Steinsaltz Commentary Nazir 56b – ביאור שטיינזלץ נזיר נו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

מָה יְמֵי חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת אַף יְמֵי סְפָרוֹ וּמָה יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַף יְמֵי סְפָרוֹ. יָכוֹל אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ כֵּן וְהַדִּין נוֹתֵן ^אחָלוּט מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב ^בוִימֵי הֶסְגֵּרוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב אִם לָמַדְתָּ לִימֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַף יְמֵי הֶסְגֵּרוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן. אָמַרְתָּ לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי חִלּוּטוֹ ^גשֶׁכֵּן חִלּוּטוֹ טָעוּן תִּגְלַחַת וּמֵבִיא קׇרְבָּן לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין תֹּאמַר בִּימֵי הֶסְגֵּרוֹ ^דשֶׁאֵין טָעוּן תִּגְלַחַת וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבָּן לְפִיכָךְ יַעֲלוּ לַמִּנְיָן. מִכָּאן ^האָמְרוּ יְמֵי סְפָרוֹ וִימֵי גְמָרוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אֲבָל יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וְהֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצוֹרָע הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ. קָתָנֵי מִיהַת לָא אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָה שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ בְּמַאי אִילֵימָא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת הָא בָּעִינַן גִּידּוּל שֵׂעָר. אֶלָּא לָאו בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה וְקָתָנֵי שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן אַלְמָא לָא סָלְקִין לֵיהּ ^וש״משְׁמַע מִינַּהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ ^זכׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. א״ראָמַר רַבִּי מֵאִיר לֹא תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִן הַשֶּׁרֶץ.: גמ׳גְּמָרָא: וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ גְּמַר לַהּ וְהָא מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמַר לָהּ דְּתַנְיָא אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּשֶׁהָלַכְתִּי לְעַרְדַּסְקִיָּא מָצָאתִי אֶת ר׳רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פֵּתֶר רֹאשׁ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדָן לִפְנֵי ר״מרַבִּי מֵאִיר בַּהֲלָכָה כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ אָמַר לוֹ אַל תְּהֵא זוֹ קַלָּה מִשֶּׁרֶץ. אָמַרְתִּי לוֹ כְּלוּם אַתָּה בָּקִי בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל אָמַר לִי הֵן כָּךְ אָמַר לִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ כׇּל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁהַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ וְכׇל טוּמְאָה מִן הַמֵּת שֶׁאֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּיאַת מִקְדָּשׁ הֱוֵי מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר מֶמֶל גְּמִיר לַהּ. אָמְרוּ שְׁמַע מִינַּהּ כֹּל שְׁמַעְתְּתָא דְּמִתְאַמְרָה בְּבֵי תְּלָתָא קַדְמָאֵי וּבָתְרָאֵי אָמְרִינַן מְצִיעָאֵי לָא אָמְרִינַן. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא אָמַר נַחוּם הַלַּבְלָר כָּךְ מְקּוּבְּלַנִי מֵרַבִּי מְיָאשָׁא שֶׁקִּיבֵּל מֵאַבָּא שֶׁקִּבֵּל מִן הַזּוּגוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִן הַנְּבִיאִים הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי ^חבְּזוֹרֵעַ שֶׁבֶת וְחַרְדָּל בִּשְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹתֵן פֵּאָה מִכׇּל אֶחָד וְאֶחָד. וְאִילּוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לָא קָחָשֵׁיב ש״משְׁמַע מִינַּהּ.: מתני׳מַתְנִיתִין: אר״עאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דַּנְתִּי לִפְנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מָה אִם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעוֹ וְעַל מַשָּׂאוֹ רְבִיעִית דָּם שֶׁהוּא מְטַמֵּא אָדָם בְּאֹהֶל אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ עַל מַגָּעָהּ וְעַל מַשָּׂאָהּ. אָמַר לִי מָה זֶה עֲקִיבָא אֵין דָּנִין כָּאן מק״ומִקַּל וָחוֹמֶר וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר לִי יָפֶה אָמַרְתָּ אֶלָּא כֵּן אָמְרוּ הֲלָכָה.:מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה רל״ה

