״כ:

השטן בחושבנא תלת מאה ושיתין וארבע הוו – וימות החמה שס״ה א״כ איכא חד יומא דלית ליה רשותא למשטן דהיינו יוה״כ.

השטן חושבניה שס״ד ושנת חמה שס״ה. ויום החסר רמז ליום הכיפורים שאין בכל השנה ראוי לומר שהוא אותו היום כמו יום הכפורים. הרא״ם ז״ל:

ברש״י הוא אבר הס״ד ואח״כ מ״ה מעשרה שליטים שהן מועילים לגוף כו׳ הוציאה לכהונה הס״ד כצ״ל:

בר״ן דבר מצוה הס״ד שנימול הס״ד על ידיהם הס״ד לאדוני דהיינו אברהם כו׳ במודר מאכל הנ״מ כו׳ קמ״ל הס״ד אגב רישא הס״ד ואח״כ מ״ה מקום שמשכרין כו׳ זבינא דרמי על כו׳ כצ״ל:

ברא״ש דגורם מקרו קמ״ל דה״ה ריחים ותנור והס״ד ואחר כך מ״ה אבל משאיל לו חלוק כו׳ מלתא דפסיקא נקט אסור למודר הנאה כיון שהוא מוותר שלו אבל שוה כו׳ על אפיה וכיון דמחמיר כו׳ כצ״ל:

השטן חושבניה כו׳. שורשו שטן בלא ה׳ וכן נמצא בכמה מקראות בלא ה׳ אבל דרשו ליה השטן בה׳ משום דהיכא דמשתעי קרא במלאך המשחית כתיב השטן בה׳ בכל מקראות באיוב גם בזכריה לרמוז על שטן הידוע וע״כ גם הה׳ בכלל החשבון לרמוז דכל השנה שס״ד ימים הוא שטן הידוע להשטין נגד בוראו כמ״ש באיוב ובזכריה השטן בה׳ חוץ מיום א׳ בשנה דהיינו יוה״כ אין לו כח להשטין כמ״ש שישראל דומין אז למלאכים ואין להאריך וק״ל:

״השטן״ בחושבניה [בחשבונו בגימטריה] תלת מאה ושיתין [שלוש מאות ושישים] וארבעה כנגד ימות השנה, חוץ מיום הכיפורים שאין הוא שולט בו. ואמר רמי בר אבא: כתיב [נאמר] בתחילה השם ״אברם״, וכתיב [ונאמר] לאחר שנצטווה על המילה ששינה ה׳ את שמו ל״אברהם״ (בראשית יז, ה). בתחלה המליכו הקדוש ברוך הוא על מאתים וארבעים ושלשה אברים כגימטריה של ״אברם״, ולבסוף כשנימול המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים כגימטריה של ״אברהם״,

The letters of the term the Satan [haSatan] in numerical value is 364, which equals the number of days of the year, except for Yom Kippur, during which he has no power. And Rami bar Abba said: It is written “Abram,” and after he was commanded to perform circumcision it is written “Abraham” (Genesis 17:5). Initially the Holy One, Blessed be He, enthroned him as ruler over 243 limbs, which is the numerical equivalent of the letters of the word Abram. And in the end, after he was circumcised, He enthroned him as ruler over 248 limbs, which is the numerical equivalent of the letters of the word Abraham.

מאמרים באתר אסיף

מפני מה נענש אברהם ונשתעבדו בניו - הוויכוח על צביונה של הקהילה במסורת חזל המבארת את סיבת הגלות / ברכי אליצור (דרישה 2, בר אילן|המדרשה תשע״ז)

״בעטיו של נחש״ - הנחש בהלכה ובאגדה / דרור שילה (עלון שבות 138, הר עציון תשנ״ג)

למה ולמה גלות מצרים? פריסת ההסברים לגלות מצרים והשעבוד בה בניחוח חדש / מזור לבנוני (פתיחתא ז, אורות שאול תשס״ה)

מודר הנאה מחבירו / הרב משה ליכטנשטיין (מאמר הפלאה, הר עציון תשע״ה)

ברית עולם - לעם עולם / הרב שבתי סבתו (מאורנו ט, מצפה יריחו תש״ע)

הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) אֵלּוּ הֵן שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה.

These are the additional limbs: Two eyes, and two ears, and the tip of the sex organ. Following his circumcision, he had total control over them, and they performed only according to his will.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלו הן שתי עיניים – דלאחר שמל היה שלם בכל אבריו.

ראש הגוייה – הוא אבר.

שתי עינים וב׳ אזנים וראש הגוייה – ראש האבר שנימול ושמע וראה ושלט בעיניו ואזניו שהמצות מפקחות את העינים והאזנים כדכתיב (דברים כט) ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה אבל הכא לא קחשיב לב דהא כתיב (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עמו הברית ונדר על המילה אלמא קודם המילה היה כבר לבו שלם לשמים.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה. והם אברים המסרסרים בעבירה ואינן מסורין ביד האדם ומרוב צדקתו מסרם בידו כדכתיב (ש״א ב) רגלי חסידיו ישמור כשאדם מתגבר על יצרו סוף שהקב״ה מוסרו בידו:

שתי עינים ושתי אזנים – שבתחלה המליכו הקב״ה על אבריו שהם ברשותו ליזהר מעבירה אבל עיניו ואזניו של אדם אינם ברשותו שהרי על כרחו יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבסוף כשנמול המליכו הקב״ה אפי׳ על אלו שלא יסתכל ולא ישמע כי אם דבר מצוה.

ראש הגוייה – שנמול.

(ב-ג) ואלו הם שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה דהיינו האבר. ועל כן כשמל אברהם והוסר ממנו הערלה הגורמת תאוות הגשמיות אז מלך על העינים ועל האזנים הגורמים לו לחטוא על הרוב. ומאחר שמלך עליהם הוסיף השם בשמו ה׳ ואז מלך על כל האיברים כי כולם היו נכנעין לפניו ולא היו גורמים לו לחטוא. על כן אמר לו השם התהלך לפני והיה תמים כי אז נקרא תמים באמת.

(ב) שתי עינים ושתי אזנים וראש הגויה. אלו הוסיף לו לשלוט בהם כדי שלא יחטא שאלו החמשה נותנים תאוה ללב לחטוא. ואם יזכה מסייעין לו בתורה ובמצות וגם הם המסייעים לו להיות שולט עליהן שלא יחטיאוהו. מלך גדול. יצר הרע שהרוב שומעין לו ושולט בהן. יצר טוב שמנהיג עצמו במסכנות ובענוה. וגם השומעים לו מעשרה שליטים שבאלו עשרה אדם חוטא וזוכה והחכמה תעוז להדריכם בדרכי יושר. כי ההוא מעשה בחכם אחד שלח דמות פרצופו לחכם אחר שהיה מכיר בדמות הפרצופין. נטמן מפני מביעתותיה דההוא פרצוף לסוף שאל לו למה נטמן ממנו וענה אותו הפרצוף מאדם רע שאין כדמותו חמדן ונואף וליסטים ואין להביט אליו. והמביאו נתירא מלשוב אל אדניו עד ששלח אליו שלא יירא ממנו ושאל לו כל הענין. ואמר לו כל מה ששמע ולכן יראתי לשוב אליך. אמר בודאי אין חכם כמו אותו בעל הפרצוף שמן הכל אמר אמת שיצרי מגרה בי ומסית אותי לעשות כל זאת אבל החכמה שבי מונעת אותי מכל זה. והחכמה תעוז לחכם להדריכו בדרכי יושר. הרא״ם ז״ל:

סליק פרק ארבעה נדרים פרק אין בין המודר

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בתחלה המליכו על רמ״ג כו׳ אלו הן ב׳ עינים כו׳. עיין פי׳ התו׳ ופי׳ הר״ן ועוד י״ל כידוע שב׳ החושים שהם הראות והשמע משמשות למעלות דברים הרוחניים משא״כ בשאר החושי׳ שאינן משמשין רק לדברים הגופניים וע״פ מ״ש לעיל בפסוק והיה תמים שהמילה משלמת האדם במעלות השכליות והמדות ולזה אמר כי במצות המילה השליטו גם על ב׳ החושים היותם רוחניי׳ דהיינו הראות והשמע מב׳ עינים ומב׳ אזנים להשתמש בהן כראוי למעלות האדם בשכליות ובמדות להיות שלם ותמים על ידיהם ברמ״ח אברים וניחא שהביא רש״י בפי׳ החומש דרשה זו על פסוק והיה תמים גו׳ ע״ש ודו״ק:

אלו הן האברים הנוספים: שתי עינים, ושתי אזנים, וראש הגוייה (אבר המין), שיהא לו שלטון גמור עליהם ולא יפעלו אלא לפי רצונו בלבד.

