×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טומא׳טוּמְאָה.
but he does not bring the offering for impurity.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) קׇרְבָּן הוּא דְּלָא מַיְיתֵי אֲבָל נְזִירוּת חָיְילָא עֲלֵיהּ.

The Gemara comments: From the words: But if he becomes impure he does not bring an offering for impurity, one can infer that it is the offering that he does not bring. However, all of the prohibitions of naziriteship apply to him, and it is prohibited for him to become impure from a corpse.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קרבן הוא דלא מייתי – פירוש נזיר שמשון אבל נזירות חייל עליה כלומר לענין שאסור לטמאות למתים לכתחילה.
קרבן טומאה הוא דלא מיתי׳ אבל נזירות חלה עליו – פירוש: תורת נזירות להיות אסור בטומאה.
ומעירים: מלשון זו ״ואינו מביא קרבן טומאה״ אפשר לדייק: קרבן הוא שלא מייתי [מביא] נזיר שמשון, אבל נזירות עצמה, חיילא עליה [חלה עליו], בכל דיניה, ובכללה שנאסר לו להיטמא למת.
The Gemara comments: From the words: But if he becomes impure he does not bring an offering for impurity, one can infer that it is the offering that he does not bring. However, all of the prohibitions of naziriteship apply to him, and it is prohibited for him to become impure from a corpse.
תוספותתוספות רי״דפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַנִּי מתני׳מַתְנִיתִין לָא רַבִּי יְהוּדָה וְלָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נְזִיר שִׁמְשׁוֹן אמוּתָּר לִיטַמֵּא לְמֵתִים שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁנִּטְמָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר הָאוֹמֵר נְזִיר שִׁמְשׁוֹן לֹא אָמַר כְּלוּם שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן שֶׁיָּצָאת נְזִירוּת מִפִּיו.

This leads to the following question: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not the opinion of Rabbi Yehuda and not the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: A nazirite like Samson is permitted to become impure from a corpse ab initio, as we find with Samson that he became impure. Rabbi Shimon says: One who says he will be a nazirite like Samson has not said anything, since we do not find with Samson that an utterance of a vow of naziriteship left his mouth. Samson never took a vow to be a nazirite. He received his status from the angel’s instructions to his mother (see Judges 13:5). Consequently, Rabbi Shimon holds that one who vows to be a nazirite like Samson is not considered to have taken a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלא מצינו בשמשון שיצא נזירות מפיו – כלומר לא נזר בנזיר אלא מבטן אמו היה נדור בנזיר ממילא ואנן בעינן שידור בדבר הנדור כמו הריני כזה שנדר בנזיר כדדרשי׳ (נדרים דף יד.) כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור.
ר׳ יהודה הנשיא אומר אבשלום כו׳. ולא גרסינן רבי מאיר. תוספי הרא״ש ז״ל:
ומעתה נברר: מני מתניתין [כשיטת מי היא משנתנו]? שהרי אינה לא כדעת ר׳ יהודה, ולא כדעת ר׳ שמעון. דתניא כן שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: נזיר שמשון מותר לו לכתחילה ליטמא למתים, שכן מצינו (מצאנו) בשמשון שנטמא. ר׳ שמעון אומר: האומר ומקבל עליו להיות ״נזיר שמשון״ — לא אמר כלום, שלא מצינו בשמשון שיצאת נזירות מפיו. שהוא עצמו הרי לא נדר להיות נזיר, והדברים שנהג בהם היו על פי דברי המלאך לאמו. ומשום כך סבור ר׳ שמעון שאין כלל משמעות לנדר שנודר אדם על עצמו להיות ״נזיר שמשון״ ואינו בכלל נדר נזירות.
This leads to the following question: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not the opinion of Rabbi Yehuda and not the opinion of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: A nazirite like Samson is permitted to become impure from a corpse ab initio, as we find with Samson that he became impure. Rabbi Shimon says: One who says he will be a nazirite like Samson has not said anything, since we do not find with Samson that an utterance of a vow of naziriteship left his mouth. Samson never took a vow to be a nazirite. He received his status from the angel’s instructions to his mother (see Judges 13:5). Consequently, Rabbi Shimon holds that one who vows to be a nazirite like Samson is not considered to have taken a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהתוספותשיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) מַנִּי אִי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הָאָמַר אֲפִילּוּ לְכַתְּחִילָּה וּמַתְנִיתִין קָתָנֵי אִם נִטְמָא אִי ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן הָאָמַר לָא חָיְילָא עֲלֵיהּ נְזִירוּת כְּלָל.

The Gemara explains the question: Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that it is permitted for a nazirite of this kind to become impure from a corpse even ab initio, but the mishna teaches: If he becomes impure, which indicates that he is prohibited from doing so ab initio? However, if you say that the mishna is according to the opinion of Rabbi Shimon, didn’t he say that naziriteship does not apply to him at all?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מני אי רבי יהודה הא אמר דמותר לכתחילה – ליטמא ומתני׳ קתני אם נטמא בדיעבד אבל לכתחילה לא.
ומעתה מני [כדעת מי היא] משנתנו? אי [אם] כדעת ר׳ יהודה — האמר [הרי אמר] אפילו לכתחילה מותר לו להיטמא, ומתניתין קתני [ומשנתנו שונה] ״אם נטמא״, שמשמע שדין זה הוא בדיעבד, ולכתחילה אסור. ואי [אם] כדעת ר׳ שמעון — האמר [הרי אמר] שלא חיילא עליה [חלה עליו] נזירות כלל!
The Gemara explains the question: Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of Rabbi Yehuda, didn’t he say that it is permitted for a nazirite of this kind to become impure from a corpse even ab initio, but the mishna teaches: If he becomes impure, which indicates that he is prohibited from doing so ab initio? However, if you say that the mishna is according to the opinion of Rabbi Shimon, didn’t he say that naziriteship does not apply to him at all?
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לְעוֹלָם ר׳רַבִּי יְהוּדָה הִיא וְאַיְּידֵי דְּקָתָנֵי גַּבֵּי נְזִיר עוֹלָם אִם נִטְמָא תְּנָא נָמֵי גַּבֵּי נְזִיר שִׁמְשׁוֹן אִם נִטְמָא.

The Gemara answers: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a nazirite like Samson may become impure from a corpse even ab initio. And since it teaches with regard to a permanent nazirite: If he becomes impure, as it is prohibited for a permanent nazirite to become impure from a corpse ab initio, the tanna also taught the same expression with regard to a nazirite like Samson and used the expression: If he becomes impure.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנא נמי גבי נזיר שמשון אם – וה״ה נמי לכתחילה מותר.
ומשיבים: לעולם תאמר שמשנתנו כשיטת ר׳ יהודה היא, שאף לכתחילה מותר לנזיר שמשון להיטמא למתים, אלא ואיידי דקתני [ומתוך ששנה] גבי [אצל] נזיר עולם ״אם נטמא״, שנזיר עולם ודאי אסור לו להיטמא לכתחילה, תנא נמי גבי [שנה גם כן אצל] נזיר שמשון באותה לשון ״אם נטמא״, אף שבאמת מותר לו להיטמא גם לכתחילה.
The Gemara answers: Actually, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and a nazirite like Samson may become impure from a corpse even ab initio. And since it teaches with regard to a permanent nazirite: If he becomes impure, as it is prohibited for a permanent nazirite to become impure from a corpse ab initio, the tanna also taught the same expression with regard to a nazirite like Samson and used the expression: If he becomes impure.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לֵימָא בִּפְלוּגְתָּא דְהָנֵי תַּנָּאֵי קָמִיפַּלְגִי דִּתְנַן הֲרֵי עָלַי כִּבְכוֹר רַבִּי יַעֲקֹב אוֹסֵר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי במַתִּיר.

§ The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im, as we learned in a baraita: If one says: This object is hereby forbidden to me like a firstborn, Rabbi Ya’akov prohibits the individual from deriving benefit from the object, as he holds that a vow of this sort is valid. And Rabbi Yosei permits it, because the sanctity of a firstborn is not the result of a vow or sanctification. Rather, it is sacred of its own accord, and therefore its forbidden status cannot be extended by means of a vow to other items.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי עלי – ככר זו כבכור.
רבי יעקב אוסר – דלא בעינן שיהא איסורו בדבר הנידר כגון (חטאת) ושלמים (דהא כתיב איש כי ידור נדר לה׳ לרבות דבר האסור כגון בכור).
הרי עלי כבכור – פי׳ ככר זה כבכור.
הרי עלי כבכור – אם אמר הרי עלי ככר זה כבכור ר׳ יעקב אוסר. ס״ד דלא בעי׳ שיתפיס בדבר הנדור. אלא אפי׳ התפיס בדבר האסור כגון בכור שקדושתו מרחם אסור:
הרי עלי כבכור. אם אמר הרי עלי ככר זה כבכור. ר׳ יעקב אוסר. סלקא דעתך דלא בעי שיתפיס בדבר הנדור אלא אפילו התפיס בדבר האסור כגון בכור שקדושתו מרחם אסור.
א ומציעים: לימא בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגי [נאמר שבמחלוקתם של תנאים אלה חלוקים] ר׳ יהודה ור׳ שמעון, דתנן כן שנינו במשנה]: הנודר על דבר ואומר ״הרי הוא עלי כבכור״, ר׳ יעקב אוסר, שלדעתו חל הנדר, וכשם שבכור אסור בהנאה (חוץ מאשר לכהנים), כן אסור הנודר בדבר שנדר בו, ור׳ יוסי מתיר, משום שקדושת הבכור עצמה אינה תוצאה של נדר והקדשה, אלא הוא קדוש מעצמו, ולכן אינו יכול להחיל על ידו קדושת נדר לדברים אחרים.
§ The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree with regard to the issue that is the subject of the dispute between these tanna’im, as we learned in a baraita: If one says: This object is hereby forbidden to me like a firstborn, Rabbi Ya’akov prohibits the individual from deriving benefit from the object, as he holds that a vow of this sort is valid. And Rabbi Yosei permits it, because the sanctity of a firstborn is not the result of a vow or sanctification. Rather, it is sacred of its own accord, and therefore its forbidden status cannot be extended by means of a vow to other items.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי לָאו ר׳רַבִּי יְהוּדָה סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יַעֲקֹב דְּאָמַר לָא בָּעִינַן דָּבָר הַנִּידָּר ור׳וְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כר׳כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּאָמַר בָּעִינַן דָּבָר הַנִּידָּר.

What, is it not the case that Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who said that in order for a vow to take effect, we do not require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow? Consequently, just as one can render an object forbidden by extending to it the sanctity of a firstborn animal, one can become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson, whose prohibitions were not established by a vow. And Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that in order for a vow to take effect, we do require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow. Consequently, one cannot become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רבי יהודה סבר לה כר׳ יעקב דאמר לא בעינן דבר הנדור – הכי נמי כי אמר הריני נזיר שמשון הוי נזיר ואע״ג דשמשון לא יצא נזירות מפיו.
ור״ש – דאומר לא הוי נזיר סבר לה כר׳ יוסי דאמר מותר משום דלא התפיס אלא בבכור דלא הוי דבר הנדור שהרי קדושתו מרחם.
מאי לאו ר׳ יהודה ס״ל כר׳ יעקב דשמשון נמי לא נדר בנזיר אלא ע״פ המלאך היה נזיר:
מאי לאו ר׳ יהודה סבר לה כר׳ יעקב. דשמשון נמי לא נדר בנזירות אלא על פי המלאך היה נזיר. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
מאי לאו ר׳ יהודה סבר לה כר׳ יעקב. הקשה ר׳ יקותיאל היכי מצי למימר דר׳ יהודה כר׳ יעקב דאמר לא בעי דבר הנדור. והאמר ר׳ יהודה בנדרים פרק (הרי) ואלו מותרין תרומה בגליל לא אמר כלום שאין בני גליל מכירין בתרומת הלשכה ואם כן כונתו לומר תרומת דגן ומשום הכי לאו כלום הוא שאין זה דבר הנדור. ותירץ הר״מ דלא דמי דאף על גב דר׳ יהודה סבירא ליה שאין מתפיסין בתרומה אפילו הכי מתפיסין בדבר דהוי קצת דומה לדבר הנדור כגון בכור שהוא קרבן כמו שאר קרבנות. וכן בנזיר שמשון משום דדמי לשאר נזירים. תוספי הרא״ש ז״ל:
והאי דכולי עלמא דאמרינן היינו דוקא הני תנאי דהיינו ר׳ יעקב ור׳ יוסי. אבל ר׳ יהודה דאמר האומר כשמשון חל נזירות עליה ודאי אית ליה דלא בעינן בנזירות דבר הנידר. אי נמי יש לומר דר׳ יהודה סבר דשמשון דבר הנדור הוה דהמלאך חוזר למנוח שיצוה לבנו שיקבל עליו נזירות וכן עשה. ור׳ שמעון סבר דלא צוה אלא שישמרוהו כדין נזיר אבל הוא לא קבל. שיטה.
וכפירוש אחרון כתב הרא״ש ז״ל בפירושיו וז״ל: לא דכולי עלמא בעינן דבר הנדור. כל הני תנאי. ושאני גבי בכור דכתיב לה׳ ומרבינן מיניה בכור דהוי כעין דבר הנדור דדמי לקדשים. וכן ר׳ יהודה נמי מרבה מלה׳ דכתיב גבי נזיר שמשון דדמי לשאר נזירים. אי נמי דר׳ יהודה סבר דשמשון קבל עליו נזירות כשהגיע לכלל שנותיו כי כן צוה לו המלאך. אי נמי מנוח הדירו כדאמרינן האיש מדיר את בנו בנזיר עד כאן. וכן כתב הר׳ עזריאל ז״ל וז״ל: לא דכולי עלמא בעינן דבר הנדור. פירוש כולי עלמא אכולהו קאי ר׳ יהודה ור׳ שמעון ור׳ יוסי ור׳ יעקב. והיינו טעמא דר׳ יעקב גבי בכור דכתיב לה׳ שנאמר כי ידור נדר לה׳ ומרבינן בכור וכי היכי דמרבינן בכור אליבא דר׳ יעקב מלה׳ דכתיב גבי נזיר אף על גב שאינו דבר הנדור הכי נמי לר׳ יהודה. והא דפריך בסמוך גבי נזיר הכתיב לה׳ לר׳ שמעון פריך דלית ליה נזיר שמשון. וראיה לדבר דלה׳ מוקי ליה הכא ר׳ שמעון כשמעון הצדיק וכן הוא אומר בפרק קמא דנדרים דר׳ שמעון ושמעון הצדיק בשיטה ור׳ יהודה פליג עליה התם ואמר דחסידים הראשונים היו מתנדבים נזירות כדי להביא חטאתם ואם כן אייתר לה׳ לנזיר שמשון. ואי אפשר לפרש ר׳ יעקב ור׳ יוסי אבל ר׳ יהודה סבר לא בעינן דבר הנדור. דהא ר׳ יהודה בפרק קמא דנדרים אמר האומר כירושלים לא אמר כלום עד שידור בדבר הקרב בירושלים. וכן נמי מוקמינן כותיה הא דריש פרק אלו מותרים הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם בשל שמים נדר הרי זה נזיר. פירוש של שמים כגון קרבנות וכתיב בהן על כל קרבנך תקריב מלח. וביין נסך נסכי מזבח. ואם כן בעי דבר הנדור. ומעיקרא כי אמר ליה לימא כתנאי ומוקי ר׳ יהודה כר׳ יעקב הוה מצי לאקשויי הא אלא דלא חש להאריך ומסיק האמת. עד כאן:
גבי נזיר הכתיב לה׳. ואף על גב דליכא טעמא דמצוה להקדישו כמו בבכור מכל מקום למאי אתא אלא לאו לרבויי נזיר שמשון:
מאי לאו [האם לא] נסבור כי ר׳ יהודה סבר לה [סבור הוא] כדעת ר׳ יעקב שאמר: על מנת להחיל נדר לא בעינן [אין אנו צריכים] שידור דווקא בדבר הנידר, כלומר, שאדם יכול להחיל איסור על דבר, כשהוא מתפיס בו קדושה של כל דבר האסור, גם אם לא נאסרה הנאתו מחמת נדר. שהרי קדושת הבכור היא מרחם, שעצם לידתו מקדשתו, ואינו נעשה אסור על ידי נדר. וכיוצא בו נאמר כי אף ששמשון עצמו לא נדר בנזיר, יכול אדם להחיל על עצמו נזירות כמו נזירות שמשון. ור׳ שמעון סבר לה [סבור] כדעת ר׳ יוסי, שאמר: כדי שיחול הנדר בעינן [צריכים אנו] שיתפיס הנודר בדבר הנידר, ולכן אין משמעות להתפסה בנזירותו של שמשון?
What, is it not the case that Rabbi Yehuda holds in accordance with the opinion of Rabbi Ya’akov, who said that in order for a vow to take effect, we do not require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow? Consequently, just as one can render an object forbidden by extending to it the sanctity of a firstborn animal, one can become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson, whose prohibitions were not established by a vow. And Rabbi Shimon holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who said that in order for a vow to take effect, we do require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow. Consequently, one cannot become a nazirite by accepting upon himself the status of Samson.
מיוחס לרש״יפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) לָא דְּכוּלֵּי עָלְמָא גבָּעִינַן דָּבָר הַנִּידָּר וְשָׁאנֵי גַּבֵּי בְּכוֹר דִּכְתִיב בֵּיהּ {במדבר ל׳:ג׳} לַה׳ לְרַבּוֹת אֶת הַבְּכוֹר.

The Gemara responds: No, it can be explained that everyone agrees that we require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow. And according to Rabbi Ya’akov, the halakha is different with regard to a firstborn, as it is written about this in the verse pertaining to vows: “When a man vows a vow to the Lord” (Numbers 30:3). This comes to include the firstborn and teach that since the firstborn is consecrated, its status is comparable to animals designated as offerings by means of a vow, and one can extend its forbidden status to another item.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאני גבי בכור – דהיינו טעמא דרבי יעקב משום דכתיב לה׳ איש כי ידור נדר לה׳ לרבות את הבכור.
לא דכ״ע – כלומר כ״ע אי אמר כעולה וכשלמים הוי דבר הנדור אבל בכור קדוש מרחם אמו רבי יהודה סבר לה כרבי יעקב דאמר לא בעינן דבר הנדור ואם אמר הריני כשמשון הוי נזיר אע״ג דנזיר שמשון לאו נדור הוה אלא קדוש מבטן אמו כבכור.
לא דכ״ע בעינן דבר הנדור בעלמא לגבי נזירות ושאני הכא דכתיב לה׳ – כי ידור נדר לה׳ לרבות את הבכור כלומר שהוא לה׳ ממילא אפילו [הכי] הוי נדור.
לא דכו״ע בעי׳ דבר הנדור שאני גבי בכור דכתיב לה׳ – ומרבינן מיניה בכור דהוי כעין דבר הנדור דדמי לקדשים. וכן ר׳ יהודה נמי מרבי׳ לה׳ דכתיב גבי נזיר שמשון דדמי לשאר נזירים א״נ דר׳ יהודה סבר דשמשון קבל עליו נזירות כשהגיע לכלל שנותיו כי כן צוה לו המלאך. א״נ מנוח הדירו כדאמרי׳ האיש מדיר את בנו בנזיר:
שכן מתפיסין בנדר (נזיר) דאע״פ שבאין חובה מ״מ צריך להקדישן:
ודוחים: לא, אפשר לומר דכולי עלמא [שלדעת הכל] בעינן [צריכים אנו] שיהא הנדר נתפס רק בדבר הנידר, ואולם לדעת ר׳ יעקב שאני [שונה] הדבר גבי [אצל] בכור, משום דכתיב ביה [שנאמר בו]: ״איש כי ידור נדר לה׳⁠ ⁠״ (במדבר ל, ג), ולמדו מכאן — לרבות את הבכור, שאף בדבר שהוא לה׳, כגון בכור שקדוש מרחם, יש צד נדר. ולכן לדעת ר׳ יעקב הרי הוא כדבר הנידר, ואפשר להתפיס בו נדרים אחרים.
The Gemara responds: No, it can be explained that everyone agrees that we require one to extend the forbidden status of an item rendered forbidden by means of a vow. And according to Rabbi Ya’akov, the halakha is different with regard to a firstborn, as it is written about this in the verse pertaining to vows: “When a man vows a vow to the Lord” (Numbers 30:3). This comes to include the firstborn and teach that since the firstborn is consecrated, its status is comparable to animals designated as offerings by means of a vow, and one can extend its forbidden status to another item.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ הָהוּא לַה׳ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם.

And Rabbi Yosei could have said to you in response that he needs that expression: “To the Lord,” to include a sin-offering and a guilt-offering. One may not obligate himself to bring these offerings by means of a vow. They are brought only when one becomes liable due to a transgression. Nevertheless, one can take a vow by extending to another item the forbidden status of a sin-offering or guilt-offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לרבות חטאת ואשם – דכי אמר ככר זה עלי כחטאת וכאשם אסור.
לרבות את החטאת ואשם – דסד״א עולה ושלמים הבאים נדבה הוי דבר הנדור אבל בחטאת ואשם הבאים בחובה לא מיקרי דבר הנדור קמ״ל לה׳ דמרבי כל מילי דהוי לה׳.
ור׳ יוסי אמר [יכול היה לומר] לך לגבי פסוק זה: הכתוב ההוא, שנאמר ״לה׳⁠ ⁠״ מיבעי ליה [צריך אותו] לא לרבות בכור אלא לרבות חטאת ואשם, שלמרות שאין אדם יכול לידור אותם על פי רצונו בלבד, אלא כאשר הוא מתחייב בדבר מדין התורה, בכל זאת נחשבים הם כדבר הנידר ומתפיסים בהם.
And Rabbi Yosei could have said to you in response that he needs that expression: “To the Lord,” to include a sin-offering and a guilt-offering. One may not obligate himself to bring these offerings by means of a vow. They are brought only when one becomes liable due to a transgression. Nevertheless, one can take a vow by extending to another item the forbidden status of a sin-offering or guilt-offering.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם וּלְהוֹצִיא אֶת הַבְּכוֹר דמְרַבֶּה אֲנִי חַטָּאת וְאָשָׁם שֶׁכֵּן מַתְפִּיסָן בְּנֶדֶר וּמוֹצִיא אֲנִי אֶת הַבְּכוֹר שֶׁאֵין מַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר.

The Gemara questions Rabbi Yosei’s explanation: And what did you see that indicated to you to include a sin-offering and a guilt-offering and to exclude a firstborn? The Gemara answers: I include a sin-offering and a guilt-offering, as one grants consecrated status to the animals designated for these offerings by means of a vow, i.e., the act of designating specific animals for these offerings is comparable to taking a vow. And I exclude a firstborn, as one does not grant it consecrated status by means of a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר – שאינו מביא חטאת ואשם עד שיהא מחויב להן ויאמר זהו לחטאתי ולאשמי.
שאין מתפיסו את הבכור בנדר – דנדור ועומד מרחם הוא אבל גבי נזיר דכו״ע בין לר׳ יעקב בין לר׳ יוסי בעינן דבר הנדור וכי אמר הריני נזיר שמשון לא אמר ולא כלום.
ושואלים להסבר זה של ר׳ יוסי: ומה ראית לרבות חטאת ואשם ולהוציא את הבכור? ומשיבים: מרבה אני חטאת ואשם — שכן מתפיסן בנדר, שהרי אין קדושה חלה על הבהמות שתהיינה לחטאת ולאשם אלא כאשר נודר ומפרישן לצורך זה, ומוציא אני מכלל הריבוי את הבכור, שאין מתפיסו בנדר.
The Gemara questions Rabbi Yosei’s explanation: And what did you see that indicated to you to include a sin-offering and a guilt-offering and to exclude a firstborn? The Gemara answers: I include a sin-offering and a guilt-offering, as one grants consecrated status to the animals designated for these offerings by means of a vow, i.e., the act of designating specific animals for these offerings is comparable to taking a vow. And I exclude a firstborn, as one does not grant it consecrated status by means of a vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) ור׳וְרַבִּי יַעֲקֹב אָמַר לָךְ בְּכוֹר נָמֵי מַתְפִּיסוֹ בְּנֶדֶר הוּא דְּתַנְיָא שֶׁל בֵּית רַבֵּינוּ אָמְרוּ מִנַּיִן לְנוֹלַד לוֹ בְּכוֹר בְּתוֹךְ עֶדְרוֹ השֶׁמִּצְוָה עָלָיו לְהַקְדִּישׁוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ט״ו:י״ט} הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ.

And Rabbi Ya’akov could have said to you in response: Also in the case of a firstborn, one grants it consecrated status by means of a vow, as it is taught in a baraita: The Sages of the house of our Rabbi, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, said: From where is it derived that when a firstborn male animal is born in one’s herd, there is a mitzva for him to consecrate it, although it is consecrated from the time it is born? As it is stated: “All firstborns males that are born to your herd and to your flock you shall sanctify” (Deuteronomy 15:19).
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כבר ביארנו בראשון של נדרים שאין מתפיסין אלא בדבר הנדור אבל כל שהתפיס בדבר האסור מצד עצמו אינו כלום וכן ביארנו שם שהבכור הואיל וקדושתו מרחם אע״פ שמכל מקום מצוה להקדישו ר״ל שיפרישנו ויאמר הרי זה קדש וכדכתיב הזכר תקדיש הואיל ומכל מקום קדושתו מרחם ואע״פ שאין הוא מקדישו קדוש הוא מאליו ואינו קרוי דבר הנדור אלא דבר האסור מצד עצמו ואם התפיס בו ואמר הרי עלי חתיכה זו כבכור לא אמר כלום כמו שביארנו שם בארכה אבל המתפיס בחטאת ואשם אע״פ שאין באים בנדר ונדבה אלא על חטא מתפיסין בהן שדבר הנדור הן הואיל ועל כל פנים צריך הוא להפריש ולקדש ולומר זו חטאתי וזה אשמי והוא שאמרו כאן שהם נתפסין בנדר כמו שביארנו שם גם כן ולענין ביאור זה שאמרו כאן דכלי עלמא בעינן דבר הנידר פירושו על ר׳ יעקב ור׳ יוסי הנזכרים בשמועת הבכור ואמר שכלם מודים שלדבר הנדור אנו צריכים ואינו חוזר כלל על ר׳ יהודה ור׳ שמעון הנזכרים בשמועת נזיר שמשון לומר שלדעת ר׳ יהודה התפסתו התפסה והוא נזיר ולר׳ שמעון הואיל ושמשון לא היה נדור אלא שמאמר המלאך עשאו נזיר אין התפסה שבו כלום שאותה מחלוקת ודאי במקומה עומדת והלכה כר׳ יהודה ושמא תאמר ומאחר שאין שמשון נדור ואין התפסה אלא בדבר הנדור היאך התפסתו כלום ועוד דהא ר׳ יהודה גופיה בעי התפסה בדבר הנדור כדאיתא בשני של נדרים במשנת האומר תרומה בגליל נראין הדברים שמכל מקום הואיל ואין נזירות בלא נדר ואף של שמשון נזירותו מפי המלאך הוא לא יצא מכלל שאר נזירים לגמרי והוה ליה כדבר הנדור אי נמי דכלי עלמא דקאמר אכלהו קאי כלומר דכולי עלמא בענין דבר הנדור ושמשון נמי דבר הנדור הוא ובבכור הוא דפליגי ולא חש לאדכורי דנזיר שמשון נדר הוא משום דפשיטא היא ויש מחזקים פירוש זה לומר שהמלאך צוה למנוח שיצוה לבנו לקבל עליו נזירות או שידירהו הוא בנזיר וכדתנן מדיר אדם את בנו בנזיר ואין צרך בכך ולא עוד אלא שאין נראה כן שהרי זו היא שהקשו למטה ושמשון לאו נזיר הוא והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער כלומר שיקבל עליו נזירות זו מצד עצמו או שידירהו אביו ותירץ מלאך הוא דקאמר ולעולם לא יצאה נזירות מפיו ולא מפי אביו עליו אלא שעיקר הדברים שהדרת המלאך עליו הדרה היא לר׳ יהודה שהלכה כמותו ומה שנתגלגל כאן בשמעון הצדיק שאמר מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד וכו׳ כבר ביארנו הענין כהלכתו בראשון של נדרים:
ור׳ יעקב אמר לך [יכול היה לומר לך]: בכור נמי [גם כן] מתפיסו בנדר הוא. כפי דתניא כן שנינו בברייתא]: של בית רבינו (רבי) אמרו: מנין למי שנולד לו בכור בתוך עדרו שמצוה עליו מכל מקום להקדישו, אף שהוא קדוש מעצמו — שנאמר: ״כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש״ (דברים טו, יט).
And Rabbi Ya’akov could have said to you in response: Also in the case of a firstborn, one grants it consecrated status by means of a vow, as it is taught in a baraita: The Sages of the house of our Rabbi, i.e., Rabbi Yehuda HaNasi, said: From where is it derived that when a firstborn male animal is born in one’s herd, there is a mitzva for him to consecrate it, although it is consecrated from the time it is born? As it is stated: “All firstborns males that are born to your herd and to your flock you shall sanctify” (Deuteronomy 15:19).
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אָמַר לָךְ נְהִי דְּמִצְוָה לְהַקְדִּישׁוֹ אִי לָא מַקְדֵּישׁ לֵיהּ ומִי לָא קָדוֹשׁ.

And Rabbi Yosei could have said to you in response: Granted that there is a mitzva to consecrate it. But if he does not consecrate it, is it not consecrated of its own accord? Since a firstborn is forbidden principally because of its inherent sanctity and not because of a vow, one cannot express a vow by extending a firstborn’s forbidden status to another item.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמצוה לקדש – פירוש בכור תקדיש ולומר תוקדש בבכורה אע״פ דקדיש מרחם.
מי לא קדוש – הלכך לאו דבר הנדור הוא כיון דאינו אלא מצוה בעלמא.
ור׳ יוסי אמר [יכול היה לומר] לך בתשובה על כך: נהי [אף] שאכן יש מצוה להקדישו, ואולם אי [אם] לא מקדיש ליה [אותו], מי לא [האם איננו] קדוש מעצמו? ונמצא שעיקר איסורו לא משום נדר הוא, ולכן אי אפשר להתפיס בו.
And Rabbi Yosei could have said to you in response: Granted that there is a mitzva to consecrate it. But if he does not consecrate it, is it not consecrated of its own accord? Since a firstborn is forbidden principally because of its inherent sanctity and not because of a vow, one cannot express a vow by extending a firstborn’s forbidden status to another item.
עין משפט נר מצוהתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) גַּבֵּי נָזִיר נָמֵי הָכְתִיב {במדבר ו׳:ב׳} לַה׳.

The Gemara asks: Both Rabbi Ya’akov and Rabbi Yosei agree that the phrase “to the Lord” indicates that one can take a vow by associating the object of his vow with an item whose prohibition does not stem from a vow. With regard to a nazirite as well, isn’t it written: “Shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2)? Why doesn’t Rabbi Shimon derive from this verse that one can become a nazirite by accepting the naziriteship of Samson, despite the fact that Samson did not accept his naziriteship by means of a vow?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גבי נזיר נמי – בין לר׳ יעקב בין לרבי יוסי אמאי בעינן דבר הנדור הא כתיב ביה לה׳ להזיר.
גבי נזיר נמי הכתיב לה׳ – וכי היכי דמרבי ר׳ יעקב בכור מלה׳ ה״נ נרבה נזיר שמשון מלה׳ דכתי׳ בנזיר.
ושואלים: והרי לכל הדעות, בין לר׳ יעקב ובין לר׳ יוסי, דורשים אנו את המלה ״לה׳⁠ ⁠״ לרבות התפסה בדבר שאיננו נידר, ואם כן גבי נזיר נמי [גם כן], הכתיב [הרי נאמר] ״כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה׳⁠ ⁠״ (במדבר ו, ב) ומדוע לא נפרש גם כן באותו אופן כי המלה ״לה׳⁠ ⁠״ שבנזירות באה לרבות גם דברים שהם עצמם אינם נידרים, כגון נזירות שמשון!
The Gemara asks: Both Rabbi Ya’akov and Rabbi Yosei agree that the phrase “to the Lord” indicates that one can take a vow by associating the object of his vow with an item whose prohibition does not stem from a vow. With regard to a nazirite as well, isn’t it written: “Shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2)? Why doesn’t Rabbi Shimon derive from this verse that one can become a nazirite by accepting the naziriteship of Samson, despite the fact that Samson did not accept his naziriteship by means of a vow?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא אָמַר שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק מִיָּמַי לֹא אָכַלְתִּי אֲשַׁם נָזִיר טָמֵא חוּץ מֵאָדָם אֶחָד שֶׁבָּא אֵלַי מִן הַדָּרוֹם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מָה רָאִיתָ לְשַׁחֵת שֵׂעָר נָאֶה זֶה.

The Gemara answers: That phrase is required by him for that which is taught in a baraita: Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite, apart from the offering of one man who came to me from the South, who had beautiful eyes and a fine countenance, and his locks were arranged in curls. I said to him: My son, what did you see to become a nazirite, which would force you to destroy this beautiful hair, as a nazirite must cut off all his hair at the conclusion of his term?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא אכלתי [אשם] נזירות מעולם – משום ההוא טעמא דאמרי׳ לעיל דכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי טומאה הן מתחרטין ומביאין חולין לעזרה.
לא אכלתי אשם נזירות – אבל שאר אשמות היה אוכל אבל אשם נזיר היה קשה בעיניו לאוכלו לפי שאינו בא אלא בנזיר שנטמא וכיון שנטמא הי׳ דואג פן מתחרט על נדרו שהימים הראשונים נופלין ומביא חולין בעזרה.
מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא דמתוך שרב׳ עליו ימי נזירותו מתחרט וקרבנותיו קרובין להיות חולין בעזרה:
מלאך הוא דקאמר אבל מנוח לא הדירו:
אילימא [מדכתיב] בלחי החמור הכיתי אלף איש. נ״ל דמהאי קרא לא מייתי מידי דבאותה שעה באו עליו פלשתים והוצרך לעמוד על נפשו:
ודוחים: הכתוב ההוא, ״לה׳⁠ ⁠״, מיבעי ליה [נצרך לו] לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא, משום שסבר שהנזיר שנטמא מן הסתם מתחרט על עצם נדרו, שהרי צריך לחזור ולשמור שוב כל ימי הנזירות, וכבד עליו הדבר, ומשום כך יש לחשוש שבטל נדר הנזירות מעיקרו על ידי חרטה זו, ונמצא שאינו חייב בקרבן הנזירות כאשר נטמא, והרי זה כמעלה בהמת חולין למזבח. חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום, והיה יפה עינים וטוב רואי (יפה תואר), וקווצותיו (קווצות שערות ראשו) סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית לנדור בנזיר, ועל ידי כך לשחת שער נאה זה? שכן כאשר הנזיר מסיים נזירותו עליו לגלח את שערו.
The Gemara answers: That phrase is required by him for that which is taught in a baraita: Shimon HaTzaddik said: In all my days as a priest, I never ate the guilt-offering of a ritually impure nazirite, apart from the offering of one man who came to me from the South, who had beautiful eyes and a fine countenance, and his locks were arranged in curls. I said to him: My son, what did you see to become a nazirite, which would force you to destroy this beautiful hair, as a nazirite must cut off all his hair at the conclusion of his term?
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר לִי רוֹעֶה הָיִיתִי לְאָבִי בְּעִירִי וְהָלַכְתִּי לִשְׁאוֹב מַיִם מִן הַמַּעְיָין וְנִסְתַּכַּלְתִּי בַּבָּבוּאָה שֶׁלִּי וּפָחַז יִצְרִי עָלַי וּבִיקֵּשׁ לְטוֹרְדֵנִי מִן הָעוֹלָם אָמַרְתִּי לוֹ רֵיקָה מִפְּנֵי מָה אַתָּה מִתְגָּאֶה בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִהְיוֹת רִמָּה ותולע׳וְתוֹלֵעָה הָעֲבוֹדָה שֶׁאֲגַלֵּחֲךָ לשמי׳לַשָּׁמַיִם.

He said to me: I was a shepherd for my father in my town, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection in the water. And my evil inclination quickly rose against me and sought to drive me from the world. I said to my evil inclination: Empty one! For what reason are you proud in a world that is not yours, as your end is to be maggots and worms when you die. I swear by the Temple service that I will become a nazirite and shave you for the sake of Heaven.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופחז – ומהר עלי יצרי והביאני לידי הרהור.
לשאוב מים מן הגיע גרסי׳ – שכן הוא לשון המשנה ופי׳ מן המעיין.
ובקש לטרדני. שבשביל שראה צילו ושערו נבהל מרוב יופיו ובקש להשתחוות לו. הר׳ עזריאל ז״ל:
אמר לי: רועה הייתי לאבי בעירי והלכתי לשאוב מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה (דמות) שלי במים, ופחז (גאה) יצרי עלי, וביקש לטורדני מן העולם, שראיתי כמה אני יפה. אמרתי לו, כלומר, לעצמי: ריקה! מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, שהרי סופך לכשתמות להיות רמה ותולעה? העבודה (נשבע אני בעבודת המקדש) שאגלחך לשמים בנזירות.
He said to me: I was a shepherd for my father in my town, and I went to draw water from the spring, and I looked at my reflection in the water. And my evil inclination quickly rose against me and sought to drive me from the world. I said to my evil inclination: Empty one! For what reason are you proud in a world that is not yours, as your end is to be maggots and worms when you die. I swear by the Temple service that I will become a nazirite and shave you for the sake of Heaven.
מיוחס לרש״ישיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) עָמַדְתִּי וּנְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ אָמַרְתִּי לוֹ זכְּמוֹתְךָ יִרְבּוּ נְזִירִים בְּיִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ הַכָּתוּב אוֹמֵר {במדבר ו׳:ב׳} אִישׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳.

Shimon HaTzaddik relates: When I heard his response, I arose and kissed him on his head, and said to him: May there be more nazirites like you in Israel, whose intentions are noble, and who would not regret their vow of naziriteship even if they became impure. With regard to you the verse states: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2). The verse speaks of a vow that is not undertaken out of anger or spite, but purely for the sake of God. The phrase “to the Lord” in this context means: For the sake of Heaven. It cannot be used to teach that if one declares his intention to become a nazirite like Samson, his statement constitutes a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עליך אמר הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה׳ – דמשמע שנודר לשם שמים.
עליך הכתוב אומר להזיר לה׳ – כלומר שתחילת נדרו לגמרי לש״ש ולא היה דואג שיתחרט אע״פ שנטמא אבל שאר נודרים סתמא נודרי׳ בעת צרה או על עבירה שבידן כדי להצטער ולכפר על עונם וכשמתרבים הימים עליהם ממה שגמרו בדעתן קרוב להיות תוהא על הראשונות.
א
וסיפר שמעון הצדיק: כששמעתי דברים אלה עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: כמותך ירבו נזירים בישראל שכוונתם לטובה, ואף אם נטמאים — אינם מתחרטים על נזירותם, עליך הכתוב אומר: ״איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה׳⁠ ⁠״ (במדבר ו, ב), שנזירות זו איננה מחמת כעס או הקנטה, אלא היא כל כולה בכוונה לה׳. ואם כן ״לה׳⁠ ⁠״ בפסוק זה פירושו — שכוונתו לשם שמים, ואין ללמוד מכאן לנזירות שמשון.
Shimon HaTzaddik relates: When I heard his response, I arose and kissed him on his head, and said to him: May there be more nazirites like you in Israel, whose intentions are noble, and who would not regret their vow of naziriteship even if they became impure. With regard to you the verse states: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow, the vow of a nazirite, to consecrate himself to the Lord” (Numbers 6:2). The verse speaks of a vow that is not undertaken out of anger or spite, but purely for the sake of God. The phrase “to the Lord” in this context means: For the sake of Heaven. It cannot be used to teach that if one declares his intention to become a nazirite like Samson, his statement constitutes a nazirite vow.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְשִׁמְשׁוֹן לָאו נָזִיר הֲוָה וְהָכְתִיב {שופטים י״ג:ה׳,ז׳} כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן הָתָם מַלְאָךְ הוּא דְּקָאָמַר.

The Gemara challenges the assumption that Samson’s naziriteship was not accepted through a vow: And was Samson not a nazirite whose naziriteship was accepted by a vow? Isn’t it written: “For the child shall be a nazirite of God from the womb” (Judges 13:5)? The Gemara answers: There it was the angel who spoke. Samson’s nazirite status did not stem from a vow uttered by a human being.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושמשון לאו נזיר הוא והא כתיב כי נזיר אלהים – וקא ס״ד דמנוח קאמר להא מילתא דהוה ליה דבר הנדור דאדם מדיר את בנו בנזיר.
מלאך הוא דקאמר – כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפי מנוח לא יצא.
שמשון לאו נדור הוה – פירוש לא נדור נזיר הוה והא כתיב כי נזיר אלהים יהיה כו׳. וקס״ד שהמלאך היה אומר לאביו שיזירנו לכשיולד כדאמרי׳ לקמן (דף כח:) האיש מדיר בנו בנזיר.
התם מלאך הוא דקאמר ליה – בנבואה ולא יצא נזירות לא מפי אביו ולא מפי שמשון.
והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער. דקא סלקא דעתך שצוה הכתוב למנוח להזירו כדתנן לקמן האיש מדיר בנו בנזיר. וגם האם תהיה בנזיר כל ימי עיבורה. תוספי הרא״ש ז״ל.
וכן כתוב בתוספות. והר׳ עזריאל ז״ל כתב וז״ל: וקפריך לר׳ שמעון ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר אלהים יהיה הנער. שצוה המקום את מנוח להדיר בנו בנזיר. ומשני מלאך הוא דקאמר ליה ומנוח לא הזירו כלל: (הגהה על פי ספרים הישינים) ושמשון לאו נזיר הוה והכתיב כי נזיר אלהים הוא. אלמא היה נזיר גמור שהרי קבל עליו הנזירות. ומשני מלאך הוא דקאמר ליה. פירוש הכי קאמר שמשון השם בחר בי וצוה עלי בעודי בבטן על ידי מלאך שאהיה נזיר. אבל מעולם לא קבל נזירות עליו ותדע שהרי נטמא למתים ואין נזירות לחצאין לדברי ר׳ שמעון. והכי מיושב שפיר. עד כאן.
התם מלאך הוא דקאמר כו׳. ולא תיקשי למה לא קיים אביו מנוח דברי המלאך דיש לומר שהמלאך לא הזכיר בנזירתו אלא מורה לא יעלה על ראשו וזה קיים כדלעיל נזיר שמשון אינו מיקל בתער ולא הזכיר שלא יטמא ודפריך מנלן דאיטמי כו׳ הכי פריך ואימא דאביו קיים דברי המלאך לעשותו נזיר גמור שלא יטמא כשאר נזירים והא דלא הזכיר רק איסור גילוח היינו שיוסיף על שאר נזירים שלא יהא מיקל בתער לעולם ויש לכוון בזה שאמר המלאך נזיר אלהים יהיה וגו׳ ולא אמר נזיר לה׳ כדכתיב בתורה גבי נזיר להזיר לה׳ הורה בזה כי לא היה נזיר במדת הרחמים כשאר נזירים רק במדת הדין והגבורה שעל כן קראוהו שמשון הגבור ועליו נאמר דן ידין עמו וק״ל:
ב ושואלים לגופם של דברים: והאם שמשון לאו [לא] נזיר הוה [היה]? והכתיב [והרי נאמר]: ״כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן״ (שופטים יג, ה)! ומשיבים: התם [שם] מלאך הוא דקאמר [שאמר] את הדברים, אבל שמשון עצמו לא קיבל על עצמו נדר נזירות.
The Gemara challenges the assumption that Samson’s naziriteship was not accepted through a vow: And was Samson not a nazirite whose naziriteship was accepted by a vow? Isn’t it written: “For the child shall be a nazirite of God from the womb” (Judges 13:5)? The Gemara answers: There it was the angel who spoke. Samson’s nazirite status did not stem from a vow uttered by a human being.
מיוחס לרש״יתוספותשיטה מקובצתמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וּמְנָלַן דְּאִיטַּמִּי לְמֵתִים אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב {שופטים ט״ו:ט״ז} בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ דִּילְמָא גָּרוֹיֵי גָּרִי בְּהוּ וְלָא נְגַע בְּהוּ.

The Gemara asks: And from where do we derive that Samson became impure from corpses? If we say it is from the fact that it is written: “And Samson said: With the jawbone of an ass, I smote a thousand men” (Judges 15:16), perhaps he thrust the jawbone at them but did not touch them, and he remained pure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דילמא גרדויי גרד להו – מחתך חתך בהן אבל הוא גופיה לא נגע בהו.
גרויי גרי – לשון חצים כלומר מרחוק זורק בהם והרגם.
ודילמא גרויי גרי בהו – כלומר זרק בהן החץ והרגם והמם כזורק חץ:
אילימא דכתיב בלחי החמור הכיתי אלף איש. נראה לי דמהאי קרא לא מייתי מידי דבאותה שעה באו פלשתים והוצרך לעמוד על נפשו. תוספי הרא״ש ז״ל בפירושיו.
ודילמא גרדויי גרדינהו. שהיה עושה ממנו כמעשה חץ שהיה זורק להם וחוזר ונוטלה וזורק לאחרים והורגם. חצים תירגם יונתן גרדויי. תוספי הרא״ש ז״ל.
ודילמא גרדויי גרדינהו. פירוש שחתכם ולא נגע בהם. ויש גורסין ודילמא גרויי גרינהו. פירוש לשון גירי כלומר חץ היה זורק בהם למרחוק והורגם והוא לא נגע בהו. שיטה:
ושואלים: ומנלן דאיטמי [ומנין לנו שנטמא] שמשון למתים? אילימא מדכתיב [אם תאמר ממה שנאמר] ״ויאמר שמשון... בלחי החמור הכיתי אלף איש״ (שופטים טו, טז)דילמא גרויי גרי בהו [שמא היכה אותם] בלחי החמור ואולם לא נגע בהו [בהם] ולא נטמא!
The Gemara asks: And from where do we derive that Samson became impure from corpses? If we say it is from the fact that it is written: “And Samson said: With the jawbone of an ass, I smote a thousand men” (Judges 15:16), perhaps he thrust the jawbone at them but did not touch them, and he remained pure.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא מֵהָכָא {שופטים י״ד:י״ט} וַיַּךְ מֵהֶם שְׁלֹשִׁים אִישׁ וַיִּקַּח אֶת חֲלִיצוֹתָם דִּילְמָא אַשְׁלְחִינּוּן בְּרֵישָׁא וַהֲדַר קַטְלִינֻּן וַיַּךְ וַיִּקַּח כְּתִיב.

Rather, it is derived from here: “And he smote thirty men of them, and took their garments” (Judges 14:19). Since he stripped the clothes off the dead he must have come into contact with them. The Gemara counters: Perhaps he stripped them first and afterward killed them. The Gemara responds: It is written: “And he smote…and took,” in that order, indicating that first he killed them and then he took their clothing.
מיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויך ויקח כתיב – דמשמע ויך והדר ויקח.
גמ׳ ויך ויקח כתיב. עיין בפירוש רש״י בחומש שמות ז׳ כ׳ ולקמן דף יט ע״א:
אלא מהכא [מכאן]: ״ויך מהם שלשים איש ויקח את חליצותם״ (שופטים יד, יט), שכיון שפשט את בגדיהם של מתים אלה ודאי נגע בהם. ושואלים: דילמא אשלחינון ברישא והדר קטלינן [שמא הפשיט אותם תחילה ואחר כך הרג אותם]? ומשיבים: ״ויך... ויקח״ כתיב [נאמר] לפי הסדר הזה, שקודם היכם = הרגם, ואחר כך לקח מהם את בגדיהם.
Rather, it is derived from here: “And he smote thirty men of them, and took their garments” (Judges 14:19). Since he stripped the clothes off the dead he must have come into contact with them. The Gemara counters: Perhaps he stripped them first and afterward killed them. The Gemara responds: It is written: “And he smote…and took,” in that order, indicating that first he killed them and then he took their clothing.
מיוחס לרש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וְדִילְמָא גּוֹסְסִין שַׁוִּינֻן אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.

The Gemara asks: But perhaps he mortally wounded them and thereby caused them to be in the process of dying, and he then took their clothes before they died so that he would not touch their corpses. Rather, it must be concluded that it is learned as a tradition that Samson would become impure from corpses.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גוססין שוינהו – ובהדי דהוו גוססין אשלחינהו ולא איטמי בהו.
דילמא גוססין שווינהו – לאו דוקא גוססים כי נזיר אסור ליגע לגוסס אלא כלומר קרוב לגוססין.
אלא גמר׳ – פירוש דגמרי׳ דקטלינהו ממש והדר שלוחי שלחינן ואפי׳ למאן דאמר (יבמות סא.) קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל במגע מיהא מטמאין.
*) ודילמא גוססים שוינהו ואפי׳ למ״ד פ׳ ג׳ מינין דנזיר אסור ליגע בגוסס. הכא לאו גוססים ממש אלא סמוכים לגוססים. ונ״ל לחלק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי אדם:
ודילמא גוססין שוינהו. ואפילו למאן דאמר לקמן פרק שלושה מינין דנזיר אסור ליגע בגוסס הכא לא גוססין ממש אלא סמוכין לגוססין. ונראה לי לחלק בין גוסס בידי שמים לגוסס בידי אדם. הרא״ש ז״ל בפירושיו:
ומקשים: ועדיין כיצד מוכיחים מכאן שנטמא למתים? ודילמא [ושמא] גוססין שוינן [עשה אותם], שלא המיתם לגמרי אלא היכה אותם מכות מוות, ופשט את בגדיהם בעודם גוססים, ואם כן לא נטמא למתים! אלא יש לומר: גמרא גמירי לה [במסורת לומדים אנו אותה] שהיה שמשון נטמא למתים.
The Gemara asks: But perhaps he mortally wounded them and thereby caused them to be in the process of dying, and he then took their clothes before they died so that he would not touch their corpses. Rather, it must be concluded that it is learned as a tradition that Samson would become impure from corpses.
מיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״ששיטה מקובצתפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וּנְזִיר עוֹלָם הֵיכָא כְּתִיב דְּתַנְיָא רַבִּי אוֹמֵר חאַבְשָׁלוֹם נְזִיר עוֹלָם הָיָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב ט״ו:ז׳} וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה׳ בְּחֶבְרוֹן וּמְגַלֵּחַ אֶחָד לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל ב י״ד:כ״ו} וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים

§ The Gemara clarifies a halakha taught in the mishna: And where is the concept of a permanent nazirite written? As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Absalom was a permanent nazirite, as it is stated: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: I pray to you, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7). And he cut his hair once every twelve months, as it is stated: “And when he polled his head, now it was at every year’s [yamim] end that he polled it; because the hair was heavy on him” (II Samuel 14:26).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ונזיר עולם היכא כתיב – שמיקל בתער ומביא שלש בהמות.
ה״ג: דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ומגלח היה אבשלום לשנים עשר חדש – דבכך הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא ה״ל כובד דכאיש גבורתו (שופטים ח) אבל שאר נזירי עולם מגלח א׳ לל׳ יום דהוי ליה בהכי כובד.
ונזיר עולם היכא כתיב – כלומר שמותר להקל ומייתי מאבשלום שהיה מיקל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה.
את נדרי אשר נדרתי – וסתם נדר משמע ליה נזירות ועוד אחר שלא היה מגלח אלא מימים לימים משמע שהכביד עליו שערו מכלל דנזירות נדר.
ואשלם את נדרי אשר נדרתי וגי׳ היינו קרבנות נזירותו – ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה דכתיב התם ימים תהיה גאולתו:
ואשלם את נדרי אשר וגו׳. בפ״ב דתמורה פירש״י כלומר אשלמה את נזירותי ואגלח עכ״ל והיינו שמביא ג׳ בהמות לגלוח ובגמרא קאמר התם אשר נדרתי בחברון והלא עיקר נזרו בגשור היה כדכתיב כי נדר נדר עבדך בשבתו בגשור וגו׳ בגשור בעי למימר אלא להביא כבשים מחברון ופריך בחברון מחברון מיבעיא ליה ומסיק אלא כיון דהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב ע״ש:
ג לגופה של ההלכה ששנינו במשנה מבררים: ונזיר עולם היכא כתיב [היכן הוא כתוב]?דתניא כן שנינו בברייתא], רבי אומר: אבשלום נזיר עולם היה, שנאמר: ״ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה׳ בחברון״ (שמואל ב טו, ז), ומגלח היה את שערו אחד לשנים עשר חדש, שנאמר: ״ובגלחו את ראשו ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו״ (שופטים יד, כו).
§ The Gemara clarifies a halakha taught in the mishna: And where is the concept of a permanent nazirite written? As it is taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: Absalom was a permanent nazirite, as it is stated: “And it came to pass at the end of forty years, that Absalom said to the king: I pray to you, let me go and pay my vow, which I have vowed to the Lord, in Hebron” (II Samuel 15:7). And he cut his hair once every twelve months, as it is stated: “And when he polled his head, now it was at every year’s [yamim] end that he polled it; because the hair was heavy on him” (II Samuel 14:26).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יתוספותפירוש רא״שמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נזיר ד: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נזיר ד:, מיוחס לרש"י נזיר ד:, תוספות נזיר ד:, תוספות רי"ד נזיר ד:, בית הבחירה למאירי נזיר ד: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), פירוש רא"ש נזיר ד:, שיטה מקובצת נזיר ד:, מהרש"א חידושי אגדות נזיר ד:, גליון הש"ס לרע"א נזיר ד:, פירוש הרב שטיינזלץ נזיר ד:, אסופת מאמרים נזיר ד:

Nazir 4b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Nazir 4b, Attributed to Rashi Nazir 4b, Tosafot Nazir 4b, Tosefot Rid Nazir 4b, Meiri Nazir 4b, Peirush HaRosh Nazir 4b, Shitah Mekubetzet Nazir 4b, Maharsha Chidushei Aggadot Nazir 4b, Gilyon HaShas Nazir 4b, Steinsaltz Commentary Nazir 4b, Collected Articles Nazir 4b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144