×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לֵימָא כְּתַנָּאֵי הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל ארַבִּי מְטַמֵּא וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר מַאי לָאו רַבִּי סָבַר מִשּׁוּם אַוֵּירָא ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה סָבַר מִשּׁוּם גּוּשָּׁא.
Let us say that this is parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught: With regard to one who enters the land of the nations not on foot but in a chest, a box, or a cabinet, Rabbi Yehuda HaNasi deems him ritually impure. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems him pure. What, is it not correct to say that they disagree in this regard: Rabbi Yehuda HaNasi, who deems him impure, holds that the Sages decreed impurity with regard to the air, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that the Sages decreed impurity with regard to the earth, and consequently he is not impure, as the container prevents him from overlying the impurity?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו דרבי סבר משום אוירא – גזרו עליה ואילו הכא כיון דנכנס באויר מלמעלה כשהן פתוחין או דרך פתחים הוי טמא שהרי נכנס לאויר ארץ העמים.
ור׳ יוסי בר׳ יהודה סבר משום גושא – ולא משום אוירא וכיון דקרקעית שידה תיבה ומגדל מפסיק בינו לבין הגושא הוי טהור.
לימא כתנאי – אי משום אוירא אי משום גושא.
ור׳ יוסי בר׳ יהודה מטהר – דסבר משום גושא דכיון שהוא בשידה ואהל זרוק שמיה אהל טהור.
לימא כתנאי [האם נאמר שמחלוקת תנאים] היא בענין זה, שכן שנינו: הנכנס לארץ העמים באופן שהוא נמצא בתוך שידה תיבה ומגדל שאינם מקבלים טומאה, רבי מטמא אותו, ור׳ יוסי בר׳ יהודה מטהר. מאי לאו [האם לא] בכך נחלקו: רבי שמטמא אותו סבר משום אוירא [האויר] עצם השהות בה גזרו טומאה, והרי אדם זה נמצא בחלל ארץ העמים, ואילו ר׳ יוסי בר׳ יהודה סבר [סבור] משום גושא [הגוש, האדמה] גזרו ולא משום עצם השהות בה, ולכן אינו טמא, משום שהתיבה חוצצת בינו לבין האדמה שלא ייחשב גם כמאהיל עליה?
Let us say that this is parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught: With regard to one who enters the land of the nations not on foot but in a chest, a box, or a cabinet, Rabbi Yehuda HaNasi deems him ritually impure. And Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, deems him pure. What, is it not correct to say that they disagree in this regard: Rabbi Yehuda HaNasi, who deems him impure, holds that the Sages decreed impurity with regard to the air, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that the Sages decreed impurity with regard to the earth, and consequently he is not impure, as the container prevents him from overlying the impurity?
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם גּוּשָּׁא מָר סָבַר אֹהֶל זָרוּק שְׁמֵיהּ אֹהֶל וּמָר סָבַר בלָא שְׁמֵיהּ אֹהֶל.

The Gemara rejects this suggestion: This is not necessarily the correct interpretation of their dispute, as one can say that everyone agrees that the decree is with regard to the earth, and their dispute concerns only the case of one who enters in a chest, a box, or a cabinet. One Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that a moving tent, an item that serves as a tent as it passes over ritual impurity, is called a tent, and therefore a person who enters the land of the nations in a large container is protected from its impurity. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that a moving tent is not called a tent. Consequently, nothing separates this individual from the impurity, and he becomes impure by overlying the land of the nations.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא דכולי עלמא משום גושא – אבל הכא בהא קמיפלגי דרבי דמטמא קסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל ולא הוי הפסק וכמאן דמהלך ממש על גבי קרקע דמי ור׳ יוסי בר׳ יהודה סבר דשמיה אהל.
הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל הפורחים באויר טמא טומאת אוירה ואף על פי שאין באוירה אלא טומאת אהל ומגזירה שמא יכנס והרי אין כאן אהל מ״מ המחיצות אינן כלום שאהל זרוק ר״ל מיטלטל אינו אהל ותיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת באהל טמאה שהרי אין חציצת רגלי התיבה חציצה אחר שזרקה ואם היתה מונחת על פני המת טהורה שהמחיצה חוצצת ולענין ביאור מה שהקשו ממנה לר׳ יוסי שהיה מטהר בשידה לא משום אהל זרוק הוא דהא אף לדידיה סבירא ליה דזרוק אינו אהל ואם כן ודאי אף בשידה המונחת אמרה ומשום דסבירא ליה משום גושה והא איכא מחיצה ורבי דמטמא משום דסבירא ליה משום אוירא והרי מ״מ הוא בתוך האויר ותירצה דכולי עלמא משום אוירא אלא דמר מילתא לא שכיחא וכו׳ ואיסתייע מדתנן הנכנס וכו׳ בשידה טהור בספינה טמא ועל כרחין רבי יוסי הוא מדמטהר בשידה ומשום דספינה מילתא דשכיחא היא מטמא ומ״מ הלכה כרבי ובכלם טמא ומה שהעלו כאן דלרבי יוסי נמי אהל זרוק לא שמיה אהל ובשלישי של עירובין ובראשון של גיטין לא נראה כן כך דרכן של סוגיאות תמיד ומ״מ קצת רבנים טרחו בתוספות לפרש בסוף השמועה איבעית אימא דכולי עלמא משום גושה והאי דמטהר בשידה משום דאהל זרוק שמיה אהל ובספינה הואיל ופתחה נוח לצאת מטמא מגזירה שמא יוציא ראשו ורובו ובהא דתיבה מלאה כלים פירשו דלאו קושיא היא אלא סייעתא ומונחת דקאמר פירושו על הכתף ולא על הקרקע והוא הדין אם היו מוליכין אותה אבל זריקה אף אהל זרוק אינה וכמו שאמרו בעוף הפורח שאינו מביא ולא חוצץ:
זה שביארנו במשנתנו בנזיר שנצטרע שימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו לא סוף דבר בנזירות מועטת אלא אף בנזירות מרובה כן אע״פ שנהג בה שלשים בטהרה והוא הדין במה שביארנו שימי זיבה וימי הסגר עולין לו לא סוף דבר בנזירות מרובה אלא אף בנזירות מועטת כן אבל מה שביארנו שאינו סותר את הקודמין דוקא כשנשאר אחר תגלחת צרעתו למנינו שלשים שמ״מ אחר התגלחת הוא צריך למנות שלשים שיהא מגודל פרע בסוף נזירותו:
לא דכ״ע משום גושא ורבי דמטמא סבר דאוהל זרוק – פי׳ המטלטל ע״י אדם או בהמה הנושאים אותו לאו שמיה אהל לחוץ בפני הטומאה ומר סבר שמיה אהל ועדיף מטלית המנפנפת וספינה שטה ע״פ המים דתנן במסכת אהלות שאין חוצצין בפני הטומאה ולא מביאין דמשום דרגלי האדם או הבהמה הנושאים אותם נוגעים בארץ עדיף טפי:
והתניא בניחותא – ר״י בר יהודה או׳ תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת טמאה דכיון דזרקה באוהל הוי כטלית המנפנפת ולא שמיה אהל ואם היתה מונחת טהורה פי׳ מונחת ע״ג בהמה או אדם הנושאים אותה דאוהל זרוק שמיה אהל:
ה״ג ואיבעי׳ אימא דכ״ע משום אוירא ולהכי מטמא [רבי] ר״י בר יהודה סבר דבעומד על הגשר או הנכנס לה בקרן או בספינה הוא דגזרו על אוירא אבל בשידה תיבה ומגדל לא גזור:
והתניא בניחותא ומייתי סייעתא דאיכא מאן דמטמא בקרן ובספינה ומטהר בשידה תיבה ומגדל משום מילתא דלא שכיחא הוא:
ואבע״א דכ״ע משום גושא – פי׳ הא דמפליג האי תנא בין שידה תיבה ומגדל לקרון וספינה לאו כדקאמרת דכ״ע משום אוירא והא דמטהר בשידה תיבה ומגדל משו׳ דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. אלא כ״ע משום גושא והא דמטהר ר״י בר יהודה בשידה תיבה [ומגדל] משום דאוהל זרוק שמיה אהל כדתרצי׳ לפלוגתייהו לעיל וקרון או ספינה דמטמא משום דגזר שמא יוציא ראשו ורובו לחוץ ויאהיל על הגוש אבל בשידה תיבה ומגדל אין נקל כ״כ לפתוח הדלת להוציא ראשו. והתניא בניחותא הנכנס וכו׳ טהור עד שיוציא ראשו ורוב לשם אלמא הא דמטמא בקרן או בספינה משום דגזרינן שמא יוציא ראשו ורוב:
לא דכולי עלמא משום גושא. פירוש אויר גושא גזרו אבל אויר אוירא טהור. ובהא פליגי מר סבר אהל ורוק לא שמיה אהל ומר סבר אהל זרוק שמיה אהל. פירוש רבי דמטמא סבר אהל ורוק לא שמיה אוהל ולא הוי חציצה. וא״ת אליביה האיך תמצא אויר אוירא טהור כמו שאמרנו דעל כרחין משום גושא גזרו אבל אויר אוירא כולי עלמא סברי דטהור והאיך תמצא אליבא דנפשיה. יש לומר במונחת דלאו אהל זרוק ואז מורי רבי דהוי מפסיק וטהור. ור׳ יוסי בר׳ יהודה מטהר דאהל זרוק שמיה אהל והוי הפסקה. אבל אין יכול לומר איפכא דכולי עלמא משום אוירא גזרו פירוש אויר אוירא ור׳ יוסי בר׳ יהודה מטהר משום דאהל ורוק שמיה אהל. דאם כן האיך תמצא אויר אוירא טמא אליבא דר׳ יוסי דכולי עלמא הוא סובר דאויר אוירא טמא דאנן קיימינן דכולי עלמא סברי אויר אוירא גזרו אם כן האיך תמצא זה כיון דקסבר דאהל זרוק הויא הפסק כל שכן במונחת דיותר הויא הפסקה ויהא טהור. לכך גרסינן דכולי עלמא משום גושא גזרו.
ודוחים: לא זה הסבר מחלוקתם, כי אפשר לומר דכולי עלמא [שלדעת הכל] משום גושא [הגוש, האדמה] גזרו, והמחלוקת ביניהם היא דווקא משום שנכנס בשידה תיבה ומגדל, וטעמם: מר סבר [חכם זה, ר׳ יוסי בר׳ יהודה, סבור] שאהל זרוק, דבר המאהיל על הטומאה באופן שאיננו קבוע במקום אחד ועובר על פניה — שמיה [שמו, נחשב] אהל ולכן הנכנס בתיבה לארץ העמים — האוהל חוצץ בינו לבין הטומאה, ואין האדם היושב בתיבה נטמא. ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור] אוהל זרוק לא שמיה [אין שמו, אינו נחשב] אהל, וכאילו לא היתה חציצה כלל בינו ובין הטומאה, והרי הוא כמאהיל על אדמת ארץ העמים ונטמא על ידי כך.
The Gemara rejects this suggestion: This is not necessarily the correct interpretation of their dispute, as one can say that everyone agrees that the decree is with regard to the earth, and their dispute concerns only the case of one who enters in a chest, a box, or a cabinet. One Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that a moving tent, an item that serves as a tent as it passes over ritual impurity, is called a tent, and therefore a person who enters the land of the nations in a large container is protected from its impurity. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that a moving tent is not called a tent. Consequently, nothing separates this individual from the impurity, and he becomes impure by overlying the land of the nations.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְהָתַנְיָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תֵּיבָה שֶׁהִיא מְלֵאָה כֵּלִים וּזְרָקָהּ עַל פְּנֵי הַמֵּת בְּאֹהֶל טְמֵאָה וְאִם הָיְתָה מוּנַּחַת טְהוֹרָה.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A box that is full of utensils that one threw over a corpse in a tent, in such a manner that it overlay the corpse, is impure, and everything inside it is also rendered ritually impure, as it does not provide the protection of a tent. And if it was placed down and positioned as a tent over a corpse, it is pure, and its contents are protected from the impurity. This shows that according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, a moving tent is not considered a tent, which contradicts the above claim.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אמר תיבה מלאה כלים וזרקה על גבי המת באהל טמאה – וכל הכלים שבתוכה אלמא קסבר דאהל זרוק לאו שמיה אהל ולא הוי מפסיק כלל.
ואם היתה מונחת טהורה – דכיון דמונחת הויא לה כאהל קבוע ומצלת בפני הטומאה ולא הוי כאהל זרוק.
והתניא – בת״כ זרק תיבה מלאה כלים על פני המת טמאה דהוי אהל זרוק ולא שמיה אהל ואם היתה מונחת שעומדת במקום אחד טהורה כיון דאינה זזה ממקומה השתא הוי אהל קבוע אלמא דאהל זרוק לא שמיה אהל לר׳ יוסי בר״י אבל אם פליגי באוירא וגושא לא קשיא ליה מידי מהך ברייתא דאיכא לאוקמא לפלוגתייהו בשידה תיבה המונחת ואפ״ה א״ר מטמא משום אוירא אבל השתא דפליגי באהל זרוק לא מתוקמא פלוגתייהו במונחת דא״כ רבי לא הוה מטמא דאהל מעליא הוא ומשני דכ״ע משום אוירא ואהל זרוק לא שמיה אהל לר׳ יוסי בר׳ יהודה ואפ״ה משום דלא שכיחא ליכנס בשידה תיבה ומגדל לא גזרו לר׳ יוסי והתניא בניחותא וכו׳ פירוש אחר לא דכ״ע משום גושא מר סבר אהל זרוק שנכנס בשידה שבהמה או אדם מוליכים אותו שמיה אהל לחוץ ולהפסיק וצ״ל דעדיף מטלית המנפנפת דתנן במס׳ אהלות (פ״ח מ״ה) דאין חוצצין בפני הטומאה ואין מביאין והיינו טעמא דהכא עדיף משום דרגלי האדם או הבהמה הנושאים השידה והתיבה נוגעים בארץ אבל הטלית מנפנפת באויר ומר סבר אהל זרוק לא שמיה אהל והיינו דאמר והתניא בניחותא וכן בפירוש ר״ח ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על פני המת טמאה דדמיא לטלית המנפנפת דאזלה כולה באוירא ואם היתה מונחת על גבי בהמה או אדם הנושאין אותה טהורה דאהל זרוק כה״ג דרגלי הנושאים נוגעים בארץ שמיה אהל לחוץ בפני הטומאה.
תיבה שהיא מליאה כלים כול׳ – פירוש: בתיבה הבאה במדה מיירי שהיא מחזקת מ׳ סאה בלח שהן כוריים ביבש דלא מקבלא טומאה וחשיבא אהל לחוץ בפני הטומאה ואימתי חוצצת כשהיא מונחת אבל זרוקה לא חיצא וכלים שבתוכה טמאים.
והתניא ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר תיבה שהיא מליאה כלים וזרק על פני המת טמאה. פירוש הכלים שבתוך התיבה טמאים. ומיירי שבאותה תיבה יש יותר מארבעים סאה ולא מקבלת טומאה. דאם היו לו פחות היה מקבלת טומאה והאיך יכול לומר אחו כך ואם היה מונחת טהורה הוי דבר המקבל טומאה וכל דבר המקבל אינו חוצץ מפני הטומאה. אלא עק כרחך מיירי דיש לה יותר מארבעים סאה.
ומקשים: והתניא [והרי שנינו בברייתא], ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: תיבה שהיא מלאה כלים וזרקה על (מעל) פני המת באהל, כלומר, באופן שהאהילה עליו — טמאה ונטמא כל מה שבתוכה, ואם היתה מונחת והאהילה מעל המת — טהורה וחוצצת בפני הטומאה. משמע שאוהל זרוק אינו נחשב לאוהל לדעת ר׳ יוסי בר׳ יהודה, והרי זה בניגוד לדברים שאמרנו קודם.
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: A box that is full of utensils that one threw over a corpse in a tent, in such a manner that it overlay the corpse, is impure, and everything inside it is also rendered ritually impure, as it does not provide the protection of a tent. And if it was placed down and positioned as a tent over a corpse, it is pure, and its contents are protected from the impurity. This shows that according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, a moving tent is not considered a tent, which contradicts the above claim.
מיוחס לרש״יתוספותתוספות רי״דשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִשּׁוּם אַוֵּירָא וּמָר סָבַר כֵּיוָן דְּלָא שְׁכִיחָא לָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן וּמָר סָבַר אע״גאַף עַל גַּב דְּלָא שְׁכִיחָא גְּזַרוּ בֵּיהּ רַבָּנַן.

In light of this argument, the Gemara concedes that the previous explanation of the dispute is incorrect. Rather, one must say that everyone agrees that the decree of impurity concerning the land of the nations is with regard to its air, and one Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that since it is not common for one to move around in an enclosure, the Sages did not decree impurity with regard to this case. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that although it is not common the Sages nevertheless decreed impurity with regard to it.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא דכולי עלמא משום אוירא – והיינו טעמא דמטהר ר׳ יוסי בר׳ יהודה משום דקסבר כי נכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל מילתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן.
ה״ג ואי בעית אימא – דכ״ע משום אוירא גזרו וטעמא דר׳ יוסי בר׳ יהודה דמטהר אף כי נמי גזרו על אוירא היינו בעומד על הגשר של ארץ העמים או נכנס בקרון ובספינה דשכיחי להלך אבל בשידה תיבה ומגדל לא שכיח לא גזרו ורבי סבר אע״ג דלא שכיח גזרו והתניא בניחותא הנכנס בארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור בקרון ובספינה ובאסקריא גוט״א בלע״ז משוט הספינה וכדאמר בעלמא (תענית דף כא.) אילפא תלא נפשיה באסקריא דמכותא אלמא אף לר׳ יוסי בר״י דמטהר בשידה תיבה ומגדל מודה בקרון ובספינה דטמא משום אוירא גזרו ואב״א הכא שמא יוציא ראשו ורובו לשם ולכ״ע משום גושא גזרו ושידה תיבה ומגדל דמטהר ר׳ יוסי בר״י משום דסבר אהל זרוק שמיה אהל ולא גזר שמא יוציא ראשו ורובו לחוץ דאין פתח שידה תיבה ומגדל נוחה ליכנס ולהוציא ואין נקל כל כך להוציא ראשו אבל בקרון ובספינה מטמא משום דגזר שמא יוציא ראשו ורובו לחוץ בקרון ובספינה ויאהל על הגושא כי נקל להוציא ראשו ורובו מספינה וקרון ורבי דמטמא אפי׳ בשידה תיבה ומגדל גזר אפי׳ בהנך דלמא יוציא ראשו ורובו לחוץ.
כיון דלא שכיח לא גזרו רבנן. וא״ת אויו אוירא דטמא היכי משכחת לה. בקרון או בספינה דשכיחא הוא. תוספות חיצוניות:
הכי גרסינן ואי בעית אימא דכולי עלמא משום אוירא גזרו וטעמא דר׳ יוסי בר׳ יהודה כיון דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן. פירוש דכולי עלמא משום אוירא הילכך רבי מטמא בנכנס בשידה תיבה ומגדל. וטעמא דר׳ יוסי בר׳ יהודה דמטהר משום דקסבר דאפילו כי גזרו על אוירא לא גזרו אלא במילתא דשכיחא כגון הולך על הגשר דדבר רגילות הוא. אבל במילתא דלא שכיחא כגון נכנס בשידה תיבה ומגדל לא גזרו שאין רגילות בני אדם ליכנס בהן. אבל מכל מקום בתיבה מליאה כלים וזרקה על פני המת דלא שייך התם אלא טומאת אהל הויא פלוגתייהו במונחת ובאהל זרוק למר שמיה ולמר לא שמיה כדאמרן. הר׳ עזריאל ז״ל:
כתוב בתוס׳ פירוש אחר. לא דכולי עלמא כו׳. והתניא. בניחותא ומייתי סיעתא דאיכא מאן דמטמא בקרון ובספינה ומטהר בשירה תיבה ומגדל:
אלמא משום דלא שכיחא הוא. ואי בעית אימא דכולי עלמא משום גושא. פירוש הא דמפליג האי תנא בין שידה תיבה ומגדל לקרון וספינה לאו כדקאמרת דכולי עלמא משום אוירא והא דמטהר בשידה תיבה ומגדל משום דמילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן. אלא כולי עלמא משום גושא והא דמטהר ר׳ יוסי בר׳ יהודה בשידה תיבה ומגדל משום דאהל זרוק שמיה אהל כדתרצינן לפלוגתייהו לעיל. וקרון או ספינה דמטמא משום דגזור ככתוב בתוס׳. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
כתוב בתוס׳ ורבי דמטמא אפילו בשידה וכו׳. וא״ת אם כן דגזר אליבא דנפשיה היכי משכחת אויר אוירא דטהור. וליכא למימר דלא סבירא ליה הא אמרינן דעל כרחין משום גושא גזרו אבל אויר אוירא טהור. וי״ל בכלים כגון דאיכא כלים בתוך שידה או באחת מהן דלא שייך למיגזר שמא יוציא ואז הכלים שיהיו בתוכה טהורים. תוספות חיצוניות:
ואם כן אי אפשר לפרש את מחלוקת רבי ור׳ יוסי בר׳ יהודה כפי שפירשנו עתה, אלא צריך לומר: דכולי עלמא [שלדעת הכל] מטמאה ארץ העמים משום אוירא [חללה], ובזה נחלקו: מר סבר [חכם זה, ר׳ יוסי בר׳ יהודה, סבור]: כיון שלא שכיחא [מצוי] שייכנס אדם בדרך זו — לא גזרו ביה רבנן [בו באופן כזה חכמים], ומר סבר [וחכם זה, רבי, סבור]: אף על גב דלא שכיחא [אף על פי שאין זה מצוי] — גזרו ביה רבנן [בו חכמים].
In light of this argument, the Gemara concedes that the previous explanation of the dispute is incorrect. Rather, one must say that everyone agrees that the decree of impurity concerning the land of the nations is with regard to its air, and one Sage, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that since it is not common for one to move around in an enclosure, the Sages did not decree impurity with regard to this case. And one Sage, Rabbi Yehuda HaNasi, holds that although it is not common the Sages nevertheless decreed impurity with regard to it.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְהַתַּנְיָא הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל טָהוֹר בְּקָרוֹן וּבִסְפִינָה וּבְאִיסְקַרְיָא טָמֵא.

The Gemara adds: And it is taught in the Tosefta (Oholot 18:5) in accordance with this explanation of the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: One who enters the land of the nations in a chest, a box, or a cabinet is ritually pure. If he was in a wagon [karon], boat, or raft [iskareya], he is ritually impure. The difference is that the latter vessels are commonly used to convey people.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך אסקריא
אסקריאאתלא נפשיה באסקריאה (תענית כא.) (בבא מציעא סט) בגמ׳ דשמין פרה. ספינה נעשות לה אסקריא. בית הבנוי בספינה ובאסקריא בכל הבתים פרק י״ב (בנגעים פרק ז). ס״א בספינה ובאסדא (נזיר נה.) בקרון ובספינה ובאיסקריאה (בבא בתרא עג.) תורן אסקריא וכן הוא אומר ארז מלבנון לקחו לעשות תורן עליך (א״ב: אסקדיא באות דל״ת אסכדיא פי׳ רפסודות אבל אסקריא באות רי״ש הוא תורן):
א. [זעגל בום פון דער שיף.]
והתניא – דמסייעא ליה.
הנכנס כו׳ בקרון ובספינה ובאיסקריא – כלומר בספינה גדולה שיש בה איסקריא וקרי לה הכי על שם איסקריא שבה דהיינו תורן וקרוי פוש״ט בלע״ז משום דמילתא דשכיחא גזרו בה רבנן והא מתני׳ ר׳ יוסי בר׳ יהודה היא.
והתניא בניחותא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל טהור עד שיוציא ראשו ורובו – מכלל דבקרון ובספינה טמא אע״פ שלא הוציא ראשו ורובו דנקל הוא להוציא בקרון ובספינה וההוא דמייתי בפ׳ בכל מערבין (עירובין ל:) ובמס׳ חגיגה (דף כה.) מההיא ברייתא דהנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל דפליגי ר׳ יוסי בר״י ורבי באהל זרוק אי שמיה אהל אי לא היינו במאי דבעי למימר בשינויא קמא דפליגי באהל זרוק אבל שינוייא [בתרא] ליכנס בארץ העמים לא פליגי באהל זרוק אבל לגבי מת הוא דפליגי בה כדתניא ואם היתה מונחת בו טהורה דאהל זרוק שמיה אהל וההיא ר׳ יוסי בר״י אבל רבי מטמא דאהל זרוק לא שמיה אהל.
והתניא אכן כן שנינו בברייתא] לדרך זו, וכשיטת ר׳ יוסי בר׳ יהודה: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל — טהור, אם נכנס בקרון ובספינה ובאיסקריא (אניה גדולה) — טמא כיון שהוא דבר מצוי. הרי שהגזירה תלויה בשכיחות הדבר, שבשידה תיבה ומגדל אין רגילים להיכנס ולכן לא גזרו בהם, מה שאין כן בקרון ובספינה.
The Gemara adds: And it is taught in the Tosefta (Oholot 18:5) in accordance with this explanation of the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda: One who enters the land of the nations in a chest, a box, or a cabinet is ritually pure. If he was in a wagon [karon], boat, or raft [iskareya], he is ritually impure. The difference is that the latter vessels are commonly used to convey people.
הערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָכָא שֶׁמָּא יוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ לְשָׁם פְּלִיגִי.

And if you wish, say an alternative explanation of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Both agree that the ritual impurity of the land of the nations is with regard to the earth, and a moving tent is considered a tent. Therefore, the person in question should be ritually pure according to both opinions. However, here they disagree with regard to a different issue, the concern lest he remove his head and the majority of his body from the chest, box, or cabinet into there, i.e., the land of the nations.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיבעית אימא – דכ״ע משום גושא ולכ״ע נמי אהל זרוק שמיה אהל והאי דקא מטמא הכא משום דקסבר גזירה שמא יוציא ראשו ורובו חוץ משידה תיבה ומגדל ור׳ יוסי לא גזר.
ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר נוסף במחלוקת רבי ור׳ יוסי בר׳ יהודה: שלדעת כולם גזרו על ארץ העמים משום גושה, ואוהל זרוק נחשב אוהל, ולכן היה צריך להיות טהור לכל הדעות, ואולם הכא [כאן] בעניין אחר נחלקו, בחשש שמא יוציא החוצה את ראשו ורובו מן השידה, התיבה, והמגדל לשם לארץ העמים פליגי [נחלקו].
And if you wish, say an alternative explanation of the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. Both agree that the ritual impurity of the land of the nations is with regard to the earth, and a moving tent is considered a tent. Therefore, the person in question should be ritually pure according to both opinions. However, here they disagree with regard to a different issue, the concern lest he remove his head and the majority of his body from the chest, box, or cabinet into there, i.e., the land of the nations.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְהָתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַנִּכְנָס לְאֶרֶץ הָעַמִּים בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל טָהוֹר עַד שֶׁיּוֹצִיא לְשָׁם רֹאשׁוֹ אוֹ רוּבּוֹ.:

And it is taught likewise in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One who enters the land of the nations in a chest, a box, or a cabinet is pure, unless he actually removes his head or the majority of his body into the land of the nations. By contrast, Rabbi Yehuda HaNasi renders him ritually impure due to concern that one’s head might protrude from the container.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא – דמסייעא ליה דר׳ יוסי אינו מטמא עד שיוציא ראשו ורובו והא דתני ר׳ יוסי בר״י לעיל זרק תיבה מלאה כלים על פני המת טמאה לאו משום דקסבר אהל זרוק לאו שמיה אהל אלא כיון דזורקה קא מפיק לה מתורת אהל ומשוי לה תורת כלי ולעולם קסבר אהל זרוק שמיה אהל דקתני בסיפא ואם היתה מונחת טהורה אע״ג דאורחיה דמטלטל לה.
והתניא אכן כן שנינו בברייתא], ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל — טהור, עד שיוציא לשם ראשו או רובו. ורבי שמטמא — סבור שיש לחשוש שמא יוציא ראשו, וייטמא מפני ספק זה.
And it is taught likewise in a baraita that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: One who enters the land of the nations in a chest, a box, or a cabinet is pure, unless he actually removes his head or the majority of his body into the land of the nations. By contrast, Rabbi Yehuda HaNasi renders him ritually impure due to concern that one’s head might protrude from the container.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה.: אָמַר רַב חִסְדָּא ל״שלֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת אֲבָל בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה מִיסְלָק נָמֵי סָלְקִין לֵיהּ.

§ The mishna taught that a nazirite who became ritually impure through sources of impurity that do not cause him to forfeit his naziriteship, including his days of leprosy, starts counting again from the day of his purification, as his period of impurity does not count toward his naziriteship. Rav Ḥisda said: They taught this halakha of a leper only with regard to a short naziriteship of thirty days, as he shaves his hair for purification from leprosy, and therefore he must count an additional thirty days to allow his hair to grow sufficiently to shave for his naziriteship. However, with regard to a lengthy naziriteship, when thirty days or more remain in his naziriteship after having shaved for his leprosy, those days also count toward his term, and he need not recount his days as a leper.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב חסדא לא שנו – דימי חלוטו אין עולין לו מן המנין.
אלא בנזירות מועטת – בזמן שקבל עליו נזירות שלשים יום [ונצטרע] כשעשה מהן עשרה ימים ונחלט שאין הללו ימים עולין לו מן המנין שאם אתה אומר עולין לו לא ישתיירו לו כדי גידול שיער לאחר תגלחיות של צרעת.
אבל בנזירות מרובה – שקיבל עליו מאה יום ונצטרע בתוך ימי נזירותו עד שלא עברו ל׳ יום ונתגלח בשתי תגלחיות של צרעת הואיל ועדיין נשתיירו שם ל׳ יום כדי גידול שיער אף ימי חלוטו עולין לו מן המנין ואינו צריך לשמור אלא ל׳ יום כדי גידול שיער טהרה לנזירות לאחר תגלחיות של צרעתו.
ומתחיל ומונה מיד – כשנטהר מונה [למקום] שהפסיק בתחילת צרעתו דימי צרעתו לא עלו לו מן המנין.
אמר רב חסדא לא שנו – דימי ספרו וימי גמרו אין עולים לו למנין נזירותו אלא בנזירות מועטת של ל׳ יום ונצטרע בנתיים ולאחר שנתרפא וגילח לסוף ימי גמרו וכשגילח שנית אחר ימי ספרו אז ודאי אינו יכול לגלח לסוף ל׳ מתחילת ימי נזירותו ויהיו ימי צרעתו ממנין שהרי אין גידול שיער פחות מל׳ יום וצריך למנות ל׳ יום לנזירותו משנתרפא ומספר.
אבל בנזירות מרובה – שנדר כל כך ימים שאחר ימי צרעתו איכא ל׳ יום אחר שגילח תגלחת שנית לצרעתו דשפיר איכא כדי גידול שער מסלק נמי סלקי ליה.
לענין ביאור תדע שסוגיא זו מבולבלת בפירושין ואני צריך להעירך בביאורה דרך קצרה והוא שרב חסדא היה סבור שלנזירות מועטת הוא שימי חלוטו וספירו אין עולין לו כגון שנזר סתם שנזירותו ל׳ ונצטרע כ׳ יום וגלח ואי אפשר להיות ימי הצרעת עולין לו שהרי על כל פנים צריך הוא למנות שלשים אחר הגלוח מפני גדול שער ואע״פ שבנתגלח שלא כדין אמרו בפ׳ שלשה מינין במשנה השניה שאינו מונה עד שיעברו שלשים בנתגלח כדין מיהא מונה מיד אחר הגלוח אבל אם נזר למאה יום ונצטרע חמשים אותם חמשים של צרעת עולין לו הואיל ויש גדול שער בחמשים האחרונים והקשוהו ממה ששנינו מתחיל ומונה מיד ואינו סותר את הקודמין ובמאי אלימא בנזירות מועטת והיאך אינו סותר את הקודמין והרי עכ״פ צריך הוא למנות שלשים אחר הגלוח אלא בנזירות מרובה וקתני מונה מיד כלומר אחר הטהרה הא ימי הטומאה אין עולין לו ולא שיהא סותר את הקודמין אלא שמשלים עליהם וחזר ופירש שלא העמיד רב חסדא את משנתנו בנזירות מועטת בנזירות שלשים שבזו ודאי אי אפשר לומר שלא יהא סותר את הקודמים אלא פירוש דבריו לא שנו אלא בנזירות מועטת ר״ל שכשפרחה בו הצרעת לא נשתיירו למנין נזירותו אלא שלשים ונתרפא וגלח ובזו אמרו שאין ימי הצרעת עולין ומתחיל למנות אחר הטהרה כל השלשים יום שנשארו מלמנות אבל בנזירות מרובה ר״ל שנשארו ממנין הנזירות אחר שפרחה הצרעת יותר משלשים יום כגון שנשארו ארבעים יום לנזירותו ונצטרע עשרה ונרפא וגלח ימי הצרעת עולין לו ואינו מונה אלא שלשים אחר הגלוח והטהרה וחזרו והשיבוהו ממה שאמרו בפרק שאחר זה נזיר שהיה טמא בספק כגון שנסתפק לו אם ניטמא במת אם לאו וכן שהיה מוחלט בספק כגון שנסתפק אם החליטו כהן אם לא ונרפא ואלו היו טומאתו וחלוטו ודאים היה דינו לגלח שתי תגלחות מצד חלוטו אחת מיד הואיל ונרפא והשניה לסוף ז׳ והיה מביא בשמיני קרבנות מצורע ואחר כך היה מונה שבעת ימים לקיים תגלחת טומאה שמאחר שתגלחת מצוה גלח בראשונות דיו שיגלח לאחר ז׳ שמצות גלוח מתקיימת אחר שצמח בכדי לכוף ראשו לעיקרו ואחר כך מתחיל ומונה נזירות מתחלה שהרי ימים ראשונים נפלו ואף על פי שהנזיר אסור בגלוח אלא אם כן הוא גלוח של נזירות אם של טומאה אם של טהרה כבר ביארנו שתגלחת מצוה מגלח אבל עכשו שהוא מוחלט בספק אין תגלחת הצרעת מועלת לו שמא אינו מצורע ואינו רשאי לגלח תגלחת של רשות בתוך נזירותו וכיצד הוא עושה מזה שלישי ושביעי ואינו מגלח ומונה נזירותו ושוחט אחד מקרבנות נזיר ומגלח עליו תגלחת נזיר ביום ל׳ ואף על פי שעיקר גלוח ביום ל״א בזו הואיל ולא הותר עדין לשתות הקלו בה ומתנה שאם הוא מצורע או טמא לא תהא נזירותו עולה לו עדין ומביא צפרים של מצורע שהרי אינם באים במקדש ואין בהם משום חולין בעזרה וכן מגלח כדרך מצורע ראשו וזקנו וגבות עיניו ועץ ארז ואזוב וצפרים וביום שלשים ואחד מביא חטאת העוף לקרבן של נזירות טומאה ואינה נאכלת כדין חטאת העוף הבאה על הספק ועדין יש לחוש שמא נזיר טמא היה ותגלחת זו של טומאה היתה ואינו יכול לגלח עכשיו לצרעתו שאינה דוחה נזירות מספק ונמצא שביום ל״א מתחיל למנות נזירות טהרה וכמו שפסקנו שמשהביא חטאתו מתחיל למנות וביום ס׳ שהוא יום ל׳ למנינו מגלח ומביא אחד מקרבנות נזיר ומגלח כדרך תגלחת שניה שבמצורע ומביא קרבנות מצורע ואוכל בקדשים בו ביום שאם מצורע היה הרי גלח שתי פעמים והביא קרבנותיו ואף אם הוא טמא שעדיין חייב קרבן טומאה הואיל והזו עליו לטומאתו מותר בקדשים שאין טמא מת בכלל מחוסר כפורים כמו שיתבאר ואינו מביא עכשו קרבן טומאה שאם אינו מצורע כבר הביאו בתגלחת ראשונה ואם הוא מצורע וטמא אין קרבן טומאה עולה לו עד שיצא מטומאת צרעתו ויתכפר בקרבנותיו ומ״מ עדין צריך לנהוג נזירות שמא טמא ומצורע היה ושתי התגלחות לצרעתו היו ואין תגלחת מצורע עולה לנזירות של טומאה וצריך הוא עדין לגלוח טומאתו ואינו רשאי לגלח לסוף שבעה שאחר ששים שמא אינו טמא ונזירות טהרה הוא ואינו מגלח בתוך שלשים וכן שמא מצורע ודאי הוא ולא טמא מת ומנין וראשון לא עלה לו שימי חלוטו היו וכן מנין שני לא עלה לו שימי ספירו היו ומתוך כך ממתין שלשים ולסוף שלשים מגלח ומביא קרבנות טומאה והוא חטאת העוף שבאה על הספק והרי פרנסת תשעים יום ואחר כך מונה שלשים של טהרה פעם רביעית ומביא כל קרבנותיו ושותה יין ומטמא למתים ואלמלא שהתרת לגלח ביום שלשים והמתנת עד שלשים ואחד תהא תגלחת שניה ביום ששים ואחד ועדין הוא טבול יום ואינו מביא קרבנותיו עד ששים ושתים יום ולא נראה לאכל קדשים עד ס״ב ותני עלה במה דברים אמורים ר״ל שיהא מותר בקדשים לסוף ששים יום וביין וטומאה לאחר ק״כ יום בנזירות מועטת של שלשים יום על הדרך שהזכרנו אבל בנזירות בת שנה אינו אוכל בקדשים לאחר שתי שנים ואינו שותה יין ומטמא למתים אלא לאחר ארבע שנים ואף זו על הדרך האמור שאכילת קדשים צריכה זמן שתי הנזירות והיתר יין וטומאה לארבע מפני שהוא צריך לגלח ארבע תגלחות שתים לספק צרעתו ואחת לספק טומאתו ואחת לנזירותו וכן הדין שאם נזר לעשר שנים שאינו אוכל בקדשים עד עשרים ולא הותר ביין וטומאה עד ארבעים והקרבנות שהוא מביא יתבאר בפרק שמיני שאם הוא עשיר מפקיר נכסיו מפני שמצורע עשיר שהביא קרבן עני לא יצא ואחר כך מביא חטאת העוף שהיא באה על הספק ועולת בהמה בתנאי חובה ונדבה וכן בשלשת התגלחות ושלש חטאות אלו ראשונה לספק טומאתו שניה לספק צרעתו שאין המצורע מביא קרבן אלא אחר תגלחת שניה ושלישית לספק טומאתו שמא טמא ומצורע היה ולא הביא קרבן טומאתו כראוי שהתגלחות שתיהן לצרעתו היו ואין תגלחת צרעתו עולה לנזירותו אף של טומאה ואף קרבנות הטהרה שבשנה רביעית כלם צריכים תנאי כמו שיתבאר וכל אלו הספקות באשה או בקטן שאינו בתורת הקפה אבל בגדול אינו מגלח אלא תגלחת רביעית וכן הרבה דברים צריכים עוד לברר בה אלא שלא פירשנוה כאן אלא בקצור מפני שסמכנו על מה שיתבאר בפרק שמיני:
ונשוב לדברינו והוא שדקדקו ממנה שאם כדברי רב חסדא ושבנזירות מרובה יהו חלוטו וספירו עולין לו תיסגי ליה בשלש שנים ושלשים יום שהרי לא הוצרכנו לנזירות טהרה אלא למנין שלשים ולגדול שער ואין לומר שנזירות הטומאה סותרה הכל שהרי על כל פנים שנה אחת מנה לחלוטו ושנה לספירו והרי עלתה כל אחת מהן לנזירותו ועוד הקשה לו ממה שאמרה בנזיר שניטמא אין לי שלא יהו ימי טומאה עולין לו אלא בטומאת מת ימי חלוטו שבצרעת מנין שלא יעלו לו ואם מתורת מה מצינו כלומר מה מצינו לשניהם ששוים בגלוח והבאת קרבן יהו שוים שלא לעלות אינו דומה שימי טומאת מת מבטלין את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו מה שאין כן בימי חלוטו ושאר טמאות ולמדוה מקל וחומר ומה נזיר בקבר ר״ל שנזר בבית הקברות שאין לו קודמין ושערו ראוי לתגלחת נזירות טהרה מעכשו ר״ל שאינו צריך תגלחת טומאה וקרבנותיה אלא מטהר לכשירצה ומתחיל למנין נזירותו כמו שביארנו בפרק שלישי במשנה השלישית ואעפ״כ ימי טומאתו אין עולין לו ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת נזירות שהרי על כל פנים טעון הוא תגלחת לצרעתו אינו דין שלא יהו עולין לו וימי ספירו למדין להם מימי חלוטו במה מצינו הואיל ושניהם שוים בטעינת תגלחת אף אנו משוים אותם שלא לעלות הא ימי הסגרו שאין טעון תגלחת עולין לו וכן בכל הטמאות קתני מיהא בימי חלוטו שאין מבטלין את הקודמין ואי במועטת ר״ל שאין לו למנות להשלמת נזירותו בשעת פריחת הצרעת אלא שלשים יום היאך יעלו לו הרי על כל פנים טעון גלוח לצרעתו ולמנות שלשים כדי שיצא מנזירותו מגדל פרע אלא במרובה וכו׳ וכן הלכה כמו שכתבנו:
אמר רב חסדא לא שנו הא דימי גמרו וימי ספרו אין עולין לו לימי נזירותו אלא בנזיר מועטת. שנזר ל׳ יום ונצטרע משום כל כשיתרפא מצרעתו צריך לגלח לצרעתו ואחר אותה תגלחת צריך לנהוג נזירות עד שיהא שערו ראוי לתגלחת דאין גידול שער פחות מל׳ יום אבל בנזיר מרובה שאחר ימי צרעתו נשארו עדיין ל׳ יום מנזיר דאיכא גידול שער מיסלק נמי סלקי ליהף מתיב רב שרביא מתחיל ומונה מיד ואינו מבטל את הקודמים היינו מתני׳ אלא שהביאה בהפך ואי בנזירות מועטת של ל׳ יום היכי קאמר דאינו סותר את הקודמים הא בעי גידול שער אחר שגילח לצרעתו וקתני מתחיל ומונה מיד ואינו מבטל את הקודמים אלא על הקודמים הוא מתחיל למנות להשלמים נזירותו:
א שנינו במשנה שנזיר שנטמא בטומאות שאין נזירותו נסתרת בהן ובכללן ימי צרעתו, מתחיל ומונה מיום שנטהר ואין ימי טומאתו עולים לו למנין ימי נזירותו. אמר רב חסדא: לא שנו דבר זה לענין מי שהיה מצורע אלא דווקא בנזירות מועטת של שלושים יום, לפי שצריך לגלח את שיער ראשו להיטהר מצרעתו, ולכן מונה שלושים יום נוספים לגידול שיער הראוי לתגלחת נזיר. אבל בנזירות מרובה שאחר שגילח לצרעתו נותרו לו עוד שלושים יום ויותר של נזירות, באופן שיוכל שערו שוב לצמוח — מיסלק נמי סלקין ליה [לעלות, גם כן עולים לו] הימים הללו ואינו צריך להשלים כלל את ימי צרעתו.
§ The mishna taught that a nazirite who became ritually impure through sources of impurity that do not cause him to forfeit his naziriteship, including his days of leprosy, starts counting again from the day of his purification, as his period of impurity does not count toward his naziriteship. Rav Ḥisda said: They taught this halakha of a leper only with regard to a short naziriteship of thirty days, as he shaves his hair for purification from leprosy, and therefore he must count an additional thirty days to allow his hair to grow sufficiently to shave for his naziriteship. However, with regard to a lengthy naziriteship, when thirty days or more remain in his naziriteship after having shaved for his leprosy, those days also count toward his term, and he need not recount his days as a leper.
מיוחס לרש״יתוספותבית הבחירה למאיריפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מֵתִיב רַב שֵׁרֵבְיָא מַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד וְאֵין מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין בְּמַאי אִילֵימָא בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת קָבָעֵי גִּידּוּל שֵׂיעָר

Rav Sherevya raises an objection from the mishna: He starts counting immediately, and he does not negate the earlier days due to them. To what case is the mishna referring? If we say it is referring to a short naziriteship, he requires a thirty-day period of hair growth, and as he shaved for purification of his leprosy, he must negate the earlier days as a practical manner, to enable his hair to regrow.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיב רב שרביא – מי מצית דייקת למתני׳ דבנזירות מועטת קאי והא קתני מתחיל ומונה מיד ואינו סותר את הקודמין ובאיזו נזירות קאי אילימא בנזירות מועטת של שלשים יום ומי מצית אמרת דאינו סותר את הקודמין.
והא בעי גידול שער – לאחר תגלחתו מן הצרעת וליכא דאין גידול שיער פחות משלשים יום.
מתיב רב שרביא מתחיל ומונה מיד ואינו מבטל הקודמים – אומר ר״י דהיינו מתני׳ בודאי (אף) [אך] כי החליף הלשון.
אילימא בנזירות מועטת הא בעי גידול שיער – ומאי קאמר אינו מבטל הקודמים והלא על כרחיה יסתור קודמין.
אלא לאו בנזירות מרובה וקתני מתחיל ומונה מיד דשמעינן מתחיל ומונה לאחר ימי ספרו אלמא ימי ספרו אין עולין הוא מותיב לה והוא מפרק לה בנזירות בת חמשים יום איירי מתני׳ והיינו נזירות מועטת כרב חסדא וה״ק לא שנו אלא נזירות מועטת כלומר (אי) שאין לו לעשות רק ימי נזירות מועטת כבתחילת ימי צרעתו כגון דיתיב עשרים בנזירות ואיתיליד ביה צרעת דמגלח בצרעתו והדר יתיב שלשים ימים דנזיר דהא אית ליה גידול שיער כלומר ובכה״ג דין הוא שלא יעלו ימי צרעתו כל עיקר ודין הוא שלא יבטל הקודמין שאם ימי גמרו וימי חלוטו יעלו לנזירות שבעה ימים או ארבע (או) עשר ימים כפי מה שיעלו צריך הוא להוסיף על הנדר כדי שיהא שם גידול שיער ובכי האי גוונא איירי מתניתין ונזירות בת חמשים לאו דווקא דהוא הדין לנזירות בת ארבעים היכא דאיתיליד ביה צרעת לסוף עשרה ימים וזה הכלל נזירות מועטת קרי מקום שאין לו למנות רק ל׳ יום משהתחיל הצרעת עד סוף ימי נזירותו אבל בנזירות מרובה כלומר כשהתחיל צרעתו היה לו למנות עדיין שלשים וא׳ יום או שלשים ושנים ימים לנזירות וכ״ש יותר כגון נזירות בת חמשים וא׳ או יותר ואיתיליד ביה צרעת בכ׳ אז ודאי לא תוכל לומר דכל ימי צרעתו אינן עולים כל עיקר דבמנין הימים העוברים מיהא יעלו לו כגון מי שנדר חמשים ושלשה ויתיב עשרים ואיתיליד ביה צרעת וארבעה עשר יום שלשה מימי צרעתו יעלו ואחד עשר לא יעלו וצריך הוא למנות על [עשרים] ושלשה ל׳ יום דבפחות לא יהיו לו גידול שער והיינו דנקט והדר יתיב שלשים ימים דנזיר.
מתיב [מקשה] רב שרביא, והרי שנינו: מתחיל ומונה מיד, ואין ומבטל בהן את הקודמין. ונברר: במאי [במה] מדובר? אילימא [אם תאמר] כי מדובר בנזירות מועטת — הלא קבעי [צריך] גידול שיער של חודש לפחות, וזה לא היה כאן, שהרי גילח את שערו כשנטהר מצרעתו, ולפיכך הרי בפועל מבטל בכך את הימים הקודמים!
Rav Sherevya raises an objection from the mishna: He starts counting immediately, and he does not negate the earlier days due to them. To what case is the mishna referring? If we say it is referring to a short naziriteship, he requires a thirty-day period of hair growth, and as he shaved for purification of his leprosy, he must negate the earlier days as a practical manner, to enable his hair to regrow.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר נה. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר נה., הערוך על סדר הש"ס נזיר נה., מיוחס לרש"י נזיר נה., תוספות נזיר נה., תוספות רי"ד נזיר נה., בית הבחירה למאירי נזיר נה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר נה., שיטה מקובצת נזיר נה., פירוש הרב שטיינזלץ נזיר נה.

Nazir 55a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 55a, Collected from HeArukh Nazir 55a, Attributed to Rashi Nazir 55a, Tosafot Nazir 55a, Tosefot Rid Nazir 55a, Meiri Nazir 55a, Peirush HaRosh Nazir 55a, Shitah Mekubetzet Nazir 55a, Steinsaltz Commentary Nazir 55a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144