These are the additional limbs: Two eyes, and two ears, and the tip of the sex organ. Following his circumcision, he had total control over them, and they performed only according to his will.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אפירוש רא״שר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) וְאָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא מַאי דכתי׳דִּכְתִיב {קהלת ט׳:י״ד} עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים וְגוֹ׳ עִיר קְטַנָּה זֶה הַגּוּף וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעַט אֵלּוּ אֵבָרִים וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אוֹתָהּ זֶה יֵצֶר הָרָע וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים אֵלּוּ עֲוֹנוֹת.

And Rami bar Abba said: What is the meaning of that which is written: “There was a little city and few men in it, and there came a great king against it, and besieged it, and built great bulwarks against it. Now there was found in it a man poor and wise, and he by his wisdom delivered the city; yet no man remembered that same poor man” (Ecclesiastes 9:14–15)? “A little city,” this is referring to the body; “and few men in it,” this is referring to the limbs; “and there came a great king against it and besieged it,” this is referring to the evil inclination; “and built great bulwarks against it,” these are sins.

הערוך על סדר הש״סרשב״אפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ערך ער

ער – ^א(משנה עדיות פרק ב) יוצאה אשה בעיר של זהב כבר פי׳ בערך ירושלם (נדרים לב:) עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אילו האיברים וכו׳.

ערך אסטגנין

אסטגנין – ^בהסתכלתי באסטגנינות שלי צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל בסוף (שבת קנו. ובסנהדרין נח.) בפרק נגמר הדין (נדרים לב) הסתכלתם במזל שלי ואין לי בן אלא אחד על ישמעאל אמר לו אברהם צא מאסטגנינות שלך אין מזל לישראל פי׳ ענין מזל הן. שמא יטעו אסטגניני פרעה (ברכות ד. ובסוטה יב) בגמרא וכן לענין הטובה המה מי מריבה המה שראו אסטגניני פרעה וטעו בגמ׳ דמי לנו גדול מיוסף אל תקרי הורד אלא הוריד שהוריד אסטגניני פרעה מגדולתן פי׳ שביישן שלא ידעו לפתור החלום והוא ידע. (סוטה לו) בגמ׳ דששה שבטים אמרו אסטגנינין לפרעה עבד שלקחו רבו בכ׳ כסף תמשילהו עלינו. (בבתרא פ״ק) איסטגניניות היתה לו לאברהם אבינו בלבו (יומא כט) שאני אברהם דאסטגנינות גדולה היתה בלבו פי׳ חכמת המזלות היתה לו והיה יודע לכוון השעות אי נמי זקן ויושב בישיבה היה דאמר מר מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהן כלומר זקנים ויושבין בישיבה ושכינה ביניהן ויש ספרים שכתוב בהן אצטגניני (א״ב: תרגום ועצת נפתלים ומלכת אסתגננות).

א. [שטאדט.]

ב. [שטערן זעהר.]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה יצר הרע. כדכתיב מלך זקן וכסיל:

[ביאור לקטע זו כלול בביאור קטע 2]

(ג) עיר קטנה זה הגוף. ודימהו לעיר קטנה שיש עיירות גדולות ממנה הרבה כך יש בריות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו גדולות מאד ממין האדם. ואחר שדמה הגוף לעיר קטנה אמר כי אנשיה הם מועטים שהם רמז לאיברים. ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע וקורהו מלך גדול על שם הממשלה הגדולה שנותנים לו האיברים עליהם. ואמר כי המלך הגדול הזה בנה בעיר מצודים גדולים לילכד בהם בני אדם ולהכשילם רמז ליצר שפורס מצודו ללכד ולהכשיל בהם האיברים והם התאוות הגשמיות שגורמים האדם לחטוא. ומצא בה איש מסכן וחכם. הורה באמרו ומצא בה כי תחלה נתן באדם יצר טוב מיהא. וכן משמע מדבריהם כאמרם אימתי ניתן באדם יצר הרע באדם משעה שננער לצאת ממעי אמו שנאמר לפתח חטאת רובץ. וידוע הוא שיצר הטוב ניתן בו משעה שיש חיות באיבריו שאז נתנה בו נשמה. וקרא ליצר הטוב מסכן לפי שהאיברים אין נותנים לו ממשלה כלל והוא מסכן וחכמתו בזויה. ואם האיברים שומעים לו וממליכים אותו עליהם יכול הוא להציל את העיר בחכמתו שיגרום לאיברים שנדמו לאנשים לעשות תשובה ומעשים להציל הגוף שהוא נדמה לעיר. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא. דבשעת שהאיברים נמשכים אחר טבעם ויסורם והם תאוות הגשמיות ואז היצר הטוב נשכח לגמרי. ומה שכתוב החכמה תעוז לחכם היא הנפש החכמה והמשכלת שהיא יצר הטוב והיא תעוז לחכם בתשובה ומעשים טובים ויצילהו מפעולת עשרה שליטים אשר בעיר שהן עשרה האיברים שעיקר תנועת האדם בהם ועל ידם נעשית כל עבירה והם הידים שגוזלין וחומסים והורגים ומכים והרגלים שהולכים לעשות העבירה והעינים שרואים והם התחלת כל עבירה והם הסרסורים המרגלים כל עבירה ואזנים השומעים לשון הרע וראש הגויה שבסבתה נעשית כל עבירה של ניאוף והפה שמדבר לשון הרע ומחרף ומגדף והרבה עבירות הנעשות על ידו. ושאר האיברים הם שמשים לאלו. הרי״ץ ז״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עיר קטנה גו׳ זה הגוף ואנשים כו׳. דלפי פשוטו ה״ל להזכיר שבא עליה מלך גדול באנשים רבים וחיילותיו דאין מלך בלא עם כמו שהזכיר בעיר דאנשים בה מעט גם וסבב אותה ובנה גו׳ משמע שהוא עצמו סבב אותה ובנה עליה גו׳ בלי עם אין זה דרך המלך ולפי הנמשל מלך גדול זהו יצה״ר שהוא עצמו סובב העיר שהוא הגוף והוא עצמו בנה עליה גו׳ והאנשים פירש״י בס׳ קהלת לפי הנמשל שהם אבריו של אדם וכ״ה ברבתי אבל התרגום מפרש ליה לפי הנמשל היכמא דקלילן זכוותיה בגו לבא דאינשי כו׳ וע״ש בתרגום כל הענין מפורש לפי הנמשל גם שם ברבתי קצת בע״א ע״ש:

ואמר רמי בר אבא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] ״עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים. ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו, ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ (קהלת ט, יד-טו). ״עיר קטנה״ — זה הגוף, ״ואנשים בה מעט״ — אלו אברים, ״ובא אליה מלך גדול וסבב אתה״ — זה יצר הרע, ״ובנה עליה מצודים וחרמים״ — אלו עונות,

And Rami bar Abba said: What is the meaning of that which is written: “There was a little city and few men in it, and there came a great king against it, and besieged it, and built great bulwarks against it. Now there was found in it a man poor and wise, and he by his wisdom delivered the city; yet no man remembered that same poor man” (Ecclesiastes 9:14–15)? “A little city,” this is referring to the body; “and few men in it,” this is referring to the limbs; “and there came a great king against it and besieged it,” this is referring to the evil inclination; “and built great bulwarks against it,” these are sins.