^ב רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה רל״ה

^ג רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:י׳

^ד רמב״ם הלכות טומאת צרעת י׳:י׳

^ה רמב״ם הלכות נזירות ז׳:ט׳

^ו רמב״ם הלכות נזירות ז׳:ט׳

^ז רמב״ם הלכות ביאת המקדש ג׳:י״ג
סמ״ג מצוות לא תעשה ס״ד

^ח רמב״ם הלכות מתנות עניים ג׳:י״א

מה ימי חלוטו טעון בהם תגלחת — אף ימי ספרו טעון תגלחת, ומשום כך מה ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין — אף ימי ספרו אין עולים לו. יכול אף ימי הסגרו (הימים שהיה בהם מצורע מוסגר) דינם כן שאינם עולים לו? והדין נותן שכך יהיה, שהרי כך יש להשוותם: מצורע חלוט (מוחלט) מטמא משכב ומושב, ומצורע בימי הסגרו גם הוא מטמא משכב ומושב, ולפיכך אם למדת לימי חלוטו שאין עולין לו מן המנין — אף ימי הסגרו יש לומר שאין עולין לו מן המנין. ויש לדחות, אמרת: לא, אם אמרת הלכה זו דווקא בימי חלוטו — שכן חלוטו אם היה מצורע מוחלט ונרפא טעון (חייב) תגלחת ומביא קרבן קודם שיתחיל נזירותו, לפיכך אין עולין הימים הללו לנזירותו. תאמר בימי הסגרו שאין טעון תגלחת ואינו מביא קרבן, לפיכך יעלו למנין. מכאן אמרו: ימי ספרו של מצורע, וימי גמרו (שהוא מצורע גמור, מוחלט) — אין עולין לו מן המנין. אבל ימי טומאת הזב והזבה, וימי הסגרו של מצורע — הרי אלו עולין לו. ולענייננו, קתני מיהת [שנה על כל פנים]: לא, אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בהן את הקודמין, תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהם את הקודמים. ונברר: במאי [במה] מדובר כאן שאין ימי חילוטו מבטלים את הקודמים? אילימא [אם תאמר] בנזירות מועטת שאין בה אלא שלושים יום, אי אפשר לומר זאת, הא בעינן [שהרי צריכים אנו] גידול שער של שלושים יום לאחר שיטהר. אלא לאו [האם לא] מדובר שם בנזירות מרובה, וקתני [ואף על פי כן שנה] שאין עולין לו מן המנין. אלמא [מכאן] שלא סלקין ליה [עולים לו] ימי חילוטו למנין הנזירות. שלא כדברי רב חסדא! ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא, ונדחו דברי רב חסדא. א משנה אמר ר׳ אליעזר משום (בשם) ר׳ יהושע: כל טומאה מן המת שנזיר שנטמא בה דינו שמגלח עליה — הכל חייבין עליה על ביאת מקדש, שאם נכנס טמא בטומאה כזו למקדש — חייב משום טמא הנכנס לקודש. וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה — אין חייבין עליה על ביאת מקדש. אמר ר׳ מאיר: לא תהא זו טומאת המת שאין הנזיר מגלח עליה קלה מן טומאת השרץ, והרי מפורש בתורה שטמא שרץ חייב על ביאת מקדש. ב גמרא תחילה מבררים את מסורתה של ההלכה במשנה. ור׳ אליעזר האם משום ר׳ יהושע (בן חנניה) גמר לה [למד אותה]? והא [והרי] משום ר׳ יהושע בר ממל גמר לה [למד אותה]. דתניא [ששנויה ברייתא], אמר ר׳ אליעזר: כשהלכתי למקום הנקרא ערדסקיא מצאתי את ר׳ יהושע בן פתר ראש שהיה יושב ודן לפני ר׳ מאיר בהלכה, ואומר: כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה — חייבין עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה — אין חייבין עליה משום ביאת מקדש. אמר לו ר׳ מאיר: אל תהא זו טומאה מן המת שאין מגלחים עליה קלה משרץ. אמרתי לו לר׳ מאיר: כלום אתה בקי (מכיר) בר׳ יהושע בר ממל? אמר לי: הן. אמרתי לו: כך אמר לי ר׳ יהושע בר ממל משום ר׳ יהושע (בן חנניה): כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה — חייב עליה משום ביאת מקדש, וכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה — אין חייבין עליה משום ביאת מקדש. עד כאן לשון הברייתא. הוי [הרי] משום ר׳ יהושע בר ממל גמיר לה [למד אותה] ר׳ אליעזר, ולא למדה במישרין מר׳ יהושע! אמרו: שמע מינה [למד מכאן] כלל זה: כל שמעתתא [שמועה, הלכה] דמתאמרה בבי תלתא [שנאמרת על ידי מסורת של שלושה אנשים] קדמאי ובתראי [את הראשונים ואת האחרונים] בשלשלת המסורת — אמרינן [אנו אומרים], מציעאי [את האמצעיים] — לא אמרינן [אין אנו אומרים], ולכן נשנו במשנתנו רק שמו של ר׳ אליעזר (האחרון במסורת זו) ור׳ יהושע בן חנניה (הראשון במסורת זו), ואילו שמו של ר׳ יהושע בן ממל (האמצעי) לא הוזכר. אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי [אנו גם כן] כך תנינא [שנינו], אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מר׳ מיאשא שקיבל מאבא, שקבל מן הזוגות, שקבלו מן הנביאים: הלכה למשה מסיני בזורע צמחי שבת וחרדל בשנים ושלשה מקומות נבדלים בתוך שדה אחד, שנותן (מניח) פאה מכל אחד ואחד ממינים אלו לעצמו, ולא יתן פאה אחת עבור כולם. ואילו את שמם של יהושע וכלב לא קחשיב [מנה], אף על פי שהם היו הזקנים שמסרו ממשה לנביאים. שמע מינה [למד מכאן] שכששונים מסורת אין מונים את כל האנשים שמסרוה. ג משנה ועוד בענין טומאות שנזיר מגלח עליהן. אמר ר׳ עקיבא: דנתי בהלכה לפני ר׳ אליעזר והעליתי בפניו קל וחומר זה: מה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באהל — הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו, רביעית דם שהוא חמור ממנה שהוא מטמא אדם באהל — אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעה ועל משאה? אמר לי: מה זה עקיבא?! אין דנין כאן במקרה זה מקל וחומר. ולא הסביר מדוע אין דנים. וכשבאתי והרציתי דברים אלו לפני ר׳ יהושע, אמר לי: יפה אמרת מצד הסברה שבדבר, אלא כן אמרו: הלכה מקובלת היא ואין לפורכה משום קל וחומר.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון