×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) דְּקָתָנֵי וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם שְׁמַע מִינַּהּ.:
as it teaches: But I do not know which one of you. This indicates that the third individual was too far away to detect which of them became impure. The Gemara says: Conclude from the inference from the mishna that it is so.
רי״ףתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי נזיר נז ע״ב} ומאן דמקיף ליה לקטן חייב דגרסינן בנזירות איתמר המקיף את הקטן רב הונא אמר חייב ורב אדא בר אהבה אמר פטור. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרב הונא בנך1 דידך מאן מקיף ליה אמר ליה חובא2 אמר ליה3 חובא תקברינון4 לבנה כולהו שניה דרב אדא בר אהבה לא איקיים ליה לרב הונא זרעא5 מחובא6 והילכתא כרב הונא.
1. בנך: כ״י נ: ״ברך״.
2. חובא: בכ״י א ניתן לקרוא: ״חוכא״, וכן בכל המשך המאמר.
3. ליה: חסר בדפוסים.
4. תקברינון: דפוסים: תקברינהו.
5. ליה לרב הונא זרעא: דפוסים: זרעא לרב הונא.
6. מחובא: דפוס קושטא: ״מחוכא״. וכך ניתן לקרוא גם בכ״י א.
דקתני ואיני יודע – דמשמע שלא נודע לו מעולם משום דלא הוה בהם מדלא קתני שכחתי.
דיקא נמי דקתני ואיני יודע דמשמע שלא ידע מעולם מדלא קתני ושכחתי איזה מכם טמא אלמא שמרחוק היה (נטמא):
דקתני ואינו יודע. דמשמע שלא נולד לו מעולם משום דלא הוי התם מדלא קתני שכחתי. וקשה דבפרק האיש מקדש קאמר הכי במאי שהורמו רייקא נמי דקתני אינו יודע ולא קתני אינו. יש לומר דאינו ידוע משמע תרוייהו בין לא נודע לו ובין ידע ושכח. אבל אינו ידוע לא משמע אלא חדא שלא ידע. והכא אמרינן דייקא נמי דמיירי היכא דלא ידע. והתם קאמר דמיירי היכא דידע דלישנא משמע בתרוייהו. תוספות חיצוניות.
כתוב בתוספות וא״ת יביא כל אחד קרבן כו׳. וי״ל הספק דהכא בשני נזירים לא גמרינן מסוטה משום דבודאי אחד מהם טמא ולא גמרינן מסוטה אלא ספק דשמא ליכא שום טומאה הכא רק טהרה לבד כמו בסוטה. והכא אין לכל אחד ואחד דין דספק טומאה דרשות היחיד אבל ודאי שניהם יש להביא קרבן אחד דטומאה דשניהם ודאי יש להם לעשות דין דאחד דאילו לא היה אלא אחד מביא קרבן טומאה ומגלח. השתא נמי דהוו השנים לא עדיפי מאילו ליכא אלא חד מינייהו ומביאין קרבן אחד דטומאה בין שניהם דספק שניהם כודאי דאמרינן בסוטה שמא אינם טמאין ואין עליהם טומאה ודאית אבל לשניהם יחד אין לכל אחד דין דספק טומאה. וא״ת ומעיקרא מאי פריך הוה ליה ספק טומאה ברשות הרבים ומאי פריך טומאה מהיכי מטהרי מסוטה והך דהכא לא דמי לסוטה. ואומר ר״י דמשום הכי פריך דהיה לנו לטהר מטעם דנוקים כל חד בחזקת טהרה דרשות הרבים לא תליא במילף דסוטה דכי נמי דמי ליה מטהרינן מטעם חזקה. ומשני דהך רשות היחיד דאי ליכא אלא חד היה מביא קרבן טומאה הלכך בין שניהם יש להביא קרבן טומאה. ואם תאמר כיון דרשות הרבים לא ילפי מסוטה מאי פריך בפרק קמא דנדה אי מה נדה ברשות הרבים טהור אף הכא נמי כרשות הרבים ספיקא טהור והא טעם רשות הרבים חזקת טהרה הוא והתם ליכא חזקת טהרה דאדם בחזקת טומאה. תוספות חיצוניות. יש לומר דודאי היכא דאיכא חזקת טהרה אין צריך ללמדו מסוטה דאפילו לא דמי לסוטה מטהרין מטעם חזקת טהרה. והכא דליכא חזקת טהרה אין לטהרו אלא מטעם (ניליף) דיליף מסוטה דלא מטהרין אלא היכא דדמי לסוטה ומדמינן ליה לסוטה ממש לטהר ברשות הרבים ולא ברשות היחיד. אבל היכא דדמי לסוטה אף על גב דליכא חזקת טהרה ילפינן מסוטה לטהרה ברשות הרבים ולטומאה ברשות היחיד שהרי גם בסוטה ליכא חזקת טהרה דכיון דקינא לה הוי כמו שאין לה חזקת טהרה ואפילו הכי אמר רחמנא במקום סתירה טמאה הא ברשות הרבים טהורה. ומיהו תימא דבפרק כשם משמע דאי לאו דילפינן מסוטה הוה מטהרינן כל ספק טומאה שיש בו דעת לישאל בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים והואיל וכן מנין לנו לטהר ברשות הרבים היכא דלא דמי לסוטה. יש לומר דאחרי שגלה לנו הכתוב בסוטה שאין לטמא ברשות הרבים כמו ברשות היחיד אף על פי שאין לה חזקת טהרה מעתה היכא נמי דלא דמי לסוטה ניטהר ברשות הרבים כיון דאיכא חזקת טהרה. תוספי הרא״ש ז״ל ותוס׳ חיצוניות:
ומסיק התם פרק כשם דאיצטריך רב גידל לומר בכל טהור יאכל בשר הא ספק טמא לא יאכל היכא דיש בו דעת לישאל דאי מסוטה עד דאיכא דעת נוגע ומגיע. הא לעולם טהור דהא הוי אין בו דעת לישאל. צריכא דרב גידל דבספק לבד לא יאכל. והקשה רבינו יוסף בן רבינו ברוך כיון דאי מסוטה בעינן בן דעת נוגע ומגיע, למה לי קרא קמא דרב גידל והבשר אשר יגע בכל טמא ודאי טמא לא יאכל הא ספק טהור וטמא יאכל ומלקי לה לאין בו דעת לישאל. דמסוטה ידעינן ליה שפיר דהא לא איצטריך לו אלא לאשמעינן דיש דבר בנוגע דטמא וזה ידעינן מאידך בבא דסיפא. ותירץ דאיצטריך לטהר אין בו דעת לשאול אף היכא דאין בו חזקת טהרה מטהרינן באין בו דעת לשאל. וקשה דהא נמי מסוטה ידעינן דהא ילפינן מסוטה ברשות הרבים אף היכא דליכא חזקת טהרה כדפרישית. ויש לחלק בדבר דודאי טהרה דרשות הרבים דמפורשת בקרא ונסתרה דוקא במקום סתירה אבל ברשות הרבים יש לנו לומר שפיר דמקרא מלא דבר הכתוב בין דיש בדבר חזקת טהרה ובין כי ליכא חזקת טהרה אבל להנך דמטהרינן מסוטה אין בו דעת לישאל ליכא ייתור אי לאו לפי שאינו דומה לסוטה. אם כן אין לך בו אלא חדושו דוקא היכא דיש בו חזקת טהרה כמו בסוטה ולא נאמר דסוטה חשיבא כמו שאין לה חזקת טהרה. עוד יש לומר דהא דקאמר דאי מסוטה הוא אפילו בעינן יודעת נוגע ומגיע קאמר דרב גידל דמשמע דמסוטה גמרה הוא מטהרינן אין בו דעת לישאל. נראה דהכי פירושו דאי מסוטה ולא כתב כל טהור יאכל בשר דמפיק מינה רב גידל לטמא ספק הוה אמינא ספק נגע והוה אמינא בעי דעת נוגע ומגיע מרישיה דקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל דדייקינן מיניה לטהר אין בו דעת לשאל אבל מסברא לא הייתי מחלק בין יש בו דעת לישאל ובין אין בו דעת לישאל. עוד יש לומר דשמא בענין אחר קושיא דרבינו יוסף דמסוטה לא ילפינן אין בו דעת לשאל כי הך דשמעתא כגון ארבע חביות ואחד מהן נטמא ודאי על ידי חולדה דשרץ בפיה קא משמע לן דרב גידל. תוספות חיצוניות:
תוס׳ ד״ה דקתני כו׳ שלא נודע לו מעולם. עי׳ יבמות כג ע״ב ובחידושי בכור שור שם:
דקתני כן שנה] בדבריו ״ואיני יודע איזה מכם״ משמע שלא היה סמוך להם, שלא יכול היה אפילו להבחין מי מהם נטמא. ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
as it teaches: But I do not know which one of you. This indicates that the third individual was too far away to detect which of them became impure. The Gemara says: Conclude from the inference from the mishna that it is so.
רי״ףתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) מְגַלְּחִין וּמְבִיאִין.: וְאַמַּאי דִּילְמָא לָאו טְמֵאִין אִינּוּן וְקָעָבֵיד הַקָּפָה אָמַר שְׁמוּאֵל אבְּאִשָּׁה וְקָטָן.

§ The mishna taught that the two nazirites shave and cut their hair and bring an offering of impurity and an offering of purity. The Gemara asks: But why are they permitted to shave? Perhaps both of them are not impure, and therefore one of them violates the prohibition against rounding the head, i.e., shaving the hair on the sides of the head (see Leviticus 19:27), when he shaves his hair unnecessarily. Since one of them does not need to shave, he thereby transgresses a mitzva by Torah law. Shmuel said: The mishna is referring to a case where each nazirite was a woman, who is not prohibited from rounding the hair of her head, or a minor boy, who is not obligated in the observance of mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וקא עברי על לאו דהקפה דתגלחת אינו לצורך ויש בה משום לא תקיפו.
אמר שמואל באשה וקטן – כגון שהיו שני נזירים הללו שתי נשים או שני קטנים דלא מיחייבי אהקפה.
והא קא עביד הקפה – [בראש] השחתת הקפה.
[באשה] – בראש האשה שאינה אסורה בהקפה דדרשינן בסמוך כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה.
באשה שאינה באיסור הקפת ראש – כדאמר בסמוך כל שאינו בהשחתה אינו בהקפה וקטן שהוא מופלא סמוך לאיש:
המקיף את הקטן חייב דכתיב לא תקיפו פאת ואף פאת קטן בכלל:
ודידך מאן מגלח להו – שהיו רגילין שלא לשייר פאות כשהיו מגלחים ראש הקטנים:
א״ל חובה – כך שם אשת רב הונא וס״ל דוקא איש המקיף את הקטן חייב ולא אשה כדמפרש טעמא בסמוך:
חובה תקברינהו לבנה – וכי היא רוצה שתקבור את בניה שאינה יראת העונש על שהיא מקפת אותם:
הוי כשגגה שיוצאת מלפני השליט וקברה בניה אע״פ שלא קלל אותה:
מכדי תרוייהו סברי הקפת כל הראש שמה הקפה – רב הונא דאמר חובה מגלח להו אבל איש לא. וכן רב אדא דאמר תקברינהו לבנה:
במאי קמיפלגי דרב אדא סבר דאיש המקיף קטן פטור מדקאמר ודידך מאן מגלח להו מכלל דלדידיה אפי׳ איש יכול להקיף את הקטן באיזה סברא נחלקו:
הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה – פי׳ באיסור הקפה כלל ואף להקיף הקטן מותרות. וכן אם הקיפה את הגדול פטורה:
ורב אדא סבר – נהי דליתנהו בהקפת ראשן בהקפת ראש אחר איתנהו:
אחד המקיף ואחד הניקף במשמע דלא תקיפו:
מגלחין ומביאין קרבן טומאה וטהרה. וכשחוזרין וסופרין שלושים יום ומביאין קרבן טהרה חוזרין ומגלחין שניה ולהכי פריך אמאי דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה. פירוש כשמגלחין כל ראשם בשלשים ראשונים וחוזרין ומגלחים באחרונים הא על כרחם אחד מהם לאו טמא הוא ואין עליו אלא תגלחת אחת וכשהן מגלחין שתי פעמים אם כן חד מינייהו עבר על לא תקיפו פאת ראשכם. הר׳ עזריאל ז״ל:
א שנינו במשנה ששני הנזירים ״מגלחין ומביאין״. ושואלים: ואמאי [ומדוע] הם מגלחים? והרי דילמא לאו טמאין אינון [שמא לא טמאים הם] שניהם, והרי כל אחד מהם קעביד [עושה] הקפה שמקיף פאת ראשו כשמגלח כל שערו שלא לצורך. ואם אינו צריך לגלח נמצא שעובר על איסור לא תעשה! אמר שמואל: מדובר כאן כגון שהיו נזירים אלה אשה שאיננה אסורה בהקפת הראש וכן קטן שאינו חייב במצוות.
§ The mishna taught that the two nazirites shave and cut their hair and bring an offering of impurity and an offering of purity. The Gemara asks: But why are they permitted to shave? Perhaps both of them are not impure, and therefore one of them violates the prohibition against rounding the head, i.e., shaving the hair on the sides of the head (see Leviticus 19:27), when he shaves his hair unnecessarily. Since one of them does not need to shave, he thereby transgresses a mitzva by Torah law. Shmuel said: The mishna is referring to a case where each nazirite was a woman, who is not prohibited from rounding the hair of her head, or a minor boy, who is not obligated in the observance of mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְלוֹקְמָא בְּגָדוֹל וְהַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ לֹא שְׁמָהּ הַקָּפָה מִדְּלָא מוֹקֵים לַהּ הָכִי שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר שְׁמוּאֵל בהַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה.

The Gemara analyzes Shmuel’s answer: And let Shmuel establish the mishna as referring to a male who reached majority, and the reason it is permitted is because rounding the entire head, not merely its corners, is not called rounding as prohibited by the Torah. From the fact that he does not establish the mishna in this manner, conclude from it that Shmuel maintains that rounding the entire head is called rounding.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הקפת פאת הראש שאסרה תורה היא השואת צדעיו לאחורי אזנו מפדחתו בגלוח שיש בו השחתה ולוקה בה על כל פאה ופאה ר״ל פאה שבצד זה ושבצד זה ואפילו גלח שתי צדעיו בבת אחת ובהתראה אחת לוקה שתים ואין חלוק בזה בין שגלח את הפאות והניח שער הראש בין שגלח כל הראש כאחד הואיל ומ״מ גלח הפאות עם שאר השערות שהקפת כל הראש שמה הקפה ומה שנתגלגל כאן בנזיר טמא בספק ומוחלט יתבאר במשנה השנית:
את דברי שמואל אלה מבררים: ולוקמא [ושיעמיד] את המשנה בגדול, ומותר הדבר מטעם שהקפת כל הראש, אם מגלח את כל שערות ראשו ולא פאת ראשו בלבד, לא שמה (אינה נחשבת) הקפה שאסורה מן התורה! אלא מדלא מוקים לה הכי כיון שאינו מעמיד ומסביר את המשנה כך] שמע מינה [למד מכאן] כי קסבר [סבור] שמואל: הקפת כל הראש — שמה הקפה.
The Gemara analyzes Shmuel’s answer: And let Shmuel establish the mishna as referring to a male who reached majority, and the reason it is permitted is because rounding the entire head, not merely its corners, is not called rounding as prohibited by the Torah. From the fact that he does not establish the mishna in this manner, conclude from it that Shmuel maintains that rounding the entire head is called rounding.
עין משפט נר מצוהרי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מָר זוּטְרָא מַתְנֵי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא דִּשְׁמוּאֵל אַסֵּיפָא נָזִיר שֶׁהָיָה טָמֵא בְּסָפֵק וּמוּחְלָט בְּסָפֵק אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לְאַחַר שִׁשִּׁים יוֹם וּמְגַלֵּחַ ד׳אַרְבַּע תִּגְלָחוֹת וְהָא קָעָבֵיד הַקָּפָה אָמַר שְׁמוּאֵל גבְּאִשָּׁה וְקָטָן.

Mar Zutra taught this halakha of Shmuel with regard to the latter clause of the following mishna (59b): A nazirite who has uncertain impurity and whose status as a confirmed leper is uncertain may eat sacrificial food after sixty days and shaves four times. One shaving is for his uncertain status as an impure nazirite, one is at the end of his term of naziriteship, and two are due to his status as a leper. A similar problem arose: But as he is not definitely obligated to shave, he violates the prohibition against rounding the head. Shmuel said: The mishna is referring to a woman or a minor boy, who are not prohibited from rounding their heads.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמאי מגלח – ארבע תגלחיות והא קא עבר בתרתי תגלחיות קמייתא משום לאו דלא תשחית את פאת זקן שכן מגלח שערו ואאידך מינייהו קעבר משום הקפה.
והא קא עביד השחתה גרסי׳.
והא קא עביד השחתת זקן – דבספק תגלחת מצורע מגלח זקנו בתער וקעבר בהשחתת זקן ובהקפת ראש מספק.
והא קעביד השחתה. כלומר דשמא נזיר טהור הוא בתגלחת ראשונה ועובר בלא תשחית את פאת זקנך. שיטה:
מר זוטרא מתני לה להא שמעתא דשמואל אסיפא [היה שונה את ההלכה הזו של שמואל על סופה של המשנה] להלן: נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק — אוכל בקדשים לאחר ששים יום ומגלח ארבע תגלחות. ויש מקום לשאול: והא [והרי] כיון שהוא ספק ואין זה ברור שחייב בתגלחת קעביד [עושה הוא] בתגלחתו הקפה של הראש שאסורה! אמר שמואל: מדובר באשה וקטן שאינם אסורים בהקפה.
Mar Zutra taught this halakha of Shmuel with regard to the latter clause of the following mishna (59b): A nazirite who has uncertain impurity and whose status as a confirmed leper is uncertain may eat sacrificial food after sixty days and shaves four times. One shaving is for his uncertain status as an impure nazirite, one is at the end of his term of naziriteship, and two are due to his status as a leper. A similar problem arose: But as he is not definitely obligated to shave, he violates the prohibition against rounding the head. Shmuel said: The mishna is referring to a woman or a minor boy, who are not prohibited from rounding their heads.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב הוּנָא דהַמַּקִּיף אֶת הַקָּטָן הֲרֵי הוּא חַיָּיב א״לאֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לְרַב הוּנָא וְדִידָךְ מַאן מְגַלַּח לְהוֹן אֲמַר לֵיהּ חוֹבָה תִּקְבְּרִינּוּן חוֹבָה לִבְנַיהּ כּוּלְּהוּ שְׁנֵי דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה לָא אִקַּיַּים לֵיהּ זַרְעָא לְרַב הוּנָא.

With regard to the same issue, Rav Huna said: An adult who rounds the head of a minor boy is liable to receive lashes, despite the fact that the child himself is not obligated to observe mitzvot. Rav Adda bar Ahava, who disputed this ruling, said to Rav Huna: And with regard to your sons, who shaves them and rounds the corners of their heads? After all, you maintain that an adult may not round the head of a minor. Rav Huna said to him: Ḥova my wife does it, as she is not prohibited from rounding their heads. Rav Adda bar Ahava exclaimed in anger: Ḥova should bury her sons if she acts in this manner. The Gemara reports: During the years that Rav Adda bar Ahava was alive, Rav Huna’s children did not survive. His children died due to the curse pronounced by Rav Adda.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א״ל רב אדא בר אהבה לרב הונא לדידך – דאמרת דהמקיף את הקטן חייב קטנים דאיתנהו מגולחין כל הראש כדאורחייהו דאינשי דקמגלחי להו כדי להברותן לאחר החולי מאן קמגלח להו.
אמר ליה חובה – כך שמה דאשתו דרב הונא דקסבר רב הונא דאשה לא מיפקדא אלאו דהקפת הראש אראש אחרים כלל.
אמר ליה רב אדא תיקברינהו לבניה – דלדידך דאמרת המקיף את הקטן חייב כי מקפת ליה אשה נמי חייבת אבל לדידי אפילו גדול המקיף את הקטן פטור והוא הדין נמי לאשה וכן בגדול המקיף את הגדול חייב והוא הדין לאשה.
המקיף את הקטן חייב – דכי כתיב רחמנא לא תקיפו פאת אף אפאות דקטן אזהר.
ודידך מאן מגלח להון – שראה בנים קטנים מגולחים ראשיהם עם פאותיהם.
א״ל חובה – אשתו היתה ורב הונא לטעמיה דאמר בסמוך הנשים מותרות להקיף דכיון דאינן באיסור דניקף ליתנהו נמי באיסור דמקיף.
חובה תקברינהו לבניה – דאיסורא קא עבדא.
כולהו שני כו׳ – כשגגה שיוצאת מלפני השליט.
והאי קטן וכו׳ – והאי דקאמר רב אדא חובה תקברינהו לבנה לדבריו דרב הונא קאמר לדידך דלית לך דכי ניקף פטור מקיף נמי פטור דקאמ׳ המקיף את הקטן חייב. גם חובה יש לירא מעונש דאין חילוק בין איש מקיף קטן לאשה מקפת:
דתניא ראשו מה ת״ל – גבי מצורע כתיב וגילח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח. והשתא דריש לראשו דמיותר דבכלל כל שערו הוא ולקמן דריש זקנו. וגבות עיניו דריש פי׳ היה מביא לכלל ופרט וכלל לרבות כל כנוס שער ונראה:
יכול אף מצורע כן – לא יגלח כל ראשו והא דכתיב וגילח את כל שערו נוקי ליה בשאר שער הגוף:
ת״ל ראשו לומר דגילוח מצורע דחי לאו דהקפה:
וקשיא אידך ראשו מה ת״ל וכו׳ מאן דמוקי לה בנזי׳ סבר הקפת כל הראש לא שמה הקפה – הלכך למצורע גרידא לא איצטריך דאין כאן הקפה ומוקי לה בנזיר מצורע דאיכא לאו דלא יעבור ועשה דגדל פרע ואתי עשה דגילוח מצורע ודחי להו:
אמר ליה רב אדא חובה תקברינהו לבנה. בניחותה, דאיסורא קא עבדא. אי נמי יש לפרש בתמיה וכי רוצה לקבור בניה שהיא עושה איסור:
כולהו שני דרב אדא לא איקיים זרעא לרב הונא מחובה. כשגגה שיוצאה מלפני השליט. הרב עזריאל ז״ל.
ובפירוש שני פירש הרא״ש ז״ל בפירושיו וזה לשונו חובה תקברינהו לבנה. וכי היא רוצה שתקבור את בניה שאינה יריאה מעונש על שהיא מקפת אותם. הוה כשגגה היוצאה מלפני השליט. וקברה בנים אף על פי שלא קלל אותה. עד כאן:
ב ובענין זה אמר רב הונא: גדול המקיף את פאות ראשו של הקטן הרי הוא חייב, אף שהקטן עצמו אינו חייב במצוות. אמר ליה [לו] רב אדא בר אהבה, שהיה סבור שאין בכך איסור, לרב הונא: ודידך מאן מגלח להון את הילדים שלך מי מגלח אותם] ומקיף את פאת ראשם? שהרי לשיטתך אסור לגדול להקיף שערו של קטן! אמר ליה [לו]: חובה אשתי. שהיא כאשה איננה אסורה בהקפה. אמר לו רב אדא בר אהבה בתרעומת: תקברינון [תקבור] חובה לבניה אם כך היא עושה. ומספרים: כולהו שני [כל שנותיו] של רב אדא בר אהבה לא אקיים ליה זרעא [התקיים לו זרע] לרב הונא שהיו ילדיו מתים, בגלל ביטוי זה של קללה שיצא מפי רב אדא.
With regard to the same issue, Rav Huna said: An adult who rounds the head of a minor boy is liable to receive lashes, despite the fact that the child himself is not obligated to observe mitzvot. Rav Adda bar Ahava, who disputed this ruling, said to Rav Huna: And with regard to your sons, who shaves them and rounds the corners of their heads? After all, you maintain that an adult may not round the head of a minor. Rav Huna said to him: Ḥova my wife does it, as she is not prohibited from rounding their heads. Rav Adda bar Ahava exclaimed in anger: Ḥova should bury her sons if she acts in this manner. The Gemara reports: During the years that Rav Adda bar Ahava was alive, Rav Huna’s children did not survive. His children died due to the curse pronounced by Rav Adda.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מִכְּדִי תַּרְוַיְיהוּ סְבִירָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ שְׁמָהּ הַקָּפָה בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי רַב הוּנָא סָבַר {ויקרא י״ט:כ״ז} לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית [אֵת] פְּאַת זְקָנֶךָ הכֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַשְׁחָתָה יֵשׁ לוֹ הַקָּפָה וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְלֵיתַנְהוּ בְּהַשְׁחָתָה לֵיתַנְהוּ נָמֵי בְּהַקָּפָה.

The Gemara asks: Since both Rav Huna and Rav Adda maintain that rounding the entire head is called rounding, with regard to what do they disagree? What is the reason for their respective rulings? The Gemara explains: Rav Huna, who prohibits an adult male from rounding the head of a minor but permits a woman to do so, maintains that the association between the two prohibitions in the verse: “You shall not round the corners of your heads, neither shall you destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27), teaches: Whoever has the prohibition of the destruction of the beard also has the prohibition of rounding. And these women, since they are not included in the prohibition of destruction, as they do not have beards, they are not included in the prohibition of rounding either.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מכדי תרוייהו סבירא להו דהקפת כל הראש שמה הקפה – והא הוה להו הקפת כל הראש לבניו דרב הונא.
במאי פליגי – כלומר מאי איכא בינייהו דמאן דאסר בגדול אמאי שרי באשה.
והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה – דלית להו זקן ליתנהו בהקפה כלל שאפילו אשה המקפת את הגדול פטורה.
מכדי תרוייהו סבירא להו הקפת כל הראש שמה הקפה – רב הונא דאמר חובה מגלחה להו אבל האיש היה עובר אע״פ שמגלח כל ראשם וכן רב אדא דאמר חובה תקברינהו לבניה חובה נענשה.
במאי פליגי – מאי טעמייהו.
והני נשי הואיל וליתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה – בין להיות נקפות בין להקיף אחרים ואפילו לגדול מותרות.
ואידך סבר הקפת כל הראש שמה הקפה – וכיון דאיצטריך קרא למדחי לאו גרידא לא מוקמי׳ ליה למדחי לאו ועשה:
וכי אתא קרא כגון שהקיף ולבסוף גילח – כגון שהקיף תחלה וגילח צדעיו ואח״כ גילח שער ראשו:
דכיון דאילו גלחיה בחד זמנא לא מחייב ואפי׳ אינו מצורע כי נמי הקיף ולבסוף גילח לא מיחייב דאתי קרא דמצורע למדחייה:
ומי כתב קרא הכי דכי נמי מצי לגלח בהתר דאתי קר אלמישרי לגלח באיסור:
והא אמר רשב״ל כל מקום וכו׳ – לאו גרידא מנ״ל. דאי לא הוה ידע ליה מדוכתא אחרינא לא הוה מוקי קרא לחדייה לאו ועשה:
הא גדילים תעשה לך מהם – ואתי עשה דגדילים תעשה לך ודחי לא תלבש שעטנז:
ומאן דנפקא ליה מראשו מאי טעמא לא נפקא ליה מגדילים – ונדרוש ראשו ללאו ועשה:
דרבא רמי כתיב על ציצית הכנף פתיל דמשמע ממין הכנף יהיה הפתיל וכתיב צמר ופשתים יחדו. גדילים תעשה לך דמשמע דוקא מהם עשה גדילים:
הא כיצד צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן – אהני הסמיכות ליפות כחן שפוטרים אף שלא במינן. כגון צמר בטלית שלא פשתן או של משי ופשתים בשל צמר ומשי. אבל שאר מינים אין פוטרים אלא במינן כדמשמע ממין הכנף יהיה הפתיל. והשתא אי לאו דשמעי׳ מראשו דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה לא הוה מוקמי׳ ליה קרא דגדילים לכדרבא ממש אלא כי דוקיא דרבא צמר לצמר ולמשי אבל לפשתים לא. ופשתים לפשתים ומשי דלא מסתבר למימר דעשה דחי לא תעשה כיון דמצי׳ לאוקומי לכדוקיא דרבא ולא חזי׳ בשום דוכתא דעשה דוחה לא תעשה. אבל השתא דגלי קרא דעשה מצי׳ דחי לאו דהקפה אע״ג דמיניה לא ילפינן בעלמא דאיכא למפרך מה ללאו דהקפה שאינו שוה בכל שאינו נהוג בנשים מ״מ אהני דהשתא דדרשי׳ גדילים לידחייה דאתי עשה ודוחה לא תעשה:
ומנ״ל דמצורע נזיר מגלח ראשו:
זקנו מה ת״ל דבכלל כל שערו הוא:
לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו – ת״ל זקנו ובכהנים איכא גם עשה דקדושים תהיו. וה״ה נמי דדחי לאו ועשה דנזיר (דמשמע) [וקשה] היכי בעי למילף נזיר מכהן הא איכא לאקשויי מה ללאו ועשה דהשחתה שאינה שוה בכל שאינו נוהג בנשים תאמר בגילוח נזיר ששוה בכל והכי פריך בסמוך. וי״ל דלפי המסקנא ניחא. והשתא קסבר כיון דבכהן איכא חד קולא שאינו שוה בכל ובנזיר חד קולא שכן ישנו בשאלה א״כ שקולים הם ולמדים זה מזה. ובעלמא לא ילפינן מינייהו משום דקילי:
מכדי תרוויהו וכו׳. לא שייך לפלוגתייהו כלל ולשון מכדי משונה. במאי פליגי. רב הונא דאמר דמקיף הקטן חייב ואשה המקפת גדול פטורה ורב אדא דאמר אשה המקפת גדול חייבת וגדול המקיף קטן פטור. תוס׳ חיצוניות:
מכדי תרוייהו סבירא להו הקפת כל הראש שמה הקפה. פירוש רב הונא דאמר חובה מגלחת להון אבל איש היה עובר אף על פי שמגלח כל ראשם. ורב אדא הא אמר חובה תקברינהו לבנה דמשמע דיש איסור במגלח כל הראש כשגדול מגלח לגדול. שיטה:
וקיימא לן כרב הונא דאשה מותרת להקיף קטן וגדול המקיף את הקטן חייב. דסוגיא דפרק קמא דבבא מציעא כוותיה דקאמר מאי בינייהו איש דאמר לאשה אקיף לי קטן. וקאי השנויא דהיינו אשה לאו בת חיובא היא. אלמא אשה מותרת להקיף את הקטן מדנקט אשה ולא איש משמע דאיש המקיף הקטן חייב כרב הונא. וצריך עיון למאי דקיימא לן כרב הונא אם יהא אסור לספר ישראל להקיף נכרי. תוספי הרא״ש ז״ל:
ושואלים: מכדי תרוייהו סבירא [הרי שניהם רב הונא ורב אדא סבורים] שהקפת כל הראש שמה הקפה, אם כן במאי קמיפלגי [במה הם חלוקים], כלומר, מה טעמו של כל אחד מהם? ומסבירים: רב הונא שאוסר לגדול להקיף לקטן ומתיר לאשה לעשות זאת, סבר [סבור] נאמר ״לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית [את] פאת זקנך״ (ויקרא יט, כז) וצירוף האיסורים בכתוב זה בא ללמד: כל מי שיש לו (עליו) איסור השחתה של זקן — יש לו איסור הקפה, והני נשי [ואלה הנשים] הואיל וליתנהו [ואינן] בכלל איסור השחתה שהרי אין להן זקן, ליתנהו נמי [אינן גם כן] בכלל איסור הקפה.
The Gemara asks: Since both Rav Huna and Rav Adda maintain that rounding the entire head is called rounding, with regard to what do they disagree? What is the reason for their respective rulings? The Gemara explains: Rav Huna, who prohibits an adult male from rounding the head of a minor but permits a woman to do so, maintains that the association between the two prohibitions in the verse: “You shall not round the corners of your heads, neither shall you destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27), teaches: Whoever has the prohibition of the destruction of the beard also has the prohibition of rounding. And these women, since they are not included in the prohibition of destruction, as they do not have beards, they are not included in the prohibition of rounding either.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה סָבַר אֶחָד הַמַּקִּיף וְאֶחָד הַנִּיקָּף בַּמַּשְׁמָע וְאִיתַּקַּשׁ מַקִּיף לְנִיקָּף כׇּל הֵיכָא דְּנִיקַּף מִיחַיַּיב מַקִּיף נָמֵי מִיחַיַּיב וְהַאי קָטָן הוֹאִיל וְהוּא גּוּפֵיהּ לָאו בַּר עוּנְשִׁין הוּא דְּמִיחַיַּיב מַקִּיף נָמֵי לָא מִיחַיַּיב.

And Rav Adda bar Ahava, who permits anyone to shave a minor boy’s head, maintains: Both one who rounds and one who is rounded are included in the phrase “you shall not round,” which is stated in the plural. And in this manner the verse juxtaposes one who rounds to one who is rounded: Wherever one who is rounded is liable, the one who rounds is also liable; and with regard to this minor boy, since he himself is not liable to be punished for this transgression, an adult who rounds his head is also not liable due to this action.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב אדא בר אהבה סבר כי אמר רחמנא לא תקיפו אחד הניקף ואחד המקיף במשמע – ולהא מילתא איתקש ניקף למקיף דכל היכא דניקף חייב מקיף נמי חייב לא שנא איש ולא שנא אשה.
והאי קטן הואיל והוא גופיה לא מיחייב – משום דלאו בר עונשין הוא דמקיף ליה נמי לא מחייב ואפילו איש.
ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע – פשטיה [דקרא] ודאי לניקף אזהר רחמנא דהא פאת ראשכם כתיב דהיינו הניקף ומיהו מדקאמר לא תקיפו ולא כתיב לא תוקפו הוסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר כל היכא דניקף בר חיובא הוא כל מקיף נמי בר חיובא הוא וההוא קטן הואיל וגופיה לאו בר עונשין הוא ולא מיחייב מקיף ליה נמי לא מיחייב ואפי׳ איש שרי לאקופי לקטן ואין לתמוה מנא ליה להש״ס דרב אדא בר אהבה סבר מותר לגדול להקיף את הקטן דמשמע ליה מדקאמר ליה לרב הונא ודידך מאן מקיף להו דמשמע לדידי אפי׳ גדול מקיף לקטן אבל לדידך מאן מקיף להון והאי דלטייה היינו לפי סברתו דרב הונא דאסר לגדול להקיף לקטן ואמר ליה כיון דאסרת לגדול להקיף לקטן גם האשה אסורה להקיף לקטן דלא ס״ל למדרש לרב אדא לדרוש כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה לפטור אשה המקפת אחרים ואע״ג דבקידושין בפ׳ קמא (קידושין לה:) דרשינן הכי כל שישנו בהשחתה ישנו בהקפה כו׳ לפטור נשים הניקפות בההיא דרשה מודה רב אדא משום דפשטיה דקרא איירי בניקף אבל מה שדורש רב הונא נמי לא תקיפו אמקיף מלישנא דלא תקיפו ומקישו להשחתת זקן לפטור האשה המקפת אפי׳ לגדול בהא ודאי פליג רב אדא דלית לן להקיש הקפה להשחתה אלא במאי דאיירי פשטיה דקרא כגון בניקף והשתא פליגי בתרתי רב הונא סבר דאשה שריא להקיף בין גדול בין קטן הואיל ואינה בהשחתה אינה בהקפה בין להיות בהקפה דאיירי ביה פשטיה דקרא בין להקיף אחרים ורב אדא סבר דודאי אשה פטורה מלהיות ניקפת מהקישא דהשחתה דאיירי ביה פשטיה דקרא אבל מלישנא דלא תקיפו דדרשינן מיניה לחייב גם המקיף גם האשה חייבת בההוא ולא נפטרה מהקישא דהשחתה כיון דלא איירי ביה פשטיה דקרא ועוברת בלאו אם הקיפה לגדול ופליגי נמי בקטן דרב הונא סבר גדול המקיף את הקטן חייב ולא מסתברא ליה לרב הונא למידרש דמשום דאפקיה קרא בהך לישנא דלא תקיפו דמשמע אמקיף ואניקף למימר דהיכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי פטור דהיינו למיגמר מגברא על גברא לא משמע ליה ורב [אדא] סבר דלהכי אפקיה קרא בהך לישנא למימר היכא דניקף לאו בר חיובא מקיף נמי פטור הילכך גדול המקיף לקטן פטור ונראה דקיי״ל כרב הונא דאשה שריא להקיף קטן וה״ה לגדול דסוגיא דהש״ס כוותיה בפרק קמא דבבא מציעא (ב״מ י:) דקאמר: מאי בינייהו איש דאמר לאשה אקיפי לי קטן וקאמר דהשליח דהיינו האשה לאו בת חיובא היא אלמא דאשה מותרת להקיף לקטן כרב הונא ומדנקט נמי אשה ולא איש משמע נמי דאיש המקיף לקטן חייב והיינו נמי כרב הונא והוה מצי למימר התם שהאיש אמר לאשה אקיפי לי גדול כיון דסוגיא אזלא כרב הונא אלא הגדול לא יאבה שמוע לה שתקיפנו כי הוא יתחייב אבל קטן לאו בר מחאה הוא ולאו בר עונשין הוא וא״ת ולרב אדא דמקיש מקיף לניקף וה״ה דנקיש ניקף למקיף ונימא כל היכא דמקיף לאו בר חיובא ניקף נמי פטור ויהיה מותר להיות ניקף מן העובד כוכבים וי״ל לרב אדא מקיף לניקף מקשינן משום דעיקר חיובא דקרא אניקף כתיב לא תקיפו פאת דהיינו פאת דניקף למימר היכא דניקף בר חיובא גם המקיף חייב ואי הניקף לאו בר חיובא הוא המקיף פטור אבל כשהניקף בר חיובא אף אם אין המקיף בר חיובא אסור דקרא אתי לאקושי מקיף דמשתמע מלישנא דלא תקיפו אניקף דמשמע מגופיה דפשטיה דקרא אבל אין סברא להקיש גופיה דקרא דהיינו הניקף למקיף דלא משתמע אלא מלישנא בעלמא לא תקיפו ולא מגופיה דקרא ותדע דאם לא כן מצורע אמאי דחי לאו דהקפה והא אפשר לקיים שתיהם שיקיפהו קטן ואשה ועובד כוכבים אלא שמע מינה כדפרישית וא״ת ולרב הונא דלא מקיש מקיף לניקף ואע״ג דניקף לאו בר חיובא הוא מיחייב מקיף אם כן המקיף את העובד כוכבים לחייב כמו המקיף לקטן ודוחק לחלק משום דקטן אתי לכלל חיוב דהשתא מיהא לאו בר חיובא הוא וטעמא דרב הונא לא תלי בהכי אלא משום דלא מקיש מקיף לניקף ונראה להר״ף דיש לומר הואיל וכתיב פאת ראשכם אישראל קאי קרא ולא אעובד כוכבים וצ״ע במקיף את האשה אי מחייב כמו בקטן לרב הונא.
חיוב זה של הקפה חיובו על המקיף אבל המוקף אם הוא גדול אף הוא חייב אם סייע בדבר אבל אם לא סייע פטור וקטן אף על פי שסייע הרי אינו בר מלקות ומ״מ המקיפו חייב מלקות כאלו הקיף את הגדול ואף המקיף דוקא כשהוא בדין הקפת עצמו אבל האשה הואיל ואינה בהקפת עצמה וכמו שביארנו שכל שאינו בדין פאת זקן אינו בדין הקפת הראש אף כשהיא מקפת אחרים אפילו בגדול ולכתחלה מיהא אסור לה אלא שבקטן יראה לי שמותר לה ממה שמצינו כאן שרב הונא היה רואה באשתו שמקפת לבניו ואינו מוחה וכבר פסקנו כמותו ומ״מ רוב מפרשים מסכימים שאף בקטן אסור לה לכתחלה וממה שהיה רב אדא מקללה על כך ואין נראה לי כן שהרי רב אדא לא היה מקללה אלא על דעת רב הונא שמאחר שהיה דעתו שגדול המקיף את הקטן חייב היה מקללה על שהיתה עושה מה שבעלה נזהר ממנו ומ״מ לדעת רב אדא כל היכא דניקף חייב מקיף חייב אע״פ שאינו בדין פיאה וכל שאין הניקף חייב אף המקיף פטור אע״פ שהוא גדול ושהוא בדין פיאה ויש לפקפק לפסוק כרב אדא דטעמא דמיסתבר הוא אלא שכל הפוסקים כתבוה כרב הונא ועבדים כנענים מיהא ישנן בדין פיאה שלא נפקע חיובם מן הנשים אלא שאין דרכן בזקן ואפילו העלו זקן דרך זרות אע״פ שהוא זקן לענין נגעים לידון בנגעי זקן כמו שיתבאר במקומו לענין פיאה אינו כלום:
ורב אדא בר אהבה שמתיר ככלל להקיף לקטן, סבר [סבור]: אחד המקיף ואחד הניקף במשמע הביטוי הזה של ״לא תקיפו״, כיון שנאמר בלשון רבים. ומתוך כך איתקש [הוקש] בפסוק זה מקיף לניקף, כל היכא [מקום] שניקף מיחייב [חייב] — המקיף נמי מיחייב [גם כן חייב], והאי קטן [וקטן זה] הואיל והוא גופיה [עצמו] לאו בר [לא בן] עונשין הוא דמיחייב יהיה חייב], לכן גם אם גדול מקיף את ראשו נמי [גם כן] לא מיחייב [חייב].
And Rav Adda bar Ahava, who permits anyone to shave a minor boy’s head, maintains: Both one who rounds and one who is rounded are included in the phrase “you shall not round,” which is stated in the plural. And in this manner the verse juxtaposes one who rounds to one who is rounded: Wherever one who is rounded is liable, the one who rounds is also liable; and with regard to this minor boy, since he himself is not liable to be punished for this transgression, an adult who rounds his head is also not liable due to this action.
רי״ףמיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לֵימָא הַקָּפַת כׇּל הָרֹאשׁ תַּנָּאֵי הִיא דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא י״ד:ט׳} רֹאשׁוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תַקִּיפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם

The Gemara asks: Shall we say that the issue of whether one who rounds the entire head is considered to have rounded its corners is a dispute between tanna’im? As the Sages taught in a baraita, with regard to a verse that deals with the shaving of a leper: “He shall shave all his hair; his head and his beard and his eyebrows, even all his hair he shall shave off” (Leviticus 14:9). Why must the verse state: “His head,” after it has already stated: “All his hair”? The baraita explains that since it is stated: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27),
רי״ףתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפי שנאמר לא תקיפו יכול אף מצורע כן תלמוד לומר ראשו – קא סלקא דעתך השתא דמן הדין לא איצטריך קרא למדחי לא תעשה דהקפה דאף לאו השוה בכל קים לן דהקפת כל הראש שמה הקפה.
דתניא ראשו מה תלמוד לומר. גבי מצורע כתיב וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח. והשתא דריש לראשו דמייתי דבכלל כל שערו הוא. ולקמן דריש זקנו. וגבות עיניו דריש בסוטה פרק היה מביא לכלל ופרט וכלל לרבות כל כינוס שיער ונראה. יכול אף מצורע כן. לא יגלח כל ראשו. והא דכתיב וגלח את כל שערו נוקי ליה בשאר שיער הגוף. תלמוד לומר ראשו לומר דגלוח מצורע דחי לאו דהקפה. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ושואלים: לימא [האם נאמר] כי הקפת כל הראש תנאי [מחלוקת תנאים] היא אם נחשבת הקפה? דתנו רבנן [ששנו חכמים]: מה שנאמר בדיני תגלחת מצורע ״יגלח את כל שערו את ראשו״ וגו׳ (ויקרא יד, ט), מה תלמוד לומר, מה עוד בא ללמדנו הכתוב ״ראשו״? והרי כבר נאמר ״כל שערו״! ומסבירים: לפי שנאמר ״לא תקפו פאת ראשכם״ (ויקרא יט, כז),
The Gemara asks: Shall we say that the issue of whether one who rounds the entire head is considered to have rounded its corners is a dispute between tanna’im? As the Sages taught in a baraita, with regard to a verse that deals with the shaving of a leper: “He shall shave all his hair; his head and his beard and his eyebrows, even all his hair he shall shave off” (Leviticus 14:9). Why must the verse state: “His head,” after it has already stated: “All his hair”? The baraita explains that since it is stated: “You shall not round the corners of your heads” (Leviticus 19:27),
רי״ףתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נז:, רי"ף נזיר נז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לרש"י נזיר נז:, תוספות נזיר נז:, בית הבחירה למאירי נזיר נז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נז:, שיטה מקובצת נזיר נז:, גליון הש"ס לרע"א נזיר נז:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נז:

Nazir 57b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 57b, Rif by Bavli Nazir 57b, Attributed to Rashi Nazir 57b, Tosafot Nazir 57b, Meiri Nazir 57b, Peirush HaRosh Nazir 57b, Shitah Mekubetzet Nazir 57b, Gilyon HaShas Nazir 57b, Steinsaltz Commentary Nazir 57b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144