הערוך על סדר הש״סרשב״אפירוש רא״ששיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וּמָצָא בָהּ אִישׁ מִסְכֵּן וְחָכָם זֶה יֵצֶר טוֹב וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחׇכְמָתוֹ זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא דְּבִשְׁעַת יֵצֶר הָרָע לֵית דְּמִדְּכַר לֵיהּ ליצ״טלְיֵצֶר טוֹב.

The Gemara expounds on the next section of the verse: “Now there was found in it a man poor and wise,” this is referring to the good inclination; “and he by his wisdom delivered the city,” this is referring to repentance and good deeds that are cause by the good inclination. “Yet no man remembered that same poor man” means that when the evil inclination overcomes the good inclination no one remembers the good inclination.

רשב״אפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איש מסכן וחכם זה יצה״ט. כדכתיב טוב ילד מסכן וחכם וזהו יצ״ט שהוא ילד בשנים כנגד יצה״ר שהוא פחות ממנו י״ג שנה וחכמתו בזויה שאין האברים נשמעין לו:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בחכמתו זו תשובה ומ״ט כו׳. ע״פ מ״ש פ׳ היה קורא תכלית חכמה תשובה ומע״ט כו׳ שנאמר ראשית חכמה יראת ה׳ גו׳ ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כו׳:

״ומצא בה איש מסכן וחכם״ — זה יצר טוב, ״ומלט הוא את העיר בחכמתו״ — זו תשובה ומעשים טובים שהיצר הטוב גורם לאדם לעשותם. ״ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא״ כוונתו שבשעת התגברות יצר הרע לית דמדכר ליה [אין מי שזוכר אותו] ליצר טוב.

The Gemara expounds on the next section of the verse: “Now there was found in it a man poor and wise,” this is referring to the good inclination; “and he by his wisdom delivered the city,” this is referring to repentance and good deeds that are cause by the good inclination. “Yet no man remembered that same poor man” means that when the evil inclination overcomes the good inclination no one remembers the good inclination.

רשב״אפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) {קהלת ז׳:י״ט} הַחׇכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים הַחׇכְמָה תָּעוֹז לֶחָכָם זוֹ תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שְׁתֵּי עֵינַיִם וּשְׁתֵּי אׇזְנַיִם וּשְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וְרֹאשׁ הַגְּוִיָּיה וּפֶה.

The Gemara interprets the following verse in a similar homiletical manner: “Wisdom is a stronghold to the wise man more than ten rulers that are in a city” (Ecclesiastes 7:19). “Wisdom is a stronghold to the wise man,” this is referring to repentance and good deeds. “More than ten rulers,” these are the two eyes, and two ears, and two hands, and two legs, and the tip of the sex organ, and the mouth, which are the limbs that are used by a person to interact with the world.

מיוחס לרש״ירשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מעשרה שליטים – שהן מועילין לגוף יותר מעשרה שליטים ואלו הן כו׳.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשרה שליטים – שולטים באדם שרוב מעשי האדם נעשין על ידיהם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעשרה שליטין ב׳ עינים כו׳. עיין פירש״י בספר קהלת ונראה לפי שעשרה אברים אלו כוללים הד׳ חושים ב׳ עינים חוש הראות וב׳ אזנים חוש השמע ב׳ ידים וב׳ רגלים וראש הגויה חוש המישוש הפה חוש הטעם וכל מעשה אדם המורגשים נעשים ונגמרים על ידם כי חוש הה׳ הריח באף אין בו צורך כ״כ למעשה וצרכי אדם ומצינו כמה בני אדם תותרין וע״כ י׳ אברים אלו נקראו בגוף שליטין וק״ל:

ובאותו אופן פירשו את הפסוק ״החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר״ (קהלת ז, יט). ״החכמה תעז לחכם״ — זו תשובה ומעשים טובים, ״מעשרה שליטים״ — אלו שתי עינים, ושתי אזנים, ושתי ידים, ושתי רגלים, וראש הגוייה, ופה, שהם החלקים החשובים שבהם פועל ונפעל האדם.

The Gemara interprets the following verse in a similar homiletical manner: “Wisdom is a stronghold to the wise man more than ten rulers that are in a city” (Ecclesiastes 7:19). “Wisdom is a stronghold to the wise man,” this is referring to repentance and good deeds. “More than ten rulers,” these are the two eyes, and two ears, and two hands, and two legs, and the tip of the sex organ, and the mouth, which are the limbs that are used by a person to interact with the world.

מיוחס לרש״ירשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אָמַר רַבִּי זְכַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בִּיקֵּשׁ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹצִיא כְּהוּנָּה מִשֵּׁם שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ד:י״ח} וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן כֵּיוָן שֶׁהִקְדִּים בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְבִרְכַּת הַמָּקוֹם הוֹצִיאָהּ מֵאַבְרָהָם.

Rabbi Zekharya said in the name of Rabbi Yishmael: The Holy One, Blessed be He, wanted the priesthood to emerge from Shem, so that his children would be priests, as it is stated: “And Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was priest of God the Most High” (Genesis 14:18). Once Melchizedek, traditionally identified as Shem, placed the blessing of Abraham before the blessing of the Omnipresent, He had the priesthood emerge from Abraham in particular, and not from any other descendant of Shem.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הוציאה – לכהונה.

להוציא כהונה משם – תימה דאברהם נמי היה מזרעו של שם וי״ל דמכל בניו של שם קאמר ולבסוף ניטל משאר בניו וניתנה לאברהם לבדו א״נ י״ל לפי שלא היה בכור בכל בניו ולא היה לו לירש הכהונה מן הדין אלא דוקא הבכור.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומלכי צדק – הוא שם בן נח.

לפיכך הוציאה מאברהם – ואע״פ שאברהם מזרעו של שם לא זכה בכהונה מחמת שם אלא מחמת עצמו והיינו דאמרינן הוא כהן ואין זרעו כהן כלומר שלא זכה זרעו בכהונה מחמתו מש״ה נטלה מכל שאר זרעו של שם ונתנה לאברהם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בקש הקב״ה להוציא כהונה משם כו׳. בתו׳ תימה דאברהם נמי מזרעו שלשם היה כו׳ ע״ש ובר״ן תירוצים לזה ועוד נ״ל דה״פ להוציא כהונה משם היינו מבניו שילדו לו עוד ולא נתכהנו בניו שנולדו מקודם דכה״ג אמרו גבי פנחס דלא נתכהן עד מעשה זמרי לפי שנולד מקודם שנתכהן אלעזר אבל כיון שהקדים כו׳ נתנה לאברהם שנולד מקודם:

אמר ר׳ זכריה משום (בשם) ר׳ ישמעאל: ביקש הקדוש ברוך הוא להוציא (להמשיך) כהונה משם, כלומר, שגם בניו יהיו כהנים, שנאמר בשם עצמו: ״והוא כהן לאל עליון״ (בראשית יד, יח). כיון שהקדים שם ברכת אברהם לברכת המקום — הוציאה את הכהונה מאברהם, שיהיו בני אברהם כהנים ולא בני שם.

Rabbi Zekharya said in the name of Rabbi Yishmael: The Holy One, Blessed be He, wanted the priesthood to emerge from Shem, so that his children would be priests, as it is stated: “And Melchizedek king of Salem brought forth bread and wine; and he was priest of God the Most High” (Genesis 14:18). Once Melchizedek, traditionally identified as Shem, placed the blessing of Abraham before the blessing of the Omnipresent, He had the priesthood emerge from Abraham in particular, and not from any other descendant of Shem.

מיוחס לרש״יתוספותרשב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית י״ד:י״ט} וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אָמַר לוֹ אַבְרָהָם וְכִי מַקְדִּימִין בִּרְכַּת עֶבֶד לְבִרְכַּת קוֹנוֹ מִיָּד נְתָנָהּ לְאַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ק״י:א׳} נְאֻם ה׳ לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדוֹם לְרַגְלֶיךָ וּבָתְרֵיהּ כְּתִיב נִשְׁבַּע ה׳ וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה כֹהֵן לְעוֹלָם עַל דִּבְרָתִי מַלְכִּי צֶדֶק עַל דִּיבּוּרוֹ שֶׁל מַלְכִּי צֶדֶק.

As it is stated: “And he blessed him and said: Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth, and blessed be God the Most High” (Genesis 14:19–20). Abraham said to him: And does one place the blessing of the servant before the blessing of his master? You should have blessed God first. Immediately the Holy One, Blessed be He, gave the priesthood to Abraham, as it is stated: “The Lord says to my lord: Sit at My right hand, until I make your enemies your footstool” (Psalms 110:1), and afterward it is written: “The Lord has sworn, and will not repent: you shall be a priest forever, because you are a king of righteousness [al divrati malki tzedek]” (Psalms 110:4), which is explained homiletically to mean: Due to the improper words [divrati] of Melchizedek, the offspring of Abraham shall be priests of God forever.

מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

על דיבורו של מלכי צדק – ניטלה ממנו הכהונה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נאם ה׳ לאדי. אדוני הוא אברהם אבינו שקראו [ראשון] להקב״ה אדון כדאיתא בברכות (דף ז:) למען אדני למען אברהם שקראו אדון:

נאם ה׳ לאדני – דוד הוא דקאמר דנאם ה׳ היה לאדני דהיינו אברהם שב לימיני שהבטיחו במלחמת ארבעה מלכים שישב לימין השם כלומר שיהא בעזרו לשית אויביו הדום רגליו וכתיב בההוא מזמור אתה כהן לעולם.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושא״ל אברהם וכי מקדימין כו׳. אין זה מפורש שא״ל אברהם כן ושהוכיחו על כך אבל ממה שנטלה ממנו ונתנה לאברהם ולא נתנה לאחר למדו לומר משום דהוכיחו על כך ואפשר דקרא אתה כהן על דברתי מלכי צדק הכי מפורש על שדברת בשבילי למלכי צדק:

וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו. לפי הענין הל״ל לברכת רבו שהוא לשון הנופל גבי עבדו אבל נקט הכי לפי שאברהם קנין אחד נלמד מהאי קרא ברוך אברם לאל עליון קונה גו׳. והוא מבואר שברכה לקונה הוא המשפיע לקנויו שהוא מקבל ברכת השפע וראוי ודאי שיהיה ברכת המשפיע קודם לברכת מקבל השפע:

שנאמר נאום ה׳ לאדוני שב לימיני כו׳. עיין ברא״ש ובר״ן ואולי נעלם מהם אגדה דפ׳ חלק דאליעזר אמר כן לשם אייתי הקב״ה לאדוני אברהם ואותבי׳ לימיני׳ כו׳ שנאמר נאם ה׳ לאדוני שב וגו׳ ופירש״י שם אליעזר אמר זה נאם ה׳ לאדוני אברהם שב גו׳ והיא תשובה יפה ונצחית להמתעקשים במזמור הזה דאליעזר שפיר קרא לאברהם אדוני ודו״ק:

ומנין שהקדים ברכת עבד לברכת הרב — שנאמר: ״ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ וברוך אל עליון״ (בראשית יט-כ). אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? היית צריך לברך קודם את הקדוש ברוך הוא! מיד נתנה הקדוש ברוך הוא את הכהונה לאברהם, שנאמר: ״נאם ה׳ לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך״ (תהלים קי, א), ובתריה כתיב [ואחריו נאמר]: ״נשבע ה׳ ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק״ (תהלים קי, ד). כלומר, על (בגלל) דיבורו (״דברתי״) של מלכי צדק שדיבר שלא כהוגן, לכן יהיה זרע אברהם כהן לעולם לה׳.

As it is stated: “And he blessed him and said: Blessed be Abram of God Most High, Maker of heaven and earth, and blessed be God the Most High” (Genesis 14:19–20). Abraham said to him: And does one place the blessing of the servant before the blessing of his master? You should have blessed God first. Immediately the Holy One, Blessed be He, gave the priesthood to Abraham, as it is stated: “The Lord says to my lord: Sit at My right hand, until I make your enemies your footstool” (Psalms 110:1), and afterward it is written: “The Lord has sworn, and will not repent: you shall be a priest forever, because you are a king of righteousness [al divrati malki tzedek]” (Psalms 110:4), which is explained homiletically to mean: Due to the improper words [divrati] of Melchizedek, the offspring of Abraham shall be priests of God forever.

מיוחס לרש״ירשב״אפירוש רא״שר״ןמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) וְהַיְינוּ דִּכְתִיב וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן הוּא כֹּהֵן וְאֵין זַרְעוֹ כֹּהֵן.:

The Gemara comments: And this is as it is written: “And he was priest of God the Most High” (Genesis 14:18), which emphasizes that he, Melchizedek, is a priest, but his children will not be priests.

רשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: והיינו דכתיב [וזהו שנאמר] בדקדוק לשון הכתוב על מלכי צדק ״והוא כהן לאל עליון״ (בראשית יד, יח) להדגיש: הוא כהן, ואין זרעו כהן.

The Gemara comments: And this is as it is written: “And he was priest of God the Most High” (Genesis 14:18), which emphasizes that he, Melchizedek, is a priest, but his children will not be priests.

רשב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9)

הדרן עלך ארבעה נדרים
פרק ד – אין בין המודר

Chapter 4

רשב״אפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הדרן עלך ארבעה נדרים אין בין המודר הנאה וכו׳ אלא דריסת הרגל. לעבור דרך ארצו או להשאיל כלים שאין עושין בהן אוכל נפש שמותרין במודר הימנו מאכל ואסור במודר הימנו הנאה:

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרק ד

Chapter 4

רשב״אפירוש רא״שמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) מתני׳מַתְנִיתִין: אֵין בֵּין ^אהַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לַמּוּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶם אוֹכֶל נֶפֶשׁ.

MISHNA: The difference between one for whom benefit from another is forbidden by vow [hamuddar hana’a meḥaveiro] and one for whom benefit from his food is forbidden by vow concerns only setting foot on the other person’s property and borrowing from that person utensils that one does not use in preparation of food but for other purposes. Those two benefits are forbidden to the former but permitted to the latter.

א. א רמב״ם הלכות נדרים ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״א:א׳

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה נדרים ד׳:א׳

ירושלמי נדרים ד׳:א׳

א רמב״ם הלכות נדרים ו׳:ג׳

סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב

טור יורה דעה רכ״א:א׳

שולחן ערוך יורה דעה רכ״א:א׳

אין בין המודר הנאה מחבירו – שחבירו הדירו שלא יהנה ממנו בשום ענין.

למודר ממנו מאכל – שלא הדירו אלא הנאת מאכל.

אלא דריסת הרגל – לעבור בחצרו ולקצר דרכו.

וכלים – ולהשתמש בכלים של מדיר שאין עושין בהם מאכל דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל דהיינו הנאה שמקצר דרכו ולהשתמש בכליו אבל מודר ממנו מאכל מותר בשתיהן לפי שזה לא הדיר ממנו אלא מאכל.

[סימן תקעב]

אין בין המודר הנאה מחבירו סתם למודר הימנו הנאת מאכל, אלא שהמודר הנאת מאכל מותר ליכנס לביתו ולחצירו ומותר בכליו שאין עושין בהן אוכל נפש, ומודר הנאה סתם אסור בכולן, ^אכי מוותר פעמים מוכר ללוקח שמוסיף לו על תנאו, אסור במודר הנאה.

א. הלשון משובש. והענין ברור.

אין בין המודר הנאה וכו׳ אלא דריסת הרגל – במקום דלא קפדי אינשי כגון בקעה בימות החמה.

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאיל לו חלוק וטלית וטבעת ונזמים וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בהם אסור.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר אין בין המודר הנייה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושים בהן אוכל נפש המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. אמר הר״ם המודר מאכל הוא שיאמר לו הנאת מאכליך עלי ואז תחייב הוא לו הדינין הנאמרים:

אמר המאירי אין בין המודר מחבירו מאכל וכו׳ פירשו בגמרא כגון שאמר לחבירו קונם כל הנאה המביאה לידי מאכל ממך עלי למודר הימנו סתם ר״ל שאמר קונם הנאתך עלי אלא דריסת הרגל ר״ל לילך דרך שדהו או דרך ביתו שאסור במודר סתם שאע״פ שהוא דבר מועט ושאין דרך להקפיד עליו מכל מקום משנתנו ר׳ אליעזר היא שסובר שאפילו ויתור אסור במודר הנאה ר״ל שאם לקח פירות ממנו במדה או במנין ונותן לו יתר על המדה או המנין אסור אע״פ שדרך המוכר בכך לכל אדם ואין זו קרויה הנאה אצל שאר בני אדם ואפילו בדבר הגרוע שמותר לו למכרו שוה בשוה ויתור מיהא אסור וכן לדעתו דריסת הרגל אע״פ שהוא דבר מועט ושאין דרך להקפיד עליו אסור במודר הנאה סתם ובהנאה המביאה לידי מאכל מותר וכן יש ביניהם כלים שאין עושין בהן אוכל נפש כגון חלוק וטלית ודומיהם שהמודר סתם אסור להשתמש בהם והמודר דוקא בהנאה המביאה לידי מאכל מותר הא כלים שעושין בהן אוכל נפש אף במודר הנאת מאכל אסור וכבר פירשנו דוקא בשאמר הנאה המביאה לידי מאכל אבל אם אמר קונם מאכלך עלי אינו אסור אלא בעניני מאכל לבד ובענין אכילה אבל לא בהנאה אפילו בדבר מאכל כגון לעיסת חיטיו על גבי מכתו וכן אם אמר קונם הנאת מאכלך עלי אסור בכל מאכל אף דרך הנאה ואסור לו ללעוס חיטיו על גבי מכתו אבל משתמש הוא בכליו אע״פ שעושין בהן אוכל נפש הא אין משנתנו אלא באומר הנאה המביאה לידי מאכל וזו אסורה בכלים שעושין בהם אוכל נפש כגון נפה וכברה וכיוצא בהם או שק להביא פירות או חמור לנשאן או אפילו קרדום לבקע עצים וכל שכן בנתינת פרוטה או הלואה שהרי מוציאה למאכל וכן אסור בנתינת כל דבר שהרי אפשר לו למכרו ולהוציא למאכל אבל בהשאלת דבר שאינו מביא לאכילה כגון חלוק וטלית נזמים וטבעות מותר ומכל מקום אף באלו שאלו בגמרא אם כיון בזו להנאת אכילה כגון סוס לרכוב עליו לילך לסעודת אוהבו טלית או טבעת להתנאות בו כדי שיחזיקוהו בנכבד ויתנו לו מנה יפה או מיפסע ואזיל בארעיה ר״ל שמפסע דרך ביתו ושדהו לקצר דרכו לילך לסעודה אם אסור או מותר ונשארה בספק ומתוך כך מחמירין בה אלא שאין מלקין עליה:

ולבאר דינין אלו עוד בפרט אמרו אחר כן והמודר הנאה מחבירו מאכל ר״ל הנאה המביאה לידי מאכל לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וביאר אחר כן שאף כלים שאין בהם אוכל נפש שהתרנו במודר הנאה המביאה לידי מאכל דוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהן אלא שדרכן להשאילו זה לזה אבל במקום שמכירין אסור שהרי עכשו מהנהו בפרוטה זו שהיה נותן לשכר הכלים ומוציאה למאכל הא כלים שעושין בהן אוכל נפש אף במקום שאין משכירין אסור וכדעת האומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ומכל מקום יראה משיטת המשנה שמותר לו להשכירם ויש חולקין בה מפני שכל שמעמיד כלים לשכר הנאת שניהם היא ואסור מכל צד וצריך שתדע שהנאה זו שאסורה במודר הנאה פירושה אף בפחות משוה פרוטה ויש מפקפקין בשאר איסורי הנאה אם איסור הנאתם אף בפחות משוה פרוטה אם לאו ולא הוכרעה בידם:

מכל מקום למדת ממשנתנו שהלכה כר׳ אליעזר שאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ומכל מקום גאוני הראשונים פסקו בפרק חזקת הבתים שאין הלכה כמותו וכן כתבוה אחרוני הרבנים למטה בפ׳ שותפין שנדרו וכו׳ אלא שרוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון ושיטת התלמוד מוכחת כן בכמה מקומות ולענין ביאור מיהא יש שואלין היאך אמרו שדריסת הרגל אינה קפידה עד שלא נאסרה אלא לדעת האומר בויתור שאסור והלא בסוף פרק חזקת הבתים אמרו הכא בחצר השותפין עסיקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אלמא שותפים הוא דלא קפדי הא אחריני קפדי ותירצו אחרוני הרבנים שכל דריסת הרגל שבבית וחצר ודאי קפדי ואסירה לדברי הכל ומשנה זו בדריסת בקעה ובקעה אין קפידא בדריסתה ולא נאסרה אלא לדעת ר׳ אליעזר ועיקר התירוץ שאף זה בבית וחצר בדריסת הרגל אין קפידא ולא נאסרה אלא לדעת ר׳ אליעזר וזו של פרק חזקת הבתים פירושה ליכנס ולעמוד ודומיא דהעמדת בהמה השנויה שם והוא שאמר אהעמדה כדי וכו׳ זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

מתני׳ אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל – פרישנא בגמרא דהכי קתני אין בין המודר הנאה מחבירו למודר שלא יהנה ממנו הנאה המביאה לידי מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש דאילו במודר הנאה אסור בדריסת הרגל דהיינו ליכנס לחצירו ואסור להשאילו שום כלי משלו אפילו כלים שאין עושין בהן אוכל נפש דהא מהניא ליה אבל כשאינו מודר ממנו אלא הנאה המביאה לידי מאכל מותר בדריסת הרגל ובכלים שאין עושין בהם אוכל נפש דדברים אלו אין באה מהם הנאת מאכל.

מתני׳ אין בין המודר הנאה וכו׳ אלא דריסת הרגל – שהמודר הנאה אסור לעבור דרך חצרו ומודר ממנו מאכל שרי.

וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש – דשרו במודר מאכל כל שאין משכירין כיוצא בהם כדמפרש ואזיל ובמודר הנאה אסור.

מתני׳. בשני פרקים ראשונים איירי באסר עצמו לאכול כדקתני לחולין שאוכל לך קרבן לא אוכל לך. ובפרק ארבעה נדרים מיירי באיסורי הנאה כדקתני שאני נהנה לבני נח שאני נהנה לזרע אברהם. והשתא מפרש איזה חילוק יש בין מודרי הנאה למודרי מאכל. שיטה.

אין בין המודר הנאה מחברו כלומר סתם שלא פירש ממאי נדר למודר הימנו מאכל שפירש שאסר ממנו הנאה המביאה לידי מאכל (עלי) והכי מפרש בגמרא. הרנב״י ז״ל.

אין בין המודר הנאה מחבירו. אין חילוק בין זה לזה כי כל מה שאסור בזה אסור בזה. חוץ מדריסת הרגלים וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש. כי המודר הנאה סתם אסור לעבור דרך שדהו ודרך חצירו דאית ליה הנאה שמקצר דרכו. ואפילו אין מקצר דרכו נמי אסור כדמשמע בסוף פירקין. הרי״ץ ז״ל.

אלא דריסת הרגל אפילו במקום דלא קפדי אינשי. כגון בקעה בימות החמה והכי מקשה עלה פרק קמא דמגילה דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי כו׳. אבל בכותל או בחצר אתרא דקפדי אסור לכולי עלמא כדתנן לקמן בהשותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים ליכנס לחצר. ואפילו ר׳ אלעזר בן יעקב לא שרי אלא דוקא בחצר השותפין ומטעם ברירה אבל בחצר היחיד מודה דאסור משום הכי בעי בגמרא מאן תנא דריסת הרגל. שיטה.

וכלים שאין עושין בהן. הא אותם שעושין בהן אסורין לשניהם כדקאמר בגמרא דמוקי לה באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי וכל שכן ליתן שום מתנה שוין. הרא״ם ז״ל.

וכל דבר שאין עושה וכו׳. לא בעי תלמודא עלה דהך לאיתויי מאי דטובא איכא לאיתויי וכגון כסא וספסל ודדמי להון. מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. אם לא יתן לו שכירותו יותר מעט כדאמר לעיל ומוכר ביותר. אבל בלא שכירות אסור דכיון שדרכם להשכירם ומוחל לו השכירות הרי כאילו נותן לו מתנה ומתנה אסור ליתן שהרי יקנה במתנה אוכל נפש והוי כמהנהו בדבר מאכל דהא הנאה המביאה לידי מאכל אסר עליה כדאיתא בגמרא וזו מביאה לידי מאכל. שיטה.

ומיהו אם משאילו בשכר נראה שהוא מותר דכיון שנותן לו שכר כמו שהיה צריך ליתן לאחר אין כאן הנאה המביאה לידי מאכל. ומיהו במודר הימנו מאכל איכא לאיסתפוקי אם מותר לשכור ממנו ביותר. הריטב״א ז״ל.

וז״ל הרנב״י ז״ל: מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. כלומר מקום שהן מקפידין הרבה להשאיל דברים אלו אלא שהן משכירין אותן אסורין הן להשאילן למודר ממנו מאכל שאותו שכר שהוא מניח לו מהם הנאה המביאה לידי מאכל הוא. והוא הדין שהוא אסור לתת לו במתנה שום דבר דהנאה המביאה לידי מאכל הוא. מיהו במודר מחבירו מאכל סתם אינו אסור בדברים אלו כדמפרש בגמרא. עד כאן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א משנה אין הבדל בהלכה בין המודר הנאה מחבירו שנאסר בנדר שלא להנות מחבירו כלל, למודר הימנו רק ממאכל, אלא לענין דריסת הרגל בחצירו ובביתו, ושימוש בכלים שאין עושין בהם אוכל נפש.

MISHNA: The difference between one for whom benefit from another is forbidden by vow [hamuddar hana’a meḥaveiro] and one for whom benefit from his food is forbidden by vow concerns only setting foot on the other person’s property and borrowing from that person utensils that one does not use in preparation of food but for other purposes. Those two benefits are forbidden to the former but permitted to the latter.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יראב״ןתוספותהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה וּכְבָרָה וְרֵיחַיִם וְתַנּוּר אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק וְטַבַּעַת וְטַלִּית וּנְזָמִים.:

Therefore, with regard to one for whom benefit from another’s food is forbidden by vow, that person may not lend him utensils used in the preparation of food, e.g., a sieve, or a strainer, or a millstone, or an oven. However, he may lend him a garment, or a finger ring, or a cloak, or nose rings, as these are not used in the preparation of food. However, he may not lend them to one for whom benefit from him is forbidden by vow.

תוספותרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ולא ישאילנו נפה וכברה – אבל לא נקט מחבת ופיטפוט שלא ישאילנו דהא פשיטא שלא ישאיל דהנאה המביאה לידי מאכל הוא אלא אפי׳ נפה וכברה שאינו יכול לאכול אחר תיקון זה בכלי זה אלא צריך תיקון אחר אפייה ובישול אפ״ה אסור לשאול לו נפה.

מקום שמשכירים אסור – דחשיב הנאת מאכל ממה שנהנה השוכר וראוי לקנות מן המעות מאכל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נפה וכברה רחים ותנור. שמתקנין בהן אוכל נפש ואיצטריך לאשמועינן כלים הללו דלא תימא דוקא קדרה ושפוד שהאוכל עומד בתוכו לאכילה אבל הני גורם דגורם מיקרו קמ״ל דה״ה רחיים ותנור:

אבל משאיל לו חלוק וכו׳. מילתא דפסיקא נקט:

המודר מאכל מחבירו – פי׳ הנאה המביאה לידי מאכל.

לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור – פי׳ כל אלו מביאין הן לידי מאכל דמכשירי אוכל הם.

אבל משאילו חלוק טלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בהן אוכל נפש – שאין אלו מביאין לידי הנאת מאכל.

ומקום שמשכירין כיוצא בהן אסור – פי׳ ובמקום שמקפידין שלא להשאיל כלים אלו אלא הצריך אותם מצטרך לשכור אותן אסור להשאילן למודר הימנו הנאה המביאה לידי מאכל דכיון דכולי עלמא מוגרי אי משאיל ליה בחנם קא משתרשי ליה זוזי דאגרא ואותו שכר הנאה המביאה לידי מאכל הוא שיכול ליקח בו מיני מזונות ודוקא כשמשכירין אותן לתשמיש כזה אבל היכא שמשכירין אותן לתשמיש מרובה הרי זה מותר מכאן אתה למד דהמודר מחבירו הנאה המביאו לידי מאכל הוא דמזבן האי וזבין מאכל וזה פשוט.

לא ישאילנו נפה וכברה רחים ותנור – איצטריך למיתני הני כי היכי דלא תיסק אדעתין דכי אמר דכלים שעושין בהם אוכל נפש אסירי נמי במודר מאכל ה״מ קדרה שמבשלין בה א״נ שפוד שצולין בו בשר אבל הני גורם דגורם נינהו ולישרו במודר מאכל קמ״ל.

אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות – בגמ׳ שקלי וטרי אי אשמועינן רבותא בהני או לא אלא דתנינהו אגב רישא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולכן המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו חבירו גם כלים שעושים בהם מאכל, כגון נפה וכברה וריחים ותנור, אבל משאיל לו חלוק וטבעת וטלית ונזמים, שאינם כלים למאכל, ואילו המודר הנאה אסור להשאיל גם כלים אלה.

Therefore, with regard to one for whom benefit from another’s food is forbidden by vow, that person may not lend him utensils used in the preparation of food, e.g., a sieve, or a strainer, or a millstone, or an oven. However, he may lend him a garment, or a finger ring, or a cloak, or nose rings, as these are not used in the preparation of food. However, he may not lend them to one for whom benefit from him is forbidden by vow.

תוספותרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) גמ׳גְּמָרָא: מַאן תְּנָא אָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר ^באפי׳אֲפִילּוּ וִיתּוּר אָסוּר בְּמוּדַּר הֲנָאָה.:

GEMARA: Who is the tanna who taught this mishna? Rav Adda bar Ahava said: It is Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: Even overlooking [vittur] a matter for which one is typically indifferent to the actions of others, e.g., people setting foot on one’s property, is prohibited in the case of one prohibited by vow from deriving benefit from another.

ב. ב רמב״ם הלכות נדרים ו׳:ג׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב
טור יורה דעה רכ״א:א׳
שולחן ערוך יורה דעה רכ״א:א׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות נדרים ו׳:ג׳

סמ״ג מצוות לא תעשה רמ״ב

טור יורה דעה רכ״א:א׳

שולחן ערוך יורה דעה רכ״א:א׳

גמ׳ מאן תנא – דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל ובכלים וכו׳ אע״ג דלא מיחזי הנאה.

רבי אליעזר היא דאמר אפילו ויתור כו׳ – ויתור זהו כגון שלקח מדה של תפוחים בפרוטה ולאחר שמדד לו המדה מוסיף לו שתים או שלשה וזהו דרך של חנוונין להוסיף על המדות משלהן הואיל ובלא תנאי נותן לו לא מיחזי כמקח אלא כמתנה ואליבא דרבי אליעזר אסור המודר באותו הויתור של מדידת פירות הכא נמי אף על גב דדריסת הרגל לא הויא הנאה גמורה אסור.

מני ר״א היא – ומיירי בבקעה בימות החמה דלא קפדי כדפרישית וא״ת ולוקמה הכא בחצר דקפדי וכ״ע וי״ל דא״כ הוה ליה מקום שמשכירין והיה אסור במודר מאכל.

אפי׳ ויתור – שמוותר לו כדרך המוכרין ומתני׳ דלעיל דמוכר בפחות ולוקח ביותר מסתברא דאתי כר״א.

ר׳ אליעזר אומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה – פירוש: ר׳ אליעזר סבר כל הנאה שבעולם אסור המודר ליהנות מחבירו אם היא לדעתו של מודר ואף על פי שכיוצא בה היה עושה לכל אדם ואין המודר מחזיק לו בה טובה. ורבנן סברי אי זו הנאה אסורה עליו אותה הנאה שעושה לו בעבור כבודו שמחזיק לו טובה על דבר זה אבל הויתור שדרכו לוותר לכל אדם וגם כל בני אדם מוותרין לו לזה אינו חשוב הנאה ואינו מחזיק לו בו טובה וכן נמי דריסת הרגל וכן נמי כלים שאין עושין בהן אוכל נפש במקום שאין משכירין שדרכן של שכינים להשאיל זה לזה ואינן נמנעין ונמצא שיותר הוא חמור לרבנן קניית המקח שוה בשוה מן הויתור¹ שנותן לו משלו שקניית המקח היא חשובה הנאה חמורה שהיה נותן שכר לסרסור להמציא לו אבל הויתור כיון שניאותו בדמי המקח אינה חשובה לו זה ההנאה כלום.

1. כן תוקן בדפוסים. בכ״י ששון 557: ״הויותור״.

אוקמה רב אדא בר אהבה למתני׳ כרבי אליעזר דתניא ר״א אומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ומשום הכי אסור בדריסת הרגל אע״ג דלא קפדי אינשי ואסור בכלים אע״פ שאין משכירין כיוצא בהן וכיון דסתם לן תנא כר״א הלכתא כוותיה דקי״ל הלכה כסתם משנה ועוד דסוגיין בהשותפין שנדרו כר״א אתיא.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מאן תנא. דמחמיר במודר הנאה לאסור אף דריסת הרגל:

אפי׳ ויתור אסור במודר הנאה. מה שדרך אדם לוותר משלו ואינו מקפיד עליו כגון החנווני אחר שנתן המנין או המדה שרגילין ליתן בפונדיון הוא רגיל להוסיף משלו כדי להרגילו לבא אצלו אותו ויתור אסור למודר הנאה כיון שהוא מוותר שלו אבל שוה בשוה מותר דהיינו זבינא דרמי על אפיה וכיון דמחמיר כולי האי הלכך אפי׳ דריסת הרגל שאין דרך להקפיד עליו אסור במודר:

גמ׳ אוקמה רב אדא בר אהבה למתני׳ כר׳ אליעזר – פי׳ מתני׳ דקתני המודר הנאה סתם אסור בדריסת הרגל אע״ג דלא חשיבא הנאה כולי האי דליכא שום פסידא לבעל החצר ואין הנכנס סבור ליהנות ממנו בכך ר׳ אליעזר היא דתניא ר׳ אליעזר אומר אפילו וויתור אסור במודר הנאה פירוש אפילו דבר שדרכו לוותר אצל חבירו ואינו סבור שיהנה לחבירו בכך אסור למודר הנאה סתם לפי שכבר נהנה מכל מקום ומשום הכי אסור בדריסת הרגל ואסור בכלים אף על פי שאין משכירין כיוצא בהן אלא שמשאילין אותן בחנם אבל לרבנן דפליגי עליה דר׳ אליעזר מותר בדברים אלו וכ׳ רבינו ז״ל וכיון דסתם לן תנא כרבי אליעזר הלכתא כותיה דקי״ל הלכה כסתם משנה ועוד דסוגיין בשותפין שנדרו הנאה זה מזה כותיה דרבי אליעזר אתיא ע״כ וכבר כתבתיה גם אני בפרק חזקת הבתים בס״ד.

גמ׳ מאן תנא – דמודר הנאה אסור בדריסת הרגל.

אפי׳ ויתור – מה שדרכן של מוכרים לוותר ללוקחין שמוסיפין להם כשלוקחין פירות אחד או שנים אפילו אותו ויתור אסור במודר הנאה ואע״ג דהוי זבינא דרמי על אפיה הלכך דריסת הרגל אסור אע״ג דלא קפדי בה אינשי אסור במודר הנאה אבל רבנן דפליגי עליה סברי דכל היכא דלא אסר עליו אלא הנאתו כה״ג לא מקרי הנאה דכיון דמידי דלא קפדי בה אינשי הוא אין זה קרוי נהנה מחבירו ואם תאמר דהכא משמע דבדריסת הרגל לא קפדי אינשי ומש״ה שרו רבנן ואילו בפ׳ חזקת הבתים (ב״ב דף נז:) אמרינן גבי אלו דברים שאין להם חזקה ואמרינן הכא בחצר של שותפות עסקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אלמא דוקא שותפין הוא דלא קפדי הא אינשי דעלמא קפדי וכיון שכן ליתסר אפילו לרבנן. תירץ הרמב״ן ז״ל דהעמדה דאמר התם היינו להתעכב ולישב בחצר דומיא דהעמדת בהמה דתנן התם במתני׳ ובכי האי גוונא הוא דאמר דדוקא שותפין לא קפדי הא אינשי דעלמא קפדי אבל הכא בדריסת הרגל בעלמא עסקינן דהיינו לעבור דרך חצרו ולא להתעכב שם ובכה״ג אפי׳ אינשי דעלמא דלא שותפין לא קפדי ומש״ה שרו רבנן:
ולענין הלכה פסק הרמב״ן ז״ל כר׳ אליעזר דאמר ויתור אסור כיון דסתם לן תנא הכא כוותיה ועוד דסוגיין דפ׳ השותפין שנדרו (לקמן נדרים מח.) כוותיה אזלא אבל ר״ח ז״ל כתב בפרק חזקת הבתים [גבי] אלו דברים שאין להם חזקה דלית הלכתא כרבי אליעזר וכן דעת ר״ת ז״ל.

גמ׳ אוקמה רב אדא בר אהבה למתניתין כר׳ אלעזר. כלומר מתניתין דקתני דריסת הרגל אסורה למודר הנאה מחבירו סתם אף על גב דליכא פסידא בכך לבעל החצר ואין המודר סבור לקבל ממנו הנאה בכך כר׳ אלעזר. דתניא ר׳ אלעזר אומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה. כלומר אפילו דברים שדרכו של אדם לוותר אצל חבירו ואין המוכר מחשב לההנות את חברו בכך אסור במודר הנאה סתם דמכל מקום הרי נהנה. ומשום הכי אסור בדריסת הרגל אף על גב דלא קפדי אינשי. פירוש בין בחצר בין בבקעה. ואסור בכלים אף על פי שאין משכירין כיוצא בהן. הרנב״י ז״ל.

הכא משמע דדריסת הרגל לא קפדי בה אינשי ואפילו באינשי דעלמא דלאו שותפין נינהו. ואינו אסור במודר הנאה אלא לר׳ אליעזר משום דויתור אסור במודר הנאה. ואיכא למידק דהא בשילהי פרק חזקת גבי אלו דברים שיש להם חזקה אמרינן הכא בחצר השותפין עסקינן דבהעמדה בכדי לא קפדי אינשי. והכי סלקא שמעתא דהתם דאלמא שותפין בלחוד לא קפדי אהדדי הא אינשי דעלמא קפדי ולאו ויתור הוא. ותירץ ר״ת ז״ל דהכא בבקעה עסקינן דלא קפדי אפילו אעלמא והתם בחצר דאעלמא קפדי דשותפין לא קפדי. ותדע לך דהכא בבקעה דאי בחצר הוה ליה דבר שכיוצא בו משכירין ואסור אפילו במודר הנאה. ואינה ראיה דחצר נמי אין משכירין אותה לכך והוה ליה כסוס לרכוב עליו וטבעת לראות בה שאף על פי שסוס וטבעת משכירין כיוצא בהן אפילו הכי כיון שאין משכירין אותן לכיוצא בזה דבר שאין משכירין כיוצא בהם קרינן להו. ויש מי שאומר דנזמים וטבעות שאני משום דאינו משאילן ואינו מקפיד עליהם הואיל ואין כיוצא בהן משכירין. אבל חצר כיון דלאו איהו קא משאיל ליה אלא מנפשיה קא עייל קפדי אינשי בהא ואפילו אין כיוצא בהן משכירין אלא הכא בבקעה היא. ויש מפרשים דהתם בשילהי חזקת מעיקרא דקסלקא דעתין קפדי לאו ליכנס בלבד דהיינו דריסת הרגל אלא ליכנס ולעמוד שם דומיא דהעמדת בהמה דמתניתין. אבל דריסת הרגל בלבד לא קפדי אינשי. ומיהו למסקנא דאוקימנא למתניתין דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה כר׳ אליעזר דאמר ויתור אסור במודר הנאה אפילו ויתור דלאו שותפין אלא ויתור דכולי עלמא פותרים ליה אהדדי אפילו ליכנס נמי אסור למאן (דאית) דלית ליה ברירה. כך מצאתי שם לרמב״ן ז״ל.

ולי נראה דהתם משום דקתני דמעמיד בחצר ומגדל תרנגולין בחצר אינה חזקה ועושה מחיצה לחצר להעמיד בהמתו הויא חוקה אקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כלומר דאפילו ברישא איכא קפידא דאהעמדת בהמה וגידול תרנגולין ולהעמיד אצלו בחצר כולי עלמא קפדי ביה אפילו בלא עשיית מחיצה תיהוי חזקה. ואוקי בחצר השותפין דלא קפדי אפילו אהעמדה דהני. ואקשינן ושותפין לא קפדי אהעמדה דהני והתנן השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר אלמא אפילו אדריסת רגל קפדי וכל שכן אהעמדה דהני. ואוקמה רבינא למתניתין דהשותפין כר׳ אליעזר ומשום חומר של נדרים דאפילו ויתור אסור בהם הא בעלמא אפילו אהעמדה דהני שותפין לא קפדי לכולי עלמא. אבל דריסת הרגל לרבנן אפילו במודר הנאה מותר ובעלמא דלאו במודר הנאה בין לרבנן בין לר׳ אליעזר לא קפדי ואפילו איניש דעלמא. ומיהו אכתי קשיא לי דהכא משמע דלר׳ אליעזר דוקא אסור בדריסת הרגל הא לרבנן שרי. ואילו בפרקין דלקמן קתני השותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס בחצר ר׳ אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס בתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ואוקי פלוגתייהו בחצר שאין בה דין חלוקה אבל בחצר דיש בה דין חלוקה דברי הכל אסור אלמא אפילו לר׳ אליעזר בן יעקב איניש דעלמא אסור ואפילו שותף דיש בה דין חלוקה. וי״ל דלר׳ אליעזר בן יעקב נמי אית ליה ויתור אסור. ואינו מחוור דאם כן למה תלו אותה בכל מקום כר׳ אליעזר. ועוד כיון דפליגי רבנן עלה דר׳ אליעזר וסבירא להו דויתור מותר למה העמידו משנתנו בחצר שאין בה דין חלוקה וביש ברירה ואין ברירה. לוקמה אפילו בחצר שיש בה דין חלוקה דר׳ אליעזר שרי בכי האי ותנא קמא אסר בין בזו ובין בזו. ואולי נאמר דאי איפשר להו לאוקמה בהכין מדקתני סיפא דסיפא היה אחד מן השוק מודר מאחד מהם הנאה לא יכנס לחצר ר׳ אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו לתוך של חברך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך דאלמא אפילו לר׳ אליעזר בן יעקב מודה דבחצר שאינה של שותפין אסור אלמא ויתור אסור אפילו לר׳ אליעזר בן יעקב. ואף על פי שתלו בה בכל מקום כר׳ אליעזר יש כיוצא בזה בתלמוד. ואחד מהם דבר שלא בא לעולם שתלו אותה בכל מקום כר׳ מאיר ואף על גב דתליא בכמה אשלי רברבי כדאיתא ביבמות. וכמוה בתלמוד במקומות אחרים. ולפי זה שלוש מחלוקות בדבר: תנא קמא דהכא דהיינו ר׳ אליעזר. ור׳ אליעזר בן יעקב דר׳ אליעזר אין לו ברירה ור׳ אליעזר בן יעקב יש לו ברירה ושניהם אית להו ויתור אסור במודר הנאה. ורבנן פליגי עלייהו בהא וסברי ויתור מותר במודר הנאה. כן נראה לי. הרשב״א ז״ל.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא מאן [מיהו] התנא ששנה משנה זו? אמר רב אדא בר אהבה: שיטת ר׳ אליעזר היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא] ר׳ אליעזר אומר: אפילו ויתור, דבר שכרגיל אנשים מוותרים עליו לאחרים ואין מקפידים בו, אסור במודר הנאה. ולכן נאמר במשנה שהמודר הנאה אסור אפילו לדרוס בחצירו של חבירו, למרות שאין זה דבר שאנשים מקפידים עליו כרגיל.

GEMARA: Who is the tanna who taught this mishna? Rav Adda bar Ahava said: It is Rabbi Eliezer, as it is taught in a baraita that Rabbi Eliezer said: Even overlooking [vittur] a matter for which one is typically indifferent to the actions of others, e.g., people setting foot on one’s property, is prohibited in the case of one prohibited by vow from deriving benefit from another.

עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דהלכות נדרים לרמב״ןרשב״אפירוש רא״שריטב״אר״ןשיטה מקובצתמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) הַמּוּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵירוֹ לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ כו׳וְכוּ׳.:

§ We learned in the mishna: With regard to one for whom benefit from another’s food is forbidden by vow, that person may not lend him utensils used in the preparation of food.

רשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המודר הנאה מחבירו והא מן מאכל נדר. פי׳ ולמה אסור להשאילו נפה וכברה וחבריו דהני לאו מאכל הן.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ג שנינו במשנה: המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וכו׳.

§ We learned in the mishna: With regard to one for whom benefit from another’s food is forbidden by vow, that person may not lend him utensils used in the preparation of food.

רשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון